קרלסן מבסס מחדש דומיננטיות

בעקבות שלושה נצחונות רצופים בטורנירי הצמרת הראשונים של השנה

לפני כחצי שנה, כשקרלסן הגן על תואר אלוף העולם בדו-קרב נגד קרואנה בלונדון, הוא עשה זאת בקושי רב, תוך הסתמכות על העליונות שלו בקצבים המהירים בשובר השוויון. כשמצרפים לכך את האופן הדומה בו התקשה בדו-קרב נגד קריאקין ב-2016 ואת הקשיים שנתקל בהם בלא מעט טורנירים במהלך 2017-18 בין שני הדו קרבות, היתה יכולה להיווצר התחושה שהדומיננטיות של קרלסן כמספר 1 ברור בעולם השחמט הולכת ונשחקת וכי הוא עובר למעמד של "ראשון בין שווים" – הביטוי שבוטביניק השתמש בו בתקופה בה היה אלוף העולם אך לא השחקן הטוב ביותר באופן ברור. קרלסן עצמו אמר בסוף הדו קרב שעד כמה שמדובר בשחמט קלאסי קרואנה הראה כי נכון לעכשיו הוא ראוי לתואר השחקן החזק בעולם לא פחות ממנו, ובראיון מאוחר יותר דיבר על עייפות משחמט קלאסי ועל כך שהיה מעדיף שאליפות העולם תתנהל במשחקים בקצב מהיר יותר.

אבל מאז תחילת השנה הנוכחית נוצר רושם שונה מאוד. קרלסן זכה כבר בכל שלושת טורנירי הצמרת החשובים ששוחקו בינתיים – וייק אן זה, הטורניר לזכר גשימוב וגרנקה – ובשני האחרונים עשה זאת תוך דריסת היריבים שלו והפגנת דומיננטיות בקנה מידה שמזכיר מאוד את הימים הגדולים של קספרוב.

בוייק אן זה, הטורניר החשוב הראשון של השנה, קרלסן זכה בפעם השביעית – חצי נקודה לפני גירי, שגם בשנה שעברה היה המתחרה העיקרי שלו (אז סיימו בשוויון נקודות וקרלסן ניצח, כמובן, בשובר השוויון); במסגרת היסטוריית הזכיות בטורניר קרלסן מרחיב בכך את הפער מ-5 הזכיות של אנאנד, שאת השיא שלו שבר כבר בשנה שעברה.

כדאי לציין שמבין טורנירי הצמרת וייק אן זה הוא המקום בו יש לקרלסן את מאזן הזכיות המרשים ביותר, וההופעות בו מהוות נקודות ציון חשובות לכל אורך הקריירה שלו. ההישג הראשון שהפנה תשומת לב רחבה אל קרלסן היה הזכייה שם בקבוצה C ב-2004, כשהיה בן 13 (אז התקיימו במקביל שלושה טורנירים סגורים ברמות שונות – היום נותרו רק שניים). שנתיים מאוחר יותר זכה במשותף בקבוצה B והעפיל לטורניר הראשי, וכעבור עוד שנתיים כבר ניצח בטורניר הראשי (במשותף עם ארוניאן) –  זכייתו הראשונה בטורניר-על, ובהתחשב בחוזק היחסי של המשתתפים ניתן לומר שזהו ההישג המרשים ביותר של בן 17 בתולדות השחמט. להוציא שנה בודדת (2014) קרלסן משחק בוייק אן זה ברצף מאז אותה הופעה ראשונה ב-2004, ובהתחשב באורך הטורניר הוא בילה שם באופן מצטבר כבר קרוב לשנה שלמה מחייו. הוא עצמו אמר פעם בראיון שזה כמו בית שני בשבילו, ועבור טיפוס כל כך לא סנטימנטלי כמו קרלסן מדובר באמירה מאוד משמעותית.

מכל מקום, הזכייה עצמה היתה "נורמלית" למדי, עם מאזן של 9 נקודות מ-13 סיבובים (5+) בפער של חצי נקודה מהמקום השני – אם כי ראוי לציין משחק מרשים במיוחד נגד ריצ'רד ראפורט, שיכול להיחשב כמועמד רציני להיכנס לכל אוסף משחקים גדולים של קרלסן, בו אלוף העולם הפעיל לחץ על יריבו מהפתיחה, והמשיך בהקרבת רגלי עמדתית נהדרת במרכז שהובילה להתקפה מוחצת על מלך היריב.

הזכייה הבאה של קרלסן היתה בטורניר לזכר גשימוב (בשמקיר, אזרבייג'ן) שהתקיים בתחילת אפריל. מבחינת היסטוריית ההופעות של קרלסן, אגב, הוא שומר בכך על מאזן מושלם בתחרות – זו זכייה רביעית מתוך ארבע הופעות שלו שם (הטורניר נוסד ב-2014, וקרלסן לא השתתף ב-2016/17). מבחינת הרכב המשתתפים היה מדובר בטורניר צמרת "אבסולוטי" יותר מאשר וייק אן זה (שם יש עירוב בין שחקני צמרת לשחקנים פחות חזקים): מתוך 10 משתתפים בשמקיר, 6 היו מהעשירייה הראשונה ברשימת מד-הכושר ו-4 מהעשירייה השנייה.

קרלסן התייצב בהובלה כבר מתחילת הטורניר, כשניצח בסיבובים 3-2 את אנאנד ונבארה, אבל היה נראה שיש לו תחרות ממשית כשקריאקין השתווה אליו בסיבוב השישי לאחר ניצחון יפה על אנאנד (ועוד נותר לו משחק ישיר נגד קרלסן – ובלבן – בסיבוב לפני האחרון). ואז באה הפגנת כוח מוחצת של קרלסן, כשבשלושת הסיבובים האחרונים ניצח את גירי, קריאקין (בשחור, כאמור) וגרישצ'וק – ומעבר לעצם הנצחונות, מהלך המשחקים יצר את התחושה שיריביו הובסו ללא תנאי. קרלסן הבטיח למעשה את הזכייה כבר סיבוב לפני הסוף כשגבר על קריאקין שהיה המתחרה הראשי שלו ופתח פער של נקודה וחצי מהמקום השני, ולמרות זאת בסיבוב האחרון הוא היה זה שהשקיע הכי הרבה במשחק שלו וניצח שוב, כך שסיים בפער של שתי נקודות שלמות מהבאים אחריו – דבר נדיר מאוד בטורנירי צמרת.

**********

אנו מגיעים כעת לטורניר גרנקה, שהסתיים לפני כמה ימים. תחרות זו נקראת על שם הספונסר שלה ונערכת בגרמניה (מחצית ראשונה בקרלסרוהה, שנייה ב-באדן באדן). מבחינת אופייה היא "מעורבת" יותר מאשר הטורניר לזכר גשימוב, והשנה כללה שישה שחקני צמרת – קרלסן, קרואנה, ושייה לגרב, אנאנד, ארוניאן, סבידלר – לצד ארבעה שחקנים חלשים יותר: ניידיץ', ואייחו (עם מד כושר באזור ה-2700), מאייר (מקומי עם מד כושר באזור ה-2600) וכן וינסנט קיימר, נער בן ארבע עשרה וחצי ומד כושר באזור ה-2500, שהשתתף בטורניר כיוון שהעפיל אליו באופן אוטומטי לאחר זכייה סנסציונית בשנה שעברה בתחרות הפתוחה הנערכת לצד זו הראשית. היסטוריית ההופעות של קרלסן בגרנקה היתה פחות מוצלחת: בשנים קודמות זכה רק בהופעה אחת מתוך שלוש (ב-2015; ב-2017 זכה ארוניאן, ובשנה שעברה קרואנה).

גם כאן קרלסן שיחק באופן טוב ונטל את ההובלה כבר משלב מוקדם: בששת הסיבובים הראשונים ניצח שלושה משחקים נגד כמה מהיריבים החלשים יותר (קיימר, ואייחו ומאייר) – כולם בשחור, אגב. אבל שוב, מה שהרשים ביותר היה הפיניש שנתן, עם שלושה נצחונות רצופים בסיבובים האחרונים על יריבי צמרת – ארוניאן, סבידלר, ושייה לגרב – שהובילו לזכייה בפער של נקודה וחצי מקרואנה במקום השני. ושוב, הרושם היה שכל יריביו פשוט מתפרקים נגדו; אני רוצה להתבונן כעת בפירוט במשחקים האחרונים האלה – בעיקר נגד ארוניאן וסבידלר – כדי לנסות ולהבין מה קרה שם.

המשחק נגד ארוניאן התנהל בהסתעפות וינה של גמביט המלכה (שסימן ההיכר שלה הוא המסע 4…ד:ג4) – פתיחה שארוניאן נחשב למומחה בה וכבר הוציא איתה מהצד השחור תיקו מול שחקני צמרת רבים בלי להיתקל בבעיות מיוחדות (ואפילו ניצח את קריאקין בתחרות המועמדים האחרונה). אחרי 9…מה-א5 התקבלה עמדת מפתח בפתיחה:

זוהי צומת בה הלבן צריך לקבל הכרעה חשובה לגבי האופן בו הוא ממשיך את המשחק. ההמשכים המקובלים ביותר הם הכאת הפרש על ו6 עם הרץ, או שח על ב5 עם הרץ השני (באופן שחוסם את ההתקפה של המלכה השחורה על הרץ ב-ז5); גם פ-ב5 שוחק לא מעט פעמים, ובכל ההמשכים הללו הרושם הנוכחי – בעקבות הרבה מאוד משחקים וניתוחים – הוא שלשחור אין בעיות מיוחדות.

קרלסן שיחק כאן מסע חדש – 10.ר-ד2!? – שמבחינה מסויימת הוא טבעי מאוד: מגן על הרגלי המותקף ב-ג3 וגם על הרץ עצמו. מצד שני, הוא יכול להיראות כפסיבי למדי, מאפשר לשחור ללכוד את הרגלי על ה4, ומה שחשוב במיוחד בימים אלה – לא מופיע כאחת האפשרויות המומלצות  ביותר על ידי המחשב (לפחות לא בעומק ניתוח שאינו גדול במיוחד). המבחן הקריטי של המסע יהיה במקרה והשחור נענה לאתגר ומכה את הרגלי, ואחרי 10…פ:ה4 11.מה-ז4 (עם התקפה כפולה על הפרש והרגלי ב-ז7) מתקבלת עמדה מסובכת וחריפה מאוד שקשה להעריך אותה באופן מיידי (ניתן לראות פירוט גדול יותר בלוח החי). ייתכן מאוד שקרלסן ו/או העוזרים שלו ניתחו את ההסתעפות הזו לעומק והגיעו למסקנה שהיא טובה ללבן, או לפחות לא גרועה יותר מההמשכים התיאורטיים הידועים, וייתכן גם שהיה כאן "בלוף" מסויים.

מה שקרה, בכל אופן, הוא שארוניאן כנראה הופתע ולאחר חשיבה של כשמונה וחצי דקות החליט שלא להיכנס להסתעפות הקריטית הנ"ל – ושוב, לא בהכרח כי הגיע למסקנה ברורה שהיא גרועה עבורו; ייתכן מאוד שהחליט שהיא פשוט מסובכת מכדי להעריך אותה (או את העמדה אליה היא מובילה) כראוי בזמן קצר, וחשש שאם קרלסן התכונן אליה מראש יהיה לו יתרון משמעותי עליו אפילו רק מסיבה זו. מכל מקום, הוא לא לכד את הרגלי על ה4 אלא הצריח – מסע שאפתני פחות וסולידי יותר, שהיווה מבחינה זו ניצחון מסויים עבור קרלסן.

המשחק נמשך 11.מה-ה2 (כעת הלבן כבר חייב להגן על הרגלי) 11…ה5 (כדי למנוע מהלבן לשחק את המסע הזה וכן להדוף את הפרש הלבן מהמשלט המרכזי החזק שלו) 12.פ-ב3 מה-ג7 (הפרש תוקף את המלכה השחורה וזו נסוגה) 13. 0-0 – וכעת, לאחר סדרת מסעים הגיונית מאוד, עמדו בפני השחור לא מעט אפשרויות כיצד להמשיך, וייתכן שארוניאן (בעמדה שכבר לא היתה מוכרת לו מראש מההכנה הביתית שלו) לא בחר באפשרות הטובה ביותר. ההמשך היה 13…ר-ז4 (מפתח את הרץ תוך איום על המלכה הלבנה) 14.ו3 (חוסם את האיום ותוקף בתורו את הרץ) – וכאן, במקום לסגת עם הרץ, ארוניאן שיחק 14…צ-ג8 התוקף בתורו את הרץ הלבן על ג4. נראה שהלבן יכול לזכות ברגלי עם 15.ר:ו7+ מה:ו7 16.ו:ז4, אבל לשחור יש בתגובה את המסע 16…מה-ג4! המנצל את החלשת מבנה הרגלים של הלבן כדי לזכות מייד בחזרה ברגלי ולהשוות. מדובר כאן בניסיון לפתור את בעיות העמדה השחורה באמצעות טקטיקה – אלא שקרלסן לא היה מחוייב לקחת את הרגלי ובמקום זאת התגונן מפני ההתקפה על הרץ שלו עם 15.ר-ד5!, ואחרי 15…פ:ד5 (אחרת הלבן יוכל לחזק עוד יותר את עמדת הרץ עם ג4) 16.ה:ד5 ר-ח5 (כעת כבר צריך לסגת עם הרץ המותקף) 17.ג4 פ-ד7 18.צ(ו)-ג1 ב6 19.א4 א5 התקבלה העמדה הבאה:

הפתיחה הסתיימה ומכאן מתחיל שלב של תמרונים, וניתן לומר שהלבן יצא מהפתיחה עם יתרון מסויים, המתבטא הן בפעילות הכלים והן במבנה הרגלים. הרץ השחור על ח5 נמצא קצת מחוץ למשחק, שמתרכז בעיקר באגף המלכה – ושם ללבן יתרון במרחב בזכות העמדות הקדמיות יותר של הרגלים. ייתכן מאוד שקידום הרגלי ל-א5 היה מעט נמהר מצד השחור – הדבר אמנם מייצב את העמדה בכך שהוא מונע מהלבן לקדם את הרגלי לערוגה הזו, אבל תוך כדי כך גם מחליש את הרגלי על ב6 והופך את כל מערך השחור לסטטי ופסיבי יותר.

כאן התחילו, כאמור, תמרוני כלים משני הצדדים, וכדאי לעצור לרגע בנקודה שלאחר מסעו ה-21 של השחור:

זאת כיוון שבראיון אחרי המשחק (אותו ניתן לראות למעלה) קרלסן הסביר משהו לגבי מה שחשב בנקודה זו, והדבר מאיר באופן מעניין את רמת הניואנסים שהוא מבחין בהם כאשר הוא מסתכל בעמדה. הוא אמר שרצה לשחק מה-ב2, אבל חשש שהדבר יאפשר לשחור להשיג מערך אקטיבי יותר עם הרץ והמלכה שלו לאחר 22…ר-ד3 (תוקף את הרגלי על ג4) 23.פ-ד2 מה-ז6. לכן שיחק במקום זאת 22.מה-ד2 (מסע אותו הוא מכנה "טריק"), כדי לאיים כביכול בפריצה עם רגלי על ידי ג5, ולגרום לשחור להגיב ב-22…ו6 (כפי שארוניאן אכן עשה) – כיוון שכעת, לאחר 23.ג5 ב:ג5 24.פ:א5, השחור יוכל להמשיך 24…ר-ו7 עם לחץ חזק על הרגלי ב-ד5, שאיבד את תמיכת חברו ב-ג4; ומרגע שהשחור שיחק זאת המסע 23.מה-ב2 נעשה בנסיבות טובות יותר, כיוון שהרגלי על ו6 חוסם את דרכה של המלכה השחורה ל-ז6 ומונע בכך את התמרון שקרלסן חשש ממנו.

המשחק נמשך 23…צ-ג7 24.פ-ד2 (מסע רב-תכליתי המפנה את הטור ב' ללחץ מצד הכלים הלבנים על ב6 וגם תומך ברגלי על ג4) 24…פ-ג5 25.מה-א3 צ-ד8 26.צ-ג3 (בין השאר, מונע מהשחור לשחק פ-ד3, "איום" שנוצר לאחר הצבת הצריח על ד8):

וכאן הגיע רגע קריטי, שבו ארוניאן למעשה קרס. ייתכן שבאופן אוביקטיבי עמדת השחור איננה כה גרועה (הערכות מחשב נותנות כאן ללבן יתרון די מזערי), אבל באופן מעשי היא מאוד אינה נוחה למשחק, בגלל האופי הפסיבי שלה והקושי למצוא תכנית ברורה (המלצת המחשב הראשונה, אגב, היא על המסע הפסיבי והסתמי למדי 26…צ-ב7). זמני החשיבה של ארוניאן על המסעים האחרונים לפני שהגיע לעמדת הדיאגרמה מספרים את הסיפור כאן – כ-9 דקות על מסע 22, 11 דקות על מסע 23, 13 דקות על מסע 24 ו-14 דקות על מסע 25. השחור צריך להיות זהיר מאוד, כיוון שכל אי דיוק יכול לגרום להפסד – למשל, 26…פ-ב7? המציע חילופי מלכות יפסיד באופן כפוי לחילוף מלכות על ד6 ובעקבותיו צ-ב3, והשחור לא יוכל להגן לאורך זמן על רגלי אגף המלכה שלו (כפי שניתן לראות בפירוט בהסתעפויות בלוח החי).

ארוניאן, בדוחק זמן הולך וגובר, החליט לנסות ולעשות "משהו אקטיבי" על ידי פריצה במרכז עם 26…ו5? ולאחר מכן 27…ה4, אבל הדבר היה בגדר התאבדות כיוון שהשחור פשוט איבד כך רגלי ללא כל תמורה וללא שמצבו השתפר מבחינה כלשהי. לאחר 28.ו:ה4 ו:ה4 29.ר:ג5 צ:ג5 30.פ:ה4 היה לשחור רעיון טקטי קטן עם 30…מה-ה5 (התוקף את הפרש הלבן בלי שזה יכול לזוז, בגלל הריתוק לאורך הטור ה'). אבל קרלסן פשוט הגן על הפרש עם 31.צ(ג)-ה3 – מסע שכביכול מפקיר את הרגלי על ג4, אלא שלמעשה השחור אינו יכול לנצל אותו כיוון שלאחר 31…צ:ג4 32.פ-ד2 (עם התקפה כפולה על המלכה והצריח השחורים) יפסיד טיב. המשחק נמשך עוד מסעים ספורים, והכניעה של ארוניאן הגיעה כאשר ראה שהוא עומד לאבד רגלי שני – זה על ב6, שחולשתו לא נעלמה – עדיין ללא כל משחק נגדי ממשי.

כדאי לציין שמעבר להערות ספציפיות, הראיון אחרי המשחק מעניין בשל האופן הוא ממחיש כמכלול את דרגת הנוחות והביטחון העצמי הנוכחית של קרלסן; למשל, באמירה לגבי כמה הוא מרגיש נוח לשחק נגד ארוניאן כיריב שכבר מוכר לו היטב (נראה שהוא נמנע כמעט רק מטעמי נימוס לקרוא לו "הקליינט הוותיק שלי"), או ההערה לגבי הברקה טקטית שהבחין בה כשהציץ במשחקים אחרים שהתקיימו באותו סיבוב, והיתה יכולה להציל את עמדתו של ניידיץ' נגד קרואנה (ניידיץ' החמיץ את אותו מסע והפסיד לבסוף).

המשחק בסיבוב הבא הוכרע באופן מהיר עוד יותר, כשקרלסן זכה – ובשחור – ב-33 מסעים נגד סבידלר. בדו קרב נגד קרואנה, קרלסן החליף את הרפרטואר שלו נגד 1.ה4 מ-1…ה5 לסיצילאנית עם 2…פ-ג6, ומאז הוא ממשיך להשתמש בפתיחה הזו בהצלחה רבה  – בשלושת הטורנירים ששיחק מאז תחילת השנה יש לו בה 3 תיקו ו-4 נצחונות, מאזן די מדהים בשחור. ניכר שמדובר כאן לא רק בהסתעפויות מסוימות שקרלסן שינן לעצמו, אלא בכך שהוא מבין את הדינמיקה של העמדות הנוצרות ברמה גבוהה במיוחד – ובהקשר זה, נראה שיש כאן גם שינוי או התפתחות סגנונית מסויימת בשחמט של קרלסן באופן כללי, כיוון שמדובר בעמדות מאוד דינמיות ובלתי-מאוזנות בהן משחק השחור מתבסס לעתים קרובות על התקפה ישירה על המלך הלבן (כפי שניתן היה לראות כבר בדו-קרב נגד קרואנה),עמדות שכעת קרלסן נהנה באופן מופגן לשחק אותן.

בארבעה מתוך שבעת המשחקים הנ"ל מאז הדו קרב הופיעה ההסתעפות הספציפית שקרלסן וקרואנה דנו בה מספר פעמים – הסוושניקוב עם 7.פ-ד5 – ובהם קרלסן היה קטלני במיוחד וניצח שלוש פעמים, כולל המשחק נגד קריאקין בסיבוב הלפני אחרון של הטורניר לזכר גשימוב. היחיד ש"הצליח" לסחוט ממנו תיקו היה קרואנה, בסיבוב מוקדם יותר של גרנקה – משחק שהרגיש כמו המשך ישיר של הדו קרב מבחינה מהלכו: קרואנה הפתיע את קרלסן בחידוש בשלב מוקדם, אבל קרלסן (לאחר שנראה, לפחות לפי הערכות מחשב, שנקלע לנחיתות) הצליח למצוא לכך תשובה טובה ואף הפעיל בשלב מאוחר יותר לחץ על קרואנה, שנאלץ לשחק בזהירות רבה מאוד כדי לחלץ את התיקו.

סבידלר, מכל מקום, ניסה משהו שונה ובחר בהסתעפות המכונה "סיציליאנית ישנה" שבה הלבן משחק 3.פ-ג3 במקום לפתוח את המרכז מייד עם ד4 – ולפחות בהתחלה הדבר הוביל למשחק תמרונים איטי יותר, שבו הלבן מתמקד בהשגת שליטה על ד5 במרכז והשחור, מצידו, ב-ד4. אבל די מהר המשחק התגלגל שוב להתקפה של השחור באגף המלך, כשבמסעו ה-13 קרלסן קידם רגלי ל-ו5 (לאחר שהכין זאת באמצעות 12…מ-ח8 במסע הקודם):

וכאן הגיע רגע קריטי מבחינת קביעת אופי העמדה להמשך המשחק, בו סבידלר ביצע בחירה שבדיעבד נראית מפוקפקת – הוא שיחק 14.פ:ו5?!, ולאחר חילופי רצים על ג1 והכאת הפרש על ו5 על ידי הרץ השחור השני קרלסן המשיך עם מסע הביניים החשוב 16…ד5! המונע מהרץ הלבן להתבסס על הערוגה הזו, ורק לאחר מכן לכד בחזרה את הרגלי על ו5. השחור הרויח איפוא מרחב במרכז, דחק את הרץ הלבן לעמדה צדדית (ב-א2) בה הוא מנותק ממה שיהפוך מהר מאוד למוקד המשחק באגף המלך (מצב מקביל לזה שנוצר במשחק הקודם מול ארוניאן, בהיפוך אגפים), השיג מימד משמעותי של חוסר איזון בעמדה בעקבות חילופי הכלים הקלים, בכך שנותר עם פרש מול רץ, ופתח את הטור ו' להתקפה באגף המלך.

סבידלר הבין בנקודה זו שנקלע למצב בעייתי בו הוא צריך להמשיך בזהירות רבה, והשקיע בשני המסעים הבאים שלו באופן משותף קרוב ל-40 דקות. התכנית שבה בחר היתה כנראה סבירה מבחינה אוביקטיבית – אבל דרשה דיוק רב בביצוע, אותו סבידלר לא הצליח להפגין. (לעומת זאת, מנקודה זו ועד לסיום המשחק קרלסן שיחק בדיוק כמעט מוחלט, ובמהירות גדולה רוב הזמן.) המשחק נמשך 18.מה-ז4 צ-ו6 (המלכה הלבנה תוקפת את הצריח השחור וזה נסוג) 19.ו4!? (תוקף את מרכז הרגלים של השחור) 19…ה:ו4 20.מה-ז5 – הלבן אינו יכול ללכוד מייד בחזרה את הרגלי על ו4 כי הדבר יוביל לאיבוד חומר לאחר פ-ה5, כך שהוא משפר תחילה את עמדת המלכה. וכאן קרלסן ביצע מסע שהפתיע את סבידלר (או שלפחות זה האחרון לא העריך את מלוא העוצמה שלו מראש) – 20…מה-ו8!; השחור בוחר להגן על הרגלי ו' שלו, שישמש אותו בהמשך להתקפה באגף המלך, ומוכן לוותר על הרגלי ד' (סבידלר ציפה במקום זאת ל-20…ד4). 21.מה:ד5 (הלבן חייב ללכוד כך, כי ר:ד5 יפסיד מייד את הרץ ל-21…צ-ו5) 21…צ-ד8:

המלכה הלבנה מותקפת וצריכה לסגת. סבידלר שיחק כאן את המסע הטבעי למראה 22.מה-ו3?, וניתוח עמוק של המחשב מראה כי הוא למעשה כבר מביא את הלבן אל סף הפסד; זאת כיוון שהמסע איפשר לשחור להמשיך לתקוף את המלכה עם 22…פ-ה5! ולתמרן את הפרש תוך רווח זמן אל משלט חזק ביותר על ה3. כדי לשמור על שוויון, היה הכרחי עבור הלבן לשחק 22.מה-ז5 או מה-ח5, מסעים העשויים להראות אנטי-אינטואיטיביים, כיוון שהמלכה הלבנה נותרת בהם בעמדה שהיא לכאורה פגיעה מאוד להתקפה מצד הכלים השחורים, וכך גם הרגלי על ד3 פשוט מופקר. מצד שני, הלבן מצליח למנוע כך באמצעים טקטיים את תמרון הפרש שבוצע במשחק, ומסתבר שהדבר הכרחי כדי שלחץ השחור באגף המלך לא יהפוך למכריע. למשל, לאחר 22.מה-ח5 השחור יכול לתקוף את המלכה הלבנה עם 22…צ-ח6, אבל אז המלכה יכולה מצידה לסגת ל-ו3 והשחור לא יוכל להמשיך, כמו במשחק, עם פ-ה5 כיוון שהרגלי על ו4 נותר כעת ללא הגנה מספיקה (לאחר שהצריח השחור נטש את הטור ו'), והלבן יוכל פשוט ללכוד אותו.

מכל מקום, במשחק עצמו השחור תמרן, כאמור, את הפרש למשלט קדמי חזק ביותר על ה3 והחל לקדם את הרגלי ז', כך שלאחר המסע ה-26 עמדת המלך הלבן כבר נראתה על סף קריסה:

הסיכוי המעשי היחיד של הלבן להחזיק כאן מעמד היה להחזיר להגנה את המלכה (שנדדה בינתיים ל-ב7 כדי ללכוד רגלי שלחלוטין לא עניין את קרלסן) עם 27.מה-ו3. הדבר מאפשר אמנם לשחור להמשיך לקדם את הרגלים שלו תוך רווח זמן עם 27…ז4 28.מה-ה2 ו3, אבל אז הלבן יכול להקריב את המלכה תמורת פרש וצריח, ולקוות להחזיק מעמד בסיום הנוצר לאחר 29.ז:ו3 ז:ו3 30.מה:ה3 צ:ה3 31.צ:ה3 (במיוחד אם יצליח להפעיל מחדש את הרץ הניצב על א2 וזכות ברגלי השחור הקדמי על ו3).במקום 28…ו3 לשחור יש, אמנם, ניצחון כפוי עם 28…מה-ח6! (והאיום ז3), אבל חלק מההסתעפויות הנוצרות כתוצאה מכך אינן קלות כלל וכלל לחישוב – ניתן לראות פירוט של חלק מהן בלוח החי.

אבל סבידלר שיחק במקום זאת 27.צ(ו)-ה2?, מסע המציב את הצריח הלבן בעמדה גרועה יותר מזו שהיה בה, ובעקבות זאת איבד כל סיכוי מעשי להציל את המצב. המשחק נמשך 27…ז4 (עם האיום ו3 – שלמעשה היה יכול להיות משוחק מייד, ללא הכנה מוקדמת) 28.צ-ו2 (מחזיר את הצריח לערוגה בה ניצב קודם, ובכך מודה בעצם שהמסע האחרון היה בזבוז זמן) 28…מה-ח6 (עם האיום ז3 והתקפת מט ישירה) 29.מה-ג7 צ(ה)-ו8 – מסע המחדש את האיום ז3 כיוון שכעת, עם הסרת הצריח מהטור ה', יהיה ניתן להמשיך אחרי קידום הרגלי עם פ-ז4. ללבן אין כבר הגנה סבירה כנגד האיום הזה, וכאן סבידלר בחר להיכנע בדרך ספקטקולרית: הוא פתח את עמדת המלך שלו ואיפשר לקרלסן להנחית מט ישיר על גבי הלוח, דבר נדיר מאוד ברמות הגבוהות.

הנה רגעי סיום המשחק:

אפשר לשבח את סבידלר על הג'נטלמניות שהפגין בכך שאיפשר לקרלסן לגמור את המשחק באופן כזה, ולקהל חובבי השחמט להנות ממט יפה; מצד שני, אפשר גם לתהות האם האופן בו סבידלר מסוגל לחייך בזמן שהוא סופג מט לא מצביע על איזה פגם מהותי באופי התחרותי שלו, שייתכן והוא אחד הגורמים לכך שלמרות שהוא שחקן חזק ומוכשר מאוד, מעולם לא הצליח להתבסס בצמרת הגבוהה ביותר. קרלסן אף פעם לא היה "נחמד" כל כך ליריבים שלו ומן הסתם גם לא יהיה.

על המשחק בסיבוב האחרון נגד ושייה לגרב ניתן לומר שיותר ממה שבלט בו משחק מעולה של קרלסן, בלט בו משחק לא טוב של יריבו – אולי השפעה של הפחד או הפטליזם שקרלסן ביכולת הנוכחית שלו מעורר לפחות בחלק מיריביו, אפקט שהיה גם לפישר או קספרוב בשיאם. הרגע הקריטי ביותר במשחק הגיע למעשה כבר לאחר המסע העשירי של הלבן:

בעמדה שהתקבלה מפתיחה אנגלית סימטרית, ושייה לגרב החליט להקריב רגלי עם 10…ב5 כדי לפתוח טורים באגף המלכה. לכאורה רעיון דומה לזה שעומד בבסיס גמביט בנקו הידוע, אבל עם הבדל משמעותי מאוד באופי העמדה: בעוד שגמביט בנקו משוחק בעמדות בעלות מבנה של הגנת בנוני, בהן ללבן באופן טיפוסי רגלים על ה4 ו-ד5, הרי שבעמדת הדיאגרמה הרגלים הלבנים הם בעמדה אחורית יותר על ה2 ו-ד3 – מה שהופך את העמדה הלבנה לקומפקטית וסולידית הרבה יותר, ומונע מהשחור כל מיני רעיונות טיפוסיים לגמביט בנקו (כמו ג4 או פ-ה4).

בקיצור, נראה שושייה לגרב פשוט נתן לקרלסן רגלי בחינם, ללא כל תמורה ממשית (או כמו שקרלסן אמר אחרי המשחק – "הוא אוהב להקריב רגלים תמורת יוזמה, אבל כאן לא היתה שום יוזמה"). זה הפך את המשחק כולו לקל למדי עבור קרלסן, אבל עדיין מרשים לראות באיזו יעילות הוא מימש את היתרון שקיבל. למשל, האופן בו הוא מכה בחזרה במסע 18 את הפרש על ו3 עם הרגלי ולא עם הרץ – מסע שנראה "מכוער" במבט ראשון, אבל מאפשר לו להמשיך עם ו4 כדי להחליש את מבנה הרגלים של השחור על ידי חילוף ב-ה5; ולאחר מכן, ניצול חולשת הרגלי על ג5 כדי ליזום רצף טקטי בן 12 מסעים המסתיים בפישוט לסיום מלכות עם רגלי חופשי עודף באגף המלכה. סיום המלכות הזה כנראה זכוי בכל מקרה בטווח הארוך, אבל ושייה לגרב לא ממש התגונן בו באופן עקשני והפסיד כמעט מייד, לאחר שהחליש את עמדת המלך שלו על ידי קידום רגלים בלתי זהיר – ישנה תחושה שבשלב זה רצה כבר לסיים את המשחק במהירות במקום להמשיך ולסבול.

**********

מאז תחילת השנה לקרלסן מאזן מצטבר של 16 נצחונות, 15 תיקו ו-0 הפסדים, וזה כשבכל שלושת הטורנירים בהם שיחק היה לו שחור עודף (כלומר 17 משחקים בשחור ורק 14 בלבן בסך הכל). מבחינת המצב בדירוג מד הכושר, הצלחותיו האחרונות איפשרו לו לפתוח פער של קרוב ל-60 נקודות מהמקום השני (לעומת הפער הסמלי בלבד של 3 נקודות בזמן הדו קרב בנובמבר), ושל למעלה מ-100 נקודות מהשחקנים בתחתית העשירייה הראשונה. מד הכושר החי של קרלסן, שיהפוך לרשמי בתחילת יוני – 2875 – כבר מתקרב מאוד לשיא אליו הגיע שחקן העבר הנערץ עליו ביותר (הוא עצמו מלפני כמה שנים, לפי מה שאמר במהלך הדו קרב) – 2882 ברשימה חודשית רשמית של פיד"ה, ו-2889 בחי (במהלך אפריל 2014).

לסיכום, נראה שמאז תחילת השנה הנוכחית אנו חוזים בקרלסן עם ידע מעמיק יותר בפתיחות (במידה מסויימת לפחות, מן הסתם תוצאה מצטברת של כל ההכנות לדו קרבות על אליפות העולם) + רפרטואר סגנוני רחב יותר (יש משהו סמלי בכך שכל שלושת המשחקים שניתחתי נגמרו עם מלכות עדיין על הלוח) + חדות ודיוק גדולים מאוד + מוטיבציה מחודשת + ביטחון עצמי בשמיים, וזהו שילוב שליריביו קשה מאוד להתמודד איתו. הטורניר הקלאסי הבא שלו יתקיים בנורבגיה, ביוני – ומבחינה מסויימת יהיה מעניין במיוחד לראות כיצד יתפקד שם, כיוון שבאופן מסורתי זוהי תחרות הצמרת בה הוא מתקשה ביותר (הוא זכה בה רק פעם אחת מתוך שש הפעמים בהן נערכה – מאז 2013 – ופעמיים סיים בחצי התחתון של הטבלה, עם מאזן שלילי).

קרלסן - קרואנה (סוף): קרלסן מוחץ את קרואנה בשובר השוויון

תגובות

  • D! פה ועכשיו

    מרתק

    תודה

    הגב
  • שחר התל אביבי

    תודה על הפוסט
    משהו הבשיל אצלו השנה, אולי זה בעקבות הדו קרב. התחרויות הקלאסיות שלו נראות מבחינת תוצאות, דומות לתחרויות הבליץ והראפיד. נראה שגם היריבים חשים את הכושר שהוא נמצא בו.
    הוא הוכיח שהוא מסוגל להשיג נצחונות גם בסגנון הרגיל שלו, של סיומים ארוכים, וגם בסגנון טקטי חריף

    הגב
  • קסידי

    תודה רבה על הפוסט המושקע אייל!

    הגב
  • Sp

    תודה רבה!

    הגב
  • Yavor

    תודה. נהדר.
    התגעגענו

    הגב
  • איציק

    תודה רבה,
    כבר חשדתי שחמישה חודשים לא משחקים בעולם שחמט.

    הגב
  • דוד

    התיאוריה שלי היא ששילוב אלמנטים אגרסיביים במשחק של קרלסן איננו מקרי.
    זה תמיד היה שם, וכל מי שעקב אחרי ההתפתחות של קרלסן כשחקן צעיר יודע זאת.
    מה שהשתנה כפי שציינת זה ההכנות לאליפות, וליתר דיוק: הסיציליאנית. הפתיחה הזו, עם הדינמיות שלה והאלמנטים ההתקפיים חשפה את קרלסן לסגנון שהיה חבוי אצלו הרבה שנים (שאותו זנח כשהצטרף לצמרת וגילה שהוא דורש התעמקות בתאוריית פתיחות).
    מעניין לציין שקרלסן עצמו נשאל אחרי הניצחון מול קריאקין בשמקיר כיצד הוא מסביר את ריבוי תוצאות התיקו בגמר, מול הכושר שלו לאחריה:
    I think you can see that the game today was a special case because Sergey needed to win, so he played riskily, which allowed me to use my strengths in kind of an open battle, and in World Championships I’ve gotten the chance to do that less often, so I think that’s one of the reasons. When people take more risks it becomes more open and it’s good for me.
    זה מוכיח את ההשערה שלי שהוא מרגיש מאוד בנוח בעמדות דינמיות עם רעיונות התקפיים. הניצחונות הקצרים נגד גירי, ראפורט וסבידלר מראים באיזו מהירות מפחידה הוא יכול לחסל יריב בעמדות מהסוג הזה- מסעים כמו 20.. מהו8 נגד סבידלר, או 17.ו4 נגד גירי באים לו ממש בטבעיות.

    הגב
  • צור שפי

    תודה אייל, מרתק כתמיד.

    הגב
  • סגל

    אגב, אחרי שהעליתי אתמול את הפוסט ראיתי שבצ'ס24 העלו ראיון של שעה שלמה עם קרלסן (המראיין הוא יאן גוסטפסון) על הטורנירים האחרונים - https://chess24.com/en/read/news/magnus-carlsen-my-opponent-is-an-idiot-till-proven-otherwise

    הכותרת לקוחה מהקטע הזה - https://twitter.com/olimpiuurcan/status/1124644650868850689

    הגב
  • צחי

    התגעגענו, בטח שהתגעגענו.
    שני משחקים שלא הזכרת- המשחק של קרלסן נגד גירי בגשימוב ממוריאל, אולי משחק השנה בעולם , והדו-קרב האפי נגד קיימר שהזכיר קצת את הפרק האחרון במשחקי הכס (ארוך ולא ברור מי הולך לנצח).
    קרלסן יתחרה בהמשך השבוע בתחרות בליץ/רפיד מעניינת בחוף השנהב. .

    הגב
    • סגל

      דיברתי בקיצור על כמה שלישיית המשחקים המסיימת בגשימוב היתה מרשימה - אני חושב, אגב, שמביניהם דווקא אלה נגד קריאקין וגרישצ'וק היו יותר "מושלמים" מבחינת העקביות ברמת המשחק מהתחלה עד הסוף. לטעמי המשחק נגד גירי (https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/shamkir-chess-gashimov-memorial-2019/7/1/3) היה יכול להיות מועמד רציני לתואר משחק השנה אם קרלסן היה מנצל את ההזדמנויות שהיו לו לסיים אותו בהתקפה ישירה על המלך השחור עם 26.צ:ז6+ או מסע אחר כך עם 27.ד4. במקום זה שלב הסיום של המשחק היה קצת סתמי, כשקרלסן זוכה בטיב ואחר כך מרויח מטעויות של גירי בדוחק זמן שמנעו אפשרות להגנה יותר עקשנית. אבל האופן שבו הוא מפתח את ההתקפה בשלב המוקדם באמת יפה.

      הגב
  • Yavor

    יש תחושה שקרלסן לוקח אותנו חזרה לתקופת האבן, במובן הטוב של המילה.
    כלומר, הוא מבלגן את המשחק כדי להגיע למצבים שאינם מוכרים וקלאסיים, והופך את זה למשחק של כישרון טהור ואינטואיציה, שם יש לו יתרון (גם מנטלי, ולא מבוטל).
    הוא מציב חידושים ומאתגר את שדה המתחרים, אבל לא רק אותם - גם את שדה המחשבים, שצריכים לרוץ ולבדוק אם המצב החדש על הלוח טוב יותר, ולאיזה צד.

    הגב
    • סגל

      אם מדברים על הערכות/ניתוחי מחשבים, באופן ספציפי בהסתעפות של הסיציליאנית שקרלסן שיחק כמה פעמים בדו קרב נגד קרואנה ומאז חוזר ונכנס אליה (הסוושניקוב עם 7.פ-ד5) המחשב נוטה לתת הערכות שהן באופן משמעותי לטובת הלבן - יכול להיות שזה אחד הדברים שמפתים שחקנים לחזור ולהיכנס נגד קרלסן להסתעפות הזאת (הלבן הרי יכול להימנע מכך אם הוא רוצה) למרות המאזן המעולה שיש לו בה. אולי יש למחשב בעיה להעריך נכון את העמדות הרלבנטיות, אבל אפילו אם הוא צודק "אוביקטיבית" נראה שקרלסן מרגיש מספיק נוח מבחינת הבנת העמדות האלה כדי להיות בטוח שבמשחק מעשי הוא יצליח לקבל את הסיכויים שלו והיריבים יטעו היכן שהוא. משהו שעוזר כאן לשחור הוא שבאופן טבעי יש לו יוזמה ישירה נגד המלך הלבן באגף המלך, שיש לה פוטנציאל להיות מסוכנת באופן ישיר ומיידי יותר מאשר היוזמה שהלבן נוטה לקבל. כל זה מזכיר מאוד את המצב בהסתעפויות מסוימות בהגנה ההודית של המלך (מול 1.ד4) - כבר קראו לזה הגירסה של קרלסן להודית של המלך נגד ה4.

      הגב
      • דוד

        יכול להיות שזה לא בהכרח קשור דווקא לסוושניקוב, אלא הנקודה העיקרית היא שהשחור יכול לדחוף את ו5, ו4 ולהציב בעיות מידיות ללבן.
        בסוושניקוב זה יותר נוח בגלל שמקבלים את המבנה המוצק של רגלים על ג5, ד6, ה4 כך שהרגלים המרכזיים של השחור מוגנים (על חשבון חולשה אסטרטגית בד5) והשחור מתפנה לתקוף באגף. אבל פעם קרלסן השתמש בדיוק ברעיון הזה נגד קרואנה דווקא בהסתעפות מוזרה של הרוסולימו http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1782716
        בשלב מסוים המחשב הצביע על יתרון של 1.5 ללבן בגלל חולשת הרגלים, אבל בפועל קרואנה הצליח בקושי רב להדוף את ההתקפה באגף המלך (ומייד אח"כ ביצע שם שגיאה אסטרטגית והובס). למיטב זיכרוני קרלסן שיחק את העמדה מהר ובביטחון גם כשהמחשב נטה נגדו.

        הגב
        • סגל

          בהסתעפות הספציפית הזאת של הסוושניקוב (עם 7.פ-ד5 ולא ר-ז5 היותר סולידי שהיה המסע הראשי עד לפני הדו קרב), חילוף הפרשים המוקדם על ד5 באמת יוצר עמדה שבאופן מובנה מעודדת יוזמה של השחור באגף המלך לעומת יוזמה של הלבן באגף השני, בגלל השילוב של מרכז חסום וחוסר הסימטריה שמתקבל במבנה הרגלים (לכל צד יתרון מספרי באגף אחר). אבל זה נכון שקרלסן נוטה לתקוף באגף המלך מתי שהוא יכול בכל הסתעפות של הסיציליאנית (בפרט עם קידום הרגלי ו') - ראינו את זה ברוסולימו גם במשחק הראשון של הדו קרב נגד קרואנה (שבו קרלסן כמובן לא חזר על הטעות בפתיחה מ-2015) וגם במשחק נגד סבידלר עם 3.פ-ג3 שניתחתי.

          הגב
          • דוד

            הייתי אפילו מוסיף- שזה לא רק שהעמדה מעודדת את השחור לתקוף באגף המלך, היא די *מכריחה* אותו לעשות זאת. בגלל שבלי זה הוא פשוט בבעיה אסטרטגית בשל השליטה הברורה של הלבן במרכז עם החור על ד5 (ובפרט כשהרץ לבן הערוגות על הלוח).
            זה יכול להסביר למה הפתיחה הזו לא מאוד פופולרית בשחור. וגם מעורר התפעלות בקשר לביטחון של קרלסן ביכולותיו באספקטים הטקטיים בעמדה כי ברור שאם ההתקפה נקלעת למבוי סתום הוא בעמדה נחותה.

            הגב
  • סגל

    ציטוט מתוך ראיון של שעה פלוס עם גירי בצ'ס 24 (במתכונת דומה לראיון עם קרלסן עצמו שהזכרתי בתגובה קודמת):

    For Carlsen all tournaments are without Carlsen. It makes it much easier for him to play. He never has to score more than Carlsen, he never has to face Carlsen, he never has to face Carlsen with White, never with Black. I understand why he plays so well! It’s much, much easier.

    https://chess24.com/en/read/news/giri-i-treat-myself-as-an-idiot-until-proven-otherwise

    הגב
  • שחר התל אביבי

    בינתיים בחוף השנהב, שוחקו 3 סיבובי הראפיד הראשונים בתחרות
    קרלסן עם שני נצחונות (על דו בלבן ועל נפו בשחור) ותיקו עם נקמורה, מוביל עם 5 מתוך 6 (2 נק' לניצחון)

    הגב
    • שחר התל אביבי

      הניצחון הראשון הוא על סו
      ממוצע שלושת מדי הכושר של קרלסן: 2904

      הגב
  • סגל

    הניצחון של קרלסן בסיבוב השני על נפו היה עוד משחק ספקטקולרי בסיציליאנית (בהסתעפות דומה לסוושניקוב שנקראת קלצ'ניקוב - השחור משחק 4...ה5 מייד בלי ...פ-ו6 פ-ג3 לפני זה)

    באופן כללי, אפשר לראות את המשחקים ולעקוב אחרי השידור הישיר כאן: https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/grand-chess-tour-abidjan-2019 - מתחילים כל יום ב8 בערב

    הגב
    • דוד

      29..ה3!! מסע מדהים, וממש לא פלא שנפומניצ'י אפילו לא חשב על זה כששיחק ח4. החלק הטריקי (ואני נוטה לחשוב שבגללו הרבה שחקני צמרת בקצב קלאסי, לא היו מקדישים לזה מחשבה), זה מסע הביניים ההכרחי 30.צה8! שנצרך כדי לגרום להקרבה השניה (31..רז4!) לעבוד.
      קרלסן פשוט בפורמה. גם המשחק הראשון מול סו נראה כמו קלאסיקה עמדתית. קרלסן הקריב רגלי מרכזי תמורת שום דבר חוץ מקצת אקטיביות, ולבסוף הצליח להוכיח שזה היה שווה.

      הגב
      • סגל

        אם כבר הזכרת את זה - מאחורי 30.ח:ז5 מסתתרת מלכודת די ערמומית, כי יכול להיות נדמה ש-30...רא6 זה ניצחון קל (אם המלכה הלבנה עוזבת את ה2 יש מהח5+ ומט); אבל ללבן יש את מסע הביניים 31.ז6! ואסור ללכוד את הרגלי, כי 31...ח:ז6 חוסם את הדרך של המלכה ל-ח5 ו-31...מה:ז6 מפסיד ל-32.פה7+. כך שאחרי 31...ר:ה2 32.ז:ו7+ או 31...מהה8 32.מה:א6 ה2 33.ב7 המצב הרבה פחות ברור מאשר במשחק.

        הגב
        • דוד

          יפה!!
          זה כנראה אחד מאותם מצבים בו שחקן מנסה להציב מלכודת טקטית ליריבו ולבסוף נתקל בהפתעה טקטית קשה נגדית.
          ראיתי שהמחשב באתר טוען שגם בהסתעפות שציינת השחור נשאר ביתרון מסויים כי גם אחרי החילופין הלבן עדיין צריך להתמודד עם צמד הרגלים המסוכן. וכדי להשוות היה צריך פשוט לקחת עם המלכה על ה4, כיוון שאחרי אובדן הטיב (בעקבות רא6) יש לו משחק נגדי לא רע עם האיומים שמייצר רגלי ב'. אמנם עדיין עמדה מסובכת עם שפע של אופציות אבל הלבן מקבל הרבה יותר אקטיביות.

          הגב
    • יובל קנול

      זה לא בדיוק קלצניקוב - זה יותר לכיוון של סוושניקוב בשינוי סדר מסעים. בקלצניקוב קלאסי במקום ד6, משחקים א6 פד6+ ר:ד6 מה:ד6 מהו6 (לפחות לפי מה שאני יודע)

      הגב
  • שחר התל אביבי

    היום השני בחוף השנהב, קרלסן שוב עם 2 נצחונות (על קריאקין בשחור, ועל ושייה בלבן) ותיקו עם טופאלוב. מוביל עם 10 מתוך 12, מד כושר רפיד נושק ל 2900

    הגב
  • סגל

    הניצחון על קריאקין בשחור כמובן עוד פעם בסיציליאנית ובהתקפה על אגף המלך. אני חושב שטופלוב, שהתראיין אחרי התיקו, סיכם טוב את התחושה הכללית כשאמר "למזלי, הייתי נגדו בשחור"...

    עוד משהו שעוזר לו בתחרות הוא שנקמורה, שנראה בינתיים כמו היחיד בעל הסיכוי לתת לו פייט על המקום הראשון, הפסיד באופן מפתיע לבאסם אמין (המצרי, נציג אפריקה בארוע שמתקיים באביג'אן), השחקן החלש בטורניר, כך שהוא מפגר אחרי קרלסן כבר בשתי נקודות.

    הגב
  • שחר התל אביבי

    היום השלישי והאחרון של חלק הראפיד, קרלסן שוב עם 2נצחונות (הפעם שניהם בשחור, על וואי-יי ועל באסם) ותיקו בלבן עם דינג.
    מסיים בראש הטבלה עם 15 מתוך 18, 3נקודות לפני נקמורה שגם לו היתה תחרות טובה, ובעיקרון אם היה מנצח את באסם היה רק נקודה אחרי קרלסן.
    מסיים את התחרות עם עליה של 34 נקודות במד הכושר(ראפיד) ל 2903 בלוח החי
    מאזן של +6 בתחרות של 9 סיבובים מול פחות או יותר הצמרת העולמית

    הגב
  • יורם

    מדהים מה שהלך אתמול בסיבוב השמיני בין טופאלוב לאמין:
    http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1956559
    אני לא אוהב לדבר בשם אחרים, אבל נראה לי שכל אחד מהמגיבים כאן היה מוצא בלבן את המסע ר:ה3, שהיה זוכה בקלות במסע ה-71, ומשיג תיקו בשני המסעים הבאים.
    אגב, הבליץ היום מתחיל ב-5 אחה"צ שעון ישראל. לא ב-8.

    הגב
  • סגל

    ביום הראשון של הבליץ ראינו את קרלסן בפעם הראשונה מזה הרבה זמן לא משחק כל כך טוב - הוא סיים אותו במאזן של 5/9 (1+) עם הפסד ל-MVL ורק שני נצחונות. למזלו הנזק היה מינימלי - רק חצי נקודה בהובלה (משלוש נקודות הפרש לשתיים וחצי), כי גם לנקמורה, שהתחיל את היום כמתחרה העיקרי שלו, היה יום לא מוצלח ומי שכן כיכב (וטיפס כעת למקום השני) - MVL - התחיל יותר מאחור. כך שקרלסן עדיין פייבוריט גדול מאוד לזכות; כרגע MVL עקף אותו במד כושר החי בבליץ, אז אולי זה ייתן לו אפילו עוד מוטיבציה מחר.

    הגב
  • דוד

    תחבולה של קרלסן במשחק 'קליע' במסגרת טורניר lichess arena ששוחק לפני כשבוע:
    בעמדה הבאה 1n4k1/p4pp1/qp2p2p/4P2P/3rN3/6Q1/P4PP1/5RK1 (כדי לראות את הלוח אפשר להעתיק את השורה כאן: https://www.chess.com/analysis )
    קרלסן משחק 22.פו6+ מו8 23.צג1 ז:ו6 (קשה לשפוט את המסע במשחק של 60 שניות לשחקן, אבל זו שגיאה קשה) 24.ה:ו6 פד7 25.מא3+!! השחור (ההמום..) נכנע.

    הגב
    • דוד

      כאן בלייב https://youtu.be/ee5z4Vpgy-I
      דקה 49:50 בערך

      הגב
    • סגל

      היה מעניין לראות פעם דו קרב bullet בין קרלסן לנקמורה עם זמן למשחק של דקה בלי תוספות, כמו שמשחקים בתחרויות האלה ב-Lichess. בדו קרבות של צ'ס.קום הם שיחקו את זה עם תוספת של שנייה לכל מסע, שזה פחות "הארדקור" ויותר דומה לבליץ נורמלי.

      הגב
      • דוד

        כל מה שצריך הוא שנקמורה יצטרף לתחרויות שם.

        הגב
  • שחר התל אביבי

    ראיתי עכשיו את כל תוצאות הבליץ
    קרלסן בתחרות המאופקת (מבחינתו) השנה, ודווקא בבליץ
    ביום הראשון 5/9, וירידה של כמה עשרות נקודות מד כושר
    ביום השני שיפור ל 6.5/9, שזו כבר תוצאה טובה גם עבורו. מסיים את התחרות כולה עם 26.5 שזה שיא ניקוד בתחרות בפורמט הזה בגראנד טור מאז שהחל. 3.5 נקודות לפני המקום השני. ניצח גם בתחרות הראפיד בנפרד, אני לא בטוח לגבי תחרות הבליץ בנפרד.
    לאחר ירידה במד כושר יש לו 2920 בערך בבליץ (מקום ראשון בעולם בהפרש נקודה מושייה, שניצח אותו פעמיים בבליץ)
    ממוצע שלושת מדי הכושר קצת מעל 2900

    הגב
    • סגל

      את חלק הבליץ בנפרד ניצח MVL, עם חצי נקודה יותר מקרלסן - אפשר לראות באופן נוח את התוצאות כאן: http://chess-results.com/tnr437799.aspx?lan=1&art=4

      אבל חשוב לזכור שזו חלוקה מלאכותית, בסופו של דבר - מדובר בארוע שמנוקד כמכלול; לא זוכים בשום דבר רק על זה שמסיימים ראשונים בראפיד בנפרד או בבליץ בנפרד. אחרת כל הדינמיקה היתה יכולה כמובן להיות שונה (למשל, אם קרלסן היה מרגיש בסיבובים האחרונים של הבליץ דחיפות גדולה יותר לשחק על ניצחון ולא רק להבטיח את המקום הראשון שלו בארוע השלם).

      אגב, במד הכושר החי של הבליץ קרלסן בסוף נשאר ראשון, בהפרש קטנטן מ-MVL.

      הגב
  • סגל

    טוב, קרלסן זכה כצפוי ואחרי יום שני יותר טוב של בליץ אפילו הגדיל את הפער מהמקום השני (בעצם שני-שלישי משותף לנקמורה ו-MVL) לשלוש וחצי נקודות. התוצאה המשולבת שהשיג של 26.5 נקודות (מתוך 36 אפשריות - 18 ב-9 משחקי ראפיד + 18 ב-18 משחקי בליץ) היא הטובה ביותר שהיתה למנצח בתשעת ארועי הגרנד טור שהתקיימו עד כה במתכונת הזאת (פריז/לובן 16, פריז/לובן/סנט לואיס 17, פריז/לובן/סנט לואיס 18, ואביג'אן 19).

    https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/grand-chess-tour-abidjan-2019

    אגב, לגבי המתכונת המורחבת של הגרנד טור השנה: יש בסך הכל חמישה ארועי ראפיד/בליץ בפורמט הנוכחי (הבאים יתקיימו בפריז, סנט לואיס, בוקרשט וכלכותה) ועוד שני אירועים קלאסיים (גביע סינקפילד ועוד טורניר חדש בזאגרב). יש בסך הכל 12 משתתפים קבועים בסידרה, וכולם ישתתפו בשני הארועים הקלאסיים (כך שאלה יהיו בני 11 סיבובים), בעוד שבכל אחד מארועי הראפיד/בליץ יהיו 10 משתתפים, מתוכם 7-8 קבועים + 2-3 ווילד קארדס (בטורניר הנוכחי אלה היו טופלוב, Wei Yi, ואמין). ואז בסוף השנה, בלונדון, יהיה פלייאוף בצורת דו קרבות נוקאאוט קצרים בין הארבעה שיסיימו ראשונים במאזן המצטבר, כך שבמידה מסויימת כל העונה לפני כן הופכת לבזבוז זמן ענקי...

    והארועים הגדולים הבאים הם: באמצע מאי תחרות הגרנד פרי הראשונה (מתוך ארבע) במסגרת סבב אליפות העולם, במוסקבה, הפעם עם 16 משתתפים בשיטת נוקאאוט.

    ובתחילת יוני הטורניר בנורבגיה - עם קרלסן, קרואנה, דינג, ממדיארוב, MVL, גרישצ'וק, אנאנד, ארוניאן, סו, ויו יאנגיי. עומד להיות שם ניסוי מעניין(?) בפורמט - משחקים שיסתיימו בתיקו יוכרעו על ידי סוג של ארמגדון. במקרה של ניצחון רגיל במשחק הקלאסי הניקוד יהיה 0-2, ובמקרה של הכרעה בארמגדון 0.5-1.5.

    הגב
  • סגל

    ואם כבר הזכרתי את סבב אליפות העולם (כלומר, התחרות על ההעפלה למועמדים) - בסבב הנוכחי שינו קצת את הקריטריונים להעפלה. יש רק מקום אחד (במקום שניים) לפי מד כושר, ומקום אחד לפי קריטריון חדש - הזוכה בתחרות שוויצרית גדולה ("גרנד סוויס") שתכלול 120 משתתפים. חוץ מזה, כרגיל, 2 מהגרנד פרי + 2 מגביע העולם + המפסיד בדו קרב האחרון (קרואנה) + ווילד קארד. אבל שינו גם את המתכונת של ארועי הגרנד פרי, שעכשיו יתקיימו בשיטת נוקאאוט כמו גביע העולם - רק שמדובר בסדרה של ארועים כאלה עם ניקוד מצטבר, רעיון קצת משונה כשלעצמו.

    כך שניתן לומר שבתחרות המועמדים של השנה הבאה יהיו בוודאות קרואנה ובסבירות די גבוהה דינג (לפי המצב הנוכחי של ממוצע מד הכושר השנתי), אבל מעבר לכך זה פתוח מתמיד בהתחשב בכך שהמעפילים האחרים יגיעו מארועים בפורמט של נוקאאוט או תחרות שוויצרית.

    הגב
  • ישי

    מה קורה עם קרואנה מאז הדו קרב? נשמע שהוא נעלם.

    הגב
    • סגל

      הוא יחסית לא היה כל כך פעיל - אבל הוא שיחק כבר בשני ארועים מאז תחילת השנה, שבשניהם התוצאות שלו היו סבירות אם כי לא ממש מעולות. אחד זה טורניר גרנקה, שעליו כתבתי, שם הוא סיים כאמור שני אחרי קרלסן - אבל שני רחוק, בפער של נקודה וחצי (המשחק ביניהם נגמר בתיקו); וקצת לפני זה אליפות ארה"ב (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=95142), שעם כל שחקני הצמרת שיש להם היא כרגע האליפות הלאומית הכי חזקה שיש, ושם הוא סיים שני-שלישי, חצי נקודה אחרי נקמורה. במחצית השנייה של השנה הוא יהיה יותר פעיל - בזמן הקרוב הוא עומד להשתתף בשני טורנירים חשובים בנורבגיה וקרואטיה, שהזכרתי באחת התגובות למעלה, שבהם גם יהיה קרלסן. מבחינת סבב אליפות העולם המצב שלו עדיף על כל שחקני הצמרת האחרים, כי כ"סגן אלוף העולם" של הסבב האחרון כבר מובטח לו מקום בתחרות המועמדים הקרובה (בשנה הבאה) והוא לא צריך להתמודד על העפלה לשם.

      אגב, בזמן התחרות באביג'אן ראיינו אותו באולפן בסנט לואיס שממנו נערך השידור (https://www.youtube.com/watch?time_continue=11611&v=1l7frbLWSZg) ושאלו אותו כמובן על קרלסן - הוא נשמע מאוד מתרשם מהיכולת שלו, אבל גם קצת מתוסכל לגבי איך שכולם מפסידים לו; בשלב מסויים, כששואלים אותו איך אפשר לעצור את קרלסן, הוא אומר if players stop committing suicide against him that would be one way to stop him

      הגב
      • דוד

        לגבי ההערה של קרואנה- לא כל כך ברור למה התכוון כשאמר ששחקנים "מתאבדים" נגד קרלסן.
        מתוך 11 ניצחונות שצבר בטורנירים בשמקיר ובגרנקה, אפשר אולי לציין את ואשייה וסבידלר שממש דרדרו לעצמם את העמדה עם שגיאות אסטרטגיות תמוהות אותן - בסבירות גבוה- לא היו מבצעים מול שחקנים אחרים.
        יתר הניצחונות הם מסוג שקרלסן השיג בזכות משחק מצויין שלו.
        אלא אם כן הוא בהתאבדות הוא מתכוון למסע 1.ה4.

        הגב
        • יורם

          יש לך כאן בפוסט הזה: "ארוניאן, בדוחק זמן הולך וגובר, החליט לנסות ולעשות "משהו אקטיבי" על ידי פריצה במרכז עם 26…ו5? ולאחר מכן 27…ה4, אבל הדבר היה בגדר התאבדות". מסתבר שגם קרואנה קורא כאן. לא נראה לי שנגד שחקן אחר הוא היה משחק ו5. קרואנה גם הביא כדוגמא את צ:א4 של MVL ברפיד.

          הגב
        • סגל

          כן, הראיון הזה התקיים מייד אחרי המשחק המהיר נגד ושייה לגרב (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1956536) שם הצרפתי באמת עשה שגיאה קצת מוזרה עם 33...צ:א4?? למרות שלא היה בדוחק זמן חמור או משהו מעין זה - בדרך כלל יש לו תחושה מצויינת לדינמיקה של עמדות ניידורף כאלה, וכאן המסע הזה תוקע את הצריח בעמדה פסיבית לחלוטין תמורת לכידת רגלי לא חשוב, כשהמסע 33.ז4 של הלבן מאותת די בברור שהוא מתכנן להמשיך ז5 ולהרוג את השחור עם התקפה ישירה על המלך. אבל באופן כללי, במשחקים בקצבי זמן מהירים (כמובן בליץ, אבל גם ראפיד) טעויות גסות הרבה יותר נפוצות.

          למען האמת, קרואנה אמר משהו דומה כבר במהלך גרנקה, כששאלו אותו באחד הסיבובים לקראת הסוף לגבי הסיכויים שלו להשיג את קרלסן... אני מניח שזה קשור בתחושת תסכול שנובעת מכך שהוא אחד הבודדים שנותרו כרגע בצמרת שלא מרגישים נחיתות מובנית מול קרלסן ושכן יש להם סיכוי סביר נגדו בדו קרב אחד על אחד, אבל במסגרת של טורניר הדינמיקה היא כמובן שונה מאוד ולא מספיק לא להפסיד לקרלסן במשחקים הישירים נגדו.

          לגבי המשחקים של קרלסן עצמם, הייתי אומר שלפחות במידה מסויימת התוצאות שלו בזמן האחרון קשורות בפסיכולוגיה של היריבים שמשחקים נגדו ולא רק באיכות המסעים (קרלסן עצמו אומר את זה בראיון עם גוסטפסון שהפניתי אליו באחת התגובות למעלה); מצד שני, הוא גם בהחלט "מרויח" את זה ברמת המשחק הכללית שלו. למשל, אמנם קראתי בפוסט "התאבדות" למה שארוניאן עשה בשלב מסויים במשחק, אבל גם ניסיתי להראות שזה היה קשור בלחץ כבד שקרלסן הפעיל עליו - ברוב המשחקים שלו, ארוניאן לא נקלע ללחץ כזה. אפילו במשחק מגרנקה נגד MVL, חלק ממה שגורם לטעות של השחור בפתיחה להראות "מוזרה" זו דרגת היעילות בה קרלסן מימש את היתרון שלו אחר כך. באופן כללי, MVL הוא מומחה בליצור סיכויי נגד טקטיים גם בעמדות נחותות, ויכול מאוד להיות שנגד הרבה יריבים אחרים הוא היה מצליח לעשות את זה גם בעמדה שקיבל נגד קרלסן - ואז זה היה יכול ליצור בדיעבד את האשליה שהקרבת הרגלי בפתיחה היתה מוצדקת.

          הגב
  • אילן

    ברוכים השבים. איזה יופי שחזרת!

    קרלסן אכן אימתני מאי פעם. שנה מפלצתית עד עכשיו.

    הרפיד/בליץ - אז MVL הוא היחיד השנה שניצח אותו בפורמט כלשהו? הנצחון הראשון שלו עליו מתוך שניים היה משהו שבאמת ראוי לכתוב עליו. מעניין ש- MVL בבליצים הוא Beast כשלעצמו ולא נרתע מקרלסן, למרות שאולי מנקמורה כן.

    אגב, התפרסמה כתבה מעניינת על המשחק בטורניר גרנקה שנערך בין וינסנט קיימר (נער הפלא הגרמני) לבין קרלסן שאני לא יודע אם לומר התקשה לנצח את הצעיר זה התבטאות לא מדוייקת, או שיותר מדוייק זה לייחס לנער רוח לחימה הרואית אבל אם אני לא טועה המשחק ביניהם נערך בסביבות 7 שעות. על כל פנים, לפי הכותב (רב אמן סרפר), קיימר שיחק כאן לא רק נגד קרלסן אלא גם נגד פטרוסיאן, טל וספסקי https://www.chess.com/article/view/the-chess-prodigy-vs-magnus-carlsen
    בכתבה מודגם רעיון מעניין שקשור לויתור על הרץ השחור (החזק הפיאנקטו) על ידי הכאת הפרש ב- ג3 ופגימה במבנה הרגלים של הלבן באגף המלכה על מנת לפגום ביכולת ההתקפה של הלבן באגף המלכה כשהשחור פותח את טור ז' ותוקף את אגף המלך, כך שללבן לא נותרת ברירה אלא להגן על המלך ובכך השחור מנטרל את הלבן ומשיג תיקו בקלות (או אפילו מנצח).

    כשחושבים על כך, שקרלסן מגיע למשחק כזה עם רעיון כזה מוקדם ומגובש (כנראה עוד מההכנות שלו לאליפות העולם) באמת לא נשאר אלא לרחם על היריב שלו, קל וחומר כשמדובר בנער צעיר שלא בטוח שמכיר את ההסטוריה של השחמט כמו קרלסן.

    מעניין אם קרלסן יצליח לשמר את הרמה הגבוהה שלו גם לאחר ש"ייגמרו" לו ההכנות שהיו לו לאליפות העולם (נניח בעוד שנה), הכנות שמשום מה לא הצליחו להכניע את קרואנה שכרגע לא במיטבו. בכל מקרה, כל המחמאות לקרלסן שהצליח להזרים דם חדש ועניין בצמרת השחמט העולמית והעיר אותנו מהפיהוק שליווה אותנו לאחרונה.

    הגב
    • סגל

      תודה על הקישור למאמר של סרפר, הוא באמת מעניין. לגבי הרעיון של החילופים על ג3 בפתיחה - כרעיון אסטרטגי הוא באמת ידוע מאז אותו משחק של פטרוסיאן נגד ברונשטיין בשנות ה-50, אבל הייתי אומר שהשימוש בו מראה יותר על "השכלה כללית" של קרלסן מאשר על איזו הכנה ספציפית עמוקה במיוחד; יותר מאוחר במשחק קרלסן הרי נקלע, כמו שמצויין שם, לעמדה גרועה מאוד. במידה רבה זה היה כיוון שהוא הרגיש חובה לשחק על ניצחון בשחור נגד יריב כזה והיה מוכן לקחת סיכונים גדולים כדי לשמור על עמדה לא מאוזנת - לכן הוא נמנע, למשל, לשחק ח5 כנגד רעיון המפתח של ז4. לקרואנה, אגב, קרה דבר דומה נגד קיימר - גם הוא הרגיש חובה לשחק בשחור על ניצחון נגדו ולכן בחר פתיחה מפקפקת והמשכים עוד יותר מפוקפקים ונקלע בשלב מסויים לעמדה גרועה מאוד לפני שקיימר התמוטט בדוחק זמן והפסיד. כך שבאופן פרדוקסלי אפשר לומר שאם קיימר היה (נחשב ל-)שחקן יותר טוב הוא לא היה משיג עמדות כל כך טובות במשחקים האלה, כי קרלסן וקרואנה לא היו מרשים לעצמם לקחת סיכונים כאלה נגדו.

      אפשר לשמוע את קרלסן עצמו נותן הערכה מאוד ריאליסטית של המשחק הזה בראיון עם גוסטפסון שהזכרתי למעלה - https://www.youtube.com/watch?time_continue=1161&v=i7iFWY8GOM0

      הגב
    • יורם

      מטעמי צניעות, אני לא אכתוב מי כתב כאן בתגובות לפוסט הקודם, תוך כדי המשחק:
      "מעניין אם קריימר וקרלסן שמשחקים עכשיו, מכירים את המשחק טימן-טאל מטאלין 1973, עם מבנה כמעט זהה, ורעיונות שומים.
      (בטח רק קרלסן)."
      אגב, אחד המשחקים שהכי הרשימו אותי אצל טאל - בלי פתיחה חריפה, בלי הקרבות מטורפות, בלי מכות טקטיות מפתיעות, הוא בסבלנות מביא את כל הכלים להתקפה, ופשוט דורס את היריב. כל כלי של הלבן יותר פסיסי מהשני בעמדה הסופית.

      הגב
  • יורם

    במוסקבה התחיל הגרנד-פרי הראשון בשיטת הנוקאאוט. כמה מפגשים מעניינים כבר בשלב הראשון.
    https://chess24.com/es/watch/live-tournaments/moscow-fide-gp-2019

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *