אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם ראשונה כפארסה ובפעם השנייה כטרגדיה. הבשורות הטובות להפועל ירושלים הן שהשלב הנוכחי הוא ככל הנראה רק שלב הפארסה. מהטרגדיה עוד אפשר להמנע.

****

אורי אלון מנהל את הפועל ירושלים כבר מספר שנים בצורה הטובה ביותר האפשרית. הוא לא מפטר מאמנים גם כשקשה, מגבש קאדר ישראלי מרשים, עוקץ את מכבי עם זרים שפוגעים בול והכי חשוב, נמנע מכל גילוי של פאניקה כשבצד השני הפאניקה הפכה לדרך חיים. הדוגמא הטובה ביותר כמובן היתה בשנה שעברה כשמכבי פיטרו מאמן כושל (ובצדק) רק בשביל לבחור מאמן שאין לו מינימום ניסיון בשביל לאמן את הקבוצה, לפטר אותו ולבחור במאמן זר שהוא עוד יותר כושל ממנו וכל זה בסדרה של עוויתות היסטריה שבהחלט מצדיקות מרשם של גראס רפואי. בזמן שבמכבי חיפשו מרשם לגראס, אורי אלון ישב לו בשקט בניו יורק, נהג בלמבורגיני שלו, שחה בבריכה בהאמפטונס ונתן גיבוי לפיאנג'יאני. אצלו זה נגמר באליפות, במכבי איך זה נגמר כולם זוכרים. מעבר לאליפות, שידר אורי אלון שקט נפשי שמתחיל בניו יורק ומורגש עד הפיס ארינה. שקט של קבוצות באמת גדולות, שלא מתרגשות מתקלה קטנה.

יותר מכל, לילידי שנות השבעים כמוני, שגדלו על מכבי של המדינה, היה מרומם רוח עד רמות כמעט פליליות לראות את ה-מועדון של המדינה מתנהג בהיסטריה ושורף 20 מיליון יורו כאילו היו נייר גלגול (די, מטאפורת עישון אחרונה….). ההרגשה היתה שהגלגל באמת התהפך, לא זמנית, לא בגלל סל מקרי, אלא בגלל עבודה נכונה של בעל הבית.

*****

ודווקא בגלל זה עצוב לראות את ההיסטוריה חוזרת, או בעצם את ההיסטריה הפעם כפארסה, אבל בצד שלנו. אם את הפיטורין של קציקאריס עוד אפשר להבין (קצת פחות את ההחתמה שלו, אגב), איך אפשר להצדיק את ההפקדה של הקבוצה בידיו של מי שבשלב הזה של הקריירה שלו הוא בקושי גימיק? איך אפשר לקחת בחור בן 34, עם עתיד מבטיח, עבר לא קיים והווה בסימן שאלה, ולשלוח אותו לקווים הרותחים של הארינה? כל אירופה מלאה מאמנים מובטלים, אריק שיבק ועודד קטש מסתובבים חופשי, ואתה מחתים ילד שברור שיתרסק על הקווים ואיתו המועדון כולו?

בפעם הראשונה בקריירה המרשימה שלו כבעלים של מועדון כדורסל, עומד אורי אלון בפני צומת דרכים משמעותית. קצת מזכיר את השר שאמר פעם שכלכלת ישראל עומדת על פי תהום ובקרוב היא צפויה לעשות צעד גדול קדימה. במקרה שלנו יספיק צעד קטן קדימה בשביל להפוך את העונה הזאת לפארסה נוסח מכבי של העונה הקודמת. הבסיסים לפארסה כבר כאן, והפועל לעומת מכבי, לא יכולה להרשות לעצמה ליפול, כי לא בטוח שאפשר יהיה להתרומם מחדש. העונה הזאת לא חייבת להיגמר באליפות, בגביע אירופי כבר ברור שהיא לא תיגמר. היא כן חייבת להיגמר בייצוב מערכות ובסגל שמכין את עצמו בשכל טוב לעונה הבאה. היא כן חייבת להיגמר תוך תצוגת כדורסל סולידי ולא תוך התפרקות מוחלטת. הפועל ירושלים של החצי השני של העונה צריכה לשחק כדורסל טוב, לנצח בארינה, ללכת רחוק בגביע ולנסות להישאר חיה ורלוונטית לשלבים המאוחרים של העונה. אין טעם להחתים זרים לדקה וחצי, אלא שחקנים שיכולים להישאר לעונה הבאה כחלק מהמשכיות שכל כך חשובה במפעל של אורי אלון.

הבשורה הטובה: אין מישהו שיודע את העבודה טוב מאורי אלון, לא בישראל. הבשורה הרעה: משהו רע עובר על הבחור ומאיים על כל מה שבנה ולא בטוח שהמשהו הרע הזה מאחוריו.
אתם, אוהדי הפועל שעוד גרים בירושלים, תנו קפיצה לכותל, שימו פתק בשם כולנו ותתפללו לקיום הפסוק הידוע באורי אלון: "המפריד בין פאניקה לשכל". או כמו שנאמר עוד בימי חכמנו פפי תורג'מן, האב בילי תומפסון והאדמו"ר ראדנקו מדובראש: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו ג'וני דלזל".

מפלצת בגבס
בדיחה ושמה כדור הזהב