בשנים האחרונות בולטת מגמה חזקה באירופה, מגמת ההפחתה. לא, אני לא מדבר על שוק היורו, לא על טרנד ההרזיה, אפילו לא על היחסים בין היוונים לגרמנים. אני מדבר על אלה שמנסים ככל יכולתם להפחית מהישגיו של אחד, קטלוני יקר, פפ גווארדיולה.

האמת שהמגמה הזאת התחיל כבר לפני 8 שנים, אולי אפילו קצת יותר. עם הצלחותיו הראשונות של גווארדיולה בברצלונה והשאלות על מיקומו של פפ בהיסטוריה, התחילו אנשים להזכיר לנו שאמנם גווארדיולה הוא גדול, אבל הוא הצליח רק בברצלונה הגדולה. שכחו שברצלונה שהוא לקח הפסידה שנתיים אליפות לריאל מדריד, הסתמכה על כוכבים מזדקנים או בירידה וחיכתה שליאו מסי יהפוך לכוכב שכולם אמרו שיהיה. פפ, משום מה, לקח בכל זאת את הביקורת די ברצינות. אז הוא עבר לבאיירן מינכן. שם דרס את הליגה במשך 3 עונות, כשהוא משחק את הכדורגל היפה והיעיל בעולם, בנה מכונה אדירה והגיע שלוש פעמים ברציפות לחצי גמר הצ׳מפיונס ליג. בחצי, כמו שקורה לפעמים בחיים, הודח. ואז הסבירו לנו שפפ אמנם גדול, אבל הוא נכשל. מה זה נכשל? ברמת לשים את המפתחות וללכת. נכון, 3 אליפויות, נכון, שבירת כל שיא אפשרי, נכון, כדורגל שגורם לאנשים תופעות שמקובלות בז׳אנרים אחרים לגמרי, אבל היי, זו גרמניה, זה קל וגם הוא לא לקח צ׳מפיונס. הרי צ׳מפיונס זה משהו שמונח על הרצפה, רק לבוא ולקחת. בוא נראה אותו מגיע לפרמייר ליג, אמרו המבקרים. שם משחקים כדורגל מדהים (כן, כי ידועה רמת הקידמה הטקטית באי הבריטי), שם יש תחרות אדירה (כן, לא צריך מספרים או עובדות, מספיק להגיד תחרות אדירה, זה כבר ישכנע מישהו) ושם באמת קשה. אין בפרמייר ליג כל מיני חטאפה או פרייבורג (נכון, אבל יש סטוק, בורנמות׳, ווסט ברומיץ׳, סוונסי וקריסטל פאלאס). ושם, שם זה כבר יהיה קשה. שם נמצאים מאמנים אמיתיים, לא כאלה שלוקחים תארים על הגב של מסי. שם מפרידים את הגברים מהילדים, שם פפ יגיע ויבכה שהוא רוצה הביתה, למסי. אולי לבוואריה. רק שם הוא מצליח, רק שם יכול האיש הבינוני הזה שמשום מה מאמין שהכדור צריך להיות כל הזמן ברגליים של הקבוצה שלו, להוציא משהו מהשחקנים שלו.

פפ, שוב, לקח ללב והלך לאנגליה. הפעם מנצ׳סטר סיטי היתה על הקו. מועדון עם המון כסף, קצת פחות הישגים. הסגל שהוא מצא שם התאים אולי לקבוצת צמרת בגרמניה, אבל קצת פחות לקבוצה צמרת בפרמיירליג, הליגה השנייה הכי טובה בעולם.

אז פפ התחיל לעבוד. בעונה הראשונה הסגל שלו הספיק לחצי עונה. הוא דרס את הליגה, עד שנגמר לו. באירופה הוא עשה סיבוב נחמד. וזה עם מגינים שקוראים להם קולארוב כן? בעונה השנייה, כלומר השנה, הוא דורס את הליגה האנגלית, הפעם בלי כוכביות. כרגיל הקבוצה שלו משחקת את הכדורגל הטוב ביותר, כובשת הכי הרבה שערים, סופגת הכי פחות, מניעה כדור כמו מכונה משומנת ומנצחת יריבה אחרי יריבה, כשהיא משאירה את מאמן היריבה נבוך. ואני מזכיר לכם, הפעם אנחנו הרי מדברים על הפרמייר ליג, זוכרים? פה אין חטאפה ופרייבורג נכון? פה כל משחק זה מלחמה. ספר השיאים של הפרמייר ליג יספוג השנה מכה ניצחת מזרועו של פפ. בליגה הגרמנית והספרדית (החלשות, כן, זוכרים), השיאים האלה ישרדו לדורות.

 

*****

ועכשיו ברצינות. יש לא מעט מאמנים מצליחים בשלושים השנה האחרונות. מוריניו מביא תארים כמעט בכל מקום. אנצ׳לוטי הוא קבלן תארים. זידאן משום מקום ובלי תיאוריית אימון אמיתית, זוקף לזכותו כבר בוכטה של תארים ועוד לא דיברנו על קונטה, על אלגיירי ואחרים. אף אחד מהחברה הנחמדים האלה לא משלב בין לקיחת תארים לתיאוריה אמיתית על כדורגל ולתפיסה בלתי מתפשרת שתישאר אחריו.

נסו לתאר את הכדורגל של זידאן בריאל? פעם זה ככה, פעם זה ככה. מה לגבי אנצ׳לוטי ועל איזה אנצ׳לוטי אנחנו מדברים? של מילאן, של צ׳לסי, של ריאל, של באיירן? איזה קבוצות באמת גדולות הוא משאיר אחריו? קחו אפילו את מוריניו. קבלן התארים מספר אחת אחרי פפ. מה יזכרו ממנו באינטר, שם באמת עשה עונה לספרים. גולים? שיטה מרגשת שהופכת לשיטת מועדון? כדורגל עילאי? תארים. המון מתכת בארון המזכרות. והיי, זה חשוב. אבל זה עדיין רק מתכת.

היחיד שעומד על המדרגה של גווארדיולה בשלושים השנה האחרונות זה אלכס פרגוסון. אחד שלקח תארים, אבל גם השאיר מורשת. מאמן שידע לקחת אליפויות עם רונאלדו, בקהאם וגיגס. אבל גם עם טיפוסים כמו כריס סמולינג, נאני וג׳ון אושיי. אצל פרגוסון, בהתאם למי שהחזיק קריירת אימון של כמעט 40 שנה, היו פה ושם התאמות אל מול רמת הסגל, היו שינויים בשיטה, אבל בגדול כמעט תמיד היה כדורגל התקפי, יכולת להוציא הרבה משחקנים ששווים מעט ומורשת שנשארת שנים קדימה. פפ הולך לעבור אותו, אם לא עשה זאת כבר, כל מה שהוא צריך זה קריירה שתאריך עוד מספר שנים. אחרי האליפות בעונה הזאת, כבר לא יהיו כוכביות ליד הקריירה של פפ. נכון, תמיד יקומו אלה שיגידו: היי, אבל הוא עדיין לא לקחת צ׳מפיונס עם סוונזי ולא גביע המלך עם אלקורקון. צריך לרחם עליהם, אלה אנשים שהיו רואים את הביטלס שרים ואומרים שזו לא חוכמה כשג׳ון ופול ביחד, חכו נראה מה הם יעשו בעצמם.

*****

הצעה: פנו לעצמכם כמה שעות מדי שבוע ותצפו במנצ׳סטר סיטי של פפ. זו עוד לא ברצלונה הגדולה, אבל האיש הזה יודע להביא מכונה לשלמות שרואים רק, אולי, במטוסי קרב. התאמה מושלמת של כל שחקן לחברו, פעולה מסודרת על המגרש, דחיפה בלתי נגמרת קדימה ומכבש  לחצים שמשאיר אגדות כמו חוזה מוריניו עם פה פעור ורצון ללכת הביתה ולהתכסות בשמיכה. נסו לצפות בדרבי של מנצ׳סטר ותבינו שזה היה התבוסת 2-1 הכי גדולה בכל הזמנים. במקרים מסוימים קבוצות מקבלות מהסיטי 4-0 ויוצאות מרוצות. זו הקבוצה השלישית שפפ בונה בשמונה שנים, שדורסת את הליגה בה היא משחקת ומציגה סטנדרט אחר של כדורגל, רמה אחרת של שלמות. בתור אוהד ברצלונה, כל מה שנשאר לי לשאול זה איך היה לנו בידיים את המאמן הטוב בעולם, אולי הטוב בהיסטוריה, ושלחנו אותו הביתה בשביל לראות אנשים כמו טאטה מרטינו מטנפים את הקווים. יכולנו לקבל עוד 6 שנים של המאמן הטוב בהיסטוריה עם השחקן הטוב בהיסטוריה והפסדנו אותן. רק על זה, אם לא על שלל חטאים אחרים, צריכה ההנהלה של בארסה ללכת הביתה. אבל זה כבר לטור אחר לגמרי.

בדיחה ושמה כדור הזהב
אוי קלאסיקו