צלפים מקצועיים יודעים לכוון את הנשק, להרפות את הגוף, לשים מטרה בין כוונות ו… להוריד דופק. אם לא הורדת את הדופק לרמות של גופה, נדפקת. אם אין לך את זה, אל תהיה צלף. גם טורים, אגב, לא מומלץ לכתוב בדופק 460, אבל לפעמים אין ברירה. אז הנה הטור שלי, על דופק משוער 380, נכתב מול מחשב בלי בטריה, בשעה 2:00 בלילה. תהיו רחמנים ותבינו דבר אחד, אם 9 שעות אחרי הקלאסיקו ראיתם אדם מסתובב ברחוב עם דופק פחות מ-300, המסקנה היא רק אחת: הוא לא אוהד בארסה.

  1. 10-2 לברצלונה בשלושת הקלאסיקו האחרונים בליגה בברנבאו. אין שום דרך שאפשר להסביר את המספר הזה. מספר קצת מוגזם למאזן מול חטאפה בבית, מספר הזוי כשמדברים על הבית של אלופת אירופה בשנתיים האחרונות.

  2. בעשרת הקלאסיקו האחרונים בברנבאו, ריאל מובילה על מסי 14-11 בשערים. תקראו את זה שוב. עכשיו עוד פעם. עדיין לא נשמע הגיוני נכון?

  3. אם הכל הולך כמו שצריך, והאמת הפעם לא אכפת לי לנחס, ברצלונה לוקחת השנה אליפות. זה יעמיד את המספרים, בעשר השנים האחרונות על 7 אליפויות לברצלונה, 2 לריאל ואחת לאתלטיקו. מאזן עגום לעידן של רונאלדו, גם אם יקח עוד מאה כדורי זהב. אגב, למסי יש 13 בישולים בקלאסיקואים, כולל אחד היום. לרונאלדו? אחד. קרב צמוד.

  4. ובכלל, אולי נושא כדור הזהב נכנס קצת לפרופורציות. מי שראה היום את מסי ורונאלדו הבין שמדובר בשתי ליגות נפרדות. האחד עושה הכל על המגרש, השני עושה רק מה שמתחשק לו. האחד מחפש כל הזמן את החברים שלו השני מתעסק רק בעצמו. האחד משחק על 50 מטר בין שער היריבה וכמעט עד הרחבה של עצמו, השני מחפש בעיקר לסיים. כשהערפל התפזר זה היה בישול ושער למסי, אפס לרונאלדו, אבל ההבדל גדול הרבה יותר. להשוות בין מסי לרונאלדו זה קצת כמו להשוות בין גווארדיולה לזידאן (כמאמנים). הראשון מעמיד קבוצות כדורגל בלתי נשכחות שמשחקות כדורגל גדול בדרך לתארים. השני, נרצה או לא, לוקח תארים, ובכמויות מרשימות. הראשון הוא קוסם של כדורגל (אבל גם מביא אחלה מספרים), השני הוא פועל, אבל איכשהו הסיפור הזה מצליח לו. ברור את מי ההיסטוריה תזכור, אני שם את הכסף של על מסי ופפ. ואתם?

  5. האחרון שניסה לעלות עם שחקן למשימות מיוחדות בקלאסיקו מול בארסה היה מוריניו. זידאן, בסופו של דבר נצר לאחת מנבחרות ההגנה הכי טובות של כל הזמנים (צרפת 98-2006), הוכיח שהוא ציני לפחות כמו מוריניו ומאמין בהגנה לפני הכל. אין שום הסבר אחר להחלטה לעלות בלי איסקו, בייל ואסנסיו בקלאסיקו בבית, ובמקומם לעלות עם קובצ׳יץ בתפקיד של דבק למסי. בכלל, כולל משחקים בליגה א׳, מתי ראיתם לאחרונה שמירה אישית כל כך קיצונית? מתי ראיתם מאמן מוותר על שחקן באופן כל כך בולט מתוך פחד? ציניות וחוסר מחויבות לכדורגל אמיתי מול תוצאות, זה מה שהוביל את זידאן, וההחלטה על השמירה האישית המבישה למסי, עוד תלווה שנים את המורשת שלו. קצת כמו הנגיחה ההיא.

  6. צחוק הגורל הוא שזה מה שעלה לריאל בשער הראשון. קובאצי׳ץ, שעושה רושם שאת השכלתו לא קנה באוקספורד, ליווה את מסי לאיזור יציע 15 בברנבאו, בזמן שסרג׳י רוברטו, רקיטיץ׳ וסוארס מתמסרים ביניהם במגרש ריק בדרך לשער. זידאן על הקווים מרט שערות (מהגבות, מהגבות, אלא מאיפה) ואולי הבין שהוא יכול להאשים רק את עצמו.

  7. בכלל תוכנית המשחק של זידאן היתה לגנוב את המשחק בחמש עשרה דקות של לחץ אדיר ואז מן הסתם להכניס עוד כמה בלמים למגרש. בדיעבד, למרות כל המחמאות, התוכנית הזאת הביאה להחמצה אחת ענקית של רונאלדו, לשער בנבדל וזהו. ברצלונה, מאחורי משחק הירואי של ג׳ררד פיקה, עמדה יפה בלחץ, העיפה כדורים כשצריך ותוך חמש עשרה דקות המשחק התאזן. האגדות על מחצית ראשונה גדולה ועדיפה של ריאל לא ברורות לי. אני ראיתי 15 דקות עדיפות ו-30 דקות של כדורגל די משמים מצד שתי הקבוצות. במחצית השניה, בין היתר, היתה זו העייפות של שחקני ריאל, מהמאמץ האדיר ב-15 הדקות הראשונות, שאולי עלתה להם במשחק.

  8. סרחיו בוסקטס הוא אי של יציבות בברצלונה. למרות זאת, בשקט בשקט כדרכו, עד הדקה החמישים הוא היה הגרוע על המגרש בברצלונה. איבודים מוזרים, מסירות לשום מקום ואפילו צהוב מיותר ניפק האיש השקט הזה, בכמויות שהוא לא מנפק בחודש שלם. אבל בוסי כמו בוסי, בכמה שניות של גאונות ניער מעצמו שחקן ריאל, מסר כדור פנימה לרקיטיץ׳ ונתן את האות לתחילת הפירוק. יש שחקנים שמספיקה להם נגיעה אחת בשביל להבקיע, לבוסי מספיקה שניה של גאונות בשביל לפתוח את הדרך לקבוצה שלמה.

  9. תומאס ורמלן. חפשו באינטרנט ותראו קטע ויראלי ובו הילדים הקטנים של ורמאלן מתרגשים לראות את אבא בהרכב. קטע וידאו קצר שקצת גרם לי להתבייש. כמו רבים וטובים מאוהדי בארסה, אני צוחק לא פעם על רגלי הזכוכית של ורמאלן. תמונות שלו בכסא גלגלים מצוייר מסתובבות ברחבי הרשת בכמויות והאיש הפך לסוג של בדיחה בקרב אוהדי הקבוצה. אף פעם לא עצרתי לחשוב על תומאס ורמאלן, שחקן שחלם לעשות קריירה בברצלונה ומוצא את עצמו פצוע כמעט כל רגע משלוש השנים שלו בקבוצה. החלום ושברו, תרתי משמע. דווקא בשנה שהוא לגמרי נמחק מהתוכניות מרגש לראות את ורמאלן פתאום משלים 3-4 משחקים רצופים בהרכב, מנצח קלאסיקו ואפילו מצטיין פה, ומזכיר לכולנו שמאחורי האיש שאנחנו אוהבים לצחוק עליו יש שחקן, שחקן לא רע בכלל. אם לא בשביל ורמאלן, בשביל הילדים המקסימים שלו, שבשבילם אבא הוא הכי גדול בעולם.

  10. סוארס. מה לא אמרנו עליו, שהוא גמור, שהוא לא מסוגל לשחק במערך החדש של ואלורדה, שאפילו פאקו כבר טוב ממנו. הרוצח השקט סופר כבר שערים קריטים העונה בברנבאו ובמטרופוליטן של אתלטיקו ועושה רושם שחוזר לכושר בחלק החשוב ביותר של העונה. בשורות מבאסות לפאקו אלקסר, אבל נהדרות לאוהדי ברצלונה.

  11. וולוארדה. מה נגיד, גווארדיולה הוא לא. אבל, בניגוד לגאון הקטלוני, השועל הבאסקי אוהב את הכדורגל שלו מחוספס. אצלו אולי תראו בפחות מקרים 25 מסירות לפני שער, אבל תראו את פיקה מנקה את הרחבה כמו פויול בימים הטובים, את ורמאלן נותן עבודה ברחבה ואת הקבוצה כולה משחקת בקשיחות שלא ראיתי במדי הבלאוגרנה שנים. הכדורגל של וולוארדה הוא לא גאוני אבל כשיש לך את מסי ואינייסטה בקבוצה, אתה יכול להיות בטוח שרגעי הקסם יגיעו.ֿ אם וולוורדה יהנה מהצלחה יחסית באירופה (לפחות חצי גמר), והליגה תיגמר כפי שהיא צריכה להיגמר, יכול להיות שבארסה מצאה מאמן לשנים. לפחות עד שצ׳אבי יחליט שהוא נכנס לעניינים.

  12. כמו שהוא עושה מתחילת השנה, השועל הבאסקי לא חושש לערוך חילופים הגנתיים בקבוצה. מה שהיה מילה גסה אצל גווארדיולה, הפך להרגל אצל הבאסקי. אם מובילים בדקה ה-70, הנגר גומש מחליף את האמן אינייסטה ושמצידו של ארנסטו יעקמו כולם את האף. לא בדיוק מורשת קרויף, לא שיטת פפ, אבל עובד.

  13. כמה רחוק יכולה ללכת ברצלונה הזאת? העתיד עם דמבלה, אולי עוד רכש חביב ואומטיטי וראפיניה שיחזרו, נראה די ורוד. מצד שני, כבר בסיבוב הצ׳מפיונס הקרוב מחכה צ׳לסי, וזו קבוצה שמסורתית קשה לברצלונה מולה. הגנה קשוחה בהרבה משל ריאל, שוער שמסי לא ממש אוהב ומאמן איטלקי שיודע מה הוא עושה, וברצלונה עשויה להישאר עם הליגה בלבד. למרות הנצחון בברנבאו, שהפך בשנים האחרונות לנקודות הבטוחות ביותר של הקבוצה בליגה, עדיין לא ברור עד הסוף לאן הקבוצה הזאת הולכת. אופי יש לה, זה בטוח.

  14. וריאל? למרות הכל הקבוצה הזאת בנויה לקחת עוד אליפות אירופה. ההגנה עדיין סבירה ויותר מזה, אסנסיו, ביייל, רונאלדו ובנזמה למעלה, זה עדיין הכי הרבה כוכבים שקבוצה אירופאית יכולה להעמיד על מטר מרובע. יהיה מעניין לראות אם זידאן ילמד את הלקח ויחליט לעלות התקפי מול פ.ס.ז׳. מצד אחד יש לקבוצה הקטרית הגנה חלשה בהרבה משל ברצלונה, למרות הבלמים הנוצצים, ומצד שני יש לה התקפה שאם תתפוצץ, נאבאס יכול להוציא מהרשת שלו כמות כדורים שמזכירה את מספר החולצה של פויול. לא החלטה קלה למאמן הצרפתי, בטח אחרי המפלה בקלאסיקו, שרק מגדילה עוד יותר את המשמעות של אירופה ואת הלחץ הכללי באיזור חיוג ברנבאו. דווקא השחרור מהליגה, שדי נגמרה, יכול לעשות טוב ללבנים. מבאס, אבל זה המצב.

  15. ומילה אחרונה למאטס, או בקיצור מארק אנדרה טר שטגן. מאז עונת האליפות של קורטואה באתלטיקו, לא ראיתי עונה כזאת של שוער. טר שטגן כמעט לא סופג ובאופן קבוע מציל את הקבוצה פעם או פעמיים במשחק, לרוב ברגעים הקריטים של 0-0. הוא נותן לברצלונה דמות בשער שלא היתה מאז תקופת זוביזארטה. שוער שהוא גם מנהיג, שחקן שהוא שלושת רבעי קבוצה ברגעים החשובים. נוהגים לרדת על מדיניות הרכש של ברצלונה, לא תמיד בצדק. נכון, טוראן וגומש הם בדיחה, ולא חסרים כל מיני סונגים שארסן ונגר השחיל לקטלונים במחירי גג מטורפים. מצד שני אומטיטי, רקיטיץ׳, טר שטגן, סוארס, פאוליניו. 5 רכישות שמראות שמישהו במחלקת הרכש בבארסה, לפעמים, דווקא כן יודע מה שהוא עושה.

קלאסיקו זה מבאס, אני יודע, אפילו כתבתי על זה השבוע איזה 800 מילה. אבל מה, כשמנצחים ועוד בבית של היריבה, זה דווקא בכלל לא רע. עוד אפשר להתרגל……

אוי קלאסיקו
לברון מול החזון