אם יש קבוצה שמאכילה את אוהדיה מרורים מדי פתיחת חלון ההעברות של ינואר, זו חייבת להיות ברצלונה. מטבע הדברים עשרות שמות מקושרים מדי שנה עם המועדון בקצב הולך וגובר עד לינואר הנכסף. ברוב המקרים זה נגמר בשמועות. ברצלונה כמעט ולא רוכשת בחלון ההעברות ובצדק. למעט מקרים נדירים, שחקנים לא צריכים להגיע לקבוצה בינואר וצריך להימנע מזה ככל האפשר. גם במעט המקרים שבהם נרכשו שחקנים בינואר, במקרה הטוב זה נגמר רע, לפחות לברצלונה.

ובכל זאת, נראה שהשנה, אולי, אולי, יכול להיות, ייתכן, כנראה, יכול לקרות משהו רציני בחלון ההעברות. אז הנבואה ניתנה לשוטים, אבל לו אני בנעליים של פרננדס זה מה שאני עושה. לנוחיותכם, ונוחיותי, נעבור אגף אגף.

שוערים:

בארסה נהנית משקט נדיר בעמדה שבין עזיבתו של זוביזארטה ב-1994 להגעתו של ואלדס כעשור לאחר מכן, היתה מהעמדות הכושלות בתולדות המועדון. טר שטגן נותן עונת שיא, סילסן מגבה יפה כשצריך. אין מה לשנות, אין מה לגעת. רק להחתים לטווח ארוך.

שורה תחתונה: שקט, עובדים.

הגנה:

עמדת המגינים סגורה מתמיד. סרג׳י רוברטו, סמדו, לוקה דין וג׳ורדי אלבה (לא בהכרח בסדר הזה) סוגרים צוות הגנה שיודעים לעשות הכל. לשמור, לכבוש, למסור ולשרוף את הקו. הלוואי על כל קבוצה. אין מה לגעת, רק לשמור ולשמר.

עמדת הבלמים קיבלה תנופה אדירה העונה עם הקפיצה של ביג סאם אומטיטי וחזרתו לחיים של תומאס ורמאלן. לא יודע אם שמתם לב, אבל כשפיקה (ג׳רארד – ג׳רי) ו-ורמאלן (תומאס – תום), ביחד בהרכב, ברצלונה מסתמכת על הצמד תום וג׳רי בהגנה. מגוחך, אבל זה עובד לא רע בכלל. בעיקר כשמאחוריהם טר שטגן שלקרוא לו חומת ברלין יהיה מביך עבורו. עם זאת, מסצ׳רנו האהוב מסתמן כהיסטוריה ועם הרגליים של ורמאלן, הנטייה לפציעות של ביג סאם והשטויות של פיקה, אי אפשר לקחת סיכונים. בארסה חייבת להביא בלם בחלון ההעברות. מדברים על ירי מינה, אני לא בטוח שזה השם הנכון. שחקן עם אפס ניסיון באירופה, מהירות שעל פי השמועות מזכירה צב סורינמי (תבדקו, זה זן צבים איטי במיוחד) ובאופן כללי שאלה גדולה האם מה שעובד בפלמאיירס יעבוד גם בקאמפ נואו. אני הייתי הולך על אחד הבלמים שנמצאים בשוק שנים, איימריק לפורטה מבילבאו למשל, אולי בונוצ׳י שנקבר לאיטו יחד עם מילאן (להבדיל), או אם כבר לוקחים צ׳אנסים, מתייס דה ליכט, ההולנדי המבריק מאיאקס. בהנחה שהכל בסדר מדובר על בלם רביעי בסך הכל. עוד אופציה, שאני אוהב במיוחד. מרלון. שחקן שגדל בברצלונה ב׳, מכיר את השיטה ושיחק לא רע במשחקי ההכנה. הושאל לניס מתוך כוונה לחשל אותי ואיך אומר ויקטור חסון? הוסמכת מרלון, הוסמכת. פתרון יפה שמתאים לקבוצה שחיה על אתוס של מחלקת נוער וצעירים חזקה.

שורה תחתונה: צריך להביא בלם בחלון ההעברות. מה זה צריך, חייבים.

קישור:

כמה שניסינו, למעשה ברצלונה מעולם לא הצליחה להביא מחליף לצ׳אבי. ברור שלהחליף את צ׳אבי זו משימה סבירה בערך כמו להחליף את צ׳רצ׳יל. מצד שני זה לא אומר שלא צריך לנסות. גומש הוא בדיחה, טוראן למטה מבדיחה ורקיטיץ ששיחק לצד צ׳אבי עצמו, הוא שחקן נהדר, אבל לא תחליף לצ׳אבי. דניס סוארס נהדר, אבל צעיר וראוי לעוד הזדמנויות. לצד בוסקטס שהוא באנקר מאחורה, נשאר אינייסטה לבד מקדימה ללא קשר בונה משחק אמיתי. הפתרון? אתם יודעים לבד. פיליפה קוטיניו והשחקן היחיד שבארסה באמת צריכה להתאבד עליו. בהנחה שאיסקו לא יחליט פתאום לעבור לברצלונה, ובהנחה שגם קוקה או סאול ניגאס לא יעשו את זה (וחבל, יש כל כך הרבה כשרון מקומי בספרד) נשארנו רק עם קוטיניו. 150 מיליון דולר פלוס גומש (מה שהופך את זה ל-110 מיליון דולר בפועל, השחרור של גומש יהיה רק רווח) והאיש חייב לשחק בקאמפ נואו. הקטע היפה? משום מה נראה לי שליברפול יסתדרו מצויין בלעדיו. קבוצת הסילונים שקלופ בונה באנפילד לא חייבת שחקן טכני כמו קוטיניו. בבארסה לא יוכלו להסתדר בלעדיו. ומה חבל? שאת ליגת האלופות בהמשך השנה הוא יראה מהבית. סיכוי סביר שגם בארסה תסבול מאותה בעיה מיד לאחר ההתמודדות הכפולה מול צ׳לסי.

שורה תחתונה: חייבים להביא קשר, אי אפשר להמשיך להסתמך על הגומשים של העולם. קוטיניו ויפה שעה אחת קודם. תחליף, תוכנית ב׳? אין.

 

התקפה:

שמעתם פעם את הביטוי כל המוסיף גורע? אז כל המוסיף גורע. מסי, סוארס, פאקו המשתפר ודלפאו הם אחלה סגל של חלוצים. אליהם צריך להוסיף את ראפיניה שחוזר מפציעה ובמיוחד את דמבלה שאולי נבין סוף סוף מה הוא שווה. אין צורך בדיבאלה, אין צורך בהארי קיין ואפילו לא בערן זהבי, תומר חמד או סבה דיא. יש סגל התקפה נהדר בברצלונה ובמרכזו שחקן אלמוני בשם ליאו מסי. לא צריך יותר.

שורה תחתונה: קחו את כל הכסף ושימו אותו על קוטיניו, ההתקפה ובמרכזה מסי וסוארס, כבר תספק את השערים. עלי.

 

עד כאן אני, ועכשיו המלפפונים שלכם. תתפרעו, מה שטוב במלפפונים, יש אותם בכמויות ובתכל׳ס – הם בחינם.

 

*****

עדכון: הפוסט הזה נכתב בתנופה אחת באמצע הלילה. והנה, קמתי בבוקר והבנתי שיש בעיה, שכחתי את פאוליניו. יש בזה משהו פואטי. פאוליניו הוא לברצלונה קצת כמו ג׳יפ בחנייה. זה נורא נחמד, זה מרווח, זה מוסיף לבטחון העצמי ופותר המון בעיות נקודתיות. אבל… בפועל זה לא פותר את הבעיות הגדולות. פאוליניו, אחת הרכישות המדהימות של הקבוצה בשנים האחרונות, מוסיף המון לקבוצה, אבל לא פותר את הבעיות בשום מערך. הוא לא קשר אמיתי שבונה משחק, לא קשר אחורי שיכול להחליף את בוסקטס ובוודאי שאינו חלוץ. תענוג שיש אותו בחנייה, 30-45 דקות שלו מהספסל זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקבוצה. זה לא מייתר את הצורך בקשר בונה ויוצר אמיתי.

לברון מול החזון
קונצרט