הנה עוד נושא שנמנענו מלגעת בו במקל, מכבי עלית תל אביב, או כמו שקוראים להם היום, מכבי משהו תל אביב (אשכרה יש לי בלק אאוט). בשביל תמיד יהיו עלית, במלרע, בהגיה של רפי גינת.

הבעיה במכבי של השנה היא פשוטה ואפשר לסכם אותה במשפט: לאף אחד כבר לא אכפת.

קחו את החודש האחרון. מה-28 בדצמבר. מאזן 5-5, תבוסה אדירה באולימפיאקוס, הפסד בית בדרבי, הפסד בית מול הגליל וכמה נצחונות על כל מיני בני הרצליה ובאמברג. וגם זה בנס. ומה? No one gives a Fuck. לאף אחד לא אכפת. מועדון הכדורסל המהולל מתל אביב, שהיה מכנס ישיבת הנהלה חירומית באישון לילה אחרי כל הפסד בשתי נקודות להפועל ירושלים בחוץ, נמצא בשאננות שיא. מה שהיה פעם אירוע קיצון, של פעם בשנה, כאשר הטמפרטורה בסביבות המועדון היתה עולה למאה מעלות צלזיוס, עובר היום בלי שאף אחד שם לב. בלי ישיבות חירום, בלי מתן גיבוי למאמן, בלי שחרור זרים וכמובן בלי ההודעה הבלתי נמנעת: "בסיכום עם המאמן היקר (מלאו את החסר) החליטו שני הצדדים להיפרד. מכבי תל אביב מודה למאמן על פועלו ומאחלת לו הצלחה בהמשך הדרך. למאמן זמני מונה צביקה שרף".

יש שיגידו שזה תהליך בריא. תהליך שבו מועדון קיצוני, שחי במונחים של חיים ומוות, הופך למועדון שפוי. אני חושב שזה תהליך עצוב. מכבי תל אביב קמה ונוסדה על האתוס של שמעון מזרחי. אתוס שלפיו משחק אימון זניח של נערים ב' חשוב כמו גמר יורוליג מול ריאל מדריד. מי שמזלזל במשחקים של נערים ב', סופו להיתפס לא מוכן ביורוליג. אצל שמעון, במיטבו, כלומר שימון, זה לא היה קורה. הוא היה מגיע למשחק של נערים ב', מסדר מה שצריך לסדר והמסר היה מועבר. נו וואן פאקס וויז מכבי אין דה יד. נו וואן פאקס וויז שימון. פרטים אצל בארי לייבוביץ, צ'ורצ'יץ, מרסר וכל מי שפעם חשב שהוא יכול לנצח את מכבי ואת שימון.

אז משהו מת במכבי ומשהו חדש עדיין לא נולד. המועדון נמצא כעת בסכנה לתהליך של ליברפוליזציה. מועדון פאר, שהיה רגיל לאכול תארים לארוחת בוקר, ואיבד מתישהו בתחילת שנות התשעים את דרכו. בהתחלה זה כאב, אחרי זה זה כאב פחות, בהמשך באה ההשלמה והיום מרוצים באנפילד מנצחון על בולטון מגול בדקה התשעים. גם ארסנל עוברת תהליך דומה, מילאן הגדולה בסכנה וגם לוס אנג'לס לייקרס (אינשאללה) מתחילה להתרגל לראות את העולם מלמטה. זהו תהליך שאם לא עוצרים אותו מוקדם, הוא הופך להיות כרוני.

כתבתי וכתבתי וכמעט שכחתי את הפואנטה. רק רציתי להגיד שזה תענוג. שלא ייגמר לעולם.

קונצרט
יש בי אהבה? תלוי מתי