יש בי אהבה? תלוי מתי

זה ספורט כן? אז תנו לשנוא מכל הלב.

אחרי שבועיים הפסקה מאונס (ים, אבל ים עבודה), הגיע הזמן לדבר על נושא שמטריד אותי מאוד – שנאה.

נתחיל בהתנצלות. אני דווקא בנאדם לא שונא. מפרגן להמון אנשים, מאמין בשלום, מנסה (גם אם לא תמיד מצליח) לחפש את הטוב בכל אחד. באופן כללי שנאה לא מביאה אנשים למקומות טובים, לא את הנשנא ובטח לא את השונא.

את הכלל הזה אני מנסה ללמד גם את ילדי, לפעמים מצליח יותר, לפעמים מצליח פחות. בחיי, אני מנסה.

חוץ מבספורט. יש תחום אחד בחיים שבו לא מותר לשנוא, חובה לשנוא. ספורט. אני שמאמין שתמיד צריך ללמוד את האוייב, לשמוע את דעתו, את זווית ההסתכלות שבו, מצהיר חגיגית שבספורט היריב לא מעניין אותי. לא רוצה ללמוד אותו, לא רוצה משא ומתן, לא רוצה דיונים או שולחנות עגולים. רוצה להנות מהזכות לשמוח לאיד ולחגוג בכל הפסד שלהם.

(להסיר ספק, מדבר רק ברמה הספורטיבית, לא אבא של רגב, לא הבן של שורה. לא שירי שואה. זה גועל נפש אמיתי. אני מדבר על להישען אחורה בכורסא, או בטריבונה, ולהנות מקבוצה מובסת או מכוכב נופל. על זה ורק על זה).

יש שלושה מועדונים שאני שונא, אבל באמת שונא:

מכבי תל אביב (כדורסל), הלייקרס וריאל מדריד (כדורגל, טניס, הוקי שולחן, באולינג, ציד ברווזים, דיג קרפיונים).

אני לא מרגיש צורך להתנצל על זה, אני לא מרגיש שאני אדם טוב פחות או שאני מחנך פחות טוב את ילדי. בספורט, בתחומי המגרש, מותר וצריך לשנוא ולשמוח לאיד. שם ורק שם. אין שמחה גדולה יותר מלראות את הקבוצה השנואה עליך מפסידה. אפילו לא לראות את הקבוצה שלך מנצחת. אין מה לעשות, שמחה לאיד לוקחת ובגדול. ובספורט היא החיים עצמם. אין רגע יותר מזוקק לאוהדי הפועל ירושלים בכדורסל מהרגע שבו אתה מבין שמכבי הולכת להפסיד והאולם כולו מתרומם בשירת "הו הא מה קרה, מכבי אכלה אותה". אין יותר מזה, זה הכי טוב שאפשר. מי שלא חווה רגע כזה בחייו הספורטיביים הוא או המהטמה גנדי החדש, או לא אוהד ספורט אמיתי.

*****

לכן מפתיע אותי לראות פוסטים לאחרונה, של אוהדי ברצלונה לדוגמא (שאת חלקם אני ממש אוהב באופן אישי), שמתבאסים על הבצורת של רונאלדו (זה עם הג'ל, לא השמן המגניב מברזיל). רונאלדו, חוץ מזה שהוא אחד משלושת הספורטאים השנואים עליי בכל הזמנים, הוא היריב של ברצלונה. כל שער שהוא מבקיע, מרחיק את בארסה מהאליפות. כל שער שהוא מבקיע, מקרב את הקבוצה שלו להישגים. באיזה עולם מוזר אתם רוצים לראות אותו "חוזר לעצמו" כי אתם נורא ספורטיביים ואתם רוצים לראות "ספורטאי ענק ממשיך להיות בשיאו".

בוא נשים דברים על דיוקם. רונאלדו הוא לא מיכאל שומאכר, שלא עלינו שוכב בקומה. כשמדובר על חיי אדם, על פציעות חלילה, אין ויכוח, זה מעל הספורט. לא שמחים לעולם בפציעתו של אדם, כי מעבר לפרסונה הספורטיבית שלו הוא בנאדם. אבל זה לא המקרה. רונאלדו הוא בסך הכל ספורטאי, שנוא על ידי רבים מאוהדי ברצלונה, שמסריח את הדשא. זה הרי תענוג שאין לו תחליף. כמו ששונאי מסי נהנים להריץ שוב ושוב את השער של גצה בגמר המונדיאל 2014 (וזו זכותם, מבין אותם) כך אנחנו נהנים לראות את רונאלדו משמיד את מיטב אוכלוסיית הציפורים של מדריד (וכמובן שברגע שכתבתי את זה הסיפור הזה יפסק. תזכרו את מי להאשים). ככל שיקפיד להמשיך ולהסריח את הדשא, הקבוצה שלו תהיה גרועה יותר. זה שניים במחיר אחד, גם ריאל, גם רונאלדו. ולא, אני לא רוצה לראות את "הספורטאי הנהדר הזה חוזר לעצמו, כי חייבים להעריך איך שהוא שומר על הגוף שלו". הלו, זה ספורט לא החיים עצמם, לא חייבים להעריך כלום. אפשר ורצוי לתעב.

אותו הסיפור עם הלייקרס. הקבוצה מעוררת הרחמים שמשחקת עכשיו באנ.בי.איי ולובשת את המדים של מי שהיו פעם הלייקרס, זה אחד הדברים הכי כיפים בספורט. מה יותר כיף בתור מי שסבל 7 טבעות שלהם מאז שנת 88, לראות אותם סוגרים עוד מעט 7 שנים בלי פלייאוף? בשביל מה אנחנו חיים בספורט אם לא (גם) בשביל הרגעים האלה? ולא, אני לא רוצה לראות אותם חוזרים כי "הליגה צריכה אותם". הליגה לא צריכה אף אחד, הליגה צריכה קבוצות טובות, ואנחנו שונאי הלייקרס צריכים את הלייקרס מסריחים את הפרקט. אני לא רוצה לראות את רונאלדו חוזר ליכולת שיא, אני רוצה לראות אותו מגעיל את המגרש. וכן, אני שמח גם לראות את נדאל נכשל. מאחל לו שיהיה בריא כמובן, אבל שמח לראות אותו נכשל בעוד גרנד סלאם. בדיוק כפי שאוהדיו מתבאסים לראות את פדרר מניף סלאם מספר 20 רק הפוך.

 

*****

 

אז זהו, הוצאתי את זה מהמערכת. מי שרוצה לתקוף, מערכת הטוקבקים מחכה רק בשבילו. הייטר קוראים לזה היום, אחד ששונא ולא אכפת לו. אז אם אני הייטר, שיהיה הייטר, אני בספורט בשביל מי שאני אוהב ומי שאני שונא, באותה מידה. רגע אחרי שאני אבדוק מה בארסה והסלטיקס עשו, אני ארוץ לראות מה עשתה ריאל ומה עשו הלייקרס. אלה חיי הספורט בשבילי. ובשבילכם?

(בתמונה אגב השחקן השני הכי גדול בכל הזמנים – זה משמאל עם השפם – ואחד השחקנים השנואים עלי בכל הזמנים. וכן, אני יודע שהוא ממש טוב, אבל זה ספורט, אתם יודעים….).

Redemption
שיר של שלג ושל קרח

92 Comments

מיכאל 5 בפברואר 2018

בול. מאמין שאם ריאל תעוף בצ'מפיונס ותסיים חמישית, אחגוג יותר מזככיה בצ'מפיונס של בארסה. שנאה ספורטיבית זה אושר צרוף.

אמוץ כהן-פז 5 בפברואר 2018

לא למדתי לשנוא… -:)
בקיבוץ האהדה להפועל תא באה באופן די אוטומטי.
לפני הגיוס הלכנו לראות את הדרבי בכדורסל עם בני גרעין הנח׳׳ל בני גילנו, אוהדי הפועל שרופים (עד היום), להפועל עוד היה אז איזה סוג של סיכוי.
ישבתי בין שני בני גרעין ולהפתעתי הבחנתי ששכני מימין פשוט רועד בכל גופו ואז, בשורה שמעלינו, איזה ילד צעק: ״ייאלה מכבי״… שכני השני קם, הסתובב והעיף לילד סטירה…
שיעור ראשון באהדה.

אסף the kop 5 בפברואר 2018

כן
אוהדי הפועל חכמים על ילדים

יוני 5 בפברואר 2018

וחושבים שלתת סטירה ביציע שווה ערך לאהדה. הדברים גם נכתבים בניחוח רומנטי-נוסטלגי מבחיל.

אמוץ כהן-פז 6 בפברואר 2018

יוני, אם תקרא בין השורות תגלה שהכותב עצמו היה די מופתע…
נוסטלגי, בהחלט, קצת. זה היה מזמן ועל המגרש כיכב, לזכרוני אחד בארי לייבוביץ.

יוני 6 בפברואר 2018

לא צריך לקרוא בין השורות, זה בשורה עצמה. ואז מה אם הופתעת? מה זה אומר? ראיתי בחיים שלי מכות ביציע, זה אף פעם לא שיפר את מצב רוחי.

אמוץ כהן-פז 6 בפברואר 2018

אל תדאג יוני, מחבורת בני ה18 הזו לא יצא אף חוליגאן, כולל המפליק. כולם שרתו, תרמו, בנו והקימו ויילדו, כולל נכדים ראשונים. ורובם עדיין אוהדי הפועל… לא אני, כי למעשה אף פעם לא ממש הייתי.
ואם דברי לא הובנו נכונה, אזי רק סיפרתי כיצד נחשפתי לראשונה מקרוב לאוהדים ׳אמיתיים׳ (לפחות בייחס אלי, האוהד ה׳אוטומטי׳).

אסף the kop 9 בפברואר 2018

נשאר אם כן לקוות שמישהו ביציע יוריד סטירה לנכד של החוליגן שהתרבה.

צור שפי 6 בפברואר 2018

האמת צודק אסף, אף אוהד של אף קבוצה אף פעם לא נתן סטירה לילד. רק אוהדי הפועל. אויויוי

אסף the kop 9 בפברואר 2018

כרגיל, אתה מקבל בהבנה

אלעדכ 6 בפברואר 2018

אני זוכר עד היום את הגמר של מכבי מול מילאנו (הראשון). ישבנו חבורה של ילדים בני עשר בקומה התחתונה של בית הילדים, צפינו במשחק ועודדנו בלב מלא את מילאנו.

אסף the kop 9 בפברואר 2018

כן
קיבוץ זה דבר עלוב

איציק 5 בפברואר 2018

טוב, מחייב כמה שאלות:
1. ריאל במצבה, רונאלדו על הפנים, מחזור לסיום הליגה לריאל אין סיכוי אבל יש לה משחק נגד אתלטיקו שנמצאת 2 נקודות מעל ברצלונה. לא תעודד את רונאלדו ותירצא אותו בשיאו לרגע?
2. רונאלדו מגיע לתת סדנת כדורגל חינם בירושלים ולבן שלך יש אפשרות להיכנס. לא תאפשר זאת?
3. אתה בטיול בארה"ב בעיר הנהדרת בעולם, בוסטון. פתאום מולך לארי ומג'יק. האם תיגש ללארי לבקש חתימה ועל הדרך תשאל אותו איך הוא מסתובב עם גועל הנפש ההוא מ-LA?
4. נניח שאתה עובד במתן שרות ולסניף נכנסים מיקי ומוטי ופונים אליך בשאלה. האם תענה או תפנה את גבך?
5. נבחרת ישראל כדורסל בפיגור נקודה 7 שניות לסיום. מנצחים עולים שלב, אחרת שוב באסה. יובל זוסמן חוטף כדור ורץ אחד מול אפס למתפרצת. תאחל לו שיחליק בדרך והכדור יעוף החוצה?

Matipool 5 בפברואר 2018

האמת – שאלות טובות.
גרמת לי לעשות חושבים.

יואב 5 בפברואר 2018

איציק לבלבלב

אמיתי 5 בפברואר 2018

איציק. אלו סתם תרחישים היפוטטיים. ברור שאם ניצחון של ליברפול (טפו טפו טפו) יביא ליונייטד אליפות ארצה בהפסדה של הקבוצה היריבה. אין שאלה..
הבעיה עם כל מיני אוהדי מדינות שבעד צלסי באירופה כי
– הם אנגליים
-זה יחליש אותם בליגה
-הוכחה שהפריימרליג טובה יותר
אלו לא אוהדים אלא מעודדות.
אני ייחלתי להפסד של מכבי סל גם בגביע הזה של פתיחת העונה (גביע מנדל?)

איציק 5 בפברואר 2018

אתה דוגמה שלילית… ואתה הוכחת את זה.
שחקן מכבי שיכול לנצח משחק לנבחרת, זה לא היפותטי לחלוטין.
שחקן כמו רונאלדו שבא להעביר סדנה זה לא היפותטי. כספי הביא שחקני כדורסל שיתכן ואחד מהם מהקבוצה השנואה, אז לא תשלח ת'בן?

אמיתי 5 בפברואר 2018

לוידע כמה סדנה (!) של רונלדו (!) זה לא היפוטתי או סל של זוסמן אבל לא הבנת- ברור ששולח וכו. קללל

איציק 6 בפברואר 2018

השאלה לא אליך, כי אתה חובב רונאלדו. אני שועל את כותב הפוסט שמכריז עליו כשנוא נפשו.
דווקא לא בטוח שרונאלדו זה מופרח, אבל נתתי תגובה של כדורסל שעומרי מארגן.
כדורסל, כבר היו כל מיני ברקוביצ'ים, ג'מצ'ים ועוד. זוסמן זו דוגמה לעוד כמה שנים, אבל כשאליהו, פניני, מקל שיחקו במכבי. מה היה יותר חשוב, כישלון אישי שלהם או ניצחון הנבחרת.
לך זה אולי קל, אבל נראה שיש כאלו שקשה להם עם זה.

אמיתי 6 בפברואר 2018

פניני דוגמא טובה- שחקן שנוא ומלוכלך אבל ממה שנראה לי גאון ובכייפ הייתי שומע סדנה-ראיון- ווטאבר איתו..
אני אולי פחות הייטר של שחקנים ספציפיים. שזה הספצליטייה שלך לא?

איציק 6 בפברואר 2018

לא בטוח. אני לא שונא אף שחקן באופן אישי. אני לא אוהב את לברון באופי ואופן המשחק שלו, למרות שמאד מעריך, אבל מחוץ למגרש ייתכן והוא אדם נחמד. אז לא יודע לומר האם זה הייטריות. כנ"ל גם לגבי רונאלדו ומסי.
דווקא מנהלים היו שפחות סבלתי/סובל כבני אדם. טביב ושאול אייזנברג הן שתי דוגמאות. כל קבוצה שהם מעורבים בה, אני נגדה כי לא רוצה שהם יצליחו בגלל מה שהם וההתנהגות שלהם.

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

איציק, ברור שאם רונאלדו או ריאל ישרתו לי מטרה אז אהיה בעדם. אבל זה מצב נדיר שבנדירים. במצב רגיל, אהיה תמיד נגדם ואחגוג בכל כשלון והפסד שלכם.
אני מתעב את רונאלדו לא הולך לשום סדנה שלו. לא אוהב את האיש, לא את אישיותו וגם לא את סגנון המשחק שלו. הוא סקורר גדול, כובש המון, לא בבית ספרי.
לגבי לארי? ראיינתי אותו בעבר ושאלתי אותו על זה. הוא סיפר על ידידות נדירה בין שניים שכנראה חולקים ביניהם יותר משאני ואתה אי פעם נבין.
שאלה 4 היא נהדרת בעיני. תפריד בין בני האדם לשנאה הספורטיבית. גם אם אראה את רונאלדו מתמוטט ברחוב, ארוץ להזעיק עזרה. לפני הכל הוא בנאדם, כנ"ל מיקי, מוטי וכל אחד אחר. שנאה ספורטיבית רק במגרש ורק בגבולות הטעם הטוב. בלי שירי שואה, בלי איחולי מוות ובלי לשכוח שזה ספורט.
לגבי נבחרת ישראל אני אוהד לרוב את הנבחרת בלי קשר לזהות השחקנים והקבוצות מהן הם באים.
מקווה שענה לך :-)

איציק 6 בפברואר 2018

:-)

צור שפי 6 בפברואר 2018

יעוז, אלה היו הבהרות שבנסיבות אחרות אולי היו טריוויאליות אבל באקלים הישראלי הן נחוצות כי הרבה מדי פעמים אנשים הופכים את השנאה הספורטיבית למשהו אחר.
בגלל האקלים הזה אני עדיין אידאולוגית 100 אחוז אנטי מכבי כמאמר השלט ההוא אבל בפועל זה כבר בא אצלי מאינרציה והרגל, לא מהבטן ובטח שבלי קצף על השפתיים (גם לגיל המתקדם יש בטח השפעה, לגיל שלי לא לגיל שלי…).
וגם – אעדיף 10 אליפויות של באר שבע על אחת של מכבי אבל כשמגיע להם הפרגון, כמו השבוע, אז מגיע.

יעוז סבר 7 בפברואר 2018

צור אין שום ויכוח. ההבהרה חשובה לי מאוד. שנאה בפרופורציות ותוך שמירה על צלם אנוש מעל הכל.

רומן 10 בפברואר 2018

מאיפה אתה מכיר את האישיות של רונאלדו? דיברת איתו פעם?
אגב אני מהמר שמסי הוא מתחת לגבול של הפיגור השכלי, יעני מפגר.

jhkj 6 בפברואר 2018

כמישהו ששונא שניים משלושת המועדונים, א השנאה היא לא אישית, יש להם גם שחקנים שמאוד הערכתי כמו קסיאס, רונאלדו הברזילאי ומקללה או דרק שארפ וטייריס רייס. אני פשוט מייחל להם להפסיד בכל רמח איברי.
ב הצלחת הנבחרת חשובה משנאה אישית. פניני הוא שחקן שאני שונא ועדיין חגגתי את השלשה שלו מול גרמניה בטירוף. שלשה מטורפת, שמח שהנבחרת ניצחה, לא גורע מהשנאה שלי אליו.
ג. בנוגע לתרחיש ריאל אתלטיקו, כאוהד ברסה יותר חשוב לי שברסה תיקח אליפות, אפילו שאתלטיקו מועדון סימפטי שאין לי בעיה שייקח אליפות

איציק 6 בפברואר 2018

גם לך :-)

הצרפתי האמיתי 7 בפברואר 2018

אין מצב שריאל עולים לנצח את אתלטיקו בתרחיש שניצחון שלהם יתן אליפות לברסה. וזו גם סוג של שנאה טהורה

jhkj 7 בפברואר 2018

בקצב הזה הם יצטרכו להילחם על ליגת האלופות אז לא יודע

גיל שלי 5 בפברואר 2018

אתה רוצה להגיד לי שאתה שונא את רונאלדו יותר מאשר את קובי?

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

וואו גיל, זו תחרות כל כך קשה. רונאלדו יותר רלוונטי היום וקובי הפך והתפתט עם הגיל. אם מורידים את שתי אליפויות הנס שלו (היסטורית אפשר לבדוק את זה), עם עזיבתו של שאקיל האיש הלך והפך לביזאר, ועם דעיכתו, מגיל 34 נניח, הוא הפך ונהיה פאתטי. אז כן, היום קל יותר לשנוא את רונאלדו. בפרספבקטיבה היסטורית? דבר איתי עוד 10 שנים.

אורי 5 בפברואר 2018

"שבועיים הפסקה מאונס" לא נשמע טוב, בטח לא באקלים הנוכחי :-)

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

חלילה, רק עודף עבודה ועיסוקים חוקיים….:-)

Matipool 5 בפברואר 2018

לגמרי. שנאה היא חלק מהסיפור.
לייקרס מאז ומתמיד, יונייטד קצת אחרי ומאוחר יותר גם צ'לסי וסיטי.
אני חושב שקובי היה השחקן השנוא עלי בכל הזמנים.
לא סובל את רונאלדו באופן אישי (ללא קשר למסי. אני גם לא מאוהבי מסי).
לא שונא את פדרר ונובאק אבל תמיד נגדם ותמיד מייחל שנדאל ומארי יזכו בתארי גראנד סלאם על חשבונם.
תיקון קטן – השחקן השני הכי טוב בכל הזמנים (ההוא עם השפם) הוא בצד שמאל בתמונה.

יעוז סבר 7 בפברואר 2018

צודק כמובן. תוקן.

אמיתי 5 בפברואר 2018

או…סוףסוף…
הייטריות בספורט היא מבורכת ולכן הטרלות של אוהדי קבוצת הכדורגל של איגוד רואי החשבון אחרי הפסדים (ותיקואים מול טוטנהאם) ובכלל היא מצווה. קלאס זה משחק של בנות בנות 8

מתן גילור 5 בפברואר 2018

אני מאד רחוק מהגישה הזו. אין לי בעיה עם יריבות ספורטיבית, אבל ההצלחה של מכבי היא פי גזיליון בזיליון יותר חשובה לי מכל תוצאה של כל קבוצה אחרת.
האם אסע בכל הארץ, לכל משחק, בכל מזג אוויר, בכל יום ובכל שעה בשביל שבסופו של יום מה שחשוב לי יותר מכל הוא צד ג'? לא בספר שלי.

יואב 5 בפברואר 2018

איתך

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

מתן לא אסע לשום משחק של ריאל מדריד או הלייקרס. אשנא לי בכיף מהבית. זה מה שיפה בשנאה ספורטיבית, זה לא דורש מאמץ. בוא לא נסחף עם הסיפור הזה, מי שמגיע למגרש רק כדי לעודד נגד קבוצה שהוא שונא, יש לו באמת בעיה שדורשת פתרון.

מתן גילור 6 בפברואר 2018

כנראה לא הסברתי את עצמי היטב. הכוונה לא שתיסע למשחקי צד ג', אלא שתיסע משחקי קבוצתך ובכל זאת תוצאות צד ג' תהיינה חשובות יותר בעיינך.

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

לא יודע אם חשובות יותר. חשובות נקודה. שמח על הפסד של ריאל, לדעתי, כמעט כמו שאני שמח על נצחון של בארסה. אף פעם לא מדדתי מה יותר, אבל זאת האמת.

הראל 5 בפברואר 2018

מסכים עם העיקרון, אבל הלייקרס כל כך מושפלים שזה נהיה כבר לא כיף.

yaron 5 בפברואר 2018

שנאה אמיתית חייבים לתדלק, הכי גרוע זה שקבוצה שנואה הופכת ללא רלוונטית.

ירון 6 בפברואר 2018

הראל התגובה שלך מזכירה לי אוהדי הפועל ירושלים בעונה שעברה שאמרו לי שהם כבר לא נהנים מההפסדים של מכבי ת"א ומתחילים לרחם עליהם. לא הצלחתי להבין אותם. קמצוץ של רחמים לא היה לי ולא יהיה לי כלפי הקבוצה הזו בשום מצב. גם אם היו ממשיכים לקבל בכל משחק 30 הפרש בראש לאורך כמה שנים עדיין זה היה תענוג עילאי לראות את זה כל פעם מחדש.

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

הראל, בשבילי זה עדיין כיף. אחרי 30 שנה שהקבוצה הזאת למעשה היתה כל הזמן במשחק. כמעט לא קרסה למצבים של חוסר רלוונטיות (כמו השנה נניח) יקח עוד כמה שנים עד שאני אתאושש מזה. רק עכשיו אני מתחיל לרחם על הניקס, למשל. קבוצה שהיתה רלוונטית כשנואה בשנות השמונים והתשעים והיום סתם פאתט.

הראל 6 בפברואר 2018

אני לא מרחם עליהם, סתם לא רלוונטיים ולא מגיעים לפלייאוף אז גם ההפסדים פחות כייפים, למשל כיף ההפסד שלהם בגמר לבוסטון כבר לא חוזר.
אגב אין דומה שנאת קובי לשנאת מג׳יק, למרות שלבש את החולצה הצהובה השנואה, אי אפשר היה לשנוא אותו עד הסוף, (כמו עדי גורדון ודורון שפר), אבל היה וורת׳י שיפצה ;)

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

אני שנאתי אותו עד הסוף, בעיקר כי חשבתי שהוא (טיפה) אוברייטד. כלומר אף פעם לא ראיתי אותו מזיע. תמיד שיחק בקבוצות אדירות. לא ראיתי אותו סובל עם כמה נגרים מסביבו. ושוב, שאני אומר אוברייטד, אני מתכוון שהוא לא 3, נניח, כמו שאמרו פעם, אלה 6 או 8. זה לא שאני לא תופס ממנו. וכן, קובי אדם דוחה, זה בטח משפר את היכולת לתעב אותו.

יואב 5 בפברואר 2018

מה יש כאן חוץ מלעומתיות וטרוליות? לא הרווחת אותה בכלל(רונן ברמה אחרת לגמרי).

wazza 5 בפברואר 2018

התחלתי לאהוב כדורסל ולאהוד לייקרס בגלל השחקן שבתמונה אבל אני יכול להבין את השמחה לאיד

ושומאכר יצא מהקומה לדעתי

no propaganda 5 בפברואר 2018

אחלה טור.
אני מת שולנסיה או ארסנל ירדו ליגה. ותמיד נחמד כשמארי מפסיד. הבעיה האמיתית הייתה ששנאתי את ג'ורדן, אחת השנאות הפחות מתגמלות :)

צור שפי 6 בפברואר 2018

מה יש לך נגד ולנסיה?

שמעון 5 בפברואר 2018

לי קשה לשנוא אבל השנואים עלי היסטורית (כלומר שכל הפסד משמח אותי)

כריסטיאנו רונלדו, לברון, דריימונד גרין, כרמלו, הפועל ת"א כדורסל וכדורגל, הפועל י-ם (הנוכחית בלבד ולא היסטורית כי את עדי גורדון ופפי ואלו די חיבבתי), בניסכנין, מנצסטר יונייטד וארסנל (שהיו טובות ולא היום), מנצסטר סיטי (של היום).

איציק 5 בפברואר 2018

צריך להוסיף את ווסטברוק ואבו זקן לרשימה שלך ;)

7even 6 בפברואר 2018

אז אתה שונא את ירושלים כי הם יהפכו למכבי בעצם ?

שמעון 6 בפברואר 2018

מה פתאום. אני אוהב דווקא את אורי אלון. אני פשוט לא אוהב את יותם ואליהו וגרלס לא סבלתי גם שהיו במכבי. והמנכל שלכם הגיא הראל גם לא בא לי בטוב לא יודע למה הפרצוף שלו גורם לי לרצות שהוא יפסיד. שכחתי ברשימה גם את פפ ואינאגי. אני מייחל להפסדים שהקבוצות בגרך כלל טובות חח אחרת זה פחות כיף להיות נגדם למשל יונייטד היום לא אכפת לי מהם אבל אוי איך שנאתי אותם ב99 שכולם אהדו אותם

שמעון 6 בפברואר 2018

וירושלים לא יהפכו למכבי בקרוב. מקסימום יתנו תחרות טובה ובריאה.

שמעון 6 בפברואר 2018

שכחתי גם את דוראנט מאז המעבר לגולדן הלוואי ויפסיד כמה שיותר.

אלעדוס 6 בפברואר 2018

רשימה מכובדת עבור מי קשה לו לשנוא

שמעון 5 בפברואר 2018

השחקנים שהיו הכי אהובים עליי, רונלדיניו, שבצנקו, פירלו, קאקא, בופון, דל פיירו, מסי, פויול, אייברסון, וינס קרטר, קובי, שאק, קרי, ווסטברוק, פדרר.

קבוצות: מילאן, פילי, מכבי ת"א כדורסל וכדורגל, סקרמנטו של ביבי ו-וובר

אמיתי 5 בפברואר 2018

שכחת לכתוב ווסטברוק פעמיים

איציק 6 בפברואר 2018

האם אתה מדבר על סקרמנטו של פז'ה ודיבץ?

שמעון 6 בפברואר 2018

חח אכן. יוקיץ זה דיבאץ היום.

שמעון 6 בפברואר 2018

הקבוצה הכי טובה שלא זכתה באליפות

7even 5 בפברואר 2018

כבר אמר פעם עיתונאי דגול (לדעתי זה היה עלי מוהר ז"ל) ש "לאוהדי הפועל יש את ההגרלה הכי קשה בגביע אירופה (לכדורסל)….כל שבוע נגד מכבי".

ההמחשה הכי טובה שיש למה שכתבת :)

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

כרגיל מוהר יודע לנסח במשפט אחד מה שאני מנסה בחמישים משפטים. ענק.

דוד 5 בפברואר 2018

הגול של גצה באמת היה משהו.. מתחרה עם הצ'יפ המדהים של ראמירז על תואר השער הכי יפה שגרם למסי לבכות.

yaron 5 בפברואר 2018

אחלה פוסט ובתזמון מושלם, הפאטס הפסידו :-)

NoOne 6 בפברואר 2018

אני לא מבין (אבל יודע שרוב העולם עושה את זה) אנשים שיש להם קבוצה אהודה בכל מדינה .
איך אפשר לעקוב אחרי על כך הרבה קבוצות וסוגי ספורט שונים .
בכל חיי אהבתי בסך הכל 3 קבוצות וכיום זה רק 2 לאחר שאני לא מוכן לאהוד קבוצה בסגנון ישראלי שלא יודעים מה יקרה שנה אחרי שנה.
אני גם לא אוהד שחקנים פרט לשחקנים שמשחקים בקבוצה שאני אוהד.
בכל רגע נתון יש לי שחקנים אהובים בקבוצות שאני אוהד אבל אם הם עוברים לקבוצה אחרת שיחפשו אותי .

מתן גילור 6 בפברואר 2018

דווקא המעקב לא נראה לי בעייתי, אלא החיבור הרגשי. אני לא מבין איך אפשר בו זמנית לנהל מערכת יחסית עצמתית עם 2 נשים ואיך אפשר לאהוד יותר מקבוצה אחת. אני יודע שיש כאלה שיכולים ואין לי ביקורת עליהם, אבל אישית לא ברור לי איך זה אפשרי.

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

לא הבנתי למה לא? אפשר לאהוד את פדרר, את ברצלונה ואת הפועל קטמון, נניח? אז למה אי אפשר לאהוד קבוצה בארץ, קבוצה באיטליה וקבוצה בספרד? וכן, אני אוהד בארסה ומחובר היטב למועדון. קורא חדשות על הקבוצה, מתעדכן, רואה בלייב את כל המשחקים כולל משחקי אימון שוליים, היום הכל אפשרי. נכון, אני ממעט להגיע למגרש. זה מבאס, אבל לא צריך להפריז בחשיבות של זה. עשרת אלפים איש מגיעים מסורתית מדי שבוע ליד אליהו. רק הם יכולים להיות אוהדי מכבי אמיתיים?

מתן גילור 6 בפברואר 2018

אין לי שום סיבה למה לא. אני לא חושב שזה דבר פסול. אני אומר שאני באופן אישי לא מסוגל.
אני מסוגל להעדיף מספר גורמים. אבל חיבור רגשי ברמת האהדה רק עם אחת. יכול יותר? אשרייך.

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

לגמרי. מחובר לברצלונה, לליברפול, לסלטיקס, להפועל ירושלים. לא סיפור גדול מבחינתי.

איציק 6 בפברואר 2018

איך הכנסת את ליברפול לתוך הקבוצה העלובה הזאת (טוב, גם סלטיקס חצי קלאץ')?

הראל 6 בפברואר 2018

אני לא מרחם עליהם, סתם לא רלוונטיים ולא מגיעים לפלייאוף אז גם ההפסדים פחות כייפים, למשל כיף ההפסד שלהם בגמר לבוסטון כבר לא חוזר.
אגב אין דומה שנאת קובי לשנאת מג׳יק, למרות שלבש את החולצה הצהובה השנואה, אי אפשר היה לשנוא אותו עד הסוף, (כמו עדי גורדון ודורון שפר), אבל היה וורת׳י שיפצה ;)

matipool 6 בפברואר 2018

הראל – אבחנה מדויקת לגבי מג'יק / קובי. רציתי גם לכתוב את זה בתגובה אתמול וויתרתי (כתבתי אותה מהטלפון ברכבת).
לגבי דורון שפר – איך יואב כותב מדי פעם: לבלבלב. לא מאמין שיש מישהו ששונא אותו. השחקן הישראלי האהוב עלי Ever.

איציק 6 בפברואר 2018

תאמין, תאמין…

Matipool 6 בפברואר 2018

וואלה איציק? למה? מכבי? ירושלים? הפרישה והחזרה בתשובה?
בגיל 19 עשה בית ספר למכבי ולליגה ואח״כ הלך ל-3 שנים קסומות בקונטיקט, נבחר בדראפט (לצערו ולצערי לא מספיק גבוה ולא ע״י הקבוצה הנכונה) והסיטואציה הובילה אותו למכבי (שוב לצערי).
תמיד היה צנוע, דיבר יפה, דמות למופת.

איציק 6 בפברואר 2018

אני מחבב אותו, אני רק לא פוסל שיתכן ויש כאלו שלא.
למה אתה מוכן לקבל שמישהו אוהב את רונאלדו אך לא מוכן לקבל שמישהו שונא את שפר?

matipool 7 בפברואר 2018

פשוט לא חושב שהוא דמות לשנוא.
יש הבדל בין לא לאהוב לבין לשנוא.

איציק 7 בפברואר 2018

אני לא מכיר כאלו, אבל לא פוסל שיתכן.
יש לו פלגמטית שיכולה לעצבן יחד עם השאנטי באנטי שלו. אני מכיר כאלו שטענו שכל פעם שיכל להיאבק על ניצול פוטנציאל ברח מזה, אם בחזרה למכבי במקום הניסיון להילחם על מקום ב-NBA ואם בכך שהלך לחפש את עצמו כאשר היה לו עוד הרבה מה לתת על המגרש. לי אין שום דבר נגד זה (למרות שזה בהחלט נראה לי מוזר), אך היו כאלו ששפטו אותו לחומרה. לך תדע, כל אחד והשיקולים שלו.

jhkj 6 בפברואר 2018

אני חובב של לודוגרץ הבולגרית מהעלייה הראשונה שלהם לליגת האלופות, לא כמו שאני אוהד את הקבוצות האחרות שאני מעודד, פעם בחודש בערך בודק איפה הם בליגה הבולגרית, אבל תמיד כיף עשה לי טוב לשמוע שהם מנצחים והיה לי ממש רגשות אמביוולנטים בנוגע להעפלה של באר שבע לאחר שהם הדיחו אותם. לא יודע להסביר, משהו רגשי ולא רציונלי

דוד 7 בפברואר 2018

הדרמה האדירה במשחק השני נגד סטיאווה בוקרשט היתה אחד הסיפורים הכי גדולים בהיסטוריה של הכדורגל… גול בדקה ה-90 ששלח אותם להארכה, אדום לשוער בדקה ה-119 שבעקבותיו מוטי הבלם נכנס ונותן 2 הדיפות אדירות בדו-קרב הפנדלים (זאת בעודו לובש את החולצה של השוער סבורוביץ' בגלל התקנות). אחד המשחקים שייזכרו לעד.

jhkj 7 בפברואר 2018

אין ספק מוטי נהיה אחד השחקנים האהובים עליי, כאב לי עליו מאוד בגול העצמי מול באר שבע

סחבק 6 בפברואר 2018

לא מבין את אלה שיש להם קבוצה בכל נמל.

פייבוריטית – ניחא, וגם זה במשחק נתון.

אבל אם ברצלונה/ריאל תפסיד/תנצח בגמר הצ'מפיונס אני לא אזיל דמעה, אלא אם בצד השני משחקת הקבוצה שלי.

לא מבין איך יותר מקבוצה אחת יכולה להשפיע לבנאדם על מצב הרוח.

"ירוק, תמיד בלב, ורק קבוצה אחת אוהב"

ירון 6 בפברואר 2018

צודק לחלוטין!
אין גאה ממני כשהבת שלי (בת 7) והבן (בן 3.5) קופצים ביציעי הפועל קטמון לצלילי "מי שקופץ שונא בית"ר".

איטלקי 6 בפברואר 2018

אני חושב שזה טור ראשון שלך שאני מסכים איתו.
אין כמו שנאה בספורט

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

תמיד יש פעם ראשונה.

בלייק 6 בפברואר 2018

לא כל כך הבנתי למה זה "חובה" לשנוא.
בהתחשב בזה שאני לא מהטמה גנדי, אז אני (ועוד הרבה אחרים כנראה) לא אוהד אמיתי (לא שונא, למרות שמי שמתמודד מול קבוצות שאני אוהד אני אאחל לו להפסיד ברוב המקרים).
כל הבבל"ת של עדי גורדון והאהבה שתנצח… אז לפי התזה שלך, מי שהלך אחריו שיקר או לא אוהד אמיתי או מהטמה גנדי, כן?

יעוז סבר 6 בפברואר 2018

כידוע אני חולה על עדי גורדון. ברגע שהקבוצה שלי משחקת האהבה מדברת. לא מעניינת אותי הקבוצה השנייה. לא תמצא אותי מקלל, תמצא אותי מעודד. אבל, ברגע שהקבוצה שלי לא במשחק, אני נהנה מאוד לשנוא את היריב הספורטיבי.

יותם 8 בפברואר 2018

במקרה שלי יש אבחנה די ברורה. מאוד נהנה מכשלונות נקודתיים של יריבות שנואות, אבל, בלונג-ראן אני תמיד ארצה אותן לידי (אין כמו לנצח יריבה מושבעת).
בגלל זה אגב כל איחוליי הירידה ללאומית לא ממש מדברים אליי. כל התענוג זה לקחת 3 נקודות בדרבי, או לחילופין לנצח את סיטי בדקות הסיום.

Comments closed