1. המטרה המקורית היתה לכתוב לכם טור ארצות הברית, אחרי כמעט חודש ביבשת שמעבר לאוקיינוס. הפעם זה לא יקרה.
  2. לא לקחתי בחשבון את רומא, אף אחד לא לקח אותם בחשבון. חוץ מארנסטו. הוא הגיע לשחק כאילו הוא לאס פאלמאס שמגיעה לשחק בקאמפ נואו. במשך המשחק התפללנו, אני והצופים הקבועים שאיתי, שהשלישי כבר יכנס. רק אז ארנסטו (קל יותר לכתוב את זה מוולוארדה) הבונקריסט יכניס שחקן התקפי למשחק. ובאמת, דקה לפני השער הוא עוד הוריד את המהנדס אינייסטה, אחד שמסוגל להכריע משחק בשנייה (צ'לסי זוכרים? לא 2009, 2018) והכניס במקומו את גומש שלא מסוגל לתת פס. רגע מכמיר לב של מאמן ברצלונה שב-2-0 מת ללכת הביתה בשלום ומכניס שחקן הגנתי (נניח, בפועל שחקן שלא תורם כלום) במקום סטאר התקפי. ואני כבר לא מדבר על העובדה שבברצלונה ההגנה הטובה ביותר היא החזקת הכדור ואת זה אינייסטה גם בגיל שמונים ושש יעשה טוב מגומש.
  3. מדהים איך במשחק אחד הצליח ארנסטו להרוס קרדיט של עונה שלמה. נכון, אני ואחרים בוכים כבר חצי שנה שהכדורגל לא משהו, שהסגנון לא בדיוק בארסה, אבל סותמים את הפה בגלל התוצאות. ועכשיו? כולנו בוגרי בארסה שעפה אחרי בונקר של צ'לסי, או בארסה שלא מצליחה לפצח את ההגנה של אתלטיקו. אבל בארסה שמקבלת בראש ברומא ומשחקת על תוצאה? בארסה שעולה עם סרג'י פאקינג רוברטו חלוץ? בארסה שבשלב מסוים הקישור וההתקפה שלה מונים את בוסטקס, רקיטיץ, גומש וסרג'י רוברטו ב-י-ח-ד? כלומר בערך אפס שחקנים יצירתיים בהתקפה??? בארסה שלנו יודעת לנצח בגדול, להפסיד בגדול ולרדת בראש מורם. אבל לעלות למגרש בראש מורד? בארסה שלנו באה בתקופה הכי גרועה שלה לברנבאו והוציאה 4-3. עם כל הלב, עם כל ההתקפה. בארסה של אתמול הגיעה לאולימפיקו המתפרק של רומא, קבוצה בינונית ומטה, וחלמה לחזור הביתה בשלום. רומא קלטה את העניין, ועשתה מה שהיא צריכה לעשות. להוריד את הכובע למועדון שעלה לחצי בזכות גדולה.
  4. והאמת היא שבארסה של העונה מקיימת את הפסוק: "אפשר לעבוד על כולם חלק מהזמן, או על חלק מהאנשים כל הזמן, אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן". בתחילת העונה אומטיטי וטר שטגן שיחקו כדורגל מפלצתי. הם שמרו איזורית וסגרו את השער לבד. בהמשך העונה סוארס התעורר לחודשיים מופלאים וכמעט לאורך כל הדרך היה לנו את מסי שעשה מה שצריך. אבל קבוצה צריכה להיות קבוצה, לא אוסף של בודדים שתופסים יום. כל הזמן נדמה היה שיום אחד המזל הזה יגמר, אתמול הוא נגמר. ואולי טוב שהוא נגמר, כי בברצלונה צריכים לחזור למקורות. כדורגל התקפי, 4-3-3 שכובש את הצופים, ומשחק של בארסה בכל מחיר. תקראו לנו שחצנים אבל בארסה משחקת את הכדורגל שלה בכל מגרש, גם שיקגו של פיל ג'קסון שיחקה את המשולש שלה בכל מגרש, לא זוכר מקרים אחרים. זה מה שמאפיין קבוצות גדולות וזה מה שמאפיין יותר מהכל מועדונים ענקיים.
  5. ולמרות הכל, פרופורציות. אתמול היה עוד יום בהיסטוריה הארוכה של בארסה. מי שמסתכל על המספרות של רונאלדו, מומלץ לו שיסתכל על המיקום של ריאל בליגה או על העובדה שעפה מזמן מהגביע הספרדי. 2 אליפויות ב-9 שנים יש לכובש המספרות ולמרות שהוא ממשיך לכבוש בצרורות, בליגה הספרדית החזקה (כן, תראו שוב, החזקה) זה פשוט לא עובד. בזמן שמספידים את בארסה הקבוצה בדרך לקחת דאבל שלישי בארבע שנים, עם קצת מזל זה גם יכול היה להיות דאבל רביעי. הישג מטורף למועדון שלאורך זמן יותר גדול מכל קבוצה אחרת בליגה שלו.
  6. ומה עם ארנסטו? השאלה שצריכה להישאל היא האם הוא מוכן ללמוד. האם לאחר שנת שכר לימוד והביזיון באולימפיקו, הוא בשל להבין מה דורש תפקיד מאמן בארסה ואיזה פריבילגיות אין למי שנושא בתפקיד הזה. זאת השאלה היחידה. אם לא מתאים לו, צ'אבי כבר מתחמם על הקווים ואצלו הדי.אנ.איי של בארסה זו דרך חיים.
Welcome mister Kattash
זולגות הדמעות מעצמן