אינייסטה בוכה על המסך שלי בבית, כל דמעה 8-9 אינץ׳, ואני בוכה ביחד איתו.

אינייסטה הוא שחקן שנכנס לאנשים ללבבות, ובלב שלי הוא התנחל ברמות שלא היו מביישות את זמביש וחבריו.

30 פלוס שנים אני רואה כדורגל ובחיים לא ראיתי תופעה כמו אינייסטה. שקט, צנוע, כמעט לא כובש, כמעט לא מבשל,

בוודאי לא כוכב הגנתי, הדריבלים שלו שובים את העין אבל הוא מגביל אותם לשניים שלושה במשחק וגם זה, רק כשצריך,

ובכל זאת אי אפשר להסיר ממנו את העיניים. שחקן שיודע לשחק רק צפון דרום, בלי חוכמות. מחזיק סיכה ביד ודוקר את היריב

דקירות קטנות אבל כואבות ובדיוק בזמן.

35 שערים יש לאגדה הזאת במדי ברצלונה, אבל לפחות 5 מהם הם שערים שלעולם לא נשכח. אחד מהם איפשר לשושלת

פפ להפוך מה שהיא, מול צ׳לסי ומול צ׳ך שעד היום מחפש את הכדור. בנבחרת יש לו 13 שערים, כולל שער ניצחון בדקה ה-116

מול הולנד במשחק די שולי, גמר מונדיאל 2010. העונה יש לו בסך הכל שני שערים, אחד מהם, כמובן, בגמר הגביע. בקלאסיקו יש לו שלושה שערים בקריירה, כלומר כעשרה אחוז מהשערים שכבש בקריירה, בקלאסיקו מול ריאל מדריד!

אז מה מייחד את איניסייטה? בעיקר העובדה ששחקן כמוהו, עם יכולות שלא נופלות בהרבה מניימאר, נניח, עשה בקריירה שלו בדיוק את מה שצריך, עם מינימום פוזה ומקסימום יעילות. שערים מתי שצריך, מסירות מפתח לשחקנים באגף, דריבל קטן כשצריך לשבור לחץ, שמירה על הכדור כשהשעון מתקתק וצריך לשמור על יתרון. ו….שני שערים שיכנסו להיסטוריה. שזה בערך שניים יותר מכל שחקן אחר בעולם. אם היה רוצה היה כובש פי שלוש ופי ארבע, מי שראה את השער שלו אתמול ראה שער של חלוץ ענק, עם הטעיה עצומה לשוער. רק עוד נדבך בהבנה שאם היה רוצה היה כובש, אבל הוא מעולם לא רצה.

אז הכוכב הכי אנטי כוכב מסיים את הקריירה והולך למקום ששחקנים מתים בו עשירים, סין. הכי רחוק מהתדמית של אינייסטה, אבל מסתבר שגם איש צנוע ממנו מסתנוור כשהוא רואה את הדולרים נערמים. לעיתים נדירות ההיסטוריה מפגישה מספר אנשים יוצאי דופן בתחומם ביחד. ג׳ון ופול, סיימון וגרפונקל, מרקס ואנגלס, בן גוריון ופרס, ג׳ורדן ופיפן, רוג׳רס והמרשטיין או מארי ופייר קירי. לעיתים נדירות יותר ההיסטוריה מתחכמת ומציעה לנו שלושה כאלה ביחד, שלושה מאסטרואים שכל אחד יכול היה לנצח על להקה שלמה בעצמו. 10 שנים, פלוס מינוס, שיחקו ביחד בברצלונה מסי, אינייסטה וצ׳אבי. שלושה גאונים שידעו לחלוק כדור אחד בעיקר בזכות אגו לא מפותח ויכולת לעשות את מה שצריך, מתי שצריך, מבלי להתחשב ברעשי רקע. היום, כמו במשחק הילדים ״משלוש יוצא אחד״, נשארנו רק עם אחד כזה, מסי.
מבין השלושה אינייסטה בוודאי לא היה הגדול ביותר, התפקיד הזה שמור למסי, ובסיכוי סביר בכדורגל נטו ״המהנדס״ צ׳אבי, היה שחקן גדול מאינייסטה. ולמרות זאת, בלב שלי יש מקום לאחד, אדם צנוע, מטר שבעים בקושי, מקריח בצורה קצת מוזרה, מלבין, בעל חיוך ביישני וסטטיסטיקת כיבושים די מביכה. לעולם לא יהיה עוד אחד כמוהו, לא בשבילי. וזהו, אין פואנטה, רק דמעות שממשיכות לזלוג ביחד איתו, והבנה שאולי, אולי זה היה בשבילי ״הכי טוב שיש״. לתמיד.

לא ייאמן כי יסופר
לא עומד בזה