זולגות הדמעות מעצמן

פרידה משחקן שלא בישל, לא כבש, אבל כבש לי את הלב, סנט אנדרס

אינייסטה בוכה על המסך שלי בבית, כל דמעה 8-9 אינץ׳, ואני בוכה ביחד איתו.

אינייסטה הוא שחקן שנכנס לאנשים ללבבות, ובלב שלי הוא התנחל ברמות שלא היו מביישות את זמביש וחבריו.

30 פלוס שנים אני רואה כדורגל ובחיים לא ראיתי תופעה כמו אינייסטה. שקט, צנוע, כמעט לא כובש, כמעט לא מבשל,

בוודאי לא כוכב הגנתי, הדריבלים שלו שובים את העין אבל הוא מגביל אותם לשניים שלושה במשחק וגם זה, רק כשצריך,

ובכל זאת אי אפשר להסיר ממנו את העיניים. שחקן שיודע לשחק רק צפון דרום, בלי חוכמות. מחזיק סיכה ביד ודוקר את היריב

דקירות קטנות אבל כואבות ובדיוק בזמן.

35 שערים יש לאגדה הזאת במדי ברצלונה, אבל לפחות 5 מהם הם שערים שלעולם לא נשכח. אחד מהם איפשר לשושלת

פפ להפוך מה שהיא, מול צ׳לסי ומול צ׳ך שעד היום מחפש את הכדור. בנבחרת יש לו 13 שערים, כולל שער ניצחון בדקה ה-116

מול הולנד במשחק די שולי, גמר מונדיאל 2010. העונה יש לו בסך הכל שני שערים, אחד מהם, כמובן, בגמר הגביע. בקלאסיקו יש לו שלושה שערים בקריירה, כלומר כעשרה אחוז מהשערים שכבש בקריירה, בקלאסיקו מול ריאל מדריד!

אז מה מייחד את איניסייטה? בעיקר העובדה ששחקן כמוהו, עם יכולות שלא נופלות בהרבה מניימאר, נניח, עשה בקריירה שלו בדיוק את מה שצריך, עם מינימום פוזה ומקסימום יעילות. שערים מתי שצריך, מסירות מפתח לשחקנים באגף, דריבל קטן כשצריך לשבור לחץ, שמירה על הכדור כשהשעון מתקתק וצריך לשמור על יתרון. ו….שני שערים שיכנסו להיסטוריה. שזה בערך שניים יותר מכל שחקן אחר בעולם. אם היה רוצה היה כובש פי שלוש ופי ארבע, מי שראה את השער שלו אתמול ראה שער של חלוץ ענק, עם הטעיה עצומה לשוער. רק עוד נדבך בהבנה שאם היה רוצה היה כובש, אבל הוא מעולם לא רצה.

אז הכוכב הכי אנטי כוכב מסיים את הקריירה והולך למקום ששחקנים מתים בו עשירים, סין. הכי רחוק מהתדמית של אינייסטה, אבל מסתבר שגם איש צנוע ממנו מסתנוור כשהוא רואה את הדולרים נערמים. לעיתים נדירות ההיסטוריה מפגישה מספר אנשים יוצאי דופן בתחומם ביחד. ג׳ון ופול, סיימון וגרפונקל, מרקס ואנגלס, בן גוריון ופרס, ג׳ורדן ופיפן, רוג׳רס והמרשטיין או מארי ופייר קירי. לעיתים נדירות יותר ההיסטוריה מתחכמת ומציעה לנו שלושה כאלה ביחד, שלושה מאסטרואים שכל אחד יכול היה לנצח על להקה שלמה בעצמו. 10 שנים, פלוס מינוס, שיחקו ביחד בברצלונה מסי, אינייסטה וצ׳אבי. שלושה גאונים שידעו לחלוק כדור אחד בעיקר בזכות אגו לא מפותח ויכולת לעשות את מה שצריך, מתי שצריך, מבלי להתחשב ברעשי רקע. היום, כמו במשחק הילדים ״משלוש יוצא אחד״, נשארנו רק עם אחד כזה, מסי.
מבין השלושה אינייסטה בוודאי לא היה הגדול ביותר, התפקיד הזה שמור למסי, ובסיכוי סביר בכדורגל נטו ״המהנדס״ צ׳אבי, היה שחקן גדול מאינייסטה. ולמרות זאת, בלב שלי יש מקום לאחד, אדם צנוע, מטר שבעים בקושי, מקריח בצורה קצת מוזרה, מלבין, בעל חיוך ביישני וסטטיסטיקת כיבושים די מביכה. לעולם לא יהיה עוד אחד כמוהו, לא בשבילי. וזהו, אין פואנטה, רק דמעות שממשיכות לזלוג ביחד איתו, והבנה שאולי, אולי זה היה בשבילי ״הכי טוב שיש״. לתמיד.

לא ייאמן כי יסופר
לא עומד בזה

תגובות

  • מיקו G

    אינייסטה רוצה להיות שווה משהו לעוד כמה שנים. בסין הוא יקבל את זה. ואנחנו נקבל את זהבי משווה את עצמו אליו.

    הגב
  • רומן

    הכל נכון, רק לא מאמין שיש לך את החוצפה לכתוב על המשחק ההוא נגד צ'ך שעדיין מחפש את הכדור. היחיד שמחפש מאז משהו זה השופט את המצפון שלו. צ'לסי ניצחה את אותו המשחק, רמסה.

    הגב
    • המובטל בטיטו

      הכל נכון, רק לא מאמין שרומן שוכח את המשחק הראשון בו ברצלונה נשדדה על ידי פריסק ולא קיבלה פנדל + נבדל לא קיים של אטו + צהוב שני של באלאק.

      הגב
      • ק.

        שכח שכח... גם במשחק ההוא שצ'לסי אכן נשדדה עם הפנדלים (3 לדעתי ולא 5...), כולם שוכחים הרחקה הזויה של אבידל דקה 30

        הגב
        • אופיר ממן

          עזבו שניכם, פה כבר בנו נרטיב ולכו תחפשו. מישהו פה (מפאת כבודו לא אזכיר) כתב ביום השואה, לא פחות ולא יותר ביחס למשחק הזה 'לא נשכח ולא נסלח'. אוי זה היה גרוטסקי.

          הגב
          • רומן

            אופיר יש פרות קדושות שאתה לא יכול לשחוט. ברסה הגדולה שדדה את צ'לסי המחדל הגדול בהיסטוריה של הכדורגל המודרני המקצועני. אל תנסו לשנות את ההיסטוריה.

            הגב
            • אופיר ממן

              נו רומן אתה מדבר איתי על לא לשחוט פרות? זה קצת לא הוגן מצדך...
              ואני ממש לא מקבל את הנארטיב שלך, במקרה הזה את ההיסטוריה האלטרנטיבית כתבו המפסידים, שיהיה לכולכם לבריאות. אתה יודע שזה לא באמת מעניין אף אחד...

  • שי

    יש אתר שלם שמוקדש לתמונות של אינייסטה מוקף בשחקנים אחרים. אחד הדברים הכי יפים במשחק שלו - הרגע שהיה משתחרר משניים-שלושה שומרים או גורם להם לעשות עליו עבירה. לפעמים שאלתי את עצמי למה הם טורחים בכלל.
    http://iniestarodeado.com/en

    נ.ב. אהבתי מאוד את השער ב-4-0 על ריאל. מזהה את השטח, דאבל פס עם ניימאר, כדור לרשת.

    הגב
    • no propaganda

      1+ על החלק הראשןן

      הגב
  • גלעד בלום

    אגב אתמול בגמר זה היה אולי המשחק הכי טוב שלו העונה, הוא היה חד ושיחק כאילו זה משחקו האחרון בקבוצה...כשהוא טוב אז ברסה בלתי עצירים, שחקן אינטיליגנט ברמות הכי גבוהות, לא נתן לשליטה האבסולוטית שלו בכדור לעלות לו לראש, קבלת החלטות נכונה במסירה ב99.99 אחוזים מהזמן, שליטה בקצב המשחק, הקשר האולטימטיבי

    הגב
  • Doug Pederson rules

    מעניין מה שכתבת לגבי זה שהוא עושה מה שצריך - בעונות הראשונות היה נדמה שזה ממש לא ככה :)
    ללא ספק אחד השחקנים האהובים עלי, ולמרות מה שכתבתי במשפט הקודם אהבתי אותו מהרגע הראשון

    הגב
    • יעוז סבר

      אתה צודק, בהתחלה היה מכדרר קצת סתם. עד שקיבל בטחון והבין שהשליטה במשחק לא תבוא דרך דרמות גדולות, אלא דרך הדברים הכי בסיסים. כשגם דמבלה יבין את זה, יצמח לנו שחקן שחקן.

      הגב
  • הראל

    הרגע הגדול בקריירה היה כשהקדיש את השער לדני חארקה, הוא היה שחקן גדול ובן אדם יותר גדול, היחיד שהראה שזה לא סותר. גם המעבר המוזר לבין לא ישנה את זה.

    הגב
  • הקורא המתמיד

    היה רגע, בגמר הגביע, שכשראיתי אותו נזכרתי בכל מה שמאפיין את אינייסטה. הוא קיבל את הכדור, לקראת עיגול האמצע, עשה שני צעדים במהירות הליכה כדי שהשחקן מולו ינסה לחטוף את הכדור, זיהה בדיוק את רגע השיא והגביר את מהירות הצעד הבא, וכך, באלגנטיות די נונשלנטית, הוציא את ברצלונה להתקפה חדשה.
    הכדורגל האירופי יחסר אותו

    הגב
    • Srtest - ארטסט

      IQ כדורגל

      הגב
  • אופיר ממן

    יעוז, יפה מאוד. אבל קצת צרם לי הרעיון של מסתנוור מהכסף. אני כלכך לא חושב שזה אינייסטה.
    מדובר פה באדם שהאהבה שלו לכדורגל לא יודעת גבולות, שהכדורגל הוא הביטוי המלא לחיים שלו (והמעשה שלו אחרי השער בגמר המונדיאל יוכיח) והוא לא רוצה להיפרד כבר עכשיו, הוא לא רוצה גם לרדת לספסל ולדעוך 10 ו 15 דקות בחטאפה ולבאנטה. ללכת כמו גדול, כמו שהוא.
    היבט נוסף - הכושר. 'השתנתי על עצמי למרות שהייתי מטר מהשירותים, לא היה לי כח לקום מהמיטה' ככה העיד על עצמו בטיסטוטה בראיון המפורסם שלו כמה שנים אחרי הפרישה. האינטנסיביות של ספרד קשה מידי בשבילו, מגיע לו להנות מהמשחק.
    בכלל, זה אינייסטה. הוא יכול להגיד שהוא עובר לשחק בליגת הכדורעף לתיכונים ועדיין יגיע לו כל הכבוד שבעולם. רק לשבח.

    הגב
    • אסף כלשהו

      לא חושב שצריך לעשות רומנטיזציה למעבר הזה כדי להוציא את אינייסטה טוב. זכותו המלאה לעשות בוחטות בסין כשהוא מבין שמיצה בספרד. לא מוריד בכלום מההערכה העצומה שלי כלפיו, (ואני ממש לא אוהד בארסה).
      בכל מקרה מבחינה רומנטית אני דווקא יותר מעריך צעד כמו של ראול בזמנו שנשאר רלוונטי בכדורגל האירופי בקבוצה דרג ב' כמו שאלקה, ואפילו היה טוב שם.

      הגב
      • אופיר ממן

        למה רומנטיזציה? שיקולים של בריאות ורצון להישאר דומיננטי בקבוצה שלך הם לגיטימיים לגמרי ומניחים את הדעת.

        הגב
    • יעוז סבר

      אופיר, אני מת על אינייסטה אבל אני משתדל לכתוב באובייקטיבות. הוא האחרון שחשבתי שיעבור לסין, כי הוא יודע, ואני יודע, ואתה יודע, וערן זהבי יודע, שמה שמשחקים שם, כדורגל זה לא. הוא עובר בשביל לעשות בוכטה, לדעוך הוא יכול היה בברשיה, נוסח גווארדיולה, או בארצות הברית. בוכטות זה בסין. אין מה לעשות, גם אינייסטה המדהים, הצנוע, הנהדר, אומר כן בסוף הקריירה למול הררים של כסף. לגיטימי.

      הגב
      • אופיר ממן

        לא מסכים בכלל וגם אין לך את הכלים לקבוע בכזאת ודאות. הוא לא רוצה להיות שחקן ספסל בברשיה הוא רוצה לפתוח בליגה שבעיניך היא לא נחשבת כדי לשחק את המשחק שהוא כלכך אוהב, משהו שעוד כמה שנים הוא פשוט לא יוכל לעשות במסגרת פורמלית. הכסף משחק תפקיד וזה אחלה, אבל זה ממש לא חזות הכל וחבל שככה אתה בוחר להעמיד את זה.

        הגב
  • היסטוריון של ספורט

    תודה רבה.
    בעיני היו ארבעה לא שלשה לקבוצה הגדולה בהיסטוריה בהיסטוריה המשחק .(ואולי חמישה ).
    פפ בעמדת המאמן .
    צ'אבי
    אנייסטה
    מסי .
    כתבתי בסוגריים אולי חמישה כי החמישי מעשית לא היה שם אך רעיונית היה הברל של הקבוצה איש החזון המדובר כמובן ביואן קרויף מנוחתו עדן .
    מה שקריוף עשה היה להנחיל פילוסופיה לכל המועדון הזה בתחילת שנות ה 90 בשנים אלו הינדס את הקבוצה אחד פפ כשצאבי, אנייסטה ומסי למדו את הכדורגל הזה במשך עשור וחצי .
    מי ששיכלל את הכדורגל הזה לדרגת אומנות ושלמות היה פפ כמאמן אך הרוח הייתה של קרויף .
    בשנים 09-2011 ברצלונה לדעתי הייתה הקבוצה הגדולה ביותר שיצא לי לראות (וראיתי כמה כולל ליברפול שנות ה 80 ומילאן סוף ה80 בואכה 90 ).

    העידן הזה עוד לא הסתיים אך התערער מספר פעמיים .
    ראשית כשפפ עזב בסוף שנת 2012.
    הפעם השנייה הייתה ביום הזכייה האחרונה באלופות עם הפרידה מהמסטרו צאבי.
    ועכשיו אנו נפרדים מאיש הקלאסה והגאון הפנטסטי אנייסטה .
    בורא עולם אוהב אותנו ומאפשר לנו להתרגל לאט לאט כך שהעידן ממש לא יסתיים אלא בלכתו של מסי.
    אך כמובן שברצלונה בלי אנייסטה זה לחלוטין לא אותו דבר .
    ובהערת אגב דובר כאן כאן ההשוואה עם נאיימר.
    אני מעדיף בלי היסוס אנייסטה אחד על 4 נאיימרים .
    מכל בחינה שהיא כולל כישרון .

    הגב
    • יעוז סבר

      יפה כתבת, אין לנו ויכוח בכלל. כמו בניסוי על הקופים (מי שמכיר מכיר) וזרם המים, מעניין לראות אם בברצלונה ישאר הדי.אנ.איי הנהדר של קרויף את גווארדיולה, גם אחרי שלא ישאר בפועל אף שחקן שבאמת שיחק בתקופה הזאת. לצערי, בעוד מספר שנים נקבל את התשובה.

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        אני מאמין שיש יסוד רב להניח שכן
        ראשית הוא היה קיים גם כשמסי ,אנייסטה וצ'אבי היו זוטרים מאד בשנים 2005-2006 עם רונאלדיניו ואטו .
        כשגם בין לבין הסגנון היה מרשים בדרך כלל (הגם שלא תמיד התוצאות ).

        השאלה שמעניינת אותי ותישאר ללא תשובה ככל הנראה היא מה היה קורה לאנייסטה וצ'אבי אם היו עוזבים בשיאם את ברצלונה .
        למה הכוונה ?
        אין לי ספק שהם היו שחקני על וכישרונות נדירים .
        מצד שני הם שיחקו כדורגל בסגנון אחיד מגיל ילדות ועד סוף קריירה (מקצוענית ) ובמובן מסוים עשו זאת גם בנבחרת ספרד שהייתה סניף של ברצלונה בשנים היפות (למשל מונדיאל 08 עם פויול ,פיקה ,בוסקטס ,צאבי ,אנייסטה ופדרו שהיו רוב ההרכב הפותח ולא דיברתי על וייה שכבר היה רשמית שחקן ברצלונה במונדיאל ).

        בקיצור הם היו שחקני על אך בסגנון אחד אליו הורגלו מילדות ומעניין מאד לדעת מה היה קורה להם אם היו צריכים להוביל קבוצה אנגלית למשל.
        תשובה חלקית אני חושב ניתן לקבל מיורשיהם .
        ססק פברגבס וטיאגו אליקנטרה שחיכו מבחינתם יותר מדי זמן להיות כינור ראשון ועברו לשחק בליגות אחרות.
        הם שחקנים נהדרים אך לא באותה ליגה.
        ססק הרשים מאד דווקא בציעירותו בארסנל (קבוצה עם די אן איי דומה מאד לברצלונה בשנים אלו ).
        אך כיום בצ'לסי זו לא אותה רמה.
        טיאגו אליקנטרה שחקן נהדר במינכן אך עדיין לא עמד ממש למבחן .
        המבחן שלו להוביל קבוצה לזכייה באלופות עכשיו כשוידאל נפצע הוא פינה לו לגמרי את הבמה ויהיה מעניין לראות עד לאן הוא יוכל להגיע .

        הגב
        • אופיר ממן

          זו הסיבה הכי גדולה שאני מחכה למשחק מחר, המבחן של טיאגו.
          למרות שאובייקטיבית צ'אבי ואינייסטה בכל מקרה שתי רמות מעל שני האחרים שציינת.

          הגב
          • no propaganda

            אני ממש מקווה שטיאגו לא יפתח מחר

            הגב
          • no propaganda

            באופן אוסייקטיבי, לא כדי שלא תוכל לראות אותו

            הגב
            • אופיר ממן

              חושב שהוא לא מספיק טוב? עם מי היית פותח?

            • no propaganda

              זה לא עניין של מספחק טוב, הוא לא יהיה השחקן הראשון שלא מספיק טוב ועדין משחק ומצליח. הבעיה שלו היא שהוא לא טוב שני דברים פונדמנטליים שקשר מרכזי חייב להיות טוב בלפחות אחד מהם:
              1. הוא לא טוב בהגנה
              2. יש לו בלאי במסירה בהתקפות מהירות כשצריך לצאת קדימה, המסירה שלו היא תמיד כזו שמגיעה לשחקן אבל לא נכנסת בצורה טבעית לריצה שלו, מה שמעקב את ההתקפה. זה נשמע שולי אבל זה משמעותי מאוד וזו אחת הסיבות העיקריות להפסד לריאל בשנה שעברה.

              המצב של באיירן הוא זוועה בגזרה הזאת וכל דבר הוא הימור, הייתי אומר רודי ומרטינז אבל אם ילכו על טוליסו שהוא יותר דמוי וידאל זה גם מתאים(לא בטוח אם הוא בכושר משחק) ויש גם את ההרכב הסופר התקפי עם חאמס ורק מרטינז כאחורי אבל זה נראה לי קצת הימור.

              בכללי אני לא כל כך מאמין בסיכויים של באיירן במפגש הזה כי הקישור המרכזי שלו פשוט לא קיים ובלי קישור מרכזי לא מנצחים במשחקים כאלה. הדבר היחיד שמעודד זה שמודריץ לא בכושר

            • no propaganda

              יש עוד ספקות לגבי טיאגו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *