שלוש מתשע

למלכה אין בית ולמלך אין כתר, סיפורו של אנדר אצ׳יבר

אז בניתם לכם אליל. לברון ג׳יימס, המלך. טריפל דאבל בגמר, 51 נקודות, איזה 4000 דקות עד לגמר, מספרים ועוד מספרים ועוד מספרים.

אם החיים היו מספרים אז סטיבן הוקינג היה בטח האמ.וי.פי ופרופסור אומן יבדל״א האמ.וי.פי של הגמר. אבל זהו, שהחיים מורכבים גם מאותיות, מילים, תחושות ותארים. ושם, מה לעשות, המלך הוא עירום. לא לגמרי עירום, אולי הוא מסתובב עם תחתונים, וכמה בגדים קרועים על הגוף אבל זהו.

ולחדשות בהרחבה. לברון ג׳יימס הוא אחלה שחקן, באמת. היסטורי, לגמרי היסטורי, טופ 10, טופ 5, זה לא באמת משנה. הרי להשוות את לברון לביל ראסל, או את ראסל ללארי בירד, זו השוואה שאין מה לעשות איתה. כמו השוואה בין מירי רגב ליוסיין בולט. לשניהם יש י׳ בשם ושם זה נגמר.

14 שנות קריירה של  לברון ג׳יימס פלוס 9 גמרים ושישה הפסדים, נותנים לנו חומר טוב לעבוד איתו. את הרוב כבר יכולנו להגיד לפני 7 שנים, אחרי שבמאמץ ניכר לקח ג׳יימס את הטבעת הראשונה שלו, כשהוא נעזר בכמה חברים טובים שיגיעו בתורם להול אוף פיים ביחד איתו. זו לא בושה אגב. צ׳ארלס ברקלי היה הורג בשביל טבעת כזאת. קארל מלון בייש את עצמו ואת ההיסטוריה שלו כשהלך ללייקרס בגיל 40, בשביל להרגיש פעם אחת את התחושה של טבעת על היד, מבלי שצריך להתחתן קודם. את הקוף הגדול הוריד לברון מהכתף כמעט לפני עשור. לפני שלוש שנים, עם האליפות הפסיכית, הכמעט בלתי אפשרית, הוא הוריד עוד קופיף קטן. הוא לקח את מועדון הבית שלו, נגד כל הסיכויים, עם אחד המאמנים הבינוניים בתחום, לטבעת מול קבוצה אדירה. יותר כשלון של הווריירס, אם תשאלו אותי, שלא להגיד צ׳וקינג מהאגדות, אבל אנחנו בעניין של התוצאות והתוצאות היתה טבעת שלישית ואחרונה לאגדה מאקרון.

אבל זהו. שני סוויפים בתשעה גמרים, שישה הפסדים, לפחות שניים מהם ממש לא מחוייבי המציאות. ביטול מוחלט של הקבוצה כשלצידו, כשבשנים האחרונות העסק מחמיר. לברון הוא זה שמעביר את פסקי הזמן, נכנס למגרש, מרים את הקרן, רץ לנגוח ואז רץ חזרה לשער בשביל למנוע שער מהצד השני. זה אולי יכול להראות הירואי, אבל במובנים מסוימים זה פאתטי. איפה שמייקל ג׳ורדן הבין בגיל 36 שלא בושה לתת לסטיב קר ולביל וונינגטון לנצח משחקים, לברון החליט שזה הוא או שום דבר. על העובדה שלגמר האחרון שלו הוא הגיע עם טיפוסים שקוראים להם לארי נאנס ג׳וניור, ג׳ורג׳ היל ורודני הוד, אחראי רק המלך בעצמו. אמרנו מלך? בואו נגיד את האמת, שליט עליון, דיקטטור ללא פשרות. הוא בנה את הסגל, הוא בחר את המאמן והוא העדיף לשחק עם שחקנים בינוניים כמו היל מאשר עם שחקנים שיש להם אמירה כמו איזיאה תומאס וקיירי אירווינג.

ולכן אני מקווה שכאן נגמרה ההשוואה למלך האמיתי, מייקל ג׳ורדן, זה שהגיע 6 פעמים לגמר ושש פעמים סחב את הקבוצה שלו על הגב למה שבאמת חשוב-תואר. זה שהיה שם בכל משחק ממשחקי הגמר, בלי תירוצים ובלי סיפורים. זה שלקח על הגב שחקנים מוגבלים וגרם להם להגיע בכל משחק למאה חמישים אחוז יכולת. תגידו דיקטטור? זה בסדר, אבל ההיסטוריה זוכרת דיקטטורים כושלים ודיקטטורים מצליחים. ג׳ורדן, במקרה הרע, הוא מהסוג שני.

ההיסטוריה תזכור את לברון כשחקן שידע לעשות הכל על המגרש. מין שילוב בין בירד ומג׳יק, אבל בלי הקסם של אף אחד מהם. המון ריבאונדים, סלים, אסיסטים וחטיפות, אבל מעטים מהם באמת מרגשים. לא במקרה סטף קרי נכנס לנשמות של אנשים, הוא אולי מעמיד מספרים פחות מרשימים מלברון, אבל הוא מרגש. אם קרי הוא פרארי יוקרתי, לברון הוא דיפנדר 4*4. גם כאן, זו לא בושה, אבל מה לעשות, אנשים עוצרים ושולפים פלאפונים ברחוב כשהם רואים פרארי. זה קורה פחות עם דיפנדרים.

ולכן, תרשו לי להיות התובע, השופט והתליין. משפט ההיסטוריה נקבע. לברון יקלע עוד המון נקודות, ישבור עוד המון שיאים ובחיים לא יעבור את מייקל ג׳ורדן. זה לא רק עניין של יכולת, זה עניין של רגש וגם בסוף עניין של טבעות. קצת כמו רונאלדו, מפלצת אנושית שמעמיד מספרים מדהימים, אבל בשנים האחרונות פחות מרגש, כך גם לברון. לנצח יהיה טוב, אבל אף פעם לא הטוב ביותר. העולם שייך לקוסמים, וטוב שכך.

לא עומד בזה
בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

תגובות

  • דיזידין

    נהניתי לקרוא, לא מסכים עם כלום.
    שני קוסמים נולדו בישראל, עודד קטש ועדי גורדון, וכספי יצא מספר 1.

    הגב
    • יעוז סבר

      אצלי גורדון מספר אחת. מסביר הכל

      הגב
      • דיזידין

        אשכרה מסביר הכל. אז לדעתך עדי גורדון הוא גדול שחקני ישראל? ואתה לא סופר לו אליפויות, רק ללברון?

        הגב
        • אלון3131

          התשובה ההגיונית היא ששחקן בודד לא אחראי על אליפויות אלא זה תלוי קבוצה יריבה ושאר הקשרים.

          הגב
        • יעוז סבר

          כן, אבל אני מודע לעובדה שזה לא יעבור שום מבחן. אובייקטיבית? מיקי ברקוביץ.

          הגב
  • מתן גילור

    אני רואה נבא וקורא על נבא מסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת. אני זוכר משחקים קוהרנטיים וסדרות בתור ילד מתחילת שנות ה-90'. לא קראתי עיתונים לפני, אז לזה לא אתייחס, אבל מאז לברון ג'יימס הוא היחיד שמצליחים להפוך העפלה לגמר לחובתו. סחטיין.

    הגב
    • איציק

      תגיד לי, אתה ושכמותך, אני גם עוקב מאז שנות ה-80, ואפילו לא זוכר כמו שזריך את הסדרה מול יוסטון. איך אתם מצליחים לזכור? קנאה!!! :-( כלומר זוכר דברים בודדים, קטעי משחקים, מבצעים, אבל בטח לא סדרה שלמה של משחקים ובטח לא עונות. זוכר את העצב כשבבי גורילה לא הביא טבעת לד"ר, זוכר את השמח כשמשה עם המלון עשה זאת. זוכר את מקהייל וכו', אבל משהו מסודר... באסה איתכם, אתם בטח כל היום עם אלי סהר מעבירים טריוויה "באיזה יום, באיזה שעה, איזה שחקן אכל ביגלה בדרך למגרש בסדרה של יוסטון מול אורלנד?" ;)

      הגב
      • dk

        כל כך מזדהה שזה עצוב :(

        הגב
    • בני תבורי

      בדיוק.

      הגב
    • עירן

      אכן, מתן !!!!

      הגב
    • Jhkj

      מסכים אם מה שאתה אומר אבל לא עם הרעיון. בריידי ענק, הגיע לשבע גמרים וזכה ארבע, מונטנה זכה בארבע מארבע ובריידי יותר גדול, גם לגמרים שהוא לא זכה העפיל למרות קבוצות כמו הסטילרס של בן או פייטון מאנינג. אבל אני עדיין מודד אותם לפי השגים ביחס לתחרות, וההישגים של לברון ביחס לתחרות לא כאלה גבוהים, לא קמו למעט אולי בוסטון הבריאה, ואינדיאנה לשנה אחת קונטדנריות אמיתיות מהמזרח. במערב אומנם פגש יריבות אימתניות ולפעמים ניצח, אבל לא רק שלא תמיד אלא גם שלא תמיד ניצח גם הקטנות ביותר. עדיין השני בכל הזמנים לדעתי, אבל בשלב הזה אני כבר משווה לספורטאים מכל הענפים ובשונה ממסי ופדרר/נדאל הוא לא הצליח להגיע להישגים כל כך מרשימים ביחס לתחרות. חושב שבמובן הזה הוא אכן קורבן של הנסיבות כמו שאתה תעיד, אך לפעמים גם קורבן של עצמו כפי שמעיד הפוסט

      הגב
  • רותם

    בארקלי אמר היום בשידור אחרי המשחק שהדבר שדחף אותו בקריירה הוא הרצון לנצח את מי שמולו.
    גם אם זה ג'ורדן ואייזה תומאס.

    הגב
  • שחר

    מסכים שהשוואות הן עניין של טעם אישי, אין ממש דרך או קריטריון להשוות בין שחקנים, בטח מתקופות שונות.
    לזכותו של לברון יאמר, שהוא ממציא עצמו מחדש כל עונה, שהוא כן שחקן קבוצתי שעושה מאמץ ומשלם מחיר כדי להכניס אחרים למשחק ביודעו שזה נדרש לניצחון. הוא אדם מוסרי שלא הסתבך בשטויות כמו הרבה אחרים. הוא תורם, הוא מפרגן לחברים....וחוץ מזה הוא מאכזב עם טריפל דאבל של 30 נקודות עם יד קצת שבורה בגיל 34 ומול קבוצת ההגנה מהטובות שיש.
    אגב, גם לג'ורדן היו הרבה סדרות פלייאוף שהוא הפסיד בסיבוב ראשון ושני, כולל ב 95, והיו גם שנה או שנתיים שבהם הוא לא העפיל לפלייאוף כי החליט לפרוש מהליגה, והיו גם עונות בוושינגטון, אז לספור לו רק אחוזים בגמרים זה בעצם מטה את ההתסכלות, לא? אם לברון היה עושה 3 מתוך 3 ובשאר עף קודם, זה היה יותר טוב ממה שהוא עשה?
    זה ברור שאם היו נותנים אמויפי של העונה הרגילה לשחקן הכי טוב, הוא היה לוקח לפחות 10 (בעידן הכי תחרותי), ובפיינלס היה זוכה בתואר כמעט בכל הסדרות שהשתתף בהן. את סגל הקבוצה אגב הוא לא קובע לבד, בקליבלנד הוא שיחק בזמנו 6-7 עונות בלי קבוצה כי זה מה שהיה, זה גם עשה לו משהו.

    גדולתו של ג'ורדן היתה היכולת שלו לכפות את רצון הברזל שלו על המשחק (בעיקר אחרי גיל 28-30) ועל ידי כך לשלוט בליגה ובסדרות הגמר הנ"ל, שני רק לביל ראסל ואולי קארים (את לברון ושות' עוד לא מסכמים)

    הגב
  • אלעדכ

    יש קטע כזה אצל לברון שמוציא הגזמות משני הכיוונים. או שמאדירים אותו מעבר לכל פרופורציה או שמנמיכים אותו בצורה מוגזמת. אולי זה בגלל שהוא הסופרסטאר הבולט הראשון של עידן הרשתות החברתיות.
    אני מסכים שג'ורדן גדול יותר, ואני לא הולך לאף סטטיסטיקה כדי לתמוך בזה. נטו חוויה אישית. אבל אין שום צורך להקטין את לברון. גם להיות שני לג'ורדן (עם עוד כמה) זה הישג. לספור לו הפסדים בגמר זה בולשיט, כי כדי להפסיד בגמר צריך, ובכן, להגיע אליו. לברון שיחק בגמר הנ.ב.א. 9 פעמים (והיד נטויה) ולא במסגרת של שושלת כמו הסלטיקס של ראסל או הלייקרס של מג'יק. רוב הכוכבים מגיעים לכמה גמרים? 2? 3?

    הגב
  • אלון

    "לפחות שני הפסדי גמר ממש לא מחויבי המציאות" - מתי? לפחות שניים?? אחד מול דאלאס. ולא שזה מובן מאליו לזכות בגמר, אבל נניח. איפה עוד לברון הפסיד "ממש לא מחויב המציאות"? *** נצחונות על 3 קבוצות היסטוריות - אוקהלומה הגדולה, סן אנטוניו היפה, גולדן סטייט 73-9 - איפה זה נחשב? מ"מובן מאליו"? *** ועוד ועוד ועוד, אבל מה באמת עצוב? זו לא אהדת ספורט. הדבר הראשון שיוצא אחרי עונת NBA זה לרוץ ולהגיד "לברון אנדראצ'יבר" (שזה מצחיק אם נעצרים לחשוב על זה). הדבר המרכזי זה למהר ולהגיד, השחקן הזה הוא לא. זו לא אהבת ספורט. זו שינאת ספורטאי *** מאחל לך עוד כמה שנים על לברון, בקבוצה יותר תחרותית כמו שזה מסתמן, ואולי האנדאצ'יבר הזה יפתיע אותך ויזכה בעוד כמה אליפויות "מחויבות המציאות" *** מצד שני, תמיד אפשר לחזור לקלטות של מייקל ג'ורדן. רק למי עוד יש VHS?

    הגב
  • MOBY

    כרגיל הבעיה היא בהגדרה. מי הווינר הגדול, מי הידית המופלאה, מי הריבאונדר חסר הפשרות, את מי תשים בחמישיה הראשונה של קבוצת כל הזמנים שלך, ובחמישיה השניה.
    בכל מקרה אם תרכיב את שחקן הכדורסל המושלם על ידי תוכנת מחשב תקבל משהו מאוד דומה ללברון ג'יימס (עוצמה , ראיית משחק, אחוזי קליעה, חוכמת כדורסל).
    והשנה - לברון הצליח להוכיח שכדי לנצח אותו צריך 4 שחקנים מהיכל התהילה וחלקם במשחקים מושלמים. ואם הבכיינות הלא מתאימה, נכונה והוא גם שיחק שבור יד אז.......
    זה שחקן הכדורסל הטוב ביותר של זמננו ויש טיעונים טובים מאוד לכתר האלוהים.
    והויכוח לשם הויכוח מהנה ויספק לנו דיונים לשנים רבות להבא (והוא כנראה, עוד לא סיים ועוד יכול להפתיע).

    הגב
  • דונאדוני

    "הוא בחר את המאמן והוא העדיף לשחק עם שחקנים בינוניים כמו היל מאשר עם שחקנים שיש להם אמירה כמו איזיאה תומאס וקיירי אירווינג".
    אתה יודע שהוא לא רוצה את קיירי? אייזאה תומאס נזרק כי הייתה לו אמירה או כי הוא היה פח?
    נראה לי ירית חיצים ואז סימנת מטרה (תיאור יפה של הייטר).

    מה יכול היה לעשות לברון ג'יימס יותר? אם ג'ורדן היה במקומו אז קליבלנד היו לוקחים אליפות?
    לפעמים יש נסיבות, ובארבע שנים האחרונות לברון נתקל בקבוצה הטובה בהיסטוריה, שכדי לקחת אליפות זה כנראה עדיף על פני השחקן הכי/כמעט הכי טוב בהיסטוריה.
    לברון משחק בארגון מחורבן שלפניו לא עשה כלום ואחריו לא יעשה כלום. אם הוכח שהארגון מחורבן, ההנחה שלברון גיימס לוקח שם את כל ההחלטות הרעות היא לא בהכרח נכונה.

    לא פייר להביא דוגמאות של לברון ג'יימס ב-2004-2011 (לאו דווקא אתה), כי אף אחד לא טוען שבימים ההם הוא היה כמו ג'ורדן. אבל ב-4 שנים האחרונות הוא לא נופל מג'ורדן. לא ביכולת ולא בווינריות.

    הוא לקח את אחת האליפויות הכי גדולות ומפתיעות בהיסטוריה של הנבא. הוא ניצח את הקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה, שרבים טוענים שהיא הקבוצה הטובה בהיסטוריה (בעיקר בשנה ההיא), עם קבוצה שמעולם לא זכתה באליפות. לומר "קופיף קטן"? מדובר בקינג קונג. שוב, מראה שאולי אתה הייטר (או גרופי של ג'ורדן), כי מדובר בהקטנת הישג די בולטת לעין. אל תיקח קשה או משהו, גם אני הייטר של כל מיני ספורטאים, קורה לכולנו. רק חשוב להכיר בזה.

    אולי מספיק לספור מאזן בגמרים! למה להפסיד בחצי/רבע/שמינית גמר זה עדיף על להפסיד בגמר? איזו מן סטטיסטיקה זאת?
    לדעתך בעצם לברון היה צריך לעוף מול בוסטון כדי להיחשב טוב יותר? ההגעה לגמר בעצם גורעת מההישגים שלו במקום להעצים אותם.

    המלך הוא עירום אה? 3 אליפויות זה לא הישג מדהים בנבא. רק 6 זה הישג! אין מה לעשות, ג'ורדן זכה ב-6 ועכשיו זה המספר.
    אם דוראנט יסיים עם 7 הוא טוב מג'ורדן? למה לא בעצם? אה הוא לא יהיה 7-7, מועמדותו נפסלה.
    אתה מתחיל ב"תתעלמו מהמספרים" (רוח הדברים), וממשיך ב-6 אליפויות לג'ורדן, 6 הפסדים ללברון, 2 סוויפים. העיקר שאתה עומד מאחורי העקרונות שלך.

    הבעיה המרכזית שלכם, זה שהדור החדש והקובע כבר לא ראה את ג'ורדן. ילדי שנות ה-80 כבר מתבגרים ואיתם גם ידחקו אגדות שנות ה-80/90. דרכו של עולם. כמו שאתם לא סופרים את ווילט צ'מברליין או את ג'רי ווסט באמת, ככה הצעירים (25 ומטה) כבר לא באמת יספרו את ג'ורדן ולברון יעקוף אותו בדיבור על ה-GOAT בעשרות שנים הקרובות, עד שדור חדש יתקל בשחקן אדיר נוסף.

    הייתה עונה אדירה לדעתי, למרות שכולם בוכים. הלוואי עונה כזאת גם שנה הבאה.
    נתראה ותודה על הטורים, היה כיף לקרוא.

    הגב
  • dmc

    הבנתי מהטור הזה שאתה לא אוהב את לברון, ויש לך סימפטיה לאייטיז. מעבר לזה יש פה המון אי דיוקים ובסופם המסקנה שהוא לא ג'ורדן

    הגב
  • בני תבורי

    זו בהחלט תופעה ראויה למחקר. שחקן מגיע לגמר אחרי גמר עם קבוצת פחים, בדרך לאחרון הוא גם חוזר מפיגור 0:2 נגד הדארלינג של הליגה עם מאמן העונה ובסופו של דבר מפסיד לפרויקט גלקטי רק כדי שיהיה אפשר לומר שהוא לא ג'ורדן. זה בדיוק מה שהתכוון אליו ז'אק שרדון כשאמר: "העולם אינו חפץ בהיגיון. הוא אינו רוצה אלא דתות".

    הגב
    • dmc

      בול

      הגב
    • קלבדוס

      התגובה הקצרה והמדויקת ביותר שקראתי בסאגת לברון.

      הגב
    • ממן

      מה שהוא אומר וחסידי לברון במודע או לא בוחרים להתעלם - שהוא אחראי לא קטן לכך שהוא מגיע לגמרים עם 'קבוצת פחים' ומכיוון שאנחנו יודעים שלברון הוא המאמן וה

      הגב
    • ממן

      מה שהוא אומר וחסידי לברון במודע או לא בוחרים להתעלם - שהוא אחראי לא קטן לכך שהוא מגיע לגמרים עם 'קבוצת פחים' ומכיוון שאנחנו יודעים שלברון הוא המאמן והGM ובאמת, בואו לא נתווכח על זה, יש פה קייס די רציני נגדו.

      הגב
      • יריב

        אני לא רואה איך אפשר להתווכח על זה, כי הטענה הזו מעולם לא היתה מבוססת על עובדות. כן אומר שאם מאמינים לדיבורים על העניין של פילדלפיה בגריפין כתמריץ לג'יימס, אז כנראה שג'יימס לא היה כזה כל יכול בניהול הקבוצה.

        הגב
    • dk

      מדויק.

      הגב
    • matipool

      הדארלינג של הליגה ששיחקה בלי שני הכוכבים הגדולים שלה עם סגל קצרצר וילד בן 20 היה כוכב הסדרה שלה? ברצינות? זה טיעון לזכות לברון? סדרה שלפניה כל ההימורים הלכו על 4:0 או 4:1 במקרה הטוב?

      הגב
    • עירן

      אדיר, בני !!!!

      הגב
  • פה איתמר

    כתוב יפה מאד.
    לא מסכים על חלק גדול מהדברים.
    בקשר לאהדת ההמונים והמפרסמים,
    באופן יחסי לסופר דופר סטארים
    לברון דיי מכוער (דיפנדר לא רק בסגנון המשחק).
    שייך לרובריקה של יואינג (רק פחות לוזר) ופיפן.
    לעומת מייקל, האקים, מג’יק, ישעיהו, ראסל, קובי וכו׳...

    הגב
    • גיל שלי

      יואינג לא חוזר, אומרים שלברון מוקף פחים, תחשבו עם איזה שחקנים יואינג והניקס היו האתגר הכי קשה של ג'ורדן?

      הגב
      • איציק

        יואינג שיחק עם הבטא וורז'ון של לברון, לאיאפ סמית (ואולי הבטא של ג'י.אר. סמית).

        הגב
      • אמיתי

        תחשוב שהניקס (חוזר ואומר הניקס!) היו האתגר הכי גדול של ג׳ורדן

        הגב
        • גיל שלי

          זה בגלל האופי שלהם, כמו שיוסטון עם כריס פול והארדן מוקפים בשחקנים בשקל היו האתגר הכי גדול של הווריורס השנה

          הגב
        • משה

          לא דטרויט,הלייקרס, פניקס, יוטה, פורטלנד, סיאטל או אינדיאנה ?
          עברנו לעיוות הסטוריה בדיון הזה ?
          מעבר לכך הניקס היו קבוצה טובה עם מאמן אדיר. היריבות המרכזית איתם היית בעיקר בראש שלהם.

          הגב
          • אמיתי

            למשה. התייחסתי למה שגיל כתב.
            גיל. העניין הוא ההשוואה ללברון.

            הגב
          • אמיתי

            אגב משה. הפיסטונס ניצחו את מייקל עד שסוג של התפרקו והלייקרס כבר לא היו הלייקרס. שאר הקבוצות שציינת הן נחמדות

            הגב
            • איציק

              אנדיאנה של רג'י והדויסים, פיניקס עם בארקלי ומארלי, ויוטה של סטוקטון/מלון הם הכל פרט לנחמדים (אולי מלון קצת).

            • אמיתי

              מבחינת הישגים

            • איציק

              מבחינת הישגים, כל מי שהתמודד בשנים אלו מול שיקאגו סבל ממחסור בהישגים. אפשר לא להיות נחמד גם אם אין הישגים בסופו של דבר, אבל השארת כל מה שאפשר על המגרש. אפשר גם להיות לא נחמד חסר כישרון, ואפשר להיות סופר כישרוני או כל דבר בינהם. שיקאגו היו גם לא נחמדים וגם סופר כישרוניים לדוגמא.

            • אמיתי

              אפשר הרבה דברים (שוב היפוטזות..) הקבוצות הנל היו נחמדות

            • משה

              גם בוסטון קבוצה נחמדה, אינדיאנה וטורונטו אפילו לא עונות להגדרה הזו.

            • אמיתי

              מסכים. בסופו של דבר גם יוסטון נחמדה. גס וכל קבוצה שלברון משחק בה- פחות

            • איציק

              אין לי מושג על מה אתה כותב היפותטי. אלו היו קבוצות ששרטו, אפילו הרביצו עם שחקנים מאד קשוחים גם פיזית וגם מנטלית. לכל קבוצה היו מספר כוכבים ועוד פועלים שחורים שידעו את העבודה וביצעו אותה טוב ונכון ברמה הקבוצתית. הלוואי ולטורונטו למשל היה טיפה מהרוע והקשיחות שהיה להם, אולי לא היו מקבלים סטירה כמו שקיבלו. סתם לזרוק מושג "נחמדים" ואחר-כך על כל דבר לומר היפותזות זה קל, לעמוד מאחורי האמירה קצת יותר קשה.

            • אמיתי

              איציק. נחמדות מבחינת יכולת/הישגים. כבר כתבתי..

            • אמיתי

              זה היפוטתי-״. אפשר לא להיות נחמד גם אם אין הישגים בסופו של דבר, אבל השארת כל מה שאפשר על המגרש. אפשר גם להיות לא נחמד חסר כישרון, ואפשר להיות סופר כישרוני או כל דבר בינהם. ״

            • איציק

              מזה נחמדות מבחינת הישגים? זה חסר משמעות בהקשר זה. נחמד זה כל מה שפחות מטבעת? פחות מגמר אזורי? בתקופה של שיקאגו בגדולתה אם כך כולם נחמדים ללא קשר ליכולת, כנ"ל בתקופת שאקובי ונמחק את הסדרה האפיט שהיתה להם מול SA, או את כל התקופות כשבוסטון שלטה עם ראסל. מבחינת יכולת (שהוספת בתגובה האחרונה) אז כל הקבוצות שכתבתי עליהם היו להם המון יכולות, וכקבוצות הם היו מאד טובות ויכלו להיות אלופות ראויות בכול תקופה אחרת.

            • אמיתי

              בראייה היסטורית הן נחמדות. בקושי

            • איציק

              זה לא היפותטי - זו המציאות. נחמדות זה עניין של גישה ולא של כישרון. אבל גם אם הולכים לפי הפרמטרים שאתה כתבת (שאין לי כל מושג איך הן שייכות לנחמדות), הקבוצות שציינתי אינן נחמדות כלל וכלל.

            • איציק

              כנראה יש לך הגדרה משל עצמך למושג מחמד. היה נחמד לדון איתך אודות הקבוצות הנחמדות והלא נחמדות.

            • אמיתי

              ושוב-״יכלו״- היפותטי. הוספתי יכולת כי התקשית להבין. למרות שכמה תגובות למעלה הסכמת. אתה דיי הפכפך ואוהב לשחק ב״אילו״. זה ילדותי

            • איציק

              המתקשה הוא זה שמסביר ולא זה שלא הבין. אני לא רואה שום הסכמה שלי בשום מקום. אני לא משחק בכאילו, אתה זורק ססמאות ללא כיסוי, ושוב מתחיל לזרוק רפש, תתבגר, תפסיק עם רגש הנחיתות, אף אחד לא מנסה להשפיל אותך. כשאתה משתמש במושג, תדאג לדעת מה הוא אומר, תגדיר אותו היטב לעצמך, ואז תשתמש. נחמד לא שקול למי שלא הצליח לנצח.

            • אמיתי

              ״מבחינת הישגים, כל מי שהתמודד בשנים אלו מול שיקאגו סבל ממחסור בהישגים. ״..נישמע כמו הסכמה. אני חי מצויין עם חוסר ההבנה שלך. ילדותיות היא תכונה נחמדה

            • איציק

              שים לב שאתה לא עונה על שום דבר, סתם מצטט דברים אחרי שהוצאו מהקשרם (קשר בתוך התגובה וקשר לתגובות אחרות). נתת קשר ישיר בין נחמדות לבין הישגים (שלפי המשתמע מהגדרת ההישג שלך זה בינארי או טבעת או חסר השיג) - לא ברור על-סמך מה יצרת קשר זה. לפי-כך שאלתי אותך האם כל הקבוצות שהתמודדו מול שאקובי או נגד בוסטון בתקופת ביל ראסל הן נחמדות. אתה מתחמק מתשובה, ובטח מנימוק. נשאלת האם באמת זה הכל בינארי, או האם הגעה לגמר או גמר אזורי זה גם הישג, כלומר כבר לא נחמדים. שוב אין תגובה. הוספת מסיבה לא ברורה גם יכולת כמדד לנחמדות/אי-נחמדות. אז האם הקבוצות שהתמודדו מול שאקובי וביל ראסל היו לא נחמדות לפחות בחלקן? האם קבוצה אלופה יכולה להיות נחמדה למרות הטבעת, והאם זו שהתמודדה מולה פחות נחמדה? אולי פעם אחת תענה. זו תהייה הפתעה מאד נחמדה.

            • אמיתי

              חחח..אתה הורג..אני אגנה את ראמוס לפני שאנמק! לא אוהב הפתעות

            • איציק

              מה הקשר, נתת "הגדרה" סתומה, מבקש הבהרות ואתה מתנהג כמו ילד קטן. אין הסבר, אין דוגמא, מה שאני חושב זה ככה, ואני לא צריך בכלל להסביר מהו הככה הזה. תרבות דיון למופת. לילה טוב.

    • אדם בן דוד

      לקרוא ליואנג לוזר זה בושה.
      הבנאדם החזיק קריירה מופלאה בקבוצה שהכי קשה לשחק בה.
      נקודה. הכי קשה מבחינת הלחץ והציפיות ביחס לאיכות.
      שלא לדבר על מה שהוא עשה לכדורסל מכללות.
      האיש צדיק.

      הגב
      • איציק

        למה יש סתירה בין הדברים. אפשר להיות צדיק ולוזר. אולי לא לוזר, אבל את הצעד וחצי הכי חשוב בחייו הוא פיספס כשזה היה רק להניח. את האליפות כשג'ורדן בזולה הוא פספס ואולג'ואן לקח 2. יש בזה משהו מה...

        הגב
  • עדי אבני

    מבחנתי לברון השחקן הטוב ביותר אחרי מייקל.
    הגמרים שאותם הפסיד הם גם לזכותו וגם לחובתו, ולא תלויים רק בו. יש שיאמרו שההגעה לתשעה גמרים מראים את גדולתו, והם צודקים.
    אחרים יאמרו שבגלל חולשת המזרח זה לא הישג כזה גדול, ובהתחשב בכשרונו יש גם בזה משהו.
    לדעתי בסופו של דבר, לברון לא הצליח לאורך זמן ליצר סביבו קבוצה מנצחת שתהיה האלפא-דוג הבלתי מעורער, וזה שם אותו במדרגה מתחת לג'ורדן.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    אם לא היה ללברון כל כך הרבה מזל המאזן שלו בגמרים היה 1-8

    הגב
    • מתן גילור

      או שאם היה לו יותר מזל קיירי ולאב היו כשירים ב-2015 והיו לו כבר 4.
      או שאם היה לו יותר מזל המזגנים בס"א היו פועלים ואז אנחנו כבר על 5.
      אין סוף לספקולציות כשמתחילים עם "מזל".

      הגב
    • בני תבורי

      כן ניינר, ברור, גם למונטנה יש מזל שהיה לו את רייס ולמסי בכלל יש מזל שהיו לו את צ'אבי ורונאלדיניו.

      הגב
  • משה

    אני חולק עם חלק גדול מהניתוח אבל השורה התחתונה ברורה. לא תחרות.

    הגב
  • יואב

    גרמת לי לחבב את לברון. תודה.

    הגב
  • shadow

    חחחחחחח פשוט להיקרע מצחוק מהתגובות של עבדי "המלך". מתקשים להתמודד עם הכאב בישבן על המציאות שלא מתיישרת לפי התסריט בראש שלהם. ממש לא הצלחתי להבין את הטיעון שלא צריך לספור את הגמרים. גם אם סופרים בכללי ולא רק בגמרים איך בדיוק הוא יוצא יותר טוב? בסוף ג'ורדן עדיין לקח את אותו מספר אליפויות ולברון נשאר עם שלוש. וחוץ מזה הבנאדם הפסיד לדאלאס שהיתה למיאמי בדיוק כמו מה שמנסים לטעון שקליבלנד לגולדן סטייט. הבנאדם נבל בכל רמח איבריו. ועכשיו מתפרסם שהוא גם טמבל לא קטן וחסר אחריות.

    הגב
    • בני תבורי

      על פי ההיגיון שלך לוק לונגלי שחקן טוב יותר מצ'ארלס ברקלי ואלן אייברסון אבל זה לא חורג מהרמה הכללית של התגובות שלך כאן.

      הגב
      • shadow

        זה לא ההגיון אבל כנראה שתתקשה להבין את ההגיון האמיתי אז אני לא אטרח ולא אטריח.

        הגב
  • ברלה

    מזל שסוף סוף מינו תובע, שופט ותליין כדי לסיים את הדיון הזה

    הגב
  • איציק

    קראתי שהפופ ינסה להעביר את לברון ל-SA בלי לוותר על קוואי. לא נראה לי שקוואי רוצה להישאר, אבל אם כן, ואם גם אלדריג' נשאר זו יכולה להיות חתיכת קבוצה שלדעתי די בברור לוקחת אליפות (תחת הנחה שכולם יתאימו את עצמם לפופ). יהיה מעניין מאד במערב במצב כזה... ואת המזרח אפשר יהיה לסגור לשיפוצים ושדרוגים זמנית.

    הגב
    • זינק

      חבל לסגור, ליגת פיתוח.

      אני רק תוהה איך במצב כזה ידברו על ס״א. כל הנראטיב שלהם בנוי על מועדון שגדול מכל שחקן. גם לפופ זה חתיכת מבחן, הוא לא עמד מול אגו כזה מעולם בקבוצה.
      ומה הסיפור בכלל עם קוואי? לא ממש הבנתי מה השתבש שם, כל העונה הוא פצוע ופתאום דיבורים על לעזוב.

      הגב
      • איציק

        על לעזוב מדברים כבר מאז שהוא חזר למספר משחקים. עבר שם איזה חתול שחור (עם לוגו לבן) בין קוואי ל-SA. אמרו שהוא לא מבסוט מהטיפול שקיבל. לגבי פופ לא חושב שיהיה בעיה. כמו שאצל ריילי זה היה אחרת גם אצל הפופ אני מאמין שלברון יכבד אותו ולא יעשה משחקים.

        הגב
  • א.ב

    קשקוש ברמות עצומות!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *