לסיכום העונה הנפתחת (חיים שדמי)

חיים שדמי מפלח, מפצח, מפצלח, מכסח, אבל נמנע מהמקובל בכדורגל שלנו: הוא לא מטייח. שלושה ניתוחי עומק של הפועל ת"א, מכבי ת"א ומכבי חיפה, שיתכן כי יהיו שנויים במחלוקת, אבל על רמתם קשה להתווכח. לקחת אוויר ולצלול (תמונה: naamanus. cc license)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

זאת תהיה עונה של הפועל תל אביב. היא היתה כזאת עוד לפני הניצחון באוסטריה, ובוודאי שאחריו. זאת לא חוכמה של בדיעבד, אבל העפלה של הפועל לצ'מפיונס ליג היתה כמעט ברורה מהרגע הראשון. רק הגרלה קיצונית היתה מונעת את זה מהם. על המשמעויות החברתיות, הערכיות והפסיכולוגיות של העובדה הזאת נרחיב בטור אחר, בינתיים נתרכז רק באלמנטים המקצועיים של העונה החדשה.

אתה מסתכל על הפועל ואומר לעצמך שאין שם שום דבר מיוחד. שום דבר שעולה בקנה אחד עם הכדורגל המצוין שיוצא ממנה. בסדר, יש שם את אניימה. אניימה שוער מצוין. אבל אניימה התחיל פה בבני יהודה וגם אחרי מונדיאל הוא עדיין מגיע להתאמן בוולפסון. היו פה גדולים ממנו. על דה סילבה אפשר להגיד אותו דבר. הוא בלם מצוין, אבל אחרי כל ההבטחות של עיתונאים אובייקטיבים לחוזה צפוי באינטר, גם בליל לא רצו אותו.

בשלב הזה של הקריירה שלו, ואליד באדיר אמור היה להחליף את יובל נעים בסכנין ולפזר הבטחות על המחויבות שלו לקבוצה הבכירה של המגזר. לחילופין, הוא אמור היה להיות מאמןשחקן במקום הולדתו כפר קאסם. בינתיים, מתקבל ממנו בלם מקצוען וסולידי, שממעט לטעות, וממקסם מעצמו יכולות שגם הוא לא האמין שיש לו. עוד חודש הוא שוב בצ'מפיונס ליג. יש לכם מושג לכמה בורות בהגנה היה אחראי באדיר אילו היה היום בהגנה של מכבי?

אפשר להמשיך. ורמוט היה לפני שנתיים עוד חרוז בשרשרת ארוכה של שחקנים ישראלים עתירי כישורים טכניים, אבל מינימום של כישורים קוגניטיביים. תראו מה נהיה ממנו. לפני כמה שנים ניהל דריקס, בשמו של לוני, משא ומתן עיקש מול נצרת על הראש של שכטר. כדרכם של אותם משאים ומתנים, שכטר סגר בסוף בקבוצה אחרת וניצל בנס. אחרת היינו מוצאים אותו היום לובש שחורים בישיבה ולא מתחפש לכיפה אדומה. אפשר לדעת בדיוק מה היה קורה לוורמוט ושכטר, אם מסתכלים על שבחון. באמצעות שבחון וסהר, הפועל תקבל העונה יותר גם מוורמוט ושכטר.

טביב וקצרה התנהלו בכפר סבא. אנחנו יודעים למה הם מסוגלים. אוחנה המאמן הוא תוצר מובהק שלהם. אם הכדורגל הישראלי צריך למצוא לעצמו הסברים מה לא עובד בו, העובדה שאוחנה הוא מאמן במסגרתו היא תשובה אפשרית. רק טביב, בני יהודה, פניג'ל ולוזון בהתאחדות יכולים לסדר לאחד כזה משרה. מוני הראל הוא סובארו. לא תצא מגדרך עליו, אבל פעם בחמישים שנה הוא יבריק לך עם אימפרזה טורבו. הוא מסוג הבעלים שההשפעה שלו על הקבוצה היא בהיעדר הפרעה. לפעמים זה יוצא לטובה, לעיתים לא תרגיש בו. תחת מאמן אחר, לא מופרך שאוהדי הפועל היו נתלים על הגדרות ודורשים את ראשו של הראל.

כל זה קורה מפני שהפועל תל אביב היא קבוצה מאומנת. הסיפור שלה הוא בראש ובראשונה הסיפור של גוטמן. ככה נראית קבוצה עם טביעת יד של מאמן מקצוען. הסיבה שכל השחקנים שצוינו נראים כמו שהם נראים, היא בגללו. היתה לגוטמן קבוצה כזאת בהפועל חיפה. הוא מירר את החיים לוולנסיה ובשיקטאש באירופה כבר לפני עשור, אבל נטה לחשוב שיוכל לעשות אותו הדבר גם בבית"ר עמוסת הציפיות. צריך לשמוח שמאמן שהוא איש מקצוע מצליח ככה.

לכו שנתיים וחצי אחורה בזמן, אף אחד לא חשב שגוטמן יתקרב למשהו מזה בכלל. גוטמן והפועל פגשו זה את זו בשלב בו שני הצדדים ראו בהישרדות שאיפה. כל דבר מעבר לזה היה מתקבל מצדם בהכרת תודה ובהשתאות. הבנייה האיטית אפשרה לכל המכלול הזה להתחבר יחד (לאברם גרנט, כשעוד היה בנאדם בקדנציה הראשונה שלו במכבי, קרה דבר דומה). ציפיות נמוכות ברגע החתמתו, מסתמנות כתנאי להצלחה של גוטמן בקבוצות.

הפועל תל אביב היא קבוצה שנכון לקיץ זה נמצאת עדיין לפני השיא שלה. הדאבל בעונה שעברה הקדים מבחינתה את זמנו. אמנם, כדרכה של הפועל, נדרשו שם עזרים בדמות הקיזוז והרפיסות החיפאית האופיינית, אבל אם נותנים לך, תיקח. והפועל לקחה. התחושה שהיא טרם הגיעה למיצוי, תלווה את השחקנים שלה.

שחקני כדורגל הם דבר לא ניתן לזיוף. אתה רואה עליהם מיד מתי הם מחוברים ומתי הם מתכוונים לתת מעצמם עוד. אתה מסתכל על השחקנים בהפועל ומרגיש שהשיא עוד לא מאחוריהם. אחרת הם היו עוזבים. קבוצה כזאת עולה על המגרש ויודעת בכל רגע נתון שאם היא רוצה היא תבקיע. היא מווסתת אנרגיות. היא לא תכלה את עצמה במאבקים חסרי משמעות כמו זכייה בגביע הטוטו, או במחזור ראשון בליגה, אבל היא תנצח דרבי בגביע הטוטו כי המשמעות שלו חורגת מעבר למיקום הסופי בבית.

מדד אחר לחוסר המיצוי שבהפועל, טמון בעובדה שהיא עדיין נישאת על גלי האינרציה של ההצלחה ונדחפת הלאה. הפועל תזכה העונה באליפות ותעפיל לרבע גמר הצ'מפיונס. זה יהיה השיא. אחריו, תסיים הקבוצה הזאת קדנציה וגוטמן יצטרך לבנות אותה מחדש.

***

קחו את כל מה שנאמר כאן על הפועל תל אביב, תהפכו במאה ושמונים מעלות, ותקבלו את מכבי תל אביב. במחשבה שנייה, יש דמיון ביניהן. בשתי הקבוצות ניכרת טביעת יד של סמכות מקצועית. הבעיה היא בתוצאה של טביעת היד ובמהות הסמכות. מאז ומתמיד היתה הפועל נייר הלקמוס של מכבי. כשבהפועל זוכים בתארים, סימן שבמכבי משהו חולה מאוד.

שמונה משחקים רשמיים העבירה מכבי עד עכשיו (מוקדמות ליגה אירופית וגביע הטוטו) והפסידה בארבעה מהם. היא ניצחה רק בשלושה. היתה לה הבלחה נגד אולימפיאקוס בבלומפילד, אבל חוץ מזה הכל פחות או יותר אותו הדבר. לא יכולת להסיק מההבלחה הזאת שום דבר ממשי.

אילו הדברים במכבי היו בריאים, בשלב הזה של הבנייה שלה מחדש, הדרבי בגביע הטוטו היה חשוב פי אלף מההתמודדות מול פאריס סן ז'רמן. הוא היה הצהרת כוונות על היכולות שלה. ואלה, האישיותית, חשובות לא פחות מהמקצועיות. הדרבי בגביע הטוטו היה אמירה של אופי. הוא יכול היה לספק תשובה לשאלה אם מכבי מסוגלת להשאיר מאחוריה את העונה שעברה, להסתכל להפועל בעיניים ולתבוע שינוי ביחסי הכוחות.

בשלב הזה של בנייתה המחודשת, כל מה שנדרש ממכבי היה לא להפסיד את הדרבי. אבל מכבי קרסה באותו משחק, כשם שקרסה בדרבים קודמים של העונה שעברה. קבוצה לא יכולה לדבר על ליגה אירופית, כשבליגה המקומית שלה היא לא באמת נספרת כבר כמה שנים. בעידן הכסף הגדול, העפלה לליגה האירופית מקבלת משמעות בגלל ההכנסה הצפויה ממנה. זה עוד ביטוי לאיך הפך הכסף מאמצעי למהות. אבל היפוך התפקידים המעוות הזה לא יכול לכסות על יסודות מקצועיים בסיסיים לקויים. מכביזם אמיתי אומר שמהצלחה בליגה המקומית מגיעים לאירופה, ועל הדרך עושים קצת כסף. לא להיפך.

מכבי תהיה משופרת בהשוואה לעונה שעברה, אבל המהות תישאר אותה מהות. אתה לא משקיע מאה מיליון שקל כדי לסכם את ההשקעה שלך בשיפור. תמתח אותה לפה או לשם, תקבל קבוצה למקום שני, אולי שלישי. לכל היותר אפשר לראות במהלך שעשתה מכבי הקיץ ניקוי אורוות כללי. החלפת פחחות מעל אותה שלדה. הכנפיים אולי ישרות ומבריקות עכשיו, אבל תוך כמה חודשים יחזרו הדפיקות והאורוות ישובו להתמלא בחרא. סיפורה של מכבי הוא סיפור על חוסר הבנה תהומי בכדורגל. מדהים שהסיפור הזה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה, מדינה אחרי מדינה, קבוצה ועוד קבוצה.

מכבי קנתה בלי הכרה, ובסוף מוצאת את עצמה עם קפילוטו ושטראובר. איך זה יכול להיות. בשביל סטרול וסבן לא פותחים את הארנק. מקפילוטו צריך היה להיפרע כבר לפני שנתיים, אבל ניבאלדו נפצע ופתאום סטרול צריך לתאם הגנה עם פביצ'ביץ'. איפה שאתה לא הופך, אתה מוצא חוסרים. כל ילד יודע שקבוצת כדורגל נבנית מההגנה שלה. אנחנו שומעים את האמירות האלה בהקשר לקבוצות מצליחות כבר שנים. קפילוטו, שטראובר וגפני הם פני ההגנה במכבי.

מכבי מתנהגת כמו ילד שהניחו אותו בחנות צעצועים ואומרים לו: תבחר, הכל שלך. נימני הביא את יצחקי, מדוניאנין, באנינג וסידיבה לקישור, כדי להסביר אחר כך שחסר לו שחקן חמישיםחמישים. איך קבוצה שבקישור שלה שיחקו בעונה שעברה בוזגלו וייני, ושגמרה במקום שלישי, מביאה ארבעה שחקנים לקישור ומוצאת שעוד חסר לה משהו. יש ספק איך היו נראים ייני ובוזגלו לו היו משחקים תחת גוטמן?

אין הבדל מהותי בעומס הכיס של גאידמק כשהגיע לבית"ר לזה של גולדהאר, אבל יש הבדל מהותי ביניהם במציאות שהכתיבו. באותן שנים התרכזו כל השחקנים הטובים בחיפה של שחר. בליגה ההיא לא היו קבוצות אחרות זולתה. גאידמק פשוט קנה את כולם ומוטט על הדרך את חיפה. גולדהאר קונה בעיקר שחקנים שתאריך הפקיעה שלהם כבר פג.

במקום לקנות כל כך הרבה שחקנים, תקנה כמה פחות, רק שים אותם עם מאמן של ממש. בוגר קורס פרו זו רק תעודה, הוא לא הופך אותך למאמן. נימני ביקש מניר לוין ואיציק עובדיה להלבין עבורו את משרת המאמן עד שישלים את קורס הפרו ויקבל תעודה. אילו היתה מכבי מועדון כדורגל, לא היה נדרש כל הלופ הזה. אילו היתה מכבי מועדון כדורגל, לא היו חוסים כל השמות האלה במתחם האימונים שלה.

מכבי היא כבר כמה שנים קבוצה במלכוד. זו מהות הקומופלאז' שמייצר נימני. בכל עונה נרשמת אצלה בשלב הגארבז' טיים התקדמות מדומה, רק כדי למצוא את עצמה בפתיחת העונה הבאה חזרה בנקודת ההתחלה. על הדרך נקנים עוד ועוד שמות, שמאמן אמיתי היה מזמן מדביק מהם קבוצה לאליפות.

לא נגלוש כאן בהרחבה לסוגיית נימני (זה יקרה בקרוב באחד הטורים), אבל בסיכומו של דבר הוא פניה העכשוויים של מכבי. אילו אתם אוהדי קבוצת כדורגל, והייתם נדרשים לדרג בסדר עולה את עשרת אנשי המקצוע שהייתם רוצים לראות כמאמני הקבוצה שלכם, איזה מקום היה תופס נימני ברשימות שלכם? אם אתם אוהדי אמיתיים, אני מוכן להתערב שהוא לא היה מוצא את מקומו באף רשימה כזאת.

לנימני אין קיום מקצועי מחוץ למכבי. הוא גם לא גי רו, שלקח את אוקזר מלמטה לפסגות. כששחקנים מתחלפים אצלך שנה אחרי שנה והתוצאות נותרות זהות, זו טביעת יד של מאמן. כששחקנים צעירים כשרוניים לא עושים אצלך מדי שנה קפיצת מדרגה מתבקשת, זה מעיד על מי שמנהל את המנגנון. כשם שאצל גוטמן, לא משנה אם בעמדת המגן הימני יפתח עומרי קנדה או קאפו, השורה התחתונה זהה.

אדם עם מעט הבנה בניהול עסק אמור להסיק מזה משהו. הבעיה שאין מי שיסיק (ספק אם יש מי שיודע מי היה גי רו). אז מבזבזים כסף. בינתיים, למכבי אין קיום מקצועי כל עוד נימני אצלה. לפחות הוא מתפרנס ממשהו.

***

נסיים בחיפה. זולת עונה אחת, בכל ח"י שנות שלטונו של שחר, חיפה קרסה בכל פעם שנאבקה באמת ראש בראש בקרב על אליפות. זה קרה לאחרונה בעונה המדהימה ההיא של ברקוביץ', פץ ומזרחי. שש עשרה שנים עברו מאז. שלא במקרה, אימן אותה אז מכביסט אמיתי. שפיגל. שלא במקרה, אימן אז את מכבי אברם. זה מה שקורה לאברם כשיש לו ביד קבוצה עמוסה בכישרון כמו שהיתה מכבי באותה עונה. הוא מפסיד.עונה מאוחר יותר, כשמכבי כבר היתה בצלמו, הוא לקח אליפות מחיפה מוכשרת פי אלף ממנה.

הנטייה הכללית היא לראות בשחר מודל לניהול מצוין. בפועל, חיפה היא קבוצה מלקטת שיירים. היא מתקיימת מפגרים. התארים של חיפה מושגים בעונות בהן אין לה תחרות אמיתית על התואר. מייחסים לחיפה נצחון על הפועל בשנתיים הרצופות בהן נאבקו על התואר, בתחילת המילניום תחת אברם. אבל חיפה היתה אז מוכשרת בהרבה, ומאמן אחר זולתו היה מכריע את האליפות כבר במחזור העשרים. ביתר השנים חיפה קרסה בכל פעם במאני טיים. השיא היה כשהפסידה אליפות לקלינגר, אפילו שנתן לה פור של 13 משחקים ושמונה נקודות עד שסיפסל את נימני. אל תקנו את השטויות על אובדן אליפות בגלל הפרש שערים.

שחר הוא לא בעלים רע, רחוק מזה. אבל זה בעיקר מה שהוא. ההצלחה הממושכת של שחר בחיפה במשך השנים היא בעיקר מראה לרדידותו הניהולית של הכדורגל הישראלי. היא בבואה לאפסיותם של בעלי הקבוצות האחרות לאורך השנים. הוא שם כשאין אחרים. חיפה אוספת את מה שלא לוקחות היתר. כמות האליפויות שלה בעשור האחרון היא בעיקר הנצחת עידן הבינוניות בכדורגל הישראלי. אתה מסתכל בטור האליפויות של חיפה ואומר לעצמך: תותח השחר הזה. אתה מתעלם מהרציקוביץ' וגולדהאר, נימני וסגול, מפניג'ל וגאידמק של אחרי הבחירות לראשות עיריית ירושלים. מי בדיוק אמור היה לזכות שם בתואר?

בשנות התשעים שפך שחר כמויות אדירות של כסף ושדרג באופן חסר פרופורציה את שכר השחקנים בארץ. אבל המציאות הכלכלית באותם ימים היתה כזאת ששחר התמודד בה מול בעלים בליגה שלו. שלא במקרה, הוא ראה מזה רק אליפות אחת באותו עשור. ברגע שהשתנה המציאות הכלכלית, שחר הפך לסוציאליסט' שמדבר על תקרות שכר והשתוללות האחרים.

אבל זו לא הנקודה העיקרית. בכל עונה שבה שחר מזהה הפסד בתחרות על עומק הכיס מול בעלים אחרים (גיידאמק וגולדהאר), הוא מרים ידיים גם במישור המקצועי. הוא מאבד את היכולת להאמין בקבוצה שלו דרך המגרש.

זה עוד ביטוי לתפיסת העולם המוטעית הרווחת בעידן הכסף הגדול. היכולת של קבוצות להצליח היא נגזרת של פני הבעלים. הלך הרוח של שחר מחלחל בסופו של דבר לשחקנים שלו. בגללו הפסידה חיפה את האליפות בעונה שעברה. הקיזוז אולי ישאיר אותה בחיים, אבל בסופו של דבר לחיפה לא יהיה מה למכור באמת גם השנה. הפועל טובה ממנה מקצועית. מתברר שאתה אולי יכול לצאת מהפרובינציה, אבל הפרובינציאליות תישאר איתך לעד.

*

בקשה: בגלל שאנחנו מנסים לקדם את דה-באזר ולהרחיב אותו אנחנו צריכים קצת עזרה. פייסבוק הוא כלי הפרסום שלנו. אז בבקשה לכו לדף הפייסבוק שלנו ועשו "like" ליד כותרת העמוד. אתם מקבלים עדכון לדף הפייסבוק על כל פוסט. אנחנו מקבלים פרסום אצל כל החברים שרואים את הקיר שלכם. אתם יכולים לשלוח גם הודעה לחברים שלכם עם בקשת הצטרפות.

naamanus. cc license
אז למה ז'יל ווילנייב?
שיא עולמי ב-800 מטר

46 Comments

ויכסלפיש 22 באוגוסט 2010

מאמר מבריק,

רק הערה אחת: כתבתי פעם שב-94 חיפה נכשלה מול זלצבורג במוקדמות הצ'מפיונס ושחר התרכז במכירת שחקנים לאירופה (ברקו רביבו קנדאורוב חזן אלון מזרחי) ושפיגל אפילו אמר שהצלחה בגביע אירופה חשובה יותר מאליפות, המפנה התרחש בתחילת המילניום כשליגת האלופות צמחה ל32 קבוצות ואז שחר התחיל לראות בה מקור הכנסה חשוב וזכייה באליפות הפכה ליעד העיקרי.

שמרלינג 22 באוגוסט 2010

קראתי והתחלתי לכעוס. אני אפילו לא אתחיל להסביר כמה הטיעונים בפוסט הזה מגמתיים. פשוט אין טעם להתייחס אליו, זהו פוסט של אוהד. 'יאללה הפועל וכל השאר זונות', רק במילים יותר יפות. אנטיליגנטיות כאלה. כשרונן כותב על מן יו זה נראה אחרת.
נראה לי לא כל כך שייך לבמה הזאת.

דורפן 22 באוגוסט 2010

שמרלינג – לא יכולת לתת לשדמי מחמאה גדולה יותר. האיש הוא מכביסט בכל רמ"ח. שונא הפועל מבטן אימו. למעשה כתבת כאן שיר הלל לאובייקטיביות שלו…(-"

שמרלינג 22 באוגוסט 2010

אז הנה עוד שיר הלל: קראתי פעמיים. לא רציתי ללכלך סתם.
זה עדיין רע ומקושקש. אוהד מכבי אתה אומר? זה מאוד מפתיע ולכאורה שומט את הקרקע וכו'
טוב… קצת זיעה על הידיים (בתחום המעניין אותי באמת, חיפה):
"לחיפה לא יהיה מה למכור נגד הפועל גם השנה" -דגש על ה'גם'. אחרי עונה בה הפועל לקחה אליפות בדקה האחרונה של הליגה אי אפשר להגיד שליריבה שלה לא היה מה למכור מולה. במפגש הישיר האחרון בין השתיים, נראה בבירור שלחיפה היה לכל הפחות 'מה למכור'.

"שלא במקרה, אימן אותה אז מכביסט אמיתי. שפיגל. שלא במקרה, אימן אז את מכבי אברם. זה מה שקורה לאברם כשיש לו ביד קבוצה עמוסה בכישרון כמו שהיתה מכבי באותה עונה. הוא מפסיד."
שפיגל? המכביסט הגדול לקח אליפות אחת בחיפה ב7 עונות בהן מרבית הזמן היתה לו את הקבוצה המוכשרת בליגה. אברם? לקח 2 אליפויות בחיפה עם אחד הסגלים העמוקים והטובים שנראו עד אז בארץ, ממש לא בצלמו (בייחוד הזרים). ההנחה שמאמן אחר היה לוקח אליפות כבר במחזור ה20 משעשעת במיוחד על רקע מה שכתבתי כבר על שפיגל.

"בפועל, חיפה היא קבוצה מלקטת שיירים. היא מתקיימת מפגרים. התארים של חיפה מושגים בעונות בהן אין לה תחרות אמיתית על התואר." באמת??? זה נכון אולי לשתי אליפויות בתקופת רוני לוי. אולי. לעבור אתכם על כל האליפויות? היו די הרבה… דרך אחרת להסתכל על זה, פרובינציאלית כמוני, אולי דוקא הפועל ומכבי תל אביב שלקחו אליפויות בזכות הפרש שערים טוב משל חיפה הן אלו שאכלו שיירים וניצלו את החולשה של חיפה?
אפשר להגדיר מחדש את המילה שיירים בהקשר הזה: "אליפות שזוכה בה קבוצה מה'פרובינציה'."

"כמות האליפויות שלה בעשור האחרון היא בעיקר הנצחת עידן הבינוניות בכדורגל הישראלי." עידן הבינוניות זאת המצאה. אפשר לחשוב מה היה לפני העידן הזה, ומה יגיע אחריו, מן הסתם, הכותב כבר יודע. אני חושב ששני קמפיינים אירופיים של הפועל תל אביב ומכבי חיפה היו בעידן הזה. 3 ישראלים יצאו מהליגה והתבססו באנגליה וספרד. הנבחרת עמדה בציפיות (גיחוך…). בהחלט לא גרוע יותר מעשרים השנים שקדמו לעידן הבינוניות האפור הזה.

והמדהים ביותר: "בגללו (שחר) הפסידה חיפה את האליפות בעונה שעברה." באמת? סגור על זה שמצאת סוף סוף את הסיבה? היתה רק אחת והיא שחר?! ועדיין למרות שחר הנזק הזה הפועל השכילה לקחת אליפות בדקה האחרונה של העונה?!
המילים מילותיו של אוהד מכבי והקול קולו של ארי שמאי.

"מתברר שאתה אולי יכול לצאת מהפרובינציה, אבל הפרובינציאליות תישאר איתך לעד." טוב, זה כבר סתם נסיון לפרוק תסכול. חיפה היא פרובינציה בישראל כמו, נניח, מנצ'סטר(או ליברפול) באנגליה. אני, בכל אופן, מוצא הרבה קווי דמיון.

דורפן 22 באוגוסט 2010

שמרלינג – את התגובה הזו אני מעדיף בהרבה! אתה רואה: אפשר לקרוע לגזרים את הטקסט מבלי להאשים את הכותב במניעים זרים.
וכן – ברור שחיפה מתקיימת מאנרגיות דומות במשהו לאלו של מנצ'סטר או ליברפול.

אסי ג'ירו 22 באוגוסט 2010

בעיקרון אני מסכים. רק הערה/שאלה קטנה: אתה משוכנע ששחר לא היה הבוס כבר בדאבל של 90/91?

שי 22 באוגוסט 2010

ב91 שחר היה ספונסר. שנה לאחר מכן הוא רכש את הקבוצה

ויכסלפיש 22 באוגוסט 2010

ג'ירו, שחר היה ספונסר ורכש זכויות ניהול בקיץ 92'

עופר (הירוק) 22 באוגוסט 2010

כמה הערות:

1. מכבי חיפה לקחה אליפות פעם אחרונה לפני שנתיים – מאבק ראש בראש כשהפועל הגיעה לקרית אליעזר והפסידה במחזורי הסיום.
2. אני מסכים איתך בנושא שטראובר, ואני מסכים איתך שאולי היה צריך להביא מאמן זר ברמה גבוהה. ועדיין, לתת כל כך הרבה משמעויות לדרבי בגביע הטוטו? באמת?
3. קשה לי בכלל להסביר כמה אני לא מסכים איתך בנוגע לגישה של "חיפה ניזונה מפגרים". אני לא חושב שאפשר להתייחס ברצינות לשום דבר ממה שאתה כותב על מכבי חיפה. קודם כל, שנה שעברה הקבוצה התמודדה עד הסוף, ורק גול בדקה ה92 של המשחק האחרון גרם לה להפסיד אליפות, אחרי שהיא ניצחה יותר משחקים מהקבוצה שבמקום השני. ז"א, מבחינת כדורגל, חיפה עשתה את מה שהיא הייתה צריכה.

בקשר לגולדהאר מול שחר – אתה בעצם אומר שברגע ששחר ראה שגולדהאר משלם כמו מטורף אז הוא ויתר מקצועית על הקבוצה העונה? זה מעניין, אז בשביל מה הוא הביא בלם של נבחרת ארגנטינה, ובשביל מה את אדריאן סילבה? ובשביל מה מנסה להביא חלוץ? זה הכל מראית עין?  

וכל מה ששמרלינג כתב.

זלוטניק 22 באוגוסט 2010

שמרלינג – הקטע על שדמי היה ענק…
לחשוב שהוא אדום.

אני דווקא מסכים עם הרוב, אולי חוץ מטענות כנגד גרנט.
אני לא מחסידיו, להיפך, אבל לטעון שהוא איש מקצוע כושל זה קצת קיצוני בעיני,
אם כי לא הייתי רוצה לראות אותו מאמן את קבוצותיי באשר הן, בארץ באירופה, וגם לא את אתלטיקו מדריד…

לגבי הדיון על חיפה –
אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעשור החולף מכבי היתה תקועה עם לוני, הפועל מסוכסכת עם עצמה, וביתר עם פניג'ל…
אז נכון , זה לא פשוט לשנות גנטיקה של קבוצה פרובנציאלית לקבוצה אלופה, והם בדרך, יותר טובים מפעם.
ועדיין התבוסתנות חסרת המאבק שלהם קצת מוזר.

דורון 22 באוגוסט 2010

אהלן שדמי, וכמובן ברוך הבא.

אתה יודע מה הכי עצוב במה שנהיה ממכבי(שלנו) בשנים האחרונות? ההיעלמות של המכביזם גם מאוהדים מובהקים כמוך.

הרי ניתחת פה בחדות את המצב, גם לגבי האדומים והירוקים, אבל מעבר לניתוח העניני והאיכותי, ובעיקר לעובדה המצערת שאתה צודק, ואנחנו מוצאים את עצמנו עם קפילוטו ורוני גפני, לקחת כאן עמדה מאוד תבוסתנית. אז כן, מאוד יכול להיות שהפועל יקחו אליפות, אבל תוציא להם מההרכב את גילי ורמוט, או את אניימה, ותקבל קבוצה הרבה פחות מאיימת. האם מכבי תתחבר בזמן כדי לעשות עם זה משהו? אני בספק.

לוותר מראש? אין מצב…

אגב, גם אני חושב שאתה מייחס קצת יותר מידי משקל לדרבי בגביע הטוטו, אבל זה לא במהות.

D! 22 באוגוסט 2010

יכולת לסכם את כל הקטע על מכבי (יש רק אחת כזו) במילה אחת – גפני.
או שתיים – שטראובר.
נימני זו כבר המילה השלישית.
כבר יותר מדי.
עכשיו – מי מארגן לי פגישה עם אחד המילינורים האלו ששופכים מיליונים על אחד (עטר)? אלף שקל בחודש יסדרו לי את החיים. אני מוכן לקרוא בשבילם פרקי תהילים כל בוקר בתמורה. או משהו אחר.

שלו רומא 22 באוגוסט 2010

שמרלינג – גם אניכעסתי וךלו רק בגלל שיש הרבה מאוד אמת בטקסט, אני כבר הרבה זמן חש שאין אף איש מקצוע אמיתי בכדורגל שלנו, וכל מי שמצליח לחבר שלושה שחקנים לוקח אליפות, ושמכבי זאת סוג של בדיחה על חשבון האוהדים שלה וששחר לוקח את עמדת הקוזק הנגזל (יתכן שלמד את זה מחבריו שמנהלים את מכבי בכדורסל) אף פעם לא מדברים על מה שעשה להפועל פ"ת, ובני יוני וכל שאר האוהדים ראו את הקבוצות שלהם במשך שנים לוקחת אליפות, במדים של מכבי חיפה, הוא שבר את השוק כל פעם שהוא היה הגביר, תמיד דיבר על כמה הוא מפסיד מכדורגל ואף פעם לא פירסם את הרווחים העקיפים שעשה מזה שהחזיק את חיפה (ויש מדדים של מכירות של וולוו והונדה שמראים בברור הששפעה של הצלחות מכבי חיפה ומכירות). והכי עצוב, מכבי שלי, שכל אדם מהרחוב היה מנהל אותה יותר טוב, אני כבר כתבתי מזמן שהייתי עושה את זה בהתנדבות. עם תקציבים יותר קטנים הייתי מביא תוצאות יותר טובות.

ניר 22 באוגוסט 2010

מה שצורם לי בפוסט הזה נמצא דווקא במשפט הפתיחה : "…העפלה של הפועל לצ'מפיונס ליג היתה כמעט ברורה מהרגע הראשון…"
בפעם האחרונה שבדקתי יש עוד גומלין לשחק. לא ידעתי שקבוצות ישראליות חסינות בפני הפסדי בית בהפרש של שני שערים במסגרות האירופאיות… זה נכון שהניצחון של הפועל בזלצבורג היה מרשים ושהאוסטרים (שנה שנייה ברציפות) מתגלים כקבוצה ממש לא משהו, אבל מכאן ועד להסתכל על ההעפלה לשלב הבתים כדבר סגור… לא רציני. וזה לא קשור למשחק בשבת. אסור להתייחס להעפלה כדבר מובן מאליו גם אם הפועל ת"א היו מנצחים את הפועל חיפה 6:0 סטייל צ'לסי

חמור זקן 22 באוגוסט 2010

איזה מאמר מעולה… בעיקר אהבתי את הניתוח למכבי תל אביב, שמשנה לשנה הופכת לבדיחה הגדולה של הכדורגל הישראלי

צור שפי 24 באוגוסט 2010

את זה הוא כתב כדי לנחס אותנו האדומים. המשחק תכף מתחיל ותוחלת החיים שלי מתקצרת מהחרדה

ולולה 22 באוגוסט 2010

אני רק רוצה להגיד שאיזה כיף שיש את האתר הזה. המאמרים פה כל כך אינטילגנטיים שהם מחפים על העובדה שכבר אי אפשר לראות כדורגל בארץ אלא אם כן יש לך ספורט חמש לייב אקטסרא גולד דלאקס.
ולעניין – כמו שחבר שלי טוב אומר – אבי נמני עושה במכבי צל כל כך גדול שמתחתיו לא מתקיימת פוטוסינטזה. ובעברית – כל עוד נמני בקרית שלום, לא יצמח שם דשא. או שום דבר אחר.
עוד הערה על אוחנה – יום אחד מישהו יעשה עבודת מחקר איך אלי אוחנה (שבתור בית"ריסט אני זוכר לו חסד נעורים) הצליח להוריד את כפר-סבא ליגה עם אותם שחקנים שהיום על סף ליגת האלופות בהפועל. יבואה, דה-סילבה, ידין, משומר, ישראלביץ' זה שחקנים של אירופה. אבל כשטביב מחליט למכור…

שמרלינג 22 באוגוסט 2010

זלוטניק – לפי אותו ההיגיון, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכל שושלת בספורט היתה יכולה 'לזכות' לתירוצים מדוע היא לקחה סדרת אליפויות בתקופה חלשה יחסית בענף. כבר קראתי פה שלג'ורדן לא היו יריבות אמיתיות, ולא קראתי אבל אפשר להגג על כך ש מן יו לקחו אליפויות בתקופה בה ליברפול היו תקועים באפלה וונגר השרה לוזריות בארסנל.
לגבי שינוי הגנטיקה של קבוצה פרובינציאלית, כמה אליפויות הם עוד יצטרכו לקחת לדעתך לפני שתיתן להם ציון 'עובר'?
לגבי התבוסתנות חסרת המאבק, זה בפירוש לא נכון. למשל,האליפות האחרונה של חיפה היתה תוך כדי מאבק עם קבוצה לא פחות מוכשרת ומתוקצבת.
לגבי שדמי, החלקתי על בננה. הוא בטח גבר גבר וחובב כדורגל מושבע שלא אוהב את חיפה ובצדק מבחינתו…

שלו מרומא – לא צריך לטעון לצדיקות של שחר וגם לא צריך להסחף. בשנים המדוברות התקציב החיפאי בשנות השיא שלו היה גבוה רק ב 25% מהתקציב השני בגודלו (בדרך כלל מכבי תל אביב). אין שום חוג אוהדים בארץ שראה את הקבוצה שלו לוקחת אליפות במדי חיפה, חוץ מאוהדי חיפה. היה רכש מאסיבי, אבל לא רק מפ"ת, אלא גם מנתניה, אשדוד בני יהודה וכו' והוא תמיד היה מגובה בשלד מקומי איתן ולרוב גם בזרים משמעותיים. מלמיליאן, אבי כהן(הירושלמי), קלינגר וטל בנין לא נולדו מכביסטים, גילי ורמוט ושכטר גרו בשכנות למקום מגורי לפני שעברתי לתל אביב…

איל 22 באוגוסט 2010

מסכים עם שמרלינג ועופר ביחס לחיפה.

האליפות של הפועל בשנה שעברה הייתה במידה רבה מקרית. אני לא מאלה שרואים בה אליפות עם כוכבית (בגלל שהחוקים היו ידועים מראש), אבל זו בהחלט לא ה-אליפות המדהימה שעכשיו מנסים לעשות ממנה.
חיפה הייתה חזקה יותר. חיפה התמידה יותר. חיפה היתה לוזרית ברגע האחרון ולכן הפסידה. רק שהניתוח של שדמי מתייחס לבניית הקבוצה – והעובדה היא שחיפה של שנה שעברה הייתה קבוצה שדרסה כל דבר שזז.

אז בדיעבד קל לבטל אותה. לשכוח הכל. כאילו שחיפה לא הייתה שם.

והקבוצה של שום שהפסידה לקלינגר. האם ההפסד בפוטו פיניש מלמד על כך שזו קבוצה בינונית, קבוצה של אוכלי פגרים? לא ניתן ללמוד מכך שזו קבוצה לוזרית.

למעשה, או שזו חשיבה של אוהד סומא, או שמדובר בניסיון (ילדותי משהו) לשבור את המיתוס על הניהול של שחר. כך או כך – הוא רחוק מהמציאות.

וביחס להתנהלות של שחר בעונות של שיגעון פיננסי (גידמאק, גולדהאר). ההחלטה לוותר בשנים כאלה, היא פשוט החלטה שפויה שהוכיחה את עצמה. ההבנה שמדובר בכשל שוק אדיוטי של אדם שמוכן לשפוך סכומים ללא כל מגבלה, היא הבנה עסקית חשובה ויסודית של אדם שחושב למרחקים ארוכים.

לו גולדהאר היה חושב למרחקים ארוכים, הוא היה מנהל את מכבי כמו עסק שפוי. לו גידמאק היה רואה את בית"ר כקבוצת כדורגל ולא ככלי להלבנת שמו (ולו היה שפוי) היה גם עושה זאת.
שחר, שידע שישאר בקבוצה גם אחרי שהמטורפים עם יותר מדי כסף יעלמו מהסביבה, פשוט נשאר השפוי היחיד בסביבה.

פרלה 22 באוגוסט 2010

לגבי הניתוח של הפועל ת"א – מוגזם ביותר. נהדר שגם הכותב מדמיין אותם ברבע גמר הצ'מפיונס כמו מוני הארל אבל הם עוד לא בבתים וגם לא יודעים מי מוגרל איתם שם. מישהו כתב פעם משהו על חוגר ומפתח.
לגבי הניתוח של מכבי ת"א – בול פגיעה. כשהם קנו שניים שלושה כוכבים נלחצתי. כשהם קנו מעב לכך נרגעתי. מה שלא עובד בריאל מדריד לא יעבוד אפילו תחת יוסי מזרחי.
אחרונה חביבה אהובתי – מישהו חשב ששחר ממש מייחל למשהו כשרוני לוי מונה למאמן והתוצאה היתה 3 אליפויות רצופות לראשונה מאז מלאבס?! ועוד הדחה של צסק"א מוסקבה בשלב ההצלבה שאחרי בתי גביע אופ"א ז"ל! מישהו חשב שהנשיא מכוון לעוד 2 אליפויות רצופות והעפלה שניה בעשור לצ'מפיונס עם ילדים בהרכב?! מישהו חשב שהירוקים ימשיכו בדומיננטיות של תחילת המילניום + שדרוג לקבוצה עם מס' שחקני הבית הגבוה ביותר בליגת העל?!
קצת, אבל קצת, צניעות.

עוז 22 באוגוסט 2010

מאז ששחר נמצא במכבי חיפה היא היתה בעלת התקציב הגדול ביותר ב-14 מתוך 18 עונות (גלקטיקוס 1/2, גאידמק X2) – השליטה הכלכלית הזו לאורך זמן משמעותית יותר מתקציב חד/דו פעמי של 120 מיליון שקל, בדיוק כמו שצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד חזקות יותר ממנצ'סטר סיטי בשלוש השנים האחרונות.

הבכיינות של שחר לעומת זאת, מציירת מציאות שונה לגמרי. בכל אחת מארבע העונות בהם מישהו העיז להציג תקציב גבוה ממנו (ושומו שמים, העונה מדובר בשתי קבוצות!) הוא דאג לבקר אותו ולהאשים אותו על ניפוח מחירים בכדורגל הישראלי. מדובר אגב בבעלים שפעם (ולא כל כך מזמן) רכש את אייל אלמושנינו בחצי מיליון דולר.

שמענו אלפי מחמאות על מתקני האימון המתקדמים של מכבי חיפה, אבל בסופו של דבר, ולמרות שלמכבי חיפה תקציב גדול בהרבה, דווקא אשדוד היא הראשונה בישראל שפותחת אקדמיה ומעבירה את שחקניה למסגרת של יום אימונים שלם.

וזה עוד לפני שנגענו בחוקים המיוחדים (יעקובו), בשופטים החביבים (היו שנים בהן כמעט לא נשרקו לחובתה פנדלים), ובגיבוי לקהל הדוחה (למשל בנושא הקללות לרובי שפירא).

אפשר לומר על מכבי חיפה של יעקב שחר הרבה דברים – אבל לקרוא לה ווינרית זה עלבון למילה ניצחון.

פרלה 22 באוגוסט 2010

אני מפקפק בטענת 14 מתוך 18.
8 שנים מאז אלמושנינו זה לא מעט.
בתי הספר של מכבי חיפה וקבוצת הנוער המצליחה ממלאים שורות במרבית קבוצות ליגת העל.
טענת הבכיינות היא השמצה סתמית. שחר איפשר העתקת הביתיות של מכבי ת"א באליפות יחס השערים הראשונה (2002/2003).
קהל דוחה יש לכל קבוצה אבל הקופים מתונים מאד ביחס לבובות של אובארוב, הגועל נפש כלפי מוני ושימון, וכיוצ"ב.
טעויות שופטים דורשות מחקר שלם.
גם הגול של לאלא בחיפה בשנה שעברה היה אחרי פאול על מימון באמצע המגרש.
בטח אין פה ווינרית גדולה מזו הירוקה.

עוז 22 באוגוסט 2010

אתה מוזמן למדוד את נתון ה-14/18. אשמח אם תמצא עונה שבה לקבוצה של שחר לא היה את התקציב הגדול ביותר. אני זוכר בוודאות שבשבע השנים 'הרעות' מכבי חיפה החזיקה בתקציב הגדול ביותר בליגה בכל עונה ועונה, וודאי בעונת האליפות של הפועל חיפה.

– את נושא השופטים יהיה קשה למדוד, אבל בחמש מתוך שבע השנים האחרונות לא היו למכבי חיפה יותר מ-3 מורחקים בעונה.
– מחלקת הנוער של מכבי חיפה אכן מוצלחת מאוד, אבל מחלקת נוער נמדדת ביכולת שלה לספק שחקנים לקבוצה הבוגרת, ולא לקבוצות אחרות. ולאורך 18 שנותיו של שחר במכבי חיפה זה נעשה בצורה רעה, אם כי בשנה האחרונה זה נראה אחרת.
– טענת הבכיינות נוגעת לביקורת של שחר על כל בעל הון אחר ויזימת חוקים שיגבילו אותם. הוא לא היחיד (גם פרגוסון שנהנה שנים מתקציבי עתק עושה את זה לסיטי), ובכל זאת.
– בנושא הקהל, אני זוכר שני דרבים בשנים 2003-2004 שהסתיימו עם מטח אבנים אדיר מחוץ לאיצטדיון לעבר היציע של אוהדי הפועל, שומע עד היום במשחקים איצטדיון שלם שר על רובי שפירא (איש שבאמת לא עשה רע לאף אחד, ושוכן על משכנו בשלום כבר שמונה שנים) ואפשר כמובן להמשיך – אבל שחר והנהלת מכבי לא מעיזים לצאת נגד הקהל שלהם.

אני מתנצל מראש על הדברים הארוכים, אבל הטענה של שחר שבחיפה יש מקום רק לקבוצה אחת והמאמצים שלו בנושא לאורך 18 השנה האחרונות (והמטרה הנוכחית היא אושרי רואש) – מפצירים באנשים כמוני לזכור את העובדות.

שלו רומא 22 באוגוסט 2010

מה שהכי מפריע הוא שאוהדי הקבוצה החיפאנית מתקפלים בפני הפריץ,
אוהדי מכבי והפועל יודעים בדיוק עם מי יש להם עסק.
והחיפנים חושבים שהוא המציא את הכדורגל והניהול.
אז ראשית חיפה לקחה אליפויות לפניו, שנית אם הייתה לו את ההזדמנות הוא בכלל היה קונה את מכבי ת"א, ושלישית זאת שיא הפרובנציאליות. חייתי בחיפה לא מעט שנים, וזה באמת מה שהדהים אותי, ההתרפסות המוחלטת בפני שחר, כל עיתונאי החצר, המקומונים שידעו לעשות חיים קשים לכל אושיה המקושרת למכבי חיפה, תוכניות הרדיו. כולם עוברים לדום כשדון שמעון (סליחה דון שחר חבר של שמעון) מדבר, הייתה אפילו אליפות אם אני לא טועה שהוא העדיף לנסוע לפיינל פור ולא לחגוג אותה עם הקבוצה. במכבי וגם בהפועל זה לא היה עובר.

עוז 22 באוגוסט 2010

בנושא אנשי התקשורת חשוב להזכיר ששחר הוא יבואן של מוצר די נחשק בשוק הישראלי: מכונית למעמד הביניים. כמעט כל מי שקשור לקבוצה (החל בעובדי האיצטדיון בקרית אליעזר וכלה בעיתונאים/פרשנים וכו') זוכה להנחה משמעותית ברכישת הונדה כל עוד הוא שומר על יחסים טובים עם שחר. לא חסרים גם אנשי כדורגל שהם בעלי סוכנויות הונדה (כמדומני שרף, שום וגם אביו של ברקוביץ' לפחות בנקודת זמן מסוימת). גם ההתאחדות מלאה בוולבות והונדות חדשות, ואפשר רק לנחש כמה מהן נרכשו בכסף מלא.

בקיצור – לשחר יש לא רק כסף, אלא גם השפעה והוא משתמש בה בצורה ישירה למדי. זה היתרון הראשון שלו מול 'כסף זר' שלא קשור מספיק לשוק הישראלי ולכן לא מגלם למקורב/עיתונאי/שכיר הישראלי שום ערך ישיר.

איל 22 באוגוסט 2010

שלו – למה שלא יתבטלו? חלק ניכר מהבלוג כאן מתרפס כעבד נרצע בפני כבוד הסיר, במידה רבה בשל הרקורד המוכח שלו. לשחר יש רקורד מוכח, כולל כאשר בחר לקבל החלטות לא נוצצות (דבקות ברוני לוי, ויתור על ברקוביץ וכיוצב').

חוץ מזה, כאשר חיפה עשתה טעויות ביזיוניות (ע"ע פרשיית הפקס ואיבוד האליפות האחרונה) התקשורת שחטה אותה (לפחות הארצית. איני חיפאי ואני לא מכיר את התקשורת המקומית).

דווקא אוהדי מכבי ת"א מתאפיינים בשנים האחרונות בהערצה עיוורת לנמני.

דורפן 22 באוגוסט 2010

שלו – שחר עומד יחסית לכל מה שהיה לפניו. אין סיבה לאוהד לא להביע אמון בדרך הניהול שלו.

בני תבורי 22 באוגוסט 2010

ולהשומע (אוהד הפועל פ"ת) ינעם…

הופ 22 באוגוסט 2010

עופר, שמרלינג – אין מה להתרגש. כמו שרונן כותב, מדובר בסה"כ באוהד צהוב (ודי מתוסכל, יש לשער, לאור הישגי השנים האחרונות), שיודע לכתוב. לכן את דבריו צריך לקחת בעירבון מוגבל. את הקטע על מכבי חיפה קראתי עם חיוך על השפתיים והתפעלות גדולה: לא רבים האנשים שיודעים לכתוב מחמאות עם כל כך הרבה רוע שמצליח להפוך אותן להשמצות.
לעניין – הכל יחסי: שחר מוכיח את הבינוניות של הליגה? נכון. דרוש הרבה כדי להיות היחיד שמצליח להתרומם מעל הבינוניות שפושה מסביבך. יחסית לישראל, שחר הוא יוצא הדופן המיוחד. זו, אגב, דוגמה קלאסית לאיך הופכים מחמאה לקללה – במקום להגיד, שחר היחיד שהצליח להתעלות על הבינוניות הישראלית, אומרים: הצטיינותו של שחר חשפה את הבינוניות הישראלית.
את הסיכום לדברי שדמי הוא כותב בעצמו: "שחר הוא לא בעלים רע, רחוק מזה. אבל זה בעיקר מה שהוא". נכון מאוד. זה מה שהוא, רחוק מלהיות בעלים רע (שדמי כנראה לא יכול לכתוב "טוב" על מה שאינו צהוב, אז הוא מסתבך במשפטים פתלתלים), וזה מה שהוא צריך להיות. מה עוד הוא אמור להיות? זמר רוק? מנהיג פוליטי? פקיר הודי? בקיצור, אין מה להתרגש.
לגבי ה"אוכלי פגרים" – כבר כתבו פה כמה זה מופרך. אוסיף רק שבעיני זו עוד דוגמה יפה למניפולציה של טקסט שמשקפת בעיקר תבוסתנות: כשאתה מנצח מישהו, ניצחת מישהו חי שנאבק על חייו. כשהוא מנצח אותך – אתה נשכב על הקרקע ומעמיד פני מת, שלא יחשוב חס וחלילה שהיתה תחרות. בסה"כ הדימוי הזה (לא אני – הדימוי עצמו) אומר, אנחנו (הצהובים) כל כך גרועים שלא הצלחנו אפילו לספק תחרות. ברגע שראינו שכנראה לא ננצח הפעם, פשוט נשכבנו על הגב וקיבלנו חמישה. לא אשפוט כמה זה מאפיין את הצהובים, כי מדובר בסה"כ באוהד אחד שלהם, אבל אני בהחלט מסכים – חיפה מנסה להתחרות עד הסוף ובד"כ לא גוזלת מיריבותיה המנצחות את הכבוד שמגיע להן (אלא אם כן היו טעמים לפגם בניצחון). שדמי מתנהג פה כמו זה שרואה שהוא הולך להפסיד לאחיו הקטן והמוכשר יותר בפלייסטיישן, אז הוא מתחיל לצאת עם השוער ולעשות שטויות, רק כדי שיוכל להגיד "לא שיחקתי בקצינות", או במילותיו של שדמי – "בסה"כ אכלת פגר".
"הכל יחסי" תקף גם לתגובות – עוז למשל, שכתב על "הקהל הדוחה" של חיפה. נו באמת. אפשר אולי לדבר על קהל מפונק, אבל "קהל דוחה" בגלל הקללות לשפירא? מול הרשימות הבלתי נגמרות של אוהדי ת"א וירושלים?. איך אפשר בכלל להתחיל להתייחס לזה.
ולשלו רומא – אולי שכחת את זה שם בחו"ל, אבל כמה שזה יפה לדבר על יחס ביקורתי הוגן ורציונלי – בארץ שלנו היחס לבעלים נע בין שני מצבים, התרפסות ולינץ'. כשמדובר בבעלים כמו שחר, אני מעדיף את ההתרפסות על הלינץ'. והיחס הזה, אגב, די הוכיח את עצמו.

הופ 22 באוגוסט 2010

"בקצינות" = ברצינות. למרות שגם לשחק בקצינות זה כיף.

שלו רומא 22 באוגוסט 2010

רונן – הם לא ביקורתיים בדיוק כמו אוהדי מכבי של שמעון. הם מקבלים את הקביעות שלו כאילו זה תורה מסיני, הוא מקבל החלטות נכונות ושגויות הבעיה שבמקום מסר שככה זה ניהול ונעשות גם טעויות, המסר של שחר, אני לא טועה זה העולם עקום. למשל למכבי חיפה מגיע אצטדיון קצת יותר ראוי, הוא כבר יותר מעשרים שנה שם, מה הוא עושה עם זה? חווית הכדורגל בחיפה היא נוראית ומזכירה את אצטדיון רמת-גן, למה אי חרם אוהדים על כך, כי הם מפחדים משחר, הוא יצא נגד גאידמק, אבל איזה חוזה הוא חתם עם יניב קטן? הוא לא הקפיץ מחירים? בקיצור אף אחד לא שואל שאלות, למה כי כולם מפחדים שימדרו אותם, בעיקר עיתונאי החצר שלו, בדיוק כמו שמעון.

הופ 22 באוגוסט 2010

שלו, אני מפרגן לך שמה שאתה כותב נובע מאי ידיעה.
שחר מקים אצטדיון חדש. נכון, אחרי יותר מדי שנים, אבל תכל'ס – הוא לא חייב לעשות גם את זה.
קשה לרדת על שחר על הטעות עם קטן כשהוא בעצמו מודה בכל מקום שזו היתה טעות קשה.
וכמו שכתבו פה, שחר ספג שחיטות וקטילות, גם בעיתונים חיפאיים, על הפקס ועל איבוד האליפות. אולי תיכנס קצת לאתרים ולפורומים חיפאיים ותקרא את התגובות.
זה נוח וקל להגיד דון שחר הוא דון שמעון, זה אפילו קליט, מה לעשות שהם שני אנשים שונים.
אתה מדבר בעד יחס שהוא לא התרפסות מוחלטת, וישר קופץ לקצה השני, של חרם אוהדים. אין שום דבר באמצע? או התרפסות או חרם? מהבחינה הזו אני מאוד שמח שאנחנו לא אוהדי תל אביב. לא כל דבר הוא סקנדל או פסטיבל. את הדבר הזה בחיפה שהרבה קוראים לו שמרנות או ישנוניות, אפשר לראות גם כשפיות.

שלו רומא 22 באוגוסט 2010

הופ, אני טוען שמגיע לאוהדי חיפה יותר, חייתי בחיפה בין 1999-2006, הלכתי לאצטדיון פעמיים בשנה בממוצע לראות את מכבי נגד החיפניות (בעונות שגם הפועל הייתה בליגת העל…) על ההצטדיון אני שומע כבר יותר מעשר שנים, ונכון שבלומפילד זה לא שיא השיאים אבל לפחות רואים את המגרש. מאז קטן לא גדל שום דבר איכותי ממחלקת הנוער (בסדר גודל של ברקוביץ, עטר וכו') חשוב לי להגיד חיפה לא התחילה אצל שחר, הקבוצה הראשונה של חיפה שלקחה אליפות הייתה לא פחות טובה מזו של ברקוביץ' עטר ומיזרחי, ושם הרוב גדלו במחלקת הנוער. איך שהוא היא נמחקה מהתודעה. אצל אוהדי מכבי לקבוצה של 92 יש מקום של כבוד, אבל לא שוכחים למשל את זאת של 77 (אני מקווה) ואולי זאת סתם נוסטלגיה של זקנים.

הופ 22 באוגוסט 2010

הדברים שאתה אומר חשובים ונוגעים במשהו נכון אינטואיטיבית – יכול להיות שלמכבי (ואני מתכוון לחיפה) יש בעיה עם ההיסטוריה. ובהחלט יכול להיות שזה קשור לשחר – הרי התלונה הנפוצה כלפיו היתה תמיד שהוא לא יודע להיפרד משחקני עבר.
בעצם, אני לא יודע. אני אמנם צעיר ולא זוכר את הקבוצה הראשונה שלקחה אליפות, אבל מתגובות אצלי ופה אני רואה לפעמים שאצל הרבה אוהדים הקבוצה ההיא וקבוצות קודמות חרותות עמוק בתודעה. וגם אני הצעיר אגב מכיר את השמות הגדולים, אמר, אלמני, רום ואחרים.

שי 22 באוגוסט 2010

מנהג ידוע בישראל הוא שאין להגיד מילת פירגון ללא קטילה, אהפוך את הסדר. הפוסט הבינוני הזה של שדמי רק מבליט את רמתם הגבוהה של שאר הכותבים.
אם יש דבר יפה באתר כאן הוא שהכותבים מאפשרים לנו להסתכל בפרספקטיבה שונה על ארועי הספורט. לוחות תוצאות נמצא באתרים אחרים. והנה פוסט שכולו נהיה אחרי הרוח הנושבת בשבוע שעבר.

הפועל ניצחה ניצחון יפה בזלצבורג? כבר אנו יודעים כי היא תגיע אל רבע הגמר (דומני שסיר אלכס כבר אמר שהוא מעדיף לפגוש את מוריניו או את גוואדיולה ע"פ גוטמן)

מכבי הפסידה לסט' ז'רמנין? כבר אנו יודעים שאין לה קיום.

וחיפה? לא יהיה לה מה למכור השנה ובכלל ההשגים שלה בעשור האחרון זה הנצחת הבינוניות..

יש לדה באזר כותבים טובים יותר

rondi 22 באוגוסט 2010

בתור אוהד חיפה, למרות שגם אני לא משתגע מאישיותו של יעקב שחר, לדעתי אתה מוכר אותו בזול.

בשלב הזה של הקריירה שלו אברם גרנט היה אמור להיות חבר פאנל קבוע ב'יציע המרכזי'. לחלופין, הוא היה יכול להיות מאמן בית"ר. היום הוא מאמן בפרמייר-ליג.
אפשר להמשיך. לפני חמש שנים רוני לוי היה עוד שחקן עבר עם כישורי אימון והבנת כדורגל סבירה. היום הוא מאמן את אלופת רומניה. יצחק שום כבר שכח מה זה להיות מאמן ראשי לפני שמצא את עצמו מוביל קבוצה בצ'מפיונס ליג והמשיך לאליפות היסטורית ביוון. אפשר לדעת בדיוק מה היה קורה לגרנט ולוי אם מסתכלים על קשטן וקלינגר…
כל זה קורה כי חיפה היא קבוצה מנוהלת. הסיפור שלה הוא בראש ובראשונה הסיפור של שחר. ככה נראה מועדון עם טביעת יד של מנהל מקצוען. הסיבה שרשימת התארים של חיפה בעשור האחרון עולה על סך כל יריבותיה, היא בגללו.
ניהול מקצועני הוא קבלת החלטות שמבוססת על מדיניות סדורה. על הסביבה שבה על המנהל לקחת אחראיות אין בהכרח שליטה. האם 'ההצלחה' של לפורטה ופרז מעידה על רמת ניהול גבוהה בכדורגל הספרדי? ההאם ה'הצלחות' של מילאן, ליברפול או באיירן מעידות על ניהול מקצועני באיטליה, אנגליה וספרד?
קח ח"י שנים אחורה. אף אחד לא חשב שחיפה תתקרב למשהו כזה בכלל…
כששחר נכנס לעניינים מכבי חיפה הייתה שם חדש במגרש של הגדולים. העשור הראשון שלו כלל סוג של השתלטות עוינת ואליפות אחת, אבל גם את קבוצת היובל…גם את שבע הפרות הרזות שבאו אחרי שהפך את חיפה למקפצה הרשמית של הכדורגל הישראלי לאירופה העביר שחר במדיניות היציבה שלו.
גם האופן שבו התמודד עם ההשתלטות העוינת של גאידמק והחזרה המהירה לכס המלכות אחרי ההעלמותו מעידה על עבודת ניהול טובה מאד.

אני מודה שיש משהו נרפה באופי של הקבוצה שלי. זה בולט עוד יותר דווקא בהדחות המגוחכות מאירופה. אבל עם מבחן התוצאה קשה להתווכח – הניהול של שחר הוא מצוין!!!

רובי פאולר האמיתית 22 באוגוסט 2010

הקטע על חיפה כה מתנשא, חסר בסיס, מגמתי, לא מדויק, עד שלפעמים אני תוהה איך יכולה קנאת החזקים דווקא באלה שצמחו בפרובינציה הקטנה להגיע לכאלה רמות. הפוך גוטה. הפוך!

תומאס 22 באוגוסט 2010

:-)
העלה חיוך גדול בפני. סרקזם דק, הומור אנגלי במיטבו, ואנשים מגיבים בצורה אמוציונלית חסרת פרופורציה.
מכבי גרועה. על הפנים. אז מה נשאר לנו חוצמלקטר על אחרים? למה לא לנחס את גונבי הסוסים? למה לא להנמיך קצת את הגאוותנות החיפאית?
בקיצור, יאללה מכבי!

ויכסלפיש 22 באוגוסט 2010

עוז, היתה העונה של זאבי בבית"ר עם גוטמן 2000/01 שלחיפה היה תקציב נמוך יותר.

לגבי האיצטדיון: אלה לא שטחים פרטיים אלא עירוניים ובעיריות יושבים כל מיני חדלי אישים שלא מקדמים תוכניות או מקדמים ותוקעים כמו בנתניה, אז אני לא יודע מי אחראי ומה מערכת היחסים והקומבינות בין הגורמים השונים בחיפה אבל קרית אליעזר אינו רכוש של שחר.

לגבי התרפסות תקשורת, אבחנה נכונה, וגם אחד הלוזונים הוא סוכן הונדה

עמית פרוס 22 באוגוסט 2010

עוז-תוסיף את העונה שההרכב שלנו כלל את א.קופל ע. שום קנדאורוב סילבס דורו מזרחי ובראנסי
מול זוהר אבוקסיס שאלוי פישונט אוחנה וחרזי…..
נדמה לי שזה היה ב98
אבל בטוח שגם אז התקציב של ביתר היה יותר גבוה

רפאל 23 באוגוסט 2010

כדורגל ישראלי לא ראוי לדיונים דמוי פילוסופיים, נקודה.

חאג' 25 באוגוסט 2010

האמת, נהניתי מאוד לקרוא את הכתבה.
בתור אוהד מכבי ת"א אני מסכים עם כל מילה שנאמרה בכתבה, לא ברור עד מתי אבי נימני ושאר האחראים לניהול הכושל ישארו עיוורים למתרחש.

מאותה סיבה (עיוורון ניהולי ממדרגה ראשונה) הזוית על ניהולו של יעקב שחר גאונית בעיני.
לא ניתן לקחת ממנו את ההישגים של מכבי חיפה, אבל לאור העובדה שאין בשנים האחרונות תוצר מדהים ממחלקת הנוער, אין התקדמות ביכולת להתמודד עם רמה גבוהה יותר של יריבים באירופה והעובדה שבכלל לא מעניין לצפות במשחקי מכבי חיפה מאז תקופת יעקובו – האמת מגלה שההצלחה של מכבי חיפה בהחלט נובעת מתקופת "יובש" ניהולי/כלכלי אצל המתחרות (להוציא את גאידמק והקבוצה הבריאה מאוד שנבנית בהפועל).

וכמה שזה כואב, כל עוד הניהול הנוכחי בהפועל ת"א ישמר – הם ישלטו ביד רמה בכדורגל הישראלי.

סחבק 22 במאי 2011

בדיעבד..
נכון שלכתוב טוקבק על כתבת פתיחת עונה יום לאחר מחזור הנעילה זו חוכמה קטנה מאוד, אבל לדבר אחד כן צריך לתת את הדעת:

בכל פעם שמכבי חיפה לוקחת אליפות – לא הייתה לה תחרות, הרמה של הליגה נמוכה, הם היו צריכים לקחת את האליפות 10 מחזורים קודם לכן..

אז הנה, השנה טענת בריש גלי בתחילת השנה שיש תחרות בליגה (מכבי), ויש פייבוריטית לקחת את התואר (הפועל), והפלא ופלא, חיפה יצאה עם ידה על העליונה…

משום מה יש לי תחושה שבכתבת פתיחת העונה הבאה נתחיל לשמוע סיפורים שהאליפות האחרונה של חיפה נלקחה רק כי מישהו ירה בבאמבי, ומכבי הייתה בתקופת בנייה בעונה הראשונה של גולדהאר, ועוד אי אלו הנפצות..

ועכשיו, אם תסלחו לי, יש לי גביע להפסיד להפועל, כי בכל פעם שאנחנו מפסידים דאבל בגמר הגביע, אנחנו עולים בשנה שלאחר מכן לשלב הבתים בצ'מפיונס :-)

גלעד 3 ביוני 2011

מה שפרספקטיבה יכולה לעשות לטור בינוני…

Comments closed