חלום מזוויע

"מה אתה רוצה?!", עניתי לו, "אני 'מרים' את השחקנים שלי"

 

 כוכב שבתאי כפי שצולם מחללית. צילום: חיים שדמי
כוכב שבתאי כפי שצולם מחללית. צילום: חיים שדמי

בלילה היה לי חלום מזוויע.

 חלמתי שאני בדרבי, וזה דרבי שלהם, וישבתי על הספסל שלנו, מתחת לשער 13, כי זה משחק חוץ ובמשחקי חוץ הספסל שלנו מתחת לשער 13. טוב, אני לא בדיוק ישבתי, אני עמדתי, ועמדתי קצת מחוץ לרחבת המאמן, ככה שראיתי את המשחק בזווית אלכסונית.

 היתה להם קרן. זאת היתה מחצית ראשונה והם תקפו לשער שמתחת ליציע 5-4. הקרן היתה מהפינה הימנית, כלומר שמאלית מנקודת המבט שלי. מישהו מהם ניגש להרים והוא הרים קרן יחסית קרובה ושחקן שלהם נגח באלכסון לפינה השמאלית של השער, הימנית מכיווני, והבקיע. בזווית העין קלטתי את בן-שמעון, הוא לבש חולצת כפתורים לבנה עם שרוולים קצרים ומכנסיים שחורים. הוא מחא כפיים ודחף את השחקנים שלו אחרי השער, והקהל שלהם חגג את השער.

 היתה לי מועקה בבטן וההרגשה שלי לא היתה טובה, אבל ידעתי שאני חייב להסוות את זה ונכנסתי למגרש ועברתי בין כל שחקן ושחקן שלנו ועודדתי אותו. התחלתי מפאבלו וככה אחד אחרי השני, "לא נורא, הלאה, להמשיך לשחק", ומחאתי להם כפיים, לא כפיים של חגיגה, אלא של דרבון. פתאום השופט ניגש אליי וגער בי מה אני עושה שם. הוא אמר, "מה אתה חושב שאתה פה?"

 "מה אתה רוצה?!", עניתי לו, "אני 'מרים' את השחקנים שלי", והטון שלי היה של מובן מאליו, כי זה באמת היה מובן מאליו, והמשכתי במה שאני עושה ובסוף פסעתי מעיגול האמצע בנונשלנט החוצה.

 ככה נגמר החלום וקמתי ממנו בתחושה מטרידה. זה היה בלילה לפני המשחק עם בני יהודה לפני חודש.

 *     *     *

 "היה לי חלום מזוויע בלילה", אח שלי אמר לי.

 זה לא שכיח שאח שלי מדבר ככה. "חלמתי שאנחנו נכנסים למגרש, והאצטדיון הוא אולם קולנוע, ואנחנו מגלים שהמקומות שלנו הם בשורה הראשונה, הכי צדדיים בשורה הראשונה, משמאל, מקומות שאתה לא רואה מהם כלום".

 לאח שלי וחבר שלו מילדות יש מנויים כבר שנים בשער 2. הם המשטר הישן, אני חייב להם הרבה מהעיצוב שלי כמכביסט בשנות הילדות בשכונה, יחד עם עוד חבר שלהם. בגיל די צעיר הייתי מה שקוראים, תלמיד שעלה על מוריו, אבל תמיד שמרתי להם מקום של כבוד ואני נוהג בהם כמו בזקני המשפחה במשפחה שמכבדת את הזקנים שלה. כמו שהמשפחה שלי היתה.

 ישבנו לאכול בנורמה ג'ין לפני המשחק עם בני יהודה וזאת היתה פעם ראשונה שאח שלי בא לראות את מכבי העונה במושבים החדשים של חבר שלו ושלו. תמיד היה להם מנוי למושבים קבועים, באמצע היציע, מתחת לגג. הקיץ הם החליטו לעשות מנויי אב ובנו, לבן של החבר של אח שלי, ולבן של אחי, האחיין שלי. האחיין שלי עוד לא בן חמש ואני חשבתי שזה מוקדם מדי לעשות מנוי לילד בגיל כזה, גם אם זה אב ובנו ולא מנוי שהוא הולך לבד. אני כן חושב שצריך לקחת ילד כמוהו למשחקים מדי פעם, כדי להכניס אותו בהדרגתיות לעניינים, אבל זה בדיוק העניין, ההדרגתיות, ובשלב הזה של החיים שלו הוא לא אמור להיות בעל מנוי, אלא אחד שמדי פעם קונים לו כרטיס. גם מסי לא התחיל עם תשעים דקות בבוגרים כשהוא היה בקבוצת הילדים. האחיין שלי עלה בפעם הראשונה בהרכב נגד קריית שמונה, אחרי שכבר היינו אלופים, במשחק שאחריו היו חגיגות האליפות ויוהאן היה. אחרי 57 דקות הוא ביקש לצאת ואח שלי עשה חילוף, והם הלכו הביתה. הוא לא ראה את השער היפה של זהבי חצי שעה אחר-כך. וזה בסדר, כי הוא לא היה בשל למשוך משחק שלם והעונה כבר הוכרעה, אז אפשר היה לתת לו לטעום כדי למכר אותו. אם זה היה משחק גורלי, בחיים לא הייתי נותן להביא אותו.

 אני חושב שזה לא רציני לקנות מנוי לילד בגיל כזה. זה לא מקצועני וזה מקרין חובבנות או זחיחות. במקרה של אחי וחבר שלו, זה יותר עניין של זחיחות. מה שמפריע לי בסיפור הזה הוא הפן ההיתולי שיש בזה. מכבי זה לא משחק וזה בטח לא דבר היתולי, ואני חושב שלתפוס מקום של בעל גרון עבור ילד, מתוק ככל שיהיה, והוא באמת מתוק ככל שיש, זה חובבני או זחוח. אמרתי את זה לאח שלי עוד לפני שהם מימשו בפועל את הכוונה שלהם לקנות אב ובנו. אני אומר שעכשיו זה כבר לא רלוונטי, כי כבר יש לו מנוי, אז צריך לעשות הכל להכשיר אותו נכון והוא לא יכול לדעת עלי שהתנגדתי למנוי הזה. הוא הוקסם מזה שהוא ראה את הדוד שלו בועט בפח אשפה בבלומפילד אחרי התיקו מול ניקוסיה והפנדל של יצחקי.

 אח שלי התקשר אלי כולו התלהבות כשהוא קיבל את המנוי אב ובנו. הוא התגאה בזה שהמקומות שלהם שורה שלישית, ממש מעל הספסל שלנו. "זה לא כזה מגניב", אמרתי לו, "אין לכם גג על הראש, אכלתם אותה בגשם".

"אוי ואבוי", אח שלי אמר והתקשר לחבר שלו שישיג מקומות יותר טובים, אבל הם לא הצליחו. אח שלי וחבר שלו מזמן לא בגיל שיעמוד תחת הגשם במשחק. למעשה, הם אף פעם לא היו בגיל הזה, רק שפעם לא היו גגות. אני מספר לכם על זה, כי בעידן הפרוידיאני אתה לא מספר על חלום בלי לפרש אותו, ואני יוסף של המשפחה, אז פירשתי לאח שלי את החלום שלו.

 הערתי לאח שלי השבוע והסבתי את תשומת לבו לעובדה שב-147 דקות, האחיין שלי לא ראה שער אחד של מכבי. אח שלי יודע שהמשפטים האלה עלולים להיות מבשרי צרות. אני אספר פעם למה אבא שלי לא מתקרב למשחקים של מכבי כבר 22 שנה. הורות היא לא דבר היתולי, אמהות בוודאי שלא, ויש קווים, שגם אנשים יקרים לך לא מורשים לחצות.

 *     *     *

 אני לא מתחרט על שום דבר שכתבתי אוור. אני לא חושב שאתה יכול באמת "לטעות" כשאתה כותב, אתה לפעמים טועה בהערכות שלך, כן, אבל זה מה שזה, כמו שלפעמים תצא צודק. גם ג'ורדן הגדול, שהיה השחקן הכי טוב בעולם, החטיא זריקות. הוא לא היה לוקח אליפויות אחרת, ואני אומר שהכי קל זה להביע דעות בלב או בדיעבד. אתה לכל היותר יכול ללמוד מדברים שכתבת. אתה לא תאהב את הילד שלך רק כשהוא יביא מאה בספרות, אתה צריך לאהוב אותו כשהוא מביא ששים במתמטיקה. גם ככה כתיבה, כמו כל דבר, היא דבר מתפתח, רק שבשונה מהרבה דברים אחרים, היא גם חופפת את עיצוב האישיות שלך והאישיות שלנו היא דבר אבולוציוני.

 אני לא מתחרט על שום דבר שכתבתי, אבל אני כן מתחרט על דבר אחד שלא כתבתי.

 בטקסט שפרסמתי כאן אחרי הרביעייה בדרבי בעונה שעברה, הופיע במקור המשפט הבא:

 "מכבי צריכה לדעת לנצח משחק 'צמוד'. 'צמוד' זה אומר 2:3 כזה. יש לי תחושה שהמשחק עם בני-יהודה יהיה כזה".

 אחר-כך העפתי אותו. אני פשוט חשבתי שלא נכון יהיה להעמיס עליה ציפיות בשלב הזה של ההתפתחות שלה. אני חושב שיש לפעמים דרך עוקפת לחדד מוטיבציה לשחקנים, גם בלי להגיד להם במפורש מה הם נדרשים לעשות מנטלית. לנצח 2:3 כמו שעשינו זה לגמרי גם עניין מנטלי.

אתה נקרע לפעמים בין היצר "המקצועי" והדעתני שבך, ללצאת חכם. זאת לא חובה להיות צודק. לפעמים אתה נדרש לוותר למען מטרה נעלה יותר. היה בי חשש שזה ילחיץ אותם. שחקנים לא חייבים לקרוא כדי להילחץ, מספיק שאתה מקרין להם את זה. אני חושב שהיום הם כבר יותר מסוגלים לקרוא מסרים כאלה בגלל כברת הדרך שהם עשו מפברואר השנה, אבל עדיין אני בספק אם אני אכתוב להם את זה.

ככה שאולי בעצם אני לא כל-כך מתחרט שלא פרסמתי את המשפט ההוא. אולי זה מה שהטקסט הזה בא להגיד לי. לברר עם עצמך חשבון נפש ולהבין שנהגת נכון, זה הכי מגניב. הורות היא לא דבר היתולי, אמהות בוודאי שלא, וזה בטח לא משחק, זה מה שבאתי להגיד, בעצם.

 

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

הימורי פוטבול שבוע רביעי (ועל הנצחון של הניינרס)
חברים של כדורגל

20 Comments

אריאל גרייזס 28 בספטמבר 2013

אליל!

אלון רייכמן 28 בספטמבר 2013

מעולה.

מכביסט ותיק 28 בספטמבר 2013

חש"ה שתקת כמה חודשים והתחלת להפציץ טורים על ימין ושמאל. מצויין. הטור הקודם שלך כבר נעלם מדף הבית. ערן זהבי המכביסט אמרנו? אמרנו. טל בן חיים -מתי ימצו ממנו את רוב הפונטנציאל? כל פעם שנותנים לו את הכדור משהו מתרחש. 4 מחזורים עברו הוא שיחק 3 משחקים 2 בישולים ושער. במשחקים שהוא שיחק נדמה לי שיחק רק 60 דקות. כעת לא נדבר על אליפות הליגה. יש כעת 11 ימים קריטיים באירופה. אני זקוק ל-2 נקודות. אפשר לחלום על נצחון אבל זה באמת יהיה נס אם נוציא 4 נקודות. אני מאמין שעולים שלב לא ברור כיצד. החשיבות בהפעלה באירופה הינה לאוירה בקבוצה

D! בארץ הקודש 28 בספטמבר 2013

אני דווקא חושב שהחשיבות באירופה היא הנסיון והלמידה כיצד לשחק שני משחקים בשבוע וכיצד להגיב טוב למכות (=הפסדים, והלוואי שלא יהיו).
כולנו יודעים שמה שצריך זה לזכות שוב בליגה. שנה הבאה אפשר גם לחשוב על להתקדם באירופה ושנה אחרי זה ללכת על ליג"א.

מכביסט ותיק 28 בספטמבר 2013

אני מקווה שסוזה יעלה בבורדו בהרכב של חיפה אבל עם טל בן חיים לבד למעלה. המטרה תיקו. אם הגרמנים ינצחו בקפריסין יתכן והכרעה בבית תעבור למשחק מול בורדו בארץ. הכי חשוב זה להשאיר סיכויים למחזורי הסיום אחרת המנוי שלי יאבד מערכו בשוק.

yaron 28 בספטמבר 2013

המנוי שלך למכירה?

מכביסט ותיק 28 בספטמבר 2013

אתה יכול לרכוש בשוק אין סולדאאוט

D! בארץ הקודש 28 בספטמבר 2013

שדמי, לקרוא אותך זה לחוות חלום נעים בהקיץ, מין REVERIE שכזה.

משיח 29 בספטמבר 2013

חלום בלהות שכל טור תמים בדה בזר חולה בצהבת..

נ.ב

מתי כבר ח.א. תוקפים בקנדה

יואב 29 בספטמבר 2013

שדמי,
נהדר בנוהל.
מכבי כל כך נהנית לשחק שזה מדבק.
לא זוכר חדוות יצירה כזאת בה שחקנים לא מפחדים לנסות ולא חוששים לטעות.
סלע הגנתי שלא היה פה שנים שאפילו סוזה עוד לא העיז לעשות בו רוטציה.
פאק, אני אפילו לא יודע מה השוער שלנו שווה.
הפער מהשאר גודל בכל יום שעובר בסינכרון מושלם של -קבוצה, מועדון, קהל.

קפטן קוקי 29 בספטמבר 2013

יפה!
בהחלט תגובה ראויה לפוסט נהדר.

יואב 29 בספטמבר 2013

קפטן קוקי,
צ׳ירס(:

חיים שישב אתך 29 בספטמבר 2013

תענוג לקרוא.
ככל שמתבגרים ככה אנחנו פוחדים יותר לאבד את הרגעים הקסומים הללו שמבליחים לחיינו פעמיים בדור…וגם כאשר המכונה משומנת ודורסנית, אנחנו נזהרים לא ללחוץ על הגז "חזק מדי" או לרדת מהכביש לדרך חצץ מהפחד לפנצ'ר…
מעניין אם זה באמת עניין של גיל…

עופר פרוסנר 29 בספטמבר 2013

אדיר שדמי

תורג'י 29 בספטמבר 2013

יש בדה באזר כותבים ברמה אחרת.
לא רק שדמי. אחד אחד!
לא אתחיל בשמות כי בטוח אשכח מישהו.
למרות שאני אוהד מכבי, זה לא רק הכותבים של מכבי שאני אוהב, גם הכותבים של המכבי האחרת.

הלוואי, באמת הלוואי שהתקשורת בארץ הייתה נראית אחרת וטורים כאלה היו במרכז הבמה ("לא רק בספורט – בהכל")

שדמי אתה מלך.

תומאס נוימן 29 בספטמבר 2013

שדמי גדול. על שני האחרונים.

B. Goren 29 בספטמבר 2013

אושר גדול!

סימנטוב 29 בספטמבר 2013

נהדר, תודה

פאןפאן 30 בספטמבר 2013

זה פוסט מהנה!

מוזגטס 1 באוקטובר 2013

ממש מטריד אותי מי היה השופט…?

Comments closed