אמאבא בקונגרס

שני כותבי-על: אחד עושה שווארמה, השני כותב על זה.

ASN

 

יוהאן בא לבקר את הבן שלו בבלומפילד, אמאבא שלי באו לבקר אותי בקונגרס בזל!

אמאבא שלי באו הצהריים לביקור ממלכתי ראשון בקונגרס בזל! הקונגרס לבש חג. גם אני.

פעם בשנה אני מביא את אמאבא לאחד מהמקומות הקבועים שלי בעיר ועושה להם כבוד מלכים. שב, אני אומר לאבא שלי, אתה היום אפנדי! ורק אבא שלי מבקש שאני אהיה בשקט ולא אעשה כל-כך הרבה רעש. מהתרגשות אני עושה את הרעש.

אמא שלי קורנת מאושר, כי היא תמיד שמחה לגלות שאוהבים את הבן שלה, והיא מתנפחת כטווס. אני אומר לה, שבי את היום מלכה, קליאופטרה, אני משרת אותך. אחד-אחד אני מוציא את כל העובדים, מראשון העובדים ועד אחרון הבעלים להגיד שלום להורים שלי ולעשות להם כבוד. לא צריך, תתנהג יפה, היא מבקשת ממני, ואני אומר לה, הלו! את אורחת שלי היום, אצלי נותנים כבוד.

בכלל, כבוד זה עניין חשוב אצלנו האשכנזים.

אז גם בקונגרס הכרתי לאמאבא את כולם. בשש בבוקר הערתי את יואב מהקונגרס ואמרתי לו שיש לי הודעה חשובה. אתה מתחתן?, הוא שאל. לא, עניתי, אני מביא את ההורים שלי לארוחת צהריים וביקור ממלכתי ראשון בקונגרס. קפצון מוגז הוא קפץ מהמיטה, סודה-סטרים אנושי.

הוא ביקש שאודיע לו רבע לפני שאנחנו מגיעים שיוכלו להתכונן ולהכין שולחן, אחרי שאמרתי לו שנבוא באחת. יואב לא יודע לחשב לבד, אז הוא ביקש שאודיע לו שאנחנו בדרך רבע שעה לפני. הודעתי לו. איך שבאנו, ישר חיכתה לנו הצהרת היום על הלוח הלבן, כתובה בטוש כחול:

"ההורים של חיימון, אנחנו מבקשים עזרה בחלוקת הנטל", או משהו בסגנון, וזה חימם לי את הלב כדי דמעות. מה שיפה, שגם בלי הכנה מיוחדת או כרזות ענק, יש על-שמי שום בקונגרס כבר כמה שנים טובות, ממש במרכז הדלפק, וכתוב עליו: נגד חיים הרע. הכוונה שהשום הוא נגד חיים הרע, כמו שום נגד עין הרע, שזה בדיוק מה שכתוב על השום שנמצא ליד השום שכתוב עליו נגד חיים הרע במרכז הדלפק. מעולם לא העזתי לבקש, אבל החלום שלי שמעולם לא יסירו את השום משם, גם אחרי שאני אמות.

איך יואב תמיד אומר? חיימון הוא האריק איינשטיין שלנו! אז אני מקווה שאחרי שאני אמות, לא ישימו את השום על המצבה שלי, כי אז בטח מישהו יבוא בלילה וייקח את זה בתור ברכה לפריון או אריכות ימים או נצחון במשחק חשוב, וזה לא יהיה לטובת הכלל.

אני מקווה שתמיד השום יישאר שם, וגם אם בטעות מישהו ייקח אותו משם במזיד, נגיד, אוהד הפועל, אז ישימו שום חדש עם אותו כיתוב.

על המתקן לנייר יש תמונה שלי מאחת ההפגנות, צועק, ובשירותים, כתוב גרפיטי בגיר: חיים, די! נשבע לכם. אתם מוזמנים ללכת לקונגרס ולבדוק. זה יואב כתב את זה, אתמול, והוא שלח לי תמונה בסמס. אני לא יודע איך להעביר תמונות מהסלולר למחשב, אז אין לי איך להראות לכם, אבל אני אבקש מיואב שיצלם ויעלה את זה לפייסבוק, וגם תמונה של הצהרת היום, ואז אני אעשה שיתוף וגם אתם תוכלו לראות את התמונות ושאני לא ממציא את זה. אם אתם באים, תבקשו אספרסו על-חשבון הבית, תגידו חיימון שלח אתכם. לפי הסיכום שלי עם הקונגרס, תשלמו כפול, ואני חותך חצי מזה.

יואב ושיילוק מאד רגישים לכסף, איך יואב אמר לי לפני כמה שבועות: את זה קניתי בכסף שאני מפסיד עלייך! אני הלכתי בדרך ברגל לכיוון הקונגרס, ומישהו צפצף לי מהכביש, וכשסובבתי את המבט, ראיתי את יואב בב.מ.וו. קונברטבל, והוא עשה לי ככה עם היד ובטון של ביטול צעק: את זה קניתי בכסף שאני מפסיד עלייך, שזאת הדרך שלו להסביר לי פיננסית למה אני נטל. זה לא שהוא קמצן או תאב בצע, הוא גדל בקיבוץ ויש לו רגישות. גם לשיילוק יש רגישות, אבל הוא לא גדל בקיבוץ. בכל פעם שהמגירה בקופה הרושמת בקונגרס נפתח, העיניים של שיילוק נדלקות בהבהוב.

זה בדיוק מה שאמרתי לו היום כשעזבתי. בכל פעם שנכנס אליכם לקוח, הלב שלי נפתח כמו מגירה של קופה רושמת, אמרתי לו, כי רציתי להראות לו כמה הם חשובים לי וכמה אני אוהב את המקום, כדי שיהיה להם טוב. לפעמים הם לא כל-כך מבינים את זה, במיוחד מאז שיש להם ילדים, והם קצת מקנאים בי שאני צרצר בעיניהם וכל היום רק מנגן ושר, אבל הוא לא מודעים לזה, אז הם משליכים עלי ומדי פעם נכנסים בי שאני נטל ועושה להם צרות, ואז אני אומר שמי שאומר עלי נטל, לא יראה אותי אצלו, ואני נעלם ולא בא יותר, ואז אחרי שבועיים הם מתחילים לשלוח לי סמסים מתחננים ומלאי געגועים ושליחים כמו דני פרוידיאני, שהוא מהפרלמנט בקונגרס ומוועד הלקוחות, והוא פסיכולוג, אז הם מאד מחשיבים את ההשפעה שלו על התת-מודע.

בפועל, אני הכי נמלה שיש, וזה מה שבאמת משגע אותם, שאני מצליח להיות גם נמלה וגם צרצר ביחד, הפיצול אישיות הזה מלחיץ אותם, כי הם רגילים שהעולם מתחלק לנמלים וצרצרים, לא לצרצמלה.

אני כמובן, סולח, כי יש לי לב רחב, והם כמו הילדים שלי, אז קשה לי באמת לכעוס עליהם. לירון קרוע אף פעם לא משליך עלי, אפילו שגם לו יש ילדה – לכולם נולדו ילדים באותו חודש – כי הוא פי מאה יותר נבון ורגיש מהם, אז הוא מקבל אותי כמו שאני ונותן לי מרק, אפילו שאין בתפריט מרק.

וזה מצחיק, כי לפני כמה חודשים יואב ניהל איתי ויכוח שלם מי יותר רגיש ממי, הוא או אני, ואחרי חודשיים הוא פתאום אומר לי, אתה יודע, חיימון, רק עכשיו אני מבין כמה אתה אוהב את הקונגרס; ואני ודני פרוידיאני גיחכנו עליו אחר-כך שהוא חושב שהוא רגיש ממני, אם יש לו הפנמה רגשית של חרדון ורק עכשיו הוא קלט את זה. לחרדון אין הפנמה רגשית, ובגלל זה הוא תמיד לבד.

אז היום עשיתי לאמאבא שלי היכרות עם הקונגרס, ולקחתי אותם גם למטבח כדי שיראו כמה נקי, ולמחסן, והם עברו בין הכתובות, האייקונים והתמונות שקשורים בי, ומאד התרשמו, ורק אבא שלי ביקש שאני אהיה קצת בשקט, כי אני עושה הרבה רעש.

איך שאמא שלי באה, הודעתי לה שלפני שהם הולכים, אנחנו עושים תמונה עם שיילוק ויואב מאחורי הבר, ככה בשורה, כמו במסעדות של…, אתם יודעים, דן שכטמן וכל זה, והיא אמרה שבסדר, אבל רגע לפני שהם עמדו ללכת ואמרתי לה שעכשיו מצטלמים, ויואב ושיילוק כבר התכוננו והודיעו ללקוחות שימתינו רגע עם הבקשות שלהם, היא אומרת לי שהיא לא מוכנה להצטלם, כי היא נראית עייפה. מה עייפה?!, אמרתי לה, את רעננה כמו הבוקר שהיה היום בים, כמו הנכדים שלה כשהם רואים אותה, כמוני כשאני רואה את הכלב של אח שלי… וזאת? לא עזר כלום. ברדג'יט בארדו, זה מה שאת, אמרתי לה, אז היא אמרה שהיא תצטלם בפעם הבאה שהיא תבוא.

אחר-כך הלכתי לעשות להם קפה ותה, ואמא שלי שאלה אם יש משהו מתוק, אז הלכתי למתוקייה של צרפתים להביא לה את הקינוח האהוב עליה, וזאת היתה פעם ראשונה מזה כמה שבועות טובים, ששיילוק ויואב נתנו לי להיכנס למטבח בלי להתלונן על זה אחר-כך לדני פרוידיאני, כי הם נתנו לי לעשות מאבא שלי אפנדי. תמיד הייתי נכנס למטבח לעזור, בשעות הלחץ ובשעות הרגועות, אבל במסגרת הסכם הרגיעה הבלתי כתוב שחתמנו, הם ביקשו ממני לפני כמה שבועות לא להיכנס למטבח ובטח שלא להציע ללקוחות מנות או דברים על-חשבון הבית. גם להגיש מנות כמלצר הם ביקשו שאני אפסיק לעשות, אפילו שהם אלה שלרוב מפעילים אותי, כי הם בעומס, ואז הם מתלוננים שאני מפריע. מה שלא תעשה בשבילם, זה לא טוב.

אני נורא אוהב להגיש מנות. פעם משפחה שאלה אותי אם אני הבעלים, כי הייתי היחיד בלבוש אזרחי רגיל ולא במדי הקונגרס, אז אמרתי שכן, וששיילוק ויואב הם אסירים בשיקום שאני מעסיק כחלק מהתרומה שלי לקהילה. באמת שאמרתי להם את זה.

בזמן שהלכתי להביא לאמא שלי מתוקים, יואב ושיילוק, וכל אחד מחברי הוועד בנפרד, ניהל עם אמאבא שלי שיחה עלי, כמו יום הורים. על מה יהיה איתי וכל זה. ישר הם באו מהבתים, אפילו שהשעה הקבועה שלהם בשישי היא שלוש וחצי. אבנר הרוסי בא, וגביש, והאחרים גם. ודני פרוידיאני עזב הכול, עלה על מטוס ובא, למרות שזאת תקופת השיא שלו עכשיו, עמל של שנתיים סופסוף נושא עבורו פירות, ואוקראינה בלהבות. דני פרוידיאני מייעץ כבר שנתיים לאוקראינים בתחום הנפש והתת-מודע, ואת התוצאות של הייעוץ הזה אתם רואים עכשיו. דני פרוידיאני אומר שהנפש האוקראינית היא בשבילו מה שסוצ'י לפוטין.

אני חושב שהם קצת פולניות בקטע הזה שמפריע להם שאני מציע דברים ללקוחות, כי האנשים מקבלים את זה בהומור, אבל שיילוק ויואב טוענים שזה מוציא אותם קטנים, כי זה כאילו שהם לא מוכנים לתת על-חשבון הבית, אבל זה רק מוכיח שהם פולניות. אני מאד אוהב לשרת לקוחות, להציע מנות, ולהיכנס מאחורי הדלפק, בשעות הלחץ ובשעות הרגועות, כי זה מרגיש לי כאילו הזמינו אותי לתת נאמבר תיפוף בהופעה של דייויד בואי. אני אוהב לעשות את זה, כי הם כמו ילדים שלי ואני רוצה להקל עליהם כי קשה להם, באמת שהם עובדים קשה, אבל הם טוענים שאני מפריע, והם אומרים שאני מתנהג כמו ילד, מה שאומר שבמהות הקשר בינינו מתקיימת פסיכוזה סימביוטית הדדית של תפיסת העצמי כאם מגוננת. מה שחשוב, שזה מעיד על אהבה גדולה שיש בינינו, ובגלל זה היה לי חשוב להביא את אמאבא שלי לשם, כי איך אני אומר על הקונגרס? אוכל של אמא יש רק אחד! וזה לא שאמא שלי לא מבשלת, וטוב, אבל אם בנאדם לא מייצר לעצמו כמה קנים משפחתיים, הוא עלול למצוא את עצמו גלמוד. זה הלקח שלי מהשואה.

גם את השני הכרתי להם. אני מאד אוהב את השני, הוא ביישן ויסודי, אבל בפועל הוא הלב שלי הקונגרס. תמיד זה ככה, שאלה שמאחורי הקלעים עושים את העבודה באמת. אז הוא לחץ להורים שלי את היד וחייך אליהם בחיוך הביישני שלו. וגם את עוזי וייל שבדיוק עבר ברחוב, ואייל אופנהיים, ואת רז מהקונסרבטוריון בשטריקר שבדיוק בא לאכול, כי אמאבא שלי מאד אוהבים קלאסית. אז אמרתי לרז שייתן הזמנה כפולה לאמאבא לקונצרט בקונסרבטוריון, אבל אבא שלי ביקש שאני אפסיק, כי אני עושה הרבה רעש.

אתה יודע, אמרתי לאבא שלי, שאני מספר לאנשים שקוראים לי חיים, כי זה צירוף של חי וים, ואבא שלי מאד אוהב את הים, הוא היה קברניט בצי הסוחר כשנולדתי, ובגלל זה קרא לי ככה. אבא שלי הסתכל עלי ושתק.

כשעמדנו ללכת, הצ'מפ הגיע, וזה היה מזל גדול, כי אם אבא שלי חושב שאני עושה רעש, אז אני חושב שבגלל הצ'מפ הוא לעולם לא יגיע יותר לתל-אביב. לפחות לכמה חודשים. אז טוב שבדיוק הלכנו.

טוב, אני צריך לסיים, אז רק רציתי להגיד שאם אמא שלי לא היתה מודיעה פתאום שהיא לא מוכנה להצטלם, ככה היתה צריכה להיראות התמונה, מימין לשמאל:

השני, בן של אמא שלי, יואב, אמא שלי, שיילוק.

חסרים בתמונה (כי הם לא היו): חלומית, לירון קרוע, דני פרוידיאני, אביגדור מהצריף, אבנר הרוסי, אמיר קסטל, הצ'מפ, גביש, אורן, רמי וברוך.

אה, עוד דבר קטן. אני מתערב אתכם שביום ראשון שאני אגיע לקונגרס, אז ישר יואב יקבל אותי בטרוניה על מה שכתבתי ולמה לא כתבתי אחרת, הוא תמיד בא אלי בטענות, לא משנה כמה אני כותב על הקונגרס בכל מקום, ואפילו שאני היחצ"ן מספר אחד שלהם, הוא אומר שאף לקוח לא מגיע בגללי, למרות שנתח ההכנסות מלקוחות שבאו בגללי הוא שבעה-עשר אחוז מההכנסות שלהם ואני עושה את זה כמתן בסתר, אבל כזה הוא, תמיד מתלונן על למה לא כתבתי אחרת ולמה אני לא יודע לחלק מחמאות, כי מחמאות לא עולות כסף, למרות שהוא בחיים לא מחלק מחמאות, אלא רק מעלה פוסטים מלעיגים עלי ואומר שזה בהומור. אני לא נעלב ממנו, כי אני אומר עליו שכשעומק הרטינה, עומק האהבה. כמו עודד, שזה חבר אחר שלי, אבל הוא לא עושה אוכל, ואני אספר עליו בהזדמנות. יואב תמיד בא אלי בטענות, כמו אמא פולנייה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הפסל של דניס ברחקמפ. שיווי משקל
סיפורו של ריק אנקיל - אמיר אשכנזי

11 Comments

מאשקה 22 בפברואר 2014

חיים, כתבה טונות של אהבה להוריך, שאפו.
מקסים

יואב גורן 22 בפברואר 2014

שאלת היום: אם במקרה חיים שדמי יטוס לחלל יום אחד, האם כדור הארץ ימשיך להסתובב?

בני תבורי 22 בפברואר 2014

יואב,
לא, השאלה היא האם כדור הארץ ימשיך להסתובב כל עוד שדמי מבזבז טקסטים על פייסבוק…

ערן 22 בפברואר 2014

חיים, נזכרתי עכשיו שישבנו בקיץ בבר בנמל יפו (הגעתי עם יגאל, גם הוא צהוב רציני), ויצרנו זינוק קטן במכירות הספר שלך (בתוספת חתימה של המחבר!)…
כיף גדול לקרוא – ולהתנתק מהכל.

ולקוראי דה-באזר שעוד לא קראו את הספר – למה אתם מחכים?

trailblazer 23 בפברואר 2014

אני לא בטוח שהבנתי הכל,אבל זה טקסט פשוט נפלא.

יואלזיניו 23 בפברואר 2014

ענק

matipool 23 בפברואר 2014

נהדר .

פאןפאן 23 בפברואר 2014

"אוכל של אמא יש רק אחד! וזה לא שאמא שלי לא מבשלת, וטוב, אבל אם בנאדם לא מייצר לעצמו כמה קנים משפחתיים, הוא עלול למצוא את עצמו גלמוד. זה הלקח שלי מהשואה."
הדמעות (צחוק צחוק) הרסו לי את המקלדת
ענק

הקורא בפוסטים 23 בפברואר 2014

שדמי לב לב אוהב אותך

יניב 23 בפברואר 2014

קראתי בפעם השלישית – נדמה לי שקלטתי את הרוב – ענק.

ניתאי 24 בפברואר 2014

פנטסטי. כל כך מזכיר לי את אחד הספרים אם לא ה.

Comments closed