מאריכה חיים

אמרתי להם: "גם אם הייתם אוכלים מלח עכשיו, הוא היה מתוק!"

חים

 

איזה מלך ג'רארד. "לא עשינו כלום בלי הדרבי", הוא אמר במסיבת העיתונאים אחרי המשחק באולד-טראפורד.

*     *     *

בדקה ה-87 איבדתי שנתיים מהחיים; בדקה ה-93 התווספו לי שלוש. מגניב, יש לי עוד שנה להעביר כאן. מהיום אמרו, מכבי מאריכה חיים. ואני מוסיף ואומר, מכבי מאריכה חיימון.

בדרך חזרה מבלומפילד עברתי על-פני חנות גלידה בפלורנטין וראיתי שני אוהדים שלנו שאני לא מכיר, יושבים בתלבושת שלנו סביב שולחן בחוץ, ומלקקים להנאתם גלידה – כמה יפים, תמימים ומקסימים הם פרחי מכבי שהם ורק הם מלקקים גלידות – ואמרתי להם: "גם אם הייתם אוכלים מלח עכשיו, הוא היה מתוק!". מייד קפצו ממקומם, נפלנו איש על צווארי רעהו ובירכנו זה את זה.

אחד מהם לבש חולצה עם המספר והשם של מיטרוביץ' על הגב. יום אחרי המשחק מול בית"ר התחלתי את הבוקר בים בבננה ביץ' ושולחן לידי ישב פרצוף מוכר עם מישהי שנראתה כמו בת הזוג שלו. אני סיימתי לקרוא ספורט באחד העיתונים והנחתי אותו לידי, והוא ביקש ממני באדיבות מחויכת את העיתון. מהמבטא שלו יכולת לדעת שאנגלית היא לא שפת האם שלו, וכשמסרתי לו את העיתון באותה האדיבות מחויכת לא יכולתי שלא לתהות איך בדיוק בנאדם שלא מדבר עברית – מהמבטא שלו יכולת להבין שעברית זאת לא שפת האם שלו – יבין מה כתוב בעיתון שכתוב בעברית.

רק שאז הפנים התחדדו לי יותר ומדור ספורט הוא הרי שפה אוניברסאלית, אתה מבין מה כתוב בעיתון ספורט בכל שפה ובכל ארץ, גם אם אתה לא דובר אותה, ומפה לשם, לא יכולתי שלא לעלוז מולו ולשאול אותו אם זה הוא, וזה היה הוא, והוא עלז שמזהים אותו ועוד מרעיפים עליו חום, ומייד דיברתי בשבח המשחק שלו יום קודם מול בית"ר, איך קיבל על עצמו את תפקיד הבלם בהיעדר בלם, וסיפרתי לו שבעיתון חילקו לו קומפלימנטים והתנצלתי שלא זיהיתי אותו מייד והאשמתי את התקשורת שלא נותנת לו מספיק קלוז-אפ'ס מה שהיה מקל עלי, כי אני מרחוק, לא מזהה את השחקנים במגרש, ואני חושב שזה עניין עקרוני שלא קשור ליכולת הראייה שלי, אלא לעובדה שמבחינתי כולם שווים ולשחקן אין אינדיבידואל אלא הקבוצה, וזה העניין העקרוני.

כמה ענקיים ונפילים הם שחקני מכבי כשהם במגרש; כמה אנושיים ומצניעי לכת כשהם בעולמם של בני האדם הרגילים! לא פלא שהתקשיתי לזהות אותו. כמו מגדיל ומקטין את עצמו עם עוגת פלאים ושיקוי קסמים של אליס. ובכלל, מי יכול לדמיין שיהיה בידיו המפתח לארץ הפלאות, אל מקומם של השחקנים. בכל שלושים וחמש השנים שאני אוהב הקבוצה, רק פעם אחת זכיתי לפגוש ברחוב שחקנים שלנו, וגם אז כדי להקל על הקליטה שלהם בארץ, וסיפרתי על אותו הרגע באחד מהמכתבים שאחרי האליפות האחרונה. הם הרי אינם הולכים בינינו, בני התמותה, יש להם ארץ משלהם, ואין זו אלא הוכחה שאני עולה ומתקדם בסולם הדרגות המוסרי. לא הייתי רואה אותו אחרת.

היה יום שמשי ונעים והוא ביקש לנצל אותו גם לשיזוף והוריד לשם כך חולצה, ומייד אמרתי לו שמוטב שלא יקרא עיתון, כי אם הוא יקרא עיתון הוא ישעין אותו על הבטן או לפחות יחזיק אותו מול הפנים, ואז הוא ייצא חצי-חצי בשיזוף או סתם גוונים לא אחידים, כי העיתון יסתיר את השמש, ולך, אמרתי לו, אין מושג מה זאת שמש, אתה מהבלקן, והוא אמר שהוא לא רוצה גוונים, הוא רוצה אחיד, אז אמרתי לו, תישען לאחור, אני אקריא לך. אבל קודם כל ביקשתי שיאכל. זאת לא ארוחה בלי לקרוא ספורט, אבל שחקן לא אמור לערבב בין אוכל לקריאת ספורט, כי הוא מעורב, ומספיקה המילה הכי קטנה כדי להוציא אותו מריכוז ומתיאבון, במיוחד עם כל הכתבים פה שמתחנפים למי שמדליף ואצלנו כידוע אין מדליפים ואין קונים דברי חנופה, ומכאן שקיים החשש שייצא מריכוז ואז הוא עוד עלול לצאת מהמשטר התזונתי שנקבע לו, וזה לא שווה את הקריאה.

הוא באמת התכוון לאכול, גם הבת-זוג שלו, ומייד אמרתי לו, אתה אורח שלי, אני מזמין; והוא ניסה להתווכח, חייך במבוכה שהוא מרוויח יפה ומסתדר ואפילו חוסך לעתיד, אבל אמרתי לו שאני אראה בזה פגיעה אישית, שבעיר שלי אני משלם, סיפרתי לו שגם על סוזה שילמתי, וגם הוספתי ואמרתי שקריירה של שחקן לא רק שהיא קצרה, היא חסרת ודאות – פציעה קלה והלך החסכון – ומוטב יהיה, שכל עוד הוא יכול, שיחסוך וירשה לאחרים לשלם עבורו, ובזכות האדיבות המחויכת שלו הוא הסכים, וניצלתי את העובדה שהוא לא מבין עברית כדי להתקשר לעופר רונן שיברר עם התזונאי מה להזמין לו. ניקולה העיר שהוא רוצה ארוחת-בוקר ישראלית, ואני אמרתי עוד רגע, עוד רגע, אני דואג לך פה לארוחה-ארוחה, אבל האמת שביקשתי להרוויח קצת זמן עד שעופר חזר ואמר שהתזונאי אישר ארוחת בוקר ישראלית ואני עצמי הלכתי למטבח לפקח על הכנת הארוחה, כי המנהל של הבננה הוא אוהד הפועל.

בינתיים סימסתי לחבר שלי גור, שגדל איתי בשכונה וגם הוא אוהד מכבי וחבר בננה, שיבוא מייד, מיטרוביץ' פה, והוא הגיע מייד, וגם לחברים אחרים שלי ולאח שלי הודעתי, אבל ביקשתי שלא יבואו כדי לא להעמיס עליו, וכשגור הגיע אמרתי לו שעכשיו אי אפשר להפריע לניקולה, הוא אוכל, כי בינתיים כבר הגיע האוכל, אבל אחרי האוכל גור לחץ לו את היד ושאל אותי באנגלית בנוכחותו אם הוא יודע איזה משחק יש לנו בשני הקרוב ואם הוא מבין את החשיבות שלו, ואני גערתי בגור – באנגלית, כמובן, שגם ניקולה יבין ולא יחשוב שאנחנו מרכלים עליו – שלא צריך להסביר לניקולה מה זה דרבי ולא צריך להלחיץ אותו ולהוסיף לו מתחים, ושיתנצל בפניו, אז גור התנצל בפני ניקולה.

איזה אדיב ניקולה! הוא אמר לגור שאין לו סיבה להתנצל והכול בסדר, רק כדי שגור לא ירגיש אשם עם עצמו, כי כבר עמדו לו דמעות בעיניים, וניקולה טפח לו על השכם וחייך אליו, אז סיננתי לגור בלחישה שיחמיא לניקולה על המשחק אתמול, כי צריך לעודד אותו, לא רק כי הוא באמת נתן משחק טוב, אלא בגלל שהוא זר וצריך להכניס אורחים, אז גור החמיא לו. אחר-כך ביקשתי מגור שיילך, כי צריך לתת לניקולה לנוח אחרי משחק וגור הלך, ואני תרגמתי לו את הספורט, כולל תמונות, והוספתי קטעים שלא היו שהחמיאו לו ופיארו אותו, כולל ציטוטים שלו שההצעה מפיורנטינה מחמיאה, אבל שטוב לו במכבי ושאין מקום אחר שהוא היה רוצה לסיים בו את הקריירה. מרוב שהציטוט הזה ריגש אותי, לדעת שככה הוא חושב עלינו, עמדו לי דמעות בעיניים והגרון שלי השתנק קלות, וניקולה אמר שהוא מופתע בכל פעם לגלות כמה מכבי היא לא מועדון, היא בית, אז הזמנתי לו עוד אספרסו, לא לפני שביררתי שזה בסדר. בסוף נפרדנו והוא ממש קם כדי ללחוץ לי את היד והודה לי נרגשות על קבלת פנים. אמרתי לו שיבוא שוב לבננה, אנחנו מצפים לו, ושמהיום והלאה הוא אורח שלי, גם אם אני איננו, אני כבר אודיע למי שצריך.

שבועיים קודם, אברם וצופית היו בבננה, אז מיהרתי לשלוח לבני תבורי הודעת אזהרה מפני וירוסים וצילמתי את אברם כהוכחה ושלחתי לבני, ויום אחר-כך נפל הדה-באזר.

*     *     *

מה שמזכיר לי, לפני איזה חודש, הייתי בסטודיו שלי בדלאל ויצאתי לרגע לשאוף אוויר במבואת הכניסה, והיתה שם מישהי, מהמלוקקות שבאות לדלאל, ניקול ראידמן טייפ אוף א וומן, שביקשה סיגריה מהמלצריות שהיו בהפסקה בחוץ, ולא היה להן, אז הצעתי לה ביוזמתי אחת משלי.

המחווה הפתיעה אותה והיא הציעה לי עשרה שקלים בתמורה לסיגריה. אחת. ברור שלא לקחתי. אם הייתי לוקח, הייתי משקיט לה את המצפון. הייתי מראה לה שהשקפת העולם שלה צודקת. לא לקחתי, כדי לא לתת לרוע להרגיש בנוח עם עצמו. פתחתי לה מגירה, וזה יכריח אותה לחשוב.

בדיוק בגלל זה צריך לנצח דרבים. כדי לא לתת לרוע להרגיש בנוח עם עצמו, כדי להראות שיש אלטרנטיבה. שאפשר גם אחרת. רק מכבי יכולה להביא שלום ואחווה.

*     *     *

אני מוצא את עצמי בימים האחרונים חושב לא מעט על אוהדי הפועל. עידו, שחר, קובי. צור שפי, אפילו שאני לא מכיר אותו אישית. אני מנחם אותם שזה הכול תקופות והחיים הם גלגל. זה לכאורה מוזר, כי אני לא באמת הרי רוצה בהקשר הפרטי שהחיים יהיו גלגל, אבל אני חושב שיש תקופות שאתה למטה ויש אחרות שאתה בוחר דברים שבדיעבד היו חסרי תבונה ומוסר, ואז אתה מתהפך ומבין את הטעות שלך ומשנה את הדרך שלך. ורנר פון בראון שינה, והם, הם תינוקות שנשבו, ואני לא יכול ללעוג להם וקצת נחמץ לי הלב בשבילם, רק לקוות שהחיים יהיו גלגל גם עבורם.

אף פעם לא לעגתי לאוהד מפסיד. בעיקר כי מעולם לא חשבתי שאני צריך להעמיד את עצמי ומכבי ביחס לקבוצות אחרות, ואני מאמין שבסופו של דבר, אתה קובע את הגורל שלך (ולא נגיד, המפלגה שכרגע בשלטון או מי נענה לבקשה והתאבד, ומי לא). אבל אני גם רואה בזה מבחן לרף המוסר העליון שהמכביזם מציב אותי בפניו כפילוסופיה רוחנית. הקומץ הרי לא אשם שהרוב מרושע.

זה תמיד היה ככה, שלא לעגתי לאוהדים יריבים מפסידים. מי שמכיר את הכאב העמוק, הסמיך, של ההפסד, את תחושת האובדן, לא יכול לנהוג אחרת. אני כן מקפיד לסגור חשבון עם מי שקם עלי ועל קבוצתי (חד הם) בשנים קשות או לאחר הפסדים. השנים הארוכות מקשטן ועד ג'ורדי זימנו לי לא מעט כאלה, ואני זוכר את כולם. עם כל אחד ואחד מהם אני סוגר חשבון בבוא העת, לרוב בהזדמנות הראשונה שאני נתקל בהם. ולא שאני שותק למי שקם עלי או על קבוצתי (חד אנו) בימים קשים. אבל סגירת חשבון, פיו-פיו איסטוודי קטן כזה, זה הכרחי.

אני סוג של שמעון ויזנטל של עולבי מכבי. במחשבה שנייה, לא. הויזנטל הזה, הוא בקושי תפס אחד, וגם הוא היה ש.ג. במחנה ריכוז שקיבל שיבוץ שבועיים לפני סוף המלחמה. שבעים שנה המכון שלו שופך מיליארדים ואת הדג הכי שמן בכלל המוסד הביא.

ואני לא אומר, יש לי כמה אוהדי הפועל לסגור אתם חשבון, ויש את ראש-דשא שבכלל שכחתי ממנו ועכשיו נזכרתי, והעיתונאים האלה שלהם, ועוד-ועוד, למעשה, הרבה מראות יש לשים להם מול הפנים, על הצביעות והמוסר הכפול, על הרוע הצרוף שטבוע בקבוצה הזאת, על העובדה שהם גרועים יותר מכל מה שהם מטיחים בנו, על ההתעקשות המודעת לגבש את העובדות שאין עליהן עוררין לכדי פרשנות מעוותת, על המחשבה שהם, כמו המתנחלים, אדוני הליגה, על האליפות שהיא שלהם בטאבו, ועל… רגע. הייתי מתפנה לכל זה עכשיו, אבל מייד לפנינו דרבי נוסף, ועוד לא בשלה השעה. לא מטעמים של עין-הרע, חלילה. מה יהיה בדרבי, שאל יואב מהקונגרס יממה לפני המשחק. מה יהיה בדרבי, שואלים כולם. מכביסטים לא מדברים; הם עושים, עניתי. רק הנמלה היא שנהנית באמת בקונצרט; הצרצר עובד בו.

*     *     *

אומר רק זאת, בעשור החולף, בו ניצחו אותנו לוני ונימני בדרבים, הם נראו תמיד אותו הדבר, ההפסדים האלה. ואינני יכול שלא להתפעם נוכח הגיוון היצירתי משחזרו העניינים לסורם. לא היה לי עניין בעוד רביעייה; כבר הייתה רביעייה. ואחריה עוד אחת, ללא ספק הדרבי הכי מצחיק שנכחתי בו, כשהם הובילו שתיים ובסיום המשחק הגבירו את מערכת הכריזה כדי להסות את החגיגות שלנו ובפועל רק הגבירו אותן, "לעולם לא תצעדי לבד הפועל תל-אביב", שרו הרמקולים, ממש כמו שחור שכיבה את האור, איזה מלך שחור שכיבה את האור, והשחקנים שלנו רוקדים מול היציע בהנאה גלויה הודות לקצב המשובח של השיר; ועכשיו זה האחרון. מהנה פי כמה לנצח ככה, אחרי שכבר ניצחת ברביעייה, יסכים כל בר-דעת. והעובדה שהיינו בעשרה שחקנים והם היו עדיפים עלינו במידת מה במחצית השנייה, רק מגבירה את ההנאה.

מה שמזכיר לי, שהיה לי חלום בלילה, וזה היה לפני משחק בספרד בין שתי קבוצות שלא היו להן שמות, זאת אומרת, בחלום שלי הן לא היו מזוהות, אבל הן בוודאות לא היו בארסה או ריאל, ואוהדי אחת הקבוצות לבשו חולצות עם הצבעים והפסים של נבחרת ארגנטינה והסתובבו איתן ברחובות לפני המשחק. היה מתוח, כאילו אנחנו על סיפה של מלחמת אזרחים או מהומות כמו באוקראינה, ואני צפיתי על הכול מהצד ואז נכנסתי למלון שהשתכנתי בו, ובחדר לידי – חברי מסי. לא הייתה בנייה לחברות הזאת, החלום התייחס אליה כאל דבר נתון, ואני מניח שזה קשור בטיפ שנתתי לו לפני כמה שנים, כשעוד היה בתחילת דרכו עם רונאלדיניו בקבוצה כשהייתי אורח של המועדון, וזה סיפור אמיתי, לא ממציא מילה, ועוד אספר אותו פעם.

כך או כך, מסי רצה לצאת לרגע לשאוף אוויר בחוץ, להרגיש את האווירה, אפילו שהוא לא היה חלק מהמשחק שעמד להתחיל, את זה אני יודע בוודאות, ואני חשבתי בבטן שזה רעיון לא כל-כך טוב שעלול להיגמר רע, והמאבטחים שהיו איתו דווקא לא התווכחו ויצאנו כולנו מהמלון לרחוב, ואז בבת-אחת זה קרה. היו שם אוהדים שהסתובבו עם החולצות האלה כמו של נבחרת ארגנטינה, והם זיהו אותו פתאום, ככה באמצע הרחוב, והתחיל הרחש הזה, הנה מסי, הנה מסי, ואני ממש הרגשתי שמשהו לא טוב הולך לקרות, ותפסתי את מסי והתחלתי לרוץ איתו למלון חזרה, ואחרינו התחילו לרוץ נחילים של אוהדים שהבחינו במסי, ובנס ברגע האחרון הצלחנו להיכנס למלון אחרי שהמאבטחים סגרו מאחורינו את הדלתות ולפני שההמון פרץ פנימה. אחר-כך בחדר, הסתכלתי על מסי יושב שקט על המיטה, וחשבתי לעצמי כמה עצוב לו, שהוא לא יכול לצאת להסתובב ברחוב כמו בנאדם. הוא באמת נראה עצוב.

*     *     *

ככה שכל הראיות מצביעות שויזנטל היה אוהד הפועל בנשמתו. זה הלקח שלי מימי לוני, אברם ונימני. הנה, תראו איפה לוני, אברם ונימני היום. חשוב לזכור ולהזכיר, כדי שמה שהיה לא יחזור, וכמות האנשים המבקשים להפוך את הארבעה בינואר ליום העצמאות המחודש שלנו, השיבה מהגולה, ממוות קליני, ארוכה ואינסופית.

בכוונתי לפנות לרשויות המדינה בבקשה להכריז על הארבעה בינואר כיום חג רשמי. אם אני לא טועה, כמות מינימאלית מסוימת של אנשים נחשבת לקבוצה אתנית ותרבותית שיש להתחשב במנהגיה וככזו שזכאית לחג רשמי משלה. כאילו מה, מימונה כן? לנו לבטח יש די אוהדים לזכות בחג רשמי, וממילא מדובר בחג אוניברסאלי, בהינתן העובדה שגם אוהדי ליברפול ייראו בו חג. כמו כן, אבקש להפוך את יום היווסדה של מכבי ליום עצמאות רשמי ולהכניס אותה לבחינת הבגרות בהיסטוריה.

נו באמת, גאולה כהן מבעירה משואה; היא לא הבעירה כבר מספיק?

*     *     *

דבר אחד אני כן חייב לומר דווקא עכשיו לאוהדי הפועל: יופי, תראו מה עשיתם. באמת שאין עליכם, פשוט אין. יש את הרגע הזה שאתה יודע שזהו, הדיון הגיע לתחתית, שנסתמו הטענות ואין טעם להמשיך להחליף דעות, שהתוהו ובוהו התקשורתי קבר הכול, שאין כבר משמעות לאינטליגנציה ולהגיון. הרגע הזה הוא הרגע שבו נח קליגר משתלב במדורי הספורט ומביע דעה.

קליגר הוא הדבר הכי נורא שקרה מהשואה, אחרי השואה, וכמה סמלי שאתם מכולם, שוב עוררתם את השד הזה. הבנאדם היה אישית בכל מחנה ריכוז, אין פליט היטלר-יוגנד שהוא לא זוכר את רוע עיניו, אין קהילה שהוא לא חי בה כדי לספר. אין פושע נאצי נמלט שהיה במחנה, שקליגר לא כתב עליו ממקור ראשון. הבנאדם שכתב עם טרנטינו את התסריט לממזרים חסרי כבוד; שחלוקת האנושות שלו היא לאנטישמיים ולחסידי אומות עולם; שאין אקט ספורטיבי שקשור במדינה שהוא לא אלא חלק ממזימה ניאו-נאצית או להבדיל מתוכנית סודית לתקומת הגטו; שמוזיל את זכר השואה – האיש הזה הגיע השבוע לכתוב את מה שיש לו על הדרבי. ואין לו.

שוב ושוב אותו מחזור של טקסטים שרק מושאי המאמרים משתנים, מעמודי החדשות לדעות, ומהדעות לספורט וחוזר חלילה, אותה תחושה שלא מרפה שאוטוטו דפיקה בדלת, אוטוטו הבליץ, וכל זה בגללכם. בגלל השלט המטופש שלכם. אתם גרמתם למצב שאנחנו, שהמפגש בינינו הוא מסורתית המסקרן ביותר בכדורגל הישראלי – צריכים לוותר על אינצ'ים של תגובות של שחקני מכבי רק כדי שקליגר יפמפם את השואה. ועוד פעם הוא מכניס את פניני.

ואני, באמת שאני לא מבין אתכם. לא שאני מצדיק את פניני – אני גם לא מתרגש, כן, במדינה שמעבירה את הניצולים שלה שואה שנייה, ששותה מיליארדים מכספי השנור שבכלל מיועדים להם, מדינה כזאת מעבירה מסר שאוהדי הפועל רק הפנימו – אבל אתם, אתם?! אתם הייתם צריכים להעניק לפניני מגן הוקרה, אתם הייתם צריכים לבקש מההנהלה שלכם שתזרוק את שולדברברנד בשביל לפנות לו מקום בסגל שלכם, אתם הייתם צריכים לפנות לאיגוד הכדורסל בבקשה שיניחו לרדיפה אחרי פניני. אז ככה לקלל אותו, בשר מבשרכם? לא מובן, לא מובן. וזה העונש שלכם. קליגר כתב עליכם.

*     *     *

ובכל-זאת, כדי שלא אצא רק צרצר, גם נמלה, כמה מילים חשובות בעקבות הדרבי, כל היתר – שטויות:

השבועות הראשונים אחרי החמישייה בקריית-אליעזר זימנו למכבי עוד שני מפגשים מול חיפה באותו המגרש. הראשון נגמר בתיקו-קרב חפירות מבית היוצר של אברם (לציון תשעים שנה למלחמת העולם הראשונה, שוחזר בסימולציה בנאט"ו קרב החפירות שייצג יותר מכל את המלחמה הארורה והמלנכולית ההיא ושיסתיים למעשה בלי הכרעה ממשית לאף צד. אברם ניצח). המפגש השני, נגמר בניצחון של מכבי, בגביע, 1:2.

לכן אני אומר, מפעים ומכונן, ככל שיהיה – והוא אכן היה מכונן הדרבי האחרון, ציון דרך בהיסטוריית המפגשים הארוכה – יש עוד שני דרבים העונה. אחד בעוד יומיים. והמכה, ככל שהיא גדולה יותר, יכולה לפעמים להביא לתגובות הפוכות מהצפוי. הדבר היחיד שאתה כשחקן יכול לעשות עם המידע הזה, הוא להיות מודע לו. ולהחזיר.

מכבי מגיעה לפליי-אוף עם ההפרש הגבוה ביותר שהיה לה העונה מבאר-שבע. הפרש של שלושה משחקים. ככה שבמידה רבה, שני המשחקים הראשונים לפליי-אוף, יכולים להפוך הכול. נוח להתפתות ולהתמסר לקסם שבע הנקודות, אבל הוא מסוכן. בשלב הזה של העונה שעברה, למכבי לא הייתה תחרות על התואר כמו זאת שמציבה לה באר-שבע העונה. מכבי צריכה לשאוף לפחות להשאיר את הפער מבאר-שבע אחרי שני המשחקים הראשונים על מה שהוא עומד היום. או לקרב את הסוף.

סביר להניח שעם פריצה, מכבי הייתה נראית אחרת בדרבי. בפועל, ההופעה שלה בחצי השני היתה המשך הישיר לרוח הבינונית שמלווה אותה לאחרונה. הפליי-אוף, לא פחות משהוא עניין ליכולת, הוא עניין לאופי. הדבר היחיד שיש לארבע מהיריבות שלה בפליי-אוף, הוא לתקוע למכבי גלגל. גם בשנים רגילות זה חלק מהעניין עבורן. קריית-שמונה כבר עשתה את זה השנה. אתה אומר לעצמך, לא סביר שחיפה והפועל ימשיכו להפסיד לה. חייב להיות בהן גם משהו אחר.

בשלב הזה של הקריירה שלו, כשהוא קם מהספסל, מיכה הוא אחד מהשחקנים משני המשחק הכי גדולים שעברו כאן. זה כנראה המשהו הזה שמעבר, אם גם אצל אוסקר וגם אצל סוזה הוא היה ככה. כשמיכה פותח בהרכב, משהו מהעוקץ שלו לרוב מתעמעם. בהתחשב בגילו ובשלב של הקריירה, זה אפילו בסדר גמור. עוד שנה-שנתיים, זה כבר סיפור אחר. זה לא אמור להיות אחרת, זאת הדרך ששחקנים מתפתחים. מיכה בן 21, אולי חצי שנה יותר.

*     *     *

זה היה לילה אביבי של ירח מלא, ובאוויר עמד ריח היסמין וההדר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אליפות העולם בחצי מרתון (עדכון תוצאות)
חלום כחול - שחר דלאל

25 Comments

קרקו 21 במרץ 2014

"כמה ענקיים ונפילים הם שחקני מכבי כשהם במגרש; כמה אנושיים ומצניעי לכת כשהם בעולמם של בני האדם הרגילים!"
עלי מוהר בצהוב.

יוראי 21 במרץ 2014

תעזוב את עלי מוהר ז״ל בשקט, בבקשה.

הקורא בפוסטים 24 במרץ 2014

עלי מוהר זה שדמי באדום.

ערן 21 במרץ 2014

תענוג לשבת.
חיים, קיבלת את הקול שלי, להפיכת 4 בינואר ליום חג ושבתון רשמי.
קיבלת שני קולות שלי, בעצם (אני גם אוהד ליברפול).

יואב 22 במרץ 2014

וואו.
פוסט לא יאומן.

ואוסיף, שבוע אחרי החמש אפס המיתולוגי של גיורא, היה עוד דרבי. שהפועל נצחה.
במובן מסויים, העונה רק החלה.

יואב 22 במרץ 2014

תיקון טעות,
חודש וחצי עבר מהחמש אפס לשתיים אחד של הפועל בדרבי.

תורג׳י 22 במרץ 2014

ענק! ענק!!!!

מושיק שוויצר 22 במרץ 2014

"זה היה לילה אביבי של ירח מלא, ובאוויר עמד ריח היסמין וההדר".
שכרון חושים, עונג שבת.

דורון קרמר 22 במרץ 2014

כל כך הרבה ציטוטים לפנתיאון, דילמה קשה מה לשים כשאעשה SHARE בפייס.

בני תבורי 22 במרץ 2014

דורון,
הפייס לוקח את הציטוט הראשי שבתקציר.

שלו 22 במרץ 2014

היה שווה לחכות…
סוף סוף עוד קול שפוי שרואה שמיטרוביץ' שחקן,
ושסה"כ הזרים של מכבי הם ממש בסדר גמור.
קצת נמאס שכל חצי פרשן מספר כמה מיטרוביץ' לא יהיה בשנה הבאה ושמראבאל סתם שחקן והכל בגלל שאין הדלפות ושנאת זרים.

D! בארץ הקודש 22 במרץ 2014

שלו. אני שייך ללא שפויים.
סה"כ הזרים שלנו לא בסדר גמור – הם נהדרים. אין ספק שהחלוץ הכי טוב וגם הבלם הכי טוב בארץ משחקים אצלנו. אם לא השחקנים הכי טובים. מראבל נראה, לטעמי, לא רע בכלל בתקופה הקצרה שהוא אצלנו. ההשוואה של קולינס לאניימה על החתוליות ויחסי הציבור שלו לא תורמת לו דבר. יש לו חולשות די בולטות (למשל הוצאת כדור קדימה חלשה מאד ולא מדוייקת) אבל גם יציבות ראויה לציון כל מי שמסתכל יכול לראות את הנקודות שהוא הביא לקבוצה.

ועדיין אני חושב שהתרומה של מיטרוביץ' לא עולה על מה שהיה יכול לתת שחקן בית כמו לוגאסי כאשר ראדי וגלברמן היו משחקים קצת יותר (מה שגם היה מוסיף לראדי). למעשה אני חושב שהוא רכש לא מי יודע מה שהגיע בעיקר כי המאמן רצה. שזה גם בסדר.

מצד שני – תמיד חשבתי שעודף שפויות משמעה עודף קונפורמיזם שמשמעה חוסר שפיות אז אני בדר אם ההגדרה שלך.

יואב 22 במרץ 2014

מיטרוביץ עולה בהרכב של רוב קבוצות הליגה. לרבות ״הגדולות״ שבהן.
מושיקו? לא נראה לי.
הכל עניין של ציפיות. הוא שחקן טוב. לא שובר שיוויון. אולרייט.
וכמובן אלמנט סוזה. טוב לו-טוב לי.

D! בארץ הקודש 22 במרץ 2014

בוודאי עניין של ציפיות. מזר אני מצפה לאקסטרה מסויים ואם לא אני שמח לראות שחקן בית מתפתח. לוגסי סתם היה דוגמא. אני מבין את הכיוון מאחורי הבאת עוד שחקן לאמצע לצד שני שחקנים די ותיקים כבר בסך הכל.

אסף THE KOP 22 במרץ 2014

שאתה משווה בינך לבין ויזנטל, אתה מאבד את הזכות שלך לסנוט באוהדי הפועל ששרים על נאצים.
שאתה מקשקש על המתנחלים אתה בכלל הופך לקלישאה.

הררי מילים וגרפומניה עשויה להיתפס אצל חלק מהקוראים כעדות לכישרון כתיבה. שיהיה. במקרה שלנו צפה לתשבוחות ואפילו תשפוכות מצד אנשי המחנה הצהוב.

טור לקהל הביתי בלבד.

avri 23 במרץ 2014

+1000

עדי אבני 22 במרץ 2014

רק לשם איזון- הרביעי בינואר הוא גם יום ההולדת שלי, או, אם תרצה, היום בו נולד עוד אוהד הפועל

תני 22 במרץ 2014

שירה.

מאשקה 22 במרץ 2014

שדמי, טור מקסים !!!

טרנטה 22 במרץ 2014

רק מכבי יכולה להביא שלום ואחווה.
תודה רבה לך על הטור המופלא. לא יכול שלא להסכים עם הסיום. הדרבי הקודם כבר נצרב בלבבות אבל הקרוב חשוב לא פחות. יאללה מכבי ושבוע צהוב וטוב!

יואב 22 במרץ 2014

שדמי יקירי אני אוהד שרוף של מכבי מגיל 3 וכיום אני חייל בן עוד מעט 20 ואני בשמירה כרגע לצערי רוב שנותיי היו סבל גמור כאוהד ועכשיו אלו השנים הראשונות בהם הלאהדה שלי יש גמול. זה תענוג צרוף לקרוא פוסטים שלך העברת לי חצי שעה מהארבע שעות שיש לי לשמור רק כי קראתי את הטור המדהים הזה פעמיים ותאמין לי אם הייתי נתפס לא הייתי מצטער על מה שעשיתי ומקבל את העונש בשמחה. אתה הכותב טורים הטוב ביותר שיש לישראל להציע. ממש כמו ערן זהבי של הטורים. נו גם בזה המכביסטים שולטים. הוצאתי גימלים על הדרבי שהיה וצפיתי בו משער 11. היה זה היום המאושר בחיי. השבוע יש לנו שבוע שטח (אני משרת בתותחנים) לכן לצערי לא אצפה בדרבי אבל שאחזור מהשטח אני רוצה להכנס שוב לאתר הזה ולקרוא טור על הניצחון הגדול של מכבי. מקווה וסומך בעיניים עצומות על מכבי שלא יהרסו לי את המשאלה. עכשיו אני אהיה קצת פחות שבוז אולי בשטח. בקיצור שדמי שתבין עד לאן (או יותר הכון עד מתי) הטורים שלך מגיעים עד לאיזו עמדת חרטע שמירה בצפון. ואגב נתון מעניין: מאז נובמבר 12 הפועל לא ניצחו דרבי להפך מכבי ניצחו 5 דרבים רצופים. ולמעשה מאז הניצחון באותו נובמבר על רמת השרון 4-3 (גם נכנס לטופ 10 ברשימה הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיים) מכבי בלתי ניתנים לעצירה. נובמבר 12 זה גם תאריך הגיוס שלי. כנראה שכל מה שהייתי צריך לעשות כדי שמכבי יהיו כאלה זה להתגייס..שוקל לחתום קבע :). שיהיה שבוע צהוב עם המון בשורות צהובות. רק תביאו תדרבי ויאללה מכבי יופי זהבי. נתראה בכיכר בעזרת השם :).

חיים שדמי 23 במרץ 2014

יואב ממגדל שמירה צפוני, כאן ירבוע:

כמו שקוראי האתר הקבועים יגידו לך, אני לא ממש מגיב לטוקבקים, אבל –

אין מחמאה גדולה יותר – יותר מנובל לספרות, יותר מפוליצר – מאשר הידיעה שהיטיבת במשהו שמירה של חייל שבוז בשבת. זה הדבר המרגש והמשמח ביותר שאי-פעם אמרו לי, ורק בשביל זה שווה מבחינתי שקיים הדה-באזר.
אני, שעד היום, הגבעות המושלגות סביב בה"ד 4 המושלגת בטירונות בחורף 93' הנורא, חרכו לי את הנפש, עם גדרות התייל ומגדלי השמירה והפלאשבקים לברגן-בלזן; אני גאה ששימחתי אותך במשהו. כאילו עשיתי חד-יומי.

יואב – מבחינתי, חייל שקורא טקסטים על מכבי כדי להפיג את השמירה, הוא חייל מצטיין רמטכ"ל ביום העצמאות!

טרנטה 23 במרץ 2014

אספר לך חיימון היקר על נס בה"ד 4 –
בזמן יורו 92 הייתי בקורס מ"כים דכאוני במיוחד בבה"ד 4. לא ראיתי כמעט שום משחק. כמעט.
בתאריך ה 18.6 נערך המשחק של הטורניר מבחינתי. הולנד נגד גרמניה. היינו בשטח האימונים ולא היתה שום טלויזיה בנמצא. דיכאון טוטאל פוטבול. ביקשתי לשמור בבונקר. אם כבר דיכאון אז עד הסוף.
השעות נקפו עד שלפתע, סמוך לשעת הפתיחה עצר לידי אוטובוס ופלט מתוכו מלא חיילים שיצאו למסע לילי. להפתעתי הרבה האוטובוס נשאר לידי. שאלתי את הנהג אם יש לו טלויזיה…הוא ענה שכן רק שלא קולטים כלום. תוך שניות הייתי על גג האוטובוס מנסה לכוון את האנטנה. סמוך לשריקת הפתיחה הצלחנו לקלוט סוף סוף וכבר ידעתי שהיום מנצחים. בדקה ה 15 כבר התחבקנו נהג האוטובוס ואני והעברנו בכיף את שאר המשחק.

יואב 26 במרץ 2014

והתגובה שלך זה הדבר הכי מרגש שאמרו לי אי פעם :)

שלומי 23 במרץ 2014

בדקה ה-87 איבדתי שנתיים מהחיים; בדקה ה-93 התווספו לי שלוש.
גאונות!

תודה שדמי, מכל הלב.
קראתי בשקיקה.

Comments closed