הסיפור הארוך והבלתי סביר של שחקן הכדורגל דן רומן

פוסט מאת חיים שדמי

צילומים: לי קוברסקי

 

 1. פגישה מקרית בשופרסל

את דן רומן פגשתי לפני איזה חודשיים דוחף עגלה בסניף של שופרסל בשכונת בצרון. אפילו שהוא הסתובב בכל החלקים של הסופר (בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה באזור של האבקות כביסה והפעם השנייה היתה קרוב מאוד למוצרי חלב), העגלה שלו היתה מלאה רק באריזות של קוואקר.

היו שם המון, אבל המון, חבילות קוואקר. אני מדבר על כמות שעלתה על גובה מפלס העגלה. אמרתי לעצמי שאולי הבנאדם עושה עסקים עם עזורי, פתח ליין ומוכר איתו קוואקר לכדורגלנים.

אני בכלל נגנבתי מזה ששחקן כדורגל עושה קניות בסופר, וגם אמרתי לו את זה. מה אתה עושה קניות בסופר, אתה כדורגלן, חשבתי שטיב טעם זה הפיצוציה שלכם. "אומרים שיותר זול פה", הוא ענה בחיוך. וזהו זה, באותו רגע החלטתי סופית שהבנאדם שווה כתבה.

כדורגלן שעושה קניות בסופר, שמחשב עלויות ולוחש בהתרגשות שהלוואי והיה גומר כמו בן לוז (אחרי שאני, בהתחלה, חשבתי שהוא בן לוז רק כי הוא הזכיר לי אותו במראה), אחד כזה, בלי לדעת יותר מדי מה יש לו להגיד, בטוח הוא קאראקטר לכתוב עליו סיפור.

בטח תאשימו אותי שאני סטיגמטי, שטוף בדעות קדומות על כדורגלנים, אבל השנים הארוכות שלי בעיתונות לימדו שכל הסטיגמות נכונות. כמה ימים אחר כך התברר שהבנאדם מפרסם מניפסטים חתרניים ב"כלכליסט", ואז בכלל היה ברור שהוא טיפוס.

רומן סיפר שהוא אוטוטו סוגר חוזה בהפועל רמת גן ונפתח כאילו אנחנו מכירים שנים, שפך איך אחרי כל השנים שהוא משחק הוא עדיין שבוי של יונה והפועל ירושלים כמו איזה מריונטה בכלוב, מחכה שיחתמו לו על השחרור. והכל כדי שיוכל לשחק בקבוצה אחרת, כמה חודשים בכלל אחרי שהעונה כבר התחילה.

את כל זה הוא סיפר בתור לקופאית, וכשהגיע תורי לשלם אמרתי לו שאני רוצה שנעשה כתבה ביחד. הוא הסכים מיד, אפילו הופתע מזה שהוא מעניין בכלל מישהו, ואז הציע שנקבע לשבת ב"שיח קפה" בשינקין, ואני התמלאתי בהתרגשות. הוא לא הציע את "קקאו", וגם לא את "טורקיז", לא אמר בוא נוריד שיפודים ב"ראש העיר" ולא הציע אספרסו של בוקר ב"פאפאגיו", באיזה יום אחרי הצהריים. הוא לא אמר "דבר איתי ונראה", הוא פשוט בחר ב"שיח קפה", הכי רחוק שאפשר מעולם הכדורגל. אם אתם חיים בתל אביב וגם יצא לכם לפגוש פעם בחיים איזה כדורגלן, אתם מבינים לבד על מה אני מדבר.

2. משל קופסת השימורים של משפחת דריקס

אחר כך באוטו, בדרך חזרה הביתה מהסופר, חשבתי על זה שלשחקן כדורגל יש תפיסת מציאות של קופסת שימורים. תאריך התפוגה שלו אולי נראה מאוחר, אבל לא תמיד ברור מה הטעם. הקטע הוא שעניין תאריך התפוגה הוא מאוד טריקי. אלי דריקס הסביר לי את זה פעם, ודריקס אמור להבין משהו בקופסאות שימורים, הישוו אותו פעם לשק תפוחי אדמה. בהשוואה לשק תפוחי אדמה, קופסת שימורים היא נצח.

"קריירה של כדורגלן זה לא מה שאנשים חושבים. היא לא נמשכת כל החיים, ושחקנים צעירים לא קולטים את זה. הם חושבים כל החיים זה ככה. ריגושים, מסיבות, סכומים יפים", דריקס סיפר לי לפני שנים בחדר הגביעים בקריית שלום, "אני יש לי מזל שהיה לי את אבא שלי, אלפונסו, שדפק לי בראש על העניין הזה. 'אלי', אבא היה אומר לי, 'חיים של כדורגלן הם כמו קופסת שימורים. אנשים קונים קופסאת שימורים למקרה שיום אחד יצטרכו להשתמש בה, באיזה יום שהם נתקעים בלי אוכל או כשבא להם לצאת לטיול, נכון? ואז הם מניחים אותה בארון.

"בינתיים הזמן עובר. הקופסת שימורים נקברת בין המדפים, לאט-לאט היא נדחקת עוד יותר פנימה, כי אנשים עושים את הקניות שלהם משבוע לשבוע, כמו כדורגל, משבת לשבת, ואחת לכמה קניות כאלה, הם עושים גם קנייה גדולה. אורז, עדשים. מהמצרכים שאמא משתמשת בהם, אבל לא כל יום, רק למנות מיוחדות או ארוחות גדולות. כמו שחקן ותיק שעולה מהספסל ועושה בעשרים דקות מה שהצעירים עושים במשחק שלם".

"אבא אמר לי את זה בעונה הראשונה כשאברם בא למכבי. אני, בתחילת העונה, הייתי מתוסכל. כל משחק אני מתחיל בספסל ולא מבין למה הוא לא מעלה אותי. דיכאון זה עשה לי, ואז, באיזה שבוע שממש הדיכאון עלה אצלי והפריע לי לבטא את עצמי רגשית גם בבית, עם מירי והילדים, אבא שלי, כדי לעודד אותי, הסביר לי את כל העניין הזה של האורז והעדשים. 'בשביל מה אתה צריך לשחק תשעים דקות? כבר היית בבלגיה, שיחקת בחיים שלך תשעים דקות לא פעם. לא חייבים לשחק תשעים דקות'.

"באותו שבוע עליתי מהספסל ושמתי שניים בדרבי ארבע-אפס. כשחגגנו אחרי המשחק בחדר הלבשה, אברם אמר לי 'אתה תהיה הדניאל מסארו שלנו'. ואבא אמר: 'לא יודע מי זה המסארו הזה, אבל אורז ועדשים אני כן אני מכיר'. אף אחד לא הבין על מה אבא מדבר, ורק אני חייכתי.

"ואז, כמה שבועות אחר כך באותה עונה, כשניצחנו וניצחנו ולא ידענו לעצור, כמו בנאדם עם עצירות עשר שנים שפתאום הכל משתחרר לו, ככה היינו אנחנו, ובחדר הלבשה אברם היה אומר לנו ש'אליפות וזונה זה לא מילים גסות, אבל בשביל ליהנות באמת משתיהן צריך לשכב על הגדר'.

אז, לא הבנתי את הרעיון, אבל בזמן הריצה הזאת, שאני 'מסארו' כמו שהיו צועקים לי מהיציע, קם מהספסל ולא מפסיק להבקיע, אבא קרא לי יום אחד בארוחת שישי הצידה לסלון ושאל 'אתה זוכר את הסיפור שסיפרתי לך על הקופסאות שימורים?', ואני בטח שזכרתי את הסיפור והתחלתי לחזור עליו בהתלהבות, כל העניין עם האורז והעדשים, אבל אבא הפסיק אותי בבת אחת ואמר לי 'יפה, את זה הבנת, אבל זה רק חצי מהמשל'. הוא אמר שיש המשך.

""אתה יודע מה הבעיה עם קופסאות שימורים?', הוא שאל ואני הבנתי לבד שאני צריך לשתוק ואבא יגיד את התשובה, 'שלבני אדם יש זיכרון קצר ופחד מהמוות, שלא נותן להם להתמודד עם החיים כמו שהם. ואז הם דוחפים את הקופסאות שימורים עמוק בארון ושוכחים מהן.

"'ואז, באיזה ערב, מתחשק להם פתאום פלחי אננס בהמתקה מקופסת שימורים. וככה, בזמן שהם מתפנקים עם האישה מול הטלוויזיה בסלון, והיא מתכרבלת עליהם ואומרת: 'מאמי, אין איזה משהו מתוק בבית?', ואתה אומר לה: 'בטח יש איזה קופסת שימורים במזווה', ושניכם נזכרים באננס שקניתם פעם, כמה חודשים קודם בסופר, ואז אתם ניגשים לארון, שולפים משם את הקופסה ומגלים שזה ממש לא היה לפני כמה חודשים, אלא לפני שנתיים, והתאריך תפוגה של האננס עבר מזמן, והפלחים כבר מעלים עובש'".

"אני, בהתחלה, לא הבנתי מה הקשר בין האננס אלי, האמת שדי נעלבתי מההשוואה הזאת, כי הקטע עם השק תפוחי אדמה די פגע בי בזמנו, עכשיו אני כבר יכול להודות בזה, כן, ולא ציפיתי שדווקא אבא שלי ישתמש בדימויים כאלה בשבילי. כאילו מה, אני מעלה עובש? זה מה שהוא בא להגיד לי?

"אבל אבא הסביר שקריירה של כדורגלן היא דבר הרבה יותר קצר ממה שחושבים, ועוד לפני שהספקת להתרגל לכל הטוב שיש לה להציע, כבר היא נגמרת. בגלל זה שחקן כדורגל צריך לדאוג כל הזמן לעתיד שלו, ולא לחשוב שהמשכורות היפות שיש לו עכשיו יימשכו לנצח רק בגלל הפחד מהמוות שיש לבני האדם כמו קופסת שימורים בארון.

"זה מה שאני לקחתי מכל מה שאבא אמר לי. שלכדורגלנים כנראה יש פחד יותר חזק מהמוות מבני אדם אחרים. בגלל זה אסור להם להיתקע במקום בשאננות. כמו קופסת שימורים".

3. ההליכה של איציק זוהר

כמה ימים אחר כך, כשבחוץ השתוללה סערה מטורפת, זאת ששלפה מהאדמה פסלים של כל מיני אלות יווניות בנות אלפיים שנה, אני קצת הקדמתי להגיע ל"שיח קפה" וחיכיתי לרומן. עד שהגיע שתיתי קפה וחשבתי מחשבות.

חשבתי על זה שמגיל שבע היה לי חלום לגמור כדורגלן. כל גבר היה לו מתישהו חלום להיות כדורגלן, בואו נודה בזה. החלום שלי התפרמט לקריירה מרשימה במכבי ובליברפול, כולל זכייה בצ'מפיונס ליג, ואז לחזור למכבי לעונת פרישה עם אליפות. אחר כך ללכת ללמוד קולנוע ולעשות סרטים בכסף שהרווחתי בכדורגל. ככה, פחות או יותר, נראים החלומות של כולם סביב קריירת הכדורגלן שלהם. הראיונות שלא מתקשרים עם השפה העברית אחרי המשחקים, הגולים המרהיבים, חילוף לסטנדינג אוביישן. זה כולם.

אבל לכל אחד גם יש את החלומות המסוימים שלו בתור כדורגלן. טקסט של דורפן לסיכום הקריירה שלך, לדוגמא. אצלי, למשל, היה הקטע עם הפציעות הטורדניות. כל פעם שרק הייתי מרגיש כאב קל בקרסול השמאלי שלי, הייתי מתחיל לדדות ולסחוב את הקרסול.

זאת תחושה נפלאה להיפצע ככה. היא הופכת את הכאב מדבר מיותר למהות. תחשבו כמה אלפי מילים במצטבר נשפכו משך כל הקריירה של נימני על פציעות טורדניות. בחיי שאני לא ציני כלפיו עכשיו. כמה לבבות החסירו פעימה כשקראו את הידיעות האלה. "שדמי בספק לשבת", ואז בכותרת משנה: "באנפילד מוטרדים מהפציעה של שדמי וחוששים שיחמיץ את משחק העונה. פרגוסון: לא נקנה את המלחמה הפסיכולוגית שלהם".

והכל כדי לעלות אחר כך, להבקיע להם ולהיות מוחלף כי לא הייתי כשיר לתשעים דקות. זה קיום שלם של יקום, שמתנהל מחוץ לממשות הישירה של המשחק.

הליכה של כדורגלן, זה גם חלום שהיה לי. אם להיות כנים, גם היום הוא חוזר לפעמים, ולהנאתי בבית אני מדגמן הליכה של כדורגלן. הליכה שמזכירה קצת הליכה של קאובוי, עם רווח בין הרגליים, אבל מה שמייחד אותה זה הגרירה של הכפות רגליים על הרצפה. איציק זוהר היה הולך ככה. אולי אני אעשה פעם כתבה עם זוהר על ההליכה הזאת.

4. פרשת שקיות הסוכר

אני מנסה לחשוב איך היה נראה חלום הכדורגלן שלי, אם הייתי גומר כמו דן רומן. הרי אתם תחלפו בקביעות על פני השם של רומן במדורי הספורט, אבל אף פעם לא תתעכבו עליו. הוא לא יתקבע אצלכם לדמות. הוא רוח רפאים. הליגה מלאה ברוחות רפאים. אתם תדעו גם מה שאתם לא רוצים לדעת על בוזגלו וקטן, אבל מה אתם יודעים על אביסידריס וגל הראל?

ובזמן שאני שותה את ההפוך שלי וחושב את המחשבות האלה, רומן הגיע. איך שהוא נכנס, עוד לפני שהתיישב בכלל, ישר דפק מונולוג מרגש על שקיות סוכר. "אני כבר הרבה זמן מוטרד מהסיפור הזה עם השקיות סוכר. זה מציק לי מאוד. תראה, אתה משתמש בסוכר בקפה, כן? שפכת את הסוכר – או הסוכרזית, זה לא האישיו כאן – לתוך הספל, אבל מה עושים אחר כך עם השקיות?

"אני מסתכל על הפרצוף שלך ורואה מה אתה חושב. 'מה הביג דיל? זורקים את השקיות במאפרה'. נכון שזה מה שאתה חושב? אבל מאפרה היא כלי מתעתע. היא כאילו פח, אבל בעצם אין לה קיבולת. שמת בה שקית אחת, וכבר היא מלאה. כי שקיות סוכר הן דבר אוטונומי.

"תסתכל פעם על הדינמיקה של שקית סוכר רגע אחרי שקיפלת אותה וזרקת אותה במאפרה. היא חוזרת להתפשט, נכון? היא לא נשארת מקומטת. כמו זנב של זיקית, הוא תמיד יחזור לגדול מחדש אחרי שהוא נכרת. יש כמובן את התחתית אלמנט, אבל זה לא פתרון, כי השקיות זזות בכל פעם שמרימים את הספל מהתחתית כדי לשתות, וזה מפריע אחר כך כשאתה רוצה להניח את הספל מחדש בתחתית.

"אז אני בתקופה האחרונה, אחרי הרבה מחשבה בעניין, הגעתי להכרה שהדבר הכי פשוט לעשות עם שקיות סוכר ריקות זה לקום ולזרוק אותן לפח. כן, כן, ישר לפח. בכל בית קפה הרי יש פח. וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות עכשיו"

וזה בדיוק מה שהוא הלך לעשות. מול המבט המשתאה שלי, כשכל הזמן הזה הוא עדיין עומד עם הז'אקט עליו. הוא לקח את שתי שקיות הסוכר המקומטות, חיפש בעיניים פח אשפה בבית הקפה, ואז ניגש וזרק לתוכו את השקיות. כן, שקיות סוכר הן דבר אוטונומי שחוזר להתפשט. זאת תובנה שקיבלתי ממנו עוד לפני שבכלל התחלנו לדבר, ומיד זיהיתי את גודל הרגע: אף פעם קודם לא יצאתי עם תובנה לחיים משיחה עם כדורגלן.

5. העבד של סאסי ויונה

אחר כך הוא התיישב וסיפר שהבוקר חתם סופסוף בקבוצה של נתן דטנר, אחרי כמה חודשים בלי קבוצה, ומייד התחיל לירות בצרורות. חודשים של תסכול מהחרא שהאכילו אותו יונה והפועל ירושלים, מערבבים אותו בזפת ונוצות, השתחררו בבת אחת.

"אני העבד שיביא את המהפכה. תזכור מה אני אומר לך. אני לא רואה בעיניים. את המהפכה אני אביא להם ישר לפרצוף. על כל יום שהם ייבשו אותי בלי קבוצה, על כל שקל שהם גזרו עלי קופון וגזלו מהפה שלי – הם יקבלו מלחמה.

"אתה קולט? בסופו של דבר אני עבד. רק מה, לעבד לפחות היתה תקווה. עברו חמישים שנה, האדון בא ואומר לו: 'לך, אם אתה רוצה, אתה משוחרר לחופשי'. לי גם את זה אין. אני עבד לכל החיים. קופסת שימורים, כמו מה שסיפרת לי מדריקס, זה אם אתה מזליסט. אם אתה טוב מספיק שישימו אותך בארון כמו קופסת שימורים. אני סתם מוצר מתכלה, שגוררים אותו ממקום למקום ועושים איתו מה שבא.

"תחשוב על זה. אני שחקן כדורגל שעובד חמש עשרה שנה, ועזוב את זה שאני גם לומד, אבל אני היום במצב שאין לי חסכונות. זה מדהים אותך, אה? מדהים כל כך שאתה לא מאמין לי. אבל זה אמיתי. איפה שמעת על שחקן כדורגל בן 28 שאין לו חסכונות? הרי לשחקנים בגיל הזה, בדימוי שיש לכם בראש עלינו, יש כבר כמה דירות, עסקים ליום שאחרי ותוכנית חסכון לילד שעוד לא נולד להם.

"זה לא ככה. הטובים באמת הם מחזיקי מפתחות בידיים של עבריינים, שמגלגלים הימורים, כולל תמונה משותפת שתלויה במרכז הקיר של מסעדות פרסיות בתחנה המרכזית. ולי אין חסכונות. ולא תגיד שאני עצלן. לא תגיד שאני לא משקיע או לא מסור לקבוצות שאני משחק בשבילן. לא פגשת סאקר יותר משקיען ממני, כי אני מקצוען בגישה שלי. אני מקצוען כי אני ילד טוב, אתה מבין, אני לא יודע לחפף. והם צוחקים לי בפרצוף.

"איך? פשוט מאוד. כי חסכונות אולי אין לי, אבל עד היום בקריירה שלי הרווחתי חצי מיליון שקל להפועל ירושלים, ועוד מימנתי לסאסי וילה בפרויקט יוקרתי בהתנחלויות, שזה דבר נורא כשלעצמו.

"תחשוב על שחקן ועל השווי שלו, וכל מה שהשחקן מרוויח לא הולך אליו. באה קבוצה ומוכנה להשקיע בי כסף. אבל חלק גדול מהכסף הזה, כמעט חצי, הולך להפועל ירושלים. תמיד בקריירה שלי הרווחתי פחות כי הייתי צריך לממן אותם.

"זה אבסורד בכל המובנים. עזוב את זה שהם מחליטים בשבילי איפה לשחק. הם בכלל מפעילים עלי מודל של אישיות סמכותנית. אני עובד בשביל האדונים שלי, והם, בשם זה שהם השביחו אותי כאילו אני סחורה, כמו סוס ערבי בחוות גידול בגליל, כמו דג מלוח במקרר בשוק, גוזרים עלי קופונים.

"מאיפה בא להם הרעיון הזה לדמי השבחה?! מה עובר שם לחבר'ה בהתאחדות כשהם מאשרים דברים כאלה? אני הרי שילמתי כל השנים ששיחקתי בילדים מס לקבוצה כמו בחוג, תשעים אחוז מהאנשים שאימנו אותי, איכשהו, מסיבה פחות מובנת למדע מהאופן בו הומצא העולם, קיבלו משרוקית, התאמנתי שנים בעפר ובוץ, אף אחד לא חשב שהוא צריך לטפל במגרש, כי יאללה מה, הילדים רצים יפה על העפר, למה להשקיע בהם בדשא? מי אמר שדשא זה הכרחי במשחק כדורגל?

"וכל הדברים, עם היחס שקיבלתי כל השנים, רק הזיקו לי, ואחרי כל זה התיאוריה שכולם במציאות המטורפת הזאת מאמינים בה, זה שאתה בתור שחקן צריך להחזיר למועדון כי השביחו אותך.

"להחזיר על מה?! כשעליתי לבוגרים חתמתי על חוזה שאומר שאני משחק בשביל המועדון ובתמורה הם עושים טובה ומשלמים לי. אתה מבין איזה כלכלת עבדים זאת?! זה אסון!".

6. כמה כדורגלן מרוויח  

אז לפחות אתה מפצה את עצמך במשכורת שנתית של שש ספרות בדולרים, אז יונה חותך עליך קופון של כמה אחוזים, מה הביג דיל, ניסיתי לעודד אותו, תספר את זה לעובדים של רשת שוקן. אבל הוא כמעט ירק החוצה את השלוק מהקפה כששמע אותי.

כמה בכלל אתה מרוויח, שאלתי אותו. "יש איזה מנגנון בקוד של הכדורגלנים שאומר ששחקן לא מספר כמה הוא מרוויח. אבל בסופו של דבר, מה שהשחקנים לא קולטים, כי אין להם תודעה חברתית בשיט, שזה רק משרת את בעלי הקבוצות. אני לא מתבייש להגיד כמה אני עושה.

"כששיחקתי במכבי היה לי חוזה על חמישים אלף דולר לעונה, ואחרי זה, בעונה השנייה, שישים אלף דולר. אבל זה פר נקודות, שחלק מהן לא מימשתי כי הקבוצה לא הגיעה לזה, אז יוצא פחות. הבסיס שלי היה שליש מהחוזה.

"אבל מה, הפועל ירושלים עשו את החלק שלהם בלי קשר לכמה נקודות הבאתי. הם קיבלו עלי שבעים אלף דולר לשנתיים, בלי קשר לכמה אני משחק. אחר כך כששיחקתי בפתח תקוה, ועכשיו בחוזה עם הפועל רמת גן, הבסיס שלי קצת יותר גבוה. אבל בשורה התחתונה, העבד כבול לבני אדם, ואני כבול לחבר'ה חארות, וזה מצב אבסורדי. אני לא יכול לעבוד איפה שאני רוצה, אני לא מרוויח כמה שאני יכול. זו עבדות מודרנית. אז אתה מתפלא למה אני קורא ספרים כדי לפתח תודעה מעמדית?".

7. Kidnap the ball

הוא סיפר כמה הוא קורא. כל הזמן הוא עם ספר ביד. וכשאתה שומע את החוויות שעברו עליו, לא פלא שהוא בורח לספרים. הוא עבר קבוצות ומאמנים בכמות שהרכב שלם של שחקנים לא עושה במצטבר בקריירה. היו מאמנים שהביכו אותו, אחרים הותירו אותו אדיש, והיחיד מכל אלה שאימנו או התיימרו לאמן אותו שהוא מחזיק ממנו, זה רן בן שמעון.

הוא שמע את אבי נימני מכין שחקנים בחדר הלבשה ומסביר להם שבוע אחרי שבוע באנגלית, כדי שגם הזרים יבינו, שבמעבר מהגנה להתקפה, "when you kidnap the ball", וביקש לתקן אותו, להסביר לו שצריך להגיד steal ולא kidnap, בסוף כל אימון כמעט ניגש אליו, אבל תמיד בסוף ויתר.

ניצל בנס, רומן. לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר. מצד שני, תודו שההסתכלות הזאת של נימני על המעבר מהגנה להתקפה מספקת הצצה נדירה לתת מודע של התפיסה שלו את העולם ואת האנשים שהוא חובר אליהם. בטוח שגם האוהדים שלו מזדהים עם הבחירה המילולית הזאת. ואולי, אחרי שקוראים את זה, לא פלא שההתקפה של מכבי נראתה בתקופה של נימני כמו קרב חפירות בבוץ הלבנוני, נע לרוחב ולא מתקדם לשומקום עד ששוקע לאיטו.

8. תענוגות חדר ההלבשה

אבל נניח למכבי. רומן הוא אישיות מעניינת פי אלף. איך בכלל נעשית כדורגלן, התעניינתי, אתה המקום שלך בכלל באקדמיה או על בריקאדות של רזיסטאנס שמאלני אמיתי, לא כמו השמאל מייד-אין-איזראל שנראה כמו מהדורת חדשות חוץ בערוץ מסחרי.

"אני באמת מהאקדמיה", הוא מחייך, "אני עכשיו בתואר השני שלי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים. משם בא כל הרעיון הזה של אישיות סמכותנית. זה מודל מוכר לנתח באמצעותו עלייה של רודנים. התואר הראשון היה בי.איי. כללי וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

"עכשיו אפשר לזהות פה דיסוננס. אני מסתכל על הפרצוף שלך והחיוך שמסתתר שם מתחת לשפם, ואני קולט את הדיסוננס שרץ לך בראש לגבי. והדיסוננס הוא בקוטב של הכדורגל. אבל במבט לאחור על החיים שלי, כל הכבוד להורים שלי שהלכו איתי ועם הרצונות שלי תמיד. אני מאחל לכל בנאדם סביבת עבודה כמו לכדורגלן. אני מאוד נהנה לבוא לחדר הלבשה, כי זה מקום עם אנשים צעירים שרוב הזמן צוחקים ויש סולידריות הדדית בין כולם. זה היה מאד חסר לי, עכשיו, כשלא שיחקתי כמה חודשים לפני שסגרתי ברמת גן.

"ברמה האישית אני יודע שאני מין אאוטסיידר, אבל אני חייב להגיד לך שדי קל לי להתחבר לאנשים. אפילו עם טל בן חיים מפתח תקוה, שאנחנו הפכים מוחלטים, היה לי אחלה קשר. לא צריך קשר אינטנסיבי עם שחקנים כדי להתחבר אליהם, לא צריך לדבר על מאקס ובר כדי להרגיש טוב איתם. אפשר לדבר איתם גם על… אה, לא משנה. אני בדרך כלל בדעת מיעוט כשאני מדבר שם על דברים.

"מצד שני, יש את הסיפור שלי עם האקדמיה והתארים שאני עושה, והוא מתחיל מהבית. גדלתי בבית שבעיקר היו בו ספרים על הקירות. אבא שלי מרצה ודוקטור לגיאוגרפיה חברתית באוניברסיטת תל אביב, ואמא שלי, שתמיד טוענת שמקפחים אותה בראיונות איתי ולא מזכירים אותה מספיק, היא פסיכולוגית. ואותי מה שעניין היה כדורגל. הייתי תלמיד לא טוב ומגיל שמונה היה לי ברור שאני אהיה כדורגלן, ורק בגיל בוגר יותר הבית והערכים שלו חלחלו בי והסקרנות אצלי התחילה להתעורר".

9. בין אלון מזרחי לניטשה

אני, סיפרתי לרומן, אני בא מבית שהגישה שלו לילדים אומרת שאו שתצא מדען או שתצא עבריין. בסוף יצא להם בן אמן. בגלל התפיסה הזאת דחפו אותנו מגיל אפס לאקדמיה, ואני, עוד לפני שהחתימו את ההורים שלי על הטפסים בטיפת חלב, כבר היתה מוכנה בשבילי בבנק תוכנית חיסכון 'גחלת' ללימודים אקדמאיים.

לא שאני מזלזל, כן, אבל בגיל שתיים עשרה, כשהייתי בשלב קידום החלום שלי להיות כדורגלן, אף אחד אצלנו בבית לא התייחס לזה בכלל ברצינות. במקביל, בלעתי ספרים והלכתי לחוג דרמה, אבל גם לזה לא התייחסו מספיק ברצינות. חוגים של אריקה לנדאו זה משהו אחר.

אחותי, שהיא הבכורה, איתה הכל עבד לפי התכנון. קפצה שתי כיתות, התגייסה לצבא עם תואר ראשון בפיסיקה ומתמטיקה, וכשאני הייתי מספר בארוחת שישי בשיא ההתלהבות על הגול המדהים שהבקעתי אחרי שסבסבתי את כל ההגנה, היא היתה מנתחת את המהלכים שלי לפי תורת הקוונטים ומדמה את הכדור לניוטרון. היא היתה אז בת ארבע עשרה, כן?

בסך הכל יצא לך טוב, אמרתי לרומן, הדברים הסתדרו ככה שבסוף הרווחת מהכל. "כן, יצא לי טוב אני חושב. ההורים שלי תמיד אמרו לי 'תעשה מה שבא לך'. ההורים שלי ידעו כל השנים שאני משחק, אבל פתאום בגיל 17 כשעליתי לבוגרים, במשפחה שלי נהייה באז של 'אה, זה אמיתי, זה לא דאחקה', ופתאום הם באים למשחקים ופתאום יש כתבה בעיתון. איטס פור ריל.

"היום אני מתחבר מאוד לאדורנו מאסכולת פרנקפורט, ואני מעסיק את עצמי הרבה בשאלה ההסתכלות שלי על כדורגל דרך הפרספקטיבה הזאת. את הפוסט-סמינר שלי בתואר השני כתבתי על לאומיות גרמנית וכדורגל במונדיאל 2006 ועל אימון כדורגל כמקצוע.

"תחשוב על זה. עם רופא אין לך שום בסיס למשא ומתן, אין לך שפה להגיד לו שהוא טועה, אבל למאמן כדורגל אין את הפריבילגיה הזאת. אין לו כביכול שום אסמכתא. בטח אם הוא מאמן כדורגל ישראלי. הקהל תמיד יודע יותר טוב ממנו. הוא צריך למצוא לגיטימציה במקום אחר. מבחינה סוציולוגית זה יותר מורכב מסתם הישגים.

"ואז השאלה היא איך הוא מגדיר את עצמו. למה ההוא מאמן וההוא אוהד? והאמת, אני לא יודע אם אני יכול לענות לך על זה מבחינה סוציולוגית. בארץ שלנו יש את התקשורת, שהאופן שבו היא מתעסקת בדברים בכלל יוצר אצלך בלבול למה אחד מאמן והשני אוהד.

"בסופו של דבר מדובר פה בפרשנות שמגויסת למשהו אחר, והיא מייצרת השטחה של שיח שהיא איומה ונוראה בעיני. במובן הזה אלון מזרחי הוא פורץ דרך. בפרופסיה של הכדורגל, הוא תפקיד העתיד. מאמן פרילאנס, בתת-התמחות של מאמן אישי, בנישה ספציפית. האיש הזה הוא חידוש.

"עכשיו אני מתלבט על מה לכתוב את הסמינר שלי. נראה לי שאני הולך על מאקס ובר שהוא מאבות הסוציולוגיה, ולבוא מהכיוון של איך ניטשה השפיע על ובר, כי ניטשה הוא פילוסוף שמאוד מסקרן אותי. מעניין אותי להתייחס לתופעת הקואוצ'ינג דרך טיפוסים ובריאניים. אבל מי יודע, אולי בכלל אני אכתוב את העבודה שלי על מרקס וקפיטליזם".

10. קואוצ'ינג – איך להפוך אדם למכונה

זאת היתה הפעם השנייה מאז שפגשתי אותו בסופר שהרגשתי צורך לסדר לו את הראש. קואוצ'ינג? עזוב אותך מקואוצ'ינג. קואוצ'ינג זה השוק האפור של החשיבה בעידן העכשווי, עידן השרלטנים והבינוניים, שעושים עסקי אוויר וגורמים לאנשים להאמין שהם יודעים מה נכון בשבילם לעשות.

אברם גרנט קואוצ'ר. תראה איך הוא מנהל קריירה כבר שנים בפרמייר ליג. הבנאדם מוזמן כל שבוע כבר שלוש שנים לישיבת פיטורים, ואיכשהו מוציא משם בסוף את הבוסים שלו כנועים ואכולי רגשות אשמה, מבולבלים מאיפה בא להם הליקוי מאורות הזה שגרם להם לרצות לפטר אותו. בסוף העונה הם יורדים ליגה ואברם מתקדם. אתה לא רוצה לצאת אברם.

"אני מסכים איתך שאברם גרנט הוא תופעה מרתקת שראויה למחקר, והוא בטוח יכול היה להיות קואוצ'ר מעולה. אבל לנתח קואוצ'ינג בכלים ובריאניים זה דבר שמרתק אותי. אני מגיע לזה מגישה ביקורתית, אל תהיה מודאג. ובר היה מאוד עסוק ברציונאליזציה של תרבות המערב. רציונאליות אינסטרומנטאלית, אפילו הייתי אומר ביחסים בינאישיים.

"יש משהו בקואוצ'ינג שיש בו מעיין ביורוקרטיזאציה של העצמי. העצמי הופך לאובייקט שאתה מנהל אותו בכלים רציונאליים. פעם היית הולך לכומר ומתמודד עם עצמך ועם החיים שלך ממקומות ספיריטואליים, פה אתה הולך לפרופסור של ניהול.

"יש מצוקה שהקואוצ'ר מזהה ובעזרת כלים ניהוליים מנסה לגרום לך להתגבר עליה. יש גרפים שמראים לך באופן רציונאלי איפה אתה נמצא היום ולאיפה אתה יכול להגיע מחר. אף פעם הם לא אומרים לך מה טוב, אין פה שיח על ערכים. הכל רציונאליות טכנולוגית – אם תעשה ככה, תגיע לככה. סופר נני כזאת.

"עד היום, בחיים של האדם בעולם, היתה הפרדה ברורה בין הפרטי לציבורי. בציבורי היו יחסים חוזיים ורציונאליים, והפרטי היה המקום של הרגש והחום. נוצרה היררכיה לא כתובה בין הפרטי לציבורי, ופה, פתאום, בעולם הקפיטליסטי האלים והחומרי, זה של הקואוצ'ינג, יש מגמה שהקואוצ'ר עושה רציונאליזציה של הפרטי. בסוף כולנו נהייה זומבים שרק לוחצים על כפתורים".

11. עשרת אלפים אסלות

הוא השתתק לרגע והסתכל עלי. אני חושב שהוא שמח שהוא יכול לפרוק את כל מה שעובר עליו ואת כל התובנות שלו על העולם בלי שיבטלו אותו. אבל אני לא יכולתי להפסיק לדמיין איך מתנהלת שיחה בחדר הלבשה בינו לבין המאמן שלו, יובל נעים, איך הוא מתרגם לו תפיסות של היררכיה לא כתובה בין הפרטי לציבורי.

המזל שלך שלפחות את הצבא עברת בסבבה, אמרתי לו. בטוח היה לך פרופיל כדורגלן, מה שאומר, לפי ספר הפרופילים, שעתיים גריפת עלים בשבוע תמורת כרטיס למשחק בשבת לרס"רים שלך.

"בוא אני אספר'ך סיפור שישבור לך עוד סטיגמה על כדורגלנים. אני, התודעה המעמדית שלי בכלל התחילה בצבא. היה לי שירות צבאי מאוד מעניין. אני ניקיתי יותר בתי שימוש מכל בנאדם אחר בעולם. בחישוב מינימום מהיר, ניקיתי עשרת אלפים אסלות בכל השירות שלי וראיתי הרבה מראות מאוד קשים שאנשים לא יכולים לדמיין אפילו.

"אני גאה להגיד שאני היום אחד המנקים הכי טובים בסביבה. עד היום מתגעגעים אלי שם. הפכתי למכונת ניקיון שחברה שלי בעיקר נהנית ממנה היום. אני אסתטיקן ויסודי ברמות שבחורות לא יכולות לחלום עליהן בכלל. כשאני נכנס לשירותים לפני אימון, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהם יהיו לא פחות מנקיים כשאני אצא מהם.

"השירות הצבאי שלי עשה אותי רגיש מאוד למנקי שירותים. אתה יודע, חיילים, הרבה פעמים כשהם נכנסים לשירותים בצבא, מרגישים שהם מתנקמים במערכת בזה שהם מחרבנים על הרצפה, ואם יש לי אפשרות להעביר כאן מסר לכל החיילים שקוראים את האתר הזה, זה שהם ממש לא מתנקמים במערכת כשהם מחרבנים על הרצפה, אלא בסניטר.

"אני מצאתי שניקוי אסלות היה למעשה דבר מאוד משני בשירות שלי, אם אתה מבין מה אני מנסה להגיד לך כאן. אבל ההתמחות שלי היא גם בניקוי מראות ומסדרונות.

"אתה קולט, אפילו בצבא הייתי אאוט. כל החבר'ה שלי מהכדורגל ראו מדים בדיוק פעמיים בשירות הצבאי שלהם, פעם אחת כשהתגייסו ופעם שנייה כשהזדכו על הציוד בשחרור. אני, איכשהו, תהרוג אותי איך, נפלתי על רס"רים שלא מבינים כלום בכדורגל, שלכדורגלן זאת מכה שהשטן לא ברא.

"אז נכון שבאחת עשרה הייתי יוצא לאימון, אבל לילה אחד בשבוע הייתי שומר בבסיס. כשסיפרתי את זה פעם לדובב גבאי הוא היה בשוק מזה ואמר לי שעד היום הוא חשב ששמירות יש רק בליגה האנגלית. ככה שעשיתי יותר מכל חייל אחר בענתות שמשרת חמש עד שמונה וגורס מסמך ביום.

"הייתי החייל הכי טוב שם, ולרגע אחד לא צייצתי. הייתי ממושמע. הבנתי בתוך תוכי שמשהו בסיטואציה הזאת לא הגיוני, הבנתי גם מה, אבל זרמתי. בכל זאת זורם בי דם ייקי, המשפחה שלי מגרמניה, אז כנראה שהיה לי חשוב שיהיה נקי בשירותים ובבסיס. המחנה הוא ביתך – שמור עליו, אתה יודע. כנראה שזה משהו שגדול ממני.

 12. הו פאריס

"אתה יודע משהו, אפרופו השורשים האירופיים שלי. יש לי חלום לשחק בחו"ל. לראות דברים אחרים, לשמוע מאמנים אמיתיים מעבירים אימונים אחרים, ובעיקר להשתחרר מהעבדות. זאת היתה מין מזימה כזאת שהיתה לי שנים, שלא יצאה לפועל הקיץ, כי הדברים לא נעשו כמו שצריך, וככה מצאתי את עצמי בלי קבוצה עמוק לתוך נובמבר וחתמתי בסוף בהפועל רמת גן.

"אבל לא ויתרתי על החלום, אני בסך הכל בן 28, ויש לי דרכון צרפתי. אני לא ברק יצחקי, ורוב הסיכויים שאם תהיה התעניינות בי מאירופה זה יהיה דרך מבחנים, אבל אני חושב שיש לי דווקא הרבה יתרונות שיעבדו לטובתי שם. אני מוכן להיות לבד רחוק מהבית, אני יודע לעבוד קשה, גם במגרש עצמו, יש לי סיבולת ויכולת הסתגלות גבוהה.

"אני לא מכוון לפרמייר ליג, ואני לא אומר את זה מהמעטה עצמית. כשהייתי ילד רבתי עם חבר ואמרתי לו שכשאני אהיה גדול אני אהיה רומאריו, אבל החיים התנהלו עבורי אחרת. תמיד הייתי קשר אחורי שמאוד רצה להיות קדמי, כי זה בדי.אן.איי שלי.

"רוב הזמן אני משחק אחורי, אבל כשאני חולם בלילות אני שורף קילומטרז' למעלה ומבקיע בצרורות. ואם יש דבר שאני מתגאה בו זה הגולים שאני שם, כשאני שם. הגולים שלי תמיד מדהימים, בעיטות רחוקות מחוץ לרחבה לחיבורים. כי הבנתי שכדי להציל לעצמי את הקריירה מבחינת החלום, אני צריך לעשות משהו דרמטי שיזכרו ממני.

"הייתי רוצה להיות הרבה יותר טוב, ועדיין אין בי קנאה או רחמים עצמיים וואט סו אבר, ואני לא הולך לישון רע בלילות בגלל זה. אבל אני מניח שיש מספיק מקומות באירופה שיסכימו לקלוט אותי. אירופה זה לא דבר כל כך מפוצץ כמו שהיא נשמעת. הייתי הולך מחר למבחנים בליגה השנייה בצרפת, ואפילו שכולם שם כושים מטר תשעים, אני מאמין שהייתי מוצא קבוצה.

"אתה מבין, חלק מהחוויה הזאת של להיות בחו"ל זה לשמוע מאמן שיודע להגיד עוד כמה דברים חוץ מ'אתם חבורה של קוקסינלים'. ישבתי יום אחד בקיץ האחרון בבית קפה בפאריס, ושתיתי קפה כל כך טוב, שאמרתי: 'בואנ'ה, יש פה אחלה בניינים ואנשים לבושים כל כך יפה, אולי אני צריך לעבור לפה לתקופה עם החברה שלי'.

"אנחנו ביחד כבר חמש שנים, ולא, אנחנו לא נשואים, אפילו שכדורגלן ממוצע מביא שני ילדים בחמש שנים ומספיק גם להתגרש תוך כדי. החברה שלי, אייר אלעזרא, היא רקדנית מדהימה,dance magazine בחרו אותה לאחת מעשרים וחמש ההבטחות הגדולות בעולם בריקוד.

"תמיד כשמראיינים אותה היא מזכירה אותי, את החבר שלה, ואני תמיד אומר לה שהיא לא צריכה לדבר עלי. 'את מוכרת איזה קסם כשאת עושה את זה, מנרמלת את עצמך באיזשהו מקום'. היא אמורה לשווק את עצמה בכתבות, את המקצוע שלה, וזה מוריד מהסקס אפיל כשהיא מדברת עלי.

אז עכשיו אני, בזה שהזכרתי אותה פה, עשיתי בדיוק הפוך ממה שאני אומר לה, ובגלל זה אני לא אוכל יותר להשתמש בטיעון הזה. הלך לי קלף נגדה. בכל אופן, שם, בפאריס, גם באה לי התובנה עם שקיות הסוכר. בסופו של דבר הרעיונות הכי משמעותיים של העידן המודרני צמחו שם ברחובות.

"פאריס זאת עיר של המאה ה-19 מבחינה ארכיטקטונית. כל הפילוסופיה והפוסט-סטרוקטורליזם זה שם בבתי הקפה, בקדמת הדרך מבחינה רעיונית. ומי יודע, אולי אני אמכור את היכולות שלי בתור מנקה. ואתה תראה, שיום אחד אני עוד אשתחרר מהעבדות ואעבוד בפאריס, ואני עוד ארד מהבית שלי ואשתה קפה שם ברחוב איזה תקופה".

13.  סוף אופטימי

אחר כך, כשהלכתי ברחוב עם אבנים בכיסים כדי לא לעוף בסערה המטורפת שהשתוללה בחוץ, קיוויתי בשבילו שאת החורף הבא הוא כבר יעשה בפאריס, כי באמת מגיע לו, וברור לגמרי שאם הוא לא היה מדבר על ניטשה אלא על פרימו, ואם לא היה גר ברחוב ביל"ו אלא באזורי חן, הוא כבר מזמן היה באירופה עם הדרכון הצרפתי שלו. וגם חשבתי על זה שבסך הכל הוא די שיחק אותה עם האופן שבו הוא הגשים לעצמו את החלום להיות כדורגלן. אז הוא לא יצא רומאריו, מה העניין. אפשר לחשוב שרומאריו, עם כל הגולים ששם, הגיע בחיים שלו לתובנה ששקיות סוכר הן דבר מתפשט.

 *

 חלק א': שומן חום / חיים שדמי

 

 

 

שיעורים שלמדתי מלחטוף מכות
ההפסד בסטמפורד ברידג'

76 Comments

ערן קאלימי 27 בפברואר 2011

"וואו" זו תגובה הולמת?

איל 27 בפברואר 2011

ואם להוסיף על דברי ערן – תקראו את הטורים שלו בכלכליסט.

תומאס נוימן 27 בפברואר 2011

שדמי – הפוסט (אם ניתן לכנות אותו כך) הכי טוב עד עכשיו באתר מכובד זה (וזה לא עניין של מה בכך מול ה"ה דורפן, לס וכו').

תודה.

ומהיום אני עוקב באדיקות אחר הקריירה של דן רומן.

הופ 27 בפברואר 2011

הכדורגל שלנו חיכה הרבה זמן למישהו כמו דן רומן שיספר את הסיפור שלו בצורה כל כך רהוטה וחכמה.
והכתיבה נהדרת ומרתקת. אחד הפוסטים הטובים ביותר עד כה בדה באזר, ובטח אחד החשובים שבהם מבחינת הכתיבה על כדורגל ישראלי.

איתן מקטמון 27 בפברואר 2011

פוסט פשוט ענק. וגם מאוד חשוב. כל כך מייאש ובאותו זמן מלא השראה, וגם מעורר תקווה. ללקק את האצבעות.

וגם: הגיע הזמן להתייחסות רצינית לעבדות האיומה, לניצול ולפשע המאורגן ששולטים כאן בכדורגל (ובכדורסל?!). תכל'ס אין מקום יותר מוצלח והגיוני מאשר האתר הזה. אם הבנתי נכון, כל העניין הוא שזה המקום שבו עיתונאי ספורט ואנשים שספורט הוא החיים שלהם מוציאים לאורה המחטא של השמש את האמת לגבי מה שקורה כאן.
אולי הגיע הזמן להתחיל להלחם חזרה. זה באמת בדמנו. דורפן ושדמי, הלוואי שתרימו את הכפפה.

דניאל 27 בפברואר 2011

רגע, זה אמיתי זה?!

יוחנן ברונשוויג 27 בפברואר 2011

שדמי, ריגשת גדודי אוהדים של דן ושל הפועל קטמון שרק רוצים לחזות בהסתלקותם של הצמד חמד סאסיונה.

נחמד לשמוע ממך מדי פעם. :)

יוחנן

מולי 27 בפברואר 2011

בתור אוהד הפועל ירושלים בעבר וקטמון בהווה, דן רומן הוא חלק מההיסטוריה שלי.
תמיד אהבתי להקשיב לו ולקרוא אותן ואני מקווה עבורו שהוא ייחלץ במהירה מציפורני סאסי/יונה ויגשים את עצמו בחו"ל.
אפילו יותר מכך אני מקווה שמועדוני האוהדים כמו יפו וקטמון לא יהפכו לבעלי טופרים כמו המועדונים ה"רגילים".
ודן, בעוד שמונה תשע שנים, אחרי קריירה באירופה, אני מקווה לראותך איתנו בהפועל קטמון.

ארז (דא יונג) 27 בפברואר 2011

האמת שלא הבנתי עדיין מה דן רומן מתכנן לעשות לסאסי ואיך תתבצע המהפכה.

כיף לקרוא, שדמי. ואפילו יותר כיף לקרוא על דן רומן.

דרך אגב, אם שמים צנצנות לסוכר עם כפית זה גם חוסך את עניין השקיות וגם תורם לאיכות הסביבה.

מנחם לס 27 בפברואר 2011

סיפור מעניין, וכתיבה מרתקת!
כיף היה לקרוא.

אביעד 27 בפברואר 2011

דן רומן הוא בנאדם גדול. ואת זה אני זוכר 10 שנים אחורה. הכרתי אותו בצבא, ביישן כזה, לא מדבר הרבה. אבל כשהוא פתח את הפה, היה ברור שיש לו שכל.
קראתי גם את הטורים שלו בכלכליסט והוא עדיין אותו בנאדם. שקט שקט, אבל מה שמסתתר מתחת…

פלד 27 בפברואר 2011

עצוב ומרגש

Ole 27 בפברואר 2011

תענוג עצוב.
אז מה קסם לי כל כך בכתיבה? אחדות הניגודים הנפרשת בין רומן לסאסי? הרהור על נימני כטיפוס אידיאלי ובריאני? אולי החיבור בין אדורנו להשתלטות הרציונליזציה על הכדורגל? ואולי מדובר בשבירת הסטרוקטורה? בזיהוי היחיד בתוך העדר?

יש והמהפכות מתפרצות פתאום, כרעם מתגלגל, רק כדי לגלולת במורד כי הדיכוי לא נעלם, אלא שינה צורה.
ויש ומהפכות הן עניין של צעדים קטנים, כמעט סמויים, אך ייתכן שדווקא אלו, מחזיקות מעמד לאורך השנים.

אולי כמו המעשה בשקיות של סוכרים.

עדי 27 בפברואר 2011

סיפור אדיר! תודה

רמי מורנל 27 בפברואר 2011

פוסט גדול מהחיים!!!! חזק ואמץ!

סימנטוב 27 בפברואר 2011

וואו פוסט מדהים!!!
תודה

אזי 27 בפברואר 2011

שדמי, שאפו (נכון שאפו יש רק בספורט?)
בקשר לדן דומן…
אכן נוף מוזר בכדורגל הישראלי. כדורגלן חכם…
לא הבנתי איך הוא מתלונן על זה שאין לו חסכונות. נכון שהוא יכל להרוויח כפול אם יונה לא היה גונב אותו, אבל עדיין הוא מרוויח יותר ממני. לי יש חסכונות.
זה שכדורגלנים אחרים מרוויחים מליונים, לא אומר שזה נכון.
רומן אולי משקיע מעצמו יותר מכל כדורגלן אחר בסביבה, אבל הוא כנראה לא כשרוני מספיק, אחרת הוא היה כבר בפרימרליג.
בסך הכל הוא עובד במה שכל אחד מאיתנו היה חולם לעבוד. אני מוכן להרוויח פחות בשביל להיות כדרוגלן.
זה שהוא ילד טוב מדי, זה לא בעיה רק בכדורגל אלא בכלל בחברה.
גם אני מה שנקרא "ילד טוב". לא כועס, עושה את העבודה שלי, לא עושה רעש ובלאגן. בידיוק באותה מידה אני לא מצפה להתקדם באופן מטאורי לשום מקום. רק רעשנים מצליחים בימינו. ואני במקצוע רחוק מכדורגל.

ולמרות כל מה שכתבתי (שמשום מה יצא רק רע), חבל שאין עוד כמו רומן. כדורגלנים שבאמת רוצים, שבאמת משקיעים ולא כאלה שמאריכים שיער כדי שתהיה תמונה יפה כשהם נופלים מתאקל.

רומן, אני לא אשכח לך את הגול ששמת בסוף העונה שלך במכבי. טיל מסוף העולם לחיבורים.

איפה זה היה כל אותה עונה?

יריב 27 בפברואר 2011

אם גרמת לי לשבת ולקרוא טקסט כל כך ארוך, ובגדול נקרא לזה "מתחום הספורט", אז עשית שינוי קטן בעולם, ושינוי גדול אצלי. זה ענק, עד כדי חשד שהמצאת חלק מהדברים, אבל גם כך וגם כך, זה מהטקסטים שאזכור לעד.

D! במולדת 27 בפברואר 2011

איפה מציאים לו חברות?
אני לא בצחוקים פה.

את כל הסופרלטיבים שניתן להרעיף על הפוסט כבר כתבו אז אני מצטרף.

ומחכה לראות את המהפכה שהוא יוביל בכדורגל.

דרך אגב – אולי תוציא ממנו בשביל כולנו את הפוסט סמינר הזה שהוא מדבר עליו?

שימון 27 בפברואר 2011

זה עתה סיימתי לקרוא את הפוסט של מנחם לס ואת הפוסט הזה. שני פוסטים מהממים על כדורגל, שאין ביניהם ובין כדורגל כמעט דבר. אבל יש המון על הומניטי, רגשות, והחיים עצמם. תענוג מצורף בשני הפוסטים הנפלאים.

יאן 27 בפברואר 2011

גדלתי ם דן רומן בקבוצת כדורגל של הפועל ירושלים וגם הייתי איתו בצה"ל.מדובר באדם משכמו ומעלה צנוע,מופנם ואינטליגנט ממדרגה ראשונה.כל משהוא מספר אמת כואבת עבור כל אחד שגדל בהפועל,וגם לצערי אמת גם היום.הדמי השבחה או דמי השאלה שקבוצות דורשות(בלי להשקיע שקל) על בני ערובה שלהם(שחקנים)גומרים לאנשים חלומות ותקוות.צריך לשים סוף לזה ואני מברך את דן על יציאה למעבק.יישאר כוח

מאשקה 27 בפברואר 2011

שדמי, טור מקסים על שחקן מקסים.
תודה לך

יוסי מזרחי 27 בפברואר 2011

נהדר.
וגם חסר משהו בהסברים על סאסי ויונה שאותפ אני מכיר אישית וששניהם סוחרי עבדים במובן הרע של המילה.

הגולנצ'יק 3 במרץ 2011

יש מובן טוב למילה "סוחר עבדים" ?

תומר חרוב 27 בפברואר 2011

אכן וואו, מסכים עם כל הסופרלטיבים של המגיבים לפני, מאוד מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט הזה. אין יותר מידי להגיד חוץ מזה שדן רומן הוא המלך.

תושב חוזר 28 בפברואר 2011

צר לי. פוסט יפה, שהזעקה לעריכה עולה מכל חלק שלו.
לפחות התוודעתי לאישיות מעניינת.

איתן בקרמן 28 בפברואר 2011

מה אתה מבלבל את המוח.

אזי 28 בפברואר 2011

חחח
איך אני אוהב תגובות מנומקות.
קצר ולעניין.

בקרמן 28 בפברואר 2011

אני מקווה שאנחנו מתכוונים לאותו דבר: אם לגאון הנ"ל היה נימוק, תאמין לי שהיה מקבל תריסר חזרה. אבל לבוא עם "צר לי" ו"לפחות" (סגנון של פולניה, להשמיץ בשם בדוי ולא לנמק – שיתחפף…

גמל (סתם גמל) 28 בפברואר 2011

מסכים לגמרי

תומר חרוב 28 בפברואר 2011

בקרמן, לא מסכים. לא כל תגובה חייבת להיות מנומקת ולא ראיתי פה השמצה אלא ביקורת(שטחית וקצרה אבל ביקורת). נכון שהוא מגיב בעילום שם אבל ככה זה באינטרנט ומדובר במגיב ותיק פה. רוב האנשים(כולל אותי) אהבו את הטקסט וזכותו של אחד לא לאהוב אותו, להגיד את זה וגם לא להסביר למה.
אישית, אם יש טקסט שאני לא אוהב אז אני לא מגיב בצורה הזו, אבל אני לא רואה בעיה עם מישהו שבוחר ההיפך.

דורפן 28 בפברואר 2011

תומר חרוב – "ככה זה באינטרנט". אכן קבעת לנו רף גבוה לשאוף אליו – האינטרנט הישראלי. מרבית התגובות מהסוג הזה (הערה בז'רגון עיתונאי כמו "זקוק לעריכה" להבדיל מ"לא מעניין") מקורם בעיתונאים

תומר חרוב 1 במרץ 2011

רונן, אני בספק אם באינטרנט הישראלי המציאו את הכתיבה האנונימית, אבל זו לא הנקודה.
אני לא ראיתי בתגובה הזו משהו חריג ופוגעני כל כך שמצריך התערבות של עורך האתר. אני הראשון שיתמוך בהורדה או בהערה על תגובות שנראות כאלה אבל פה נראה היה שעושים מהומה משום דבר. אם אתם יודעים שמדובר בעיתונאי שבא במתכוון לפגוע באתר, צנזרו בכיף(למרות שלא צריך להיות עיתונאי כדי להעיר על עריכה,אפשר להיות גם קורא) זו זכותכם. אבל ייטב לכולנו לא לקחת ברצינות כל תגובה בת שתי מילים שמפורסמת פה, גם אם היא לא מהללת את הטקסט המשובח כשלעצמו.

D! 1 במרץ 2011

אני מצטרף לתומר.
מדובר במגיב ותיק (כמדומני מימי האתר הראשון של דורפן) והערה היא לגיטימית. לפחות היא נתפסת בעיני גם ברוח האינטרנט וגם ברוח ,לפחות ככה היה נראה לי, האתר, שבו הקוראים תורמים גם את הביקורת שלהם.
כמו שהתגובה שלי מלמעלה אמרה אני מאד אהבתי את הטקסט ונהניתי ממנו מאד. האמת היא שבניגוד להמון פוסטים אחרים שמפוזרות בהם שגיאות כתיב ופה ושם ניסוח מוזר כאן לא שמתי לב למשהו כזה.

טון קאנן 28 בפברואר 2011

יאללה מהפכה… רומן האדום… זה הזמן לפרוט את הדרך והכיוון לשינוי מעמד הכדורגלן בישראל.
תביעה בבית משפט על נושא ההשבחה יכולה להיות יופי של התחלה.

דהגאנר 28 בפברואר 2011

התפיסות המעמדיות בהקשר של עולם הכדורגל הן נאיביות במובן הטוב של המילה והסיכוי שלהן להתממש הוא רק מכיוון של מהלך סטייל בוסמן מ'חוק בוסמן' ובטח שלא מכיוון הכדורגלנים עצמם.
תרגיל בדמיון מודרך: קחו את המילים של רומן, שימו אותן בפה של אלון מזרחי, מה קיבלנו? מערכון של מונטי פייתון

עמית 28 בפברואר 2011

פעם השתמשו במושג טראגי- קומי. אז זהו סיפורו הטראגי-קומי של הכדורגל הישראלי. פוסט שכזה הוא בשבילי מהות האתר הזה, הרבה יותר מהויכוחים על שיטות משחק.
דן רומן – תובנה מעמדית היא שלב הכרחי לפני מלחמת המעמדות. אתה כבר שם עכשיו רק נשאר שתוביל את כל המעמד למלחמה במעמד השליט!

פולדש 28 בפברואר 2011

פוסט חשוב מאוד, תמיד מרתק לקרוא את דן רומן.

גיל שלי 28 בפברואר 2011

שדמי – עוררת את קינאתי העזה. גם שיחות כל כך מעניינות, וגם יכולת כתיבה שנותר לי רק להתקנא. ענק

קונדופוני 28 בפברואר 2011

ואפשר לקרוא בפירוט על שיטת העבדות המודרנית

http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3473601,00.html

עמיר 28 בפברואר 2011

פוסט נהדר וכתוב היטב. תמיד מעניין לשמוע את רומן.
מאחל לו כמה שנים בצרפת ושיבוא לסיים את הקריירה בקטמון או בהפועל ירושלים המאוחדת והנקייה מסוחרי העבדים.

גיא 28 בפברואר 2011

תענוג.
אם עד עכשיו הייתי מתעורר בחלומות שדן יגיע שנה הבאה לקטמון.
חבל. לך תגשים את עצמך. קטמון תחכה לך.

חרא על סאסי ויונה

חיים ברעם 28 בפברואר 2011

טור נהדר. לעיתים זה נחווה כמו וידוי של פצייאנט על ספת הפסיכולוג הקרוי אנליזה, אבל זה דווקא מוסיף לקסמו של הטקסט. גיבור ראוי וכותב ראוי.

פראליה 28 בפברואר 2011

פוסט מדהים, כיף צרוף.
אזי, אל תשכח שטב"ח הרבה פחות כשרוני מרונן והוא כן בפרמייר-ליג.
(ובהזדמנות שתף אותנו איך חוסכים אם מרוויחים פחות ממנו).

OR-N 28 בפברואר 2011

אחד הפוסטים המעצבנים שקראתי.
א.לקחת נושא שהוא אחד החשובים בספורט הישראלי, והפכת אותו למריחה בלתי נגמרת, בלי פואנטה, בלי איזשהי נקודה שהקורא אמור להבין ממנו, אלא אוסף בלתי נגמר של מלל
ב.ויותר נורא מזה – נכנסתי לפוסט כי עניין אותי הסיפור של שחקן הכדורגל דן רומן.בקושי 20% מהפוסט מדבר על דן רומן.השאר מדבר על העיתונאי חיים שדמי.

matipool 28 בפברואר 2011

טור גדול ודן רומן הוא אדם מרשים ויוצא דופן .

אור שחולם להיות אלבס 28 בפברואר 2011

נפלא!

הקומיש 28 בפברואר 2011

לצרף את דן רומן לצוות דה באזזר ומהר

אוזי 28 בפברואר 2011

וואו!!!

ניתאי 28 בפברואר 2011

לא יודע, קצת פחות אהבתי מאת הקודמים.
כאילו, שדמי אדיר, אין מה להגיד. כתיבה מאוד ייחודית. על סף הטירוף/גאונות. אבל הפעם… קצת אחרי התמונות איבדתי את זה. אני מנסה לחזור אחורה ולא בדיוק מוצא מה (גרנט קאוצ'ר? מעולה), אבל ככה זה הרגיש קודם. פחות סוחף. אולי בגלל שהיה עמוס מדי. לא יודע.
אז בעיניי "רק" טוב מאוד. אני בטוח שזה לא יגרום לאף אחד לא לישון בלילה.

אופיר המקורי 28 בפברואר 2011

אישית מאוד אהבתי את הטור, ואני מתכוון מעתה והלאה לעקוב אחרי דן רומן בכל הזדמנות.
מה שאני לא מבין זה את אותם המגיבים שמתייחסים לטור כאילו מדובר בתחרות כתיבה במקום להגיב על נושא הכתבה.

ניתאי 1 במרץ 2011

כי כשאני קורא את שדמי נושא הכתבה הוא שולי בעיניי (וזו וואחד מחמאה). אבל זה אני, תמיד התייחסתי גם לכתיבה.
נושא הכתבה? נשמע בחור מרשים. כמו אחד שהייתי מתחלף איתו (חסכונות או לא חסכונות). וכנראה באמת נדיר למצוא כדורגלן שמתעניין בדברים האלו. אבל ביצת הכדורגל מלאה בכדורגלנים כאלו, שהסיפור שלהם (או שככה הם חושבים) הוא של "כמעט", ו"אילו לא היו דופקים אותי" וכו'.

ויכסלפיש 1 במרץ 2011

פוסט מדהים ותענוג לשמוע את רומן

אבל וזה אבל גדול: סביר שהקשר בין שחקנים מובילים כמו מס' בין 7 ל-9 לעבריינים שמגלגלים הימורים אכן קיים, אבל לומר באופו גורף שהטובים באמת קשורים לעבריינים ומטים תוצאות?

גילי ורמוט מטה תוצאות? טוטו תמוז? אלישע לוי? יניב קטן? איתי שכטר? עומר גולן? אלי גוטמן? מדוניאנין? ברוכיאן? שחקן בודד בכלל מסוגל להטות תוצאה?

זו טענה גורפת ומסוכנת ןטעונה הוכחה מפורטת.

תומר חרוב 1 במרץ 2011

לך תדע, כשמהמרים על חוץ ראשון ועל צהובים וכל מיני שטויות כאלה, כבר לא צריך להטות תוצאה. אני מסכים שכנראה שדווקא שחקני הביניים שמרוויחים פחות ייקחו את הסיכונים האלה אבל באמת ששום דבר לא יפתיע אותי.

ויכסלפיש 1 במרץ 2011

מי שמהמר על צהוב ראשון, קרן ראשונה, או שאלות עמוקות כמו בכמה הגדילה …(השלם את החסר) את החזה אצל… (אפשר לשאול חבר טלפוני) הוא כנראה מהמר כפייתי כי אלה לכאורה נתונים אקראיים כמו מזגג האוויר.

אם הם מוטים מלכתחילה ושחקנים חוטפים כרטיסים בכוונה או מרחיקים כדורים לקרן, אי אפשר לגלות

הגולנצ'יק 3 במרץ 2011

קודם כל השחקנים הזרים הם בכלל לא במשוואה פה לדעתי ולכן לא היה צורך להכניס פה את השם מדו'. לגבי שאר השחקנים אני לא יכול להכריע אבל זה בהחלט הגיוני.
חפש ביוטיוב משחקים של הפועל כפר-סבא מעונת הירידה (אני התחלתי לראות אותם אחרי שעלו השמועות של מכירת משחקים לפני כמה שבועות). קח את סמואל יבואה המאיים שאתה זוכר מהפועל ת"א ותראה איך שנתיים לפני זה הוא מחליק שניה לפני שהוא בועט או מקבל כדור 7 מטר מהשער של מכבי תל-אביב (לזה אין לי התנגדות, שימשיך להחטיא מול הקבוצה שלי) ובועט אותו למשטח החול שמקיף את האיצטדיון בכפר סבא.

קרמר 1 במרץ 2011

פנטנזיסט, שדמי.
יש בטקסט מספיק ציטוטים וסיפורים שיכלו למלא את ה"שער האחורי" של עוזי וייל במשך שבועות.

אנונימוס 1 במרץ 2011

אגב מה עם מושג ההסגר?
פעם היה סיפור כזה ששחקנים רבים, קטנים כגדולים, השתמשו בו כדי להשתחרר מאחיזת האגודות המעיקה. אין את זה כבר היום?

ירון 1 במרץ 2011

יפה יפה יפה. פשוט ומשובח

פאקו 1 במרץ 2011

נהדר.

Tal 1 במרץ 2011

בתור אחד שגדל במרכז ומתגורר כעת בירושלים, פיתחתי חזקה (הניתנת להפרכה כמובן), שכדורגלנים ירושלמים יותר אינטלגנטיים בממוצע מעמיתיהם במרכז.

כמובן מדובר במדגם קטן יחסית של כדורגלנים שפגשתי לאורך הדרך או גדלתי עמם (רובם בליגות חצי חובבניות ונמוכות, אך יש גם כמה מליגת העל והלאומית ואחד אף הגיע לקבוצה גדולה בחו"ל!), אבל גם כדורגלנים יותר מוכרים כמו איציק קונרפיין (תואר שני בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית) ודן רומן המוזכר כאן..

מעניין אם יש בחזקה זו אמת ואם כן, מדוע..

S&M 2 במרץ 2011

ישב חצי עונה בחוץ, ובסוף הלך לרדת ליגה עם הפועל ר"ג. היה כבר יכול לגמור שנת הסגר, ומקבל את הכרטיס בחינם.

דן 2 במרץ 2011

פשוט מעולה!!!

זה צריך להיות שילוב של כמה פסוטים שיהוו בסופו של דבר ספר

רוני 2 במרץ 2011

פוסט מצוין. העיוות הזה קיים בגדול בכדורגל אבל גם בכדורסל. חוק הספורט נועד להגן על עסקני הספורט, בוודאי לא לטפח ספורטאים. אם דן רומן מדבר על פאריס וניטשה אז אפשר לדבר על מהפכה ב2011. הפגנת ענק לשינוי חוק הספורט. תחשבו על הילדים שלהם. אין לי בעיה שיהיו אינטלגנטים כמו דן רומן, עבדים זה כבר משהו אחר.
בהצלחה לדן תודה לשדמי

אסף 3 במרץ 2011

כתבה מדהימה. בתור כדורגלן לשעבר לא יכול שלא להזדהות עם כל דבריו של המשורר מר. רומן. פשוט תענוג לעיניים, לשכל, ויותר מכך, ללב, אם כי תענוג מרמז על עונג ושמחה, וכגיבור אמיתי יש גם הרבה עצב בכתבה, אף על פי כן שדן נראה שמח עם חלקו כאשר במקביל הוא לא שוקט על השמרים וממשיך לעבוד קשה על מנת להתקדם בכל תחומי החיים.

הגולנצ'יק 3 במרץ 2011

לגבי הכתבה עצמה, לטעמי היא כתובה בצורה מצויינת. אהבתי מאד את החלק הראשון שהזכיר לי סיפורים של אתגר קרת והפוסט הפעם כתוב ברמה גבוהה גם כן ומשלב בין סיפורים של אנשים שונים. אולי קצת יותר מדי פעמים מופיעים השמות של החוקרים שעליו דיבר דן רומן ואולי זה סתם כי אני בתקופת העבודות עליהם אז אני מתקשה להכיר בכך שגם פה אני נאלץ לראות את השמות שלהם. בכל מקרה – כתיבה יפה מעניינת ושוטפת.

יואש 3 במרץ 2011

תודה על כתבה מופלאה

איתן 3 במרץ 2011

כתבה נהדרת.
רומן, תרשה לי לשחק אותה קואוצ'ר: נגמרת העונה, כנס להסגר, סע לפריס ושחק שם בקבוצה חובבנית. בינתיים תעבוד בניקיון, תכתוב ספר, ןבסוף השנה תחזור לארץ כשחקן חופשי. שדמי יעשה מהספר שלך סרט. סה"כ סיפור הרבה יותר טוב מרוב הכדורגלנים וגם מהראיונות בכלכליסט.

B. Goren 4 במרץ 2011

כאוהד מכבי ת"א מבטן ומלידה, מאוד הצטערתי שדן רומן עזב.

פנתר 5 במרץ 2011

זיקית לא משילה את הזנב שלה, התכוונת לשממית. עירוני מצוי

אבה גינדין 9 במרץ 2011

הנה משהו שאני יודע על גל הראל: שקוראים לו גל אראל

אלעד יצחקיאן 9 באוגוסט 2011

כמעט חצי שנה אחרי הפוסט הזה, דן רומן סוגר מעגל.

חתם בווינדאם מהליגה השניה בהולנד, בדיוק כמו שאמר.

אם מצרפת הוא חזר עם תובנות על שקיות סוכר, מעניין עם מה אילו תובנות יחזור מהולנד. אולי על ניירות גלגול

Comments closed