מהי הפועל – תיאוריה סודית על כוחות האופל

 מסה מאת חיים שדמי יש לי חבר אוהד מכבי חיפה. איש רציני, בשנות השלושים שלו, מבלה הרבה בים, עבודה מסודרת, […]

 מסה מאת חיים שדמי

יש לי חבר אוהד מכבי חיפה. איש רציני, בשנות השלושים שלו, מבלה הרבה בים, עבודה מסודרת, חי עם מישהי ומגדל איתה ילד משותף. אם מסתכלים עליו לא רואים שום דבר חריג. הוא בדיוק מסוג האנשים שעליהם המציאו בעיתונות הישראלית את המונח אישיות נורמטיבית, כשמנסים להבין איך יום קודם הם העבירו משפחה שלמה במטחנת בשר, קצצו אותה דק, ואחר כך תקעו לעצמם כדור בראש. כאילו שאנשים שמורידים משפחות מסריחים כמו בואש ביצות, יורקים אש מהאף, שמים שלט "תיזהרו ממני, אני רוצח פוטנציאלי לא נורמטיבי" על המצח, ובמקרה לגמרי, כמה שעות לפני שהם יצאו למסע הקטל שלהם, נראו מחויכים ואדיבים, והעבירו זקנות כביש.

הדס שטייף תעלה למחרת בבוקר ותספר בגלי צה"ל בקול חסר חוש המקצב שלה כי "שוטרי יחידת הבילוש במחוז תל אביב, שכבר ראו כל כך הרבה מראות קשים במהלך שנות העבודה שלהם, אחרי הכל רזי, אנחנו חיים במציאות לא פשוטה בשל המצב הביטחוני, סיפרו לי אתמול בדמעות שהם לא זוכרים מקרה כל כך אכזרי של אב שרוצח את ילדיו".

אחת לכמה חודשים, בכל פעם שלאיזה הורה משתחרר הסעיף והוא מטביע את הילדים שלו בגיגית או איזה בדואי מהפזורה החליט שדווקא עכשיו, בזמן שהוא דוהר בכביש הערבה במהירות של מאה חמישים קמ"ש במשאית וולוו אס.אייץ', הוא עובר לראיית חד ממד – תמיד, אבל תמיד, כבר שנים ארוכות, ברפלקס מותנה של פרה שמובלת לחליבה, תעלה לשידור הדס שטייף ותספר שהשוטרים שכבר ראו הכל, לא זוכרים מקרה כזה.

אבל החבר שלי שאוהד מכבי חיפה הוא באמת האיש האחרון שיעשה מעשה קיצוני. בגלל שהוא גדל בשנות השמונים בחיפה, הוא נולד לשנים העליזות של הקבוצה מהכרמל והפך לשבוי. אין שום סיבה הגיונית שאדם כמוהו, בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת ותבוניות של מגלה יבשות, יבחר דווקא בקבוצה הזאת כמישהי לצעוד איתה. אבל ככה זה בעולם, והחבר הזה שלי, מאחורי הפסאדה הנורמטיבית שהוא מפיץ לכל עבר, הוא כבר שנה גבר מת מהלך. הלום לחלוטין, נפש מרוקנת ומיוסרת בגוף אדם. והכל בגלל הטראומה ההיא, מחודש מאי שנה שעברה.

פוסט טראומה

"כלפי חוץ אני בנאדם רגיל. מתפקד, אוכל, הכל כאילו כרגיל. יש לי אפילו ילד בן שלוש שאני ממשיך לגדל ומטפל בו באהבה גדולה. הוא הקרש הצלה שלי, בחיי. לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה בלעדיו. מצד שני, אם נהייה כנים, הוא גם מכביד עלי באיזשהו מקום בנוכחות שלו, כי הוא מחייב אותי להמשיך למרות הכל.

"כל החברות הרווקות של הבת זוג שלי אומרות תמיד שאם גבר לחיים בתור תחנה סופית, זה אחד כמוני. לדעתי הן תקועות עלי כאילו אני היוני בדיוני שלהן, מודל בן הזוג המושלם מהאגדות שעוצר אותן מלהתקדם ולהיפתח לאהבות חדשות. אבל כל זה לא יותר משכבה עבה של מייק אפ מנטאלי, שאני מורח על עצמי בכל בוקר כשאני קם, מתעורר אחרי עוד לילה של סיוטים ושינה טרופה, שואל את עצמי אם מה שאני יודע הוא באמת נכון ולא איזה סרט בלהות שראיתי לילה קודם, ואז אני נזכר, וקולט שהכל הוויה ומה שאני זוכר הוא רגע בהיסטוריה שבאמת קרה.

"בוקר בוקר, שנה שלמה זה ככה. אחר כך אני מריץ בראש את התמונות. אני זוכר את קטן על הכתפיים של איזה אוהד אינפנטיל שבוע לפני סוף העונה, שובר את הכלל הכי בסיסי של כל אוהד, האל"ף-בי"ת של האמונה האוהדית: לא תפתח לך עין הרע ולא תעשה לך חגיגה לפני שהמנצח על המציאות נותן את האות.

"אני זוכר את השוויון של ארביטמן מול בני יהודה, ואת הצווחות שצווחתי על האוהדים סביבי בבלומפילד לא לחגוג, לחכות לשריקה בטדי. כמו שסיפרת לי פעם איך אברם כשעוד היה בנאדם אמר לכם כמה שנים קודם. 'זה לא נגמר עד שזה לא נגמר', ציטטת לי אותו, ומאז המשפט הזה הולך איתי תמיד. ומה שהכי כואב לי, שהם אמרו לי שאני חרדתי שסובל מחרדת ביצוע. אתה קולט, אני! אם הם היו מקשיבים לי המודחקים האלה.

"החיים שלי לא אותו דבר מאז. אתה מכיר אותי, אתה יודע איך התנהלתי עד אותו רגע. אתה זוכר אותי חי, מאושר, אנושי. ואתה יודע איזה שבר כלי הפכתי להיות מאז. כי עם הקרובים אלי אני לא יכול לשחק את המשחק, איתכם אני יכול לשחרר. בשביל זה הרי יש חברים.

"אשתי ואני כבר חצי שנה בטיפולי זוגיות כי היא אומרת שאין דרך להציל את הזוגיות שלנו אם אני לא אקח אחריות על החיים שלי. ומה שהורג אותי, שהיא צודקת. כל כך צודקת שזה כואב. אבל אני לא מסוגל. הדבר הזה גדול ממני. ואם אתה רוצה הוכחה עד כמה הכל הפך שביר אצלי, זה פשוט מאוד. כי מאז לא הלכתי אפילו פעם אחת למשחק כדורגל. פעם אחת! הכף רגל שלי לא דרכה במגרש כדורגל, ומי כמוך יודע מה המשמעות שאחד כמוני לא דרך במגרשי כדורגל כבר שנה.

"איזה לדרוך, את הפרצוף שלי אני לא מראה ברדיוס של קילומטר ממגרש, כל מגרש. לפעמים כשאני נוסע בכביש ומרחוק מציצים אלי בלי הכנה מוקדמת הפרוז'קטורים של איזה אצטדיון, כאב מפלח לי את הבטן כמו סכין. וזה זורק אותי אחורה, וכל המראות חוזרים אלי בבת אחת. הנשימות שלי נהיות כבדות, אני מתחיל להזיע בידיים, לא יכול להחזיק את ההגה מרוב שהוא מחליק לי, זיעה מטפטפת לי מהמצח לעיניים ומטשטשת לי את הראייה. אני צריך כמה דקות כדי להתאושש. היתה פעם אחת שכמעט עברתי תאונה בגלל זה. ברגע האחרון קלטתי שאני סוטה לשוליים ועצרתי רגע לפני שנכנסתי במעקה בטיחות. לא חוזר, לא חוזר לשם.

"ועכשיו אחרי התיקו שעשינו עם נתניה, והשיטה הזאת שאני אפילו לא מסוגל להזכיר את השם שלה הופעלה שוב פעם, והפער הצטמצם לשתי נקודות, הכל חוזר אלי מחדש. אני אספר לך משהו שלא הייתי מעיז לדבר עליו אם הייתי יודע שהדברים שלי יתפרסמו בשמי. בלילה אחרי התיקו עם נתניה הרטבתי במיטה. אשכרה הרטבתי, כמו תינוק. הילד שלי בן שלוש ולא מרטיב כבר שנה. ואני התחלתי עוד פעם.

"אשתי אמרה שמבחינתה זה הגבול. קו מאז'ינו היא קראה לזה, קו מאז'ינו של הזוגיות שלנו. או שאתה לוקח את עצמך בידיים ומטפל בעצמך, או שאני והילד עוזבים. כבר שני לילות אני ישן אצל אח שלי. להורים לא סיפרתי כלום, זה הדבר האחרון שאני יכול להגיד להם בחג, שעזבתי את הבית".

אם אתם רוצים להבין מה עובר על כל אוהד של מכבי חיפה בעל עומק רגשי מינימאלי כבר שנה שלמה – החבר הזה שלי, עם הפתיחות וכושר ההתנסחות המופלאים והנוגעים ללב שלו, הוא התשובה שלכם. אני לא רוצה להתחיל לדמיין אפילו מה עובר על אלישע לוי, המלך בעל לב הזהב.

משלחת מהחלל החיצון

כשתנחת כאן יום אחד משלחת אנתרופולוגים מהחלל החיצון ותנסה להבין איך הושמדה האנושות, הם דבר ראשון ינסו לחפש קשר נסיבתי, שהביא להצטברות האירועים שגרמה להכחדת הכדור. ההתבוננות האמצעית ארוכת השנים שלהם עלינו, דרך פילטרים טלסקופיים ומיליוני שנות אור שמפרידות בינינו, תביא לזה שהם יסתכלו עלינו בצורה קרה ועניינית, שמנטרלת כל מעורבות רגשית וככה לא יושפע במילימטר כושר השיפוט שלהם.

בגלל שהם עליונים עלינו מבחינה מחשבתית ושכלית, הם לא יתעניינו בשאלות של חטא ועונש וברור גם שלא תהיה להם שום זיקה לדת. הם פשוט ייהנו מיתרון הפרספקטיבה שלהם עלינו, כשיבואו לנסח לעצמם את התיאוריה וישאלו את עצמם את השאלה הבסיסית הבאה: האם התקיימה בתיאורית השמדת האנושות משוואה שבהX  הוביל ל-Y כבתהליך שרשרת, או ש-Yהיה גורם בעל עוצמות חזקות כל כך, שהוא עמד בפני עצמו והיה ביכולתו להחריב את האנושות לבדו.

כי בשעה שבני האדם חווים את המציאות כקו רציף שהם צועדים עליו מבלי שום יכולת לסגל לעצמם חשיבה נסיבתית, שתחייב אותם לקחת אחריות על החיים שלהם, לאנתרופולוגים מהחלל החיצון תהיה האפשרות להתבונן עלינו מנקודת מבט של ציפור, ובדרך הזאת לשרטט את המסלול שעשינו ולשאול את עצמם אם הנקודות שבהן עברנו התגבשו לכדי תהליך.

הם ישקיעו הרבה זמן במחקר האנתרופולוגי שלהם, יאספו אינספור נתונים וממצאים מתועדים, וינסו להבין מה הם מבקשים ללמד אותם. הם יגיעו בסופו של דבר למסקנה המתחייבת, זה ברור, ובחיפוש שלהם אחר התשובה הם יצללו לכל החומרים שנשמרו וככה גם יגיעו לטקסט הזה. וזה בעצם הייעוד שלו, לחסוך מהם את ההשקעה הממושכת.

מכיוון שבעידן האינטרנטי הטקסטים חיים בקיום נצחי, הצלילה של החוצנים לדפי ההיסטוריה, בניסיון להבין מה באמת התחולל כאן, תהיה בנסיבות האלה פשוטה בהרבה. אז הם יגלו שהקשר הנסיבתי היחיד שקיים באופן מתמשך לאורך כל מאה השנים האחרונות בהידרדרות האנושות, הוא הקשר הסימביוטי וההדוק בין תארים של הפועל לאסונות.

בלי מלח

מאחר ואנחנו מגיעים לישורת האחרונה של העונה מבלי שלמדנו דבר על מה שההיסטוריה מבקשת להתריע מפניו, הטקסט הזה הוא קריאה אחרונה להתפכחות, וראוי שמיד אחרי שתסיימו לקרוא אותו תסתכלו בעיניים של הילדים שלכם ואם אין לכם כאלה אז באלה של האחיינים שלכם, ותשאלו את עצמכם איזה עתיד אתם מורישים להם. ותחשבו גם על החבר האוהד מכבי חיפה שלי.

שלא יהיה פה ספק. מכבי חיפה הפסידה את האליפות בעונה שעברה קודם כל בגלל הנרפות הפרובינציאלית שכל כך מאפיינת אותה, וגורמת לה להפסיד בכל דו קרב במאני טיים, חוץ מאשר בעונה המופלאה של 94'. אם הם לא יעברו טיפול בשוק חשמלי, אותו הדבר יקרה להם השנה. הם הפסידו את האליפות הקודמת במשחק האחרון של העונה הרגילה, כשהוציאו 0:0 בדרבי מול הפועל, בלי קשר בכלל למה שקרה להם בפלייאוף. יכולת לראות עליהם שהם משקשקים.

בחודשיים האחרונים של העונה הקודמת, הרבה לפני הקיזוז והפלייאוף, ישבתי על הראש לאלישע לוי ואודי שוכטוביץ', היועץ המשפטי של חיפה והאחיין של שחר, והתחננתי שיביאו אותי לשיחת מוטיבציה עם השחקנים שלהם. "אתם תתמוטטו, השחקנים שלכם רועדים, אתם תפסידו להפועל את האליפות וכל מה שיקרה אחר כך יהיה על המצפון שלכם", אמרתי להם. אבל הם היו זחוחים. "בלי מלח", אמר שוכטוביץ'. שבעה חודשים אחר כך פרצה השרפה בכרמל. אבל יכולת העמידות של חיפה זה לא האישיו כאן.

מלחמה ושלום

בשלושים השנים האחרונות יש להפועל חמש אליפויות. היא השיגה במהלכן דאבל היסטורי ועוד ריצה ראויה להערכה באופ"א. לחיפה יש אחת עשרה. למכבי בשנים האלה היו בסך הכל ארבע אליפויות, לא דומה למה שהכרנו ממנה בעשורים הקודמים. תסתכלו על המדינה שלכם בשלושים השנים האלה, תתרוממו לרגע לגובה מעוף ציפור, תתבוננו למטה, ותגידו מה את רואים מתחת. גיהנום, זה מה שאתם רואים.

שנות השמונים היו שנים יפות להפועל. שלוש אליפויות, גביע. ועכשיו תראו מה נחת עליכם בצרורות. האליפות בשנת 81' בישרה את מלחמת לבנון, אחר כך היו אלה של 86' ו-88', ובין השלוש האלה היו גם מיתון משתולל ואינפלציה של מאות אחוזים, משק בקריסה מוחלטת, ויסות מניות בנקים ואבטלה איומה, ופרצה האינתיפאדה.

זה היה עשור מופרע, מופרע. אתם מדחיקים עד כמה. את אמא שלכם תמכרו כדי לא לחזור אליו. רון ארד נחטף חמישה חודשים אחרי האליפות שלהם בשנת 86'. בכלל, תארים של הפועל הולכים כמו כפפה עם חטיפות של חיילים. הדאבל בשנת 2000 הביא לחטיפה של השלושה בלבנון, סועייד, אביטן ואברהם. החמאס חוטף את גלעד שליט והחיזבאללה את גולדווסר ורגב מייד אחרי הגביע משנת 2006. פורצת מלחמת לבנון השנייה. טירוף מערכות, לא פחות.

וחכו, זה לא נגמר. הדאבל של הפועל בשנת 2000 מביא לפיצוץ כלל אזורי. פורצת האינתיפאדה השנייה, הארץ נשטפת בגל פיגועים מסויט, שלוש שנים לא העזנו לעלות על אוטובוס, רק את האוזבקים והאתיופים שלחנו לשם. היה אסון התאומים, לבעלים של הפועל קוראים תאומים (מישהו רמז שדאבל זה בעצם תאומים של תארים; אין, אין, מיסטיקנים יעופו על זה).

ואני, ביקר לי, בשביל המצפון הנקי, אני מת על תאומים. הוא איש יקר ומקסים, באמת, אני מתכוון לזה, ודווקא בגלל זה כואב לי עליו, תינוק שנשבה שכמותו. שוב מיתון, שוב אבטלה, מחירי השכירות גואים, אנשים נזרקים לרחובות ולמודיעין. המתח גואה, אנשים מאבדים אמות מוסר, נהיים אפאתיים.

אי אפשר להאשים אותם. הם מוצפים במוות, זאת הדרך היחידה השפויה שיש להם להתמודד. מרגישים שהם חיים על זמן שאול, שהשעון מתקתק עד שרולטת הפיגועים תיעצר עליהם. הם אומרים לעצמם שאין מה להפסיד, מותר להם לפרוק כל עול, כמה כבר נשאר להם. זוגות מתגרשים בצרורות, גל בגידות חסר רגישות משתולל. הפועל זוכה בעוד דאבל. פוליטיקאים מורשעים בשחיתות כמו בסרט נע, איווט ליברמן שר חוץ. מרמרה, שריפה בכרמל. הגל העכור של הטלוויזיה המסחרית מתעצם. הנוער ממשיך לאבד כיוון, התקשורת באובדן שליטה מוחלט. פרימו-ראש-עץ ושוקו מעצבים לכם את תודעת הספורט. הזרם הפשיסטי דתי ימני מתחזק. פחד.

ואז מכבי זוכה באליפות, ותוך יומיים, יומיים ריבונו של עולם, תכניסו לעצמכם את זה לראש, בסך הכל יומיים, ושרון ואבו מאזן מסכמים על הודנא. הודנא. לא מנגבים עוד חומוס בכפר צוריף, אבל הודנא. אלא אם כן, כמובן, עדיף לכם מה שהיה קודם. הפיגועים במתכונת שהכרנו אותם נגמרים.

איך בשלוש שנים של אינתיפאדה ארורה, הם לא חשבו האנשים האלה בהפועל, השמאלנים הפציפיסטים מתחזים האלה, לסגור את מה שמכבי סגרה ביומיים, איך תסבירו לי. שלושים שנים הם היו בשלטון, שלושים שנים שהמדינה היתה שלהם והסכם הפסקת אש אחד לא השיגו אלא אחרי מלחמה, ומספיקה זכייה היסטורית בגביע אירופה כדי לחדד לסאדאת את התובנה, שהאנשים האלה, שבסך הכל גדר מפרידה בינינו, אם הם אלופי אירופה, לך עכשיו סגור איתם שלום, עכשיו.

כן, כן, כי אפשר גם אחרת. הדאבל של מכבי בשנת 77', ובעיקר הזכייה ההיסטורית בגביע אירופה, בישרו את השלום עם המצרים, בדיוק כמו שכל הסחרור והמהפכות שהתחוללו בעולם הערבי בחודשים האחרונים פרצו ימים ספורים אחרי שגולדהאר הדיח את נימני. פתאום קלטו הצעירים בעולם הערבי, ואחריהם גם המבוגרים, שאפשר להדיח רודנים.

מהלכים דרמטיים והיסטוריים במכבי, גוררים אחריהם תמורות דרמטיות במרחב. העולם הערבי עוקב בעניין רב אחרי הנעשה במכבי. הם מזהים תקופות רעות של מכבי עם חולשה פנים-ישראלית והידרדרות מוסרית וחוסנית. כשנסראללה דיבר על קורי העכביש, הוא ידע על מה הוא מדבר. הוא זיהה שהחברה הישראלית מבשילה לדאבל של הפועל.

זה לא שבשלושים השנים הראשונות היה פה גן עדן ונכון שזרעי הפורענות ניטעו מיומה הראשון של המדינה. אבל היינו הרבה יותר צודקים, ולפעמים גם חכמים, והיתה תקווה. עד שהזרעים התפתחו ומטפסים קוצניים עם פירות רעילים צמחו מהם. השקר וההידרדרות המוסרית השתלטו על הכל, ואיתם פורחת הפועל.

אבי נימני והעולם הערבי

הוא סוציולוג חשוב באוניברסיטת קהיר וחוקר את ההיסטוריה של העולם הערבי כבר קרוב לשלושים שנה. הכרנו לפני כמה שנים בביקור משותף באוניברסיטה בברצלונה, ויומיים אחרי שהתחילו מהומות ההפיכה במצרים הוא התקשר אלי בשעת בוקר מוקדמת, נשמע כמו שבחיים לא שמעתי אותו. איש מבוגר, מאופק בדרך כלל, נשמע פתאום כמו האחיין שלי אחרי שחירבן פעם ראשונה בסיר.

"זה לא יאומן מה שקורה פה", צווח החבר האנתרופולוג המצרי שלי לשפופרת, "האנשים כאן ממלאים את הרחובות. מה שאתם רואים בטלוויזיה זה כלום בהשוואה לסיפור האמיתי. התעוררנו הבוקר לעולם חדש. הצעירים התחילו להעביר בפייסבוק מאחד לשני לינקים לתרגומים של פרסומים בתקשורת הישראלית שסיפרו שגולדהאר זרק את נימני.

"בהתחלה אף אחד לא האמין, אבל אחרי שקראו את זה גם בוואן הם קלטו שזה נכון. כמו אש בשדה קוצים זה התפשט, שרשרת אנושית אחת גדולה. העולם הערבי לא יחזור להיות מה שהיה, תזכור מה שאני אומר לך: מה שהתחיל בתוניסיה והתפשט לכאן, ישטוף מהר מאד את העולם הערבי כולו. גם אם בשלב הראשון יהיו גורמים עוינים לחירות שינצלו את הכאוס, בטווח הארוך אפשר לומר שנגמר עידן הפאסיביות האזרחית הערבית. מהיום והלאה האזרחים לוקחים את האחריות לחיים שלהם.

"ולחשוב שהכל קרה בזכותכם. אתם הוכחתם לנו שזה אפשרי. אם גולדהאר לא היה זורק את נימני מהקבוצה שלך, לא היינו מאמינים שאפשר לשים סוף לרודנות. התוניסאים, שיש להם עניין מיוחד עם הכדורגל שלכם, הסתכלו בדיווחים באינטרנט ואמרו לעצמם 'איך קורה שבנאדם, חיזר מקנדה, בקושי שנה וחצי בקבוצה, קולט דבר ששנים לפניו אנשים הדחיקו'. הכתובת היתה על הקיר, רק אלה שקראו אותה לא הבינו את המילים. ואנחנו לא חשבנו שאפשר. שיכול להיות שנקום ליום בלי שמחרבים לנו שום דבר. זה אביב העמים שלנו, לא פחות".

החוצנים, דו"ח מסכם

האליפות של מכבי ב-1991/2, אחרי הבצורת הארוכה ביותר שהכירה (למצער, כמו שהעניינים מתנהלים שם כרגע, לא בטוח שלעד היא תישאר ככה), מבשרת את העלייה של רבין לשלטון, שלום עם ירדן, שוב שלום, והסכם ראשון עם הפלסטינאים. התרבות והאמנות בארץ מקבלות בוסט למעלה. הכלכלה מתעוררת, השקעות זרות נכנסות בגדול, החומה של החרם הערבי נפרצת. נפתחות נציגויות במדינות ערביות. שלוש שנים וחצי של אופוריה. 63 שנים המדינה הזאת קיימת, ובסך הכל שלוש שנים וחצי של אושר אמיתי ותקווה עם בסיס היו פה. בשנים האלה מכבי בשיא.

אבל יהיה ממצא אחד שיקשה במיוחד על האנתרופולוגים מהחלל החיצון להשלים את פיצוח נפש האנושות. זה יקרה כשהם יגלשו בדפי ההיסטוריה אל הטבלה של עונת 2010/2009 ומה שיגלו שם ידהים אותם. הם יהיו מאוד יסודיים, האנתרופולוגים מהחלל החיצון, ויעברו בסדר עולה ולפי הקצב על כל מחזורי העונה ההיא. הם ישייטו עד למחזור השלושים, זה שבדפי ההסבר של התאחדות מוגדר כמחזור האחרון של העונה הסדירה, וימצאו שבסיום אותה עונה היתה קבוצה מסוימת במקום הראשון של הליגה. ואז הם ישימו לב שדבר מאד מוזר מתרחש. לפתע פתאום, ללא כל הכנה, הנקודות של כל הקבוצות, ואיתן הפער ביניהן, מצטמק בחצי. כאילו ניכו להם מחצית מהנקודות על התנהגות לא נאותה. הם לא פגשו בתופעה דומה באף אחת מהציוויליזציות שהכירו.

הם ימשיכו עד למחזור האחרון של העונה וימצאו שקבוצה לגמרי אחרת, מישהי שהמשמעות האמיתית של הקיום שלה כבר מובן להם היטב, נמצאת באותו המקום הראשון בדיוק. זה יחריד אותם. הם יקדישו לתופעה הזאת פרק שלם במדריך שלהם. הקיזוז הוא ביטוי מוחשי ליצר האובדנות של בני האדם, הם יכתבו במדריך, בני האדם המתעקשים ללקות בעיוורון בדומה למחלה אוטואימונית, שמביאה עליהם אסון אחרי אסון. עד שסופסוף ניתנת להם ההזדמנות להעניק את תואר האליפות לקבוצה אחרת, ובשלו כל התנאים לפי הכללים שהם עצמם קבעו למימושה, אז הם מתעקשים לסבך לעצמם את החיים, ייכתב בדברי המבוא לפרק. "לא נותר לנו אלא לרחם עליהם. בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה לחלץ אותם מהגורל שהם עצמם קבעו, ואולי מוטב שגמרו ככה".

כזאת היא הפועל, תמיד בגניבה. מה שלא הפריע לכמה מהעיתונאים-אוהדים שלהם להגדיר את האליפות ההיא כגדולה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. כאילו לא היו מכבי של קשטן וחיפה של 94', שתי קבוצות שגם אם היו מפעילים בעונות שלהן קיזוז בשני שליש, לא בחצי, היו לוקחות אליפות. ואני בכוונה מדבר רק על קבוצות מהעידן המודרני.

הם לא מאמינים שזה קורה להם, אוהדי הפועל. שהמסכה מהפרצוף שלהם הוסרה. אני מכיר אותם. כמו עכברושים הם יתרוצצו עכשיו במחילות הארכיונים והספריות, ינברו אחרי כל בדל מידע שיפריך את התיאוריה ויוכיח את ההפך. אחר כך יבקשו לעשות את מה שהם הכי טובים בו וינסו לשכתב את ההיסטוריה. זה לא יעזור להם.

אחרי שיעלו על הספינה הבין-כוכבית שלהם, רגע לפני שהם עוזבים ומשאירים מאחור את הכדור, זה מה שהאנתרופולוגים מהחלל החיצון יכתבו במדריך שלהם: "לא כל מאורע חיובי תלוי בתואר של מכבי, אבל תארים של מכבי יתרחשו תמיד בסמיכות למאורעות חיוביים. על אותו משקל, לא כל מאורע אסוני תלוי בהפועל (בכוכב הזה יש מאגרים של שנאה שמספיקים לשתי גלקסיות), אבל כל תואר של הפועל מבשר אירוע אסוני".

פוסט טראומטיים, זה מה שאנחנו. כולנו חברה של פוסט טראומטיים. בדיוק כמו החבר האוהד מכבי חיפה שלי. לא קל לכם לעכל את זה, אני יודע. גם לי לקח כמה שנים להפנים את מה שהתהווה לי מול העיניים. אבל כמה שניסיתי להיאבק בזה, לא הצלחתי. בסוף ניתקתי את עצמי מהקרקע, התרוממתי לרגע לשמיים, וראיתי מתחתי את התהליך כולו. הצרה שלכם, שההמצאה שנקראת מכבי חיפה הושקה לראשונה בשנות השמונים, ומה קרה מאז אתם יודעים. זאת האלטרנטיבה שלכם.

*

חיים שדמי / פוסטים קודמים

 

 

 

לקבלת עוגת "השפן הקטן" על מפעל חיים בתחום הפחדנות יתכבד ויבוא: אברמל'ה מלמד
מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור

תגובות

  • עופר פרוסנר

    וואו. לא קורה הרבה, אבל השארת אותי ללא מילים שדמי.

  • ינון

    מישהו באתר הזה צריך להתעורר;
    כן, חיים שדמי כותב בהומור ובציניות וחיים שדמי לא מתכוון באמת אבל הוא באמת עובר על החוק ובאמת נכנס לתחום של הסתה ובאמת אפשר לתבוע את האתר על זה.

    אם האתר הזה- דה באזר- ששם לעצמו מטרה לא להיות כמו עיתונות הספורט בארץ ולא לרדת לנמיכות ולרכלנות הצהובה שמאפיינת את עיתונות הספורט אז יש פה בעייה. הטור הזה שאני בטוח שנכתב בהומור ומתוך כוונה טובה (כי אני לא רוצה להאמין אחרת אבל אני חושש שאני יודע יותר טוב) עובר קו אדום אחרי קו אדום וכמו שאמרתי, גולש לתוך הטעם הרע והסר. אולי יותר טכני או יותר גרוע, הוא טור בעל אופי פלילי. חבל.

    • ארז (דא יונג)

      אין ספק, עבירה חמורה על החוק. להוקיע ולסקול.
      מצד שני אולי אין צורך ואשמדאי כבר ינקום בו בעולם הבא בטיגון בשמן עמוק במשך אלף שנה או גרוע מזה - ישים אותו באותו אגף עם צבא אוהדי נמני.

      דרך אגב, הסיפור לא מבוסס על מקרים אמיתיים. חיפה דווקא הפסידו לנתניה ולא יצאו תיקו ומכבי חגגו אליפות ב 92 ולא ב-91, כך שהדמיון בשמות הקבוצות מקרי בהחלט.

      • הופ

        ולא ארבייטמן הבקיע נגד בני יהודה אלא טישיירה.
        אבל זה כמו לראות את "עשרת הדיברות" ולהתלונן שמשה מדבר אנגלית

    • יואב

      איפה יש כאן הסתה / מעבר על החוק ?
      כל מה שמצאתי כאן זה כתיבת ספורט כל כך טובה שהיא כמעט ברמת המנחם לס.

  • יו

    לול
    יאללה שניקח דאבל גם השנה ושאלוהים יעזור לכולנו

  • ID במולדת

    חיים,
    מצויין.
    עכשיו, איך זה יעזור לנו לקחצ אליפות תגיד לי? מהי הנוסחא? מהו המשתנה?

  • גלעד בלום

    על הכל אני מוכן לסלוח אבל דחילק שדמי,בזבזת לי עשר דקות של קריאה ובסופם לא מצאתי משפט אחד מצחיק או מעניין או שנון או מחכים,יותר מהכל מדובר בטור לא מעניין,לא מצחיק,ילדותי ורדוד שלא לומר צבוע,לא הוגן ולא מייצג שום דבר שקשור למציאות שבה אנחנו חיים,מה בדיוק הנקודה פה שדמי?אני מוכן שיצחקו עלי ועל הקבוצה שלי אבל פה מדובר בהוקעה של ציבור שלם וקבוצה שלמה,לקחת את האהדה שלך(או את השנאה) למחוזות מביכים,החזקתי ממך עיתונאי רציני,לזה הגעת?לירידות ילדותיות ברמה של כיתה ז'? לאוהדי מכבי מגיע מישהו שיעביר את הסלידה מהפועל בדרך קצת יותר אינטיליגנטית ומתוחכמת,עלי מוהר(ז'ל) של המכבסטים אתה בטוח לא.אוננות כתיבתית.

    • איתן בקרמן

      גלעד, אין שום סתירה בין עיתונאי רציני לבין קטע שבו אותו בנאגם, כאוהד של קבוצה, טס על המחשבות שלו. על טעם אין מה להתווכח, אבל בוא נסכים שאם זה היה כל כך מיותר לך, יכולת להפסיק אחרי שתי דקות או שש.

      • שודד

        וזה בדיוק מה שעשיתי... אני מזמן הבנתי שהדבר הזה חולה

        • צור שפי

          אני אתך שודד, לגמרי. שהחברים שלו יעזרו לו כי זה מדאיג ועצוב.

    • יואב

      גלעד,
      אתה כנראה לא מוכן שיצחקו על הקבוצה שלך(לגיטימי)כי זה כל מה שיש כאן.אפשר לא לאהוב אבל איזה הוקעה של ציבור שלם אתה מוצא בתאוריה המופרכת(מוזר שאני צריך לציין את זה בכלל)והמודעת לעצמה הזאת?
      קראתי דברים קשים וחסרי הומור הרבה יותר מהצד השני, האמן לי.
      קח את זה בקלות.

  • אנונימוס

    שדמי אתה גדול

  • אייל

    ענק ענק,
    טוב שיש כתבים כמוך שמסירים את היריעה.
    נותנים נקודת מבט אמיתית על אירועים.
    עכשיו אני באמת קוסס ציפורניים מה יהיה? (והאם לוח השנה של המאיה הצליח לנבא את הקיזוז ותוצאותיו?)

    • צור שפי

      כוסס

  • אסטריקס

    פוסט לפנים
    לא הפסקתי לצחוק
    בדפי ההיסטוריה של החוצנים ושאר היקומים המקבילים מקוטלגת כך: חלק א' הוא עד לדרבי 4-2 (42-41)וחלק ב' ממנו ואילך.

    • אלקו

      האם הדרבי 4-2 מסמל רשמית את תחילתו של הסוף?

  • תורג'י

    גאון.

  • הופ

    ענק, ענק, ענק. גאוני ומצחיק.
    יש שני דברים שהם המעשים הכי "אוהדיים" שאוהד יכול לעשות: לפאר את את הקבוצה שלו, ולהשמיץ את היריבה הגדולה שלה.
    הפוסט הזה הוא אחד השיאים שראיתי בכל הנוגע למעשה מהסוג השני. מה שהופך אותו לתמצית מבריקה של אהדת כדורגל.

  • ניתאי

    ונסכם במשפט: יאללה בני יהודה.
    מעולה.

  • תומר חרוב

    אחלה טקסט, מופרע ומשעשע.

  • YB

    אם זה לא ביל סימונס אני לא קורא יותר מ-1500 מילה באינטרנט (וגם את סימונס אני לא תמיד קורא). בחייאת, קצרו אנשים. או לפחות תחלקו את הקטעים. כי אם אני רואה כזה טקסט ארוך אני לא קורא מראש, וחבל.

  • אריאל

    מעולה. כמה ברור היה שייקפצו אוהדי הפועל חסרי חוש הומור ויקלקלו את ההצגה. קחו את החיים בקלות, הומור לא הרג אף אחד. הסתה, עלאק

  • S&M

    ענק. וואו!

    רק שתי הערות:

    1. צריך לעדכן את מילות השיר "ואיזה מסכנים האוהדים" ל"ואיזה קטנים האוהדים". כשאני קורא את תגובות כמה מאוהדי הפועל, זה משאיר אותי בפה פעור וסימני שאלה מהדהדים. אתם רציניים?! גוטמן ואבוקסיס שדדו לכם את חוש ההומור?!?!

    2. מה ששכנע אותי סופית בנכונות התיאוריה של שדמי, זה דווקא מאורע שהוא שכח ולא הזכיר. החורף של שנת 1991/2 היה החורף הכי סוער וגשום מזה עשרות שנים ומאז ועד היום. איילון עלה על גדותיו, מאגרי המים התמלאו לשנים קדימה.

    כתיבה משובחת, הומור נפלא, משפטים שלא יישכחו הרבה שנים. למשל, אם גולדהאר לא היה זורק את נימני מהקבוצה שלך, לא היינו מאמינים שאפשר לשים סוף לרודנות. שלא לדבר על זה שנמני ממוצא תוניסאי והמהפכה התחילה ב... תוניס! ואחד הגדולים - רק כשקראנו את זה גם בוואן קלטנו שזה נכון!

    אין, אין אוויר. אי אפשר לנשום אחרי כאלו דברים. למסגר ולתלות על הקיר.

    • יואב

      ומכבי אירחה לא מעט בבלומפילד כי רמת גן היה מוצף.

  • גלעד בלום

    איתן,

    על טעם וריח כל הזמן מתווכחים בבלוג הזה,זה היופי,לא?קראתי וניסיתי לצחוק אבל זה לא הצחיק אותי אז אני מגיב.

    את אותו רעיון הוא היה יכול להעביר בשתי פסקאות,אחרי שהבנתי את הרעיון הכללי של הטור הקריאה היתה מיותרת,חזרה על אותו מוטיב,המשכתי לקרוא רק כדי לראות אם החמצתי משהו וכדי שאוכל להגיב.זה לא קשור לאהדת הפועל או לא,אני מחשיב את עצמי כאדם בעל חוש הומור בריא וכמו כל אוהד הפועל יש לי הומור עצמי אבל זו לא דרך ראויה או רצינית בעיני להסתלבט על היריבה העירונית,האמת זה די מדהים בעיני בתור אחד שגדל על הפועל שהיא קבוצת תחתית לוזרית שמקבלת בראש ממכבי.מאיפה השנאה הזאת?כנראה שחדרנו להם לווריד, כל כך קשה לראות אדומים שמחים?גם בימי השיא של המכביזם לא הייתי יכול לייצר כזה רעל,איפה העידון?איפה האנדרסטייטמנט? איפה התחכום?לאוהדי מכבי מגיע יותר מזה,וחוץ מזה הוא ניחס את בני יהודה וכנראה הביא לנו אליפות,אני מאמין שיש קשר ישיר בין הטור הזה לבין השער של טוטו תמוז בדקה ה-88,זו פשוט קרמה,לפי התיאוריה של שדמי אם הפועל תיקח שני דאבלים רצופים אז זה משהו כמו סוף העולם,מלחמה גרעינית? 

  • קליין

    התענגתי

  • יונתן

    משעשע אם כי טרחני להפליא.

    מרענן לדעת שעכשיו גם הצהובים בוכים על הקיזוז. לא משנה הפתיחת רגליים הבית שאנית שלהם שבוע קודם. מזה החוצנים יתעלמו.

  • א.ק

    פוסט או יותר נכון סיפור מעולה. מפתיע אותי שאוהדי הפועל שגדלו על שנאה ליריבה מתרגשים כל כך. במילואים עם אנשים נורמטיביים(לא על פי ההגדרות של חיים), הורים מספרים לי שלילדים שלהם אסור להגיד את הצבע צהוב אלא איכסה ושהמילה שמעון באה עם "גרמני". והם לא מתכוונים שהוא מאוד מסודר.....
    כנראה שכשקבוצה אחת מצליחה השנאה אליה גדלה ולהיפך. יאללה הפועל מגידו......

  • גלעד בלום

    אס אנד אם,

    אולי זה לא מצחיק אותי כי זה לא מצחיק ולא כי אין לי חוש הומור,אני הראשון שיצחק על הפועל,אדרבא הצחיקו אותי,ניסיתי אבל לא התרשמתי מהכתיבה ואני לא היחיד,מה שכן שמצחיק אותי זו ההתעסקות האובססיבית בהפועל,כל התשומת לב הזאת מחמיאה האמת,אני לא מאמין שבעשר השנים מאז שעזבתי את ישראל הפועל הפכה למכבי קטנה.לפני עשרים שנה טור כזה לא היה נכתב כי המכביזם לא עסק בתיאוריות אופל בדיוניות והזויות אלא באיך לנצח את הפועל ואיך להביא תארים לאוהדים שלהם,או לחילופין מה צריך המועדון בכדי להשתקם,אם הייתי גוטמן הייתי מדפיס את הטור הזה ותולה אותו לפני משחק העונה בחדר ההלבשה.

    ולסיום הבהרה-אהדת ספורט היא דבר אינפנטילי מלכתחילה,הרי הפועל ומכבי הם שני צדדים של אותה מטבע ואם תיקח את שער 11 ותלביש אותו באדום לא יהיה הבדל גדול בחתך האוכלוסיה.ולכן הייתי רוצה לשבת עם שדמי לכוס בירה ולראות את הפנים שכתבו את הטור הזה,לשאול אותו כמה שאלות ולהבין מאיפה באה השנאה הזאת,מישהו בבית ברנר הרביץ לו מכות?ההסתדרות פיטרה מישהו מבני משפחתו?אוהדי הפועל היכו אותו בילדותו?ניסן ניסנוב מכר לו חומר לא טוב?או שזה היה מוני הראל?זו שנאה שאפילו ארי שמאי או גל סוקולובסקי לא היו מוציאים,ממש שיעור באנתרופולוגיה.

    אגב בתור סאדו מזוכיסט אתה בטח נהנה בשתי העונות האחרונות :)

    • עומר ב.

      גלעד מה חסר לנו שהם יירדמו לפני המשחק!

    • S&M

      אני בכלל אוהד הכח. אני "נהנה" כבר הרבה, הרבה (הרבה!) עונות. נולדנו להנות, או להתענות. ;-)

  • יואב

    גלעד,
    דווקא אתם מכולם, יכולים וצריכים להעריך הומור. אני לא מדבר על איכות המסה(שאפשר לבקר) אלא על הבסיס שממנו היא יצאה.
    לא מבין שום דבר ממה שכתבת האמת. מה חדש לך בשינאה? אתה הרי מכיר אישית אנשים שלא קנו עלית שנים(ואלקטרה).
    מה חדש לך שדומיננטיות היא גלגל מסתובב שמגדירה שינאה כל פעם מחדש?
    ואיך הפכת את שדמי(המחונן) לדובר של דור שלם?
    אתה באמת רוצה לדבר על הדיסק של סוקולובסקי ולהשוות אותו לזה? קצת סרטנים, שואות, תאונות -ממש החומר ממנה מורכבת סאטירה איכותית ולא מזיקה. נו באמת, מאיפה ההיתממות הזאת?אתה לא ממש יכול לחדש לי בזה, מכיר את הנושא מצויין.
    ואל תדאג למכביזם. זה לא נדרש כלל ולא קשור לעניין. הייתם האוייב הגדול גם כשלא ספרנו אתכם(וזה יחזור).
    לכיכר(אחרי הפסדים שלכם) לא נגיע ושום פוסט של שדמי(מחונן) לא ישנה את זה, תנוח דעתך.
    וכן, אהדת ספורט זה דבר אינפנטילי. מסכים לגמרי עם הדוגמה שהבאת.
     

  • גלעד בלום

    יואב,אני לא מיתמם,אולי אני פשוט תמים,מיושן,זקן וטרחן,הפוסט לא הצחיק אותי,מה יש פה להבין?אני צוחק על עצמי ועל הפועל כל היום אבל קצת אנושיות ואחווה או הומור עדין שחושב קצת מחוץ לקופסא,לא יודע השנאה והרעל בפוסט הזה לא מתישבים לי עם רוח הבלוג הכללית.זה טור שמתאים לטוקבקיסטים של אתר וואן בעיני,שדמי אכן מחונן אבל טורים כאלו הם בזבוז של הכשרון שלו בעיני,כל כך הרבה שליליות סתמית,אשמח שיפתיע אותי פעם,אני זוכר אותו מהעיר,הוא כותב טוב אבל כשהוא כותב בהקשר של הפועל-מכבי יש איזה שד שיוצא החוצה,זה כולה ספורט חברים,הכל פה נאמר בקריצה,אני מקווה שאתה מבין את זה,לפעמים כשמתכתבים באינטרנט זה לא ברור אז אני אבהיר זאת שוב,חוץ מזה לא שמעתי ממכם תודה על זה שניצחנו את בני יהודה והבטחנו לכם את המקום השלישי :).

    • יואב

      הכל ברוח טובה ובקריצה ולדעתי גם הטור היה כזה אבל אולי זה עניין של טעם.
      חוסר ההבנה שלי נבע מזה שהזכרת את סוקולובסקי כסוג של דוגמה חיובית בהקשר הזה אבל עזוב. שנינו מבוגרים מידי בשביל הנונסנס הזה.
      תודה על בני יהודה, נחזיר לכם מול חיפה(:

  • זיו

    לא מבין מה אתם רוצים מחיים?

    אלייה ליבוביץ, בנו של ישעיהו ליבוביץ' אמר פעם שאנשים שחושבים על עבמים ומתעסקים בהם אלו אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם המתרחש בקיומם ולכן פוחדים לקחת אחריות על חייהם.כלומר ,"גם כך הכל זמני ויש משהו הרבה יותר גדול מאיתנו אז הסבל מתגמד"-אלוהים מודרנים.

    ההקבלה בין אסונות לאליפויות של הפועל הן משעשעות ואם ישנו אוהד הפועל שהן הכעיסו אותו אזי שהוא מפספס.
    ראשית, הרעיון הוא יפה כשלעצמו ושנית הוא כתוב בהומור ובציניות.

    חיים שדמי מעיד על סבל-סבל של אוהד ,סבל פרטיקולרי של אדם שחרב עליו עולמו.

    חיים שדמי מעיד על סבל של אומה שלמה-הלומת מלחמות,אינתיפאדות ונירצחים.

    חיים שדמי מוצא את הפועל תל אביב כמקור הסבל והנאחס הגדול ביותר שקיים עבורו.

    זה רק מעיד שחיים שדמי הוא אוהד כדורגל אמיתי ואכן מאד אוהד את קבוצתו.

    בחיים,כמו בכדורגל אתה בצד של האושר או של הסבל- האושר אינו מטרה,האושר הוא הוא דדרך החיים שבה בחרת.

    הפועל מנצחת שוב ושוב ומכבי,מה לעשות, יורדת שאולה..
    בשאול מחכים לה כוחות האופל..
    אדומים,כל כך אדומים שהסבל הוא בלתי יתואר.
    בגלל הפועל יש אנשים שאין להם חיים
    בגלל הפועל יש חיים שאין לו חיים.
    הרע,המגעיל והדחוי- הכל בגלל הפועל.
    כניראה מאד מיוחדת הקבוצה הזו שכל כך הרבה אנשים כותבים עליה,מתעסקים בה וסובלים ממנה..
    מה יש בהפועל הזו שגורמת אף למלחמות,לפיגועים ולאסונות?
    מעניין..

  • אדום עתיק

    האם הומור הוא כיסוי לכל ערווה ותועבה? אני אוהד הפועל ולא סובל שמזכירים שואה ונאצים בשירים על מכבי. גם לא כשאומרים שזה "בצחוק" או "רק במגרש". מושיק תאומים ואסון התאומים - בעיני רדוד ולא מצחיק (וגם לא מתיישב עם התאוריה היפה כשלעצמה על הקשר בין אסונות להפועל, הדאבל היה בעונת 1999-2000). נמני ואביב העמים הערבי - שנון ומעיד על הומור עצמי משובח - מה שמביא אותי למסקנה המתבקשת - הכי טוב (כמו אוהדי הפועל דוגמת עלי מוהר ז"ל) לצחוק על עצמך. האם יתכן שחיים שדמי לובש תחתונים אדומים?

  • מכביסט באמריקה

    [...] לא קראתם את הפוסט המבריק של חיים שדמי בדה באזר, זה [...]

  • עומר

    בהתחלה זה היה נחמד, לאחר מכן אפילו קצת משעשע, כשהגיעו הטעויות בנתונים והחוסר דיוק בעובדות ההיסטוריות זה היה קצת מביך, כזה התמשך והתמשך והתמשך זה הפך למעיק, שהתחיל הניסיון לאנוס ולהעביר את הנקודה (הפועל היא מקור הרוע) בכוח ע"י "הומור" ילדותי ורדוד זה כבר הזכיר טוקבקים בוואן- גם ההאשמות האינפנטליות "הפועל גונבת הכל""עיתונאים אדומים" די הזכירו את הרמה של "בית"רי בדם" מטוקבק מספר 457-רק בניסוח אינטליגנטי יותר. ובסופו של דבר- אין בטור הזה כלום מלבד רמת ניסוח גבוהה, קשר לספורט?! שכחו מזה-אפשר לחשוב שחיפשתי את זה באתר תוכן ספורט....
    בסך הכל, אם יש משהו שהבנתי מהטור הזה (ואולי זו הייתה הכוונה) - הפועל והקנאה בהצלחה שלה (כן בטח תכחישו-אבל הייתם מתחלפים איתנו בלי לחשוב)- משגעת,מחרפנת,מטריפה,פשוט מוציאה אותכם מדעתכם- וזה פשוט גורם לי לחייך חיוך שטני וענק ולצחוק צחוק מכשפתי מתגלגל.
    מגיע לכם חולרו*!!!
    יאללה הפועל מלחמה!! תנו לנו לשמוח- ויותר מזה תנו להם לבכות!!

  • דניאל

    עדיין לא הבנתי איזה זכות יש לאוהד מכבי תל-אביב, שקבוצתו האהובה, כנראה בגלל הזדהות עמוקה עם עיירות פיתוח בבקעת הירדן, דאגה "לקזז את הקיזוז", לבוא בתלונות על העניין הזה...

  • אשך טמיר המקורי

    התחלתי ונשברתי אחרי 2 דקות.
    כתיבה גרועה. רעיונות מבולבלים.
    לא ברור אבל לא שרדתי עד הסוף כדי לגלות אם יש פואנטה.

  • שמעון הראל נ’ אליעזר טביב – פסק הדין המלא | BUZZ

    [...] אביב שייך לטביב. פסק הדין, 5811 מילים (ארוך יותר מפוסט של חיים שדמי על הפועל!) מובא כאן כלשונו. תודה לידידנו, עו"ד אורי [...]

Comments are closed.