מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור

פוסט מאת חיים שדמי

 

1. אספסת

בספר המופלא והרלוונטי תמיד של ג'וזף הלר, מלכוד 22, מסופר על אבא של מייג'ור מייג'ור שהיה חקלאי שהתפרנס מלא לגדל אספסת. ככל שלא גידל יותר אספסת, ככה השתכר יותר. בכל פעם שלא גידל אספסת, הממשלה היתה מגדילה את הסיוע שהיתה מעניקה לו, ובכסף שקיבל היה קונה עוד חלקות, כדי שיוכל לא לגדל עוד יותר אספסת. כל עולמו היה אי גידול אספסת והוא היה אדם שמסור יותר מכל לעבודתו.

בערבים היה יושב אבא של מייג'ור מייג'ור בביתו ומקפיד שלא לתקן את הרתמות, והיה מזנק השכם בבוקר ממיטתו כדי לוודא שהמטלות שהשאיר לא יבוצעו. הוא היה אדם שבז לכל סיוע ממשלתי שניתן למי שאיננו חקלאי, והיה מציג אותו לראווה בפני כל מי שהאזין לו כסוציאליזם מזדחל. הוא היה תומך נלהב בחסכון ממשלתי, בתנאי שהדבר לא יפגע בסיוע הממשלתי לחקלאים תמורת אי גידול אספסת.

אבא של מייג'ור מייג'ור השקיע בתבונה באדמות שלו ולא היה שני לו באי גידול אספסת. עד מהרה הוא הפך לגורו של כל החקלאים במחוז וכולם היו מסתופפים סביבו לשמוע את מוצא פיו. "אתם תקצרו לפי איך שתזרעו", הוא היה אומר, וכולם היו עונים אחריו "אמן".

הוא היה אדם שהפך את אחיזת העיניים לאמנות, ויותר מכל תפס יותר מכולם את מהותו האמיתית של הקפיטליזם: ככל שתעשה פחות, תרוויח יותר. אם תדע, כמובן, לגרום לאדם שמולך להאמין שאתה עושה יותר מכולם.

גורלו של מייג'ור מייג'ור, בנו של אבא של מייג'ור מייג'ור, היה בנסיבות האלה מוכתב מראש. אבא שלו היה מניפולאטור חולני – שניצל את חולשתה הנוראה של אשתו, אחרי צירי לידה שנמשכו יום וחצי בטרם הולדת בנה, מייג'ור – כדי לשכנע אותה שקרא לרך הנולד כיילב, בדיוק כפי שרצתה.

רק כשהגיע כיילב מייג'ור לגן הילדים, התברר ששמו המלא האמיתי הוא מייג'ור מייג'ור. אבא של מייג'ור מייג'ור מעולם לא התכוון להיענות לבקשת אשתו, בדיוק כפי שלא התכוון מעולם להיענות לבקשה של אף אדם זולת עצמו. התוצאה היתה שמייג'ור מייג'ור הפך לילד מנודה, שאיש אינו רוצה בחברתו כיוון שאיש לא יכול היה לדעת מי הוא באמת.

מייג'ור נולד בינוני מדי וצמח בצורה מסורבלת מדי, שהפכה אותו לערבוביה נעלבת אחרי כל דחייה מחודשת. מייג'ור מייג'ור התגייס לצבא ותוך שבוע הועלה לדרגת מייג'ור. עד מהרה התמלאו מסדרונות הקונגרס האמריקאי בחברי קונגרס ששאלו "מי קידם את מייג'ור מייג'ור?", בלי לדעת שמי שהיתה אחראית על קידומו היתה בסך הכל מכונה, מחשב איי.בי.אם ציני ובעל חוש הומור כמו אבא שלו.

2.  פיצויים

רפאל התקשר אלי קורן מאושר. "הנביא העיוור" כמו שאנחנו קוראים לו, החבר הקיבוצניק לשעבר שלי, חגג עוד ניצחון שלו. בזכות זה שהוא יוצא התנועה הקיבוצית, רפאל מכיר כל ניסוי אפשרי בנפש האדם וכל עיוות שיצא מהניסויים האלה. "מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור פוטר", הוא אמר.

לא שהיה ספק למי מאיתנו שהוא צודק מהרגע שהתחילה העונה, אבל כולם מסביבנו התעקשו שזה אמיתי. עונה שלמה עקבנו אחריו, קראנו בשקיקה כל ציטוט שלו אחרי כל משחק וידענו שלראשונה בחיינו נפלה בידינו זכות גדולה: לצפות בעלילה שסופה הטראגי ידוע מראש, בידיעה ברורה שזאת הקומדיה הכי טובה שנחזה בה.

כזה הוא עידן הכסף הגדול. להיגיון אין משמעות אמיתית, והדרך היחידה לגרום לאנשים לסגת מתוכניתם המקורית והצפויה מראש לכישלון היא נגזרת של עומק ההפסד הכספי שלהם. רק כשתהליכים חסרי היגיון בסיסי הופכים למופרכים במידה שהם עולים הון כסף לאנשים עם הארנק, הם עושים את מה שהיה הגיוני ונכון ממילא מהרגע הראשון (שהוא כמובן ההיפוך של מה שכן עשו מהרגע הראשון, ועלה להם בדיעבד המון כסף. המון).

כן, הסיבה היחידה שאברם גרנט לא יאמן עוד קבוצה בפרמייר ליג היא רק מפני שהוא יוכרז כמונופול ולא יוכל יותר ליהנות מכספי פיצויי הפיטורים. שלוש קבוצות! שלוש קבוצות משלמות לאיש הזה פיטורים, והכל מפני שגרם להן להאמין שהוא מתאים לאמן אותן. שמונה וחצי מיליון פאונד רק מצ'לסי.

ממש אבא של מייג'ור מייג'ור. אדם שמקבל עוד ועוד כסף רק כדי לקנות בו עוד ועוד חלקות, בהן לא יגדל עוד ועוד אספסת. גאון. תפס את השיטה. מפוטר וחי על הפיצויים. בפיצויי הפיטורים שלו מקבוצה אחת אפשר להחזיק שנה שלמה את כל כותבי דה באזר בחיי רווחה שאפילו בעידן הזוהר של הטלוויזיה המסחרית לא הכירו.

ואני, בתמימות הפשטנית שלי, שואל, מי קידם את אברם. איך זה יכול להיות שאחרי כל מקום שהוא הורס, הוא מקודם שוב. איך.

אברם גרנט הוא בעייני ההוכחה שגם כשאתה לא יודע מספיק ויש מי שמבינים יותר ממך, אם לפי כל אמת מידה הגיונית הצדק איתך – אתה בעצם יודע יותר ממה שנדמה לך. כי אין ספק שכארגון, האנגלים מבינים בכדורגל יותר מאיתנו. מה שאומר שאני כחתיכה בפסיפס מבין פחות מחתיכת הפסיפס המקבילה באנגליה. ועדיין, אילו רק היו מדברים איתי בקיץ אוהדים של ווסטהאם. ואלה של פורטסמות' בזה שלפניו. ואלה של צ'לסי בזה שלפניו.

מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור, ככה קורא לו רפאל "הנביא העיוור", שילוב נורא בין אבא של מייג'ור מייג'ור לבין מייג'ור מייג'ור, שילוב שאפילו ג'וזף הלר הגאון לא חשב שאפשרי.

3.  רובינזון

אנשים טועים לגבי. חושבים שאני שונא את אברם. כתבתי עליו קטע כאן לפני חודשיים, שבמהותו לא שונה מהקטע הנוכחי, והיו שהאשימו אותי בשנאה. היה אפילו אחד שהתריע מתביעה של הוצאת הדיבה. והכל בגלל שאמרתי על אברם שאילו היית נקלע איתו לאי בודד, מיד הוא היה פורץ בבכי, וכשהיית מבקש להרגיע אותו ופונה ללכת לכיוון היער להצטייד במזון – היה מתנפל עליך ומתקיים מבשרך.

זה חוסר הבנה בסיסי של הוצאת הדיבה. אני באופן אישי חושב שתביעות דיבה הן דבר מבורך לכלי תקשורת, בזכות יחסי הציבור שהן גוררות, אבל לא בזה העניין. אני לא חושב שמה שאברם עושה לאוהדי הקבוצות באנגליה שונה מהותית מהאנלוגיה על האי הבודד, אבל גם בזה לא טמון העניין.

אני אוהב את אברם, ואני אוהב אותו במיוחד כשהוא מעבר לים. כי אני חושב שרק שם, במולדת הכדורגל הנפוחה מעצמה, הוא ממצה את כישוריו האמיתיים. אני חושב שהוא עשה כבר כל דבר אפשרי כאן, ולתמרן מניפולטיבית את לוזון, לוני, שחר וכל יתר האנשים שמסתובבים פה, זה ענין שקטן עליו במידה שתגרום לו עוול.

יותר מהכל, הייתי רוצה אותו מאמן את נבחרת אנגליה. או לפחות מנג'ר ספורטיבי של צ'לסי, שמחתים את נימני בתור עוזר שלו. לרדת ליגה כבר קטן עליו, נראה אותו חוזר לצ'לסי ומשכנע אותם להביא איתו את נימני.

4.

"הבעיה שלנו השנה היתה שהליגה היתה יותר קשה, לא היו קבוצות חלשות", הוא אומר, ואנשים עונים "אמן". זה משפט מבריק באופן שבו הוא מתמצת את הכישלון. אני באופן אישי לא מכיר קבוצות שירדו ליגה כי הן היו יותר טובות מהקבוצות האחרות.

אם חושבים על המשפט הזה לרגע הגיונית, מבינים שהוא תקף לכל קבוצה שירדה ליגה אי פעם, בכל מקום בעולם, תקף עד כדי כך שאם פרוספר אזגי יאמר אותו, אתם תרדו על האמאמא שלו מרוב שהוא אמר את המובן מאליו בשפה העילגת שלו.

אבל אצל אברם הדברים מתקבלים אחרת. האיש משחרר מילים ואנשים קונים. תבחרו כל ציטוט שלו, ותראו שאני צודק. אתה מקשיב לבנאדם מדבר, ואומר לעצמך, "לא יכול להיות שהדבר הזה מולי באמת שחרר את מה שהרגע הוא שחרר, הוא בטח גאון באיך שהוא רואה דברים", ואתה ממשיך הלאה. אתה הרי בעלים של קבוצה בפרמייר ליג, אתה אוהד של קבוצה בפרמייר ליג, אתה שחקן בקבוצה בפרמייר ליג – חייבת להיות לך זיקה כלשהי לכדורגל, זה לא אפשרי שמישהו יתיימר לתמרן אותך ככה. לא הגיוני שהוא יערבל אותך ככה בדברים שלו. אתה הרי בנאדם שמסתכל על המציאות ישר, כמו שצריך –  ואז, יום אחד, אחרי שקילפת את עצמך בקושי מהמיטה בשעת צהריים, אחרי לילה בלי שינה בגלל שהקבוצה שלך ירדה אתמול ליגה, אבל וכאוב ברמות שאף סם או משקה לא יצליחו לטשטש, אתה מגלה אותו בטלוויזיה, כבר בכלל ביבשת אחרת, אוכל צהריים עם קרולין ווזניאקי וההורים שלה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

מענטש
החלטות טובות בעונת הפרמייר ליג הזו

72 Comments

גיל שלי 17 במאי 2011

כתבת למעשה על המערכת הפיננסית בארצות הברית, בעוד אתה מתכוון לאברם הקטן

שלו 17 במאי 2011

רק על אזכור מלכוד 22 מגיע שאפו.
כל עוד הוא לא חותם במכבי, מנצ'סטר יונייטד או א.ס. רומא אברם הוא אישיות מבורכת בעייני, הוא מוכיח שאם מתפללים ממש חזק משאלות מתגשמות.

סימנטוב 17 במאי 2011

re אם מתפללים
לייק

שלו 17 במאי 2011

לא ציינתי שאני אתאיסט…
הכל קנאה אצל כולם.
מי לא היה מתחלף אתו, בשביל מליון פאונד לא אכפת לי שאוהדי מילוול יעשו גם מקדש על שמי כמי שהוריד את ווסטהאם ליגה או להיזכר כמאמן שהוריד שלוש קבוצות ליגה (אפילו ברצף).

איל 17 במאי 2011

המשלת גרנט למייג'ור מייג'ור יפה מאד, גם אם לא נכונה.

לדעתי הסיפור עם גרנט הוא פשוט סיפור שקורה בארגונים רבים, שאדם מקודם למקום שבו הוא לא יכול להצליח, כי הוא גדול עליו.

גרנט הצליח, בדרכים מעט נכלוליות להגיע לאימון צ'לסי. זה היה מינוי מטורף והזוי. הוא ממש לא אשמתו של גרנט, שחשב גבוה וברגע שזה הוצע לו הוא העיז ולקח את התפקיד.

גרנט לא כשל בתפקיד זה. הוא לא הבריק, אבל ממש לא כשל בו.

לכן, המינוי לפורסמות' היה הגיוני וסביר. בפורסמות' הייתה לו קבוצה די גרועה, ולכן השורה התחתונה לא הייתה באשמתו.

כך שלמעשה גרנט נכשל פעם אחת. זה מעמיד את כל הטענות נגדו ביחס להיותו מייג'ור מייג'ור באור שונה.

דורפן 17 במאי 2011

גרנט חשב על הדחת מוריניו ברגע שהגיע לשם ואולי עוד קודם. הוא החל לקיים "שיחות משוב" עם שחקנים מאחרי גבו של המנג'ר.

ההגיון שלך הגיוני אבל הפוך לסיטואציה. צ'לסי הייתה קבוצה מספיק חזקה בכדי לשרוד את אברם. הוא לא הוסיף לה דבר – לא שחקן מצליח, לא שיטה, כלום. אבל היה בה מספיק כדי להצליח מעט פחות מאשר קודם. פורטסמות' לא יכולה לשרוד מנג'ר בטלן. גם ווסט-האם לא.

כי השנה – איזה חוסר מזל נוראי – הליגה קשה.

גיא 18 במאי 2011

בארגונים בדרך כלל האדם נתקע במקום שהוא לא ראוי לו…
העקרון הפיטרי דואג לכך :-)
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99

אזי 17 במאי 2011

הבנאדם לקח אליפות גם במכבי וגם בחיפה אחרי שנים מלאות בכלום… לא יכיל להיות שהוא כזה גרוע…
לדעתי פשוט הוא מאמן מהזן הפסיכולוגי (זוכרים את הדיון על פיל ג'קסון)
באותה צורה שהוא מערבב את הבעלים, הוא מביא למחויבות של השחקנים… רק שבאנגליה זה לא הולך לו…
ושוב… זה שפורטסמוט וווסט האם לקחו אותו זה לא מפתיע, הוא אימן את צ'לסי הגדולה!
בדיוק כמו שגיא לוזון מצא עבודה אחרי שכמעט הוריד את הפועל ליגה.
אם יש לך ברזומה קבוצה גדולה, זה לא משנה אם הצלחת או נכשלת בה

דורפן 18 במאי 2011

אזי – להגיד על מאמן (ג'קסון) שדבק בשיטת משחק אחת עשרים שנה שאברם הוא מאמן מהזן שלו – זה עלבון לאינטיליגנציה.

סימנטוב 17 במאי 2011

אחלה ספר סחתיין על ההמשלה אם כי אני נוטה להסכים עם איל (לגבי האימון) כישלון אמיתי הוא בעיקר בווסטהם.

ירון 17 במאי 2011

שורש הבעיה הוא בכך שמאוד קשה עד בלתי אפשרי לשפוט מאמן כדורגל.
נכון, יש איזה אלכס פרגוסון שבאמת אי אפשר לחלוק עליו אבל חוץ ממנו כמה מאמנים יש שאין עליהם עוררין? הרי גוטמן שעד לפני חצי עונה היה המאמן מספר אחת בישראל הפך למאמן שלא מבין ולא יודע אחרי חצי עונה.
שלא לדבר על מוריניו שאחרי עונה ספק כושלת בריאל מדריד כבר טוענים שהוא בעצם בלון שנופח.
מרבית המאמנים חיים בעולם של אי ודאות שעמוס בפרמטרים שאינם נתונים לשליטתם ולכן הצלחתם היא בהרבה מקרים בלתי מדידה ו/או לא לגמרי תלויה בהם.

דרך אגב לא שונה מהותי ממנכ"לים וכאן כפי שאמרו קודם העיקר זה הרזומה שינסה כל אחד מכם שאינו מנכ"ל להתקבל למשרת מנכ"ל יבעטו אותו מהדלת בלי להתייחס לאיו אבל תגיש בקשה אחרי שמנכלת איזו חברה ולא משנה כמה כושלת הייתה בקדנציה שלך יגידו זה היה מנכ"ל ב-X הוא בטח מתאים וזה מה שקרה לאברם. הוא היה מאמן צלסי והביא אותם לגמר ליגת האלופות אז הוא לא מתאים לווסטהאם??.

חננאל 17 במאי 2011

נהדר.

דורפן 17 במאי 2011

ירון – זה לא נכון אבל תיארת במדוייק את הפילוסופיה של אברם. הוא הולך לבעלי קבוצות ומשכנע אותם שזה הכל מזל. שמהמאמן הנוכחי – נניח מוריניו – לוקח יותר מדי קרדיט לעצמו. הוא ייתן להם כבוד כי הם יודעים לא פחות טוב אם אסיין או שבצ'נקו צריכים לשחק. שמנג'ר הוא יותר דמות ייצוגית מול התקשורת. ואז הם קונים את זה וממנים את אברם. ועכשיו הם באמת צריכים מנג'ר טוב כדי לעלות ליגה.

הצלחת מנג'ר לא תמיד תלויה בו – אבל יש הצלחות משנה. קידום שחקן, הנחלת שיטת משחק – לא ידוע לי על משהו אחד מוצלח שאברם עשה באנגליה.

הופ 17 במאי 2011

אני לא חושב שגרנט הוא מאמן מחורבן, לנו בחיפה הוא הביא אליפות ואי אפשר לשכוח לו את זה. ההתנהלות שלו באנגליה, לעומת זאת, מכוערת ומבזה. אני אמנם לא יודע מה הוא בדיוק עשה בשביל לקבל את המשרות שלו, אבל אתה לא הופך ממאמן ישראלי אלמוני למאמן צ'לסי בזכות התחת היפה שלך.
הפוסט, בכל מקרה, מעולה, והאנלוגיה נהדרת.

אביעד 18 במאי 2011

"אליפות" היא לא מראה הכל. זוכר את הסגל שהיה לו? זוכר את הכדורגל?

הופ 18 במאי 2011

אני לא זוכר את הכדורגל אבל האמת שהזיכרון שלי על הפנים. לפני שכתבתי את התגובה חיפשתי קצת באינטרנט, ראיתי את שמות השחקנים מאז ונזכרתי שדי אהבתי את הקבוצה הזו, עם ז'וטה ורוסו ופראליה ובניון ובאדיר וקטן ויעקובו.
נכון, היה לו סגל מדהים אבל זה לא קל לקחת אליפות גם עם סגל מצוין (ר' מ.ת"א השנה), ולהצליח להדביק חבורה של אגואים אחד לשני.

matipool 17 במאי 2011

נפלא .
הדבר הכי חשוב שאני לוקח מהטור הזה , זו העובדה שאני חייב לקרוא את מלכוד 22 דחוף . עברו יותר מדי שנים מאז שקראתי אותו והייתי די ילד אז .

ניינר 17 במאי 2011

פוסט גדול! אצל אברם קיימת בעייה נוספת- האיש הוא שרלטן ואנשים נופלים בקסם השרלטנות שלו. כשהם מתפכחים זה כבר מאוחר מדי והם מוצאים את עצמם עם קבוצה מפורקת.

נעל קרועה 17 במאי 2011

מילכוד 22 ספר ניצחי

טל 17 במאי 2011

השאלה המענינית היא מה הסיבה לכך שגרנט היה כישלון כל כך גדול ברמה המקצועית.

ברור שהוא לא פרגוסון, וונגר או מוריניו, אבל אני מודה שאני לא מאמין שהוא יודע פחות כדורגל מסם אלרדייס, מיק מקראתי' ומאמנים אחרים בתחתית הליגה. או אם ננסח את זה אחרת- אני לא מאמין שאלרדייס היה מצליח יותר מגרנט עם קבוצות צמרת בישראל.

הנקודה המרכזית היא כנראה חוסר היכולת של גרנט להתחבר לשחקנים זרים באותה רמה שהוא מצליח להתחבר לשחקנים ישראלים. ולאולגירכים. ולסופר סוכנים. ולטוני בלייר. ולקרוליין ווז'נייבסקי. השטיקים שעובדים על נימני ואבי כהן הירושלמי, מסתבר, לא עובדים על סקוט פרקר וקרלטון קול. באנגליה כנראה גם יותר קשה להשיג לעצמך עיתונאי חצר (או שזו מדינה גדולה מכדי שעיתונאי החצר שהשגת יוכלו באמת להשפיע).

דורפן 17 במאי 2011

טל – באנגליה יש יותר מדי עיתונים. גרנט טעה במפה התקשורתית באנגליה. בישראל אתה תופס את העיתון הגדול (שבספורט זה ידיעות) ונותן לו את כל הידיעות. הוא ניסה לעשות זאת בצ'לסי. הבעיה שבאנגליה אין עיתון עם נתח משמעותי מספיק בשוק – והוא קומם עליו את כל האחרים.

לגבי אלרדייס. גרנט לא יודע פחות טקטיקה. זה הכל. מה שמייחד את אלרדייס שהוא מקים את צוות האימון הכי גדול לקבוצה קטנה. יש לו יותר מומחי פילטיס, תזונה, skills, יוגה, כוח, ניתוחים ביומטרים וכיוצא באלו מכל מועדון אולי מלבד הבאמת גדולים. והוא עובד עם כל הצוות הזה 20 שעות ביום. את כל השעות שגרנט מבלה בתקשורת הוא מבלה באימונים. בגלל זה הקבוצות שלו מצליחות תמיד מעבר לאיכות הסגל.

במוסר עבודה אין מה להשוות בין האנשים הללו. סם אלרדייס אף לא בתחתית הליגה.

טל 17 במאי 2011

אלרדייס הוא דוגמה (או סמל), לא התכוונתי אליו ספציפית. השאלה היא האם יש באמת פער מקצועי כל כך גדול בין גרנט (אולי בכיר המאמנים שלנו) למאמן תחתית מקומי בפרמיירליג. לי נראה שזה בעיקר פערי כריזמה ויכולת תקשור ולא איזה פער אדיר בידע.

קח דוגמה מהכדורסל. אין לי צל של ספק, שאם קבוצת NBA הייתה נותנת לדיויד בלאט הזדמנות הוא היה עושה טובה שלא נופלת מטובי המאמנים השם (ראית את זה במקרה של דאנטוני ושל מאמנים אחרים). זה שמאמן מגיע מליגה קטנה יותר לא אומר שבהינתן ההזדמנות (בלי לשאלה איך הוא קיבל אותה) הוא יעשה עבודה פחות טובה. מבחינתי, הדבר במדהים במקרה גרנט הוא הכישלון המקצועי המוחלט.

דורפן 17 במאי 2011

אין פער בידע. אבל יש פער גדול בשני דברים.

הראשון הוא מוסר עבודה. הוא פשוט עסוק יותר מדי בכל מה שמסביב.

השני הוא עקביות. דווקא התייחסתי לכך בעיתון – לקבוצות עם הסגלים הכי נחותים, יש סגנון מאד מוגדר ועקבי.

אפשר לצחוק על כך שסטוק מילאה את הסגל בשחקנים גבוהים והיא בונה על האאוטים של דה-לאפ. אבל היא משיגה כך עשרה שערים בשנה שהפכו אותו לקבוצת מרכז טבלה. עכשיו הם גם הוסיפו קיצונים אבל הם משחקים על הגובה שלהם כל הזמן. וויגן משחקת מין טיקי-טקה לאביונים. אבל עושה את זה כל הזמן – גם אחרי שחטפה תשיעיה ושמיניה בשנה שעברה. בירמינגהאם משחקים לונג-בול שספק אם ראית אפילו בשנות החמישים. אבל כל הזמן. וכשאתה עושה משהו מספיק זמן – אתה משתפר בו.

אני שואל אותך: מה בדיוק ווסט-האם עושים? מה הסגנון שלהם? ביום ראשון – אאוט אוף דה בלו – פתאום סוויפר מאחרי שני בלמים בוויגן.

אין לי שום ספק שדייויד בלאט היה עושה עבודה טובה בNBA. הוא מכבד שחקנים והם מכבדים אותו. גם בגלל האופי שלו וגם כי הם רואים אותו שעות אינסופיות בעבודה.

טל 17 במאי 2011

ענין מוסר העובדה הוא בכלל מוזר. הרי ההגיון הסביר אומר שמישהו שקיבל את הזדמנות חייו ויש לו כל כך הרבה מתנגדים (מבית ומחוץ) יעשה הכל כד להוכיח את עצמו ולו במטרה להיות זה שצוחק אחרון. הרי לא באמת חסר לו כסף אם אין לו כוח לעבוד.

אגב, פעם גרנט היה מאמן מאד חדשני עם שיטה מאד מוגדרת וגם מאד התקפית. למשל, הוא זה שהכניס לישראל את משחק הלחץ של מילאן ואני וכר שבעונה הראשונה שלו מכבי הוא נהג במצב של יתרון להכניס חלוץ, דבר שנחשב אז למאד לא מקובל.
לתחושתי, הכל השתנה מאז ה 5-0 שמכבי תל אביב הפסידה לחיפה במשחק העונה. מאז, הוא זנח את המשחק ההתקפי ועבר לסגנון הרבה יותר זהיר עם נטיה לקצבות (פץ, ברומר).

אביעד 18 במאי 2011

טל, לדעתי אתה צודק. ה 5:0 היא בדיוק הנקודה בה גרנט הפסיק לחדש ועבר למחוזות אחרים של התחברות עם מוקדי כוח.

Tal 17 במאי 2011

לקחת אותי כמה שנים אחורה עם האיזכור ממלכוד 22. ללא ספק הספר האהוב עליי. מדהים כמה הוא רלוונטי גם יובל אחרי שנכתב.

גרנט הביא את צ'לסי לגמר ליגת האלופות ומרחק פנדל מוחמץ מהזכייה. בפעם הבאה שהם יגיעו לשם, הם יוכלו להגיד שגרנט נכשל אצלם.
בפומפי זו הייתה כרוניקה של כישלון ידוע מראש, עם סוכרייה מתוקה במיוחד- גמר הגביע האנגלי.

כפי שנכתב כאן, גם בעיניי הכישלון המהדהד היחיד שלו הוא בווסטהאם העונה, אבל אני גם מסכים שהרגשת הקומבינה והישרא-בלוף שמאפיינת את הקריירה שלו באנגליה מעיבה על ההישגים שכן השיג ומקשה להרגיש פרגון כלשהו כפי שהייתי חש כלפי כל ישראלי אחר שמשחק/מאמן בחו"ל.

מנחם לס 17 במאי 2011

שדמי, לצערי איני מכיר אותך, ואני לא יודע מה מקצועך ומה אתה עושה בחיים.

הצרה של הרבה מאיתנו, העתונאים, שאנחנו יודעים בעקרון רק דבר אחד: לכתוב. ישנם אחרים שעושים.

אברם לא שבר לאף אחד זרוע כדי שישכרו אותו כמאמן. אם כל ישראל (היה מאמן נבחרת!) וכל אנגליה, הם מטומטמים עד כדי כך שהם מעסיקים חסר ידע, ובלפן כמוהו, מגיע גם לישראל וגם לאנגליה מאמן כמוהו. כל הישגי העבר שלו מעודכנים גם בדפוס וגם בוידיאו. הוא מגיע לראיונות (גם לך היו ביצים לעמוד בפני וועדת המנהלים של צ'לסי ולמכור את עצמך?), הוא מקבל עבודה במשכורת של מיליונים, הוא יכול לקנות היום בית במגדל בפ"ת, ועוד כמה בתים בכמה איים ביוון ובקריביים, ולא לעבוד יום אחד נוסף בחייו.

לעמתו אנחנו העתונאים, גרים בדירת חדר אחד בצפון ת"א, בדירת חדר באיזה חור ביפו, בדירה מושכרת בבודפשט, בגרמניה, ובקיבוץ.

אני מקווה שכולנו העתונאים מאושרים בחלקנו, אבל באופן אובייקטיבי כל אדם עם הגיון היה רוצה להיות גראנט, ולא איזה עתונאי שכל מה שהוא יודע זה להקיש במקשים – וזה ללא הכנה מיוחדת, ללא אישור או רשיון, ללא לימודים שהם חובה למקצוע – וברוב המקרים גם ללא אחריות של תוצאות על מה שהוא כותב. אנחנו מברברים, וכאלה כמו גארנט עושים. 99.99% מאנשי העולם היו מעדיפים להיות גראנט מאשד שדמי, או לס, או דורפן (ואני כמובן לא מדבר על עניינים אישיים, משפחה, בריאות, ודברים אחרים בהם אין לי מושג עליו או עליך, שדמי; אני לא הייתי מחליף את גייל שלי עבור מאה קריירות של גארנט, אבל זה ספור אחר), ו-99.99% מאנשי עולם אובייקטיביים היו מגדירים את ההצלחה שלו בחיים עשרות מונים גדולה מההצלחה הממוצעת שלנו בחיים.

יש לי סיפוק גדול מכתיבה כי היום אני פנסיונר ולא צריך להרוויח מכתיבה. אז אני כותב כאן בחינם (עד שדורפן יזרוק אותי), מקבל $50 לחודש ממקדונלד על שהלוגו שלהם נמצא באתר שלי, ומקבל $100-$200 לכתבה שבועית בידיעות אמריקה. כן, בעבר השתכרתי הרבה יותר וזכיתי להיות באולימפיאדות, אליפויות עולם, סופרבולים, ומה לא. אבל בהרבה מהם ראיתי את גארנט, עם כרטיסים קנויים בכספו.

האדם הגיע להישגי-על שהם חלום לכל ישראלי. הוא מוכר בכל עולם הכדורגל. הוא יכול לשבת היום בשקט, לקרוא בחיוך את כל מה שאנחנו, הקנאים, כותבים עליו, ולחיות ככה בשיבה טובה עד יום מותו.

פאקו 17 במאי 2011

מנחם, לשיטתך כל אחד שהגיע להישגים בקריירה שלו חסין מביקורת, עקב הפערים בינו לבין כותב הביקורת. כך למשל, אסור לבקר את אייזיה תומס על השטויות שעשה בניהול הניקס עקב הישגיו הקודמים. זה טיעון פופוליסטי שמופנה בד"כ כלפי עיתונאים, מבקרי סרטים, מוסיקה, אוכל וכו', ומעקר מראש כל דבר שהם יכתבו. כך לגבי גרנט – היו לאיש הישגים בעבר, אולם אני נוטה להסכים עם רוב המקטרגים כאן שהכשלונות שלו נובעים באופן עקבי מצורת התנהלותו בתוך ומחוץ למגרש. הביקורת הזאת, מה לעשות, לגיטימית גם כשהיא באה מכאלו שגרים בדירת חדר ביפו (ולא בגבעת אנדרומדה).

גיל שלי 17 במאי 2011

כל הטיעון של כסף כמדד ליכולת הוא מגוחך. אני מכיר הרבה מאוד חסרי יכולת אשר גרים בווילות יפות במיוחד. הגיע הזמן שכולם יבינו שגם כסף מגיע הרבה בזכות מזל ולא רק בזכות היכולת לעשות כסף.

אריק 18 במאי 2011

מנחם למה יש לי תחושה שגם אתה granted? אני מניח שלגמתם קפה יחד בארועים שציינת…

קורא 18 במאי 2011

מנחם, למדוד הצלחה במונחים של חומר וכסף זה נחמד ויפה, אבל יש כאלה שמודדים אותה בכלים מקצועיים, ערכיים ואתיים. גם ישראלים שמוכרים שקרים בקניונים בארה"ב מצליחים (להכניס כסף)על הדרך אפשר להתווכח…
לטיעוניך, אם היו לי את הכישורים, הייתי שמח להגיע למשרות שהוא הגיע אבל לא בדרך הזאת אלא יותר ביושרה (וברור לי שלא עשה דבר לא חוקי)

אלון 17 במאי 2011

גרנט צודק, הליגה האנגלית הייתה קשה מאד השנה. אם ווסטהאם היו עוברים לליגה הסקוטית, האדריאטית או הליגה הישראלית בכדורסל הם לא היו יורדים ליגה.

תושב חוזר 18 במאי 2011

יכול להיות, מה שבטוח הוא שאם הם כן היו יורדים הוא היה מסביר את זה בקשיי הסתגלות

מנחם לס 17 במאי 2011

הרוב הגדול של כתבי הספורט לא היו אתלטים מוצלחים. ב-50 שנותי ככתב ספורט פגשתי המונים, ואת רוב הכתבים הוותיקים בישראל ובארה"ב. אני לא יודע אם שמעתם על מייק לופיקה. אחד מעתונאי הספורט החשובים ביותר כאן. לפני הרבה שנים, אולי 25 או 30 שנה, הוא גילה לי שהוא שונא ספורטאים בד"כ. מייק הוא מין קטנצ'יק כזה, נמוך, רזה, שבקווינס כילד תמיד ניסה לשחק כדורסל ובייסבול, ותמיד ניבחר אחרון כי הוא היה כזה אנטי-אתלט חסר קואורדינציה. הוא פיתח RESENTMENT כלפי אתלטים מצויינים.
אני לא פסיכולוג ולא מנסה לקבוע כאן עובדות, אבל ישנם הרבה מקרים לדעתי של COMPENSATION. כמו שאדם מגמגם מת להיות קריין רדיו.
שימו לב שבין כל עתונאי הספורט המוכרים בישראל, אין אף אתלט לשעבר. הספורטאים הולכים לטלוויזיה כי גם כספורטאים הם אהבו את אורות הבמה.
העתונאים? מאלה שאני מכיר אישית, רובם היו ממש אנטי אתלטים, שבוודאי תמיד ניבחרו אחרונים לכל משחק. הצורה היחידה "להחזיר" לספורטאים (או למאמנים שכמה מהם היו ספורטאים לא רעים כמו שלמה שרף, דראנט, ושאר מאמני ליגת העל בישראל, ורוב מאמני הפרימייר ליג)היא לבקר אותם, תוך כדי "הערצה" לכמה מהם.
לכן כל מאמר ביקורת צריך להיקרא עם GRAIN OF SALT.

דורפן 17 במאי 2011

מנחם – אני משער שאתה מקבל בפחות סקפטיות פרשנים שהם מאמנים מובטלים עם היסטוריה אישית מול שחקנים ומאמנים, שרוצים לקבל ג'וב בשבוע הבא.

אני חושב שלבנות תאוריה שעיתונאי ספורט מתוסכלים מכך שהם לא שחקנים היא מגוחכת.

מנחם לס 17 במאי 2011

רונן –

המשפט הראשון לא בדיוק מובן לי. סורי.

המשפט השני – אולי "מגוחכת" אבל נכונה בהרבה מקרים. תחשוב בעצמך על כמה מעתונאי הספורט וכותבי פוסטים שאתה מכיר בישראל ובעולם. עתונאי ספורט הם כ- קבוצה – עוף מוזר.

דורפן 17 במאי 2011

מנחם – אני אומר שזה מוזר לחשוד בעיתונאי שהוא לא אובייקטיבי כי הוא מקנה בספורטאי אבל מצד שני לקבל פרשנות ממאמן שבעצם רוצה לקבל את הג'וב של המאמן על המגרש.

עיתונאי ספורט שמקנא בספורטאים זה חולה נפש.

מנחם לס 17 במאי 2011

רונן, אני לא מתכוון ל-"קנאה" אלא "סלידה" מסויימת, שקשורה לעבר של כמה מאיתנו בספורט כילדים. לא פלא שכמה מאיתנו בחרנו את עתונאות ספורט כי היא לדעתי COMPENSATION בצורה הברורה ביותר. ניכתב הרבה על זה.

אבל אולי עדיף נשאיר את הויכוח הזה לפסיכולוגים של הספורט.

גיל שלי 17 במאי 2011

מנחם – כל דבר צריך לקחת עם גרגיר מלח. אין דעה שלא מגיעה מבית יוצר המושפע משיקולים שאנו לא מודעים להם. עדין, אין בכך כדי לקבוע באופן אוטומטי שאם אתה עיתונאי אתה מקנא במושא סיקוריך. אני לא עיתונאי, ואני יכול להגיד לך שהטורים של מרטין וולף, פול קרוגמן, ואחרים, מוסיפים לי ידע הרבה יותר גדול מהדיבורים של וורן באפט. כל אחד טוב בתחומו. יש מי שיודע לכתוב, ויש מי שיודע לשחק, יש מי שיודע לזכות בלוטו.

מנחם לס 17 במאי 2011

אני לא מדבר על "הדיבורים של וורן באפט". אני מדבר על המעשים וההישגים של באפט.

גיל שלי 17 במאי 2011

מנחם – זו כוונתי. למרות כל הישגי באפט, אני מעדיף לחקרוא את וולף, ולהשקיע אצל באפט (לא היום). כל אחד והתחום בו הוא מוצלח

יואב 17 במאי 2011

יש לי תחושה שחיים שדמי הוא קורבן אכזבה מאברם, בדיוק כמוני.כל אוהד מכבי בתחילת שנות התשעים האמין שמדובר במשיח עצמו.
כתבתי גם אצל בני, בעיני זה סיפור קצת עצוב(כמה שזה נשמע מוזר) על אדם סופר מוכשר שהבטיח כל כך הרבה ולמרות הצלחותיו, עדיין נותן תחושה חמוצה, ההפך הגמור מאותם ימים תמימים.
מעשית, אני חושב שהכריזמה שעבדה נהדר בשפת האם שלו,לא עוברת מספיק טוב בשפה אחרת.
גם ברמת הפרסונות והרזומה-לתקשר עם נמני ודריקס זה עסק אחר לגמרי מאשר להפיק או לשכנע את לאמפרד שיש לך מה לתרום לו.
מיקצועית, אברם היה חדשן בתחילת דרכו בישראל(הלחץ,זיהוי תפקיד הקשר שבונה והורס במקביל, הרצון לפוזשן ארוך)והראה עין טובה לשחקנים(כל שחקני הפועל פתח תקווה של אז ורוב שחקני מכבי).
אבל משהו השתבש.
להעדיף את שוקאנוב על שאלוי, את קסירין(לא מי זה אלא מה זה)על אוסטרץ ולנפות את רוסו לאחר מבחנים בהפועל חיפה, קיבעון בחילופים וכדורגל משמים שלווה בהבטחות שווא-זה כבר הרגיש לא טוב ולא מיקרי.כאילו אברם עובד כבר על אוטומט, ללא תשוקה וללא שום בשורה.
הכדורגל המשיך להתקדם, בטח במקומות שהוא שאף אליהם והוא קצת נשאר מאחור.
אגב,יש לו מאזן גמרים(ומשחקי עונה)לא מחמיא שאולי נבע מפאסיביות יתר במשחק אחד על כל הקופה.
אין בי שימחה לאיד(אני גם מספמט את הפטישים),סתם התפכחות.

אבי 18 במאי 2011

מזדהה מאד עם התחושות; לכל אורך הקדנציה השניה שלו במכבי האמנתי שהקסם עוד יחזור, שההצלחה מעבר לפינה. אולי זה באמת ה- 5-0 שהוזכר למעלה.

דה גאנר 17 במאי 2011

נראה לי שכל האמוציות שמצליח גרנט לחלץ מאנשים קשורות לחוסר היכולת של רובנו לפענח מה בדיוק הסיפור. כמו לקרוא ספר שהעמודים המרתקים ביותר שלו תלושים ומונעים מאיתנו להבין באמת את השתלשלות העניינים.
הרי יש מספיק אנשים לא מוכשרים שמגיעים לעמדות שהן מעבר ליכולותיהם וקריירת האימון של גרנט מפ"ת ועד הנבחרת הייתה סה"כ מוצלחת ולינארית (תחת או לא, זה לא משנה).
משם גרנט ההפעיל יכולות שלא קשורות בהכרח לשדה הכדורגל,ונראה ששכח איך חוזרים להשתמש ביכולות המקצועיות שלו.
היחס שלנו לגבי העמודים החסרים קשור לדעתי לחוסר ההבנה של רובנו להבין איך חושבים ופועלים העשירים כקורח. לפורטסמות בהתחלה הוא הגיע דרך גאידמאק, זה ברור, אבל איך לעזאזל הוא הגיע לצ'לסי?
נראה לי שרק הוא ואברמוביץ' יודעים, הניחוש שלי הוא שבאיזה יום ראשון מבושם גרנט הצליח להוביל את אברמוביץ' לסוג של התערבות שדינה היה שהנ"ל מקבל את משרת האימון בצ'לסי.
הסיבוב השני בפורטסמות ווסטהאם היה השלכה של עונת האימון בצ'לסי.
העונה הזו בווסטהאם הייתה עונת המבחן, רק שנראה מרוב התמחות בהתעסקות במסביב הוא שכח את העיקר נשאר רק עם המניירות.
בפרמייר-ליג זה לא מספיק, בליגת העל דווקא כן

הופ 17 במאי 2011

אהבתי את הספר עם הדפים התלושים.
אני מקווה שמישהו יפרסם את העמודים האלה יום אחד, זה באמת יהיה מרתק

גיל 17 במאי 2011

כל הסיפור עם גרנט מוזר. בסדר, נניח שהוא לא מאמן כל כך טוב ואמן בתקשורת. עדיין זה לא מסביר למה שוב ושוב שוכרים אותו ובטח לא את הצורה שבה קודם בצ'לסי. האם במועדון כזה גדול כולם היו כאלו טיפשים שהוא הצליח לחתור תחת מוריניו כמו כלום? הדברים הללו נשמעים לא הגיוני.

ליבר 17 במאי 2011

הבעיה של גרנט השנה הייתה שהשחקנים שלו לא שמים עליו!
בתור מאמן שהוא סוג של מוטיבטור אתה צריך שלשחקנים יהיה איכפת. הבעיה הייתה שגם השחקנים שלו הבינו שהוא מאמן עצלן שמתעסק בתקשורת ולכן לא כיבדו אותו. מבחינתם כל התארים של אברם בישראל וההישג ה"מרשים" עם הנבחרת שווים לקליפת השום. הם מתייחסים אליו כזר אופורטוניסט שמצליח לערבב את כל היהודים שמחיקים בקבוצות פרמייר ליג.
בלי קשר לאברם הירידה של ווסטהאם זה דבר מאוד עצוב לליגה האנגלית. אחת הקבוצות הנחמדות והמעניינות באנגליה. אני מאוד מקווה שבלקפול יישארו כי הם משב רוח מרענן. גם קארדיף יכולה להיות תוספת מעניינת, קבוצה וולשית בפריימר ליג. לא זכור לי דבר כזה הרבה זמן.

דורי גיל 17 במאי 2011

ענק!

ניני 17 במאי 2011

נפלא!!

צור שפי 17 במאי 2011

פוסט נפלא. החיבור ל"מילכוד 22" יוצא מהכלל ועושה חשק לחזור לתנ"ך הזה אחרי כמה שנים שלא קראתי בו.

yoavdubinsky@gmail.com 17 במאי 2011

מצחיק מאוד. מצוין. מלכוד 22 אכן תנ"ך

דורפן 17 במאי 2011

מנחם – בוא נגיד שדמותו מסתכמת בתגובה שלו לירידה. אם היו לי שחקנים יותר טובים. כלומר יורד על השחקנים שיש לו ובורח מאחריות. ויש לו שחקנים הרבה הרבה יותר טובים מכל התחתית. יותר מעשרה בינלאומיים בנבחרות בכירות.

טל 18 במאי 2011

למען ההגינות, זו לא הייתה תגובה שלו, אלא של פיני זהבי.

חדש 24 במאי 2011

נמצא פתרון לווסטאהם –
"ווסטהאם מועדון גדול ואם ימשיכו בחזון שלי, הקבוצה תוכל לחזור לפרמייר ליג".

ועוד ציטוט שיכול להתווסף –
היה לנו חוסר מזל לאורך כל העונה. היה מרחק קטן מאוד בין עונה לטובה לבין מה שקרה לנו בפועל. היינו צריכים לנצח הרבה יותר ממשחקים ממה שניצחנו".

לרשימה המלאה
http://sports.walla.co.il/?w=//1823061

אלכס 17 במאי 2011

בדיוק הזכיר לי שהיום חתמתי "וושינגטון אירווינג" על איזה טופס מפגר בעבודה.

איל 18 במאי 2011

lol

IDO 18 במאי 2011

אחלה טור, ולכל אוהבי ג'וזף הלר ומילכוד 22,
יצירת הפאר האמיתי שלו הגיע מאוחר יותר: בית האלוהים – הוא הספר הטוב ביותר שתקראו בנושא הרפואה המודרנית!

מה פתאום? 18 במאי 2011

בית האלוהים יצירה מופלאה. אבל כתב אותה סמואל שם

הופ 18 במאי 2011

אני חושב שהתבלבלת עם "אלוהים יודע". אז לאיזה התכוונת?
"בית האלוהים" באמת מעולה ומזכיר מאוד את הסגנון של הלר.

איל 18 במאי 2011

כפי שאמרו אחרים, בית האלוהים היא של סמואל שם, והיא אכן יצירה מאד "הלרית".

אבל מלכוד 22 מוצלח בהרבה.

IDO 18 במאי 2011

לעניין גרנט,

הנכס העיקרי של גרנט הוא מוריד הגשם שלו: פיני זהבי.
כמובן שקאריזמה אחד על אחד, ויכולת לעשות מכירה מול מובילי הכח של הקבוצות יש לו.

התסריט של מה שקורא נראה לי ככה:

בעל קבוצה (להלן סוחר הנפט) – פיני, אני רוצה גם קבוצת כדורגל,.
סוכן העל פיני – אין בעיה, יש לי קבוצה בצפון לונדון במחיר טוב, עם אצטדיון ומגרש אימונים. ההצעה כוללת גם צוות אימון בכיר שכבר הגיע לגמר ליגת האלופות והגביע.
סוחר הנפט – אתה אומר זה טוב?
סוכן העל פיני – זה לא טוב זה מצויין!

freedom 18 במאי 2011

גדול!
מלכוד 22 הספר הגדול מכולם והאנלוגיה שלך – מושלמת!! כל הכבוד!

B. Goren 18 במאי 2011

תמיד כשמזכירים את מילכוד 22 אני נזכר גם ב- MASH, מן רפלקס מותנה כזה. ואם כבר MASH, אז הנה השיר הידוע מהסרט:

http://www.youtube.com/watch?v=memC01Bmrhs&feature=list_related&playnext=1&list=AVGxdCwVVULXeT-jSrRATjbZhxV5J18u_n

אופיר 18 במאי 2011

אם להשתמש במילותיו של ג'וזף הלר: אברם גרנט היה אדם שנבנה בזכות עצמו ושלא היה חייב את אי-הצלחתו לאיש.

נועם 19 במאי 2011

אני לא יודע אם אני מסכים לגמרי עם הטור, אבל הכתביה היא לא פחות ממבריקה. שאפו שדמי.

קובי 19 במאי 2011

מסכן אברם, לפחות אם היה איזה יום שואה שאפשר היה לסחוט משהו.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 19 במאי 2011

מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור היה גם האיש עצמו: מייג'ור היה גם שמו האמצעי וגם דרגתו. לכן כדי להשוותו לאביו יש לחזור על המילה שש פעמים.

עידן 20 במאי 2011

אני מוכן לסלוח לאברם על הכל ולו רק בגלל שגרם לחיים שדמי לכתוב פוסט כזה, ובמיוחד הפתיחה המושלמת. מלכוד 22 ספר מופלא.

אדום עתיק 28 במאי 2011

מבריק! נכנסתי רק כי חשבתי שהכותרת היא ציטוט של משפט מתוך הסרט Forgetting Sarah Marshall

http://www.youtube.com/watch?v=jpNVyIcW-4A

Comments closed