לא קל, לא קל

 

היא הגיעה, שלא באשמתה, באיחור של חצי שעה, אבל הודות לניחוח הלאקשרי שהיא מפזרת סביבה, בריזה מרעננת, פרוסת לימון טבולה במים קרירים, הכניסה שלה למסעדה המשקיפה אל הים בהרצליה פיתוח, שם אפילו לובן הגלים כהה מגוון המפרשיות, הפכה את האיחור לדבר שלא שווה לעשות ממנו עניין. עבור אדם שמתפרנס מעסקי הפרסונל קונסיירז', הזזת מחוגי השעון לאחור, ויצירת תעתוע ביחס למיקום שלך במציאות, הם באמת, אבל באמת, עניין שולי.

האיחור, תסביר טלי לפיד בחיוך צ'ארמרי, נבע מלקוח שהיא מכרה לו חבילה זוגית לסיבוב השלישי ברולאן גארוס בעשרים אלף שקל, שורה ראשונה מהחימר, מול מנהרת היציאה של הטניסאים, כולל ביקור בלאונג' אחרי המשחק, לפי הזמנה והתאמה אישית של המניירות.

עשרים אלף שקל, אבל היה לו חשוב, ללקוח של לפיד, להתמקח על גובה העמלה לחברת האשראי הצרפתית. אנשים שמוציאים עשרים אלף שקל על סיבוב שלישי ברולאן גארוס הם אנשים שאפשר להמר עליהם שלהתמקח הם יודעים. בכל זאת, עמלה בשווי כמה מאות שקלים זה עניין כבד על העו"ש, ולהתמקח זה דבר שאורך זמן. אבל הניחוח, הו הניחוח. איזה איחור, מה איחור, מי זוכר בכלל.

פעם היה הכדורגל משחק, וכמוהו גם הטניס, מרוצי המכוניות וכו'. אחר כך קרו כל מיני דברים שמפאת מגבלת המילים בטקסט נדלג עליהם, והיום נראה הספורט כמו טלי לפיד. או במילים אוניברסאליות: פרסונל קונסיירז'.

אם אתם רוצים להבין באמת מהו הפרסונל קונסיירז', אפשר ללמוד מהדוגמא בפסקה העליונה, ואפשר פשוט לעקוב אחרי תנועת השיחות הבלתי פוסקת בסלולארי של לפיד. אחרי הכל, יש גמר בוומבלי בשבת. הנה הטלפון מצלצל.

"רק בוקס 501 או 502. 142 אני גם מוכנה, כי זה המקבילה של ה-126 והשורות שלכם ממש למטה. בלוק 550 אני לא מוכנה בשום מצב. יש לך בעיה לשבת בצד של ברצלונה? אני יודעת שלא, אז למה אתה אומר שאתה לא מוכן לשבת בצד הזה? אתה הרי לא בא בחולצות של ברצלונה, נכון? ברצלונה זה האדום-כחול-צהוב, כן. נו, אז יפה, לא משנה לך באיזה צד לשבת, כמו שאמרתי. ככה שאני בוקס 121 עד 125, שם אני לוקחת. שתיים שמונה מאות עד שלושת אלפים יורו לכרטיס. כן, אני זוכרת שאתה רוצה זוגי".

*

אפריל עד יוני הם העונה החמה בעסקי הפרסונל קונסיירז' בכל העולם, מה שאומר שהסלולארי של לפיד עובד שעות נוספות. חצאי גמר וגמר הצ'מפיונס ליג, סדרות הפלייאוף באן.בי.איי., רולאן גארוס, ווימבלדון, פיינל פור יורוליג (אם מכבי שם). ללפיד כשישים לקוחות ישראלים (תריסר מהם הזמינו שלושים כרטיסים לגמר בוומבלי), כולם מ"המאיון העליון".

בשבת חל יום העצמאות של הפרסונל קונסיירז', האירוע שפעם, עד לא מזמן, היה מוכר בעולם בשם המיושן "גמר הצ'מפיונס ליג". ואין מתאימות יותר לחגוג בבימות את עצמאות הפרסונל קונסיירז' מברצלונה ומנצ'סטר יונייטד, שתיים שבמקרה, אבל ממש-ממש במקרה, מופיעות בבימות בפעם החמישית במצטבר בארבע השנים האחרונות.

לרגל חגיגות העצמאות, מתפנה לפיד לספר איך העסק שבנו אוהדים, פעם, לפני עשרות שנים, הופקע בידי אנשים שעבורם זהות הקבוצות המתחרות היא עניין זניח וכדור הוא לא יותר מצורה גיאומטרית. כן, פעם הייתם הולכים למשרד כרטיסים וקונים כרטיס למשחק – היום, הכרטיס בא אליכם.

סליחה, לא אליכם, אליהם. המהפכה הושלמה. כמעט בלי מאבק היא הושלמה. המשחק כמו שהכרתם אותו לא רוצה אתכם יותר, האנשים הקטנים, כי תמיד יהיה מישהו אחר שיהיה לו יותר כסף מכם. לוני הרציקוביץ', המר"ן הרציקוביץ', היה הראשון להבין את זה בארץ. חייבים לתת לו את הקרדיט הזה, באמת. מאה שקל לכרטיס בסיבוב ראשון בגביע הטוטו, ועוד בניינטיז.

"הלקוחות שלי הם אנשים נהנתנים מאוד גדולים, שמוכנים להוציא הרבה כסף עבור ההנאות שלהם. כולם אנשי העולם הגדול, שראו הכל וניסו הכל. אני יודעת בכל מגרש איזה בלוקים טובים ואיזה טובים פחות, איזה חלק בבלוק מקורה ואיזה לא, באיזה מגרש עדיף לשבת בלואו טיר ובאיזה באפר טיר.

"אני בחורה רצינית, עשיתי שיעורי בית על כל מגרש. אוי רגע, הטלפון מצלצל. אין מצב שאני לא אענה ללקוח שמתקשר, אני חייבת להיות שם בשבילם בכל שעה ביום. רק ככה הם יסמכו עלי. שנייה, בסדר?

"'הלו, כן, מחר בבוקר הכרטיסים אצלך. כן, בטח, זה עדיף ככה. אני אעבור אצלך ואשאיר לך את הכרטיסים. טוב, נדבר מחר בבוקר'. רואה, זה עוד לקוח שנוסע לגמר בוומבלי. בגלל שזאת כמות כרטיסים כל כך גדולה, סך כל הלקוחות שלי שנוסעים אני מתכוונת, אז משתלם לי להטיס בנאדם במיוחד מברצלונה עם כל הכרטיסים לישראל, וכאן אני כבר מחלקת אותם בעצמי.

"בדרך כלל, וזאת האפשרות המועדפת, איש שלי עובר בין בתי המלון שלהם בחו"ל ומחלק להם את הכרטיסים. אבל במקרה הזה, בגלל שזאת כמות גדולה וההתארגנות היא דרך שני ספקים שונים, אז חשבתי, כדי שלא יהיו טעויות, שיהיה יותר נכון להטיס את הכרטיסים לפה ולתת ללקוחות אותם ביד, ככה הם ייצאו שלווים ורגועים.

"ברור שאני יודעת באיזה בית מלון כל אחד, אני סוגרת להם את החדרים, מה לא ברור בזה?! זאת העבודה. מלון, כרטיסים למשחק, מקומות שמורים ברשימות של מסיבות סגורות. הנה, יש לי לקוח שסידרתי שתחכה לו מכונית מיד אחרי הגמר ותיקח אותו ישר מוומבלי להופעה של קלפטון ברויאל אלברט הול, עשר שורות מהבמה, במרכז השורה. יש ריספקט, כן? 350 פאונד כרטיס להופעה".

*

איך מצליחה אישה ישראלית, מוצלחת ומוכשרת ככל שתהיה, שלוש שנים בלבד בביזנס, אחרי קריירה עבשה אך משגשגת במקצוע העבש אך המשגשג עריכת דין (תחום התמחות: שוק ההון. רמז: את הלקוחות הראשונים בעולם העסקי החדש שלה, הביאה לפיד מהעולם הישן), להשיג כרטיסים להופעה של קלפטון, עשר שורות מהבמה במרכז השורה?

ובכן, העולם היום הוא כבר מזמן איננו עולם של אוהבי כדורגל או הז'אנר, יהיה אשר יהיה – "היה לי לקוח עכשיו שחזר ממרוץ פורמולה 1 במונזה באיטליה, כולל לשבת בחדר האירוח של הנהגים וקבוצת המכוניות, סיפור של חמישים אלף שקל ליומיים סוף-שבוע כולל מרוץ, שם הוא למד איך מכינים אוטו למרוץ ודיבר אפילו עם הנהג, ומשם נסע להופעה של רוג'ר ווטרס במילאנו, ממש מתחת לרוג'ר".

העולם האמיתי היום הוא עולם תת-קרקעי, ממש לא זה שאתם מכירים ממבט ספורט ולא קשור במילימטר לאגדות כמו ג'ורג'י בסט ודלגליש, אלא לטפילים שנבנו על האגדות האלה, ושבכספם בנו את העולם שמתחת, זה המורכב מאלפי מחילות ותעלות, נשלטות בידי פרסונל קונסיירז'ס וספקי שירותים מכל העולם, מתרוצצים ברשת בינלאומית אינסופית שמנתבת הכל, משתפת פעולה ודואגת שאוהדי סמל הסטטוס (ע"ע: האוהדים החדשים) יישבו בבלוק 121 עד 125 בוומבלי.

ללפיד יש רשת משלה, שבעצמה משתלבת ברשת משלה. רשת בתוך רשת של טווי חוטים ומעניקי שירותים, שמספקים כל מניירה אפשרית ("כל שירות, כל זמן שהוא חוקי"). הנה, בסלולארי של לפיד מתקבל סמס. הסמס מעדכן שהסאבלט נפתח מחדש! מה סאבלט, איך סאבלט, תיכף גם אתם תבינו איך הסאבלט נכנס לסיפור.

"יש לי את הקונטקטס בלונדון, ברצלונה ופריז. שיתופי פעולה עם הקונסיירז' הכי חזקים בערים האלה, וכמו שאני יודעת לסדר ללקוח שלהם מקום בכל מסיבה ומועדון נחשבים בארץ, הם יודעים להכניס את שמות הלקוחות שלי לרשימות המוזמנים שם.

" תראה, אני התארגנתי עכשיו לכרטיסים במקומות הכי טובים להופעה של דילן, כסא אחד משלמה ארצי. אחרי דילן מארגנים ללקוחות הליכה לדאנס בר. זה חלק מהשירות שאני נותנת ועליו אני לא גובה כסף, וככה הלקוחות שלי מתמכרים למה שיש לי להציע להם.

"ופה נכנסת הפתיחה המחודשת של הסאבלט, הוא חלק מההתמכרות. כי אני מקושרת לכל המקומות האלה. אתה מבין, אני חזקה במסעדות ובמועדונים הכי טרנדיים באירופה, בזכות המקבילות שלי שם, וכמו שאני מסדרת לאנשים מקומות במועדונים כאן, הקולגות שלי יעשו את זה בשבילי מעבר לים.

"יש לי לקוח שנוסע לוומבלי וביקש ממני לבלות במסיבה טובה בלונדון. אני חושבת שאני אקח אותו לז'לוז, מועדון ממברס מדהים שבשביל להיכנס אליו צריך להכיר את הקונסיירז' הנכון שרשום שם כממבר, ולהכין אלף פאונד לבקבוק יין, לא ביג דיל.

"השם שלי נבנה ממגה-אירוע למגה-אירוע. מפיינל פור לגמר הצ'מפיונס. כל אירוע כזה מוליד עשרה לקוחות חדשים. רק היום קיבלתי טלפון מישראלי בניו יורק שהתקשר ואמר: 'שמעתי שאת אלופת העולם בהשגת כרטיסים', וסידרתי לו כרטיס לגמר בוומבלי, שלושה ימים לפני המשחק! אלה עשירי תבל!

"לגמר בוומבלי התחלתי לעניין לקוחות כבר לפני חודש וחצי, כשלא היה ברור בוודאות מי ישחקו בגמר, וסגרתי חבילות פר דימאנד, שלכולם יהיה בוקינג במלון. כי מלון בלונדון, אם לא מתעוררים מראש, בלטה להסניף עליה בשירותים לא תמצא. הכל יהיה תפוס. חלק מהלקוחות אומר מיד כן, ויש את אלה שיתקשרו אלי מלונדון יום לפני המשחק ויגידו, 'אני בלונדון, את יודעת באיזה מלון, תשלחי את האיש שלך עם שני כרטיסים לגמר', והוא יקנה כרטיס במקום.

כמה?! אחד כמוהו, במקום כמו שהוא רוצה במגרש, זה סיפור של ארבעת אלפים יורו. הספקים שלי בחו"ל סוגדים לאדמה שאני דורכת עליה. 'אין על הישראלים', הם אומרים, 'בלפזר כסף'. זה, איך נגיד, מאדיר אותם. מה אני אגיד לך, מזל ששאלקה לא הגיעו לגמר, הם לא באמת מעניינים מישהו".

ורק אני, בתמימות החביבה שלי, קולט לאט. תגידי, טלי, את חושבת שזאת תהיה טעות להניח שבשבת בוומבלי יהיו ארבעה אוהדים אמיתיים של ברצלונה ועוד ארבעה אמיתיים של היונייטד, וכל היתר, נתמכי פרסונל קונסיירז'ס מכל העולם? היא מהרהרת לרגע, ואז מהנהנת ואומרת, "כן, נראה לי שאתה צודק".

(פורסם בהיקף מצומצם ב"גלובס")

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בראש מורם – שיחה על החיים עם אריק בנאדו / חיים שדמי

היום שאחרי (2). האם ברצלונה תשנה את הכדורגל האירופי? (ומה היא נתנה לטוטאל פוטבול?)
מילה טובה אחרי

36 Comments

גלן 30 במאי 2011

wow

צור שפי 30 במאי 2011

פוסט מאיר עינים ומהפך קרביים. תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת.

יריב 30 במאי 2011

עצוב

Ole 30 במאי 2011

כואב, ישר בבטן. אשרי אוהדיה של שאלקה שלא זכו בחצי הגמר.

אד הורטון 30 במאי 2011

להיפך. אם שאלקה היתה משחקת נגד אינטר נניח (הכי פחות אטקטיבית שהצלחתי להיזכר בה בשלבים הסופיים) הבלוק היחיד שהגברת היתה מדברת עליו היה זה של השכונה.
בכל אופן, מעולה (הכתבה) ומגעיל (האנשים האלה). אני באמת תוהה איזה חוויה תרבותית, אנושית ואישיותית יש לך כשרצת מוומבלי לקלפטון. האם באמת נהנית ממי מהם או שבסך הכל שילמת כמה עשרות אלפי דולרים כדי שיהיה לך מה לספר לחבר'ה העשירים שלך שגם הם ביזבזו המון כסף על חוויות שלא נתנו לנשמתם דבר.
אני מניח שכמו כולם כאן הייתי רוצה להיות בעל אמצעים בשביל שאוכל להרשות לעצמי חלק מהחוויות הללו אבל מה שתואר כאן זו אומללות ולא "החיים הטובים".

אסטריקס 30 במאי 2011

שדמי, תבדוק אם הם מקבלים תלושים של שופרסל?

barakbl 30 במאי 2011

כל הסיפור הזה של הכרטיסים לכדורגל מושחת ומגעיל. לדעתי המחירים הנקובים צריכים להיות גבוהים יותר (כי הם לא משקפים את השווי האמיתי), אבל בעיקר צריך פעילות נמרצת כנגד תופעת הספספרות, שלא ברור לי איך היא חוקית…

דביר 30 במאי 2011

שדמי!

מדהים איך שהצגת את הסיפור.

פאקו 30 במאי 2011

שדמי – הפוסט עצמו נהדר, העולם שהוא מתאר הרבה פחות.

ניר 30 במאי 2011

לא הבנתי למה התגובות כאלו קודרות. נכון שהתופעה קצת דוחה, מצד שני אותן מגמות שמייצרות צופים כאלה גם מאפשרות לשכיר ממעמד הביניים לקפוץ לאירופה עם הבן שלו לראות גמר ליגת אלופות. מי עשה את זה לפני 20 שנה?

אם יהיה מצב שאי אפשר לראות משחק כי כל הכרטיסים נמכרים לעשירים תהיה בעיה אמיתית, אבל אני לא רואה את זה קורה. גם מועדונים כמו יונייטד או ברצלונה לא יכולים להחזיק רק על אוהדי-קונסיירג' כאלה. לפי הווליום של העידוד שלשום בגמר אני חושב שהיו קצת יותר משמונה אוהדים אמיתיים.

יואב 30 במאי 2011

ארבעת אלפים שקל! הייתי מוכן להקצות לכרטיס למשחק וזה לא היה קרוב בכלל.
אלו כבר לא מחירי שוק שחור(שתמיד היו במינון זה או אחר) כי אם מציאות אחרת לגמרי.

תומאס 30 במאי 2011

יורו, חביבי. יורו. לא שקל.

יואב 30 במאי 2011

נתקלתי ב2000 יורו ופאונד.  
4000 שקל רק לכרטיס, זה מה שהקצבתי וזה לא היה באיזור בכלל.
במוסקבה(08) ובטח בברצלונה(99) ,רמת המחירים היתה שונה לגמרי. זה רק מטפס למעלה.  

ברוך קרמר 30 במאי 2011

שאפו, מדהים, מחכים, עצוב

ניר לוי 30 במאי 2011

קצת עצוב איך שאתה מציג אותה כאשת עסקים ממולחת ומצליחה, כי בסופו של דבר מדובר בספסרות עם ניחוח קצת יותר יוקרתי. את אותה תחושה הייתה לי גם כשקראתי ראיון עם יואב ברוק (כיום מנכ"ל או יו"ר איסתא ספורט) לקראת הפיינל פור בדה=מרקר.
עם כל הכבוד, הם לא ראויים לכתבות אוהדות, אלא לתחקירים איך הם מספסרים בכרטיסים, דבר שבחלק נכבד מהמדינות בהם הם קונים ומוכרים הוא לא חוקי.
אנדקדוטה קטנה- אני הייתי בפיינל פור האחרון בברצלונה. קנינו זוג כרטיסים מבחור ספרדי שמצאנו באתר יד שנייה בספרד, ומכר לנו את הכרטיס במחיר עלות (אוהד ברסה שלא רצה ללכת). היו לו סה"כ ארבעה כרטיסים, את השניים שהוא לא מכר לנו הוא סיפר לנו שהוא מכר לישראלי נוסף, גם כן באותו מחיר. מסתבר שאותו ישראלי היה סוכן של איסתא, שמאוחר יותר מכרה את הכרטיסים האלה במחיר כפול.
זאת ספסרות נטו, וההילה הרומנטית והיוקרתית שאתה נותן לה פה לא משנה את זה. חבל מאוד שכמעט בלתי אפשרי להשיג היום כרטיסים אחרת

יואב 30 במאי 2011

מסכים.

ירון ב. 31 במאי 2011

הילה רומנטית? אולי יותר בכיוון של הילה של סולית נעל.

B. Goren 31 במאי 2011

המושגים שלי על רומנטיקה מעט שונים אבל הבעיה היא כנראה איתי.

זיזו 31 במאי 2011

נשמע טוב, אפשר את הטלפון.

פוסט מצוין!

מארק בלינדר 31 במאי 2011

שום קנאה. האנשים שבשבילם כרטיס לגמר בוומבלי זה סמל סטטוס הם כאלה שמעולם לא יהיו מרוצים. תמיד למישהו אחר יהיה יותר מהם ותמיד הם ירצו עוד משהו שעדיין אין להם. ראו עולם ולא ראו כלום. בסופו של דבר, רוב הקוראים באתר הזה מקבלים הנאה גדולה יותר מצפייה בכדורגל דרך מסך של טלפון סלולרי מאשר מה שהקונים בכתבה היו מקבלים גם אם היו יושבים מאחורי פרגוסון.

aussie aussie aussie 1 ביוני 2011

hear hear

rami 31 במאי 2011

agree with you 100%

B. Goren 31 במאי 2011

מזכיר את עידן הפרוות והרולקסים בנוקיה.

מולי 31 במאי 2011

כמה נכון. כמה עצוב….

matipool 31 במאי 2011

לא להאמין . יש אנשים שחיים בספירות אחרות לגמרי .
מצד אחד אני קצת עצוב מהסיפור הזה ואפילו יש בי תחושה קלה של זלזול באנשים האלו ומצד שני אני מוצא את עצמי מקנא בהם על היכולת הכלכלית לאפשר לעצמם דברים שאצלי יישארו בגדר חלום ( זוכרים את השיר של פוליקר "אני רוצה גם" ? ) .
מזל שב-2005 הסיפור היה סביר יותר ובמחיר של $400 לטיסה הלוך ושוב שיצאה במיוחד לאיסטנבול זכיתי לראות את המשחק של חיי ( כרטיס למשחק עצמו השגתי בחינם אבל זה כבר סיפור אחר וארוך . חברים אחרים סגרו את כל הסיפור ב-$700 ) .

תומר חרוב 31 במאי 2011

אל תקנא. חלק מהחוויה שיש לך מ2005 זה לא רק המשחק אלא החד פעמיות של החוויה, אם הייתה הולך לכל הגמרים האירופאים אז זה היה נצרב בזיכרונך כמשחק קצת יותר טוב מהאחרים.

ניינר 31 במאי 2011

כרטיס לאורווה צמוד לתומר סיני היא משיגה?

יוני 31 במאי 2011

פוסט מעולה. עיתונאות במיטבה.

מאטיפול, אם תכתוב פוסט על אותו סיפור, אתה תהנה מהכתיבה ואנחנו לא פחות, מהקריאה.

matipool 1 ביוני 2011

יוני – באתר האוהדים הישראלי של ליברפול , כתבתי בזמנו טור די ארוך על תולדות אהבתי לליברפול והסיפור סביב המשחק באיסטנבול . איציק אלפסי פרסם אותו שם ואולי בהתאמות וקיצורים הוא ירצה בהזדמנות לפרסם אותו גם כאן .
אני אבדוק איתו .

איל 31 במאי 2011

כתבה מצוינת. מציאות דוחה. איכס.

עפר ויקסלבאום 31 במאי 2011

סחטיין על בחירת השיר.
סוגר יפה את הפוסט תחת הכותרת: פרופורציה

תומר חרוב 31 במאי 2011

כתבה מעולה.
האמת שזה לא הסכומים שמגעילים כל כך כמו הדרך. מילא תשלם מלא לספסר אבל תסתובב יומיים בעיר עם קרטון על הצוואר שכתוב עליו need tickets for the final. אבל שהכל נסגר ככה בטלפונים לאיזו מאכערית שמבחינתה גמר הצ'מפיונס הוא לא משחק כדורגל אלא מגה אירוע….הביאו את שקיות ההקאה.
מצד שני מגיע לנו, אנחנו הולכים שבי אחרי החרא הזה ומוכנים לאכול הכול. הם אמנם קנו לנו את הכרטיסים אבל אנחנו פתחנו להם את הקופה.

אגב, מנוי לקופסא עולה חמש מאות שקל-ההשקעה הכי טובה שיש. הוספיטלטי לבר מצוות בחינם(כולל תמונות עם השחקנים)הכולל ביקור בחדרי ההלבשה ואפילו משחק שש בש וכוסית עראק מגבי בובליל האפסנאי.

איתן בקרמן 31 במאי 2011

השיא של השיר הוא "ואיש עוד לא נזרק בגלל משכנתא לרחובות". שיר ישן זה.

mirage 31 במאי 2011

תמורת 1000 שקל יש לי את הזכות לשבת בכל שורה שארצה בכל משחקי הבית באצטדיון המפואר נואו קטמון. בנוסף, בלי להוסיף אגורה אחת הקבוצה שייכת לי. את זה אין להם! מצד שני מי שרוצה לאכול קוויאר בזמן המשחק יצטרך להביא מהבית. לא קל, לא קל…..

תורג'י 2 ביוני 2011

שדמי גאון כהרגלו.

"אין על הישראלים בלפזר כסף"

Comments closed