נומרטור

מישהו כבר היה חייב מזמן לתת את דעתו לתופעה המכונה אהרל'ה וייסברג

בעולם של אהרל'ה וייסברג הכול הרבה יותר מסודר וברור. ארבעים שנה הלכו בני-ישראל במדבר, באר-שבע היא בירת המדבר, ארבעים שנה עברו מאז האליפות האחרונה עם ברד, נו, זהו, לא צריך יותר מזה. משתלב פיקס. מה אתם מסבכים את זה, טקטיקות, סגלים, רמת אימונים, כושר גופני, יא קרועים. הכול מכתוב. שלוש שנים שטקסט הפרשנות הזה מוכן אצלו בנוהל חבצלת בכספת, הוזה אותו מפורסם לפני שהוא נרדם, מקפץ בשמחה עם החברים מעוצו עצה, ושרים יחד ארבעים שנה, ארבעים.

מישהו כבר היה חייב מזמן לתת את דעתו לתופעה המכונה אהרל'ה וייסברג. התרשלנו כולנו בעניין הזה, שאף אחד לא יברח מאחריות. בזמן שנכנסנו באופירה אסייג ובנהג אוטובוס – ובצדק נכנסנו בהם – פרח הקיקיון העיתונאי הזה מתחת לעיניים שלנו ואנחנו הבלגנו. סטטיסטיקה שאין לך מה לעשות איתה, אמר לי פעם מאמן כדורסל על הטראש הזה. עשרים ושתיים שנה עברו מאז הפעם האחרונה שירושלים ניצחה בגבת, עשרים-ושתיים נקודות קלע ליאור אליהו, עשרים-ושתיים דקות יותם הלפרין על הפרקט; הללויה! שלושה רגלים, שש תעניות, שני לוחות הברית. על אותו עקרון.

והקטע הוא, שמילא "ישראל היום" היו "הארץ". ל"הארץ" אין כסף, אין להם מקום לסטטיסטיקה. פעם היה להם לכמה שנים, אבל כבר כמה שנים של"הארץ" אין כסף לספורט. אבל לישראל היום יש מלא מקום. ישראל היום עושה עבודה יפה בענפי ספורט מסוימים. אבל בכדורסל אף פעם אין שם סטטיסטיקה. רק קלעי נקודות. מה חשוב אסיסטים וריבאונד. אנשים במילא לא מבינים בזה, סתם יבלבל אותם. ואת המדור של וייסברג ששווה מתברר משרה בוואלה. הדתיים האלה, מדהים באיזה שטויות הם מתעסקים, פלא שהספורט פה נראה ככה. וייסברג אף פעם לא ישאל את עצמו איך קרה שבני-ישראל התברברו ארבעים שנה במדבר בגודל ארגז חול. לא.

והתוצאה של כל זה, שאוהדי באר-שבע מוכי שיגעון. אנשים נורמטיביים ביומיום, לא סתם נורמטיביים בקטע של לרצוח, אלא באמת נורמטיביים, הגיוניים בשגרה, אנשי אקדמיה, פרופסורים מכובדים, עיתונאים רציניים – כולם מסתובבים אחוזי שיגעון. כולם נגועים בסינדרום.

*     *     *

יום אחרי המשחק מול בני-יהודה, כתב לי חבר בפייסבוק: "ראיתי אותך צועד במרץ במעלה שער שמונה, איך שהמשחק התחיל, והיית כה חדור מטרה שלא רציתי להפריע (לא ברור לאן מיהרת, זו לא מכבי של סוזה, אין חשש שנבקיע בעשר דקות הראשונות). התרשמותך ממשחק אמש?"

עניתי לו, ש"מהמשחק הייתי מאד מרוצה. רק נחמץ לבי מהמחשבה מה היה קורה לו מדוניאנין היה מצטרף אלינו חודש קודם. בעצם, אני יודע מה היה קורה ובגלל זה נחמץ לבי. בלי קשר, מה שהבדיל אחד:אפס מרביעייה הוא המשחק הנדיר של זהבי. היה שם אחד, היה נגמר ארבע".

וזה נכון, בגלל זה לא התרגשתי כל-כך מהתוצאה ובטח ממה שסיפרו עלינו בעיתונות למחרת. לזהבי היה באמת משחק די נדיר נכון לאותו ערב וקצת פחות נדיר מאז אותו ערב, אבל קצת לא פייר להיטפל אליו לקטנות של יכולת. בן-בסט לא מחמיץ ככה כמו שזהבי החמיץ מול בני-יהודה.

"וכן, כזה אני לפני כל משחק", כתבתי לחבר הזה שלי, "חדור מטרה ללא קשר לזהות היריבה, המאמן והמאבטח, שעל ההיתקלות שלי בו בכניסה ליציע, ארחיב בדה-באזר".

*     *     *

מה שקרה זה, שבבני-יהודה מקפידים תמיד להשאיר משהו מהשכונה. תורים בלתי-אפשריים בכניסה למתחם האצטדיון ואחר-כך ליציע, ואטיות בלתי-נתפסת בבדיקות האבטחה. זה לא שמדובר באוהדים אחרים בהשוואה למשחקים אחרים או שהאוהדים האלה הגיעו דווקא להכעיס מעט מדי זמן לפני המשחק בהשוואה למשחקים אחרים. אבל התורים דווקא כן השתרכו באטיות מרשימה בהשוואה למשחקים אחרים. ואז, סופסוף, אחרי השתרכות מייגעת, שתי דקות עגול לפני תחילת המשחק, הגעתי למאבטח בכניסה ליציע.

אני נעמד בנחת, מרים קצת את הידיים כהכנה לבדיקה שגרתית, והוא מסתכל עלי, לוקח את הזמן, ואז שואל אותי, "מה העניינים?". בשלווה כזאת, מזויפת. "מה 'מה העניינים?' עכשיו?", עניתי לו, "תבדוק אותי, וזהו. המשחק אוטוטו מתחיל".

"ככה? לא רוצה לבדוק אותך", הוא אומר לי. "כל הכבוד", אמרתי לו והלכתי למאבטח אחר. ושוב, אותו נוהל, נעמד בשקט, מרים קצת את הידיים, והשני מתחיל, "מה יש? רצה להכיר אותך. אם לא הייתם מאחרים", "מה הקשר?!", חטפתי גם עליו עצבים, "ונניח שאיחרנו, ולא איחרנו, זה אומר שאתם צריכים לעכב אותנו יותר? פלא שמאחרים". כמה מטומטמים יכולים להיות לפעמים מאבטחים. הכול בגלל שהפריטו את הטמטום כדי להביא מנדטים, לא ייאמן.

*     *     *

וזה נכון, אני לעולם דרוך ומכבד כל יריבה. ממילא אני אף פעם לא בודק את זהות היריבה. אני פשוט מגיע. זה עובד, כמובן, בסיבוב הראשון, כי בשני אני כבר זוכר את סדר המשחקים, אבל מה שחשוב הוא שהמוכנות שלי לא נגזרת מהיריבה, אני מכבד את כולן, זה מה שאני בא להגיד בעצם.

*     *     *

ועוד דבר, שבכל מקום אחר היו בטח מתנפלים עלי ומאשימים אותי שאני לא יודע להתנהג, אבל פה יידעו להעריך את זה. אבל בקיצור, אם אני מחפש מילים נכונות להגדיר את זה, אז הורחקתי בהסכמה עד סוף העונה מיציע העיתונות בבלומפילד. אמרתי לרינה מצליח שתלך תפגוש את העיתונות במקום אחר. אבל לא רק בגלל זה.

היא פשוט ישבה שם עם צעיף של באר-שבע ולא הפסיקה למחוא כפיים ולעודד. זה קרה במשחק בינינו בבלומפילד בסיבוב הקודם. אני מוכן שאוהדים יריבים יישבו ביציע מעורב, גם אם הוא יציע עיתונות, אבל הם צריכים לכבד את המקום. אני לעולם לא אשב ביציע עיתונות של קבוצה יריבה עם צעיף, ולא מפחד. ואני עוד מכביסט, במקרה שלי זה עוד נורמלי. עקרונית, לי מותר. אנחנו המצאנו פה את הכדורגל, מתחת לכל אבן שתרים בקבוצה אחרת, תמצא שובל ארוך שמתחיל בקריית-שלום. אבל היא, לא רק שהיא ישבה ביציע העיתונות עם צעיף, היא התנהגה כמו אחרונת האוהדים. עודדה, קיפצה, מחאה כפיים.

וזה לא שאם היינו מנצחים הייתי מגיב אחרת. שיהיה ברור. וגם השחקנים שלי עצבנו אותי, וכמה מושבים משמאלי ישבו עוד איזה שני אוהדים של באר-שבע, וגם הם חגגו. ככה?

אז יכול להיות שקצת הרמתי גם עליהם קול, על השחקנים שלי ועל השני אוהדים האלה של באר-שבע, עכשיו כשאני חושב על זה. ואולי גם סימנתי להם עם היד משהו. אבל בוודאות אמרתי לרינה מצליח שתלך תפגוש את העיתונות במקום אחר. כי אני אומר, יאללה, פתאום עיתונאית. בשביל לקבל כרטיס חינם היא קוראת לעצמה עיתונאית. אני מעדיף אנשים שחיים כמו אוהדים ביציע וכמו עיתונאים במקלדת, זה מה שאני בא להגיד, מאשר כל אלה שמקפידים להתנהג בנימוס ביציע העיתונות, אבל כולנו יודעים יפה מאד מה קורה להם כשהם מתיישבים על המקלדת או מול המיקרופון. והיא, כל מוצאי-שבת, נטולת האישיות הזאת מרימה להנחתות למרואיינים ב"פגוש את העיתונות", מורחים אותה בכל הטראש האפשרי של פוליטיקאים, מתחמקים, מסיתים ומסיטים – והיא, זורמת.

אז הרחיקו אותי. זאת אומרת, בדיעבד, אחרי המשחק, הרחיקו אותי. היה מלשין. למעשה, אני אפילו חושד שאני יודע מי העיתונאי העכברוש שהלשין, וזה הופיע, מה שנקרא, בדו"ח השופט של ההנהלה, ואחרי המשחק הורחקתי בהסכמה.

באמת בהסכמה. הגבתי כמו האדום שראדה ופריצה קיבלו בדרבי, לפני שנתיים נדמה לי, וישר ירדו מהמגרש בלי להתווכח בכלל עם השופט, כי הם ידעו שהעיפו אותם בצדק. אז גם אני ככה. המישהו הזה שאני חושד בו, הוא כבר חודשים מלכלך עלי, אז ג'ורדי ביקש שאני אשתדל לרסן את עצמי, למרות שגם הוא כמוני לא מעריך מלשיני מקלדות, אבל יש את ענייני הפוליטיקה וכללי ההתנהגות.

ובאמת, מתחילת העונה נרשם אצלי שיפור בהתנהגות במשחקי בית ואפילו הצמידו לי קצינת מבחן את לימור שפיגל ועוד מישהי מהקבוצה, שהיא גם ממש יפה (גם לימור ממש יפה, אבל לימור לא בקטע של בנים), ובסוף כל משחק, הייתי שואל אותן, "נו, איך הייתי היום?", בחיוך רטורי שאלתי את זה, טווסי כזה, "התנהגתי יפה היום, נכון?", והן תמיד אמרו שכן, הן לא מבינות מה רוצים ממני, סתם נטפלים אלי, ותמיד הייתי מבקש מהן שידווחו עלי בתסקיר שלהן לג'ורדי שהייתי בסדר ושאני עומד בתנאי המבחן שלי. ובמקום לתת את הפוקוס על זה, אז מישהו הלך וניפח דווקא בפעם שקצת שחררתי. אני יודע במי מדובר.

בקיצור, עברתי לשבת במשחקי הבית בשערים 2 או 13. במשחקי חוץ אני גם ככה יושב עם יתר הקהל, אז בכלל שאין בעיה. כשאני יושב בשער 2 אני יושב עם אח שלי וחבר שלו שיש להם מנויים. אחרי המשחק הראשון שישבנו יחד, הבן של החבר של אחי ביקש מאבא שלו שיבקש ממני לשבת בכסא הכי רחוק ממנו, כי אחרי המשחק הקודם כאבה לו האוזן שבוע. זה אולי אחד הדברים הכי מחממי לב ששמעתי. ושני משחקים אחר-כך, אוהד מבוגר הסתובב אלי בדמעות ואמר, "אני מתחנן לפנייך, הם לא שומעים", אז לפעמים אני עולה למעלה, לשורה האחרונה ביציע, שם אני יכול להסתובב מצד לצד באין מפריע ולהגיד את כל מה שאני חושב.

מה גם שאח שלי וחבר שלו, הם יכולים להיות די מעצבנים לפעמים. הם מדברים תוך כדי משחק וגם שואלים שאלות. אין דבר שיכול להוציא אותי מהדעת יותר מאנשים שמדברים תוך כדי משחק ושואלים שאלות. והכרוז המטומטם שלנו. הוא גם מוציא אותי מדעתי, ולא מהיום. אני לא אומר על זה כלום לג'ורדי, לא על הכרוז ולא על הצורך לתת את הדעת לסוגיית אוהדים מדברים תוך כדי משחק, אוהדים שואלים שאלות לא בזמן, אוהדים מביעים דעה ולא אמורים להביע דעה, אוהדים שמביאים איתם יותר מדי ילדים על-תקן בייביסיטר, עכברושים ביציע העיתונות ועוד שורה של דברים שמפריעים לי ומחבלים בתפקוד של הקבוצה. יש לו מספיק על הראש, אני לא מתבלבל, רק שלפעמים אני חושב שחבל שלא נעזרים בי יותר.

ואני אומר, בכל פלטפורמה אחרת כל הסיפור הזה לא היה מתקבל כל-כך טוב. אבל בדה-באזר, שהוא קודם כל מקום של תשוקה ואהבת המשחק, שזאת המהות להבין ממנה בכלל מה זה ספורט, ובדיוק בגלל זה הוא פלטפורמת תקשורת הספורט הראויה היחידה בארץ, אני חושב שכולם כאן דווקא צריכים להיות גאים. אני מחשיב את עצמי לאריק קנטונה של יציע העיתונות בבלומפילד. בקטע של המספרת ההיא לחזה של האוהד ביציע. אפילו שאני אוהד ליברפול, זה היה רגע לתפארת הכדורגל כמו שאני מכיר אותו. אז אני מעדיף להחשיב את עצמי לקנטונה. או לטל בן-חיים.

*     *     *

אני רוצה להגיד משהו על הצהוב של בן-חיים מול כפר-סבא. אני לא לגמרי בטוח שההיעדרות שלו מול באר-שבע כזאת דרמטית. לבן-חיים יש נטייה לחשוב שהוא ורק הוא נועד להציל את המולדת ומשחקים כמו אלה מול באר-שבע הם בדיוק המשחקים שבן-חיים מרגיש שזה או הוא או שאין מולדת. בדיוק בגלל זה הוא חטף את הצהוב.

הרבה דובר במהלך המשחק ואחריו בשאלה למה בוס לא הוציא את בן-חיים במחצית. כמה זיכרון קצר יש בטענה הזאת. כמה פעמים העונה הוכיחה מכבי שיתרון שני שערים לא מבטיח דבר? עם כל המחצית הטובה שלה מול כפר-סבא, לא היה חסר הרבה שזה יקרה עוד בחצי הראשון. זה למה לא הוציאו את בן-חיים בחצי. אז למה לא אחרי השלישי?

כי מהשלישי עד הצהוב עברו דקות ספורות. "אבל הוא מכיר אותו, הוא יודע מי הוא", אמרו לי אוהדים ביציע והאשימו את המאמן שלא הבין שהוא צריך להוציא את בן-חיים. זה היגיון מפליא. נכון, סביר שבזמן שהוא בקבוצה והודות ליתר ששם לפניו, בוס כבר מודע לסוגיית הפתיל של בן-חיים.

ועכשיו, בואו נחזור לרגע לאירוע. הקבוצה ביתרון שלוש, שלווה סטואית מכאן ועד לסיום, אתה יודע שיש לך צהוב שמיני, וכאן, בנקודה הזאת, פותח בן-חיים בשעטת הצלת המולדת מאגף אחד לאחר, באמוק, כשהכדור ברגליים של שחקן יריב, בסיטואציה בלתי מזיקה בעליל, כשהשחקן היריב נסגר בידי שחקן אחר מהקבוצה שלך. אני מנסה להגיד פה משהו על עומק הקופסה של בן-חיים. או על היעדרו, ליתר דיוק. אני מנסה להגיד שלפי ההיגיון הזה עדיף לא לתת לבן-חיים לשחק אף פעם.

סביר שבוס היה מוציא את בן-חיים בשלב כלשהו. אני חושב שהוא לא האמין שהוא יידרש לעשות את זה כל-כך מהר. בן-חיים הוא שחקן מופקר, הוא טיפש ברמות קשות. המופקרות והטיפשות שלו גדלות משמעותית לאור הכישרון האדיר שלו. הקבוצות של תל-אביב לבדן הוציאו תחת ידן בעשור וחצי האחרונים שורה יפה של שחקנים טיפשים, אבל מעטים אם בכלל, השתוו לבן-חיים בכישרון. התוצאה היא שבן-חיים נוטה לייצר סביבו באזז אדיר. גם נגד כפר-סבא הוא יצר כזה. במחצית הראשונה הוא חרש שוב ושוב באגף שמאל, העביר, סבסב, הגביה, מסר, בנה אינספור מצבי תבהלה ברחבה. בסוף הגולים באו מימין. ואחריהם הצהוב.

כמובן, שאילו בן-חיים היה תופס משחק ענק מול באר-שבע, או-אז ייתכן ומדובר באבידה. אילו בן-חיים היה תופס דווקא את הראש רגע אחד לפנות שהוא שועט, זאת בוודאות היתה אבידה. עד היום, בן-חיים לא הראה שיש לו ראש מתאים למשחקים כאלה. ואני אומר, באמת אבידה. שילוב כזה של כישרון ואופי, רק לזהבי יש. אלא שאחרת בן-חיים לא היה חוטף צהוב תשיעי.

*      *      *

האלמנט שעלול להיות משמעותי בהקשר ההיעדרות של בן-חיים מול באר-שבע הוא צמצום אפשרויות המערכים והחילופים. אני באופן אישי חושב שבלא מעט משחקים, למעט נגד קבוצות חלשות יחסית, בן-חיים הוא שחקן קלאסי לקום מהספסל. למהירות שלו יש אז הרבה יותר תכליתיות מול הגנות. ואלמנט הראש מטשטש בנסיבות כאלה. זה בעניין החילופים. בעניין המערכים, חשבתי שכבר יהיה אפשר להניח לזה, אבל נתקלתי ביותר מטקסט אחד בחודשיים האחרונים התייחסות ל… רוטציה, כן-כן, הרוטציה, והעובדה שאצל בוס לא תהיה רוטציה כמו אצל קודמיו.

ובכן, אצל בוס לא תהיה רוטציה כמו אצל קודמיו, כיוון שבוס הצטרף באמצע העונה לקבוצה בעמדת נחיתות מול הקבוצה שנאבקת איתה על התואר, ואת הפריבילגיה ללמוד וללמד את שחקניו אין לו. רק במשחקים האחרונים מתחילים לראות משהו ממה שבוס מבקש ללמד את מכבי. בינתיים, הוא הולך עם מה שיש.

מה שיש זה מי שהכי טוב ומי שהכי מתאים לסגנון שלו. הסגל הרלוונטי מבחינתו עומד על 16-15 שחקנים. יהיו עוד 3-2 שישלימו פה ושם דקות, אבל התמרון של בוס ינוע 16-15. זה לא הרבה. זה אומר שאם אין לך את בן-חיים, אתה מוגבל באופציות המערכים ההתקפיים שלך. רק מה, כמו שהגנה של מכבי העונה, לא בטוח שלא נכון ממילא לעלות מול באר-שבע עם שלושה קשרים אחוריים. אני הייתי עולה עם שלומי אזולאי יחד עם אלברמן ומדוניאנין, וריקן ודסה מגנים. שפונגין והרוש זה נחמד, אבל מחר יש משחק כדורגל. ובואנ'ה, דסה הברקה. לא זוכר שנים מגן כזה במכבי.

*     *     *

אלברמן אמר לפני המשחק הקודם עם באר-שבע שהאליפות לא תוכרע במפגשים בין הקבוצות. חשבתי כבר אז שהוא טעה. כבר באותו שלב של העונה – תחילת הסיבוב השני – אפשר היה לראות שקצב הנקודות של באר-שבע הוא לא מה שאתה רגיל לראות בכל עונה ושהיא כבר לא מאבדת נקודות מול קבוצות חלשות ממנה. יש משהו מבלבל בצמצום הפער. הוא אמנם קרה בשני המשחקים האחרונים, אבל באר-שבע סוגרת עשרים-ושניים משחקים בלי הפסד ועם ארבע תיקו בסך-הכול. בלי שאלברמן שם לב, הפער אחרי המשחק מול באר-שבע עלול לעמוד על ארבע נקודות. אין לי מושג אם באר-שבע איבדה העונה נקודות שני משחקים רצוף, אבל אני די בטוח שרצף של שלושה כאלה לא היה לה.

אני חושב שלבאר-שבע קרה העונה צירוף נסיבות שהופך את העונה הזאת מבחינתה לחד-פעמית. היא בוודאי תהיה חד-פעמית בקדנציה הזאת שלה, שנגדיר אותה לצורך הדיון כקדנציה של ברדה. היא קיבלה את האצטדיון שלה בזמן, גם את ברק בכר, השלד שלה בשיא, גם המוטיבציה של הבעלים ובעיקר יש שם הרבה רעב. זה לא רק רעב. זה גם גמר הגביע. בהפוך על הפוך, אילו באר-שבע היתה סתם מפסידה את הגמר בעונה שעברה ולא ממוגרת ממנו, הרעב שלה היה דרמטי פחות. הגמר היה, מה שקוראים, פגיעה באגו. אני לא רואה את הרכש שבאר-שבע עשתה בשנתיים אחרונות מתרחש בהיקפים כאלה לולא גולדהאר בסביבה. אם התחרות שלה היתה שירצקי, שחר והיתר, ברקת היתה מרוסנת יותר.

אני מודה שאני מתקשה לראות איך קבוצה במצב כזה תרשה לעצמה לאבד נקודות במשחק כמו זה של מחר, ואני באמת שלא אומר את זה מסיבות ניחוס. אני פשוט מהדור שעוד יצא מהמנהרה בקריית-אליעזר אחרי חמש דקות בחדר ההלבשה. והסיטואציה בכמה מובנים מזכירה לי את המשחק ההוא. הדיבור על חיפה העדיפה, העובדה שמכבי לקחה אליפות עונה קודם בלי לנצח את חיפה, החמישייה שנתיים קודם. לא אמרתי מזכיר אחד לאחד, אלא במטען בבטן. אבל שוב, אני מהדור של המנהרה, אנחנו היינו רואים משחקים בשירים ושערים, מרוב שתנאי הצפייה היו גרועים, לוודא שמה שאנחנו רואים באמת קרה. מי שמע אז על כרוז. היינו צריכים להשקיע יותר, לרוץ יותר.

אילו הפער היה שלוש נקודות ואילו אני בכר, הייתי עולה למשחק בשבוע הבא כאילו זה המשחק של החיים שלי כדי לנצח אותו. כשהפער עוד היה שלוש, כתבתי בטקסט הזה את המשפט הבא: "מה שאומר שמכבי תצטרך לתת את משחק השיא שלה בבאר-שבע וסביר להניח שכדי לעשות את זה, היא תצטרך לשים שער מוקדם".

אני חושב שהעובדה שהפער ירד לנקודה, לא אמורה לשנות דרמטית מבחינת באר-שבע ובכר. הגיונית, לא אמורה לשנות. יש את עניין המתח. אילו כדורגל היה רק מדע מדויק של יכולת, אז מכבי לא היתה מפסידה את המשחק בבלומפילד. אילו כדורגל היה רק מדע מדויק של הקבלה והנומרולוגיה, אז בכלל לא היה טעם לפתוח את העונה. כי ארבעים שנה, כידוע. הבעיה של באר-שבע שאם היא לא לוקחת העונה אליפות, אז כאילו מה, מתי כן. ואם היא לא מנצחת מחר, יהיה לה הרבה יותר קשה לקחת אותה.

*     *     *

קראתי שבן-חיים, שיאן ההופעות על הספסל בכדורגל האירופי, אומר שהוא לא מרוצה מהדקות שלו, שבנסיבות כאלה הוא לא בטוח יישאר בעונה הבאה. אלה רק הספסלים שמתחלפים. בן-חיים הוא הישראלי היחיד ששומר על אותה רמה בארץ כמו באירופה. אני מקווה שמי שצריך נמלך כבר בדעתו באשר לבן-חיים, אווז הבר שלנו, ויניח לו בקיץ להמשיך במסע הנדודים הנצחי שלו.

כן, אין שום ספק, אם אתה תלוי בגרסיה או בבן-חיים – לך על גרסיה, בלי שאלה בכלל. קודם כל האופי, אחר-כך המודעות. ובאמת, במשחקים האחרונים נרשמת רגיעה מסוימת בהגנה בראשות הצמד גרסיה-טיבי. אפילו שער לא קיבלו כבר שלושה משחקים. ומחר יש משחק נגד אחת מאותן קבוצות, שעל אותה ההגנה רשומות שלוש-נקודות שמכבי איבדה להן בגלל נקודות התורפה הכה מוכרות שלה. קבוצה שיש לה גם התקפה.

קנדי V ניקסון - פריביו ג"ס - ספרס
גם לישראל יכולה להיות פאט סאמיט

48 Comments

יואב דובינסקי 19 במרץ 2016

אתה מצחיק עד דמעות שדמי. תהיה בריא.

רפאל 20 במרץ 2016

תודה שוב על המחשבות וההומור בשגעון : ).
הפתיע אותי שהזכרת את וויסברג, לא ידעתי שהוא כזה סלב.
סה"כ כותב בעיתון על ספורט שלא ממש קיים.

אלברמן אמר נכון.
מירוץ האליפות מוכרע רובו ככולו באמצעות 96 הנקודות ( מתוך 108 ) הנותרות בליגה כשמחסירים את המפגשים מול ב"ש.
הסיכויים גבוהים שתהיה חלוקת נקודות בשני המפגשים הישירים הנותרים. מלבד אלו, נותרו עוד 7 משחקים ( 21 נקודות מתוך אותן 96 מכלל העונה )
והמטוטלת בטבלה תנוע לפי התוצאות שם.

לגבי הרכש ה'כבד' של ב"ש והקשר של גולדהאר לכך. אמממ… פשיטא.
הם מזמן עברו את שלב 'תקיעת היתד' בליגה ( גם הליגה במרכאות, כן ).
זה כמו שריאל ובארסה מכריחות אחת את השנייה להתעשר ולהשתדרג.
ברגע שאתה לא משכנע את התקשורת והקהל שהעמדת סגל להתמודדות על המקום הראשון לאורך זמן- אתה נהיה עוד קבוצה ועם כל הכבוד לארבעים שנה במדבר… זה לא באמת מעניין אף אחד ולא חסרים תחליפים צבעוניים או סתם שקי חבטות.
משם כאמור הנסיגה בלתי נמנעת מבחינת יוקרה, מטרות ריאליות, יעד מועדף לשחקנים, ציפיות להמשך וכו'.

הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להשוות את מה שיש למכבי להציע, כך שיספרו אותם ואנשים כמו רינה מצליח יזכרו שהם בכל זאת קיימים.
עדיף את הדאגות של הכסף במקרה הזה.
אפשר גם לבנות על הנס, קרה עם קרית שמונה, מונפלייה, לסטר…
אבל לך תבנה על ה'טרמפיסטים' שיבואו עם סיבוב ראשון של 60 אחוז 'בלבד'.
יחי המירוץ בין 2 הראשונות נגד כל השאר.
שהחיינו וקיימנו והגיענו למשחק בין שתי מתמודדות על האליפות.
מה יגיד רומן… איזו כותרת ישלפו מהבוידעם- כל זאת ועוד בפרק הבא של החתולים הסמוראים

אוריה 20 במרץ 2016

מה הקטע להיכנס בוויסברג?
לא מתאים לך, אל תקרא אותו. הוא גם בכלל לא מהענף שלך…

ע' בעל הטיפ 20 במרץ 2016

הצחקתי אותי עם הקריז והקללות,
אחרי הרבה זמן כמעט ריסקתי את שולחן הסלון השבוע בזמן צפייה.
באמת מזדהה.

ובעניין בן חיים – אני לא זוכר אם זה נאמר כאן או על ידי החברים בשדרות ירושלים, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו זה שהוא יישאר אצלנו עד סוף החוזה ולא יימכר.
הוא הגיע כבר לתקרת הזכוכית מזמן והמילים יציבות ויעילות נמצאות לפחות שתי מדרגות מעל איפה שהוא נמצא כרגע בקריירה. מתחת לתקרת הזכוכית.

והתמצית של קבלת ההחלטות שלו:
מתפרצת מול פורטו, נכנס לשש עשרה, משכיב שני שחקני הגנה, איקר כבר נשכב על הקרקע כהרגלו בקודש העונה ופותח את הכל השאר.. ובן חיים? על החמש?
שם לעצמו רגל ומסתכל על השופט בפליאה למה לא הניחו כבר את הכדור על ה-11.

מוכשר וטיפש ברמת הראובן עובד. ואני לא יודע למי נעשה פה עוול

ניב 20 במרץ 2016

נראה לי שבמקרה שלו זה לא טיפשות זאת אימפולסיביות שמנטרלת חשיבה.
יתחיל לקחת רטלין יהיה השחקן הכי טוב בארץ (אחרי זהבי).

ר.בקצה 20 במרץ 2016

הוא לא טיפש כלל – מהראיון המפורסם שבו השתלח בהפועל ת"א ניכר שהוא אחד הכדורגלנים היחידים בארץ שמסוגלים לחבר 2 מילים בעברית.

גיא זהר 20 במרץ 2016

ממש לא טיפש. סתם ערס שחושב שמגיע לו הכל.

חיים הצהוב 20 במרץ 2016

כמה כדורגלנים בעולם הם לא ערסים שחושבים שמגיע להם הכל?

גיא זהר 20 במרץ 2016

יש בזה משהו, אבל הוא לקח את זה למדרגה הבאה. פוגע בראש ובראשונה בעצמו.

-גיסנו- 20 במרץ 2016

זה שבנאדם לא טיפש, לא אומר שהוא לא סתום…

גיא זהר 20 במרץ 2016

+1

בני תבורי 20 במרץ 2016

גיסנו,
אתה שכללת את הלאכול את העוגה ולהשאירה שלמה לדרגת אמנות :)

-גיסנו- 20 במרץ 2016

:)

4 שנים בפקולטה להנדסה מוכיחות לך את המשפט הזה כל יום מחדש….אני בטוח שאיציק יוכל להרחיב ;)

איציק 20 במרץ 2016

אני רחב גם ככה, לא צריך להרחיב :-(
לגבי הסברים, אז כל סמסטר הסטודנטים שלי שואלים אותי למה כשהם אומרים פונקציה חיובית אני מתקן לפונקציה לא שלילית, האם רק בגלל אפס אני עושה את כל הבלגן. מה ההבדל הגדול בין שלילי ללא חיובי. התשובה שלי תמיד שאם חושבים שמישהו הוא "אפס" עדיין לא אומר שהוא טיפוס "שלילי".

עופר כהן 20 במרץ 2016

הספורט החדש של "מי יגיד משהו יותר מתוחכם על כמה טל בן חיים החלוץ טמבל" פתטי, ממש פתטי.
מדובר בשחקן שאין לו תחליף ישראלי, ולכן להגיד שצריך למכור אותו זו אמירה שמראה שיש אפקט עדר רציני נגדו.
תנו לי שם של שחקן שיגיע למכבי (ישראלי) במחיר נמוך ממחיר המכירה של טב"ח החלוץ ויהיה מסוגל לתת את התפוקה שלו שעד עכשיו עמדה על 8 שערים ו-4 בישולים.

תומר חרוב 20 במרץ 2016

מסכים איתך בגדול אבל פיראס מוגרבי (למרות שאולי ארבעה שערים ושמונה בישולים יותר הגיוני).

-גיסנו- 20 במרץ 2016

עם שמץ של התחכמות – ניקיטה רוקביציה ומאוויס צ'יבוטה לדעתי יכולים להשלים את החסר, גם מבחינת טכניקה ומהירות. כשצ'יבוטה גם שייך למכבי, וגם בקושי בן 20 אז עוד יש תקווה ליישר לו את הראש. שניהם אמורים לקבל אזרחות ישראלית בקרוב (או לפחות מעמד תושב שאמור לאפשר החתמה שלהם כישראלים).

הסיבה שנכנסים כל הזמן בבן חיים היא פשוט שכל פעם הוא נותן איזה משחק ונראה שמשהו הסתדר שם וסוף סוף הוא יגיע למה שהפוטנציאל שלו מאפשר. ואז הוא עושה שטות אחרת או נותן 3 משחקים של החלטות נוראיות במגרש ואתה מתאכזב מחדש. אם לא היה לו פוטנציאל אמיתי להיות משחקני האגף הגדולים בכדורגל הישראלי (פוטנציאל, לא בפועל) אולי זה לא היה מרגיז כ"כ כל פעם מחדש.

ואגב, זוכר שממש לא מזמן, מכבי מכרה את מלך השערים (והיציעים) שלה, ורבים מאיתנו אוהדי מכבי תהינו מה יהיה ואיזה ישראלי אחר יוכל לתת מספרים כאלה…?

עופר כהן 20 במרץ 2016

גיסנו, אני מסכים אתך, אבל הביקורת על טב"ח מצד אוהדי מכבי מוגזמת.
אתה לא יכול לקרוא למכירה/עזיבה של שחקן עם המנטרה של "כשעטר עזב בא זהבי אז פאק איט".
יש דברים שפשוט בולעים ועוברים הלאה, האופי של טב"ח הוא אחד מהם.
לגבי צ'יבוטה- לא. אין למכבי פריווילגיה לבנות על ילד בן 20.
לגבי רוקאביצה- הוא שחקן אגף קלאסי בכלל? חשבתי שהוא חלוץ רחבה…

-גיסנו- 20 במרץ 2016

להיפך, הפכו אותו לחלוץ רחבה בבית"ר די מחוסר ברירה, ומלבד השלושער מול מכבי הוא לא עשה הרבה. עכשיו כששכטר הגיע העבירו אותו לאגף והוא משחק טוב בהרבה.

למכבי אולי אין פריווילגיה לבנות על ילד בן 20, אבל גם מתחילה להגמר לה הפריבילגיה לבנות על ילד בן 27 שאין לך שום דרך לדעת מה תקבל ממנו בעוד 3 דקות. אולי הביקורת קצת מוגזמת, ואולי זה בגלל שאחרי 3 שנים במערכת שכבר סידרה לכמה בעייתיים את הקופסה הוא ממשיך לעשות את אותן טעויות ומפגין את אותו חוסר היציבות.

ואני לא אומר "פאק איט". צריך לחשוב על הכל ולא לשבור את הכלים. אבל אני אומר שלפעמים כשעוזב מישהו שנראה חסר תחליף, הפתרון מגיע ממקום לא צפוי, וזה לא תמיד סוף העולם.
(בסוגריים, זה גם למה כל המנטרות של "בלי זהבי מכבי מקום 4 בלחץ" לא מרגשות אותי. אם וכאשר זהבי יעזוב יום אחד, אני בטוח שהקבוצה תיבנה מחדש בצורה אחרת ויתגברו על זה. יגיעו שחקנים חדשים, שחקנים אחרים אולי יתעלו, שיטת המשחק תשתנה וכד').

עופר כהן 20 במרץ 2016

אני אמשיך להגיד שטב"ח יותר טוב ממה שעושים ממנו, מצד שני נקווה שיוציאו לניקיטה תעודת תושב או איזו חרטא שרוצים.

-גיסנו- 20 במרץ 2016

זה לא שהוא גרוע כמו התסכול מזה שהוא היה יכול להיות הרב היותר טוב

ניינר / ווריור 20 במרץ 2016

טב"ח הוא עגל. אחד השחקנים הכי אהבלים שיצא לי לראות

דניאל 20 במרץ 2016

נפלא שדמי ,כשאתה לא מקשקש על אתאיזם גם אני נהנה לקרוא אותך.

יאללה מכבי

מאירי (האדמור מלנצוט) 20 במרץ 2016

לא אוהב את הכניסה בויסברג, עיתונאי טוב.

דורפן 20 במרץ 2016

גם אני לא.

חיים שדמי 20 במרץ 2016

בואנ'ה, על מה אתם מדברים?!

בעצמי נכנסתי הרבה יותר – כולל השוואה לטל בן-חיים(!)!; למה לא יצאתם גם להגנתי?

רונן דורפן 20 במרץ 2016

האובססיה שלך לדתיים מטרידה. ואני מתקשה ביכולת האבחנה הדלה שלי להבחין בינה לבין אובסייה על יהודים או מוסלמים או כל קבוצה אחרת.

עמר לחמנוביץ 20 במרץ 2016

כעיתונאי דתי שלחלוטין לא מזדהה עם מגזר – וכתיבתי תעיד על כך – חטפתי בחילה מהטקסט על חבר שלי, אהרל'ה ויסברג. "החברים מעוצו עצה"? האם הכוונה היא לרמוז כי ויסברג מחובר באופן זה או אחר לחתונות שנאה? לנוער גבעות פלילי? האין זו הסתה מן הזן הספקולטיבי הנמוך ביותר? "הדתיים האלה, מדהים באיזה שטויות הם מתעסקים" – ואם אני מתעסק ביום-יום בקאנון של הספרות העולמית? האם גם אז אני מתעסק בשטויות?

ר.בקצה 21 במרץ 2016

באש"פתון העיר קיבלו נקודות על כניסה בדתיים.

חיים שדמי 23 במרץ 2016

ר. בקצה האמיץ כפסבדונים, הלוואי ומה שהיית אומר היה נכון.
אינני יודע אם אתה ההוכחה לחובה לעשות את זה, אבל כמה קסם יש בעובדה שמה שכתבת – אש"פתון – הוא בתגובה לאדם שכותב ב… "ישראל היום". המציאות מלמדת הפוך: "ישראל היום" הוא עיתון שמשלם לאנשים אחרים וקנה רבים אחרים בכסף כדי לשרת אידיאולוגיה. מבין ר. בקצה, זה לא יעזור. תמחקו, תעוותו, תעלימו אותנו – זה לא יעשה אתכם חכמים, מוכשרים, צודקים יותר. אנחנו לא יותר מהמראה שלכם. ואל דאגה, לא ניעלם. ולו מהטעם הפשוט, שאם אנחנו נעלמים – הופ, אתם איתנו. עניין של זמן. מה שאי אפשר להגיד להפך.
ובעניינך עמר. האם כל חברי עוצו עצה הם מחתונות השנאה? וואלה, מעניין. אינני מכיר את וייסברג, אבל העובדה שהוא חבר שלך, רלוונטית אפילו פחות. הוא באמת יכול להיות אחלה אדם, רק לדבר אחד לא התייחסת: אין ב"ישראל היום" סטטיסטיקה בסיקור כדורסל שמעורבות בו קבוצות ישראליות. מה שכן היה בו, הוא הטראש – ואכן, מדובר בטראש – של וייסברג.
בוא נניח, עמר, לספרות הקאנון שאתה עוסק בה. לאט-לאט. הרי באותה מידה, יכולת לנופף לי בפרופ' צבי מזא"ה, שהוא אסטרופיסיקאי פורץ דרך וגם חובש מכסה על ראשו. מבין, עמר, גם ביום חורפי מעונן יוצאת לפעמים קרן שמש. הרי מי כמוך יודע ש"ישראל היום" לא נולד כדי לייצר עיתונות, שלא לומר עיתונות "מעשית". עיתונות מעשית מתייחסת ברצינות למושאי ונושאי הסיקור שלה. סטטיסטיקה בכדורסל, למשל.
אכן, עיסוק בדת הוא שטויות. אם נבחן את הטוב שיצא ממנה בהשוואה לרע – זה פחות או יותר האנלוגיה לקרן שמש ביום חורפי מעונן. הרי אילו רק בבתי-הכנסת ובישיבות היינו תלויים, איפה בדיוק היה פרופ' מזא"ה שלנו זוכה לפרוץ דרך ולגלות כוכבי לכת חדשים?
שים לב שהדתיות שאתה כה מסתייג ממנה, שונה ממך, כיוון, שכנראה, סיגלת לעצמך כמה אלמנטים אוניברסליים, פלורליסטים, השכלתיים – ובקיצור, מפירותיה הנפלאים של החילוניות, שלדת – כל דת – אין ולו פרי אחד שמשתווה לה. היא איננה מושלמת, כמובן, החילוניות, אבל בהפוך על הפוך מדת. יש בה גם ימים מעוננים, אכן. מבין, עמר, גם לליגה הראשונה וגם לליגה האחרונה יש אלופות; לא תחלוק עלי מי עדיפה, נכון?

דניאל בלעטער 20 במרץ 2016

רינה מצליח היא תמצית מיצי הקיבה שמרכיבים את חזרת חדשות 2. יפה עשית.
האצבע ששמת על גמר הגביע כקטליזטור לעונה הנהדרת הזו של ב"ש היא מדויקת מאוד-
זה היה גמר שייזכר לדיראון עולם (אצלם), ובנוסטלגיה בלתי נתפסת (אצלנו); מה שהוא גרם זה לאלונה להכינס ALL IN. כולם מדברים על זה שהם תקעו יתד במועדון הגדולות. לי מרגיש שאם הם יפספסו השנה את האליפות (הכסף שלי, אגב, עדיין עליהם)- ייתכן והאוויר ייצא מהמפרשים. ימים יגידו.

ניב 20 במרץ 2016

איזה כיף שדמי. מבחינתי לתת לך במשחקי בית לשוטט עם מגאפון בעיגול האמצע.

גיא זהר 20 במרץ 2016

התגובה שלי לרינה מצליח הא שתי מילים – רז שכניק. בכלל אני מנסה להבין את הקטע שעיתונאים שלא מסקרים בשוטף מקבלים כרטיס בתא העיותנאים. ולגבי טב"ח, עד היום לאביתר אילוז יש סחרחורת ממנו מהמשחק של לפני שנתיים. הבן אדם נהיה חולה אחרי המשחק פיזית.

-גיסנו- 20 במרץ 2016

רק שהמשחק המצויין ההוא חיזק לבן חיים את תחושת הצלת המולדת ששדמי דיבר עליה בכל משחק כזה, הוא לא נתן משחק שקרוב להיות ראוי נגד ב"ש כבר הרבה זמן, למרות הגול שכבש מהספסל בעונה שעברה.

funfun 20 במרץ 2016

נהיית ערס לעת זיקנה?
משעשע ביותר
גם אני אומר שהקטע על ארהלה מוגזם , שחרר אותו :)
יאללה מכבי – טרנר מחכה לכם

kazoo kid 20 במרץ 2016

שדמי התגעגענו

מיכאל 20 במרץ 2016

ויסברג עיתונאי מצוין לטעמי, כותב טוב ובעל ידע.
לא ברור מה נפלת עליו.

ניב 20 במרץ 2016

יש משהו די דבילי שלא לומר אינפנטילי בחיפוש סימנים ואותות.
השנה הארבעים לכן… נומורולוגיה וכולי.
בסוף זאת עוד אמונה תפלה (בעצם מפסיק לכתוב רק אמונה לא?).
תארו לכם שב"ש יקחו אליפות סתם בשנה ה- 53 לאליפות האחרונה שלהם?

יניב פרנקו 20 במרץ 2016

ואמונה ברוח המועדון ?

ניב 20 במרץ 2016

גם (אל תגלה).

אביטל 20 במרץ 2016

נרקסיזם מתקדם שכתוב בכישרון זה תמיד נהדר לקרוא. במיוחד שברקע הקבוצה שאני אוהד

אחד 20 במרץ 2016

היא אשכרה העזה לעודד את הקבוצה שלה במשחק כדורגל?
טוב שהראת לה מה זה, לחוצפנית

עופר כהן 20 במרץ 2016

ביציע עיתונאים? כשהיא לא מסקרת קבוע?

צור שפי 20 במרץ 2016

יש עיתונאי ראוי אחד, שלמה מן, שכבר כותב בשיטתיות על תועבות one. אני חושב שזה מספיק כי הטינופת הזו משגשגת מעצם העיסוק בה ולכן עדיף שלא. והנה, דיאלקטית תרמתי את חלקי לחטא הזה.

שלו 20 במרץ 2016

משהו על טב"ח 1,
גרסיה מאוד איטי, וזה היבט המשחק היחיד שיש אתו בעיה.
למעט שכטר בגרסת חיפה הייתי חושד בזה שהוא הכי איטי בליגה.
אבל הוא מודע, וככזה הוא מצמצם את ההזדמנויות לרוץ מול.
אני זוכר את מלדיני בשלהי הקריירה לא רץ מטר מיותר, ועדיין בלתי עביר,
אז גרסיה בוחר אחד משניים, לעמוד נכון או כרטיס צהוב.
בזכות טיבי הוא צריך פחות את האופציה השנייה.

גדי 20 במרץ 2016

אם יש משהו שאני שונא ביום של משחק "גדול"זה שכולם מדברים עליו. זה מנפח את הראש.

הטור הזה זה נווה מדבר. צחקתי עד כמה שזה אפשרי ביום כזה שאני יודע היטב איך יראה סופו.
למזלי הפעם לא צריך את כביש 6.

גיא זהר 20 במרץ 2016

לצערי אני פסימי היום כמוך. רק שיגמר בשלום

איציק 20 במרץ 2016

רק שיגמר ויפתחו לי את השכונה.

Comments closed