רקוויאם לחלום

שני לילות רצופים לתוך בוקר המשחק מול סכנין שחלמתי עלינו. חלומות רעים. חלמתי שמתגלה לי פתאום שהיה עוד משחק שלנו בין חיפה לסכנין בליגה, משחק שלא ידעתי על קיומו, ואנחנו גומרים בתיקו מול סכנין, ורק אז מתגלה לי על המשחק ההוא שלא ידעתי על קיומו. ואני מגלה שגם בו לא ניצחנו והפער נעשה בלתי אפשרי.

בלילה הראשון אני לא זוכר כרגע מה חלמתי, אני בדרך-כלל זוכר חלומות מעולה, אבל אני לא רוצה לזכור כל-כך הרבה, זה מצברח אותי ומעמיס עלי רגשית, גם את השואה אנשים העדיפו לא לזכור אחד לאחד, ולאבד אליפות של מכבי זה אירוע גדול יותר מהשואה, אוניברסאלית אני מדבר, בגלל זה אוהדי הפועל אומרים שתהיה שואה למכבי, גם הם מבינים את זה. השואה הייתה אירוע די בנאלי, אם חושבים על זה, ברמת העיקרון אני מדבר, זה לא בדיוק שזאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבני-אדם רצחו בני-אדם כי הם היו שונים מהם. אז זה לא פלא שאני לא יכול להעמיס על עצמי לזכור כל פרט, אבל אני זוכר שבחלום המשחק נגמר בתיקו וזה לא מתאים.

לא הייתה עונה שחלמתי בה עלינו כל-כך הרבה כמו העונה. היו לי לפחות עשרים חלומות וכולם היו חלומות רעים, והחלום הראשון היה איפשהו לפני המשחק עם בית"ר בסיבוב הראשון. זה היה חלום מזוויע והתעוררתי בבוקר מבועת מבפנים ממנו, ממש היה לי מין בולען בבטן, והוא צברח אותי לכל השבוע ובעצם אני חושב שהוא מלווה אותי כל העונה מאז. היה לנו משחק מול בני-יהודה והם מבקיעים ועולים ל-14:16, והם צוהלים ושמחים, וכבר לא נשאר זמן לתקן או לפחות להשוות. ואז היה המשחק עם בית"ר והוא הזכיר אחד לאחד את החלום, ברמת העיקרון אני מתכוון, ומי שהיה שם מבין.

אף פעם בחיים שלי לא חלמתי חלום בהמשכים, לילה אחרי לילה, חלק אחרי חלק. ואז, ביום אחד, לפני חמישה חודשים, זה קרה. ולא ביום אחד, אלא ביומיים. ולא ביומיים, אלא בשלושה. חלום שנמתח על שלושה לילות ושלושה חלקים שממשיכים זה את זה. וזה היה מבעית. באמת מבעית. חלמתי שאנחנו מאבדים את האליפות. זה קורה במשחק שהוא מין משחק כזה שאתה מגיע אליו בביטחון והוא מתפתח אחרת, כמו רעידת אדמה שמפילה אחריה בניין אחרי בניין וזורה אחריה חורבן. כמו במלחמת העולם השנייה, שהחורבן שם נראה אותו דבר בצילומים בשחור-לבן וגם בצבע. רואים את זה בסדרה שמספרת את סיפור המלחמה שראיתי לא מזמן. היא כולה מבוססת על ארכיונים של המשתתפות במלחמה ואין בה מרואיין או צילום עכשווי אחד. ששה פרקים, שעה כל אחד. הכול חורבן מהארכיון.

לא הייתה זהות לקבוצה שניצחה אותנו. אבל המשחק התקדם לקראת סיום, והכול נשמט מבין האצבעות. הסתכלתי סביב ולא היה שחקן או מאמן להישען עליו, שישלוף משהו מכובע, שיושיע. כמו בהפסד לבני-יהודה. הבטן שלי קרסה לתוך עצמה, בולען של חורבן של בניינים שצוללים לתוך עצמם באבק ורסיסי אבנים במלחמת העולם השנייה. בבוקר קמתי מוטרד מאד. הבנתי מה החלום בא להגיד לי בלילה למחרת זה חזר על עצמו מהמקום שזה עצר לילה קודם ובלילה השלישי זה עוד פעם קרה.

"אולי אם מכבי תאבד את האליפות, ביום שאחרי תכיר את מי שתהיה אשתך", ניסה אחי לנחם ולהתנחם אחרי המשחק ההוא עם בית"ר כשסיפרתי לו על החלום בהמשכים שהיה לי.

"שתמות הבחורה אמן", עניתי לו.

לפחות עשרים חלומות רעים חלמתי העונה ואפילו חלום אחד מעודד לא היה לי. בכל שנה יש לי לפחות חלום מעודד אחד, חוץ מבשנים עם הסיוט האנושי ההוא, שאז לא חלמתי שום דבר עלינו, כי במוות קליני אתה מפסיק לחלום. גם ברגעים שהלך לנו פחות טוב בשלוש עונות האחרונות, היו לי חלומות מעודדים, וגם כשאוסקר עזב היה לי חלום מעודד ואפילו סיפרתי עליו כאן אחרי זה. תחושה סמיכה, רעילה, יושבת לי בבטן מתחילת העונה, לא יודע להסביר את זה, אבל כנראה שהבטן מרגישה ויודעת דברים לפני הזמן. כמו שאמא יודעת מתי הבת שלה בהריון לפני שהבת שלה גילתה את זה בעצמה על עצמה. אולי כי הרגשתי בעונה שעברה שהיא סוף של תקופה. אני מתכוון תקופה כמו פרק.

כאלה אנחנו, היא ואני, שלובי עורקים, חולקים יחד את חדרי הלב שלנו, המעיל והגוף, פעם היא המעיל ופעם הגוף, ולהפך. אני מוכן לעקור בניינים ממקומם, לחרב אותם באגרוף בגללה. היא לא יודעת את זה. אני אף פעם לא מראה לה. אם היא תדע, היא עלולה להישבר. היא צריכה לדעת שהיא יכולה להישען עלי. אני חושב שבחלומות אני מוציא את פסולת הכאב שאני צריך לשמור מפניה. גם משענת צריכה מישהו להישען עליו לפעמים כדי להמשיך להיות משענת. הכתיבה עליה משחררת אותי מהכאב, כי היא מכניסה לי הגיון ואת התבונה, ואני מנתח אותה עניינית, וככה אני שומר את עצמי ואותה, כי היא מכניסה לי פרופורציה ונותנת ביטוי לשיקול הדעת שלי.

*     *     *

דווקא בשבוע לפני חיפה לא חלמתי חלומות. הייתי מוטרד ולא שקט די והותר במודע, בזמן ערות, מכדי שאצטרך לחלום חלומות מטרידים. מכבי תפסיד את האליפות מקצועית בשני משחקים (בית"ר ורעננה בסיבוב הראשון; ואם לתמצת למשחק אחד, אז רעננה. אתה לא מבקיע שוויון בדקה 89 כדי לחטוף ולהפסיד בזמן שנותר), אבל מנטלית היא הפסידה אותה בסמי עופר. ולא הייתי שקט שלמכבי יש העונה את האופי לקחת את המשחק הזה. אתה לא מחכה למעלה מעשרה משחקים לחזור למקום הראשון, בעיתוי שבו חזרת, באופן שבו ניצחת את המשחק שהחזיר אותך לשם, כדי לאבד אותו תוך משחק אחד. התיקו עם סכנין הרבה יותר הגיוני ומתקבל על הדעת מהתיקו בסמי עופר. התיקו מול חיפה הוא ציון דרך; ציון דרך במובן הזה שהוא קנה מידה ללמוד ממנו על מכבי ולעתיד.

"איבוד המקום הראשון יעשה טוב לבאר-שבע", אמרתי לאח שלי בשיחת הטלפון הלילית הקבועה אחרי הניצחון על בית"ר, "יירד מהם לחץ". ואולי הוא דווקא יעלה, תהה אח שלי. "לא נראה לי", עניתי, "לא העונה".

אני באמת חושב שאיבוד המקום הראשון הוריד מבאר-שבע לחץ. אני חושב שגמר הגביע בעונה שעברה מיקם את באר-שבע במקום הנכון. היתה תחושה באוויר ערב הגמר ההוא, שבאר-שבע באה לקחת אותו. אופן ההפסד, הכניס את באר-שבע לתבנית. תבנית הפרופורציה. למכבי זה קרה אחרי ההפסד בדרבי עם אוסקר לפני שלוש שנים וחצי. מכבי זה לא באר-שבע. למכבי מספיק הפסד בדרבי-ליגה בתחילת העונה, 1:0 קטן, כדי להתאזן.

אבל חשבתי שאיבוד המקום הראשון עשה לבאר-שבע עוד דבר. הוא חידד לשחקנים שלה כמה חבל יהיה לאבד את זה העונה. לא "גם העונה"; העונה. מאז השנתיים ההן בסבנטיז באר-שבע לא מאבדת אליפויות. עונה שלישית שבאר-שבע נבנתה לרגע שתגיע לפליי-אוף מהמקום הראשון. רק שבוע קודם עוד היה לה פער של חמש נקודות. להוציא את זהבי, הסגל שלה לא נופל מזה של מכבי כבר עונה שנייה. לא במידה כזאת שלא ניתן לגשר על הפער כזה, אם הוא קיים בכלל.

*     *     *

ואז, נכון לערב המשחק של מכבי עם בית"ר שהחזיר אותה למקום ראשון, באר-שבע ניצחה משחק אחד מתוך חמישה. זאת צורה אחת להסתכל על התמונה. אבל התמונה המלאה אמרה שהמשבר שכולם העריכו שיגיע – הגיע; ואחריו, היא עדיין נותרה עם כעשרים וחמישה משחקים בלי הפסד. זה רצף מרשים. ועם פיגור של נקודה בלבד. כיוון שמכבי בזבזה את מלאי האשראי שהיה לה חודשים קודם, בחודש ומשהו האחרונים עם יוקאנוביץ'. אחריהם, כבר לא נותר לה מרחב תמרון לטעויות. פיגור של חמש נקודות פחות משליש לסיום העונה – אין מרחב תמרון כלל. במיוחד אם האופי של השחקנים שלך, לצד הרעב שקשה לשמר והירידה בכושר של יותר מדי שחקנים, מצמצמים אותו עוד יותר.

*     *      *

ראיקוביץ' הביא למכבי לא מעט נקודות העונה, בוודאי הרבה יותר משלקח וגם יותר משהיה מביא קודמו, דון חואן האהוב. בוודאי עם ההגנה שהיתה לשניהם ועודנה. הרעש של הימים האחרונים סביבו, יתברר רק בדיעבד אם השפיע ואיך. קל מאד לנתח עכשיו שלרעה – שוער בן עשרים שבימים האחרונים למשחק החשוב של העונה עסוק בשאלה אם ישחק או לא; אבל באותה המידה קיים תרחיש הפוך, שהרעש הזה רק ידרבן אותו. ככה שלהערכות בהקשרו אין באמת משמעות. כמו גם לשאלה מה עשה הרעש של השבועיים האחרונים למכבי כולה. אני יכול לכתוב כאן ניתוח מעמיק למה הרעש הזה מזיק ובאותה המידה, ניתוח מעמיק אחר שיסביר למה מישהו העיר את הדוב הגדול ועכשיו הוא עצבני.

אבל דבר אחד חייב להיאמר: אני שומע קולות שמדברים בגנות ההתנהלות של מכבי. יש נטייה בארץ, כדבר שבשגרה ובכל תחום, לנתק לעיתים בין מושא הביקורת למציאות שסביבו. מה שנקרא, כולם אבירי המינהל התקין, השמירה על החוק, הסובלנות, הפלורליזם והערכים האוניברסאליים – כל עוד הם בצד המבקר. מאז אירועי חצי-הגמר השיח הזה, בהקשר מכבי במקרה זה, כמרקחה. העיקר שהסביבה, עד אותו המשחק וממנו והלאה, אוטופיה אידילית.

אבל המועדון שלכם אירופי, סונטים בנו. ובכן, גם באירופה יש ויש. יש בלארוס ורומניה, ויש גרמניה וצרפת. שנית, ביין וג'ורדי אולי מאירופה, אבל רוב השחקנים והקהל לא. גם מסי היה צריך את ברצלונה כדי להתקדם. נדמה לי שהטיעון הזה, שחוזר על עצמו מדי פעם בלעג, "אבל אתם מועדון אירופי" – יותר משמעיד עלינו, מעיד יותר על הסביבה. אני מבין שיש מי שציפו לשמוע את קול המועדון, בדמותם של ג'ורדי או ביין, שלא לומר גולדהאר. ובכן, ג'ורדי וביין ממעטים לדבר כדבר שבשגרה, בלי קשר לפרשה התורנית. זאת גישה המועדון, לטוב ולרע, והיא צודקת בעייני. נכון, ג'ורדי ירד לדשא בפיצוץ פואד כדי להרגיע את הרוחות. אבא של ג'ורדי מת לפני חודש וחצי, הראש שלו לא פה – ומה לעשות, בצדק. עניין של פרופורציה.

אם יש למכבי בעיה העונה, היא באופי ובמנהיגות של השחקנים שלה; או יותר נכון, בהיעדר מנה מספקת מאלה.

*     *     *

לא אהבתי שגרסיה ושורה הזעיקו את החברים משער 11 לדשא בדרבי ההוא, אבל הייתי מרוצה משורה שלימד את האווירון שיעור ביירוט. כי הדוגמאות שונות. אני חושב שמכבי היתה צריכה לקנוס את ראיקוביץ' על הריצה שלו לכיוון אבוקסיס, אבל לא להשעות אותו. ראשית, מהסיבות שהרחבתי כאן בשבוע שעבר כרקע לסיפור; שנית, כי הוא בן עשרים.

אבל – וזה אבל חשוב – אני חושב שההתאחדות הייתה צריכה להרחיק אותו. אני לא יודע אם במכוון או הודות לשיטת החאפריות הרווחת כל-כך במוסד הזה (בעצם, בישראל כולה), מישהו טרח להשאיר פתח למכבי ולשוער שלה. בית-משפט מחוזי החליט שאכן יש פתח וביטל את ההשעיה. כמה מטומטמים יכולים להיות האנשים בהתאחדות. מה מנעתם מראיקוביץ' זכות ייצוג; תהרגו אותי. שיחקתם לידי המועדון.

כל קבוצה אחרת בארץ היתה נוהגת כמו מכבי בנסיבות האלה, והאמת? לא בטוח שאלה מאירופה היו נוהגות אחרת, אם כי סביר ששם היו מקפידים מלכתחילה לא להשאיר פתחים, ואז מרחיקים אותו.

*     *     *

אני חושב שבאר-שבע צריכה לעלות היום כדי לנצח את המשחק. אם אני מזהה נכון את מה שקורה בקבוצה הזאת העונה ואת מה שקרה לה מאז אובדן המקום הראשון לפני שלושה שבועות, אני חושב שזה מה שיקרה. אסור לה לעלות כדי להשיג תיקו. אם מישהו מוסר לך אליפות – קום וקח אותה; במיוחד אם המישהו הזה קצת שבע וקצת זקן.

מכבי צריכה להגיד לעצמה, שאולי באר-שבע תיקח אליפות העונה, אבל לא על הגב שלנו. כך או כך, והקטע המסיים את הטקסט הזה הוא כביכול עניין פנימי לאוהדי מכבי – לא להתרגש. מה שלא יהיה, לא להתרגש. היו אומרים לי לפני ארבע שנים שבשנה הבאה אני אלוף, הייתי צוחק. היו אומרים לי שבשלוש – הייתי מתעצבן על הזלזול של האומרים בלב הרגיש שלי.

הגיונית, אני מבין שלא בריא לליגה אלופה אחת. כאוהב-קבוצה, אין לי שום עניין בבריאות הזאת. אף אחד לא מוותר מרצונו על אליפות. ואני אומר, יש משהו יפה שהפרק הנוכחי יסתיים בטרבל, בגמר הבלתי-מחיק ההוא ובצ'מפיונס. לא חשבתי שנזכה בעוד שתי אליפויות ברצף אחרי הראשונה, ואנחנו צריכים להיות אסירי תודה לשחקנים האלה ולקבוצה על מה שעשו בשבילנו. ובאשר לעונה, מה שרלוונטי הוא מה שיבוא אחריה. אני גם מתרגש היום פחות מעזיבה אפשרית של זהבי וג'ורדי (אם כי זה עניין לטקסט נפרד בעתיד הקרוב).

מפנימים את הטעון תיקון, מתקנים – וממשיכים הלאה. כמו כל אדם שתופס יום פחות טוב, לא כל שכן ארגון. זה, בסופו של דבר, "התהליך" האמיתי שארגון נבחן על-פיו. ציר הזמן. אני מבין שאוהדי יונייטד לא יכולים לתפוס את זה. שם באמת אין תהליך כבר ארבעים-ושבע שנים; בכל-זאת, מועדון שמרן. השנים היפות, היו, כפי שמתברר, של פרגוסון, הוא היה התהליך ובמקרה הוא היה שם. אוהדי יונייטד אף.סי הבינו את זה מזמן.

יש גם משחק היום בערב
מה שילדה אחת יכולה לעשות

34 Comments

טרנטה 2 במאי 2016

רק תחנה את הקטנוע בבלומפילד לידי כרגיל והכל יהיה בסדר.

טום 2 במאי 2016

לך לישון. קדימה מכבי!

אריק האחר 2 במאי 2016

תישן פחות תחלום פחות !
אבל לי זה קורה בלי שאני יושן .
מכבי חייבת ניצחון לבאר שבע יספיק תיקו
זה מה שיושב בראש של השחקנים.
נראה מה יקרה

גיא זהר 2 במאי 2016

לגבי באר שבע, מסכים שהגמר הפך אותנו לחזקים יותר (יש הבדל בין השנה לשנה שעברה הן מבחינת המאמן והן ברמת הקבוצה), וגם בתחושה שעכשיו זה הזמן. מצד שני, באר שבע עוד מהאליפות השנייה שלה ידועה ככזו שנשנקת במאני טיים, במיוחד במשחקים בהם היא פיבורטית. בקיצור, וואי וואי וואי

יניב פרנקו 2 במאי 2016

השורה על האישה העתידית הרגה אותי.

yaron 2 במאי 2016

איזה כיף לך שאתה חולם כ"כ הרבה, זאת מתנה.
תתחיל להתאמן ב- Lucid dream :-)

אלי 2 במאי 2016

איפה יעקב הילל שינצח בשבילך את בני יהודה. איזה גול!

גלעד בלום 2 במאי 2016

שדמי, אני אהיה מופתע אם לא תתנו לבאר שבע 3-4 חתיכות עם 2 של זהבי ותצוגת עצמה של האוהדים ביציעים ותחזירו את המכביזם למקום הראשון, סתם הרגשה שלי אבל כבר טעיתי בעבר…., מאחל לך שתישן טוב (ולבאר שבע אליפות), סחטיין על הטור המאופק והמפוכח, כנראה שחוסר השינה ריכך אותך , בדרך כלל אני לא מצליח לקרוא את הטור עד הסוף כי הוא ארוך ולא נעים לאזניים אדומות, אתה הכי קרוב ל ״עלי מוהר של הצהובים״, כמעט בא לי להיות מכביסט כשאני קורא אותך (אבל רק כמעט) :)

אז יאללה צא מזה ומזל טוב על האליפות הרביעית ברציפות! :)

יואב 2 במאי 2016

יפה כתבת גלעד
למרות ניסיון הניחוס(:

פאקו 2 במאי 2016

זה Win-Win – אם צדק זו תחזית נכונה. טעה – נסיון ניחוס. אבל באמת כתב יפה.
והפוסט אדיר כרגיל.

גלעד בלום 2 במאי 2016

יואב, אני אשכרה חושב שתתפוצצו עליהם, גול מוקדם, ואז עוד אחד לפני המחצית ובחצי השניה עוד 2 לקינוח, ייגמר 4-1 (כי ההגנה שלכם תעשה טעות אחת ששוה גול כל משחק), ברדה יכבוש כמחליף. אבל אשמח לטעות.

באר שבע מבחינתה צריכה לא לספוג ב-30 הדקות הראשונות כי מכבי ייתנפלו עליהם וינסו לתת גול מוקדם, הביתיות והנסיון של מכבי (היתה במעמדים הללו עשרות פעמים, באר שבע לא) יכריעו.

גיא זהר 2 במאי 2016

עזוב אותנו, אתם הפראיירים. לולא התיקו נגד אלביון הייתם רק שלוש הפרש ומפעילים לחץ אדיר

גיא זהר 2 במאי 2016

סליחה גלעד, אתם שוברים שיאי לוזריות. לפחות הפסדתם אליפות לאחד הסיפורים הכי מדהימים שיש

יואב דובינסקי 2 במאי 2016

וואו, הרגת אותי עם יירוט האווירון. תהיה בריא.

ראש מועצת הגדר 2 במאי 2016

שמועצת גדרה, עיריית עזה או מתנ"ס ירוחם לא משלמים לך שוטף + מיליון זה כי הם מריחים.
מריחים את הריח של הכלום. תתחיל לשנן- אני עני משמע אני לא קיים.
והם לא עושים את זה לגברים אמיתיים. רק לאשכנזים מקופחים.

חיים שדמי 2 במאי 2016

תגיד חשופית, מילא להתיימר לשלוט בעובדות, אבל רק בחלקן ודווקא באלה שמוציאות אותך גם עלוב וגם דביל? לפי המדד שלך, כמו שאתה ניסחת אותו. כי:
הכסף הגיע, חשופית, ועוד בריבית. מה שאומר שאני עשיר! מה שאומר שאני קיים! אתה צריך לראות את הדירה המשודרגת שעברתי עליה רק לפני ארבעה ימים.
מילא היה לתגובה שלך קשר לטקסט. אבל גם לא קשור וגם להחמיא לי פעמיים?
ועכשיו תקשיב. ההבדל בינינו, שעושה אותך לחשופית ואותי לבנאדם, הוא חוט שדרה. מה שאני לא כותב, תמיד עם שם גלוי. ואתה, אפילו לקלל אין לך אומץ בשם מלא. פחדן. תזכור, כן אקבל כסף, לא אקבל כסף- אתה חושב שזה יעשה אותך יותר חכם או מריר? אני דווקא חי עם חיוך. עם אני מוציא ממך כל כך הרבה טינופת ועוד עם שטויות, כנראה שאני טוב במה שאני עושה.
ודבר אחרון: עזוב אותי רגע, אתה באמת מתכוון לזה שעני משמע לא קיים, באמת?
לך תקרא וואן. גדול עליך הדה באזר.

טל 12 2 במאי 2016

לא אוהד מכבי ת"א וגם לא הפועל ב"ש,אבל מצפה כבר למשחק.אני לא חולם בהקשר הזה,אבל בהחלט אוהב את המשחקים האלו,משחקי עונה לקראת סיום הליגה,זה הכיף. זה גם רגע היסטורי חשוב – או מכבי עם אליפות רביעית רצופה או הפועל ב"ש אלופה אחרי 40 שנה.

המשחק הזה מחזיר אותי קודם כל למחזור האחרון של עונת 1985/86. גם אז הייתי נייטרלי,אבל בסוף קיוויתי לניצחון של הפועל כי לא רציתי לראות את מכבי חיפה שוב זוכה באליפות, אחרי שתי אליפויות רצופות.איזה התרגשות היתה אז,השידור הישיר הראשון של משחק ליגה בישראל .באותה תקופה כל שידור ישיר היתה חגיגה בשבילי. אבל המשחק עונה הזה למעשה דומה יותר למשחקי עונה אחרים,שאחריהם עוד כמה משחקים עד סיום העונה. כמו למשל משחק העונה בין מכבי נתניה להפועל כ"ס בעונת 1981/82 או בשלהי עונת 1978/79 משחק העונה בין בית"ר ירושלים למכבי ת"א.יהיה מעניין.

אלי 2 במאי 2016

לגבי הפועל נגד חיפה: בתור אוהד מכבי ת"א בן 12, קיויתי שהמשחק יפוצץ והתוצאה תיקבע על 0:0 בלי חלוקת נקודות, ובמקביל מכבי תנצח 13:0 ותזכה באליפות.
ממש האמנתי שזה אפשרי.
איזה אכזבה.

טל 12 2 במאי 2016

חשבתי שאחרי ההפסד של מכבי ת"א 3-1 למכבי חיפה במחזור ה 29 מכבי יצאו לגמרי מתמונת האליפות, לא זכרתי שהיתה אפשרות תיאורטית כזו :_) היתה תוצאה די חריגה מחזור אחרון למכבי- אני זוכר נדמה לי 3-6 למכבי ת"א עם רביעייה של בני טבק.

היתה לכם ריצה יפה מאד של 9 ניצחונות רצופים(אם אני לא טועה) בסיבוב השני באותה עונה. שמעון שנהר היה המאמן שלכם,הכוכבים אז היו הקפטן מוטי אויוניר,אלי דריקס,אלון נתן,משה גריאני .. בהגנה כמובן אבי כהן ז"ל בוני גינצבורג בשער וסליחה אם שכחתי מישהוא.

טל 12 2 במאי 2016

בני טבק :-)

טל 12 2 במאי 2016

אחרי אפשרות תיאורטית רציתי סמיילי קורץ,לא יודע איך עושים את זה

רועי נבות 2 במאי 2016

שדמי כותב בחסד עליון אבל עכשיו שעתיים לפני המשחק, רק תביאו לנו נצחון.

גלעד בלום 2 במאי 2016

אגב אני שמח שראיקוביץ משחק, למרות שמגיעה לו הרחקה, כדי שיהיה משחק פייר עם ההרכבים הכי חזקים.

ועוד אגב, טור מאופק של שדמי עדיין כולל אמירות כמו השואה היתה דבר בנאלי ואיבוד אליפות של מכבי זה ארוע גדול מהשואה, פרייסלס

שלו 2 במאי 2016

מגיע לו הרחקה, אני מסכים.
אבל לא הבנתי מה ההבדל בין מאמן שדוחף שחקן לשחקן שדוחף מאמן.
ומגיע לו ייצוג כשמרחיקים אותו.
ואם היו מזמנים אותו ביחד עם עו"ד ומתורגמן זה היה הליך תקין ולכן לא הגיונישזה יקרה בהתאחדות.

גלעד בלום 2 במאי 2016

שלו, אין הבדל, גם לאבוקסיס מגיעה הרחקה כמובן ולא ברור לי למה לא הורחק…לא מבין מה היה הסיפור הזה שלא נתנו לו ייצוג, זה עניין טכני שיצא טוב למכבי כי אם היה הליך תקין אז זו הרחקה אוטומטית, מצדי שארי שמאי יגן עליו, יש קטע ווידיאו די מפליל, הוא ביצע אקט שמצריך הרחקה למשחק אחד לפחות, באנגליה דלה עלי יושב בחוץ 3 משחקים על מקרה שנתפס במצלמות שבו איגרף שחקן במהלך משחק , גם פלייני כנראה יישב בצד בגלל האקט שביצע מול לסטר, למה אצלנו ההליך לא יותר פשוט?

שלו 2 במאי 2016

דרך אגב השופט היה יכול להרחיק אותו כמו שעשו לקליימן ולסגור סיפור, אבל ההתאחדות הם אובר חוכם.
מגיע לו הרחקה, אולי אפילו שלושה משחקים.
לא מגיע לו שידברו איתו עליו בלי שיבין או יוכל להגיב.
מגיע לנו התאחדות נורמלית.

גלעד בלום 2 במאי 2016

מסכים

גלעד בלום 2 במאי 2016

מסכים, אני לא מבין דבר אחד- האם ראיקוביץ הוא הזר הראשון שעומד בפני וועדת משמעת? למה המקרה הזה מיוחד? הוא לא עשה שום דבר קיצוני, איבד עשתונות לכמה שניות, בא במגע פיזי עם המאמן, אין לו הסטוריה של הרשעות, משחק אחד או שניים בחוץ ויאללה סלחנו, מה פה יוצא דופן שזה הגיע לערכאות של בית משפט אזרחי?

צור שפי 2 במאי 2016

נהניתי מהתוצאה אבל לא מהמשחק. את האופורטוניזם של ברק בכר מן הסתם אף אחד לא יזכור, במיוחד אם באר שבע אכן תיקח אליפות (וגם אם יקרה אסון לא ייחסו אותו למה שהיה הערב בבלומפילד) אבל צדק זהבי כשאמר בסוף שהיה, במיוחד במחצית השניה, משחק לגמרי חד צדדי, שלא נראה כמו התמודדות בין שתי מועמדות לאליפות אלא בין קבוצה גדולה לקבוצה קטנה. אז שוב, המטרה אולי מקדשת את כל האמצעים אבל נעים לעין זה לא היה.

גיא זהר 2 במאי 2016

צור אתה מספיק מבוגר בכדי לזכור מה היה במשחק האליפות ב86 איך חיפה ההתקפית הסתגרה ולולא צבי שריר היתה משיגה את המטרה. תן לי לקחת אליפות, בשנה הבאה תדבר על אטרקטיביות. ושזהבי בבקשה יתעסק בקבוצה שלו. זה לא שמכבי שטפו את המגרש והגיעו לעשרות מצבים

צור שפי 3 במאי 2016

גיא, אני לגמרי שותף לתחושות שלך, רק שהמעורבות הריגשית שלי היא קצת יותר נמוכה משלך…

Gilad 3 במאי 2016

כלכך חבל לי שהלב הענק הזה והאהדה העמוקה והכנה הזו מתבזבזים על מועדון בנאלי ולא רומנטי כמו מכבי ת"א. החלק האחרון, המופלא, הוא אנטי מכביזם בהתגלמותו. טב"י אפילו לא יצליח לקרוא את זה. זה יהיה כמו סינית בשבילו.

אוהד כ. 3 במאי 2016

אינעל רבי איך שזה יודע לכתוב…
(או להיפך)

תתפלאו אבל עדיין הכל פתוח. זה לא עניין מתמטי זה כל כך פשוט: הפסד אחד ואני אראה כמו האוהדים של מכבי אתמול בסוף המשחק.
הייתי כבן גילו של בני הקטן כאשר הפועל לקחה את האליפויות שלה. האמת – זה לא ריגש אותי אז כמו שאני לחוץ בשנה הנוכחית.
ואני לחוץ.
לא חולם, לא סיוטים. אבל מוטרד. כל הזמן מוטרד.
לפחות בשלושת השבועות הקרובים, מכבי תל אביב לא תעניין אותי. אני שב ומשנן את החוזקות והחולשות של ביתר, זה לא עניין של עין הרע. אני פשוט לא מצליח לראות כלום מעבר ליום שני הקרוב.
ואני לא נושם כשאני חושב על מה שיקירתי האדומה עוד עלולה לעולל לי בשלושת השבועות הקרובים.

באר שבע לא תרד.

גיא זהר 3 במאי 2016

קשה, קשה. מקווה שידחו את הדיון של ביתר עד אחרי העצמאות. אשרי המפחד תמיד

Comments closed