אילו הייתי אוהד-הצלחות, הייתי תובע את מכבי בבית-הדין הבינלאומי בהאג על פשע נגד האנושות בדמות פשע נגד האליפות בעוון מסירת אליפות, עטופה בנייר פורצלן מרשרש, ביוזמתה, על הגשת אליפות בתחינה, על התעקשות להסביר פנים, לנהוג בסולידריות עם מי שרגע אחד הוא מועדון ורגע אחר הוא כבר מישהו שאומרים, יאללה, שייקחו כבר, הם מהדרום. כאילו אליפות היא דבר של מה בכך. כאילו לאוהדים אין לב ורגשות, כאילו אין להם חיים.

על כמות ההחמצות בשלושה משחקים שמספיקה לקבוצת מרכז טבלה לעונה שלמה כהוכחה לאי הסתרת הכוונות לא להתכוון בכלל לקחת את האליפות הזאת.

אילו לא הייתי אוהד מכבי, הייתי תובע אותה בבית-הדין הבינלאומי בהאג על פשע נגד האנושות על זילות המונח אליפות, על הפיכת המושג בשם השוויוניות והשובע למטרד, מטלת רשות, כאילו אליפות היא דבר שאם לא תיקח – היא תחכה שנה; לא, תמיד יהיה מי שיעבור בסביבה ויאסוף אותה. וזה עוד כשאנחנו בשנת אבל על אבא, לא חוגגים אליפות בשנת אבל, ואם אי אפשר לחגוג, אז למה לזכות, שייהנו אחרים. ועדיין, אנחנו צריכים להתחנן, לעשות הכול, עוד רגע הם יבקשו מאיתנו גם להבקיע בעצמנו לעצמנו.

אבל אני לא אוהד צלחות, ואני בפירוש אוהב מכבי, אז אני לא תובע.

רק מה, הודות לעובדה שכדורגל הוא קודם כל זרם תודעה שבסיסו התודעה המכביסטית, יש טוב בכל הסיפור הזה. בתנאי, כמובן, שמתייחסים אליו כאל שיעור ולא כעילה לתביעה בבית-הדין לפשעים חמורים או לקינה כמקובל בקבוצות אחרות ומסוימות מאד. והטוב הוא, שהטוב הנצחי, האליפות האינסופית, הוא המחטא הנורא מכול את הנפש.

אין, אין; לא נתפס. תנו להם כבר את האליפות הזאת, בשם אלוהי הכדורגל אבא של ג'ורדי, תנו להם כבר.

יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל לא על זה באתי לדבר.

*     *     *

מה שבאתי לדבר עליו הוא, שבאתי להזמין אתכם בשם המארגנים לאירוע של חבורת ספורט על הבר באוזן-בר תל-אביב בשישי הקרוב, בשעה 14:00, כי הזמינו אותי לדבר על כדורגל ובכלל. אני באופן אישי חושב שכדורגל הוא מיתולוגיה, פנטזיה ואופל, נמרים ודרקונים, וזה הדבר הכי חשוב בכדורגל – כי אלה בעצם אנחנו, כולנו, כל האוהדים בכל העולם; המשחק עצמו הוא משני, אז לא יהיו דיבורים על טקטיקות.

ואני חושב שלולא האתר המופלא דה-באזר ספק אם היו מזמינים אותי לדבר על הנושאים החשובים באמת האלה של כדורגל, אולי על דברים אחרים, בטוח לא על זה. אז בגלל שכולנו קהילה, אני מזמין את מי מכם שירצה לבוא – לבוא. רק בינתיים להתראות.

רקוויאם לחלום
פוגרום ביציע