הבלוק / סדרה אינטרנטית בהמשכים

.

.

.

.

.

.

.

.

מאת חיים שדמי. צילום: לי קוברסקי

הבלוק הוא סיפור על שכונה במציאות בדיונית שהיתה באמת. ואולי היא עודנה, באמת שאין לי מושג, אבל דבר אחד אני כן יודע, שהיא היתה גן עדן וזה גן העדן שהיינו רוצים לחיות בו באמת. אילו רק היינו יכולים.

יכול להיות שהבלוק הוא בעצם סיפורו של הדה באזר. לא הייתי מתחייב על זה, אבל אם הוא מתפרסם כאן, כנראה שיש בזה משהו.

כך או כך, הבלוק הוא סיפורה של שכונת מגורים, כולה בתים בני שלוש וארבע קומות, שכל הדיירים שלה הם דמויות מתחום הספורט. אלה לא יהיו הדמויות המוכרות. לא תמצאו שם את פרגוסון או את לואיס המילטון ולא את אברם גרנט… בעצם, את אברם גרנט אתם כן תפגשו שם, אבל על זה אספר לכם אחר כך.

הדיירים בבלוק הם כולם מתחום עיתונות הספורט. עיתונות הספורט היא התחום שניקז אליו משך השנים את הדמויות הסהרוריות, הפרוורטיות, מציתות הדמיון, הסליזיות, האוויליות והמצחיקות ביותר עלי אדמות, ומי שלא נתקל מימיו בדמויות מתחום עיתונות הספורט לא יבין על מה אני מדבר. בחיים שלי לא נתקלתי בטיפוסים יותר משובבי נפש. אלה היצורים הכי מופרעים שפגשתי, ומזלכם, שכמה מהם הקימו בשבילכם את האתר הזה.

אני חושב שההסבר שהן כאלה, הוא בגלל השילוב המובנה שבין מקצועיות ועבודה אחראית לאינפנטיליות מוחלטת שקשורה בהתעסקות אובססיבית בספורט, שילוב שהוא לא יותר מדרכו של הגבר לשמור על מידת ילדותיות, תנאי הכרחי לחיות עבורו.

ברגע שגבר מאבד כליל את האינפנטיליות שבו, הוא מת. זאת עובדה מדעית ידועה שמשטרים הסתירו מאז ומתמיד מהאזרחים שלהם, כי למשטרים יש עניין ממשי להמית בני אדם משיקולים של עלות כלכלית וחרדה מפני קושרי קשרים, בגלל זה הם מציפים אותם בחרדות אינסופיות על איומים קיומיים: בצורת, התייבשות, מחלות, משברים כלכליים ומה שלא תרצו, רק כדי שהגברים יאבדו את חדוות  החיים שלהם וימותו.

בגלל זה בבלוק יחיו כולם חיי נצח. כל מי שיחיה בו יהיו בנים, וכל מה שיקרה בו, ידובר בו, יסופר בו – יהיה קשור באופן עקיף או ישיר לספורט, ובדרך הזאת ננצח את הזמן.

כולם יהיו בנים, חוץ מלי קוברסקי, שהיא תהיה הדרדסית שלנו, ותגור בבניין האחרון בשכונה לפני שדה החרציות, וכל מי שיגור בבלוק יהיה מאוהב בה ויחזר אחריה נמרצות, אבל היא לא באמת תשים משהו על מישהו מאיתנו, רק תשלה אותנו בלי להתכוון ותפלרטט איתנו בהנאה גלויה גם אם לא מודעת.

הסיפור שאני מספר לכם היום הוא בעצם פרק המבוא. אם תרצו הוא הפרולוג. ועכשיו אחרי שכיסינו את ההגדרה של הפרק מכל הכיוונים, אפשר להמשיך ולספר מי יהיו הדמויות בבלוק ועל מה הסדרה הזאת הולכת להיות באמת, כדי שבכל פעם שתקראו פרק חדש תדעו על מה ועל מי מדובר.

* * *

הבלוק הוא שכונה קטנה, לא גדולה, אבל לא קטנה מדי. כולם בשכונה מכירים את כולם ובגלל שהשכונה מספקת לנו כל מה שאנחנו צריכים – דיבורים על ספורט – אף אחד מאיתנו לא ירגיש צורך לצאת ממנה וכל עלילת הסדרה תתרחש בה.

מדי פעם יגיעו חברים חדשים ודמויות חדשות לגור בשכונה. אני לא יכול כרגע להתחייב מי הן יהיו, אבל יהיו כאלה, אני מבטיח. בינתיים אני אתחיל לספר על מי שכן גר בה ושותף לעולם הקסום בו היא מתנהלת. בקר יהיה הערס השכונתי שלנו ותהיה לו באסטה לחמוצים ודגים כבושים בשוק. הוא תמיד יהיה לבוש בסרבל כחול של דייגים וכובע גרב, ובגלל הבאסטה שלו יהיה לו ריח של מלתחות בפנימיה של בנות מתבגרות. הוא יגור בקומה השנייה של בניין מטופח בן שלוש קומות והוא יקום לפני כולם ממש עם אור ראשון, לאסוף את הדגים הכבושים שהדייגים מיפו מוציאים בלילה מהים, ויביא אותם כבושים טריים לבאסטה שלו.

כל בוקר, דבר ראשון בדרך לעבודה ואחרי עוד לילה של סיורים ברחובות, עודד שלום יעצור אצל בקר בדוכן ויקנה ממנו דגים כבושים טריים. עודד יגיע תמיד בדיוק ברגע שבקר יסדר את הארגזים בבאסטה, אחרי שהוא שטף בצינור כבאים את החזית שלה מהשיירים שהחתולים השאירו בלילה, ובכל פעם שהוא יראה את עודד מגיע בבוקר מאותו עיקול ברחוב, בקר יהנהן בקושי בראש שלו לאות שלום ועודד יחזיר לו בדיוק באותו הנהון, כי לבקר לא תהיה סבלנות בשבילו דבר ראשון על הבוקר, ולעודד לא תהיה סבלנות לבקר. כי לעודד לא תהיה סבלנות. נקודה. לא בבוקר ולא בלילה.

עודד יתקע את המבט החשדן שלו בסחורה של בקר שמוערמת בארגזים וישאל אותו אם הדגים הכבושים טריים. כל בוקר הוא ישאל אם הדגים הכבושים טריים.

עודד שלום הוא השוטר מקוף שלנו, שזה מה שהוא חלם תמיד להיות, והוא יסתובב עם אלה וכובע שוטרים ברחבי השכונה ויהנהן בחמיצות פנים לעוברים ולשבים. אל תטעו בעודד, זה רק ביטוי לאהבה שלו אליכם. כעומק הרטינה שלו כך עומק האהבה, ואם הוא חייך אליכם סימן שאתם בצרה.

עודד יהיה שוטר שלומיאל, ברמות בלתי נתפסות, שלומיאל כל כך שהשוטר אזולאי יהיה גירסה נלעגת שלו, והוא תמיד יחמיץ את הפשעים שאף פעם לא יקרו בשכונה שלנו, כי העבריינים יהיו שלומיאלים בדיוק כמוהו (ותיכף יתברר גם מי הם יהיו). עודד הוא שוטר מסור ובגלל זה הוא אף פעם לא יישן. הוא יגמור את סיורי הלילה שלו וימשיך ישר למשמרת הבוקר שלו, לא לפני שהוא יעצור אצל בקר בשוק.

*

לזאביק אברהמי תהיה פנצ'רייה והוא יחליף צמיגים גם למשאיות, ובכל בוקר בדרך לבית ספר ובחזרה ממנו אני ואורי משיח נעצור אצלו והוא יספר לנו תובנות על החיים. לפעמים יהיו אנשים אחרים שיעצרו איתי אצל זאביק. ולארי פולמן יהיה קיוסק שימכרו בו גזוז.

דורפן יהיה מנהל בית הספר ובגלל שלאף אחד בעולם אין את הידע של דורפן בספורט (את מה שהבנאדם יודע על קריקט במלזיה אני בחיים לא אדע על מכבי), הוא גם יהיה המורה שיעביר את כל השיעורים. שעה ראשונה עם דורפן, שעה שנייה עם דורפן, כל השעות עם דורפן, ומנחם לס יהיה השרת.

דן רומן יהיה התלמיד הכי חכם בכיתה והוא תמיד יידע את התשובות לכל השאלות ויהיו לו גם תיאוריות פלספניות כאלה, אבל אנחנו אף פעם לא נטריד אותו בגלל זה, כי בשכונה שמתעסקים בה רק בספורט אין אלימות.

רומן יישב בשורה הראשונה בשולחן מול המורה דורפן, ובכל פעם שדורפן ירצה לנו ואנחנו נסכם, הוא גם ישאל מדי פעם שאלות לראות אם הבנו ואם למדנו בבית, ותמיד רק רומן יצביע ויענה. אנחנו נעתיק מרומן את השיעורים ודורפן יידע את זה כמובן, אבל לא יגיד כלום, כי אם הוא יגיד על זה משהו או יעניש אותנו, הוא סתם יהיה כמו מורה בבית ספר רגיל, זאת אומרת שהוא יהיה מבוגר,  ואז הוא ימות כמו שהסברתי לכם בהתחלה. וגם אנחנו עלולים למות אחריו, כי בלי ידע אין חיים.

*

התלמיד הכי מופרע בכיתה יהיה לוינטל, שכל הזמן יסתובב עם טייפ של ערסים כושים בשיקגו וישמע היפ-הופ, שזאת המוסיקה האהובה עליו, ויעשה תנועות בידיים כאילו הוא ערס כושי בשיקגו, והדרך היחידה להרדים את לוינטל לפני שהוא מתפרץ תהיה להשמיע לו בפול ווליום מוסיקה קלאסית, שזה בשבילו כמו אור לערפדים.

בשכונה יגורו גם האחים גיל וקובי שלי. גיל יהיה היועץ הפיננסי שלנו שיזהיר אותנו מהמזימות הכלכליות ונבואות החורבן הפיננסיות שלוני ואברם יבקשו לעולל לנו ולהמטיר עלינו.

קובי לא יוציא מילה מהפה כל הסדרה, כי הוא מקהאד, יצור אנושי שכל המוח שלו מורכב מפירמוטים של אפל למקינטוש. פעם היה לקובי שלי מוח כמו של אדם רגיל, אבל סטיב ג'ובס שכנע את קובי להשתיל במקום המוח שלו מעבד של מקניטוש, ואז קובי הפך לבנאדם שמפצח נוסחאות מתמטיות ברבדים פילוסופיים והראש שלו אף פעם לא יתעסק בשטויות שבני אדם רגילים מתעסקים בהן.

בזכות היכולת הגרפית המרשימה של המק והחוכמה השובבנית של המעבד שלו, קובי שלי יתכנת לנו אינספור משחקי ספורט ממוחשבים, ובאחד הפרקים המתקדמים בסדרה הוא ייצור קבוצת זומבים שתשחק נגדנו כדורגל. ואז בשלב מסוים הזומבים ייצאו משליטה ויבקשו להשתלט על השכונה שלנו וכולנו נהייה בסכנה גדולה, כי יתברר שהם סוס טרויאני כחלק ממזימה שלוני ואברם רקחו כדי להשמיד אותנו ולהשתלט עלינו, ואני לא מתכוון לגלות לכם איך הפרק יסתיים.

בגלל שקובי לא מדבר, אז גיל יתרגם אותו בשבילנו, כמו שני האינדיאנים מ"החבורה העליזה".

 ***

התכוונתי להמשיך ולספר לכם על עוד דמויות חביבות שגרות בשכונה שלנו, על עוזי דן, ודסקל, ואריה ליבנת שהוא השותף של אלי שווידלר, ומאשקה, הבת דודה היפיפייה משבדיה של לי קוברסקי, שתבוא אחת לכמה זמן לבקר אותה ואז גם אנחנו נבוא לבקר גם, אבל אני מרגיש שזה לא יהיה פייר כלפיכם אחרי שכבר הזכרתי את אברם ולוני.

כן, אברם ולוני יהיו גם דמויות בשכונה שלנו. לוני יהיה מיסטר ברנז/גרגמל אנושי, שיגור בבית על הגבעה ובלילות תמיד יעלו משם יללות תנים, הוא תמיד ירצה לעשות לנו דברים רעים.

בכל פעם שנשחק בכדור מול הבית שלו, שזה פחות או יותר מה שיקרה כל הזמן, תמיד מישהו ישחק בכדור מול הבית של לוני, הוא ייצא החוצה ויצעק שאנחנו עושים רעש ושזה מפריע לו לשמוע רדיו בטרנזיסטור עם האנטנה העקומה שלו, גם אם השעה תהיה עשר בבוקר הוא יצעק עלינו, אפילו שכל אחד יודע שאם לא משחקים כדורגל בעשר בבוקר זה מפריע, לא להיפך.

תמיד אחרי שהוא יסגור מאחריו את הדלת, יתעופף כדור וינפץ לו שמשה במטבח.

לברנז תהיה דודה נזירה בשם יונל, שתחיה במנזר ליד מדריד ובאחד הפרקים היא תבוא לבקר בשכונה ותביא איתה מזוודה מלאה בממתקים וצעצועים לכולנו, ולוני לא יפסיק לקנא ולחשב כמה זה עלה לה. שזה בדיוק מה שהוא עשה כשהוא היה ילד ויונל היתה באה לארץ ויצאה עם אחותה, אמא של לוני, וכל המשפחה לארוחות במסעדות.

לוני היה יושב אז ומחשב מה כל אחד הזמין וכמה זה עולה, ואז הוא היה צועק, מה אתם משוגעים, כמה אתם מבזבזים על אוכל, ומזמין לעצמו רק לחם וחמאה. הוא היה אז ילד בן עשר, ואם אתם חושבים שאני ממציא את זה, אתם טועים. יונל סיפרה את זה פעם. משפחה של מיליונרים, והוא מחשב להם מנות. תודו שזה מסביר דבר או שניים על דברים שקרו הרבה שנים אחר כך.

אחת לכמה שבועות לוני ישלח מכתבים לעירייה ויתלונן שעכברושים מחצרות הבניינים שלנו נכנסים אליו לחצר של הבית, כי הבתים שלנו מוזנחים והביוב זורם שם. זה לא יהיה נכון, כמובן, החצרות שלנו יהיו מטופחות וביוב לא יזרום שם, אבל בחצר של לוני כן יהיו עכברושים ורק אצלו, הוא רק לא יהיה מספיק ישר עם עצמו להודות בזה, כי מה פתאום שלאצולה יהיו עכברושים בחצר.

*

לא רחוק מביתו של גרגמל האנושי, יגור אברם, שיקראו לו אברם אברם אברם אברם שזה קיצור של מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור. אברם אברם אברם אברם יהיה יצור דו ראשי, שיסבול מהפרעת פיצול אישיות. הוא לא באמת יהיה דו ראשי מבחינה חזותית, אלא מטפורית.

אברם אברם אברם אברם יהיה שילוב של האיש הרשע מ"היה היה" עם האיש הקטן והמעצבן מ"היה היה". הוא כל הזמן יבוא ללוני ויספר לו על דברים שאמרנו עליו וכל ההרפתקאות הנפלאות שנתכנן,  והוא ינסה לעשות כל מה שהוא יכול כדי לטרפד לנו אותן. אנחנו אף פעם לא נגיד על לוני שום דבר מאחורי הגב, אבל זה לא משהו שיפריע לאברם אברם אברם אברם אברם להגיד ללוני שאמרנו, כי הוא נהנה לרקום מזימות.

יהיה משהו קצת מרושע במערכת היחסים של אברם אברם אברם אברם ולוני, כי בכל פעם שאברם אברם אברם אברם ירצה לממש את התוכניות השפלות שלו, כמו הפעם ההיא שהוא ישתלט על זומבים שקובי שלי יפתח, הוא ישכנע את לוני לממן אותן, אחרי שהוא יערבב לו את הראש בחיוכים שזה למען עתיד הילדים והתרבות בשכונה.

תמיד אני ואורי משיח נהיה שם כדי להציל את המצב. אורי משיח יהיה האיש הכי מקסים בעיירה והוא תמיד יילך עם כדור בין הזרוע לאגן ואנחנו נסתובב בשכונה ונעבור בין הבניינים, נשרוק לאנשים מלמטה ונקרא להם לבוא לשחק איתנו.

כל פעם אחרי שמזימה של אברם אברם אברם אברם ולוני תיחשף, דורפן ינזוף באברם אברם אברם אברם אברם שהוא לא למד לקח, ואברם יברח בזנב בין הרגליים רק כדי לחזור בפרק הבא בזנב בין השיניים.

אברם אברם אברם אברם גם תמיד יגנוב ללוני את הראש, יזמין אותו לבוא לאכול איתו במסעדות יקרות ובסוף הארוחה יגיד שהוא שכח את הארנק בבית.

 *

לאלי שווידלר יהיה מועדון חשפנות ואתם יכולים להניח מי תמיד יישב אצלו על הבר בטרנינג וישתה שנדי בפנים שטופי זימה, אבל במועדון החשפנות של שווידלר לא יהיו חשפניות, כי בשכונה שלנו לא יהיו בנות חוץ מלי קוברסקי, ולי קוברסקי היא בטח לא חשפנית, אז המועדון של שווידלר תמיד יהיה ריק חוץ מבערבים שנבוא לשתות אצלו.

 בשכונה שלנו לא יהיו בנות לא כי אנחנו לא בקטע של בנות, כבר אמרתי לכם שלי קוברסקי בשכונה, אלא פשוט בגלל שבגן העדן של הכדורגל לא יהיה דבר כזה שנקרא ספורט נשים ובטח לא דיבורים של בנות על ספורט, כי חייבים להודות על האמת שאלה הדברים הכי נלעגים, בזויים, חסרי צורה ומתרפסים עלי אדמות, אפילו יותר מלשמוע את יובל שטייניץ מדבר על ביבי.

ובגלל שלא יהיו חשפניות במועדון של שווידלר, ישחקו שם שח כל הזמן.

*

גם רפאל החבר שלי הנביא העיוור יגור בשכונה, והוא תמיד יהיה הדמות החינוכית-רוחנית שלי, שתגיד לי את הדברים הכי חכמים ותזהיר אותי מכל התרגילים של אברם אברם אברם אברם, כי לרפאל תהיה את היכולת לקרוא את המציאות נכון יותר מכל אחד אחר, אבל אף אחד אחר לא יזכה להכיר את רפאל חוץ ממני, כי רפאל ביישן והכוח שלו שהוא נסתר מחברת אנשים ורק אני אדע איך להגיע אליו, ואם הוא ייחשף לאנשים אחרים הכוח שלו עלול ללכת לאיבוד כמו החולשה שיש לסופרמן לעופרת. סופרמן יכול לעשות הכל חוץ מלראות מבעד לעופרת, שזה די פאק בייצור של יצור-על, בואו נודה על האמת.

*

שאול ביבי יהיה האלטא-זאכן שלנו. כלומר,  לא הוא יהיה האלטא-זאכן, אלא הוא יהיה זה שירכב על כרכרה רתומה לסוס עם מסכות על  העיניים וימכור אלטא-זאכן.  שאול ביבי לא יבין יידיש ובאחד הפרקים אני מספר לו שאלטא-זאכן זה בעצם "אל תזעכן" ו"תזעכן" זה  "תזרוק" ביידיש, כלומר אל תזעכן זה אל תזרוק, וזה מה שהיו צועקים היהודים באירופה כשהיו עוברים ברחוב ומבקשים מיהודים אחרים לא לזרוק גרוטאות כי אולי מישהו, יהודי אחר, ימצא בהן שימוש, כי היהודים באירופה לפני המלחמה היו מאוד עניים ומשק הבית שלהם היה מבוסס על עזרה הדדית ומוצרים משומשים. אחרי המלחמה  היהודים באירופה היו פחות עניים, אבל גם היו פחות יהודים.

בכל אופן, שאול קנה את השטות הזאת שאמרתי לו על האל תזעכן, כמו הפעם ההיא שאמרתי לו שחמיס אבולעפיה הוא בכלל יהודי  וחמיס זה כינוי חיבה של חיים. הבעיה של שאול תהיה שמהמגאפון באל תזעכן שלו לא  יקראו רק "ספה, כסא, שולחן – אל תזעכן", אלא גם כל מיני סיסמאות חברתיות שמדברות על קיפוח ושוויון מעמדי, כי שאול גם יהיה השתדלן שכונות שלנו.

*

ויהיו גם בורוביץ', וזורנזון, ואבי מלר יהיה ליצן הכיתה שלנו, ואשר גולדברג, ואלון עידן, פרוסנר ואלפסי, וקרמר, שלא יפסיק להתקשר ללירן שטראובר גוביינא לנייד, כי שטראובר יגור מחוץ לשכונה, ולוני, שיהיה  גם הבעלים של נזק בינלאומי, יגבה הון על שיחות חוץ, לשאול אותו למה הוא לא הזמין אותו לחתונה שלו ולהגיד לו שהוא מאוד נפגע ממנו. וגם אבנר ניומן, האיש שימשיך להוציא לאור את "הארץ" אחרי ששוקן יסגור אותו, יהיה.

כל היום אנחנו נאכל ב'קונגרס בזל' של יואב גורן, שייקו, קרומה, גביש, טרחאס הסודנית והשני. כל בוקר כששייקו יפתח את הקונגרס הוא יתחיל את היום בשיחת הבהרה עם טרחאס ויגיד לה ללא הצלחה, "תחשבי טראחס, תחשבי", כשיסביר לה איך לנהל את המטבח, אבל זה לא יועיל.

יואב כל הזמן ירגיש מאוים ממני ויחשוב שאני מנסה להשתלט לו על המקום, כי אצלו הכל מונע מהאישי, אפילו שזה ממש לא יהיה נכון, כי אני מאוד אוהב את הקונגרס כמו שהוא, והקונגרס הוא כמו שהוא כשיואב שם  חושב שאני מנסה להשתלט לו על המקום. באחד הפרקים ימנו אותי הלקוחות לראש ועד לקוחות הקונגרס אחרי שניהלתי מאבק להחזרת המרק וכמובן שניצחתי בו. אני אקדיש פרק שלם למאבק המרק.

אם זה היה תלוי בשייקו, קרומה, גביש, טרחאס הסודנית והשני, היה תמיד מרק בקונגרס, אבל ליואב הפריע שאנשים נהנים לאכול אצלו ומרגישים כמו בבית, כי מרק זה מנה של בית, ואני תמיד כשאני יושב בקונגרס אני אומר שבשבילי לבוא לכאן זה כמו לבוא לאכול אצל אמא, וכל הלקוחות הסכימו איתי ואמרו שגם בשבילם זה ככה, הקונגרס הוא אמא, ואחרי כמה זמן אמרתי שכשאני בא לאמא שלי לאכול, אני לא משלם על האוכל, אז אין סיבה שאני אשלם על האוכל בקונגרס וכל הלקוחות  הסכימו איתי גם בזה, ומאז אנחנו לא משלמים על האוכל בקונגרס, כלומר, כל מי שבוועד הלקוחות לא משלם, ומאז שהוועד נוסד כל מי שמגיע לקונגרס, גם אם זה בפעם הראשונה,  מצטרף לוועד ולא משלם, כי זה משתלם. כל חבר ועד לא משלם לקונגרס, אבל הוא משלם לוועד דמי הצטרפות בגובה שישים וחמישה שקלים, ובכסף שנחסך אני ויתר חברי נשיאות הוועד, שתיכף אספר לכם מי הם, מתכוונים לפתוח מול קונגרס בזל מאכלייה לכנאפה ופלאפל מרהט, ששם הכנאפה והפלאפל הכי טובים בארץ, ולקרוא לה "פוגרום קישינב".

*

בנשיאות הוועד חברים שנדור הפרוידיאני, אמיר קסטל, אבנר הרוסי, אורן הז'לוב ואני, והם כולם ביקשו שאני אהיה ראש הוועד,  אחרי שתקעתי בשופר בחתונה של שייקו והוצאתי את הרב מאיזון. זה היה חודש אחרי שניצחתי במאבק על המרק וחודשיים וחצי אחרי שניצחתי במאבק על הפטל.

יואב הפסיק לנו את הקצבת הפטל, כי הוא טען שאנחנו לא יודעים למזוג פטל כמו שצריך ושופכים טיפות ממנו על השולחן-מתכת במטבח בזמן שאנחנו מכינים לעצמנו פטל, וכשהטיפות של הפטל מתערבבות בטיפות של החלב נהיים מזה כתמים שקשה להוריד. זה לא ההסבר האמיתי בגללו יואב לקח לנו את הפטל, הוא סתם נחמץ לראות אותנו נהנים בזמן שהוא עובד בשבילנו, אבל הוא באמת אמר אותו והתכוון לזה.

אני החזרתי את הפטל בלי להוציא מילה בכיוון יואב. כל מה שעשיתי היה להתחיל להגיע לאכול בקונגרס בצהריים בשעות העומס של אחת בצהריים, ואם קראתם את הסיפור שכתבתי כאן פעם על השומן החום, אתם כבר יודעים שאני אוכל לאט, אבל מאוד לאט, והדבר האחרון שרוצה בעל מזללה שיקרה לו זה שיגיע בנאדם שאוכל לאט ויתיישב לו על הבר בראש האוור של הצהריים.

זה לא הדבר היחיד שעשיתי. אני הקפדתי תמיד להזמין בשעה הזאת לאכול איתי את שנדור הפרוידיאני, אמיר קסטל, אבנר הרוסי  ואורן הז'לוב (זה היה עוד לפני שהיה לנו ועד, ככה שאני לא יכול לקרוא להם חברי הוועד בשלב הזה), והם כולם יש להם דרישות מיוחדות ופריבילגיות בתור לקוחות זהב, וככה תקענו ליואב את הבר, עד שהוא נכנע והחזיר את הפטל. גם על זה אני עוד אספר באחד הפרקים.

גם פאקו, ניתאי, שלו מרומא, בני תבורי, אסטריקס, עפר ויקסלבאום, יואב דובינסקי, אלעזר גנמור, אס.אנד.אם, יואב ויכסלפיש, גיל מזימבבווה, אדום עתיק, פראלייה, בן שלו, אזי, אמט בראון, מובי, תומאס ניומן,  בי.גורן, מוזגטס, אלפי, אד הורטון, נינו, תומר חרוב, אורי הברווז, יוסי המקורי?,  יו, הופ, הקורא בפוסטים, אורי דב, איתן מקטמון, מיכל שאוהבת את ג'וש, ארז (דא יונג), רמי מורנל, סינמטוב, עדי, פולדש וקונדופוני…. ובקיצור, כל קהילת מגיבי  הדה באזר באשר היא, כולם כולל כולם, יהיו חלק מדיירי הבלוק ויזכו לעלילות עצמאיות  משלהם.

* * *

זה היה פרק המבוא לסדרה. אני לא מבטיח באיזו תדירות יתפרסמו הפרקים שלה, כי יש לי מלא טקסטים על הראש, וטקסטים אחרים לכתוב לדה באזר ועוד מלא דברים אחרים לעשות, אבל כן מבטיח שיהיו עוד פרקים ויהיו הרבה הרפתקאות, ואם אתם רוצים לדעת כמה כייף יהיה בשכונה החביבה שלנו, אתם פשוט צריכים לעשות קליק ללינק שמתחת ולהיכנס לגרוב.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

חיים שדמי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

הפועל תל אביב. מאזן הרווח וההפסד (מאת עירד צפריר)
שבת הגדול (1): בולטון מאחרינו

33 Comments

בני תבורי 14 בינואר 2012

נפלא! מתי עוד פרק?

B. Goren 14 בינואר 2012

מה שתבורי כתב.

alapi 14 בינואר 2012

ענק. הכנסת אותי בצור דמות ;) שתהיה דמות מחופפת בבקשה

אודי 14 בינואר 2012

מחכה כבר לפרק הבא…

מאשקה 14 בינואר 2012

ענק !!
מצפה בשוודיה המושלגת והקפואה לפרק נוסף :)

עפר ויקסלבאום 14 בינואר 2012

אם יצדיק ולו רבע מהציפיות שלי, זה יהיה ענק

אזי 14 בינואר 2012

תשמע שדמי,
זה רעיון ענק! מדהים!
אתה יצירתי ופסיכופט בצורה נפלאה (פסיכופט היא תכונה חיובית בשכונה)…

אבל, ואני אומר את זה עם הרבה אהבה,
לך תראה פסיכולוג!
כי מה שלוני וגרנט עושים אצלך בראש.. זה נורא…

אין עליך..

בליקי 14 בינואר 2012

זה מה שתמיד עניין אותי בעיתונאי הספורט, עד כמה אתם מתים על עצמכם.

מולי 14 בינואר 2012

בעסה. נראה לי שאני אהיה בוועד של אלו שבשכונה הזו לא מדברים עליהם.
כל הבנות מוזמנות לוועד הזה.

MOBY 14 בינואר 2012

שדמי חזק
אחלה שכונה,
מתחרה חזקה ביותר לשכונת חיים (איפה אישוני?)

נינו 15 בינואר 2012

פששש… יפה
תודה על האזכור – זה חימם את ליבי
חסר לי ד"ר לס בבלוק הזה

הראליסט 15 בינואר 2012

אתם גם רוצים שיהיו לכם קוראים, או שאתם רק בקטע של ללקק אחד לשני את הביצים כל היום

matipool 15 בינואר 2012

גדול + מה שאזי כתב .
תמשיך תמשיך ..

תומאס נוימן 15 בינואר 2012

אני מכבד מאוד את האתר הזה, וקשה לי לכתוב את זה, אבל הכתיבה שלך והדימיון שלך מתבזבזים כאן …

ומצד שני, לולא האתר, שרק בו ניתן למצוא פוסטים בנושאי ספורט של כותבים מסוגך, לא היינו נחשפים להגיגיך.

תודה

אפריים 15 בינואר 2012

מת על 'אקסום'

יואב גורן 15 בינואר 2012

בחירות לוועד לקוחות הקונגרס יתקיימו ב-31 במרץ.
"מדיחים את שדמי" זו הססמא שלנו.
יואב גורן

איתן בקרמן 15 בינואר 2012

כמה פרסומת חינם אתה מקבל פה יא כאלב..

בני תבורי 15 בינואר 2012

והשווארמה בכלל שווה את זה?

אורי דב 15 בינואר 2012

איזה יופי של פוסט ואיזו הפתעה לגלות שגם לי הכבוד להשתייך לשכונה. מחכה בקוצר רוח להמשך, כמו לכל פוסט של ך שדמי, תחושת ההתגלות וההנאה שבלקרוא עולם שהוא כבר קיים וגם נוצר בה בעת, בצורה שמעניקה השראה ומדרבנת לחוות הדברים באופן אחר, הומוריסטי יותר, רציני יותר, טוטאלי יותר

פאקו 15 בינואר 2012

אוהב מאד (מאד) את כל הפוסטים שלך עד עכשיו, אבל משום מה בפוסט הזה דפדפתי בעצבנות שוב ושוב אל סופו. אולי זה כי מהפוסט הזה (כמה שהוא מצחיק, כדרכך) עולה ריח חזק מאד של ברנז'איות, מהמורה שהכותבים בדה באזר הצליחו לא ליפול אליה עד כה.

אדליסט 15 בינואר 2012

גדול!

בתור לקוח קבוע בקונגרס , אנא הציגו את המצע שלכם לקראת הבחירות.

קניתם אותי אם תפעלו למען החזרת הבמיה..

יואב גורן 16 בינואר 2012

הבמיה תחזור כשיהיה בקונגרס ראש וועד לקוחות שאכפת לו מהלקוחות ולא רק מעצמו!

חולה כדורסל 15 בינואר 2012

מה עניין הפוסט הזה? אוננות של כתבי ספורט האוהבים את עצמם הרבה יותר משהקוראים אוהבים אותם. הפוסט הזה עיצבן אותי מהתחלה ועד הסוף כי הוא היה במה לאלה שלא יודעים לעשות שום דבר, אז הם כותבים ומבלבלים את הביצים בשטויות. למה שלא תנסה לכתוב מאמר ספורט שדמי?

דורפן 15 בינואר 2012

לא מבין את הנחיצות של הבטוי כדורסל בכינוי.

אנשים שרק מחפשים להתחבא מאחרי כינויים ולהשמיץ אחרים באופן אישים הם חולים סתם.

איתן בקרמן 15 בינואר 2012

אל תגיד "סתם"

חמימי 15 בינואר 2012

שדמי גאון. כמה כיף שכל כך הרבה "עיתונאי ספורט" נותרו מחוץ לשכונה…

ושדמי, פרק השיא צריך להיות כשנמני ינסה להריץ מועמד מטעמו לוועד.

חמימי.

איתן מקטמון 15 בינואר 2012

מקווה שבשכונה הזאת מיכל שאוהבת את ג׳וש תהיה יותר בעניין שלי מאיך שהיא היתה בשכונה שגדלנו בה בירושלים…

אגב לדעתי הגיע הזמן שהקונגרס יעבור לבעלות הסועדים שלו, כולם יודעים שבלי סועדים אין ספורט ואני אתמוך בכל מועמד שיציע מודל של בעלות משותפת.

יואב גורן 16 בינואר 2012

רק זה חסר לנו

ניתאי 16 בינואר 2012

1. מלך.
2. סתם תהייה פסיכולגיתת מאיזה ספרים או כותבים אתה מושפע בכתיבה שלך?

יבור 16 בינואר 2012

לא מעניין, לצערי.

מזכיר לי את הפרק ב"חברים" שבו מישהי גונבת למוניקה את הזהות והאשראי. כשהן נפגשות היא מספרת למוניקה עד כמה הסרט "ללכת שבי אחריו" שינה את חייה. מוניקה מתלהבת ומנסה להבין מה בסרט כל כך ריגש אותה, והיא עונה: "זה היה סרט כל כך משעמם! אלה שעתיים שאיש לא יחזיר לי בחיים. מכאן והלאה אני חייבת להפסיק לעשות דברים משעממים ולהתחיל לחיות!"

הקורא בפוסטים 18 בינואר 2012

שדמי – אין עליך!
איך הזכרת לי שוב את השומן החום ,גדול.
מצטרף לתומאס נוימן – אתה פשוט מתבזבז – תוציא ספר או קובץ טורים או משהו – מבטיח לך אני הראשון שקונה לא משנה איך למה וכמה.
ועוד אתה צהוב !
אם הייתי גיי …. (גם אתה צריך להיות כמובן) :)

הקורא בפוסטים 18 בינואר 2012

בחיית שדמי עזוב את לוני.
הוא סבל מספיק.
וגם אנחנו האמת.

Comments closed