הבלוק, סדרה בהמשכים (2): דברים שאי אפשר להאיץ

.

.

.

.

.

.

.

.

***

מאת חיים שדמי. צילום: לי קוברסקי

זה היה רעיון של אברם אברם אברם אברם לרגום את אזי באבנים.

"הוא אמר עליך שאתה פסיכופט", אמר לי אברם והראה לי קטע שאזי תלה על לוח המודעות בבית ספר וכתב שם שאני פסיכופט, שצריך לראות פסיכולוג, אחרי שאמרתי שאני בעד שאברם ולוני יישארו לגור בשכונה.

"דווקא לא מפריע לי שהוא אמר את זה", עניתי לו.

"הוא אמר עליך שאתה צריך לראות פסיכולוג", ניסה אברם.

"דווקא לא מפריע לי שהוא אמר את זה. אני פוגש את דני פרוידיאני ב'קונגרס בזל' כמעט כל יום".

"הוא אמר שלא מפריע לו לפגוש פסיכולוג", סיפר אברם ללוני בעיניים חמדניות בחצר הבית של לוני אותו יום בצהריים.

לוני בדיוק חזר משלושה ימים במצפה "מתת אל" בצפון שם צייר ציורי שמן על קנבס כדי למצוא מרגוע לנפשו.

"אין לי עניין במדע הפסיכולוגיה!", קבע לוני בפסקנות.

"מי שלא מבין שאברם ולוני הם דמויות ספרותיות מדהימות ומורכבות, הכי מדהימות והכי מורכבות מבחינה ספרותית בספורט הישראלי, אולי אין לו מקום בשכונה שלנו", העיניים של דן רומן להטו כשאמר את זה בזמן שישבנו כולנו בערב מסביב למדורה וחשבנו מה לעשות באזי,

"אברם ולוני הם גילום של כל התכונות היצריות ביותר שאפשר לבקש. האחים קאראמזוב, המלט, הנסיך הקטן, ג'וליוס סיזר – הכל, הכל מבוסס על אותם עקרונות דרמטיים ואישיותיים המשפיעים ישירות על עיצוב הדמויות. מאריסטו והמצאת העלילה במבנה אחידות המקום והזמן המוכרים לנו ועד היום, לא השתנתה התמה הספרותית, ואברם ולוני הם לא יותר משני חרוזים במחרוזת, ומי שלא מבין את זה…".

"צריך לגלגל אותו בזפת ונוצות", קפץ ניתאי.

"אברם ולוני הם דמויות עגולות", המשיך רומן באותו להט ולא השגיח בניתאי שקטע אותו, "זה מה שהופך אותם למי שהם. הם מפתיעים אותך. הם מחייכים אלייך ולא ברור לך מה מסתתר לפניך. קוסם או נבל. מקסם או מקסם שווא. כך או כך, תמיד המקסם שב!

"אברם הוא כמו הגיבור הרע שמבטיח בסוף כל פרק לחזור בחזרה, ותמיד עומד בהבטחתו. כבר שמענו סיפורים על אנשים שיצאו למסע במוחם ולא חזרו. הם לא כמו דמויות הפלקט השטוחות והחד ממדיות שמחוץ לשכונה. זה הכוח שלהם. בגלל זה הם עומדים במבחן הזמן.

זה המדד לאיכות אמיתית של יצירה. כזאת שלא משנה גילה, היא עדיין מרתקת ומטלטלת אותך. אולי אותו אחד שחושב עליהם אחרת, אולי מקומו מחוץ לשכונה. אני בספק אם הוא בכלל פתח ספר מימיו".

זה כל כך החריד את הקורא בפוסטים שהוא פרץ בבכי.

"קסמם של אברם ולוני שהם מעוררים בך חמלה. בדיוק משום כך הם עגולות, כלומר, עגולים. לבך יוצא אליהם. המבט הנוגה, המתחנן לליטוף ולחום אנושי, ממש גורם לך צורך לחבק אותם.
לא היו עוד דמויות כאלה בספורט הישראלי! טביב הוא דמות שמעוררת בכם חמלה? שחר גורם לכם לרצות לחבק אותו? ואולי דווקא שאול אייזנברג או דדש עושים לכם חשק לחמם דייסה,
הא, הא?!".

"צריך להשליך אותו מגג של מגדל לוהט", קרא ו… פאקו.

"זה סופו של המטומטם שחשב שהוא גיבור", סינן תומאס ניומן.

"אני מציע שאותו אחד שאמר את זה, יפשפש טוב-טוב במעשיו. חוויות נטישה מילדות, גרוטסקה של המוות. הפוסל במומו, אם תרשו לי, הפוסל במומו!", והוא השתתק בבת אחת ועצם את עיניו בהשלמה.

"אני דווקא לא חושב שצריך לגרש מהשכונה אנשים רק בגלל שהם חושבים אחרת מאיתנו", הערתי בשוויון נפש.

"בגלל אנשים כמוך אתה קם בוקר אחד למדינה כמו שלנו", העיר לוינטל במבט קופא על נקודה דמיונית במדורה ושפשף בעדינות את האגרופן, שלקח בצהריים בהשאלה משוטר המקוף עודד שלום כשאמר לו שהוא צריך אותו כדי לשבור לחלקים את הקרחון הענק שקנה ב"אל תזעכן" של שאול ביבי.

"בדיוק!", קפץ ויכסלפיש כנשוך נחש, "צריך לגרש אותו מהשכונה". באמת הכיש אותו נחש, ואחר כך שמענו את אברם מצחקק חרש מאחורי השיחים.

שלושה ימים מאוחר יותר, דורפן הטיל על אזי עונש חינוכי ושלח אותו לחודש עבודות שירות בתור שוליה של אברם, אזי לא הוציא הגה עשרה ימים אחרי שחזר, רמי בניון ברח מהשכונה אחרי שנחשפו השלדים באתר הבנייה מול המטבחון, קרמר לא הרפה משטראובר, וליואב נשפכו הסופגניות לסיר עם רוטב הקציצות במטבח של קונגרס בזל.

"כוס אמו, אני לא מצליח להוציא שיחה לשטראובר", רטן קרמר וטרק את השפופרת של הטלפון הציבורי במרכז המסחרי בזמן שהיינו בדרך לבית הספר. כבר יומיים שקרמר לא הצליח להוציא שיחת גוביינא לשטראובר להתלונן למה הוא לא הזמין אותו לחתונה שלו עם אלינור אבי גדול. קרמר לא תפס את שטראובר, כי לוני חסם את האפשרות לשיחות גוביינא בנזק בינלאומי בטענה שהוא לא מרוויח כלום על שיחות גוביינא.

"אתה לא מרוויח כלום על שיחות גוביינא", אמר אברם אברם אברם אברם ללוני בזמן שישבו בחצר הבית של לוני ימים אחדים מוקדם יותר, "אתה חייב לייקר את מחירי שיחות הגוביינא שלך, אתה לא יכול להמשיך למכור שיחות גוביינא במחיר נמוך כל כך. אנשים הפסיקו להוציא שיחות על חשבונם".

אברם שכנע את לוני למכור לו את חטיבת שיחות הגוביינא בנזק בינלאומי במחיר הפסד כדי שיפסיק לא להרוויח כלום על שיחות גוביינא. לא היתה חטיבת שיחות גוביינא בנזק בינלאומי ואברם אברם אברם אברם איים על לוני בתביעה שהוא מכר לו אוויר בשק למרות שהם חתמו על עסקה, אז לוני הקים חטיבת שיחות גוביינא כדי להעביר אותה לאברם אברם אברם אברם בהתאם להסכם שהוא חתום עליו ועוד לשלם לו פיצוי על עוגמת הנפש, כדי שאברם אברם אברם אברם יוכל לייקר אחר כך משמעותית את תעריפי שיחות הגוביינא.

אברם אברם אברם אברם מכר שיחות גוביינא בתעריף גבוה יותר מהמחיר שלוני התכוון למכור בו שיחות גוביינא, אבל עדיין נמוך מספיק בהשוואה למחיר שלוני חשב למכור בו שיחות
גוביינא אחרי שיעלה את המחיר, כדי לכסות את הירידה החדה ברווחים ממכירת טרנזיסטורים מאז שאברם  שכנע אותו לקנות ממנו טרנזיסטורים בטענה שהוא לא מרוויח כלום על טרנזיסטורים.

"הוא התכוון למכור לכם שיחות גוביינא במחיר מופקע ואת מה שהוא עשה לכם עם שיחות הגוביינא הוא יעשה לכם גם עם הטרנזיסטורים", אמר אברם אברם אברם אברם לאופירה אסייאג, פרימו ראש עץ, מאיר צמר פלדה, ג'מצ'י, ולכל יתר האנשים שגרו מחוץ לשכונה, ושכנע אותם לקנות ממנו טרנזיסטורים של סוני שעכשיו היו של אברם אברם אברם אברם, אחרי שאברם שכנע את היפנים להחליף את שם המותג לאברם.

"אתה לא מרוויח כלום על טרנזיסטורים", אמר אברם אברם אברם אברם ללוני ושכנע אותו לקנות ממנו טרנסזיטורים במחיר סיטונאי, שהיה נמוך משמעותית מהמחיר שלוני מכר בו טרנזיסטורים כדי למכור אותם אחר כך מחוץ לשכונה במחיר גבוה יותר, אבל עדיין נמוך יותר מהמחיר שלוני מכר אותם עצמאית.

קרמר רקם מזימה לגרום לשטראובר להתחתן פעם רביעית, כי הוא האמין שהדרך היחידה של  שטראובר להשתיק את קרמר תהיה להזמין אותו לחתונה.

קרמר חשב שהמזימה שלו היא תוכנית גאונית אפילו שוויכסלפיש אמר לו שלדעתו זה לא מוסרי לגרום לבנאדם להתגרש כדי להתחתן שוב, רק כדי להיות מוזמן לחתונה שלו.

"אתה לא יכול לשחק בנפש של בנאדם ככה, תחשוב על אלינור אבי גדול", הוא אמר לו כשהתיישבנו בכיתה וגילינו שהמורה רונן דורפן נסע להונגריה להביא משם חומרי חיטוי לספרים ומנהל בית הספר רונן דורפן שלח במקומו את המורה המחליפה אלון זנדר.

דורפן תמיד הזמין את המורה המחליפה זנדר להעביר במקומו שיעורים כשהיה צריך לנסוע לחוצלארץ וזאביק לא שכח לו את זה. המורה המחליפה אלון זנדר היה היצור הכי לא פדגוגי עלי אדמות. הוא לא היה כזה כי לא היה מחונך או לא מתורבת ודיבר דיבורים מלוכלכים, ממש לא. הוא היה כזה כי תמיד נדמה היה שללמד זה הדבר האחרון שמעסיק אותו.

הוא היה נכנס לכיתה עם הכובע קסקט שלו, מתיישב בהבעה ישנונית על הכסא, שם רגליים על השולחן אחרי שהניח עליו את התיק שלו ותוקע מבט היפנוטי בנקודה דמיונית בקיר. מתישהו הוא היה מתחיל לדבר על כמות מגרשי הספורט בגרמניה ואומר שאין מה להשוות בכלל את מספר המתקנים שם למה שיש בארץ. הוא היה מציף אותנו בנתונים על מספר המגרשים פר בנאדם בגרמניה ואז מפרט לתת-חלוקות של שחקנים מקצועניים, חצי מקצועניים וחובבנים, ולמגרשים סינטטיים, מגרשי דשא, מגרשים פתוחים ומגרשים באולמות.

הוא המחיש דרך נתונים על מתקני ספורט איך גרמניה  התאוששה ממלחמת העולם השנייה ואיך בזמן שכולנו ישנו והשמנו מנחת השילומים, הגרמנים לא עצרו והיום הם חזקים אפילו יותר מכפי שהיו בשלושים ואחד באוגוסט 1939. הוא שרטט בדיוק מפחיד את השימוש במתקני ספורט בגרמניה לפי גזעים ולאומים ואמר שמאז גלי מהגרי העבודה בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת גרמניה פלורליסטית יותר גם בסגנון המשחק שלה.

הוא הציג שקפים ודיאגראמות על מתקני ספורט בגרמניה לפי נפות, אזורים וכמות המשקעים, וביתר פירוט לפי תתי חלוקות של סוג המתקנים וסוגי אוכלוסיה.

אחר כך הוא היה שוטח בפנינו את הנתונים המקבילים בארץ, והמסקנה שאליה היינו אמורים להגיע מזה, זה שבארץ אין תרבות ספורט ובגלל זה הספורט כאן נראה ככה. גם אם לא הגענו למסקנה בעצמנו, זנדר טרח להדגיש אותה בפנינו, והוא היה מקפיד לעשות את זה  בכל שיעור ובאותו ניגון צבי צב. שיעור אחרי שיעור, תמיד הוא היה דופק את הנתונים שלו, והוא היה ממשיך ומפרט גם אחרי שהצלצול נשמע.

אנחנו לא היינו מסוגלים לקלוט כלום מזה, חוץ מרומן שזכר הכל בעל פה והביא דוגמאות גם מהולנד. פעם רומן הרצה בפני הכיתה על גובה הדשא במגרשי הכדורגל כמדד לתרבות המשחק בארצות השונות והוא ידע לספר על מגרשים מכל אירופה. דורפן ציין את רומן לשבח בפני כל הכיתה ואמר שאנחנו צריכים ללמוד ממנו.

לפעמים זנדר היה נותן לנו כדור ושולח אותנו לשחק במגרש. אף פעם לא למדנו כלום בשיעורים של המורה מחליפה זנדר עד אותו בוקר שזנדר הפתיע והזמין את אחותי להרצאת אורח.

אחותי היא מדענית פיסיקה שמשליכה דברים למאיצי חלקיקים כדי להבין איך הומצא העולם. אחותי היא יצור מאד חולמני ופעם בלי לשים לב היא הסתובבה ודחפה את גיסי והוא נפל למאיץ וכשזחל משם חזרה הוא היה מאוד מבולבל.

אחותי באה לכיתה כדי לספר לנו על ניסוי שהיא עשתה כמה שנים קודם בהשראתי. אני חזרתי מעוד משחק משמים בעוד אחת מהעונות המשמימות של לוני, והייתי מאוד עייף. הייתי מאוד עייף כי המשחק  היה מאוד מעייף.

שיחקנו ברמת גן ושיחק אצלנו אז השחקן הגרוזיני הזה, דמיטרדזה, ונדמה לי שהפסדנו או שנגמר בתיקו אפס, אני באמת לא זוכר. אבל אני כן זוכר את אווירת הייאוש הכללי שהיתה מסביב, ואיך בדרך החוצה כשנגמר המשחק הסתכלתי לדשא וראיתי את דמיטרדזה יורד בכיוון חדר ההלבשה. סובבתי את הראש שלי ממנו והמבט שלי נתקע על לוני נעמד ביציע הכבוד. "זה מטרד זה", אמרתי לעצמי.

בכל אופן, אחותי שמעה ממני איך היה המשחק ואני התעניינתי אצלה מה יקרה אם נשליך את מכבי של לוני למאיץ חלקיקים. למחרת נסענו לקריית שלום והעמסנו את כל מכבי על משאית ונסענו לסרן, לשווייץ, למאיץ הגדול בעולם, מגרש המשחקים של אחותי. טון קאנן, שהיה אז ה…, טוב הדבר הזה שעמד מחוץ לקווים ועשה תנועות ידיים, סיפר לכולם בהתלהבות שהוא כבר היה במאיץ בסרן, ואיל ברקוביץ' התעקש לספר לכולם שהוא חושב יותר מהר ממאיץ חלקיקים כשהוא על המגרש.

אבי יחיאל שאל מה הם צריכים לעשות ואני הסברתי להם שהם צריכים לקפוץ ראש לתוך המאיץ עד  שהם יגיעו למטה. שטראובר שאל אם כשהם נוחתים הוא צריך להתגלגל על הרצפה כמו שהוא עושה כשהוא מזנק, ואחותי אמרה שזה לא עקרוני. לוני התעניין מה יקרה אחרי שהם יגיעו לרצפה ואחותי אמרה שהם לא צריכים לעשות כלום.

"אנחנו כבר נודיע לכם מתי לטפס למעלה", אחותי אמרה להם והם קפצו, חוץ מיוג'ין טריקה שהתחמק ולא קפץ.

"יש לי פחד גבהים, אז הסתתרתי בשירותים. איזה טריק, הא?", הוא חייך בביישנות מנצחת כשחמק משם חרש ונעמד לצד אחותי ולצדי.

המאיץ לא זז. הוא לא זז גם אחרי שאחותי לחצה עשרות פעמים על כפתור ההפעלה, לחצה כל כך חזק שהכפתור נתקע במצב הפעל לדקות ארוכות.

הוא לא זז גם אחרי שטובי המדענים בעולם ניסו לפצח מה נתקע שם. הוא לא זז גם אחרי שהוצאנו משם את מכבי וזרקנו במקומה טנק מרכבה סימן 7, שטליק הינדס במיוחד לטובת הניסוי כקבוצת בקרה, והטנק התפזר לחלקיקים כל כך קטנים שלא יכולת לראות אלא רק במיקרוסקופ משוכלל, ואחרי זה זרקנו שוב את מכבי בתקווה שעכשיו המאיץ יעבוד. אבל הוא פשוט לא זז. קפא, שבק, מת. נציב מלח, סלע, קאפוט. יוק.

"מה זרקתם לשם?", התלונן בפנים חמוצות הטכנאי הראשי של המאיץ כשנקראנו אחותי ואני לשיחת נזיפה אצל מנהל המאיץ. שלושה שבועות לקח להם לתקן אותו.

"יש דברים שאי אפשר להאיץ אותם", אמרה לי אחותי כשחזרנו לארץ.

אחותי באה לכיתה כדי לספר לנו על הניסוי והדגימה בסימולאטור את כל שלבי הניסוי, שלב אחר שלב, ומה קרה בכל שלב. אותו הדבר קרה בכל שלב. בסוף היא שאלה אם למישהו יש שאלות ולאף אחד לא היו שאלות, כי כדי לשאול צריך להבין משהו שתוכל ממנו לבנות את הסקרנות שלך ולנו לא היה עם מה לבנות את הסקרנות שלנו.

"ולך יש שאלה?", אחותי העבירה את המבט שלה בין כולנו עד שנתקלה באזי ושאלה אותו בחיוך אם יש לו שאלה, אבל אחרי חודש עם אברם לאזי כבר לא היו שאלות.

זה היה שלושה ימים אחרי שרומן הזמין את עצמו לחדר של מנהל בית הספר והתלונן אצל דורפן איך  יכול להיות שלא שולחים את הספרים בספריית בית הספר לחיטוי אחרי שהם חוזרים מהשאלה.

"איך אני יכול לדעת שלא ישבו עם הספר הזה בשירותים לפני שהחזירו אותו לספרייה? מי יתקע לי, מי?!", התאונן רומן ונופף במובי דיק. "יש כאן 654 עמודים. אתה יודע כמה זמן לוקח לחסל ספר כזה? המון! לפחות יומיים. בזמן  הזה יש לך מושג כמה חיידקי קולי יכולים להיטפל לקורא?".

זה  היה טיעון משכנע ודורפן הבין שלא יוכל לנצח במאבק הזה כמו בכל הקרבות האחרים מול רומן, אז הוא המריא להונגריה לחפש חומרי חיטוי לספרים.

"הוא מרמה אותך", ניסה גיל שלי להסביר ללוני בערב כשישב אצלו עם אחיו, ה"מק-האד" קובי שלי הרובוט האנושי.

"לאברם יש דרך. עובדה שיש עלייה במכירות וירידה ברווחים", התעקש לוני.

"הוא עושה את זה רק כי הוא קונה ממך שיחות גוביינא וטרנזיסטורים במחירי הפסד ומוכר אותם אחר כך ביוקר מחוץ לשכונה", צווח עליו שלי.

"סימן שהוא עובד ביעילות!", צהל לוני.

בדיוק אז תקע קובי שלי את המבט המקינטושי שלו בלוני ואחר כך תקע בצופר הפנימי שלו.

"מה הוא אומר?", שאל לוני את גיל שלי.

"הוא אומר שיש לו אפליקציה חדשה להציע לך ולסוני שהוא בעצמו פיתח ליצירת רשת חברתית מקוונת", תרגם גיל את קובי.

"אין לי עניין באפליקציות חדשות, הקידמה היא לא יותר מהליכה לאחור", פטר אותם לוני בתנועת יד מבטלת.

"הוא חסר תקנה", אמר לנו גיל שלי בפנים קודרות כשישבנו מאוחר יותר במועדון החשפנות של שווידלר.

"אתה לא צריך לקחת את זה כל כך ללב", ניסיתי לעודד אותו ומזגתי לו עוד כוסית.

גם אס.אנד.אם, ניתאי, מוזגטס, תומאס ניומן, בורוביץ' וזורנזון, ו… פאקו ישבו איתנו, וגם גמל (סתם גמל) שלא הפסיק לספר בגאווה איך הוא חי רק על קוצים ולא שותה כבר שלושים ושבעה יום.

"אז נשארו לך רק עוד שלושה ימים", אמר לו ו… פאקו.

"בדיוק!", צהל גמל (סתם גמל), "ואיך לכם מושג כמה אני מחכה ליום הארבעים שאוכל להתחיל לשתות".

"אז למה שפשוט לא תשתה כל השנה אם אתה כל כך נהנה לשתות?", שאל בורוביץ' וזורנזון.

"כי אז איך אני איהנה כל כך מלשתות ביום הארבעים?", תהה גמל (סתם גמל) בפליאה.

בדיוק אז תקע קובי שלי בצופר הפנימי שלו.

"מה הוא אומר?", שאלתי את גיל.

"הוא אומר שלוני הוא אפליקציה שמפסידה לסוני כסף".

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

הבלוק / סדרה אינטרנטית בהמשכים – פרק המבוא

"דה באזר" בפייסבוק

במספרים זה 5:35
"משחק חייהם" והספורט היהודי בגרמניה

23 Comments

לא רביבו 18 בינואר 2012

איזה חומרים שדמי צורך? המשפט האחרון מעולה!

תורג'י 18 בינואר 2012

שדמי אתה חולה נפש.
על פי החקיקה של הכנסת הנוכחית עוד כמה שנים תיכנס לכלא.

B. Goren 18 בינואר 2012

מצוין. דרך נהדרת להתחיל את היום.

מאשקה 18 בינואר 2012

שדמי, הדמיון שלך פרוע רצח.
תמשיך הלאה בעוללות השכונה המיוחדת הזאת.
כיף לקרוא

מכביסט באמריקה 18 בינואר 2012

יאללה מי עוזר לשדמי לשקם את החיים שלו ומקים קבוצת תמיכה לנפגעי לוני ואברם

ניתאי 18 בינואר 2012

גדול. מלכוד אול אובר אגין. פשוט גדול.

מיקו 18 בינואר 2012

ניר הוד, אמן ישראלי החי בניו יורק, אמר פעם שכשג'ף קונס הופך כיסא על השיש ישבחו שוחרי האמנות את משחקי האור והצל שהוא יצר.

בתפקיד ג'ף קונס – חיים שדמי
בתפקיד שוחרי האמנות – מתלהבי הטוקבקים.

המבין יבין.

עופר פרוסנר 18 בינואר 2012

חזק מאוד שדמי. חזק מאוד.

אזי 18 בינואר 2012

אבי ארדזי, טוקבקיסט הידוע בכינויו אזי, אמר פעם ש”המבין יבין” זאת האמרה העברית הכי טפשית שיש.
מי שהבין, הבין גם בלי הביטוי חסר התוכן הזה.

אזי 18 בינואר 2012

חחחחח!
למרות שעדיין לא הבנתי של מי היה הרעיון לסקול אותי, היה פרק נפלא…
ברור לי שלוינטל האוהד הפועל הזה מאחורי העניין, אבל מדן רומן לא ציפיתי…

ובלי קשר, היה שווה לקרוא את כל הפרק כדי להזכר בשם דיטרדזה…
ענק

תומאס נוימן 18 בינואר 2012

"לוני הוא אפליקציה שמפסידה לסוני כסף" – קלאסי

וגם הסאגה קרמר-שטראובר

אפריים 18 בינואר 2012

עוד.

הקורא בפוסטים 18 בינואר 2012

עוד עוד עוד…

נילס 18 בינואר 2012

וואו, איזה טריפ!

אלון זנדר 18 בינואר 2012

שדמי, אתה לא מבין. אתה לא מקשיב בשיעורים כשאני מסבירה, אתה לא מתכונן בבית, ואתה מתפלא? ככה זה נראה. ואת רומן אני הכי אוהבת. קח, קח כדור ולך לשחק. ממילא לא יצא ממך כלום.
רק לדברי הלעז אל תקשיב. הם באים ממי ש(עדיין?)לא נכנס לבלוק.
מה לעשות, ככה זה אצלנו, כשאין תרבות ספורט. ולא שחקני כדורגל, וכלום ונאדה.

איתן בקרמן 18 בינואר 2012

!

אלון זנדר 18 בינואר 2012

חוץ מזה, " אחרי שאברם שכנע את היפנים להחליף את שם המותג לאברם" עשה לי את היום. מי שמוכר טרנזיסטורים לסוני גם ימכור אליפויות לפרטיזן.

matipool 18 בינואר 2012

איזה בלוק נפלא ואיזה עולם יצירתי ואלטרנטיבי יש לך .
עשית לי את סוף היום במשרד אחרי יום שהתחיל מאד מאד מוקדם והיה לא קל .

Lior NY 18 בינואר 2012

שדמי, תן לי ויזה לבלוק ואני חוזר לארץ

דורון 18 בינואר 2012

נפלא. מחכה בקוצר רוח לעוד. וכן, אברם אברם אברם אברם כבר נכנס לפנתיאון.

גל א 19 בינואר 2012

אברם אברם אברם אברם לראשות הממשלה!

מישו 19 בינואר 2012

חחחחח איזה קטעים אני מת עליך שדמי גדול גדול חחחח

עפר ויקסלבאום 21 בינואר 2012

שדמי,הגעתי לשכונה. אני בצומת שדרות ההשכלה, פינת רח' יודעי ח"ן.
לאן אני פונה?

Comments closed