אנשים איבדו את זה סופית. לא יודע אם זה הקור שהקפיא אותם או משהו אחר, אבל לגמרי איבדו את זה. שוטה העונש של ג'ורדי; הקבוצה מבזה; העסק מתפרק. מה-זאת היכולת הזאת. דופקים על דלתות, מבקשים תשובות, מחפשים ראשים לתלות.

הקבוצה שלהם התמודדה ארבע שנים רצוף על אליפות, זכתה בשלוש מהן, סיפקה רגעים יפים – והם, עונה אחת העסק נראה לא טוב – ועוד רגע מפרקים את קריית-שלום. תגידו לי, אתם פסיכים? מפונקים. מתי בפעם האחרונה הקבוצה שלכם השיגה רצף כזה – לפני עשרים שנה? ולפני כן, גם עשרים שנה. הטרגדיה שלכם שאתם נשמעים כמו הגרועים שבאוהדי הקבוצות היריבות. אתם והם פשוט מחזיקים באותה גישה, כל אחד מזווית שונה.

כשמכבי זוכה באליפות, עולה מייד החרדה הכללית: מה יקרה עכשיו, הם יזכו עשר שנים רצוף באליפות, יקרה מה שקרה בכדורסל, חורבן הבית. לחרדה הזאת אין ביסוס. בתום העונה של אוסקר כתבתי כאן טקסט שמרחיב על זה. אבל העליבות של אוהדי היריבות מתבטאת כשהחרדה הלא-מעשית שלהם לא מתממשת. אז הם לועגים ומגמדים. זה המלכוד שלבהיות אוהד מכבי. או שמזהירים מפניך בהקשר הבלתי-ממשי או שנכנסים בך על הממשי. אני אהיה פייר ואגיד, תודה על מלכודים כאלה.

אבל מילא הם; אוהדי מכבי שמתנהגים ככה, הם אלה שמשגעים אותי. הם באמת חשבו שהם יזכו עשר שנים רצוף באליפות. הם באמת רצו שיקרה מה שקרה בכדורסל במציאות של לפני שלושים שנה בקירוב. או שהם שכחו מה היה פה לפני כמה עונות בסך-הכול. ואם הם לא חשבו ולא שכחו – אז מה אתם רוצים בדיוק, איך חשבתם שתיראה עונה פחות טובה, כמו עונה טובה? שהכול יעבוד במגרש ומחוצה לו? או שאולי אתם חושבים שכדורגל הוא סיפור פשוט, טיק-טק מרכיבים שחקנים, יש ים של שחקנים ישראלים מדהימים בשוק, שמים מאמן, והופ, אליפות? עונה וחצי באר-שבע נראית טוב ואתם מתרגשים? מילא למנג'ר שלכם היו קוראים ונגר, הייתי מבין.

לפני שנתיים, אבא שלי שאל אותי, מה אני נוסע למשחק של מכבי בעכו, בסכנין, קריית-שמונה. "צריך למצות את הטוב כל זמן שהוא ישנו, אי אפשר לדעת כמה הוא יימשך", עניתי לו. זה לא אומר שכשקבוצה טובה פחות, צריך לנטוש אותה. זה אומר שבכדורגל, לרוב לא טוב. עובדה, הקבוצה שלנו אולי זכתה ברוב האליפות, אבל היא לא זכתה ברוב השנים באליפות. טיפ לחיים: תקפידו על מה לשים את הפוקוס. אחרת, יגידו עליכם שאתם אוהדי הצלחות. או שאתם נשמעים כמו אוהדי יריבות.

*

הטרגדיה של אוהדי מכבי – ואני מדבר על האוהדים הראויים שלה – שהם לא שמים כל-כך לב עם מי הם מיישרים קו. יכול להיות שהדבר הזה לא חודד מספיק, אבל מהראן ראדי לא משחק במכבי בגלל חבורה של עשרות אנשים שמיררה את חייו והמחישה לו את כפיות הטובה בצורה המזוקקת ביותר האפשרית. ראדי, ובצדק, שאל את עצמו למה אני צריך לסבול את זה. הסיבה שמכבי שיחררה את ראדי לבאר-שבע כפולה: ראדי הרגיש שיש לו מה לתת בכדורגל ועל מה להתחרות לפני שהוא סוגר קריירה בפתח-תקווה או בחיפה של השנתיים האחרונות; מכבי חשבה שראוי להשיב לראדי כגמולו על השלוש שנים שנתן לה ועל העוול האדיר שנגרם לו מאותו חלק בקהל. אפשר להגיד בסבירות גבוהה, שאם ראדי בעונה שעברה במכבי, גם האליפות הייתה נשארת.

במילים אחרות, אותם עשרות מעדיפים לא לזכות באליפות ובלבד שלא ישחק לא-יהודי בקבוצה. זה אותו חלק שמנהל מחאת שביתה איטלקית מול הנהלת הקבוצה שלו לסירוגין מתחילת העונה. כי ההנהלה מנסה לפעול נגדם. עם החלק הזה אתם מיישרים קו.

*

אומרים ששוטה איבד את חדר-ההלבשה. זה נכון, כנראה, אם אומרים את זה. השאלה היא, איזה מאמן לא היה מאבד את חדר-ההלבשה הנוכחי של מכבי. ובכן, אין כזה. כדוגמן יפה שנשפו על פניו והסירו את הפודרה, מתחתיה נתגלו הפגמים, כזו היא מכבי העונה. אותה רבע שעה מפורסמת מול זניט והמשחק מול חיפה הפכו את זה מול באר-שבע לחסר ערך. ההפסד מול חיפה הכניס את מכבי לשוק. זה מול באר-שבע גרם גם לשחקנים לעבור לשלב המודעות.

כשקבוצה כובשת רק במשחק אחד מתוך שמונה, כשהיא מבקיעה משהו כמו שבעה שערים בעשרה משחקים (ארבעה מתוכם במשחק אחד), כשקבוצה מקבלת סדר משחקים שכולל את בני-יהודה, כפר-סבא ואשקלון שאמור לאפשר לה לצבור נקודות ולבנות ביטחון מחדש והיא מוציאה ממנו שתיים – אין כאן שאלה של מקצועיות ואין כאן שאלה למאמן. יש כאן שחקנים שלא מסוגלים.

אני מאמין גדול שכדורגל הוא קודם כל עניין לראש וללב. שהשחקן הכי מוכשר לא יגיע למשהו ממשי באמת אם הראש והלב שלו בתחתונים, ולהפך, שחקן מוכשר פחות, ישיג בקריירה שלו הרבה יותר ממה שכדורגלן חולם עליו. מכבי משופעת בשחקנים מהזן הראשון. הבעיה היא, שחלקם מזמן מעבר לשיא. על הזן השני אין כרגע מה לדבר. וזו הבעיה הגדולה באמת. איזה שחקן שלא תבחרו: בן-חיים, הקשר-חלוץ? שמונה שערים בשישה מחזורים ראשונים, אפס מאז והלאה. מדוניאנין? חרסינה עדינה, רק מלהביט בו יותר מדי הוא עלול להישבר; כנראה, שאפס תארים קבוצתיים בקריירה ארוכה, לא מקריים במקרה שלו. בן-חיים הבלם? לא היינו אמורים לדבר עליו בכלל כרגע. אבל הוא השחקן הכי יציב וטוב העונה; מה זה אומר על הקבוצה?

קחו את בן-חיים החלוץ ותיפטרו ממנו בחלון ההעברות. זאת תהיה העסקה הכי משתלמת למועדון. מחמאות למכבי וליצחקי על הבגרות שלה לתת לו לשחק ועל הבגרות שלו להבקיע במשחקים האלה כדי לגרום לקבוצות אחרות להאמין שעדיין מדובר בשחקן כדורגל. עמדתי לכתוב עליו בשבוע שעבר, שנדמה לי שבכל פעם שיצחקי מבקיע בשנה וחצי האחרונה, מכבי לא מנצחת. שער הניצחון מול אשדוד לא באמת משנה את התחושה הזאת. לאיגיבור יש כישרון נדיר להסתנן בהתפרצות לתוך רחבות, וכישרון ענק לדעת להחמיץ את המצבים שכישרון ההתפרצות שלו מסדר לו. העסק לגבי השלושה האלה מוצה. צריך להכיר להם תודה יפה ולהיפרד.

*

כל מה שנאמר כאן לא סותר את הפתיח לטקסט הזה. הוא נוגע להפרדה בין ביצועים של קבוצה לתפקוד של אוהדים. הנסיבות המקלות היחידות שיש לקהל של מכבי העונה, הוא המעבר לנתניה. זה דבר אחד לעבור מקריית-אליעזר לסמי הוספיס, וזה דבר שונה בתכלית לעבור מבלומפילד לנתניה. אף-פעם לא היה לי קר בבלומפילד. גם בערבים טובים פחות, גם כשהיה מצברח בתכלית, לא היה קר בבלומפילד. האצטדיון בנתניה הוא אצטדיון מקפיא. זה לשחק במגרש ביתי, ולהרגיש הכי בחוץ. זאת חוויה מנכרת. הוא כזה לשחקנים והוא כזה לקהל. האצטדיון הזה עלה למכבי שתי נקודות עד היום.

על פניו, מה שנכתב כאן, אמור להצדיק את התגובה של הקהל. זה נכון במידה. מה שלא נכון הוא, שאם קהל מיישר קו עם הקבוצה שלו, הוא מאבד את היכולת לקטר. תראו את מה אנחנו אוהבים לראות ולשמוע מקהלים בחו"ל, כדי להבין שזה לא עניין נאיבי.

דווקא הנסיבות האלה – חולשת הקבוצה, הטעויות המקצועיות, קירטועים ניהוליים, האצטדיון הלא-מזמין – היו אמורים לגרום לקהל של מכבי להתגייס השנה יותר. בזכות ארבע השנים הקודמות. דווקא בעונה שעברה הקהל של מכבי משך את הקבוצה שלו. לדבר הזה שקהל עושה במשחק, קוראים "עידוד". תעודדו, כמו שזה אומר, בשביל זה אתם כאן. לא כדי לקונן. זה היה נותן לקבוצה שלכם עוד שתי נקודות.

חוצמזה, אנחנו בשנת אבל ובשנת אבל לא זוכים בתארים. מי כמוכם אמורים לדעת את זה.

%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a7%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%a6%d7%98%d7%93%d7%99%d7%95%d7%9f

השאלה היחידה שמטרידה אותי כבר חצי שנה, היא מה קורה עם המנכ"ל. ביין משך עונה אחת על אדי הקבוצה המצליחה ההיא, ולקח עם פאקו טרבל כמנכ"ל. אבל העובדה היא שמאז שאנגלידיס עזב, העסק רופף. עובדה שנייה היא, שכבר חצי שנה, אין למכבי מנכ"ל כלל. ללא קשר לג'ורדי, מנהל מקצועי לא יסתדר בלי מנכ"ל לארגון. לא לאורך זמן. בוודאי אם למנהל המקצועי הזה יש עיסוקים נוספים על הראש. זה לא רק עניין לארגון וניהול, אלא גם למשמעת של שחקנים. שוטה, איך נאמר, מעט הופקר.

והיא מטרידה, כיוון שאחד מהשניים: או שלגולדהאר בוער פחות. וזה מחבר אותי לשאלה שהתייחסתי אליה לא פעם בעבר – מה הוא רוצה באמת ולכמה זמן. אם הוא כאן באותה מידה של רצינות והמשכיות כמו לפני שלוש או חמש שנים, הכול בטוב. עונה פחות טובה, עונה יותר טובה, לאורך זמן זה חסר משמעות. אם לא, טוב, במקרה כזה, העסק מסובך וממילא לשאלה ג'ורדי כן או לא, מנכ"ל כן או לא, אין חשיבות. יכול להיות שפרקי הזמן שלו שונים. הוא מכייל את עצמו מחדש. קראתי ב"ידיעות" שאנדי רם מרגיע את אוהדי מכבי. נחרדתי מהגילוי שאחד כמוהו מתחבר לגולדהאר. זה מעיד על טעות בשיקול הדעת. מצד שני, יכול להיות שאנדי רם ממציא. עובדה, הוא המציא שהוא טניסאי וזה עבד.

*

נדמה לי שהסוגיה שהכי צריכה להעסיק את גולדהאר, היא עניין המאמן. לא המאמן הספציפי הזה או זה שהיה לפניו. אני מדבר על הקונספט שבו מאמנים עובדים במכבי בשש העונות האחרונות. מי שיסתכל מהצד על מספר המאמנים שעברו במכבי בשנים האלה, יחשוב שהבעלים משוגע, חסוס חיל קרקטר, או שהקבוצה כושלת או ששניהם יחד. היעדר ההמשכיות במאמנים, הוא הבעיה המקצועית הכי גדולה שמכבי לא פתרה. אתה מעדיף לעבוד עם חומר זר ואתה רואה אותו הולך אחרי עונה שהולך או כי קראו לו למקום אחר. תראו מה ההמשכיות בעמדה הזאת עושה לבאר-שבע, יותר מכול דבר אחר. היא לא היתה נראית אותו דבר עם מאמן אחר העונה בלי קשר לזהות שלו.

כבר עונה שישית שמאמנים במכבי מתחילים עונה בללמוד את השחקנים שלהם. מפליא עד כמה עשרת המחזורים הראשונים שלהם דומים יחסית. אני לוקח, למשל, את דור מיכה. מיכה הוא מה שקוראים, "שחקן פירה". קואלה שעירה ונעימה למגע, עם מנעד רגשי עדין באופן קיצוני. בכל קיץ הוא צריך להתרגל למאמן החדש שלו, ומה שקורה משם והלאה, תלוי בעיקר במה עשו החברים שלו עד אותו רגע ובמה הם יעשו מאותו רגע. מיכה מסתפק בעיקר בלחוג סביבם, וכואב הלב, כי הוא יכול היה להיות כל-כך הרבה יותר דומיננטי עם הכישורים שלו. מפליא עד כמה מיכה כמעט מקפיד להתחיל עונות באמת רק סביב השליש השני. אני לא חושב שאפשר לנהל קבוצה משך יותר מדי זמן עם מאמנים שמתחלפים כל קיץ.

אני באמת לא יודע אם יש מאמן ישראלי בנמצא. יכול להיות, שאין מנוס, וצריך להמר ולקחת סיכון. בררר, נהייה לי קר בכפות רגליים.

 

סוף עונה
האוריינטליסטים החדשים (3)