באופן טריקי, הופך פער שלוש נקודות את המשחק להרבה יותר טריקי ממה שהוא יכול להיות אילו לא היו עוד שמונה משחקים אחריו או לחילופין, אילו הפער היה נקודה או שתיים. אני חושב שאילו הפער היה נקודה או שתיים – סביר שהיה נגמר בתיקו.

יכול להיות שאני נותן פה קרדיט גדול מדי לבאר-שבע, אבל אני לא חושב שבאר-שבע תבוא בגישה של תיקו כתוצאה נוחה. אני חושב שהיה משהו מהגישה הזאת בבאר-שבע במפגש האחרון בנתניה. אני חושב שבניצחון של מכבי, בכר חזר על הנוסחה של קרב חפירות טקטי. הנוסחה הזאת היתה קלאסית לעונה שעברה. מכבי, במכלול של ארבעת המשחקים, היתה עדיפה על באר-שבע בעונה שעברה. אבל בשורה התחתונה, המאזן ביניהן בסוף העונה היה 5:5 בנקודות. לנתניה הגיעה באר-שבע בסיבוב הקודם בראש של העונה שעברה, כשהגוף שלה כבר בעונה הזאת. אני לא חושב שבכר יחזור על הטעות ההיא. לראשונה מאז הגמר לפני שנתיים פחות חודש, באר-שבע מגיעה למשחק מאני-טיים מול מכבי ממקום של עוצמה. אני חושב שאם הייתי באר-שבע, הייתי עולה למשחק כדי לגמור את הסיפור של העונה. עניין של סטייטמנט, אבל ממש לא רק.

*

באר-שבע נקלעה לתקופה פחות טובה שהביאה לצמצום בפער. אילו התקופה הפחות טובה של מכבי העונה לא היתה מתבטאת בשביתה כללית, לא היתה משמעות לכל זה. במקרה כזה, הפער היום היה פחות משלוש נקודות, ומי יודע, אולי בכלל הפוך. אבל לבאר-שבע היתה תקופה פחות טובה רגילה, מסוג אלה שעוברות על כל קבוצה בכל עונה, והחשוב הוא, שהיא מאחוריה. סדרת הניצחונות שהשיגה מאז מביאה אותה בעמדה טובה למשחק הזה. הביטחון חזר. מאחר והביטחון בבאר-שבע נבנה בעונה שעברה והגיע לשיא סביב אמצע העונה הנוכחית, חזרה לביטחון מבחינתה היא דבר שצריך לדעת להשתמש בו. מאחר וביטחון בהקשר קבוצות כמו באר-שבע הוא קריטי יותר מלמועדון כמו מכבי (נרחיב על זה בעתיד יותר), אני חושב שנכון להתעכב עליו לרגע לקראת המשחק:

"קבוצות כמו באר-שבע", הן קבוצות עם תסביך רדיפה והשלכה עקבית של האחריות לכישלון מתמשך על אחרים, באופן שהוא רחוק מהותית מעובדות ופרופורציות. ברגע שבו קבוצות כאלה מגלות שהכישלון מתחיל מבפנים, אבל הוא ממש לא גזירה נצחית, קורה להן הדבר שמראה להן שהשד לא כזה נורא והשילוב של כל אלה – מביא אותן להתפוצץ. זה, בגדול, הסיפור של הפועל בשלושים השנים האחרונות, של חיפה בתחילת שנות התשעים, ובאר-שבע העונה. זה גם ההסבר להצלחה האדירה של כל אחת מהן דווקא בהופעות הראשונות שלהן במפעלים אירופיים ב"עידן החדש" שמישהו (שחר, תאומים/סגול, ברקת), הנחית עליהן. מוטיבציה של רגשי היא לפעמים הטובה מכולן.

*

ולענייננו, אם פער של שש נקודות הוא מעשית סוף הסיפור, קבוצה במצבה צריכה לבוא למשחק כזה ולקחת אותו. כל הטררם שבאר-שבע יצרה בחצי עונה האחרונה יקבל פרופורציה אחרת במקרה של הפסד. כתבתי על באר-שבע בקיץ שהתחושה לגביה שהיא טרם הגיעה לשיא שהיא יכולה להגיע אליו ושהיא אמורה להגיע לשיא הזה העונה. הפרופורציה שהפסד ביתי יכול לתת לה, עומדת בסתירה לשיא המדובר. באר-שבע היא כבר מזמן לא רק קבוצה מאורגנת טקטית שלומדת להאמין בעצמה. היא משחקת יפה ומבקיעה הרבה.

דווקא מכבי, לכאורה, יכולה ליהנות יותר מתיקו. משחק חוץ, מגרש לא קל, שמונה משחקים אחריו, עוד מפגש בדרך. לא יקרה כלום אם יידחה קץ ההכרעה. אבל הנקודה המרכזית בעייני, היא שהניצחון של באר-שבע בסיבוב הראשון הבליט יותר את היתרונות שלה בהשוואה לאלה של מכבי כמו שהם קיבלו ביטוי בניצחון בסיבוב השני. באר-שבע הרשימה יותר במיצוי הפוטנציאל שלה ממה שהראתה מכבי. למעשה, היתרונות של באר-שבע מקזזים את אלה של מכבי יותר מלהפך. אני חושב שלבאר-שבע יש יותר פתרונות למשחק איכותי ויצירתי של מכבי, מלהפך. במילים אחרות, אם שתי הקבוצות בנויות שונה ועל סגנון משחק שונה, המכלול של באר-שבע לאו דווקא טוב יותר לעונה שלמה, אבל הוא מתאים יותר במאץ'-אפ למפגשי נוק-אאוט.

*

מה שאומר, שמכבי צריכה לתת משחק שיא, אם היא רוצה לצאת עם ניצחון. היא לא הראתה עד עכשיו העונה יכולת כזאת. היו את שבעים-וחמש הדקות ההן מול זניט, אבל גם אם המשחק היה נגמר באותן דקה ותוצאה, זה לא באמת נחשב. שיא בהקשר מכבי, הוא תיאום ודיוק מושלמים במשחק ההתקפה; לא יספיקו יכולת סבירה ואחזקת כדור. תכליתיות, מצרך שמכבי נעדרת אותו מדי ולא מהעונה, זה מה שצריך. על הגנה באמת שאין צורך להרחיב שוב את הדיבור. חוצמזה, אצל מכבי, חלק מהקסם והכישוף העונה, שבאמת אין לך מושג על איזה טריפ תיפול עם השחקנים שלך.

ומה באמת הכי יפה? שלא מכבי של הסיבוב הראשון ולא זאת של השני, תעלה למשחק בטרנר. ככה שחלק ניכר מהדיון הוא סימן שאלה ויכול להתברר כלא רלוונטי. נותרו שאלות: האם הקבוצה הנוכחית רצה מספיק זמן כדי להתמודד במשחק שיא? האם העובדה שבאר-שבע רצה שנה וחצי, היא יתרון עבורה במשחק כזה או חסרת משמעות ממשית? אני חושב שלפחות התשובה לשאלה השנייה היא חיובית בחלקה הראשון; זה יתרון. דבר אחד כן אפשר להגיד והוא לא קשור למשחק מול באר-שבע: אם הסגל הנוכחי ממשיך לעונה הבאה (זולת שינוי צפוי בשער ובתנאי של פגיעה בול במחליף), יש פה ריח של יופי של קבוצה. "הסגל הנוכחי" הכוונה למעט כמה שמות שההתייחסות אליהם היא כאל לא רלוונטיים. הם באמת כאלה, לא רלוונטיים.

*

זאת נקודה שלא משתנה. לא זוכר את מכבי מבקיעה העונה מעונשין או קרנות. אם זה קרה, זה בטח קרה מעט מאד, וחלף לי מהזיכרון. זה נתון מדהים כשלעצמו ומטריד מבחינתה. לפעמים בעיטת עונשין מדויקת היא בדיוק מה שצריך לצאת מהתקיעות. לפעמים כדי לבסס ניצחון. בפשטות, עונשין או קרן הן בונוס לקבוצה התוקפת. אם הקבוצה מוותרת על הבונוס, היא מרשה לעצמה פריבילגיה שאין לה. זה מטיל עומס גדול על התלות שלה בשערים שמגיעים במהלכים. מאחר וקבוצות נוטות לצופף את המשחק מול מכבי – זה הרגע שהתלות הופכת לנטל. כדור מעשרים מטר, לפעמים זה כל מה שצריך. בבאר-שבע ישנם ראדי ובוזגלו, ויש מצב שאני לא מודע לעוד אחד או שניים. השער של בוזגלו לפני חצי שנה בטרנר היה בדיוק השער – בעיתוי, בתחושה באוויר שקדמה לו – שחתם את היפוך התפקידים בין מכבי לבאר-שבע לפחות המפגש השלישי.

*

ארבע הערות אגב-סיום על ארבעה שחקנים:

אולי הפעם, מיכה? כלומר, אולי, שוב, סופסוף, הפעם? יותר מדי זמן עבר מהפעם הקודמת שמיכה פרח באמת במשחק קריטי, בטוח לא העונה. כמה זה קריטי כשמיכה פורח במשחק קריטי.

חבל שגולסה לא חזר שבועיים-שלושה קודם. כמה פעמים כבר התכוונתי להתייחס אליו ושכחתי, אבל גולסה עד הפציעה היה אחת ההחתמות היותר טובות של מכבי בחמש עונות האחרונות. משהו ומישהו לבנות עליו. גולסה הוא בדיוק השחקן הקריטי למכבי לאותם משחקים שבהם אלברמן תופס את הראש של זה שמשחק ליטראלי עם הפנים לשער של הקבוצה שלו. בלי גולסה, אין למכבי ממש תחליף לאלברמן כשהוא נקלע למשחקים האלה.

תראה יצחקי, באהבה אני כותב לך את זה, מכל הלב שבאהבה, הראיון השבוע בידיעות עם הכותרת "חזרתי"? עם הגוף וההיסטוריה שלך? לא חכם.

דארת'-וידאר – מיי ד'ה פורס בי ווית' יו!

חתול מפלצת או ילדה יפה
אין קיצורי דרך