התמונה הזאת צולמה במאי שנה שעברה, ימים ספורים אחרי שנגמרה העונה, כשהתחילו עבודות הבנייה בבלומפילד. חבר'ה, אפשר לפתוח את בקבוקי השמפניה: לפני שבועיים התחיל הדרילר לעבוד באצטדיון. אפילו מפעילים אותו לפעמים בלילות. אז גם התחילו בהרס חלק מהיציעים כדי לבנות אותם מחדש, מורחבים יותר, אחר-כך. הידד ליעילות ולכושר העבודה הישראליים!

תהיו רגועים. התמונה שצולמה לפני שלושה-עשר חודשים, שיקפה את המציאות בבלומפילד גם עד לפני שבועיים. הייתי מצלם לכם שוב, חבל על המאמץ שלי. ימים ספורים לפני שהתחילו השיפוצים בבלומפילד, עברתי לגור מרחק חמש-מאות קו אווירי מהאצטדיון. בגלל זה כתבתי פה פעם שאני כמו משה רבנו. אבל אז היתה התקרית ההרואית שבה עצרתי שפיכות דמים בין בניון לשני האוהדים ביציע והעדפתי להתמקד בתהילה שלי במקום בלהיות משה רבנו, אז לא הספקתי להרחיב על זה. בכל אופן, התמונה צולמה מהמרפסת שלי. מה שעושה אותי עד ישיר, יומיומי, להתקדמות תהליך העבודות. אי-התקדמות תהליך העבודות.

*

הסיפור על בלומפילד, הוא סיפור מראה לסיטואציה הנוכחית עם גולדהאר. את הדברים הבאים אני כותב בהערכה ולא מתוך מידע אישי ממנו או מ"מקורב": סביר מאד שתמה תקופת גולדהאר. עוד שנה, אולי שנתיים, אבל הנקודה הובנה. אפשר לומר כמעט בוודאות: העונה הקרובה היא לא מבחן לג'ורדי; היא ככל הנראה שנת ההזדמנות האחרונה שגולדהאר נותן למכבי ולניסיון שלו עם הכדורגל הישראלי. אחרי שזכה באליפות הראשונה, הזכיר גולדהאר את באזל כמודל ללמוד ממנו. באזל, שהתהליך התחיל בה עשור לפני שהתחילו לקצור שם פירות. על זה הוא דיבר כשהוזכר "התהליך" המדובר. גולדהאר דיבר על באזל, אבל לא הביא בחשבון שהוא מדבר על ישראל. בישראל אין תהליך, בגלל זה גם אין תוצאות.

כתבתי כאן לפני ארבע שנים, בתום האליפות הראשונה שלו, סדרת טקסטים שנגעה ל"תקרת הזכוכית" של גולדהאר בהתחשב בכדורגל הישראלי, בחוסר הסיכוי שיקרה מה שקרה בכדורסל ובעובדה שיידרשו עשר שנים, כדי שגולדהאר יתחיל לראות פירות אמיתיים להשקעה: היום בו מכבי תעמיד קבוצה שתוכל להתבסס על שבעה שמונה שחקני בית מובילים, וברצף של שנים. זה אומר ארגון שגם האנשים שמנהלים אותו ומאמנים בו, ברמה שהם מסוגלים לייצר תנאים כאלה. אין מספיק אנשי מקצוע ישראלים ליותר מיד אחת, נכון להיום. ממילא, יש להם את אירופה לשאוף אליה.

זאת לא באמת אלבניה, כמו שזה לא באמת אלישע לוי, אנחנו כולנו יודעים. כמו שזה לא משנה אם מדובר בגוטמן או בקשטן שלפניו. זאת הסיבה שכמעט כל הקהלים בארץ הקפידו לשרוק בוז לאבי לוזון כשהיה מגיע למגרשים כיושב-ראש ההתאחדות. הקהל הרי יודע את האמת, אי אפשר לעבוד עליו.

*

לפני ארבע שנים נחנך האצטדיון בנתניה; אולי הפרויקט שלוזון הכי מתגאה בו. כולנו מכירים את דרכי ההגעה למגרש. איפה הרכבת. מתי שיש בכלל רכבת. בגמר הגביע האחרון בטדי, דחסו את כל האוהדים באגף המזרחי בשתי כניסות צרות מאוישות בידי מאבטח אחד שיובילו אותם למתחם האצטדיון, כדי לעמוד שוב בתור יפה בכניסה ליציע. אנשי אבטחה כמו גם שוטרים צפו בעניין מהצד. אנשים שיצאו ברכבת בשעה שש מתל-אביב, הגיעו בשעה שמונה-וחצי לירושלים. כשעלו על הרכבת הראשונה חזרה הביתה, גילו שהיא לא עוצרת בתחנות שנאמר בהודעות לפני המשחק שיעצרו בהן.

בונים אצטדיון, אומרים, "יאללה, נחנוך, היורו צעירות מתחיל עוד רגע, אחר-כך נשלים את היתר". היורו נגמר, לא משלימים. אין דרכי גישה, אין תחנת רכבת. על החניון גובים כסף. החניון מלא בקושי בארבעים אחוז תפוסה. עדיין גובים כסף. האוהדים צריכים ללכת יותר. אוהדים מגיעים ברגע האחרון. האוהדים עומדים בפקקים, כי הרכבת תחזיר אותם הביתה בחצות וחצי במקרה הטוב. אם הם גרים בתל-אביב. הם יוצאים בשעה שש-וחצי מהבית למשחק שמתחיל בעשרה לתשע. בלומפילד אותו סיפור. מסיום העבודות בנתניה ועד סיום העונה שעברה, עברו שלוש שנים. בשלוש שנים האלה נמשכה ההתדרדרות בסטנדרטים: היום מספיק לאשר תוכנית שיפוץ ולהכריז על תחילת העבודות, לא חובה להתחיל, מי דיבר על לסיים. מי אמר שאין תהליך.

*

גולדהאר מסתכל מרחוק ואומר לעצמו, מה לעזאזל קורה כאן. אנחנו שחיים כאן אומרים מה לעזאזל קורה כאן. אנחנו מכירים את זה. הוא לא יכול לתפוס את זה. לתל-אביב יש ראש-עירייה שלא רוצה אצטדיון. הוא לא מבין למה הוא צריך את המטרד הזה. זאת לא הקהילה שהוא רוצה בעיר שלו, קהילה של אוהדי כדורגל. חולדאי הוא ראש-עירייה של דימויים. לאוהדים אין דימוי טוב. אנשים חושבים, גם גולדהאר, שאצטדיון יכול להכניס כסף ולהחזיר את ההשקעה. בונים סביבו חנויות, החנויות פתוחות כל השבוע, יש מתחם אצטדיון, עשרים-ושמונה אלף מקומות. טעות. כלומר, הכול נכון, אבל לא בראש של חולדאי.

בשטח האצטדיון ובסמוך לו, אפשר להרים ארבעה פרויקטים גדולים ויוקרתיים של בנייה. זה קורה ברגעים אלה ממש סמוך מאד לאצטדיון. אם אפשר "סמוך", למה אי אפשר "במקום". ארבעה פרויקטים כאלה הם הכנסה עצומה לעירייה במיידי. אצטדיון זאת הוצאה שבעתיד אולי תחזיר את עצמה. עכשיו, קחו את הדירות האלה, מרגע שכבר נבנו ונקנו ואוישו, תחשבו את הארנונה החודשית, היטל השמירה, דוחות החנייה וכל היתר – שום מתחם שמשלב אצטדיון ומרכז מסחרי לא מכניס כל-כך הרבה כסף. ככה עובד הראש של חולדאי. גולדהאר לא מסוגל לתפוס את זה. אני כן, כי אני חי פה ומכיר את חולדאי והאווירה הכללית בארץ. רק שיותר משאני מסוגל, אני לא מקבל את זה.

*

ג'ורדי אחראי על מה שקורה מקצועית במכבי. אבל רק על מה שבאחריותו. זה שהכדורגל הישראלי מנפק מספר כה זעום של שחקנים לבנות עליהם קבוצה – עד כדי-כך מעט, שכל לשתיים-שלוש עונות, מחזיקה בהם קבוצה אחת שמתחלפת – לא קשור אליו. ג'ורדי עשה גם טעויות, אבל בטקסט הזה אני לא מרחיב עליהן. גם כי כבר עשיתי את זה וגם כי נדמה לי שהשאלה שצריכה כרגע להעסיק בהקשר מכבי, היא הרבה יותר עמוקה ממנו.

גולדהאר הטיל על המערכת המקצועית במכבי וג'ורדי בפרט משקל כבד מדי. מאז אנגלידיס אין למכבי מנהל ארגוני משמעותי. מאז ביין אין בכלל. ביין עזב לפני יותר משנה. המינוי החדש עוד חדש מכדי שנדבר עליו. אבל לחלל הניהולי שיצר גולדהאר, היה חלק באיך שנראתה מכבי העונה ובמידה רבה, גם בסוף העונה שעברה. היה צפוי שמכבי לא תיקח העונה אחרי שלא לקחה גם בעונה שעברה. גם על זה כבר הרחבתי בעבר. אני מודה שחשבתי בקיץ שעבר שהפער העונה יהיה דו-ספרתי. את העונה שרק נגמרה מכבי הפסידה כשוויתרה על זו שקדמה לה.

הנקודה היא, שמכבי מגיעה לעונה הקרובה במצב גרוע יותר מזה שהגיעה לזו שרק הסתיימה. יצטרכו לקרות דברים די דרמטיים ורבים מדי, מכדי שיקרה אחרת. בהתחשב במגרש בנתניה, על האווירה שהוא מייצר, זה סביר אפילו פחות. ככה שרצו הנסיבות, ולעונת ההזדמנות האחרונה של גולדהאר, מכבי מגיעה בסיטואציה שמזכירה את סיפור הבנייה של האצטדיון בנתניה.

אני מאמין שגולדהאר לא יזרוק את מכבי כמו גיידאמק. הוא לא עושה רושם של הטיפוס הזה. הוא יקציב שנה-שנתיים למציאת מחליף, יעמיד בינתיים תקציב סביר, ויעשה העברה מסודרת.

*

כשמכבי נפרדה מנימני, הרבה אנשים חגגו. שמחתי מאד, ולא לאיד, ומקצועית, ניהולית ועניינית לא צריך להסביר למה. אלה האנשים שרצו אותו שם שצריכים לתת הסברים ולא ימצאו כאלה מתחום ההיגיון. אבל לא חגגתי. בחיוך אמרתי לכל מי ששאל ורצה לשמוע, שמכבי תוכל להיות שקטה באמת ביחס לנימני, רק כשהוא יעבור מהעולם הזה. אפשר להיות רגועים, אני לא מאחל לו מיתה. חזרתי ואמרתי לאורך השנים, שנימני יעשה הכול לחזור. כחלק מקבוצת בעלים, שהוא הציר המגבש שלה. סוכנות שחקנים שהיא גם בעלים של קבוצה; אילו היו בונים פה ביעילות כמו שמייצרים פה ניגודי עניינים, בלומפילד היה נחנך כבר העונה.

לא בפרנויה אני כותב את זה. נדמה לי שלא נדרשים יותר הסברים מה טוב ומה רע למכבי. בפיכחון, אני כותב. אני אומר שצריך להיות מודעים לאפשרות הזאת, זה הכול. שכל אחד יעשה עם המודעות הזה מה שהוא חושב. איך זה יכול להיות, אומרים לי אנשים, אין לו את הכסף, מעלים גם טיעונים אחרים. נדמה לי שאנשים לא מכירים מספיק בפתולוגיה של האיש ואנשיו. כדי שאדם ימליך את עצמו, כדי להיות שותפים להמלכה, נדרשת מידה עצומה של חוסר במודעות ובביקורת עצמית. עבורו ועבורם, הוא לא נכשל. נעשה לו עוול. הוא הקורבן. הוא שנפגע. אנשים עם פתולוגיה אישיותית כזאת, שבחלקה ואצל חלקם היא גם בעלת דפוסים עבריינים, חיים מנקמה לנקמה. אני ממש מקווה בשביל מכבי שאני אצא קצת פרנואיד. או מפוכח, בתנאי שלמציאות יהיה סוף אחר. וואלה, לא מגיע למכבי ולרוב המכריע של הקהל שלה.

ואולי, אני לא קורא נכון עד הסוף את גולדהאר או שאני קורא נכון, וזה רק משבר חולף שלו. פאק, ידעתי שהוא חייב להישאר רווק. מעל דפי האתר הזה התרעתי על זה. כל הבלגן התחיל מהרגע שהיא התלבשה עליו מהרגע שנהיינו אלופים.

אין קיצורי דרך
האוריינטליסטים החדשים (פרק 4' חלק 1')