מי המפלצת שאוכלת את בלומפילד (ועניינים רבים נוספים)

פוסט מאת חיים שדמי

אני חושד בוינסנט אניימה שהוא סוס טרויאני. אני לא מבין מה הוא עושה אצלי אחרי שעבר בהפועל. אני לא הייתי נוגע במקל באף שחקן שעבר יותר משנה בהפועל ולא הביע חרטה עמוקה.

אני חושב שלמכבי, עקרונית, אסור להחתים שחקן שהגיע מהפועל. גם אם קוראים לו מסי, וגם אם המסי הזה הוא בן 25 והוא מוכן לבוא בחינם. יידרש הרבה מאמץ כדי שאניימה יוכיח לי אחרת. ואם אניימה רוצה שאני אכיר בו ואכבד אותו, הוא מוזמן להוכיח לי שהוא לא סוס טרויאני.

אני פשוט חושב שאניימה התאים מאוד להפועל, זה הכל. לא ברמה שלו, בהתנהלות. אתה מסתכל על אובארוב, שמכל צעד שלו נטפה האצילות, שכל מבט שלו הקרין צניעות, דוד אהוב שגדל על ספרות רוסית והיה מקריא לנו סיפורים לפני אימונים, מנהיג קהילת השחקנים האקס סובייטים – בנאדם שמכל הארץ עלו אליו לרגל ספורטאים, ולא כי הוא ביקש בזה, כי הוא הקרין את זה – ואז אני מסתכל על אניימה והשנים שלו כאן, ואני לא זוכר שמישהו אמר פעם, בואו נבקש את עצת אניימה, מעניין מה אניימה היה אומר. דיברתי עם כמה ניגרים, ואף אחד לא זוכר שהוא אי פעם הושפע מאניימה.

ואני רוצה להגיד לאובארוב שהוא ניצל בנס שגוטמן ואבוקסיס לא רצו שימשיך להיות מאמן השוערים של הנבחרת, זאת בכלל מחמאה בשבילו והוכחה כמה הוא גדול באמת, וזה אומר באמת מי הם ומה הם שווים.

***

כל הסימנים מעידים כי, ברגעים אלה ממש, אברם גרנט עושה בטהרן.

קיץ שלם שלא שמענו ממנו. לא פיסת ידיעה, לא תמונה עם כיתוב. לא היה קיץ כזה. איך זה שלא ראינו אותו ביורו? איך הוא לא תועד באולימפיאדה? אני קירבתי את הפרצוף שלי למסך בזמן שהג'יימס בונד הזה צנח עם המלכה אליזבת בטקס הפתיחה, ולא ראיתי אותו. לא ראיתי גם ביציע, לא ראיתי אותו מצטלם עם שראפובה, לא ראיתי אותו לוחש מילים לצוברי.

עכשיו, אנחנו כבר לא בעידן של השמונה מילימטר, כן? היום לכולם יש אפליקציית בימוי באייפון. בגלל זה אני אומר שמשהו לא מסתדר כאן.

בפעם האחרונה ששמעתי ממנו, הוא העיר אותי בשש בבוקר וייבב שעה בטלפון שלא פיטרו אותו מפרטיזן. הוא עד כדי כך נעלב עד עמקי נשמתו שהוא לא פוטר, שהוא תבע את המועדון על הפרת חוזה בגין אי קבלת פיצויים במקרה של פיטורים. "איך הם יכלו לעשות לי את זה?", הוא ייבב.

מאז עברו שלושה חודשים ואני קורא על כל אזהרות המלחמה ועל ההפצצות בטהרן, ואני מסתכל סביב ולא שומע כלום על אברם, ואני מחבר אחד לאחד ואני מתחיל באמת להאמין שבסוף תפרוץ מלחמה.

***

אילו היו אומרים לי לחזור אחורה בזמן ולשנות פעולה אחת שתשפיע על מהלך ההיסטוריה, ונגיד שהיו מגבילים אותי להיסטוריה הישראלית, הייתי חוזר אחורה למבצע אנטבה ונשכב על יוני נתניהו.

***

בן ציון נתניהו סיפר לי פעם, שאחרי שקיבל לידיו מאיזה פרופסור את הערך בריאת העולם לאינציקלופדיה העברית, הוא שלח אותו לישעיהו לייבוביץ' לעריכה והערות. אז לייבוביץ' החזיר לו אותו ערוך, ומחק את ההסבר האפשרי העשירי: אלוהים. "כאדם דתי אתה מאמין שאלוהים ברא את העולם?", שאל בן ציון את ישעיהו. "כן, אבל כאיש מדע אני יודע שזה שטויות", ענה לייבוביץ'.

"לייבוביץ?! היית צריך את לייבוביץ' שימחק לך?", אמרתי לנתניהו האבא, "לייבוביץ' גם אמר שכדורגל זה עשרים ושניים מטומטמים שרצים אחרי כדור, מה הוא מבין. חבל, היית נותן לי, הייתי כותב'ך את הערך, מה לייבוביץ'".

***

ביום שני בבוקר, לפני המשחק עם חיפה, שלחתי לאביעד ובניה מייל וביקשתי מהם להגיד בשעה 20:49 את המילים: "וואו, הלוואי ומכבי ינצחו היום". המשחק התחיל בשעה 20:50, ואני הדגשתי בפניהם את העניין הזה עם ה-20:49, במדויק 20:49 ולא דקה לפני או אחרי, אמרתי להם.

אני גם אמרתי להם לא להתקשר אלי או לשלוח לי סמס אחרי שהם עשו את זה, אלא פשוט לעשות את זה. או לא לעשות את זה.

כי מה שחשוב עם הדבר הזה שנקרא אמונות, זה עובדות. בגלל זה אמונות של אוהב קבוצת כדורגל הן דבר יותר מתקדם מדת, אבל מפגר מספיק כדי להבין דרכו כמה דת היא דבר מפגר. ולכן, חלק מהתיאולוגיה של אוהב הקבוצה אומרת שבסיס האמונות שלו נקבע במידה רבה בדרך של ניסוי ותהייה. ולכן, אם אביעד, נניח, לא היה אומר את המילים שאמרתי לו, אבל בגלל שלא נעים לו ממני הוא היה אומר לי שהוא כן אמר את המילים שאמרתי לו, אז אני הייתי מבסס חוק על מצע לא נכון.

אביעד באמת שכח להגיד את מה שאמרתי לו. כלומר הוא נשבע לעצמו שהוא לא ישכח, ובשעה 20:44 הוא אמר לעצמו שאסור לו לשכוח להגיד את מה שאמרתי לו, והוא אפילו כיוון תזכורת במחשב בשביל זה, ולא הוריד את העיניים מהשעון ארבע דקות שלמות, אבל בשעה 20:48 חברה של אביעד, הבת העתידית של פורטיס, בדיוק נכנסה והדעת שלו הוסחה וכשהיא הוסחה חזרה, השעה כבר היתה 20:52.

***

לכאורה, יש משהו מאד מגלומני בעובדה שאוהב קבוצה מייחס לעצמו דברים שנתפסים כקשורים לשחקנים ולמאמן. אבל אני דווקא חושב שזה בדיוק הפוך. בעייני יש משהו מאד צנוע בלהיות אוהב קבוצה ולא לספר לכולם מה עשית. עד היום מצחיק אותי איך כולם חושבים שפארקר וגרשון הביאו את הפיינל פור מול אובראדוביץ' בפאריז.

אני קצת כמו סלים שופי, שגם בעוד עשרות שנים אי אפשר יהיה לספר איזה מבצעיים הירואיים קשורים בשם שלו, חוצמזה שהוא אמר לביבי שאסור לשבת בשלג, כי מי שיושב בשלג לא קם. יבוא יום ואני אספר על הפיינל פור ההוא ועל עוד הרבה דברים אחרים.

***

רציתי לספר לכם שפעם הייתי יושב בשער 11. הרבה שנים היה לי מנוי לשער 11 וחלק מהמעמד שלך בשער, מין דבר כזה שלא מדברים עליו אבל כולם יודעים אותו, נגזר מהמיקום שלך בשער. ככל שאתה יותר במרכז אתה יותר נחשב. עכשיו כדי לשבת במרכז, היית צריך להגיע ממש מוקדם, אבל ממש מוקדם, הרבה לפני שפותחים בכלל את היציע, שתספיק לתפוס מקום בתור ככה שתוכל לתפוס מקום באמצע של השער.

ככה היית יודע מה הדירוג שלך. אני לא מדבר אתכם על דירוג אשראי שעידן הכסף הגדול הביא והרס על הדרך את הכדורגל שלנו, כי היום כבר אי אפשר לבנות אמונה בלי שאיזה מולטי צעצוע יספר לך שהכל בזכות הטיקי-טאקה. אני מדבר על זה שככל שאתה במיקום גבוה יותר בתור, ככה המדד לאהבה שלך. לא היה חשוב לי לשבת במרכז בגלל שיידעו כמה אני אוהב את מכבי. אבל כן היה לי חשוב לשבת במקום שלא יפריעו לי לעודד ולא יגידו לי לשבת.

הייתי מגיע שעתיים לפני המשחק. הייתי מחנה את האוטו באחד הרחובות הסמוכים, אתם מכירים את בלומפילד וכמה קרובים הרחובות הסמוכים, לא יותר מכמה דקות הליכה, אבל לא הייתי מסוגל ללכת. הייתי רץ. כמה דקות הליכה, שעתיים לפני משחק, אבל הייתי חייב לרוץ, מהר. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהמשחק יתחיל ואני לא אהיה שם בשבילה.

זה לא שהייתי היסטרי או משהו, פשוט היה לי החלום הקבוע ההוא, שהיה חוזר כל שנה משך כמה שנים טובות, שהמשחק מתחיל ואני מאחר להגיע, וכשאני מגיע השערים כבר סגורים ואי אפשר להיכנס, ואני לא שם בשבילה. זה המחשבה הכי מפחידה שיכולה להיות לאוהב קבוצה. סתם אוהדים אף פעם לא יבינו באמת מה זאת אהבת קבוצה, אז איך כל הלוני'ס האלה והגלייזר'ס יבינו?

מדהים איזה ילד מפגר הייתי פעם. בגיל 23 הפסקתי לרוץ.

***

בתואר משפט השנה בתחום חוסר המודעות זוכה כבר עכשיו משפט שאמר אחד מראשי המאבק של שונאי מכבי נגד טביב באיזה הפגנה: "אנחנו פשוט לא רוצים לגמור כמו כפר סבא, זה הכל". המתנחלים לא ניסחו טוב יותר את חוסר המודעות כמוהו.

***

רפאל החבר שלי הנביא העיוור אומר שהוא לא מבין את זה. איך בכל פעם שמשפצים את בלומפילד יש פחות מושבים באצטדיון. זה לא הקטע של שיפוץ, שיהיו בו גם יותר מקומות, הוא שאל.

לא חשבתי על זה עד שהוא אמר את זה, והוא באמת צדק, וגם אחרי השיפוץ האחרון יש פחות מקומות בהשוואה למה שהיה לפני השיפוץ. אני זוכר ימים שעשרים ושניים אלף צופים ישבו בבלומפילד, ואחרי חיפה קראתי את האתרים והעיתונים מספרים בהתלהבות שבלומפילד היה מלא באווירה מדהימה שיצרו… 13 אלף צופים, ואני חושב שזה עוד ביטוי להידרדרות של העיתונות.

בכלל, כשבאתי למגרש ראיתי שחלק מהשיפוץ היה שגילחו קטע משער 11 לטובת מעבר אמבולנס. ואני שואל את עצמי איך נכנסו אמבולנסים עד היום, ומה פתאום היום בשער 11, כי אם כבר אמבולנס המקום שלו הוא דווקא בשער 5-4.

אני חושב שהעובדה שאם כבר לגלח אז משער 11, היא אות קלון לאוהדי השער הזה וביטוי להזניית הקבוצה הזאת. קלינגר, אובארוב והאוהדים אז, לא היו נותנים בחיים שיחתכו להם משער 11, ואני כבר לא מדבר על תקופות קדומות יותר. אני חושב שזה מקסים שרואים דווקא בנו את אלה שמהם תבוא הישועה במקום של חולי ופציעה, אבל זה לא מעניין אותי.

***

ובענייני אמבולנס, איך זה יכול להיות שהקבוצה הזאת ממיתה את כל המאמנים שלה? קודם גוטמן, שמרוב שהקהל של הפועל חיבק אותו קיבל התקף לב, ועכשיו שירזי חטף כאב ראש. סטטיסטית זה לא יכול להיות.

אני בכלל לא קניתי את סיפור הלב של גוטמן. לא מצאתי לסיפור הזה אף ראיה ממשית בתקשורת ומעניין מאד שדווקא הצילומים שלו על מיטה בבית חולים יצאו באאוט אוף פוקוס. בעברי הייתי תחקירן בריאות ומבירורים שעשיתי, לא עלתה כל עדות לאשפוזו. לדעתי מדובר בלא יותר מספין אוף, שנועד לדרבן את השחקנים של הפועל. לא הצליח להם. סתם קבוצה של היפוכונדרים.

לגופו של עניין, או ליתר דיוק לגווייתו של עניין, אני חושב שכל אוהד של הקבוצה הזאת חייב לשאול את עצמו איך זה קורה והאם כל זה מקרי. אני חושב שכל אחד מהם חייב לעבור תהליך התבוננות פנימי עמוק, גם בהיפנוזה אם צריך, ואין שום סיכוי שהוא יישאר אוהד הקבוצה הזאת אחרי מה שייפלט החוצה.

***

עופר רונן אמר לי שאני חייב להירגע, אחרת הוא מפסיק את המשחק. "אתה לא יכול להמשיך להתנהג ככה. זה יציע העיתונות פה", הוא גער בי, "זה אצטדיון מודרני. די, זה כבר לא יציע בטון עם קליפות גרעינים. זה מעוצב, אתה לא יכול לקלל כאן. ואתה לא יכול להשתולל. אתה צריך לדעת להתנהג".

אני חושב שזה מעיד על איך הכסף הרג את הנשמה של המשחק, אבל זה פחות העניין שבאתי לדבר עליו. כי אני דווקא התבגרתי. יכול להיות שאולי התפרעתי קצת, קיללתי קצת, ובעיקר רטנתי פה ושם, אבל דווקא הייתי רגוע, ואפילו כשהיה 1:1 ידעתי שננצח, כי אחרי שהתחיל המשחק השתנתה לי התחושה לגביו.

אני מאד אוהב את עופר ואני חושב שאם כולם במכבי היו מקצועיים כמוהו, היינו אלופים באביב כבר בחורף, אבל באמת שהייתי רגוע. אני פשוט חושב שאם אתה יושב כמו ריטלין במשחק, אתה לא משפיע עליו, ואם אתה לא משפיע עליו למה באת. הכדורגל בבסיסו נועד לתת ביטוי ליצרים שלנו, וברגע שסירסו את זה, סירסו את המשחק.

למחרת הוא סימס לי שאני חייב להיות רגוע כשאני יושב ביציע העיתונות, בדיוק שנה אחרי שהוא סימס לי שאני לא יכול לבוא עם חולצה של מכבי ליציע העיתונות, כי יש עיתונאים שמתלוננים על זה. אני חושב שאני יודע מי העיתונאים האלה, וברור שהמשכתי לבוא בחולצה של מכבי, רק שכשהגיע הסמס ממנו לפני שבוע, בדיוק הייתי אצל ההורים שלי ואמא שלי קראה אותו ושאלה אותי למה אני מתפרע במגרש.

"למה אתה מתפרע במגרש, חשבתי שאמרת שהתבגרת", היא גערה בי, ואני לא רציתי שהיא תעלה על המטוס לאוסטריה לפנות בוקר מודאגת, אז אמרתי לה שלא התפרעתי ושזה בהומור.

"הילד מתפרע ומשקר", היא אמרה לאבא שלי.

"עזבי אותו, הוא מטומטם, הוא לא מבין כלום", אבא שלי אמר.

***