החצי השני. בשבעים וחמש דקות מול זניט, כבשה מכבי יותר שערים מבשני קמפיינים אירופים שלמים. בתחילת העונה כתבתי כאן שבארבע מתוך חמש עונות עם ג'ורדי, עשתה מכבי מפעל אירופי. סיכום יפה; זה החלק הראשון במשוואה הכללית, כתבתי. הנתון במשפט הפתיחה הוא חלקה השני.

הפער. הפער בין שני החלקים הוא תוצאה של כמה גורמים. כמה מהם משניים, ובעיקר, בלתי נמנעים. אצטדיון, למשל (המשני מכולם). אני לא הולך להתעכב על אלה. אני מתכוון להתעכב על מה שאני מתעכב עליו כבר שלוש שנים. שש, למעשה, בשלוש האחרונות לשלילה.

אופי. כשהגיע למכבי, ניפה ממנה ג'ורדי את יצחקי ונטרל, בין היתר גם בדרך הזאת, את עטר. עטר ויצחקי כאן. דז'ה וו. אליהם הצטרף לפני שנתיים מי שהקונטיינר שלו יכול להכיל מאות העתקים שלהם לייצוא מעבר לים: טל בן-חיים. אנחנו מכירים את השחקנים הישראלים דפוקי האופי על כל המודלים שלהם. יש אחד ייחודי ששמור בשלושים השנים האחרונות רק לשניים: ברקוביץ' ובן-חיים. ברקוביץ' ובן-חיים הם שחקנים מופקרים. הסיבה שהם כאלה, היא כיוון שהאופן הבסיסי שבו הם תופסים את עצמם, דווקא תואם את היכולות הפוטנציאליות שלהם. וכאן זה נגמר מבחינתם. בגלל זה הם מופקרים. ברקוביץ' הוא לא עניינו כאן.

*

הכישלון היחיד בעייני של ג'ורדי – אני מפריד בין כישלון לטעויות שהן חלק בלתי נפרד מכל דבר – נעוץ בנקודה הזאת. בחוסר ההבנה של מהו ומי הוא כדורגלן הישראלי. ובעיקר, באיך להגיב אליו. דווקא הזרות של ג'ורדי אפשרה לו להתנהג מקצועית בצורה הכי נכונה. באותם ימים ראשונים, להזכיר, הוא הואשם בהתנשאות. כשהגיעו התוצאות, שיבחו את הג'נטלמניות והזכירו איך לא למדנו ממה שקרה עם נילסן. יש לי חבר, שבשלוש עונות הראשונות של ג'ורדי במכבי לא הפסיק להלל את מכבי על השינוי שהיא הביאה לכדורגל הישראלי והתרומה שתהיה לה לקבוצות אחרות. הוא צדק. לא צריך להיסחף, מכבי לא שינתה את הכדורגל. אבל היא תרמה במשהו למקצועיות שלו. תשאלו את באר-שבע. החבר הזה שלי לא אוהד את מכבי. בשלוש העונות האחרונות הוא לא מפסיק להלל את הכישלונות שלה ולומר שהן כולן חטא ההתנשאות והניכור. מדהים איך השתנינו ככה בקיץ אחד. מדהים איך אצל הישראלים, יגיד לך כל ישראלי, יום אחד אתה קסם, למחרת קללה.

הנה מה שדווקא כן קרה לג'ורדי. המקצועיות קהתה לעומת הרגש. הוא דווקא התרכך מדי ונוהג בשחקנים מסוימים בחיבת יתר. אני באמת חושב שברק יצחקי הוא איש נחמד. נתקלתי בו פעם אחת, זה לא מייצג, אבל אין לי ספק שהוא איש נחמד בוודאות עבור אנשים מסוימים. אין לי הסבר אחר למה האיש הזה כאן בשנתיים האחרונות. אין לי הסבר מדוע ג'ורדי לא מבין מי זה טל בן-חיים. או שהוא מבין ויש אילוצים. הנה אילוץ לדוגמא: מה עדיין עושים כאן, חוץ מבן-חיים, טיבי ופיליפנקה? נחזור לחוליית ההגנה בהמשך.

*

לעניינו, מכבי מתחילה כל עונה בשלוש העונות האחרונות, עם שני סגלים: הסגל שלה והסגל של בן-חיים. לפעמים הסגל של בן-חיים מביא את בן-חיים השחקן לצ'לסי, לפעמים למכבי. בן-חיים הוא השחקן הכי יחידני בספורט קבוצתי. היכולות הפוטנציאליות של בן-חיים השחקן מתורגמות לתפיסה עצמית מדויקת; כסגל, הוא כישלון. אתה יכול לתפוס את עצמך עד מחר כאחד-עשר שחקנים, זה לא יעזור אם מולך משחקים אחד-עשר בשר ודם.

מה שמזכיר לי, שיום אחד פגשתי את ברקוביץ' לסיפור שעשיתי לטלוויזיה. הוא היה סופר סימפטי כשהתקשרתי אליו, הקסים אותי שהוא נסע ברכבת, אמר שיתראיין בשמחה וקבע איתי במסעדה של חבר בהרצליה פיתוח על הים. שאלתי עם מי לדבר כדי לסגור את זה הפקתית. "אתה לא צריך, אמרתי לך שאתה והצוות יכולים להגיע", הוא אמר.

בזמן שהצוות התארגן, דיברנו בצד ואמרתי לו שאילו היינו מביאים אותו ואת רוסו לבד בעונה ההיא, היינו מביאים אליפות. אני באמת מאמין בזה וחוצמזה, ידעתי שהוא יאהב את זה. הוא באמת אהב את זה. הוא התמלא אושר, העיניים שלו ברקו, ואז, בבת-אחת, נפלו פניו. "לא נכון", הוא אמר, "לא צריך היה את רוסו. רק אותי. אני ועוד תשעה פועלים שחורים".

"אתה וחלוץ רציני, כמו שעשית ממזרחי", אמרתי, "ושמונה פועלים שחורים".

"נכון!", הוא צהל, "אתה באמת מבין כדורגל!". הוא באמת צהל.

*

הסיפור הזה, שהוא אמיתי לגמרי, הוא דרך להעביר בחיוך פוואנטה שעולה לי מאד על העצבים כבר הרבה זמן. ומה שמרגיז, שזאת לא כזאת פוואנטה; דווקא פשוט. אני באמת לא מבין מה בן-חיים עושה כאן.

ברק. קראתי בראיון שמדוניאנין סיפר לפני שבועיים שבאר-שבע קבוצה יותר בוגרת ממכבי בשלוש העונות האחרונות וזה ההבדל בין הקבוצות. אני חותם על כל מילה. לא ציני, מי שקורא אותי פה יודע. העובדה שמדוניאנין היה זה שגילה לג'ורדי את האמת על חדר-ההלבשה על-שם יצחקי ועטר, היא כבר סיפור ידוע.

מדוניאנין הוא אהוד ברק. שניהם טיפוסים עם יכולות ניתוח אנליטי מבריקות, שניהם קוראים את המציאות כספר פתוח וכמוהו גם את זה שעוד לא נכתב, שניהם משוכנעים פנימית שהם הבנאדם להנהיג ולתקן. שניהם נעדרי יכולת לממש את מה שהיכולות שלהם נותנות להם ושניהם כלל לא מודעים לזה. הם חיים בבועה קיומית משלהם, מקיימים קשר מסוים וחלקי עם העולם החיצון, ולעולם חוזרים בסוף היום לקונכייה שלהם.

כשמדוניאנין הגיע באמצע העונה, הוא היה אמור להיות התוסף שיהפוך את מכבי לקבוצה שתזכה בתואר. שתי נקודות, זה מה שנדרש. בעונה שאחריה הוא אמור היה להוביל. מדוניאנין אומר שלמכבי חסרה בגרות מול באר-שבע. אני חותם על כל מילה.

*

עטר. המוח של אלירן עטר מפגר בארבע שנים אחרי המציאות. עטר יוצא למסלול כדי לחזור לנקודת ההתחלה שהיא המובן מאליו בזמן שהוא התכוון בכלל לחשב מסלול מחדש. הוא טעות ניווט. טעות שהוא מרגיש צורך לנווט בכלל. עטר הוא הגיבור הכי טרגי שאני זוכר במכבי מזה שנים. בקדנציה הקודמת שלו הוא ממש לא היה טרגי והוא ודאי לא היה גיבור. ואז, הגיעה העונה האחרונה בקדנציה, ובלבלה הכול. עטר נעשה גיבור והוא הפסיק להיות טרגי. וכאן מתחיל המלכוד שסופו במובן מאליו.

אם נישאר לרגע במיתולוגיה, עטר אולי הפסיק להיות טרגי, אבל הוא בפירוש לא נעשה הרואי. הוא הפסיק להיות טרגי והתחיל להיות גיבור, כי מסביבו היו כמה דמויות הרואיות. עטר, שהוא מהמודלים היותר-משודרגים של דפקט בשאסי, התבלבל לחשוב שהוא אחד מהם. עטר הסתכל על עצמו, על הביצועים שלו, על היכולות שלו, הוא היה מועמד לשער השנה באירופה, הוא היה בטקס, הוא זכה באליפות, הוא הבקיע מלא. הוא באמת פרע שטרות ולא היה שותף לגניבה של כאלה. אילו לעטר לא היו דפיקות בשאסי, הוא היה מודע לעצמו ולא מתבלבל. אילו לא היו לו דפיקות, הוא היה משחק באירופה. מלכוד. זה מה שהופך אותו לטרגי.

כשעטר התעורר באיחור ומצא את עצמו באותה נקודה בה הלך לישון, התגלה שחלפו להן ארבע שנים. אני חושב שהיה נכון למכבי להחזיר את עטר. ודאי שלעטר לחזור. אני חושב שמכבי היא הקבוצה היחידה שעטר יכול להצליח בה. לא עקרונית; כי ככה רצו הנסיבות שהדבר שקרה לו, קרה במכבי. זה מעיד על האופי שלו. אני עדיין חושב ככה. אלא שאני חושב שעטר הוא לא שחקן להתבסס עליו יותר מדי. אני חושב שכמו שמכבי נראית – ככה נראית קבוצה שמתבססת יותר מדי על עטר. בגלל זה עטר הוא טרגי ובגלל זה הוא היחיד מכל החבורה המוזכרת כאן, שאין לי עליו כלום. עטר למד כל-כך טוב את השיעור בארבע השנים הקודמות, שהיום הוא כבר טובע בחומר. זה רק עושה אותו ליותר טרגי.

*

פאקו. כתבתי בתחילת העונה שעברה, שהיא תזכיר את זאת של מכבי עם סוזה. על הנוכחית אני חושב מהקיץ שהיא תזכיר את זאת של פאקו. קראתי שהשחקנים במכבי החליטו לתרום חלק מהבונוס שקיבלו על ההעפלה לליגה האירופית לאנשי המשק והמנהלה במועדון. אני מזועזע שמדובר בחלק. אני מזועזע שהשחקנים בכלל לקחו בונוס. אני חושב שלשחקן צריכה להיות אחריות. דווקא בגלל הכסף שהוא ממילא מרוויח. אם לשחקנים במכבי היה אופי לוותר על הבונוס, היה להם העונה סיכוי לאליפות.

וככה, מי שלא מוותר על בונוס שלא מגיע לו, מקבל מה שמגיע לו: כפל קנס. באר-שבע תזכה העונה בטרבל והיא תעשה את זה בעונה שאתה מסתכל ואומר, עם הדבר הזה אתם לא מסוגלים להתמודד?! השאלה מוצדקת, זאת התשובה שמביכה. ולכן, מול הפנים שלהם, בפריסה, יתהווה הדבר שהם במו רגליהם תרמו לו לא מעט. אם כבר בונוסים. את התשלום הראשון מכבי תקבל בגמר גביע-הטוטו.

שנים ארוכות שחקנים במכבי לא עוררו בי כל-כך הרבה בוז כמו החבורה הנוכחית. לא ביכולת מדובר, אלא בטיפשות וברפיסות. אני קובע חד-משמעית: זאת הקבוצה הכי טיפשה שראיתי במכבי. ראיתי קבוצות שלא היו מספיקות טובות, שלא מסוגלות, בעיקר ראיתי כאלה שהוחרבו מבפנים על לא עוול ברגלי השחקנים, ראיתי קבוצות סתמיות וראיתי מתות מהלכות. היו ביניהן שלא היו חכמות, והיו אפילו שיותר מזה. כמו זאת, לא ראיתי.

*

מעגל. מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. הכדורגל שג'ורדי מבקש שמכבי תשחק, זה שהתייחסתי אליו בטקסט קודם ככזה שהגיע למיצוי עם סוזה, הוא ההפך הגמור ממה שסגל השחקנים של מכבי מסוגל לייצר. לא קרוב, לא דומה; ההפך.

ניקח את רודריגס, לדוגמא. דווקא אחד שהוא ההפך ממה שרוב השחקנים בקבוצה מראים העונה. כשהוא משחק. רודריגס הוא מסוג השחקנים שחוזרים מפציעות. הוא חוזר מפציעה, חוזר להיפצע וחוזר חלילה. גולסה אותו סיפור. על סושיץ' לא אמרנו מילה. מה יש להגיד על מי שלא משחק? והנה משוואה פשוטה: אם בעונה נתונה לא היה לך מספיק אלא למקום שני; ובעונה שאחריה הבאת שחקנים שאמורים לחזק אותך בדיוק בנקודות שלקית בהן; והשחקנים האלה פצועים ולא משחקים או בריאים ולא משחקים – באיזה מצב תמצא את עצמך בעונה השנייה?

ההגנה שלך חזרה. מתברר שגיל שלי קלט אותי צועק ביציע על שרן ייני. הוא לא מבין איך אני יכול לצעוק על ייני. זה זעזע אותו. נתחיל מזה, שאני צועק על כולם. תשאלו את קצין המבחן שלי, עודד קרמר, שהחליף את לימור שפיגל הנסיכה. אם מישהו היה יושב לידי במשחקים בלי לראות מה קורה בדשא, הוא היה חושב שזהבי הוא הגרוע במגרש. כזה אני, כעומק ההערכה, עומק הגערה. ואני מוצא את עצמי, כבר משחקים ארוכים ורצופים צועק לייני שייצא לבד, כמו שהוא, ברגע זה, בלי חילוף. ובניגוד לזהבי, הוא באמת הכי גרוע במגרש.

הכי גרוע, כי בפשטות, מכבי היתה זקוקה לייני בעונה שעברה. לכולם ברור שהוא לא היה חוזר אחרת. אילו למכבי לא היה צורך, לייני לא היתה התלבטות. וייני כאן, לא כי היכולות שלו יוצאות דופן. וגם זה ידוע לכול. ייני חזר בדיוק כדי למנוע התדרדרות. נתחיל מזה. העונה, ייני תורם להתדרדרות. הטעויות שלו, כולל בישולי שערים, הן מסוג הדברים שאתה נאלם דום מולם. ואז מקלל. פעם היה לנו רק את טיבי. טיבי בישל בקביעות 5-4 שערים בעונה. לרוב השחקנים היריבים אין מספרים כאלה. אבל היו לו גם פעולות חיוביות. ולא היו ציפיות. מייני יש, פעולות חיוביות אין, והוא בפירוש לא לבד במבשלים, גם באבין ובן-חיים ועוד כמה שבטח שכחתי.

*

אפשר להתייחס לקישור של מכבי לא מעט. מה חסר שם ולמה. 21 שערי זכות, ממוצע 1.75 למשחק. זה התרגום של החסר. הנספח לחלק השני של המשוואה מהפסקה הפותחת. אבל תסלחו לי, תנו לקבוצה הזאת הגנה, לא חומה, הגנה, פשוטה, והיא עם עוד ארבע נקודות, ובעיקר, ביטחון לא בגובה אדמה לפני שזרוע. באבין לא שחקן רע; אבל הוא נדבק בנגיף, ומסדר יתרון לאשדוד. כמו ששערים גדולים וכאלה בדקות אחרונות מבשרים עונה גדולה, ככה שערים עלובים ומביכים מבשרים קבוצה גמורה. קומדיה של טעויות, ככה נראה המשחק של מכבי כבר די הרבה זמן.

דארק וידאר. הכי כואב לי על וידאר. כמות הכדורים שהשחקן הזה מקבל היא עילה לוועדת חקירה פנימית. היא בבואה לכמות השערים של הקבוצה כולה. גובה הביטחון שלו בהתאם. במעט הפעמים שדארת' ווידאר כן מקבל כדור, הביטחון מפגר אחריו, ונבעט לחוץ. קיארטנסון וראיקוביץ' הם שחקנים לאליפות. ראיקוביץ' מספק את הסחורה, הוא לא הבעיה. קיארטנסון לא מספק עד הסוף את הסחורה, אבל לא הוא הבעיה שמביאה לזה. ראיקוביץ' וקיארטנסון יימכרו בסופו של דבר. מכבי תרוויח בשתי העסקאות עליהם. אילו קבוצה היתה נמדדת רק במאזנים, הם סיפור הצלחה. אתה לא מביא את ראיקוביץ' וקיארטנסון כדי להגדיל רווחים. אתה מביא אותם כדי שתוכל לשלם פרמיות על תארים. ג'ורדי בנה על ראיקוביץ' וקיארטנסון שישלימו את מה שחסר באמצע. שניהם דווקא מספקים את הסחורה, זה האמצע שהוא מסדרון ארוך וכמעט ריק. גם שניים מול אחד-עשר לא הולך. אפילו שלושה לא.

*

הערת זוטא: מכבי צריכה להחזיר בעונה הבאה את ברק לוי אחרי עוד עונת התגבשות, הפעם בקטמון. גם כי גורש וחיימוב מוכיחים ששוער זר פחות קריטי וגם כי יתפנה תקן-זר לשחקן שדה. צריך פה שלושה בלמים וקשר אחורי; עדיף להתנהל בקפדנות עם התקנים. סוף הערת זוטא.

השניים האלה מתאימים לכדורגל שג'ורדי רוצה שיהיה למכבי ואין למכבי שחקנים מתאימים עבורו. הם, כל אחד בגזרה אחרת, אמורים לדאוג שתמיד תבקיע לפחות אחד יותר. ההגנה של מכבי כל-כך גרועה, הקישור שלה כל-כך לא קיים, שהקונספציה קרסה. היא לא קרסה; היא לא יכלה היתה להצליח. לא בסגל שהתחיל את העונה. לכן זה כישלון. ופספוס ענק. זה מסביר שוב את ההתעקשות של ג'ורדי על ההשארה של זהבי. בסגנון המשחק הזה, וביחסיות המתבקשת, זהבי הוא מסי. קיאטרנסון, לצורך העניין, אטו. אטו בלי מסי זה לא אותו דבר. זהבי מבקיע היום יותר מעשרים-אלף דולר בממוצע למשחק. הוא מבקיע במשחק אחד את מה שכל השחקנים במכבי איבדו בצורת פרמיות על נקודות. זהבי מרוויח המון.

יש ואין. אין שכל, יש דאגות. ועוד איך שיש.

אבל רק התחלנו
רץ על הקצה