אין שכל, יש דאגות

המוח של אלירן עטר מפגר בארבע שנים אחרי המציאות ומדוניאנין הוא בכלל אהוד ברק

החצי השני. בשבעים וחמש דקות מול זניט, כבשה מכבי יותר שערים מבשני קמפיינים אירופים שלמים. בתחילת העונה כתבתי כאן שבארבע מתוך חמש עונות עם ג'ורדי, עשתה מכבי מפעל אירופי. סיכום יפה; זה החלק הראשון במשוואה הכללית, כתבתי. הנתון במשפט הפתיחה הוא חלקה השני.

הפער. הפער בין שני החלקים הוא תוצאה של כמה גורמים. כמה מהם משניים, ובעיקר, בלתי נמנעים. אצטדיון, למשל (המשני מכולם). אני לא הולך להתעכב על אלה. אני מתכוון להתעכב על מה שאני מתעכב עליו כבר שלוש שנים. שש, למעשה, בשלוש האחרונות לשלילה.

אופי. כשהגיע למכבי, ניפה ממנה ג'ורדי את יצחקי ונטרל, בין היתר גם בדרך הזאת, את עטר. עטר ויצחקי כאן. דז'ה וו. אליהם הצטרף לפני שנתיים מי שהקונטיינר שלו יכול להכיל מאות העתקים שלהם לייצוא מעבר לים: טל בן-חיים. אנחנו מכירים את השחקנים הישראלים דפוקי האופי על כל המודלים שלהם. יש אחד ייחודי ששמור בשלושים השנים האחרונות רק לשניים: ברקוביץ' ובן-חיים. ברקוביץ' ובן-חיים הם שחקנים מופקרים. הסיבה שהם כאלה, היא כיוון שהאופן הבסיסי שבו הם תופסים את עצמם, דווקא תואם את היכולות הפוטנציאליות שלהם. וכאן זה נגמר מבחינתם. בגלל זה הם מופקרים. ברקוביץ' הוא לא עניינו כאן.

*

הכישלון היחיד בעייני של ג'ורדי – אני מפריד בין כישלון לטעויות שהן חלק בלתי נפרד מכל דבר – נעוץ בנקודה הזאת. בחוסר ההבנה של מהו ומי הוא כדורגלן הישראלי. ובעיקר, באיך להגיב אליו. דווקא הזרות של ג'ורדי אפשרה לו להתנהג מקצועית בצורה הכי נכונה. באותם ימים ראשונים, להזכיר, הוא הואשם בהתנשאות. כשהגיעו התוצאות, שיבחו את הג'נטלמניות והזכירו איך לא למדנו ממה שקרה עם נילסן. יש לי חבר, שבשלוש עונות הראשונות של ג'ורדי במכבי לא הפסיק להלל את מכבי על השינוי שהיא הביאה לכדורגל הישראלי והתרומה שתהיה לה לקבוצות אחרות. הוא צדק. לא צריך להיסחף, מכבי לא שינתה את הכדורגל. אבל היא תרמה במשהו למקצועיות שלו. תשאלו את באר-שבע. החבר הזה שלי לא אוהד את מכבי. בשלוש העונות האחרונות הוא לא מפסיק להלל את הכישלונות שלה ולומר שהן כולן חטא ההתנשאות והניכור. מדהים איך השתנינו ככה בקיץ אחד. מדהים איך אצל הישראלים, יגיד לך כל ישראלי, יום אחד אתה קסם, למחרת קללה.

הנה מה שדווקא כן קרה לג'ורדי. המקצועיות קהתה לעומת הרגש. הוא דווקא התרכך מדי ונוהג בשחקנים מסוימים בחיבת יתר. אני באמת חושב שברק יצחקי הוא איש נחמד. נתקלתי בו פעם אחת, זה לא מייצג, אבל אין לי ספק שהוא איש נחמד בוודאות עבור אנשים מסוימים. אין לי הסבר אחר למה האיש הזה כאן בשנתיים האחרונות. אין לי הסבר מדוע ג'ורדי לא מבין מי זה טל בן-חיים. או שהוא מבין ויש אילוצים. הנה אילוץ לדוגמא: מה עדיין עושים כאן, חוץ מבן-חיים, טיבי ופיליפנקה? נחזור לחוליית ההגנה בהמשך.

*

לעניינו, מכבי מתחילה כל עונה בשלוש העונות האחרונות, עם שני סגלים: הסגל שלה והסגל של בן-חיים. לפעמים הסגל של בן-חיים מביא את בן-חיים השחקן לצ'לסי, לפעמים למכבי. בן-חיים הוא השחקן הכי יחידני בספורט קבוצתי. היכולות הפוטנציאליות של בן-חיים השחקן מתורגמות לתפיסה עצמית מדויקת; כסגל, הוא כישלון. אתה יכול לתפוס את עצמך עד מחר כאחד-עשר שחקנים, זה לא יעזור אם מולך משחקים אחד-עשר בשר ודם.

מה שמזכיר לי, שיום אחד פגשתי את ברקוביץ' לסיפור שעשיתי לטלוויזיה. הוא היה סופר סימפטי כשהתקשרתי אליו, הקסים אותי שהוא נסע ברכבת, אמר שיתראיין בשמחה וקבע איתי במסעדה של חבר בהרצליה פיתוח על הים. שאלתי עם מי לדבר כדי לסגור את זה הפקתית. "אתה לא צריך, אמרתי לך שאתה והצוות יכולים להגיע", הוא אמר.

בזמן שהצוות התארגן, דיברנו בצד ואמרתי לו שאילו היינו מביאים אותו ואת רוסו לבד בעונה ההיא, היינו מביאים אליפות. אני באמת מאמין בזה וחוצמזה, ידעתי שהוא יאהב את זה. הוא באמת אהב את זה. הוא התמלא אושר, העיניים שלו ברקו, ואז, בבת-אחת, נפלו פניו. "לא נכון", הוא אמר, "לא צריך היה את רוסו. רק אותי. אני ועוד תשעה פועלים שחורים".

"אתה וחלוץ רציני, כמו שעשית ממזרחי", אמרתי, "ושמונה פועלים שחורים".

"נכון!", הוא צהל, "אתה באמת מבין כדורגל!". הוא באמת צהל.

*

הסיפור הזה, שהוא אמיתי לגמרי, הוא דרך להעביר בחיוך פוואנטה שעולה לי מאד על העצבים כבר הרבה זמן. ומה שמרגיז, שזאת לא כזאת פוואנטה; דווקא פשוט. אני באמת לא מבין מה בן-חיים עושה כאן.

ברק. קראתי בראיון שמדוניאנין סיפר לפני שבועיים שבאר-שבע קבוצה יותר בוגרת ממכבי בשלוש העונות האחרונות וזה ההבדל בין הקבוצות. אני חותם על כל מילה. לא ציני, מי שקורא אותי פה יודע. העובדה שמדוניאנין היה זה שגילה לג'ורדי את האמת על חדר-ההלבשה על-שם יצחקי ועטר, היא כבר סיפור ידוע.

מדוניאנין הוא אהוד ברק. שניהם טיפוסים עם יכולות ניתוח אנליטי מבריקות, שניהם קוראים את המציאות כספר פתוח וכמוהו גם את זה שעוד לא נכתב, שניהם משוכנעים פנימית שהם הבנאדם להנהיג ולתקן. שניהם נעדרי יכולת לממש את מה שהיכולות שלהם נותנות להם ושניהם כלל לא מודעים לזה. הם חיים בבועה קיומית משלהם, מקיימים קשר מסוים וחלקי עם העולם החיצון, ולעולם חוזרים בסוף היום לקונכייה שלהם.

כשמדוניאנין הגיע באמצע העונה, הוא היה אמור להיות התוסף שיהפוך את מכבי לקבוצה שתזכה בתואר. שתי נקודות, זה מה שנדרש. בעונה שאחריה הוא אמור היה להוביל. מדוניאנין אומר שלמכבי חסרה בגרות מול באר-שבע. אני חותם על כל מילה.

*

עטר. המוח של אלירן עטר מפגר בארבע שנים אחרי המציאות. עטר יוצא למסלול כדי לחזור לנקודת ההתחלה שהיא המובן מאליו בזמן שהוא התכוון בכלל לחשב מסלול מחדש. הוא טעות ניווט. טעות שהוא מרגיש צורך לנווט בכלל. עטר הוא הגיבור הכי טרגי שאני זוכר במכבי מזה שנים. בקדנציה הקודמת שלו הוא ממש לא היה טרגי והוא ודאי לא היה גיבור. ואז, הגיעה העונה האחרונה בקדנציה, ובלבלה הכול. עטר נעשה גיבור והוא הפסיק להיות טרגי. וכאן מתחיל המלכוד שסופו במובן מאליו.

אם נישאר לרגע במיתולוגיה, עטר אולי הפסיק להיות טרגי, אבל הוא בפירוש לא נעשה הרואי. הוא הפסיק להיות טרגי והתחיל להיות גיבור, כי מסביבו היו כמה דמויות הרואיות. עטר, שהוא מהמודלים היותר-משודרגים של דפקט בשאסי, התבלבל לחשוב שהוא אחד מהם. עטר הסתכל על עצמו, על הביצועים שלו, על היכולות שלו, הוא היה מועמד לשער השנה באירופה, הוא היה בטקס, הוא זכה באליפות, הוא הבקיע מלא. הוא באמת פרע שטרות ולא היה שותף לגניבה של כאלה. אילו לעטר לא היו דפיקות בשאסי, הוא היה מודע לעצמו ולא מתבלבל. אילו לא היו לו דפיקות, הוא היה משחק באירופה. מלכוד. זה מה שהופך אותו לטרגי.

כשעטר התעורר באיחור ומצא את עצמו באותה נקודה בה הלך לישון, התגלה שחלפו להן ארבע שנים. אני חושב שהיה נכון למכבי להחזיר את עטר. ודאי שלעטר לחזור. אני חושב שמכבי היא הקבוצה היחידה שעטר יכול להצליח בה. לא עקרונית; כי ככה רצו הנסיבות שהדבר שקרה לו, קרה במכבי. זה מעיד על האופי שלו. אני עדיין חושב ככה. אלא שאני חושב שעטר הוא לא שחקן להתבסס עליו יותר מדי. אני חושב שכמו שמכבי נראית – ככה נראית קבוצה שמתבססת יותר מדי על עטר. בגלל זה עטר הוא טרגי ובגלל זה הוא היחיד מכל החבורה המוזכרת כאן, שאין לי עליו כלום. עטר למד כל-כך טוב את השיעור בארבע השנים הקודמות, שהיום הוא כבר טובע בחומר. זה רק עושה אותו ליותר טרגי.

*

פאקו. כתבתי בתחילת העונה שעברה, שהיא תזכיר את זאת של מכבי עם סוזה. על הנוכחית אני חושב מהקיץ שהיא תזכיר את זאת של פאקו. קראתי שהשחקנים במכבי החליטו לתרום חלק מהבונוס שקיבלו על ההעפלה לליגה האירופית לאנשי המשק והמנהלה במועדון. אני מזועזע שמדובר בחלק. אני מזועזע שהשחקנים בכלל לקחו בונוס. אני חושב שלשחקן צריכה להיות אחריות. דווקא בגלל הכסף שהוא ממילא מרוויח. אם לשחקנים במכבי היה אופי לוותר על הבונוס, היה להם העונה סיכוי לאליפות.

וככה, מי שלא מוותר על בונוס שלא מגיע לו, מקבל מה שמגיע לו: כפל קנס. באר-שבע תזכה העונה בטרבל והיא תעשה את זה בעונה שאתה מסתכל ואומר, עם הדבר הזה אתם לא מסוגלים להתמודד?! השאלה מוצדקת, זאת התשובה שמביכה. ולכן, מול הפנים שלהם, בפריסה, יתהווה הדבר שהם במו רגליהם תרמו לו לא מעט. אם כבר בונוסים. את התשלום הראשון מכבי תקבל בגמר גביע-הטוטו.

שנים ארוכות שחקנים במכבי לא עוררו בי כל-כך הרבה בוז כמו החבורה הנוכחית. לא ביכולת מדובר, אלא בטיפשות וברפיסות. אני קובע חד-משמעית: זאת הקבוצה הכי טיפשה שראיתי במכבי. ראיתי קבוצות שלא היו מספיקות טובות, שלא מסוגלות, בעיקר ראיתי כאלה שהוחרבו מבפנים על לא עוול ברגלי השחקנים, ראיתי קבוצות סתמיות וראיתי מתות מהלכות. היו ביניהן שלא היו חכמות, והיו אפילו שיותר מזה. כמו זאת, לא ראיתי.

*

מעגל. מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. הכדורגל שג'ורדי מבקש שמכבי תשחק, זה שהתייחסתי אליו בטקסט קודם ככזה שהגיע למיצוי עם סוזה, הוא ההפך הגמור ממה שסגל השחקנים של מכבי מסוגל לייצר. לא קרוב, לא דומה; ההפך.

ניקח את רודריגס, לדוגמא. דווקא אחד שהוא ההפך ממה שרוב השחקנים בקבוצה מראים העונה. כשהוא משחק. רודריגס הוא מסוג השחקנים שחוזרים מפציעות. הוא חוזר מפציעה, חוזר להיפצע וחוזר חלילה. גולסה אותו סיפור. על סושיץ' לא אמרנו מילה. מה יש להגיד על מי שלא משחק? והנה משוואה פשוטה: אם בעונה נתונה לא היה לך מספיק אלא למקום שני; ובעונה שאחריה הבאת שחקנים שאמורים לחזק אותך בדיוק בנקודות שלקית בהן; והשחקנים האלה פצועים ולא משחקים או בריאים ולא משחקים – באיזה מצב תמצא את עצמך בעונה השנייה?

ההגנה שלך חזרה. מתברר שגיל שלי קלט אותי צועק ביציע על שרן ייני. הוא לא מבין איך אני יכול לצעוק על ייני. זה זעזע אותו. נתחיל מזה, שאני צועק על כולם. תשאלו את קצין המבחן שלי, עודד קרמר, שהחליף את לימור שפיגל הנסיכה. אם מישהו היה יושב לידי במשחקים בלי לראות מה קורה בדשא, הוא היה חושב שזהבי הוא הגרוע במגרש. כזה אני, כעומק ההערכה, עומק הגערה. ואני מוצא את עצמי, כבר משחקים ארוכים ורצופים צועק לייני שייצא לבד, כמו שהוא, ברגע זה, בלי חילוף. ובניגוד לזהבי, הוא באמת הכי גרוע במגרש.

הכי גרוע, כי בפשטות, מכבי היתה זקוקה לייני בעונה שעברה. לכולם ברור שהוא לא היה חוזר אחרת. אילו למכבי לא היה צורך, לייני לא היתה התלבטות. וייני כאן, לא כי היכולות שלו יוצאות דופן. וגם זה ידוע לכול. ייני חזר בדיוק כדי למנוע התדרדרות. נתחיל מזה. העונה, ייני תורם להתדרדרות. הטעויות שלו, כולל בישולי שערים, הן מסוג הדברים שאתה נאלם דום מולם. ואז מקלל. פעם היה לנו רק את טיבי. טיבי בישל בקביעות 5-4 שערים בעונה. לרוב השחקנים היריבים אין מספרים כאלה. אבל היו לו גם פעולות חיוביות. ולא היו ציפיות. מייני יש, פעולות חיוביות אין, והוא בפירוש לא לבד במבשלים, גם באבין ובן-חיים ועוד כמה שבטח שכחתי.

*

אפשר להתייחס לקישור של מכבי לא מעט. מה חסר שם ולמה. 21 שערי זכות, ממוצע 1.75 למשחק. זה התרגום של החסר. הנספח לחלק השני של המשוואה מהפסקה הפותחת. אבל תסלחו לי, תנו לקבוצה הזאת הגנה, לא חומה, הגנה, פשוטה, והיא עם עוד ארבע נקודות, ובעיקר, ביטחון לא בגובה אדמה לפני שזרוע. באבין לא שחקן רע; אבל הוא נדבק בנגיף, ומסדר יתרון לאשדוד. כמו ששערים גדולים וכאלה בדקות אחרונות מבשרים עונה גדולה, ככה שערים עלובים ומביכים מבשרים קבוצה גמורה. קומדיה של טעויות, ככה נראה המשחק של מכבי כבר די הרבה זמן.

דארק וידאר. הכי כואב לי על וידאר. כמות הכדורים שהשחקן הזה מקבל היא עילה לוועדת חקירה פנימית. היא בבואה לכמות השערים של הקבוצה כולה. גובה הביטחון שלו בהתאם. במעט הפעמים שדארת' ווידאר כן מקבל כדור, הביטחון מפגר אחריו, ונבעט לחוץ. קיארטנסון וראיקוביץ' הם שחקנים לאליפות. ראיקוביץ' מספק את הסחורה, הוא לא הבעיה. קיארטנסון לא מספק עד הסוף את הסחורה, אבל לא הוא הבעיה שמביאה לזה. ראיקוביץ' וקיארטנסון יימכרו בסופו של דבר. מכבי תרוויח בשתי העסקאות עליהם. אילו קבוצה היתה נמדדת רק במאזנים, הם סיפור הצלחה. אתה לא מביא את ראיקוביץ' וקיארטנסון כדי להגדיל רווחים. אתה מביא אותם כדי שתוכל לשלם פרמיות על תארים. ג'ורדי בנה על ראיקוביץ' וקיארטנסון שישלימו את מה שחסר באמצע. שניהם דווקא מספקים את הסחורה, זה האמצע שהוא מסדרון ארוך וכמעט ריק. גם שניים מול אחד-עשר לא הולך. אפילו שלושה לא.

*

הערת זוטא: מכבי צריכה להחזיר בעונה הבאה את ברק לוי אחרי עוד עונת התגבשות, הפעם בקטמון. גם כי גורש וחיימוב מוכיחים ששוער זר פחות קריטי וגם כי יתפנה תקן-זר לשחקן שדה. צריך פה שלושה בלמים וקשר אחורי; עדיף להתנהל בקפדנות עם התקנים. סוף הערת זוטא.

השניים האלה מתאימים לכדורגל שג'ורדי רוצה שיהיה למכבי ואין למכבי שחקנים מתאימים עבורו. הם, כל אחד בגזרה אחרת, אמורים לדאוג שתמיד תבקיע לפחות אחד יותר. ההגנה של מכבי כל-כך גרועה, הקישור שלה כל-כך לא קיים, שהקונספציה קרסה. היא לא קרסה; היא לא יכלה היתה להצליח. לא בסגל שהתחיל את העונה. לכן זה כישלון. ופספוס ענק. זה מסביר שוב את ההתעקשות של ג'ורדי על ההשארה של זהבי. בסגנון המשחק הזה, וביחסיות המתבקשת, זהבי הוא מסי. קיאטרנסון, לצורך העניין, אטו. אטו בלי מסי זה לא אותו דבר. זהבי מבקיע היום יותר מעשרים-אלף דולר בממוצע למשחק. הוא מבקיע במשחק אחד את מה שכל השחקנים במכבי איבדו בצורת פרמיות על נקודות. זהבי מרוויח המון.

יש ואין. אין שכל, יש דאגות. ועוד איך שיש.

אבל רק התחלנו
רץ על הקצה

תגובות

  • פה איתמר

    קראל עד הסוף.
    אני דווקא אופטימי ועוד עם הסגל הקיים.
    מילה על קלינגר בחיפה?

  • מתן גילור

    תודה חיים. מעניין.
    חולק עליך בשני דברים שהם סוג של הערות אגב בטור:
    1. מכבי של עונת 2005/2006 זכתה באליפות עם 75.8% הצלחה. הכי גבוה מהיום בו הליגה הוקטנה ל-12 קבוצות ועד שהיא הוגדלה בחזרה ל-16 (בשוויון עם עונת 2001/2002). ההנחה שאם רק ברקוביץ' או רק ברקוביץ' ורוסו היו באותה מכבי ת"א הם היו מנפצים את השיא הזה ועוד במצבו של ברקוביץ' כפי שחזר ומצבה של ת"א באותן העונות, היא הנחה שאני נותן לה סיכויי היתכנות נמוכים מקלושים.
    2. אלון מזרחי הגיע למכבי אחרי B2B מלכות שערים בבני יהודה. לתת לברקוביץ' קרדיט על משהו שקשור אליו, לדעתי, אינו מוצדק.
    שבת שלום.

    • שלו

      אני לא חושב ששדמי הביע דעה אמתית,
      נראה לי שרק גרם לברקו לעוף על עצמו.

    • חיים שדמי

      אהלן מתן,
      זאת לא פעם ראשונה שאתה לוקח נתון ומבודד אותו מהקשר. אתה תישאר כיתה בבית-ספר של דורפן ב"בלוק".
      מכבי לא זכתה באליפות בעונת 2005/2006. חיפה (שאתה מתעקש לקרוא לה מכבי) זכתה. אבל באותה עונה לא היתה ליגה. כלומר, טכנית, היתה. בפועל: עונה גרועה נטולת מתחרות. הדיון באחוזי ההצלחה כמעט חסר משמעות בעונה כזאת, בניגוד, לאליפות של חיפה בעונת 1994. כדוגמא.
      מה שמזכיר לי: לפני שנה וחצי הערת לי על אחוזי ההצלחה של באר-שבע מול מכבי בעונות אליפות ושכחת את הפרט הקטן שבאותה עונה מכבי שיחקה כעשרה משחקים יותר מבאר-שבע, שישה מהם נגד קבוצות צ'מפיונס. לו באר-שבע היתה משתתפת במפעל אירופי באותה עונה, ייתכן והדברים היו נראים אחרת.
      לגבי מזרחי: מעט הגזמה בניסוח; זה לא נורא. עם זאת, אין להשוות את מזרחי עם ברקוביץ למזרחי בלעדיו. חשוב לציין ששנה קודם לזכייה של מזרחי במלכות השערים, זכה בה אבי כהן המגן. הידד לאבי כהן.

      • מתן גילור

        תודה על תגובתך.
        זו לא בושה להישאר כיתה בבי"ס של דורפן. (סמיילי)
        הרגל מבטן ומלידה. אם הבנת הכל בסדר. (סמיילי)
        1. אני לא מקבל את טיעון "לא היתה ליגה". האם אתה באמת יכול להגיד שעונה או שתיים לפני או אחרי הרמה הממוצעת ביחס לאירופה היתה גבוהה יותר? או שהרמה של בטן הליגה היתה קרובה יותר לרמת הצמרת? אכן לא היתה תחרות. זה בהחלט נכון, אבל זה לא רלוונטי לשיעורי ההצלחה, אלא לנתונים אחרים כמו הפרש מהמקום השני למשל. האם היתה יותר רמה גבוהה יותר כשי-ם זכתה באליפות עם 67% הצלחה כשבמקום השני מכבי נתניה בעונה העוקבת? אני חושב שביחס לעונות של 12 קבוצות איכות הליגה באותה עונה ספציפית היתה משקפת ולכן אפשר בהחלט להתייחס לחריגה בשיעורי ההצלחה.
        2. אני מודה שאני לא זוכר לגמרי, אבל אאל"ט, ההתייחסות היתה לעונות אליפות אחרות של מכבי ת"א. אותה עונה היא בהחלט בת השוואה לעונות של אוסקר (בלי אירופה בכלל) או של פאקו (הדחה במוקדמות). ואם השוותי לעונת סוזה, אז בעונה שעברה ב"ש השיגה שיעורי הצלחה גבוהים אף יותר מעונת 2015/2016 וזאת בעונה בה היא עוברת את שלב הבתים. אם תפנה אותי להתייחסותי אז אבין טוב יותר על מה מדובר. ואם זה כבר מים מתחת לגשר אז לא נורא. (סמיילי)
        3. מזרחי, רק אציין, כבש 2 שערים יותר מאשר עונתו האחרונה בבנ"ד, אך הליגה התארכה ב-6 מחזורים. קרי, ממוצע פחות טוב פר משחק. תראה, אני לא זוכר בדיוק מי בישל למי, אבל מלך הבישולים של מכבי באותה העונה היה בכלל אלון חזן. לא מן הנמנע שברקו בישל למזרחי יותר ממנו. שנה קודם לזכייתו של מזרחי זכה ניר לוין (חלוץ) ולפניו אורי מלמיליאן (קשר התקפי) ולפני בני טבק ולפניו זאהי ארמלי. למרות שאני באמת לא מבין מה הקשר לשינוי שלכאורה קרה אצל מזרחי ליד ברקו.

        רק חשוב לי לציין שכל הדיון הוא באמת אנקדוטלי לטור ואין בו כדי לבקר את הטור המושקע.

        • חיים שדמי

          באמת כבר הרבה זמן לא היה פרק ב"בלוק". ברכות, צורפת כדמות! אתה זה שכל שנה נשאר כיתה בכיתה של המורה המחליפה אלון זנדר.
          חבל שאתה לא לוקח דוגמא משלו (שהגיב מעל והבין מייד), וזה גם יהיה המשפט היחיד שזנדר יגיד לך בסדרה כל פעם מחדש.

          • מתן גילור

            סליחה שלקחתי ברצינות את המשפט "אני באמת מאמין בזה".

  • אריק ב

    מסכים עם הרוב. לדעתי דווקא ההתעקשות של ג'ורדי על זהבי בשנה בה עבר לסין מעידה על חוסר היכולת של ג'ורדי לבנות סגל טוב ללא זהבי.

  • בנצי גורן

    תודה חיים. תמונת מצב מדויקת.

  • holden

    קרויף פשוט לקה בתסמונת שטוקהולם הידועה, בהתחלה בא בתור הדבר הבא-האירופאי האלגנטי שאוכל בנימוס ובין מנה למנה טועם מרענן חיך, בסיום הארוחה מקנח בגבינות כבשות וריחניות,
    ככה הוא הגיע
    היום?
    סתם רוכן על פיתה שמנונית והטחינה זולגת לו על הסנטר,
    ג'ורדי מתנהל כמו אחד שגדל ונולד בחולון, ישראלי פראקסלנס.

    מה הסיפור עם ייני?
    הוא יותר קשר אחורי או יותר מגן שמאלי?
    עושה רושם שגורדי בנה עליו בחזרתו מהולנד ששירן יתפקד כאיש צוות הווי ובידור של הסגל, גם את זה הוא לא הצליח.
    אם אני אוהד של מכבי תל אביב אני מייחל ללכתו של הקרויף,
    מיצה את עצמו מזמן,
    היו ימים שהקהל בארץ התלהב ממכבי תל אביב, לרגעים מכבי תל אביב היתה המאמי הלאומית, כיום היא סתם בובת סמרטוטים.

    ג'ורדי נתן וג'ורדי לקח, יהי שם קרוייף מבורך

    • בורדו פאפי

      כרפלקס מותנה אני מבקר את האזכור של חולון בצורה שלילית או בהקשר לצהוב הזה קרויף. זה לא יפה. יכולת לבחור בבת ים באותה קלות. אפילו ברמת גן.

    • חיים שדמי

      "בובת סמרטוטים" נשמע מוגזם. אם זו "בובת סמרטוטים" מה היתר...
      ופאפי מחולון, חבל על חוסר המודעות. רק בעיניך אין הבדל בין חולון, בת-ים ורמת-גן. גם אם ג'ורדי יעזוב.

  • yaron

    אישית אני חושב שהבעיה האמיתית של מכבי התחילה ברגע שהתברר (הידוע מראש) שהקסמים של ג'ורדי במינוי מאמנים הם לא שיטה ולא יכולים לעבוד בכאלה אחוזי הצלחה. אלה היו קסמים ברמה גבוהה, ג'ורדי הצליח לשכנע אותנו ואת כל המערכת שעמדת המאמן היא אמנם סופר חשובה אבל כזאת שניתנת להחלפה כל שנה. כ"כ האמנו בזה עד שנתנו לפאקו ללכת אחרי טרבל. יכול להיות שההחלטה היתה נכונה מקצועית אבל ההיערכות נשארה כבעבר. מהפעם הראשונה שזה הפסיק לעבוד, אנחנו בסחרור שנמשך עד היום...
    להביא את בוס לאמן זאת יציאה מדהימה, להביא אותו לחצי עונה זאת נאיביות? שחצנות?
    נניח והוא היה לוקח אליפות והולך, יש למישהו ספק שהנפילה היתה מגיעה שנה אחרי?
    לא טבעי התסכול של השחקנים אחרי שמאמן בסדר גודל הזה שמטמיע סגנון הולך כ"כ מהר? פתאום מסתבר שהם לא אמורים להיות מסוגלים לעבור את התהליך הזה פעם בשנה בפגרה אלא שעכשיו מצופה מהם לעשות את זה פעמיים בשנה...
    אז נכון, נעשו לאורך השנים לא מעט טעויות רכז/סגל, לדעתי לא הן הביאו אותנו למצב הנוכחי.

    • yaron

      *רכש/סגל

    • חיים שדמי

      לא הייתי קורא לזה "קסמים". האיש החתים מאמנים טובים. נקודה. זה לא שהוא נעשה מכשף היום.
      לסוגיית המשכיות או אי ההמשכיות של מאמנים, התייחסתי בעבר בהרחבה, בעיקר בעונת פאקו ואחריה. הנקודה, מה שנקרא, מוצתה במציאות. לא הרחבתי על זה עכשיו מהסיבה הזאת.
      הסיבה לאי ההמשכיות לא קשורה בג'ורדי, גולדהאר או אנגלידיס. זו מראה לכדורגל הישראלי. אין לו מה להציע באמת חוץ משפשוף למאמנים זרים לאורך זמן. מה שנקרא, גם הם הבינו את הנקודה שמוצתה. הקסם הובן, הוא כבר לא מפתיע.
      זאת אחת הסיבות לעוינות של חלק מהאנשים לג'ורדי; זה הם שמביטים במראה. וזו אחת הסיבות שאחרים, וביניהם אני, אוהבים אותו. אפשר להפריד בין ביקורת מקצועית לחיבה אישית, כל עוד הבסיס לדבר עליו מקצועי ולא סחי.

      • yaron

        מסכים, הכוונה ב"קסמים" היתה שהלך לו קלף משוגע.
        אבל אני חושב שהיה כאן גם "היבריס" של כל המערכת ושכולנו באמת האמנו שאפשר להחליף מאמן כל שנה (במקרה הטוב) ועדיין לבנות כאן את "הקבוצה שג'ורדי רוצה" כפי שגיל כתב כאן למטה.
        יוקאנוביץ' עזב (גם בגללנו) ולא התרגשנו. טוב, קיבלנו את בוס, אפשר להתלונן? זה מה שפינטזו עליו כשהגיע (סתם דוגמא אחת מיני רבות): "פטר בוס לא הגיע למכבי תל אביב כדי לקחת אליפות, אלא כדי להפוך אותה לברצלונה"...
        והאמת היא שאם הוא היה בא לשנתיים וחצי זה לגמרי אפשרי שהיה הופך אותנו לברצלונה ישראלית. חצי עונה...
        שוטא (בלי קשר לאיך שנגמר) כבר בזמן אמת לא היה שדרוג ורק כשהוא הלך התחלנו להבין שיש כאן בעיה ואפילו אז המשכנו עם השטויות - ג'ורדי מאמן, הכל נראה טוב תחתיו,את טב"ח מסרבים למכור כי זה " ויתור על האליפות" ואז, ברגע הכי קריטי מביאים את ליטו...
        ואתה יודע מה, גם "ההחתמה" של ג'ורדי היא המשך של אותה הדרך. אני שמחתי שהוחלט שהוא יאמן וגם עכשיו מוכן לתת לו את כל העונה no matter what אבל תגיד זה מה שאני רוצה ותחתום לשנתיים, לא אני לא סגור אם בכלל מתאים לי לאמן...

        • yaron

          שכחתי את הלינק ל-"פטר בוס לא הגיע למכבי תל אביב כדי לקחת אליפות, אלא כדי להפוך אותה לברצלונה"
          https://www.haaretz.co.il/sport/israel-soccer/1.2931075

          • חיים שדמי

            לא אני כתבתי את זה

            • yaron

              ברור, אני רק אומר שבמשך תקופה ארוכה מדי באמת האמנו (האוהדים, המערכת, השחקנים) שאפשר לבנות את "הקבוצה של קרויף" כשאנחנו מחליפים מאמן כל שנה... במקרה הטוב...
              זה לא היבריס?

          • חיים שדמי

            אני אענה לך בכנות ואתה מוזמן לבדוק אותי:
            מעונת אוסקר אמרתי שלא יקרה מה שנסכם במילים "השתלטות" על הליגה נוסח הכדורסל או קרוב לזה.
            לא גולדהאר ולא ג'ורדי ישנו את הכדורגל הישראלי. את ההשפעה - אם תהיה כזו - אפשר לבחון אחרי עשור.
            היו שכעסו אז שאני משבית שמחות.

        • Ollie Williams

          את בוס החתימו במקור לשנה וחצי. אחרי חצי שנה קיבל הצעה מעולה מאייאקס. היה צריך להשאיר אותו בכח?
          הרי גם אוסקר וסוזה חתמו לשנתיים וחתכו אחרי שנה להצעות טובות יותר שלמועדון כמו מכבי איך אין להתחרות בהן.

          • yaron

            באמת שאני לא יודע...
            להביא מאמן לחצי שנה זאת שיטה? אתה יודע מה, נניח שאת בוס היה צריך לשחרר. נניח גם שאוסקר הלך בגלל קאסמים. נניח.
            למה את סוזה היה צריך לשחרר? עם כל הכבוד (ויש), כולה באזל. קבוצת ליגת אלופות לגיטימית אבל לא יותר מזה (בשלב הזה לא עברו סיבוב). למה הפרוייקט של מכבי פחות חשוב? היתה לו אחלה קבוצה, עבר סיבוב באירופאית והמועדון זורם איתך.
            הכי חשוב - מעבר למאמן זה או אחר, האם לא האמנו כולנו שאפשר לבנות קבוצה חזקה מאוד תוך כדי החלפת מאמנים כל שנה? במבט לאחור (לדעתי) זאת שחצנות.

            • Ollie Williams

              פספסת לגמרי.
              כל מאמן שהגיע אולי חוץ מפאקו (לאחר הנסיון עם אוסקר וסוזה) הגיע עם חוזה ליותר משנה.
              ב 4 שנות קרויף הראשונות גם כל מאמן מלבד פאקו עזב כי קיבל הצעה טובה יותר וביקש לעזוב. אתה רוצה להשאיר מאמנים שלא רוצים להיות פה בכח? לא הספיק לך יוקאנוביץ'?

              לגבי סוזה, באזל דאז כבר היו אחרי כמה הופעות והעפלה אחת לשמינית גמר הצ'מפיונס, הציעו שכר משודרג משמעותית, ומשם יש סיכוי גדול בהרבה להגיע למקומות כמו פיורנטינה.

              ברור שזה חרא להחליף מאמן כל חצי שנה וגם כל שנה זה לא מזהיר, אבל זה בטח לא משהו יזום או התכנית המקורית. אפשר לומר שלא התכוננו לתסריטים האלה כראוי, אפשר לומר שלא שינו קונספציה בזמן, אבל בטוח שזה לא תוכנן מראש.

            • yaron

              אני רוצה מאמן שמחוייב לפרוייקט ומחוייב לשנתיים אלא אם קיבל באמת הצעה שאי אפשר לסרב לה. תביא את הכי טוב בתנאים האלה. באמת שלא רוצה להיכנס למקרים ספציפיים כי אני מסכים שכל מקרה שונה וכל מקרה לגופו.
              אני מדבר על המצבור, לדעתי כולנו (בעלים, מערכת מקצועית, שחקנים ואוהדים) נכנסנו להיבריס ובאמת האמנו שאפשר להצליח בפרוייקט הזה תוך כדי החלפת מאמנים פעם בשנה (במקרה הטוב).
              גם אם אתה צודק לגבי כל המקרים, איזה הצדקה יש השנה? נניח וג'ורדי צודק ואי אפשר להביא מאמנים ברמה הנדרשת ולנעול אותם לשנתיים, השנה זה ג'ורדי, תתחייב לגמרי ותחתום לשנתיים, הנה, אפשר לנעול... ושיהיה ברור, האשם המרכזי בעניין לדעתי זה גולדהר.

            • Ollie Wiiliams

              ושוב - אוסקר וסוזה היו חתומים לשנתיים.
              בוס לשנה וחצי.
              כל אחד מהם כשהגיע דיבר גם על עתיד וטווח רחוק יותר, על מחויבות לפרוייקט ומה לא. ואז אחרי חצי שנה/שנה ביקש להמשיך הלאה.
              "הצעה שאי אפשר לסרב לה" זה מאוד סובייקטיבי. כל אחד מהמאמנים ב 4 השנים הראשונות אולי מלבד פאקו, עזבו מכאן למקומות שאם מאמן/שחקן ישראלי היה הולך אליהם היינו מתפוצצים מגאווה. כן גם בליגה השניה באנגליה, ע"ע כיאל וחמד. וגם פאקו הגיע למקומות כאלה לא הרבה אחרי שעזב.

              לא יודע לומר לך בוודאות מה הפתרון, כי אני מתקשה לראות מאמן זר איכותי ואמביציוזי שירצה להשאר כאן לטווח ארוך. אולי מנהל מקצועי חדש עם מאמן ישראלי מבטיח סטייל עמיר תורג'מן או דראפיץ' יכולים ליצור ציוות שיחזיק מעמד יותר זמן, אבל אי אפשר להאשים ש"מחתימים מאמן לחצי שנה" כאילו זה היה התכנון המקורי.
              אני גם באמת חושב שברק בכר הוא אנומליה, גם מבחינת משך הזמן שלו בתפקיד וגם מבחינת האיכויות שלו, ואני לא יודע איך ב"ש יתמודדו עם עזיבה שלו.

            • yaron

              Ollie,
              באמת שאין ביננו ויכוח, גם אני לא יודע מה הפתרון ואני ממש לא מנסה להיות חכם בדיעבד.
              אני גם לא בא לטעון שלא היו צריכים לשחרר את סוזה/בוס, אני אומר שמגיעה הנקודה שצריך להבין שמאמנים לשנה לא עובד ושצריך לחשוב על פתרון אחר. לטעמי פספסנו את הנקודה הזאת.

  • צור שפי

    אני אוהב לקרוא את הפוסטים שלך כי בדרך כלל, גם בנוכחי, יש בהם מעבר לניתוח הקונקרטי של קבוצת כדורגל (בד״כ, מה לעשות, מכבי). הקו המקביל בין מדוניאנין לברק מצויין וגם מה שכתבת על עטר, בן חיים ובמיוחד ברקוביץ שייך יותר לתובנות חיים כלליות מאשר לדיבור פרשני מהסוג המשמים שאנחנו מוצפים בו במה שמתקרא ״עיתונות ספורט״ (שזו הגדרה מדוייקת חוץ מזה שזו לא עיתונות וזה לרוב גם לא ספורט).
    אם נחזור למכבי של עידן קרויף הרי שמבחינתי השאלה הגדולה שעליה טרם קיבלתי תשובה (למרות ששאלתי יותר מפעם אחת) היא מה השתבש. אתה מציין שקרויף התרכך אבל זה מרגיש לי חלקי ולא מספק. השבר, נדמה לי, עמוק יותר, או שאולי זה רק wishful thinking אדום.

  • גיל שלי

    אני כבר כתבתי את זה, ג'ורדי השנה מאמן את הקבוצה שהיה רוצה שתהיה לו, ולא את הקבוצה שיש לו. הגדרת מדויק, יומרות של קבוצה חכמה, אבל קבוצה מטומטמת. זאת גם הסיבה ששרן טובע. הוא מנסה להכריח את הקבוצה לשחק את הכדורגל שג'ורדי רוצה, אבל השחקנים לא מבינים מה ג'ורדי רוצה

    • yaron

      כל כך נכון, ג'ורדי (המאמן) מנסה לאמן את הקבוצה שג'ורדי (המנג'ר) לא הצליח לבנות...

  • איתמר

    תודה על טור מעורר חשיבה. כפי שציינו מגיבים קודמים, יש בו גם תובנות ממש מעניינות לחיים (בעוונותיי, גם אני אהדתי בשעתו קבוצה שנפגעה קשות מהאופי של שחקנים ישראליים - ביתר). יש לך מושג מה צריך לעשות בפועל כדי לשפר את המצב? כלומר, מפטרים את הקרויף, בסדר, אבל הבסיס הוא עדיין יצחקי-עטרי מאוד. ועושה רושם שבאר שבע - ובאופן מאוד מוזר, גם ביתר, לפחות בחלקה - זללה את השחקנים הישראליים שיכולים לתת אלטרנטיבה קבוצתית. בקיצור, מה עושים?

  • גדי

    כותב יפה ומעניין. נהנתי

  • אבירם

    מבחינה אתית, מרגיש לי קצת חמוץ ששיחה בארבע עיניים (בינך לבין ברקוביץ', שמן הסתם לפחות הוא התייחס אליה כ"אוף דה רקורד") שנערכה לפני חשיפה תקשורתית במדיום מסוים, מפורסמת שנים לאחר מכן במדיום אחר.
    היות ומדובר באייל ברקוביץ', כל התירוצים מתקבלים. אבל אילו הייתי אמור להתראיין אצלך יום אחד, הייתי מבקש את השאלות מראש ועונה לך באימייל.

  • funfun

    אחלה הערות והארות שדמי - חשבתי לתומי שהמלנכוליה שיתקה לך את המקלדת אבל בעצם שכחתי שהיסורים הם מעיין היצירה האמיתי :-)
    נפלת על טב"ח חזק , וזה עוד בעונה שהוא החזיק אותנו , ועל כך אני מעריך אותך יותר.
    הניתוח ברור, כמו גם הטיפים והערות הזוטא (רק לא ברק לוי - קליימן או דניאל מספיקים. תודה) אבל איפה המסקנות? אתה עם קליומטראז התלהבות שלך מיורדי האיש והבן של - איך ממשיכים מפה? איפה גולדהאר בסיפור?

Comments are closed.