סוף השבוע של הרביעייה

שלווה. שלווה קסומה

פוסט מאת חיים שדמי

את הטקסט הבא כתבתי 48 שעות לפני הדרבי (תיכף נספר מה קרה איתו):

מכבי צריכה להביא את הדרבי הזה.

מכבי צריכה להביא את הדרבי הזה, כי נגמרו לה התירוצים. מכבי צריכה להביא את הדרבי, כי אחרת השחקנים שלה לא ראויים. תביאו כבר דרבי, מה הסיפור.

בדיוק בגלל זה מכבי צריכה להביא כבר דרבי. כדי שזה יפסיק להיות כזה סיפור. לא חשבתי שמכבי תיקח את הדרבי הקודם לאור שני ההפסדים של הפועל שקדמו לו, כי לא חשבתי שהיא בשלה מנטלית. הפעם הפועל הפסידה שלושה, ועדיין אני אומר שמכבי צריכה להביא את הדרבי הזה. כי מכבי של אז, היא לא אותה מכבי של היום. מנטלית.

מעשית, ובהתחשב בפער הנקודות, הדרבי הזה דרמטי פחות מהקודם. אז הפור היה חמש. גם תיקו פה לא קריטי. אבל הדרבי קריטי ברמת ההצהרה. באופן שבו השחקנים במכבי יתפסו את עצמם ביום שאחריו. מכבי צריכה לקחת את הדרבי כדי להרחיק את הפועל ולאותת לחיפה. היא צריכה לקחת את הדרבי, כי הגיע הזמן שהיא כבר תגיד משהו.

*     *     *

זה יהיה הדרבי של עטר. כתבתי עליו כאן לפני כמה שבועות, שאני מזהה אצלו תהליך של שינוי. יכול להיות שאתבדה, אבל זה יהיה הדרבי של עטר.

*     *     *

ברק לוי קיבל שער אחד בחמישה משחקים. הוא עצר שני פנדלים. אניימה לפניו ספג 17 בשישה עשר משחקים. חייבים להגיד שככל העונה מתקדמת ובפרט בחודש וחצי האחרונים, ההגנה של מכבי הרבה יותר מחוברת ומתואמת. יכול להיות שחלק מזה נובע מהעובדה ששחקני ההגנה של מכבי לקחו על עצמם יותר עד שהשוער הצעיר שלהם יקבל בטחון משל עצמו. אבל עדיין, שער אחד בחמישה משחקים. ולמרות זאת, לו היתה אפשרות, הייתי מעלה את אניימה. יכול להיות שהפנדל מול הפועל רמת-גן ייזכר כרגע השוקאנוב של לוי, אבל דרבי זה לא משחק רגיל. מכבי צריכה להביא בחשבון את האפשרות ששער אחד לא יספיק. היא צריכה להביא בחשבון את האפשרות שחוסר הנסיון של לוי עלול להיות שווה שער.

עד כאן הטקסט המקורי.

*     *     *

הוא כתב לי במוצאי שבת בפייסבוק, בתמימות כביכול, לברר אם אני מתכוון לכתוב משהו לדרבי, הנוכל. בדיעבד אני מבין, שזאת השיטה שלו. פועל בשליחות גולדהאר ומסכל טקסטים שנתפסים כלא נכונים כרגע למועדון. סיפרתי לו מה כתבתי.

כעבור רגע הוא כבר נבח עלי בטלפון. "מה אתה עושה?", הוא צעק, "די כבר עם הזחיחות הזאת. זה דרבי לא חשוב. זה מה שכולכם לא מבינים. אם קרויף היה מתייעץ איתי, הייתי אומר לו שאני מעדיף תיקו. קרויף האבא, אני מתכוון. יש עוד שני דרבים העונה חוץ ממנו, עם פער נכון, אפשר תיאורטית להפסיד גם אותם. מה שיזכרו זאת אליפות. אסור לך לפרסם את זה. זה לא יתפרש נכון. השחקנים במכבי עוד לא בשלים. ועטר, אתה יודע מה יקרה לעטר אם תכתוב את זה עליו? אתה יודע עם איזה קוף הוא מסתובב מאז הדרבי ההוא? אתה רוצה להוסיף לו יותר?! בגלל זה אני שם לו אטמים באוזניים לפני כל משחק. שיהיה כמו סוס שרתום לכרכרה. אל תפרסם את זה, אל תפרסם. זה יפגע בקבוצה".

אמרתי לו שכדי לוותר על היושרה המקצועית שלי אני מבקש משהו בתמורה. הוא אמר שהוא ייכנס לדף פייסבוק של ג'ורדי ויציע לי בשמו חברות. החנפן אמר שבניגוד לעיתונאים אחרים, אותי ג'ורדי יאהב לקרוא. אמרתי לו שג'ורדי לבד לא מספיק עבור דבר כזה. אני רוצה את ג'ורדי ויותר. אני רוצה שגולדהאר אישית יציע לי חברות, לא שהוא ייכנס לדף שלו ויציע בשמו, אלא מיטש אישית. ואני אאשר. הוא נאנס להסכים.

אני מודה לעופר רונן ואני גאה שלראשונה אחרי למעלה משבע עשרה שנות קריירה עיתונאית ויתרתי על היושרה המקצועית שלי תמורת הקבוצה שלי. מאחר וכמו כל אוהב קבוצה אמיתי אני מאמין בקשר שבין המעשים שלי או בין אלה שאני בוחר לא לעשות למציאות, אני רואה בעובדה שהדרבי נגמר ברביעייה, ולא נגיד, 1:2 כמו שחשבתי שייגמר, תגמול על ההתמסרות שלי לוותר על היושרה העיתונאית שלי.

*     *     *

ברוך בואך, אלירן עטר, למועדון כדורגל מכבי תל אביב.

שדד אתכם, חבורת זקנות.

*     *     *

ראש דשא לא יוצא לי מהראש. מאז הדרבי האחרון בעונה שעברה, מופע האימים שלו בטלוויזיה אחרי המשחק לא יוצא לי מהראש. אני מחכה בסבלנות. יש עוד שני דרבים העונה, בלי אליפות לא עשינו כלום ביום שני. החיים ארוכים, ראש דשא, ואתה סומנת בכוונת שלי מזמן. סבלנות לא קונים בשום חנות.

אני זוכר. אני זוכר את כולם. את אלה שלעגו ולקבוצה שלי כל השנים. כל פרצוף, כל משפט. ואני מחכה בסבלנות.

*     *     *

אין בי שמחה לאיד. מעולם לא היתה לי. מעולם לא חגגתי ניצחון בפרצוף של יריב. לא מבפנים, ולא כלפי חוץ. לא חגגתי בראשון. גם לא בשני ובשלישי. אבל ברביעי עליתי על השולחן ביציע העיתונות ושחררתי צעקה ופורקן של שש עשרה וחצי שנים.

לא רציתי בחמישייה, כיוון שחמישייה היא השפלה. אין סיבה להשפיל. יש עוד שני דרבים העונה. אני זוכר מה קרה אחרי החמישייה ההיא. רביעייה איננה השפלה. רביעייה היא תזכורת. מכבי מצהירה ברביעייה בדרבי אחת לעשרים שנה פלוס-מינוס. בארבעים השנים האחרונות, זה פחות או יותר הזמן שלוקח לה להעמיד קבוצה עם שושלת. זה לא מעיד לזכותה. מכבי זכתה באליפות האחרונה של שושלת שנות השבעים כשהיא נישאת על אדי הלייבו האחרונים. השושלת של שנות התשעים חוסלה בידי הרציקוביץ'. הקבוצה הנוכחית רחוקה מלחשוב על עצמה ככזאת. קבוצה אמיתית נישאת על גל ניצחון כמו הדרבי, וממנפת אותו לסדרת נצחונות. מכבי ההיא לקחה את הרביעייה הראשונה וניצחה שבוע אחר-כך את חיפה של עטר, ברקוביץ' ובנין בגשם שוטף ברמת-גן שעשה אותי חולה כל החורף.

*     *     *

ככה שפרקטית, אני חושב רק על חיפה והמשחק מול בני יהודה. מכבי שיחקה נורא נגד רמת-גן, שוב במשחק חוץ, ואם ברק לוי לא עוצר פנדל בדקה ה-94, אנחנו לא יודעים איך הטקסט היה נראה. זה הדבר היחיד שצריך לזכור כרגע.

*     *     *

זה הניצחון הראשון שאני רואה בדרבי מאז פברואר 2000. זה הדרבי השני בסך-הכל שאני רואה מאז. אני לא רואה דרבים, כי אני לא עומד במתח. בדרבי של רודריגו באליפות של קלינגר, הרחקתי עד יערות ירושלים, שלא אתקל בטעות באדם שיש לו עניין לדבר איתי על הדרבי או במכונית עם "שירים ושערים". התעדכנתי בתוצאת המשחק הרבה אחרי שהסתיים, למקרה שתהיה הארכה במשחק ליגה בהתערבות תאומים, במהדורת החדשות ברדיו, בדרך חזרה לבירה תל אביב.

עד פברואר 2000, ראיתי את כל הדרבים, אבל עשיתי את זה מתוך הכרח. שנאתי דרבים כי שנאתי את המתח. בשש-עשרה השנים האחרונות נלוותה למתח תחושה נוספת. חלולה, ארורה ומייאשת פי כמה. חוסר תכליתיות. שמחתי בנצחונות של מכבי לאורך השנים, אבל זו היתה שמחה על עצם הניצחון. שמחה נקודתית. אני לא אחד שנבנה מניצחון על יריבה עירונית, יוקרתי ככל שיהיה. אם ניצחון בדרבי לא משרת את המטרה הספורטיבית העליונה בכדורגל – אליפות – הוא ניצחון עקר, גול בנבדל.

המפגש עם הפועל היה השיקוף האמיתי, החי מכל, לעליבות של מכבי. הוא חשף את מה מכבי עשתה לעצמה. מעולם לא היו לי טענות להפועל.

הזעקה הגדולה שלי ושל אוהדי מכבי האמיתיים כל השנים, לא היתה על אובדן אליפויות. היא היתה על אובדן רלוונטיות. הצעקה הגדולה שיצאה ממני על השולחן ביציע העיתונות בבלומפילד ביום שני, לא היתה כיוון שחזרה הרלוונטיות. לא להיחפז, כן. היא היתה על שובה של התקווה לחזור להיות רלוונטיים. תקווה כנה, אמיתית לשם שינוי. מחכה לחזור ולצעוק שוב, כשתחזור גם הרלוונטיות עצמה. חכו ותשמעו איזו צעקה גדולה זאת תהיה.

*     *     *

גם משחקי חוץ של מכבי בכדורסל באירופה לא ראיתי שנים. היו משחקי בית, שהייתי יוצא ללובי שמחוץ ליציע ביד-אליהו. במגרש לפחות יכולתי להרגיש מעורב ולפרוק את המתח בעידוד ובתדרוך לשחקנים ובהפעלת לחץ על השופט. בטלוויזיה, אתה סופרמן נטול כוחות. אני חושב שכל אוהב קבוצה תופס את עצמו בזמן משחק כאילו הוא בכל רגע נתון נמצא על אוזנו של כל שחקן. אני הקצנתי את התופעה הזאת למכסימום.

אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת ולהתנצל בפני כל אלה שישבו ויושבים לצדי בזמן משחקים. אני בלתי נסבל בזמן משחק. אני צועק, מדרבן, מקלל, מתדרך, מייחל בקול לכשלון התקפות היריב, אני רוטן, אני מעיר הערות, אני חולק תובנות בלי ששאלו אותי, אני עלול להשתיק כשחולקים איתי תובנות, אני דופק על שולחן, אני מנופף בידיים לצדדים, למעלה, קדימה ולמטה כמו גלגל ענק. אני צועק, רוטן ומקלל. כמות האנשים שחטפו ממני מרפקים לראש במהלך השנים כתוצאה מהגלגל הענק, עולה על כמות השערים שמכבי הבקיעה העונה. ואני מתנצל עוד יותר, כי זה לא הולך להשתנות.

*     *     *

אני מעולם לא מתייחס בזמן משחק לשחקני קבוצה יריבה. אני מקפיד לא לדעת את ההרכבים. אני מעולם לא יודע את לוח המשחקים. זה התחיל בילדות. אני יודע רק בשבוע לפני המשחק נגד מי אנחנו משחקים. הישראלי הממוצע יפרש את זה שלא בצדק כהתנשאות. זה לא נכון. אני לא מוצא טעם להתייחס ליריב, כי אין לי שליטה עליו. כל אחד צריך להתעסק בעצמו, בסופו של דבר.

אני אמא פולנייה, לעיתים קצת מופרעת וחונקת, כמו אמא פולנייה, כלפי השחקנים שלי במגרש. אני מבטא לעיתים את האהבה שלי אליהם דרך טינוף.

*     *     *

כמו אמא פולנייה אמיתית, גם אני אוהב לדבר, ככה מדי פעם, בשבח עצמי. ואני חושבת שהייתי אמא טובה למכבי כל השנים. אמא יודעת להרגיש מה תקבל מהבת שלה. אמא שלי ידעה שאחותי בהיריון לפני שאחותי ידעה את זה. מעולם לא הייתי גאון בהבנה טקטית של כדורגל. זה גם פחות מעניין אותי. אבל אני מבין בלהיות אמא, והתחושה הלא מוטעית שלי כלפי מכבי העונה, מתקדמת יד ביד עם התפתחות הקבוצה והשחקנים. קרויף וקרסיה קלטו מייד, כבר בקיץ, מה הסיפור של הקבוצה הזאת. מנטליות. לכן היה חשוב לקחת את הדרבי הזה. ובגלל זה אני לא חוגג. חוגגים בסוף, לא כמה שבועות לפני המאני-טיים.

*     *     *

שלווה. ככה הייתי מתאר את מה שאני מרגיש. שלווה קסומה.

ניצחונות גדולים באמת הם בלתי ניתנים לעיכול. אני עד היום אני לא מאמין שהרביעייה ההיא בנובמבר 1991, קרתה באמת. גם לא את זו שבאה אחד עשר חודשים אחר-כך. אני מניח שבאמת ניצחנו, ואני משער שזאת באמת היתה רביעייה, כי אני מרגיש באושר גדול בבטן. מוצק, לא אופורי. גם הייתי במגרש, ראיתי מה הלך שם. אבל זו השמחה הגדולה מכל. זו שאינה ניתנת לעיכול. זו שיש לך עוד חיים שלמים להתענג עליה בלי שתעכל אותה ותמצה עד הסוף באמת.

*     *     *

ולרגע אחד, ערב אחרי הדרבי, חזרתי לרקוד. לא רקדתי מאז מאי 2003. ריקוד-ריקוד, עם מוסיקה במערכת בסלון של הבית, וגוף שמתנועע מעצמו, מאושר.

*     *     *

הקסם באהבת קבוצה הוא בתמימות המקסימה שלה והחפה מכל ציניות. התמסרות טוטלית שנשענת על שחרור רגשי מוחלט ומודע, בעידן שמקדש דווקא סירוס רגשי ורגישות מוחצנת מזויפת. אהבת קבוצה היא הדבר המתוק ביותר דווקא בגלל חוסר היכולת הממשית שלך להשפיע באמת על התוצאה. מידת ההשפעה שלך תמיד תהיה שולית בהשוואה לבעלים, מאמן או שחקן שהחליק על הדשא. את החסך בהשפעה ממשית – אין עוד תחום בחיינו שבו אנחנו כה מעורבים רגשית וכה בלתי משפיעים – אנחנו משלימים בהתמסרות רגשית. הכדורגל, בהפוך על הפוך, מוציא את הגברים מהגבריות שלהם, מבליט מהם תכונות שבאופן אווילי נחשבות ל"נשיות", ומשחרר אותם רגשית. זאת מהות האהבה הזאת, שהיא מזוככת וטהורה, אבסולוטית, הקשר הארוך ביותר שגבר יקיים עם מישהי בחייו.

*     *     *

זה לא מקרי שהוולנטיינ'ס דיי היה השבוע. ולכן, נסיים בחוליו איגלסיאס!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

חיים שדמי ב"דה באזר"

 

יש 14 עסקנים מיותרים בוועד האולימפי
ליגת שוקי ההון: מה ניתן ללמוד מתקרת המשכורות

26 Comments

יואב 16 בפברואר 2013

ע צ ו ם !
זאת אף פעם לא היתה הפועל/חיפה. רק מה שהפכנו להיות.
ע צ ו ם !

מכביסט ותיק 16 בפברואר 2013

שדמי המלך – מכביסט כהילכתו- גם כדורגל גם כדורסל ולא מאלה שאומרים ("אין כדורגל בארץ" או "כדורסל זה רולקסים") אתה עוד שייך לקצה הדור שמכביסט לא הפריד בין כדורגל לכדורסל אלא מכבי ת"א זה הכל מכל.
מכביסט אכן לא חוגג כי הוא חושב כבר על המשחק הבא. אבל כפי שלמדנו משמעון מזרחי מכביסט אמיתי לא חוגג לעולם גם לא לאחר זכיה באליפות כי כבר צריך לחשוב על האליפות בעונה הבאה- כך למדנו מאבי המכביזם המודרני. ככה מביאים 40 אליפויות

ג'וני 16 בפברואר 2013

לא מבין מה ההתלהבות של יחצ'ני מכבי ת"א כדורגל
מילא לנצח את הפועל ת"א 4-0 בעונה טובה של הפועל ת"א ועוד יותר טובה של מכבי ת"א כולל באירופה

-העונה בליגת העלק עוד יותר גרועה משנה שעברה
-למכבי ת"א יש כבר 5 הפסדים העונה בליגה החלשה
-מכבי ת"א לא משתתפת באירופה
-הפועל ת"א מקבלת בראש מכל קבוצה העונה.

מכביסט ותיק 16 בפברואר 2013

וגם שרה נתניהו אשמה

phil jones 16 בפברואר 2013

מבלי להעליב, זה הטקסט הכי טוב על מכבי שנכתב בסוף השבוע

http://sports.walla.co.il/?w=/3782/2616723

סרינה וולנטינה 17 בפברואר 2013

כבר בכותרת חסדאי טעה.

דביר 16 בפברואר 2013

וואו טור שהוא מאסטר פיס.

קרעת את הנפש של אוהד מכבי לפרקים וכתבת אותה כבטיפול פסיכולוגי.

נדיר

אזי 16 בפברואר 2013

איך כתב יואב
ע צ ו ם !

טוקר 16 בפברואר 2013

תודה.

DeVito 17 בפברואר 2013

מעולה , כן יירבו!

תורג'י 17 בפברואר 2013

אני מציע לנעול את האפשרות להגיב פה לפני שיבואו אנשים לחרב את הדבר הזה.

יואב 17 בפברואר 2013

תורג׳י(לב לב לב),
עוד מעט יבואו מר טרחני, מר רגזני, מר טוקבקי ומר היסטוריוני (כולם ירוקים חסרי מושג אגב וחלילה לא עופר פרוסנר הנהדר).
בוא נהנה מהשקט לפני שהאין מושג יציף פה הכל.

תורג'י 17 בפברואר 2013

על פרוסנר אני לא אגיד לך מה דעתי.
מה שכן אני לא נכנס לו לפוסטים ומחרב אותם כי יש לי טיפת כבוד לבן אדם שישב וכתב.
אולי אני לא מסכים עם מה שאני אומר אבל זה לא אומר שיש לי את הזכות להיכנס לו הביתה ולהטיח בו מה שאני חושב.

שאוהדי חיפה, הפועל, בית"ר ובני סכנין ייכנסו לפוסטים שלו ויעזבו אותנו בשקט.

תורג'י 17 בפברואר 2013

**לא מסכים עם מה שהוא(!!) אומר.

שלו 17 בפברואר 2013

ככה מתחילים שבוע.

אזי 17 בפברואר 2013

אגב שדמי,
ברור לך שזה לא אמין שכתבת טקסט בן 4 פסקאות לפני הדרבי, נכון?
אבל אני לא אכנס לזה עכשיו…

מה שכן,
"שדד אתכם, חבורת זקנות"
הוא פשוט מאסטר פיס!

יש פה מישהו משער 11 שיכין באנר כזה?

תומאס נוימן 17 בפברואר 2013

פואמה

צור שפי 17 בפברואר 2013

שדמי, נער אדום הייתי וזקן אדום אני היום וכמי שנכח בבלומפילד באותו 0-5 בסמוך לבר המצווה שלי אני מבקש להודיעך בהכנעה שבמוצאי יום השני האחרון ההשפלה היתה הרבה יותר גדולה. ה-0-5 המיתולוגי היה תוצאה משקרת מהסוג שלעתים קורה בכדורגל בו יש משחק דו-צדדי כשרק הגולים חד-צדדיים. גם ה-0-4 הטרי משקר אבל מהכיוון ההפוך שכן התוצאה המשקפת היתה צריכה להיות קרובה יותר ל-10-0 הירוק ההוא. בקיצור, אם הרגשתי מושפל (עד עפר) סימן שהיתה השפלה ועוד איך.

חמימי 17 בפברואר 2013

תודה על הכנות. באמת שגרמת לי להרגיש עוד יותר טוב (וזה באמת קשה)

B. Goren 17 בפברואר 2013

נפלא שדמי, נפלא. ואני מסכים עם יואב ואזי בענין שוד חבורת הזקנות. אני אימצתי את זה.

פחטקור 17 בפברואר 2013

תודה.

פאןפאן 17 בפברואר 2013

צוף דבורים טהור

MOBY 17 בפברואר 2013

והוא חזר

חיים שדמי 17 בפברואר 2013

תודה לכולם.

אזי – נשבע לך, ארבע פסקאות! המוטו הפילוסופי מאחורי זה: לא לדבר. להביא דרבי.

צור שפי – יומיים אחרי הדרבי, פגשתי נזיר בודהיסטי. למחרת, היה יום האהבה. כתבתי כאן בעבר על הדמיון בין מכביזם לבודהיזם. אני מחבק אותך ואוהב אותך יותר מאי פעם. גרמת לי להזיל דמעה (מטאפורית). מאז ומתמיד היה לי כבוד לוותיקים עם זיכרון ארוך.

טוקר 18 בפברואר 2013

רק לצורך הבהרה, וכדי לתקף את ההשערה הראשונית:
ראש דשא = הרכילאי פ' שאליל נעוריו הוא מכנס ?

אורליוס 18 בפברואר 2013

מאמץ את הסמן לשמחת האוהד – היכולת לרקוד לבד בסלון בזכות הקבוצה שלך.

Comments closed