חוזה חדש

הסגל של מכבי היה שווה אליפות בעונה שעברה, אבל זה בתנאי שכדורגל משחקים על הנייר

יש לי מכר, נהג מונית. אוהד מכבי, גר בחולון, לא אלי שקרוקה. לפני כמה זמן, שבועיים אחרי שעומר אצילי חזר באמת לשחק ולא רק לצייץ לקראת סוף העונה, המכר הזה שלי לקח לנסיעה את אצילי. "ג'ורדי מיצה את עצמו", אמר אצילי למכר שלי.

חמישה שערים הבקיע אצילי בעשרת המשחקים הראשונים בעונה שעברה עד שנפצע. מכבי השיגה בהם עשרים נקודות. ממוצע שתיים למשחק. קצב של שבעים-ושתיים נקודות לעונה. נקודה יותר ממה שהשיגה מכבי בפועל. זה חסר משמעות. לא רלוונטי בשום מצב לאליפות. חמישה שערים הבקיע אצילי בשבעת המשחקים האחרונים של העונה מהרגע שחזר מפציעה. כל השבעה בגארבג'-טיים. ארבעה הפסדים בתחילת הפליי-אוף, הרביעי, עם אצילי. חסר משמעות ולא רלוונטי בשום מצב. בשנתיים האחרונות אצילי שיחק בערך כמו שגיב יחזקאל. אני לא חושב שאצילי מבין באמת את משמעות המילה "מיצוי". אצילי לא אמור להתבטא בכלל בסוגיות שקשורות למושג מיצוי. אצילי לא אמור להתבטא, נקודה.

אצילי הוא נשא של הנגיף השמי. כל הבעיה באצילי, למה אחרי עונת הסגר באירופה הוא חזר לארץ, בנגיף. וזה הנגיף שעשה את אצילי מספיק טיפש לקבל את האדום נגד הצ'כים בצהוב שני תוך דקות. והטיפשות היא דווקא לא במעשה שהוביל לצהוב השני, אלא במה שקרה קודם. במהלך שאצילי אמור היה לסיים בשער או לפחות במשהו שמתקרב לזה, ונגמר בהשתעשעות ובאובדן אזימוט המוכרים כל-כך מהעונה האחרונה של הקבוצה. זאת היתה הטיפשות. מה שקרה אחריה כבר היה תסכול. בריחה מאחריות. אנחנו נראה העונה אם אצילי טיפש מכדי להבין שזה התסכול שבגללו הוא קיבל צהוב. טיפשות זאת עבירה של צהוב, גם בריחה מאחריות. שני צהובים שווים אדום.

הנגיף של אצילי, הוא הנגיף שיצחקי, עטר, בן-חיים המקורי והגולם, שכטר, ריקן, טיבי ורבים אחרים בכדורגל הישראלי נושאים אותו. שחקנים שהכול כאילו נכון אצלם. שיש להם הכול. שבהרבה משחקים יראו לך מה יש להם. הנה, אתה אפילו מגיע אתם למקום ראשון. ואז יתעורר הנגיף. ופתאום אתה מגלה שבמכלול, אתה בכלל מפגר מאחור, אין לך מה למכור. נגיף אוטואימוני. יותר מדי מהשמות האלה קשורים במכבי.

*

וידאר קיארטנסון שלנו קרחון איסלנדי. קרוב לשנה שווידאר שלנו זז בקצב של קרחון. קשה לשחקן לרוץ עם מעמסה כל-כך כבדה כמו שקיארטנסון העמיס על עצמו. הראש של קיארטנסון היה בעונה שעברה במונדיאל. הרגליים בליגה הישראלית. כל-כך התרכז קיארטנסון במונדיאל, ששכח שמגיעים אליו דרך הרגליים. הלחץ הכריע אותו. וידאר שלנו קרחון איסלנדי. הקרחון שלנו נמס. מחצית ראשונה נפלאה נתנה מכבי נגד הפועל חיפה בתחילת הפליי-אוף האחרון. היא הובילה, עשתה מה שהיא רוצה, רק שכמו תמיד במקרה שלה בעונות האחרונות, רק 0:1. רק, כיוון שהיכולת ומספר המצבים שמכבי הגיעה אליהם היו הפוכים בתכלית מ"רק 0:1". בגלל הדברים שגרמו לאצילי לאבד אזימוט נגד הצ'כים.

ואז, קיארטנסון קיבל כדור, פרץ אחד על אחד מול שוער, חלוץ אמיתי מבקיע שער ממצב כזה. שער היה גומר את המשחק. אבל הראש בלבל את הרגליים וקיארטנסון שוב החטיא. כמו הפנדלים שמכבי הקפידה להחטיא כשבאמת היה על מה לשחק בעונה שעברה והבקיעה את כולם כשהעונה היתה גמורה. זה סימפטום של פחדנים.

קבוצה עם אשראי-חוסן נפשי כמו מכבי בשנתיים האחרונות, מתפרקת מנשיפה. תן לה חצי שעה, תן אפילו מחצית שלמה, להרשים, לתקוף, להגיע למצבים, לשעשע את עצמה במצבים שטובים מהם אין כדי להבקיע רק אחד מהם, להרגיש כאילו עוד רגע זה ייכנס, עניין של זמן והזמן ממילא תלוי בנו. ואז, תייצר מולם התקפה אחת והופ – חשפת את הבלוף. הפועל חיפה ניצחה במשחק ההוא וגמרה סופית את העונה ההיא. עכשיו לקיארטנסון יושבת טראומת המונדיאל בראש. פעולת תג-מחיר. בינתיים גם תג המחיר שלו ירד; הגיוני בסך-הכול.

*

העונה שעברה היתה עונת החרפה הגדולה ביותר בתולדות המועדון הזה. לא היתה מבזה ממנה. אות קלון על כל השחקנים ששיחקו בסגל ההוא. אילו אפשר היה, צריך היה לקחת את הסגל הזה ולזרוק אותו לכל הרוחות באשמת ביזוי. מאז העשירייה לא היה דבר כזה; אבל העשירייה היתה פוטש מכוון ומשחק נתון. גם ההדחה מול עכו עם רביעייה בגביע בעשור שעבר היתה כזאת, להוציא את אלמנט הפוטש. פה מדובר בעונה. אילו אפשר היה – היה צריך להוציא להורג את רוב שחקני הסגל. להעמיד אותם מול כיתת יורים או לתלות אותם בכיכר העיר, להציג אותם לראווה, גופות משתלשלות מתנדנדות בבריזה. אני באופן אישי הייתי מוכן לבצע את גזר-הדין. ובחיוך. חיוך על צדק שנעשה ועל שיעור שכל שחקן צריך ללמוד.

חבורה עלובה ואפסית מזו לא זכורה לי. רופסת, תלושה, טיפשה, חסרת אופי. אני מכיר את הגישה שאומרת שהאחריות על ג'ורדי. אני לא חושב שג'ורדי כולו שלמות; אבל אני יודע שעם אותו ג'ורדי מכבי הגיעה למקום ראשון. אני יודע שהיא ירדה ממנו וחזרה אליו שוב. לא במשחקים הראשונים שלו העונה; אלא בעיתוי הטוב מכול לייצר מומנטום. המומנטום נוצר, הוא הביא את מכבי למקום ראשון. היא ניצחה בחוץ את עכו אחרי שירדה ממנו כדי לשוב אליו. היא ניצחה בעכו בעשרה שחקנים ועם שערים שהגיעו ברבע השעה האחרונה. חודש קודם, זה משחק שנגמר בתיקו אפס, כמו שהקבוצה הזאת הרגילה אותנו שנתיים.

אבל לא; אותם שחקנים ניצחו. ואתה אומר, זהו, מכאן עד הסוף זה רק עניין של אישיות. של ביטחון שמייצר את עצמו מתוצאות. קבוצות מתקדמות ככה בעונה של אליפות ראשונה. במקרה של מכבי אמור היה להיות שם עוד דבר. הדחף להוכיח, הרצון להצליח, אחרי שנתיים של יצירת מסלול מחודש. הנה, אפילו ראיקוביץ', השוער הכי דברן בעולם לגילו, אמר בראיון לפני תחילת הפליי-אוף שמכבי הכי טובים ושווים אליפות. ואז האישיות האמיתית יצאה מהם. אישיות דפוקה. או שאולי לא היתה שם בכלל אישיות.

*

שתיים מתוך שלוש אליפויות אחרונות מכבי מסרה במתנה לבאר-שבע. את הראשונה עוד יכולתי להבין. שובע, הקושי לייצר אותה מידת רצון. לא קיבלתי, אבל הבנתי. האליפות האחרונה היתה מונחת על הרצפה. היה צריך רק לגשת ולקחת. אפילו לא נדרש כאן משהו מיוחד. זה לא שהיה פה קרב איתנים על תואר. זה הזכיר יותר ראשומון: כל קבוצה מתעקשת להרוג לעצמה את הסיכוי לאליפות. והנה, בחלק הכי מתאים בעונה להוביל בו מרוץ לאליפות – ואז לקפוץ מראש ההר ולהתרסק על האדמה שלמטה. מה שהפועל חיפה ובית"ר יכולות להרשות לעצמן, מכבי לא יכולה. אף-אחד לא באמת חשב שחיפה או בית"ר ייקחו אליפות.

אבל נדיבות כזאת, ממש יצאו מגדרם השחקנים, דבר כזה עוד לא ראיתי. הייתי אומר שהעונש של השחקנים האלה שההישג של הקבוצה שלהם שחלקם היה שותף לו – שלוש אליפויות ברצף – נמחק, הוא ראוי מכולם. רק המחשבה הזאת לבדה היתה אמורה להיות התוסף עבורם לאליפות. אבל לא; את העונש הזה ספגו האוהדים. בושה על השחקנים האלה. אני עדיין המום ששתי המשכורות האחרונות של העונה שעברה התעכבו להיכנס לחשבון שלהם. משכורות על מה, לעזאזל?

אני חושב שהמועדון הפנים את לקח העונה שעברה; אתם לא תקבלו בונוסים על נקודות – אתם תשתכרו בגלים בהתאם לביצועים המצטברים שלכם. גם מענקים אוטומטיים אחידים על תארים אאוט. אתם משחקים בבוגרים, אתם משתכרים כמו בבוגרים? תתנהגו כמו בוגרים. המועדון, במילים אחרות, אומר לשחקנים בשפה היחידה שהם מבינים את מה שהייתי רוצה לעשות להם והיה ראוי לעשות להם לו החיים היו סדרת אנימציה. להוציא אותם להורג.

הנה דסה, למשל. דסה בלי ספק, שווה שדרוג בשכר כתנאי להארכת חוזה. לפי פרסומים זרים, הוא רוצה 800 אלף דולר. מגיע לו. דסה מופיע בקביעות למשחק אחד מתוך שניים; מה שאומר שדסה צריך לקבל 400 אלף דולר, חצי משמונה-מאות, זה לא רק פייר אינאף, זה בנדיבות. גם אחד מתוך שני משחקים זה בנדיבות בהתייחס לפעמים שדסה ממש שיחק. שדרוג הוא רוצה. עושה טובה שהוא משחק ואז עושה טובה שהוא מוכן לנהל משא-ומתן.

*

כל זה איננו סיכום מאוחר לעונה שהיתה. זה מבוא הכרחי לעונה שתבוא.

יש משהו ציני להחריד על גבול ההתעללות בלהפוך את דור מיכה לקפטן. כמו להאריך מספר משימות אחרי שכבר הגעת ליעד שנקבע. כמו להאריך מעצר מנהלי בעוד חצי שנה אחרי שכבר תמה תקופת המאסר. לכאורה, באים למיכה ואומרים לו, תשמע, אולי אחריות תוציא ממך מנהיגות. הנה, אנחנו סומכים עליך.

יש לי הצעה איך לעודד מוטיבציה אצל מיכה. לבוא ולהגיד לו, תשמע מיכה, יש סוד שכולם יודעים חוץ ממך והגיע זמן לספר לך: בכל פעם שאתה מקבל כדור לבעוט לשער, שתדע שכולם מסיטים את המבט לשעון, לחבר שלידם ביציע, לספסל, לסלולר שלהם, להגנה לראות שערוכים שם להתקפה מתפרצת. חבל על עוגמת הנפש. זה לא משתלם. בדיוק עבור שחקנים כמוך יש מסך ענק באצטדיון. אם במקרה קרה הבלתי-ייאמן והבקעת, נראה בשידור חוזר.

אני ער לכמות הבישולים של מיכה, למסירות המופלאות שלו. הבנאדם, באמת, גאון. אלא ש: בגלל כמות הדקות שלו, בגלל המיקום שלו במגרש ובעיקר בגלל כמות המצבים הנהדרים שהוא מגיע אליהם – מיכה חייב להבקיע 6-5 שערים בעונה (המספר עודכן: שנתיים אחורה דובר על שמונה. אפילו זה התברר גדול עליו). אז אני הייתי אומר למיכה, תשמע, תגרום לנו פעמיים רצוף להזדקק לשידורים חוזרים, ונדע שהתבגרת. שאפשר לגמול אותך מהחיתול. הנה סיר. שער אחד בעונה שעברה, במיץ של הגרבג'-טיים. וזה משחקן שחמש עונות לא מצליח להתקדם בגזרת השערים. זה שלא מתקדמים, לא אומר שאי-אפשר לזוז. גם הליכה אחורה היא תזוזה. זאת לא הפציעה שבגללה הוא הבקיע שער אחד בעונה שעברה, ברור כן?

ואני אומר, אם יש שחקן שהייתי עושה ממנו קפטן זה דווקא דור פרץ.

והנה הבלבול, משהו מוזר שלכאורה עומד בסתירה לכל מה שנכתב כאן. הסגל של מכבי היה שווה אליפות בעונה שעברה. הוא הוכיח את זה בלא מעט משחקים ודקות. אבל זה בתנאי שכדורגל משחקים על הנייר. קחו את כל השחקנים שמוזכרים למעלה, נשאי הנגיף, על הנייר הם נהדרים. זה מה שהופך את הכישלון שלהם לביזיון. תמיד היו מי שדאגו לא לעשות מספיק בכל משחק כדי שזה יקרה. וזה גם המבוא לעונה הקרובה.

האם יש ביכולת השחקנים האלה לשדרג את עצמם במיליגרם אישיות כדי להביא אליפות? כי, על פניו, לא מסובך. הביזיון, תחושת הבוז שהם אמורים להסתובב איתה, הקלון והחובה שהשחקנים האלה חייבים למועדון ולאוהדים שלו – כל אלה לבדם אמורים לשדרג כל בנאדם. איך סיפר שלח על ההדחה מול גראסהופרס, כשהשחקנים יושבים המומים בחדר ההלבשה בבלומפילד? אמרנו לעצמנו, נעשה מה שצריך כדי לחזור למעמד הזה בעוד שנה. הם באמת עשו, ועם בונוס, לקחו דאבל. מה שקרה משם והלאה כבר לא היה בשליטה שלהם.

אבל אני בספק אם השחקנים בקבוצה הנוכחית בכלל תופסים שהם מסתובבים עם הילת בוז מעליהם. היו תקופות, ששחקנים כאלה היו מגולגלים בזפת ונוצות עם סיום העונה שעברה. במקום זה, אני הולך ביהודה מכבי באיזה בוקר מוקדם שבוע או משהו אחרי שנגמרה העונה ורואה את ייני יושב בבית-קפה. שותה קפה, קורא עיתון. פריז, גדת הלובר, אקס-לה-קפטן מתאושש מעונה ארוכה. מה אתה עושה כאן?!, שאלתי אותו, אתה אמור להיות ספון בבית, בתריסים מוגפים. אני יושב שבעה והוא יושב בבית-קפה.

*

רק כמה חודשים אחורה אני רוכב לכיוון כיכר השעון מהרברט סמואל, רואה גב מוכר על אופניים, בבגדי אימון מוכרים, ולידו רוכב עוד בנאדם, שהוא פחות מוכר, אבל ברור שהם ביחד, כי גם הוא עם אותם בגדים. ככה הם רוכבים, בתוך תנועת כלי-הרכב, האוטובוסים והמשאיות הרגילה של יפו, ששם כבר לא סופרים נדרסים למוות, רק כאלה שניצלו בנס.

אז אני אמרתי לעצמי, אני מכיר את הגב הזה, אני אוודא שאני לא מדמיין את זה. אז האצתי ורכבתי במקביל אליו, וכן זה היה הוא. הוא חזר לא מזמן להתאמן אחרי הפציעה שהיתה לו וזה היה חלק מהחזרה שלו לכושר.

אז צפצפתי לו, והוא הסתובב ואמרתי לו, "ייני, זה אתה?! אוהבים אותך, מסוכן לרכוב פה, זה יפו", והוא אמר, "אני באימון, אחי", אז אני אמרתי, "אימון?! מעכב את התנועה בשבילך", והקפדתי לנסוע מאחורי שניהם, כמו בטור דה-פראנס, לא נתתי לאף-אחד לעבור, כי אני, לא צריך שיבקשו ממני לעשות למען הקבוצה, אני מנדב את עצמי. נסעתי בכוונה בשמיניות, שאף-אחד לא יחתמן וישתחל מהצדדים. וזאת יפו, אני סיכנתי את עצמי, וזה באמת עניין פעוט, אפילו לא סיכון בעייני. ואז אני רואה אותו יושב בבית-קפה, שעת בוקר מוקדמת, יהודה מכבי, שבוע ומשהו אחרי שנגמרה העונה.

אני באופן אישי בעד להחזיר את השימוש בגלגול בזפת ונוצות ואני אפילו מוכן להיות זה שיפקח על הפרקטיקה הזאת. אבל אם נחזור לרגע לעונה הקרובה – אני מצטער שאני סוטה כל הזמן, הייתי צריך חודשיים להתאושש כדי להתחיל בכלל לדבר על הוצאה להורג רק כדימוי; פשוט העניין הוא שהעונה שעברה היא באמת הכישלון הכי גדול בהיסטוריה של המועדון הזה – אז יש כרגע יותר מדי דברים שצריך לראות מה יקרה איתם כדי להגיד מה יקרה עם מכבי בעונה הקרובה. נתחיל מהמאמן, כמובן. הבלם והמגן נראים לא רע עד עכשיו, אבל הכול עדיין מוקדם וחדש מדי. בינתיים מכבי לא מקבלת כמעט גולים וזה נחמד.

והאמת, אני חושב שמי שיכולים לעשות את ההבדל הם דווקא שחקנים כמו ברסקי וחבורת הילדים. את עונת האליפות עם אוסקר החזיקו – עד שנחתו כאן זהבי ופריצה – דאבור, מיכה, לוגסי, עם הבלחות של ורד ודהן. אז אני אומר, תנו לי שני שחקנים ליד דור פרץ שייראו כמו לוגסי ודאבור בעונה ההיא, ואני מרוצה. ושוינפלד, שאני מאד אוהב אותו, ומקווה שייתן כבר עונה-עונה. כי לפעמים, הדברים קטנים האלה, כשהם מצטברים יחד, עושים את ההבדל ומשדרגים את חבורת נשאי הנגיף שבשני משחקי הבית במוקדמות הליגה האירופית הראו עד עכשיו שמבחינתם – מה שהיה, זה מה שהם מסוגלים לתת.

*

ומה עוד עושה כאן החרפה כפוית הטובה, האנאלפבית בקריאת מציאות, עם המספר 18 על הגב?

חיפה. שבע עונות עברו מהאליפות האחרונה של חיפה. משך הזמן הארוך ביותר שחיפה לא זכתה בתואר מאז האליפות הראשונה שלה. מתישהו זה ייגמר וחיפה תזכה באליפות. היא תעשה את זה, כי זה לא כזה ביג-דיל לקחת אליפות. חיפה התבלבלה לחשוב בעשור שעבר והתחילה להאמין לסיפורים שהאוהדים שלה ושחר סיפרו לעצמם. ושלא תגידו שלא ניסו להסביר להם. אני, למשל. שלוני עשה אותם לא פחות משחר, שמי בדיוק אמור היה להתמודד איתם על אליפות – פניג'ל, רוח הרפאים של שפירא, או אולי הקבוצה היחידה שעוקפת אותם בחוסר מודעות עצמית ושהאוהדים שלה רדפו את סגול ותאומים? נתניה עם עטר לקחה בעשור ההוא שתי סגנויות.

זה הקיץ הכי טוב שעבר על חיפה מזה יותר מרבע מאה. היא לא נספרת, היא נעשתה קצת הפועל חיפה. טוב מזה לא יכול להיות לה. ככה מכבי הגיעה לעונה הראשונה עם אברם כשעוד היה בנאדם וגם לראשונה עם סר ג'ורדי. אני לא אומר שחיפה תזכה כבר העונה באליפות – אני אומר שמתישהו זה יקרה. קריית-שמונה עשתה את זה, באר-שבע. אז גם חיפה תחזור לקחת אליפויות. אולי כבר העונה. שחר יהיה חייב להפסיק לדבר כדי שזה יקרה. "היינו הראשונים להביא הרבה דברים לכדורגל הישראלי", או משהו בסגנון, הוא אמר בשבוע שעבר. שחר יהיה חייב להפנים יחד עם האוהדים שלו: ההיסטוריה של הכדורגל לא מתחילה באמצע שנות השמונים. לא רק בעולם, גם בארץ. אפילו לא אמרתי להיות מודע, רק שלא ידבר.

באר-שבע. אני לא מתרגש מהתבוסה של באר-שבע בזאגרב. אני לא בטוח שמכבי היתה יוצאת עם פחות משלישייה. הבנתי שאומרים שבאר-שבע במשבר. בגלל המשחק בזאגרב והדבר ההוא שנקרא אלוף האלופים. הלו, הפסד בפנדלים באלוף האלופים; זה לא משחק להתייחס אליו. זה בטח לא משבר. אני מזכיר שגם את העונה שעברה באר-שבע התחילה ככה. "המשבר" גלש אז גם לליגה. באר-שבע באמת לא היתה שווה אליפות בעונה שעברה, אבל היא היתה שווה יותר מהאחרות. לפעמים זה מספיק.

כל עוד ברק בכר בבאר-שבע, באר-שבע תלויה בעצמה. כלומר, היא יודעת שהפתרונות אצלה בבית. מכבי וחיפה לא יכולות להגיד את זה כרגע ביחס לעונה הקרובה. גם מהכביכול-קאמבק בטרנר נגד הקרואטים לא התרגשתי. מאותה סיבה שלא התרגשתי – יעיד ארכיון דה-באזר – מהקאמבק של מכבי נגד באזל בבלומפילד עם סוזה. כביכול-קאמבק. כשהמשחק גמור, 3:0 אחרי פחות מחצי שעה או חמישייה בסוף המשחק הראשון, לחזור לשוויון או להוביל 0:2 – נו, זה יפה, אבל בטח לא מרשים. ישראלי מאד. אחרי תשע דקות במחצית השנייה כבר היה 2:2.

מילה אני חייב על השוער היווני. גם אם השוער היווני לא היה טרגדיה בזאגרב, אז היה נגמר שלוש, מינימום שתיים. מי שחושב שמפיגור כזה באר-שבע היתה חוזרת ועוברת, לא מביא בחשבון שאם במשחק הראשון באר-שבע לא מקבלת חמישייה – היא גם לא מובילה 0:2 במחצית בטרנר. קרואטיה, נו, זאת שהצליחה להעפיל מהמוקדמות למונדיאל האחרון.

לפני שבע שנים, היה לבאר-שבע שוער, צבאי. לא זוכר את השם הפרטי שלו. פולני, נדמה לי. מכבי ניצחה באותה עונה בארגז החול בווסרמיל 1:4. צבאי נתן משחק, איך נגיד, לא מזהיר, אבל לא משהו שאתה לא רואה משוערים ישראליים כל שבת. הייתי במשחק ההוא ולא חשבתי שהשוער שלהם היה כזה נורא. למחרת ראיתי את התקציר. עמית הורסקי שידר ודני נוימן פירשן. לשמוע אותם מדברים על צבאי – איזה עלובים. איזה בוז, "זה צבאי – אולי צבעי", נדמה לי הורסקי, ועוד כאלה. כי צבאי היה שוער זר. אין מצב ששוער ישראלי היה מקבל מהם את אותה התייחסות עם אותה תצוגה. נגיף שמי, ואנחנו נמשיך לא להבין למה אנחנו לא במונדיאל או בחוק הלאום.

מכתבים מהשבעה (1) – גלים נפרדים

תגובות

  • שלי

    כן חיים, אצילי באמת לא בסדר שבהפסדים לחיפה, נתניה ובאר שבע שסיימו לנו את העונה, הוא לא שילב עצמו בהרכב בכח. הוא ישב בשקט כשראה את ג'ורדי בפאניקה מעלה את אותו חילוף כושל, ברק יצחקי כקשר קדמי. הוא גם היה צריך למנוע מג'ורדי את הניסוי המקסים של דווידזאדה כבלם שמאלי מול נתניה. שום קשר לג'ורדי, רק השחקנים

    הגב
    • השמן.

      ברור שיש קשר לג'ורדי. יכולת ניהול המשחק שלו חלשה ביותר.
      אבל שדמי נוגע בנקודה נכונה, בסופו של דבר פתחנו את הפלייאוף עם מחצית מהסרטים. הסיבה שהמשחק הסתבך היה ההתחממות הנוראיות של וידאו והטעות של ראיקו. גם מול נתניה הסתבכנו בגלל מופע אימים של באביו. אז כן לג'ורדי יש חלק משמעותי, אבל חוסר האופי של השחקנים שנה שעברה צעק לשמיים

      הגב
      • שלי

        אני די בטוח שאצל מאמן כמו פאקו למשל הם היו מפגינים אופי, במקרה הזה הדג הסריח מהראש

        הגב
        • השמן.

          מצד שני שכטר ושות' הפגינו ואחד אופי שנה שעברה עם מאמן בובה.

          הגב
      • יואב

        אגדיר זאת כך- אני לא חושב שיש הבדלים(בטח לא דרמטים) בין שחקני מכבי לבש מבחינת אופי. כולם באו מאותו מקום נמוך. לא שם צריך לחפש. ליקויים מיקצועיים(החמצות, רשלנות) והבדלים בין המאמנים- כנראה יותר.

        הגב
    • חיים שדמי

      יתרון 0:2 מול אשקלון תחילת עונה שעברה, קבוצה במומנטום. לקראת סיום עונה שעברה 0:2 על הפועל חיפה.
      אתמול 0:2 על קבוצה מצ'כיה.
      2:2 כפול 3; יש מבין?

      הגב
      • יואב

        ושחקני בש מה? הגיעו מהטייסת? קבוצה לא מספיק טובה מקצועית יכולה לשמוט יתרונות. בעבר(טיבי, מיכה, עטר) לא שמטו. כשהיו טובים יותר. בעיה מנטלית היא קבר מולד אצל הכדורגלן הישראלי. אחוזי נכות בביטוח לאומי.

        הגב
        • יואב

          דבר

          הגב
        • yaron

          "אחוזי נכות בביטוח לאומי"
          גדול :-)

          הגב
      • Ollie Williams

        בניגוד לאשקלון והפועל חיפה ואובדן הנקודות האומלל מולן שנה שעברה, ה 2-2 אתמול בשביל הסרבים הוא כמו ה 3-3 מול באזל שעליו דיברת בשביל מכבי. בדקה 40 הסרבים צריכים 5 שערים והמשחק הופך לגארבג' על דשא שבקושי יכול להיות מרעה לעזים.
        פרופורציה

        הגב
  • yaron

    דוגמאות יפות גיל אבל אף אחת מהן לא ברמה של שפונגין מגן שמאלי...
    עכשיו השאלה היא אם היה צריך להעמיד אותו מול כיתת יורים או רק למרוח בזפת ונוצות...

    שדמי,
    אני קורא ומחייך. קשה איתך, אתה כותב יפה...
    אם זה בהומור אני לגמרי זורם, אם זה מדם ליבך אני על סף רחמים.

    הגב
    • שלי

      את זה הדחקתי

      הגב
    • חיים שדמי

      אם חשבת שזה בכוונה מלאה - אני מלא רחמים.
      הכול בקונטרול. אל דאגה.

      הגב
      • yaron

        נרגעתי :-)

        הגב
      • D! פה ועכשיו

        באקלים הנוכחי יש דברים שעדיף לא לכתוב. גם בהומור.
        ואני אומר את זה בלב כואב כי אסור לדחוק את ההומור. בטח באקלים הנוכחי.

        הגב
  • גיא זהר

    שדמי, טיפה סתרת את עצמך לגבי ב"ש. מצד אחד אמרת ששתי האליפויות האחרונות שלנו עליכם (מילא השנה שעברה, לפני שנתיים אליפות מהמוצדקות שבכלל לא קשורה אליכם למרות צמצום הפער), ומצד שני, כתבתי שכל עוד בכר אצלנו זה שלנו לאבד (ובזה אני מסכים). הנח דעתך: כל הסימנים מראים שזה שלכם (ואני לא כותב מתוך ענייני עמה אלא מתוך ניתוח קר). לגבי השוער, עזוב את צבאי האגדי, יש לנו עוד טראומות מסונורה ועונת ששת השוערים. מסכים שקל יותר להפיל הכל על השוער, במיוחד שהוא זר, אבל המשחק שלו הוא חתיכת נפילה שבראש ובראשונה קשה לצאת ממנו מנטאלית (תקרא את הביוגרפיה על רוברט הנקה, מומלץ ביותר, ואפילו בללי מוזכר שם), וגם מבחינת יכולת הראה סימנים מדאיגים שלא קשורים בחלודה.

    הגב
    • חיים שדמי

      גיאגיא,
      נדמה לי שכתבתי על האליפות הראשונה והאחרונה; על האמצעית בוודאי שאין מה לדבר. בכל אופן, לשתיים האלה כיוונתי. אני אגמור לכתוב את התגובה ואני אעלה למעלה לבדוק.
      לגבי הסתירה, כביכול, לא באמת סתירה. כיוון שהדברים מורכבים. לא חשבתי לרגע אחד קודם לתחילת העונה שעברה שלקבוצה שלי יש סיכוי לאליפות - אבל לפתע, קם ונהייה הדבר, ומאותו רגע, מוטלת חובה, מה שנקרא, על שחקנים להרים את מה שנמצא להם מתחת לאף. לדוגמא.
      הערה שלי בהקשר צבאי, היתה בהתגוללות עליו כשוער זר. גם לנו היה כמה לא ברורים, אדם וזר, למשל. כשזה מגיע לשחקנים זרים, יש לאנשי "התקשורת" כאן מאגרים של טינוף.
      ותשמע, בדקתי למעלה. כתוב "שתיים משלוש האליפויות האחרונות". אז לא טעיתי. הכול בטוב.

      הגב
  • אורן השני

    אני מבין שלא אהבת איך שנגמרה העונה שעברה.

    הגב
  • אורי

    טור כ"כ טרחני ויבבני לא קראתי מזמן

    הגב
  • אלכס

    כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה ה"פייק טופ פליירס" שלנו (מכבי חיפה) כמו שפה קוראים להם, אבל בנימה פחות רצינית. :)

    הגב
  • אחד העם

    "כמו שאנחנו צחקנו לא בכינו שנים " (מאיר אריאל זצ"ל, השם יקום קרצייתו).

    הגב
  • tmak

    יופי של טור, מלא פנינים, מאחל לכם עונה אף כושלת יותר, כך שנזכה לעוד טורים כאלו

    הגב
  • funfun

    עונת החרפה הגדולה ביותר בתולדות המועדון? העונה שעברה?
    אם לא היית לפחות בן גילי הייתי אולי זורם איתך אבל בחיאת? לאיפה תלך?
    מסכים מאוד שהחבורה הזו חסרת אופי, מסכים שהם בעטו בדלי והנעל המשיכה להתקע שם בפנים למרבה המבוכה, גם מסכים שהניתוח לגידול הקפטן הביתי בדמותו של השף נכשל ומביך :-(
    מצד שני מה אתה מתלהב עדיין מאהרון אהרון? כמה עונות הוא צריך לקבל כדי לפרוץ סופסוף ולכבוש?
    גם על אצילי נפלת כאילו הוא החליט לשבת על הספסל בתחילת הפלייאוף ולא הקדוש החליט שיצחקי יציל אותנו...
    מצד שלישי - טוב שפתחת בפוסט משביז! מכאו אפשר רק לעלות ולאכול כובעים :-)

    הגב
  • אסף the kop

    חוזה חדש, זה לא השם של העמותה שהקמת יחד עם ישי הדס ואלדד יניב ?

    הגב
    • חיים שדמי

      בין היתר גם איתם

      הגב
  • בלייק

    אין כאן עובדות, אלא פרשנות (גם אם פה ושם הפרשנות מנסה לכסות את עצמה כעובדה. אצילי אמר שג'ורדי מיצה את עצמו לנהג מונית. היה יותר אמין אם הוא היה אומר את זה לווייז, אבל ניחא), אך נדמה שנכתבה על ידי לא-אוהד. אפילו יותר מזה, כאילו נכתבה על ידי לובש חולצה שחורה בתקופה אחרת. כמה אירוני!
    כשמכבי חוזרת מ- 3:0 ל- 3:3 מול באזל זה גארבג', כשמכבי שומטת יתרון קטן יותר במשחק גמור אז מכבי גארבג'.
    טיבי, עטר ויני שחקנים עם נגיף שמי כשמכבי לא לוקחת אליפות, אבל כשכן אז עומר ורד ולוגסי הביאו את האליפות ובפראפראזה: כשדגו מוסר לנמני הוא כישרון מבטיח, כשהוא מחליף אותו הוא סרטן בקבוצה.
    עושה רושם שזה טור אהדה לשדמי, מבחינתי חבל שעירבת בו גם את מכבי (גם אם בחלק מהטיעונים יש צדק).

    הגב
    • חיים שדמי

      נו, שיהיה. צריך פעם לעשות ביקורת מגיבים.

      הגב
      • בלייק

        אתה מוזמן, בבקשה

        הגב
  • העו"ד מרמת אילן

    אני הכי אהבתי את החסימה/הגנת קטנוע בכיכר השעון ביפו. קטע מהגדולים שהיו בעיתונות הספורט בישראל. תראו לי עוד עיתונאי שמגן בגופו על כדורגלן בהקרבה כה מרשימה. אם למכבי היה רק חצי מהמוטיבציה של שדמי, היינו במקום אחר. אבל לצערי אנחנו לא בשנות ה - 70, אפילו לא בשנות ה - 80. היום, ושוב, לצערי, רק הכסף מדבר. אלי דסה לדוגמא, הכניסו לו לראש שהייתה לו עונה טובה, התחיל לבוא בדרישות כספיות כאלה ואחרות. ויש עוד מיליון דוגמאות. לכן, דווקא עכשיו, הרבה יותר קשה לגבש קבוצה לכדי מארז לוחם ומגובש שרץ עד הסוף. אבל אנחנו רומנטיקנים (מי שאינו רומנטיקן לא באמת יכול להיות אוהד כדורגל, כי בסופו של דבר, לא נעים לומר, זה 11 מפגרים רצים אחרי 11 מפגרים, וכדור באמצע) , ולכן נמשיך להדחיק את העניין הזה של הכסף, ונשכנע עצמנו שאנחנו בשנות ה - 70 העליזות, שהשחקנים משחקים "בשביל הסמל", "בשביל המועדון", "בשביל האוהדים" . נאמין שהם אינם שכירי חרב שמשחקים עבור הריינג'רובר שיחכה בחנייה, אלא לוחמים אמיצים היוצאים להגן על המולדת/לכבוש מחר את הפסגה שהפסידו אתמול.

    הגב
    • tazza

      הכל באשמתנו, הכל חלק מתהליך גדול של סגידה לכסף וחומרנות וכדורגל זהו רק הסימפטום, לא נותנים מודעות לדברים על חשבון כסף.
      אומרים לאנשים שכסף זה לא הכל אבל לא נותנים דוגמא אישית שזה אכן כך, או שאותם מודלים לחיקוי הם אנשים אמידים שקל להם לדבר.
      הדור הבא רואה אנשים שרודפים אחרי הצלחה חומרית ומעתיק, אני רואה את זה בשיחות שלי עם בני נוער, בדרך כלל הם מתחילים לתכנן את העתיד עם מה שמעניין אותם ואז מהר מאוד אתה רואה שהם מחפשים רק כסף מהיר וחיים קלים בלי לרדוף אחרי שאיפות.
      זה רקוב, ולכן גם הפועל היוצא רקוב= כדורגל רקוב.
      בעולם אידיאלי שחקן כדורגל מקבל משכורת בדיחה ובונוסים גדולים על הצלחות אמיתיות ולא משכורות מנופחות על תפוקה ירודה.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *