הצאצאים של גלזר

מאז התינוקות של ג'רי לא הייתה כאן קבוצה כזאת

פיננסית. גלזר. פיבן. כהן. פרץ. מיכה. ייני. אם היו נותנים לי את דף ההרכב הזה בקיץ ואומרים לי שאיתו נעלה למשחק מול באר-שבע במחזור החמישה-עשר – הייתי אומר שהעונה פיננסית, נגמרה בנובמבר.

עשור. גלזר. פיבן. כהן. פרץ. מיכה. ייני. אצילי שגדל עד הבוגרים במכבי. ארבעה זרים. לא זוכר מתי מכבי פתחה העונה עם ארבעה זרים. הרבה זה לא קרה. נגד רעננה: פיבן. כהן. גלזר. ברסקי. מיכה. ייני. פרץ מהספסל. יכול להיות שזאת העונה הראשונה שהתכנון לטווח ארוך של גולדהארט מתחיל לקבל צורה ופנים. ייתכן שיש גם מהמקריות; בוודאות זה לא רק תוצאה של המגבלות הפיננסיות של אופ"א.

כתבתי כאן בעונת האוסקר שהדבר שגולדהאר מכוון אליו – ובעיקר, אמור לכוון אליו – הוא לייצר תשתית ממשית של פס ייצור לשחקנים מהבית. לא תהיה דרך אחרת למועדון ישראלי לשמור על יציבות לאורך שנים. "תשתית ממשית" פירושו לא שחקנים שגדלים במועדון וממשיכים אחר-כך לקריירות בוגרים בקבוצות אחרות; תשתית ממשית זה הדבר הזה ששייע גלזר צמח בו.

אנשים דיברו אז על עשר אליפויות רצופות של גודלהאר, על שליטה נוסח הכדורסל. לא היה לזה בסיס וגם את זה טענתי אז. זאת השמיות שמוציאה מאנשים חרדה היסטרית ונרפות תפקודית, וזאת היא שמוציאה מהם את ההיסטריה ההפוכה, זאת שבאר-שבע היטיבה לנסח יותר מכול קבוצה אחרת עד היום בארץ. ככה זה, ככל שעושים פחות, ככל שעובדים ומשקיעים פחות, ככל שמאמינים ברדיפה ובכוח עליון – מחרבנים במכנסיים או שונאים מהתחת.

*

אם גולדהאר מכוון לארבע-חמש שנים הישגיות, כתבתי עליו אז, חבל על הזמן. אם הוא ירצה לראות פירות של השקעה מבית, הוא יידרש לעשור. כיוון שזה ייקח עשור. עובדה. באוגוסט גולדהאר סוגר עשור במכבי. שלוש עונות נחיתה והיכרות; שלוש שנות התבססות והנחת בסיס לעתיד; שלוש של תעייה טבעית. אני, באופן אישי, את העשור, מתחיל לחשב אחרי שלוש העונות הראשונות. לא תלמד, לא תדע. שלוש עונות לבנאדם שבא מעבר לים בידיים נקיות, נטול אינטרסים פוליטיים, עבריינים או אחרים למקום כמו ישראל – שבו ככל שאתה יודע פחות אתה מתנשא יותר – זמן סביר לחלוטין.

פטריק ון-ליוון שם בדיוק עבור זה; אורי אוזן כבר לא שם בדיוק בגלל זה. מה גם שמכבי היא לא מנצ'סטר יונייטד; לגיגס, סקולס, בקהאם ושות' לא היה לאן ללכת. אם גדלת במועדון שהוא הקבוצה שאתה אוהד והקבוצה שאתה אוהד היא כרגע בידיים של מנג'ר שעושה אותה מהטופ באירופה – לאן בדיוק תלך (אלא אם כן, אתה נשוי לוויקטוריה ספייס-גירל, אז מתישהו תחתוך)?

איך משאירים שחקן כמו דור פרץ במועדון לקריירה שלמה? או את ברסקי? וזה רק חצי מהעניין: איך גורמים להם להיראות ככה כל הקריירה (אפרופו השמיות הרואה רק את הטווח הקצר)? איך משאירים את איביץ' ליותר מעונה – על אותו עקרון. וזה נכון לוון-ליוון, מנספורד והיתר. ולגולדהאר.

*

גז ולמקלחות. זאת הייתה ההופעה הכי טובה שראיתי מזה שנים. באר-שבע נתנה משחק לא רע. זאת לא ציניות. זה באמת היה ככה. זאת היחסיות שעלולה להטעות ולחשוב אחרת. בקלות הייתה רבע שעה אחרונה במחצית הראשונה שבאר-שבע היתה קרובה לשער. זה אחד השינויים הסמויים הגדולים של איביץ': נפילות המתח והיכולת האלה קרו גם בעונות קודמות. לא אחת הם חירבו משחקים ותמיד חירבו אליפויות. זה לא קורה העונה.

איביץ' אמר, אני אכניס את עטר ושכטר לקלאץ' במאני-טיים. הם ייגמרו את המשחק בשליש האחרון. כששכטר נכנס כבר היה 0:2. עטר נכנס אחרי השלישי. אם זה שהורחק להם, לא היה מורחק – היה נגמר ארבע.

אחד היתרונות בקבוצה של שחקנים מבית בעונות ראשונות בבוגרים, הוא שמביאים איתם הבטחה לא להוריד את הרגל מהגז. מי ירצה להוריד רגל מהגז כשאתה דוהר ככה. זה חלום שמתגשם, אתה צריך להוכיח לו שאתה ראוי להיות חלק ממנו. המאמן שלך עושה רוטציות בינך והצעירים האחרים כדי לשמר את מצב הצבירה הזה שלך. אתה לא רוצה שזה ייגמר. לא דמיינת את זה ככה. הצעירים האלה הם ההבטחה שהקבוצה לא תוריד את הרגל מהגז. מאז התינוקות של ג'רי לא הייתה כאן קבוצה כזאת. אני מסופק אם אותם שחקנים תחת מאמן אחר היו מגיעים לתוצאות שמתקרבות לאלה. אני צוחק, איזה מסופק ואיזה נעליים; נדיר ליפול על מאמן כזה.

*

פתאום. החילופים של איביץ', סטטיסטית, זה לכאורה לא הגיוני. פרץ נכנס מול רעננה? גול. ריקן נגד באר-שבע? גול. וכך הלאה וכך הלאה. כשמחליפים כובשים בכמויות כאלה ובתדירות כזאת, זה כיוון שמרגע מסוים בעונה טובה, פועל כוח האינרציה. האיש לא קוסם. הוא מאמן. הספיקו לי קוסמים. הקוסם האחרון שהיה כאן התגלה אחר-כך כמכשף. פשוט מאמן.

אתה רואה את סאבוריט ופתאום אתה מבין על מה מדברים כשאומרים על העמדה שלו שהיא הכי אנדר-רייטד במגרש. אמאדור, כשהוא טועה, טועה רחוק מהרחבה ולכן הנזק של הטעויות שלו מזערי. הוא לא טועה הרבה. איפה שצריך אותו, הוא עושה את העבודה טוב מאד. אם רוצים להיווכח עד כמה, תזכרו כמה שערים יצרה ההגנה של מכבי בעונות קודמות. תזכרו כמה גולים בישל והבקיע בעצמו טיבי. טיבי הוא מלך כובשי השערים נגד מכבי מאז שהגיע בקיץ 2012. טיבי הוא דוגמה קלאסית לשחקן הישראלי שטועה ליד השער ולכן הטעויות שלו לרוב אינן ברות תיקון. טיבי טועה ליד השער כי הוא מרשה לעצמו לעשות דברים שבלם לא יכול להרשות לעצמו לעשות. הוא גם לוקה מאד באומדן מרחקים ובניתוח מצבים בזמן-אמת. במתכוון או שלא, הוא יותר מדי מופקר. אצל איביץ' דבר כזה לא עובר.

*

הבן של חנוך פיבן הוא הבן של חנוך פיבן; גאון יצירתי כמו אבא. אני שיחקתי עם פיבן האבא באותה קבוצה של "העיר" FC בספורטק לפני עשרים שנה. היינו חלק מאותו דור שגדל במועדון, אני הייתי הכי צעיר. אני יודע מי זה פיבן-האב. הבן? עולה עליו. פיבן-הבן רואה איך איביץ' מתנהג עם טיבי ומבין בדיוק איפה אסור לו ליפול.

הסתכלתי על פיבן-הבן יורד מהמגרש מול רעננה כשהוחלף אחרי פציעה. קור כלבים, גשם שוטף, בית-קברות אצטדיון רמת-גן. פיבן צועד לכיוון הספסל. הוא נעצר ליד איביץ'. בדרך-כלל שחקן, גם אחרי משחק מצטיין, עובר ליד המאמן שלו, מחליקים ידיים, לפעמים חיבוק של חגיגה. פיבן נעצר ליד איביץ', איביץ' מדבר עם פיבן. הוא מסביר לו דברים, כולל בתנועות ידיים. שיחת תדרוך, כאילו עצר את האימון לחדד משהו לשחקן שלו. דקה שלמה. קור כלבים, גשם. הילד בולע בצמא את מה שהמאמן אומר. אני מקווה בשביל פיבן-הבן שהוא מביא עד כמה התמזל מזלו בשלב כזה בקריירה לקבל מאמן כזה. בקריירה בכלל. תקשיב, פיבן-הבן, תגיע רחוק.

*

עונג שבת. לשבת וליהנות. כמו שזה, פשוט. אני מבין שיש את עניין התחרות בליגה. אני אפילו מסכים ולא מתווכח עליו. אבל אני מודה שבאה לי טוב עונה בהנאה ואני מקווה שהיא תימשך, ההנאה. אף אחת משבע האליפויות משנות התשעים ועד היום לא התנהלה ככה. העונה הראשונה עם אברם מזכירה אותה, אבל גם היא לא מתקרבת. העונה השלישית שלו במכבי התחילה ככה, אבל הפחד שיתק את אברם וגרם להפסד המחפיר ההוא בקריית-אליעזר. הקבוצה ששיחקה אז, עם מקאנקי, זוהר ונימני, אתה מסתכל במשחקים שלה מאז – היא לא הייתה צריכה להפסיד אליפות. שנה אחר-כך, קבוצה פחות מוכשרת, עשתה את זה.

עונות הן בעיקר מתח וסבל והמון עבודה, ולעתים גם מפח-נפש. הנאה באה בסוף. הנאה זה בפגרה וגם זה אחרי עונת אליפות. יש כמובן ניצחונות ומשחקים מסוימים של הנאה, אבל אלה הנאות נקודתיות. עונה של הנאה זה משהו לשאוף אליו ואני חושב שראוי לאוהדי הקבוצה הזאת, שהשחקנים ייתנו ערך מוסף של השקעה אחרי מפחי הנפש של שלוש העונות האחרונות, כדי שתהיה להם עונה של הנאה.

*

קואץ'. סקופ שנחשף לראשונה בשידור אצל שלישיית מכביבול בשבוע שעבר ועכשיו נחשף לראשונה כאן. מיד אחרי שהובקע השלישי נגד באר-שבע ואחרי שחגגתי עם אח שלי, ירדתי לקצה היציע לנקודה הכי קרובה לספסל של איביץ'. הוא עמד בקצה התיבה.

“smash and kill them, coach”, צעקתי לו שוב ושוב. לשמוע הוא לא שמע. היה רעש מסביב. אבל את שלי עשיתי. כל אחד הרי תורם בחלק שלו במגרש. דבר דומה לזה, מעולם לא עשיתי. לא קרה שרצתי למאמן להגיד לו משהו על הקבוצה שממול. איביץ' לא צריך לשמוע. הוא היה נוזף בי אם היה שומע. הוא לא צריך היה את הרביעי. יש לו את החישובים שלו, לפחות עוד שני משחקים עם באר-שבע העונה, העונה עוד לא בחצי. גם ככה הורחק להם שחקן. הלוואי וגם אני הייתי אחד מהפעוטות שאיביץ' נוזף בהם קבוע.

כבר כמה שבועות שאני מתכנן את זה. לרוץ ולצעוק לו אחרי השלישי. עצם העובדה שכבר כמה שבועות אני מתכנן את זה, אומר משהו על הקבוצה הזאת ועל העונה. זה בפירוש היה אחד מאותם משחקים נדירים בקריירה של אוהב קבוצה. חיפה בדאבל בקריית-אליעזר. שתי רביעיות בדרבי. אלה פחות או יותר. חיפה היה ניצחון של יריבות ומגרש, והצורך להטביע חותם. דרבי זה ברור. לבאר-שבע נלווה דבר נוסף, אחר. איך אני אגיד את זה – אלמנט ה"בחייאת?!"? הרבה דברים מאד מוזרים קרו בשנים האחרונות. היסטוריה חדשה נולדה, איתה תודעה, עובדות התחלפו באחרות, פייק-פיוז.

שש שנים לפני שהקימו בבאר-שבע אוניברסיטה, גלזר זכה באליפות האחרונה מתוך שש עם מכבי. תלמדו קצת. אפילו באזבי הגדול של דורפן-FC לקח אליפות ראשונה חמש שנים אחרי הראשונה של שייע. גלזר ואלה שגידלו אותו, זאת מכבי. קיצורי דרך היו בשנים ההן רק במרכז "הפועל". הגולדהאר'ס למיניהם שהגיעו עשרות שנים אחר-כך, הופיעו בגלל שם ומותג שנבנה בשנים שכסף לא ניהל כדורגל. מיעוטם התאים, רובם לא. אחד מהם אפילו שידך לחברה מצהלה שאחיה וגיסה עשו מאות-מיליונים את באר-שבע. טוב, הוא תמיד היה ולעד יהיה הבעלים הכי סולידרי בכדורגל הישראלי. מותג מושך טרמפיסטים והצלחות בונות מותג. חוץ מבאר-שבע, שם אליפויות גורמות לנטישת אוהדים בגלל אותה סולידריות הרציקוביצ'ית.

*

הפסד לתת-מודע. בלילה בין רביעי לחמישי היה לי חלום שאנחנו מפסידים לרעננה. אני מאחר למשחק  ואני הולך מהר, כמעט רץ, בכל-פעם אני מתקרב, ואז שוב מתרחק כאילו מישהו מזיז בכוונה את האצטדיון ומרחיק אותו ממני. כאילו אני עכבר מעבדה בניסוי התעללות במבוך. בסוף אני מאחר, אי-אפשר להיכנס לאצטדיון. אנחנו מפסידים. אני מאוכזב מזה שדווקא אחרי באר-שבע קורה הפסד כזה. קבוצה שלא יודעת לרדת מהאולימפוס. כמו העצבים שחטפתי כשבני-יהודה הבקיעו את השני בדרבי הגול-לוגסי. מי חלם מה יקרה אחרי השער ההוא. ואני חלמתי שאנחנו מפסידים לרעננה. איביץ' ניצח גם את התת-מודע שלי.

בונוס. מוטיבציה היא אח ואח צריכה שיזינו אותה מעת לעת כדי שהאש תבער כל הזמן כדי שנמשיך ליהנות. טרבל הוא באמת לא דרמטי ולא בקטע של הנמכת ציפיות. לגביע יש חוק אחד משלו והוא שאי-אפשר לתקן משחק שנדפק. ומשחק יכול להידפק מכול מיני סיבות. דרמטי פחות הוא עניין האפס הפסדים עד סוף העונה. קדימה, כן, שלא תהיה אי-הבנה, אבל בקטנה.

אבל כן, יהיה נחמד טרבל ועבור השחקנים האלה זה גם יהיה בונוס מתוק. הגביע של פאקו לא היה בונוס מתוק; הוא היה חותמת לסופו של פרק והיה מתבקש אחרי שנתיים. הבונוס היה בהופעה והתוצאה בגמר ההוא, תרועת פרידה לתקופה. גביע להרכב שבקיץ היית אומר עליו שהוא מוביל לפגרה בנובמבר – זה בונוס. לשחקנים.

פור. שישה משחקי פור. עשרים משחקים בקופה. תודה למאני-הלאומית, ליושבי הטרנר-קופ, למועדון שקונה שחקנים רק בבארטר, על הפור שנתנו לליגה בכלל ולנו בפרט. נקווה שנעמוד ביעד ולא נאכזב. בינתיים, הרבעון השני מתקדם יפה, בסך-הכול.

סיבוב למיחזור
וואנליינר

תגובות

  • בנצי גורן

    נפלא שדמי.
    תודה ושבת שלום.

    הגב
  • גיא זהר

    לגבי הרפש שזרקת על ב"ש, זה אפילו לא ראוי לתגובה, כנראה חדרנו לך מתחת לעור. אני אתייחס רק לטענה המופרכת כאילו ב93/94 הייתם יכולים לזכות באליפות על חשבון חיפה בגלל שניצחתם אותם שנה אחרי. בדיחה מעולה. עזוב את ה0-5, בוא נחזור ל1:1 בר"ג בו הורחק אלון מזרחי בתחילת המשחק אחרי פרובוקציה של ידידנו איציק זוהר. אפילו אז לא הצלחתם. מכבי חיפה של השנה אחרי, למרות רביבו, היתה חלשה משמעותית בגלל שהיתה ללא רומן פץ (הפרחים למליקה) ואלון מזרחי. ותבדוק שוב, לדעתי שחר לא הבן של חנוך.

    הגב
    • יואב

      אבל העפנו אותם מהגביע, בקריה ואחרי פיגור. נאמר כך- ב94 זה היה צמוד וללא הבדל גדול ברמה וזה הלך לחיפה שהיתה בעונה מטורפת. שנה אחרי? פחח היו ברומרים, סיביליה ונחמנים מול הברקוביצים והרביבואים של הליגה. האליפות הכי מרגשת ומלמטה שיש(וכישלון חיפאי מחפיר פר כישרון). ב96 זה כבר לא היה כוחות לטובת הצהובים והדאבל נלקח ממש על ראשם-בשני משחקים ישירים בו הם מובילים ומפסידים. ממעוף הציפור- 3 אליפויות ושני גביעים(ועוד שני גמרים) בחמש שנים. נראה שחיפה היא זאת שנדחפה באמצע(:

      הגב

      להגיב על יואב לבטל

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

      • גיא זהר

        רביבו היה סוס טרויאני. באמת. אני לא מתווכח שבראייה כללית חיפה של שפיגל היתה כשלון אבל בעונה ההיא, למרות שהעפתם מהגביע (זה המשחק שפץ נפצע? לא זוכר), חיפה היו טובים (ובטח מלהיבים) בהרבה והחמש אפס מהדהד, אין מה לעשות.

        הגב
        • יואב

          המקרה של פץ קרה בסיבוב השלישי/ פליאוף של אותה עונה(בחיפה) והסתיים ב1-1. אז יש לנו 4 מפגשים, 2 תיקו וניצחון לכל קבוצה(כולל גביע). חיפה היתה מטורפת אבל הסגנית הזאת(מכבי) היא אחת מהטובות שהיו בליגה אוור. לא יודע מה טרויאני ברביבו. הוא הבריז למכבי(יחד עם מוני הראל הבעלים/ סוכן המממ) וקיבל בדיוק את מה שמגיע לו, מקבוצה טובה ומחוברת יותר. כאשר לוקחים בחשבון שזאת האליפות השלישית הישירה שהפסיד למכבי, החיוך רק גובר. אצלי מהדהדים שלושה מהפכים עליהם בשנתיים- והכל במאני טיים(פעמיים גביע) ופעמיים- בבית שלהם.

          הגב
    • שי

      הוא לא הבן שלו בוודאות

      הגב
  • שלו

    על מכבי:
    1. בהרכב בו אפשר לשלב חמישה זרים, קשה מאוד לשמר דומיננטיות לאורך שנים.
    בעזרת עבודת חיפוש טובה כל קבוצה עם תקציב סביר יכולה להתחרות על אליפות.

    2. פס הייצור מדי פעם מוציא דור פרץ שנראה כמו מי שיכול להצליח באירופה. אם נהיה כנים,
    רוב שחקני הבית הם לא פרץ, והחשיבות בהצמחת מגה-סטאר בסדר גודל של הליגה חשוב,
    כדי לשמר תחרותיות. אני לא חושב שפיבן יכול להיות בלם באיטליה/אנגליה/ספרד/גרמניה/פורטוגל.
    אני כן חושב שהוא יכול להיות הרכב בכל קבוצה בישראל, וככזה לשכיח את טיבי.

    3. הרבה מאמנים גדולים, חיפשו את הפתרון לבעיות בד"כ בבית. חסר בלם, כדאי קודם להסתכל מה יש באקדמיה,
    ואז להלחליט האם להביא משהו לשנה-שנתיים או רכישה ארוכת טווח.

    4. חשיבה לטווח ארוך אומרת שמיץ' (ושלוחיו) הבין במקרה ממואנס דאבור שצריך לחשוב לתווך ארוך,
    אדון דסה היקר מסיים חוזה ורוצה להמשיך הלאה, מעולה, אנחנו נשמש לו הפלטפורמה להציג את יכולתו,
    אבל במקביל נמצא מראש את המחליף.

    היתרון היחסי של מכבי היום הוא שהיא יכולה להתחיל לתכנן את העונה הבאה,
    היא יכולה להחליט עם מי היא הולכת ואת מי היא משחררת. איזה עמדות צריך לחזק, ע"י זר או ישראלי ובאיזה מחיר.
    בעוד ששאר הקבוצות, עדיין חושבות איך לגמור את ינואר, איביץ' יכול לחשוב על מאי-יולי.
    המערכת יכולה לחשוב מתי לתת לשחקנים חופשת קיץ נורמלית (שכבר לא הייתה מספר שנים),
    מה היעדים לעונה הבאה (מספר שלבים במוקדמות האלופות וליגה אירופאית),
    מתי מתחילות ההכנות ועם מי (אילו שחקנים).

    הגב
  • ברק

    אכן, עונג שבת.
    רק מבקש לחדד, טילוגסי ולא גול-לוגסי.
    ומקווה שיועלה יהלום ואן לייבן להריח דשא של אליפות במהרה

    הגב
  • יואב

    חיים,
    כתבת- איך משאירים שחקן כמו דור פרץ במועדון לקריירה שלמה? אני לא חושב שרצוי וכדאי. מעבר לתרומה המקצועית הברורה, הטובים באמת גם אמורים להכניס כסף רב למועדון. זה המודל הנכון לקבוצה בגודל שלנו. וכן, זה אומר לייצר כל הזמן.

    הגב
  • אורן27

    נפלא, אבל רק לי הכותרת גז ולמקלחות קצת הפריעה..

    הגב
    • קרסקי

      גז ומקלחות - איזו חוסר רגישות... ואף טפשות.

      חשבתי להגיב ברוח זו ובהרחבה אתמול, אך כשנוכחתי שאיש לא הקדים אותי בהערה למחבר בעניין זה חשתי שהבעיה היא כבר מעבר למחבר עצמו. זה הביאני לייאוש. לא הגבתי. שמחתי לראות שהופיעה היום תגובה ראוייה.

      הגב
      • אריאל

        הפרובוקציה היא מפלטם של נטולי הכשרון

        הגב
  • miranda veracruz de la jolla cardinal

    עדיין פחזניות?

    הגב
  • גיא

    אגב, אתה בטוח ששחר פיבן הוא הבן של חנוך? כי הילד עלה בגיל 6 מרוסיה וגדל במשפחה חד הורית, זה קצת משונה

    הגב

להגיב על יואב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *