טרום חגיגות

תרבות = עשרה מאמנים בשבע עונות, ארבע אליפויות

פרולוג. יש משהו לא הוגן בעובדה שאת הטקסט הראשון שלי אחרי האליפות, אני לא מקדיש לחגיגות. אבל גם הגיוני ונכון. חגיגות עושים כשהעונה נגמרת. העונה אולי גמורה, אבל עוד לא נגמרה. מה גם שזאת עונה שבמובנים מסוימים אין הרבה מה להרחיב עליה את הדיבור – עונה שדיברה את עצמה על המגרש. מה כבר יש לומר עליה שלא נכתב לפני ארבעה חודשים.

חגיגה. בכל מה שקשור לחגיגות, זאת היתה עונה מוזרה. הוכרעה רשמית בסוף מרץ, ככה שבהפוך על הפוך, ברובד הרגשי, צריך לתת לה להיספג. ולכן, רוב מה שייכתב כאן הוא סיכום עם מבט קדימה. אבל עוד נרחיב עליה, אל דאגה.

*

בניכוי שני שליש. העונה של מכבי נחלקה לשלושה: עד הניצחון על באר-שבע כולל (מחזור 15); ממנו עד הפליי-אוף; והפליי-אוף. החלק הראשון היה כה מרשים, שהוא ייתר כמעט לגמרי את המשך העונה. רק ביזיון שכמוהו לא היה וספק אם אי-פעם יהיה – היה מונע את האליפות. אבל אפשר לומר שכיחידים, כבודדים, השחקנים במכבי כמעט לא התקדמו ביחס לעצמם בחלקים השני והשלישי של העונה. שוינפלד בקטנה, סבוריט ככל שהתאקלם יותר. יונתן כהן במשורה, גם זה במשחקים האחרונים. אבל כמהות – לא התקדמו.

דבר ממה שקרה מהמחזור החמישה-עשר ועד היום, לא מקהה או מוריד את מה שקרה באותם משחקים. זאת היתה הקבוצה הכי מרשימה שראיתי במכבי בהתחשב בחומר השחקנים שלה. כתבתי אחרי הניצחון על באר-שבע, שאילו היו מקריאים למישהו מאיתנו את הסגל של מכבי במהלך העונה, היינו מסיקים שהיתה עונה סתמית. מקום שלישי גג, בלי פייט על התואר. אתה רואה את הסגל ששיחק במכבי בשתי האליפויות הקודמות, זה לא נראה ככה בשנתיים האלה. הנה עוד דוגמא: התייחסתי כאן בשלב מוקדם מאד של העונה לכמות הכובשים במכבי ופריסת השערים ביניהם. שניים-עשר בשליש הראשון של העונה. שני כובשים חדשים בלבד מאז (מיכה וגלזר).

במאקרו, אולי הנתון המרתק מכול הוא תשעה מאמנים בשש עונות, עשרה בשבע. אילו לא היינו יודעים במי מדובר, היינו מניחים שזאת קבוצת תחתית או אחת עם יומרות לצמרת ובעלים משוגע שמפטר בסיטונות, ונכשלת כל פעם מחדש. קוראים על כאלה מרומניה, יוון או חסוס חיל. לראשונה מזה שבע שנים, המאמן שסיים את העונה, צפוי להתחיל את הבאה. הנתונים האלה לא יכולים לעבור ככה סתם. הם מעידים על משהו. קודם כל, על הכדורגל והכדורגלן הישראליים.

*

כבוד. איביץ' סיפר בראיונות סוף עונה, שהכדורגלן הישראלי "לא עצלן", הבעיה איתו במנטליות, בגישה. זאת דקות קריטית. בגרסאות שונות, היא חוזרת אצלי כאן מתחילת העונה הראשונה של אוסקר וג'ורדי. העצלנות של הכדורגלן הישראלי היא לכל היותר תוצר נלווה, תגובת-נגד. היא ודאי נכונה במקרים מסוימים, אבל היא לא האישיו. הכדורגלן הישראלי מגיב ב"עצלנות" כשהוא נעלב. שהוא מרגיש שהוא קופח. לא נספר. הוא לא באמת מתעצל, הוא שובת איטלקית. איך המאמן לא רואה את מה שאני משוכנע בו? כולם אומרים לי שאני לא טועה. אין בעיה, אני אראה לו. במובן הסלנגי-עברייני של ה"אני אראה לו". רק שהבעיה בשכנוע, לא בלקות ראייה של המאמן.

לכו קראו לאחור כמה פעמים התעסקה התקשורת מתחילת העונה ב"סדרת החינוך שמעביר" איביץ' לעטר, ביחסי-הגומלין ביניהם, באיך עטר הראה לו מה הוא שווה באמת. באתרים פתחו במשאלים "מי צודק": עטר או איביץ'. עכשיו לכו אחורה, נאמר, שבע שנים; אלה רק שמות המאמנים ואנשי המקצוע שמתחלפים. עכשיו תעשו אותו דבר עם בניון. וזה בניון, לא עטר. אם בניון היה עטר באישיות, הוא לא היה זוכה לברכות פרידה לרגל הפרישה מכול מיני שמות מעבר לים ששיחקו אתו בליברפול.

ננסח את זה בענייניות: עטר, כעקרון, לעולם לא יכול לצאת צודק. פה ושם נקודתית, אבל כעקרון, אין מצב. כדי להיות צודק, חובה להיות חכם. אין גם שום יחסי-גומלין סימטריים בין מאמן לשחקן. אין סדרת חינוך; יש שחקנים שמתעקשים לא ללמוד. או פשוט לא יכולים ללמוד.

עטר הוא, במקרה הזה, גם העיקרון וגם להמחשה בלבד. גדולתו של זהבי – שהגיע הזמן להקדיש לו כבר טקסט נפרד – שהוא הראשון אחרי שנים, לשבור את הדפק האישיותי הזה, בכל מה שקשור לרעב להצליח ובמה נדרש לזה. הוא היה גדול אישית, הוא היה לא פחות גדול קבוצתית. לכן הוא היה מי שהוא בארבע השנים שלו במכבי. אני משתמש בעטר דווקא, כי כבר שנה וחצי הוא במסלול התבגרות. באמת. וכי אני באמת אוהב אותו. בגלל זה אני משתגע ממנו, כי הוא חסר תקנה. כמו גור בוקסר.

הכדורגלן הישראלי, כמו הישראלי, לא אוהב שמכבדים אותו. הוא מתעקש שייתנו לו כבוד, לא שיכבדו אותו. דקות קריטית. לקשטן, גוטמן ואלישע לוי היה אותו סיכוי להצליח עם הנבחרת: אפס. אבל רק על לוי הוסיפו כמגרעת שהוא "נחמד מדי". נילסן התייחס לשחקנים בכבוד וכולנו זוכרים מה הוא קיבל בתמורה ומה אמרו עליו. כולנו גם זוכרים מה אמרו עליו אותם אנשים אחרי שנים. המקצועיות של נילסן הייתה שולית בהשוואה לגישה המכבדת שלו. אז הם הראו לו מה-זה.

ויש את עניין מלכות השערים. כבר חודשיים שעטר לא ממש איתנו. חודשיים בהתחלה, חודשיים בסוף – עטר הוא מלך הבעיטות בדלי. וכמה חבל במקרה שלו. כי הוא באמת הוציא מעצמו השנה בגרות שלא היתה בו. הוא אפילו תרם במנהיגות. לראות אותו שמח בגולים של אחרים, זה מופת לפרגון ושמחה אמיתית. אבל כמו במלכות השערים הקודמת שלו, מהרגע שהאליפות העונה הובטחה או נהייתה עניין פורמלי – עטר שבת ממלאכת הבקעת השערים. עדיין עטר הוא מלך השערים במכבי נכון למחזור אחד לסיום. ככה שכקבוצה, הנתון הזה מעיד על החוזק שלה: בכל אחת מהשנתיים הקודמות קיארטרנסון הבקיע יותר והיו גם בלקמן, אצילי ובן-חיים. לפני קיארטנסון היה זהבי.

חזרה לעניינו. איביץ' סרבי. אין לו אלוהים. הוא פגש את אלוהים במלחמה והבין את העניין. עטר חשב שהוא יעביר לאיביץ' מסר? בשמחה, בטוב או בטוב פחות, עטר למד ומה שלא למד, הוא עוד ילמד. או שכבר לא ילמד לעולם. במקרה כזה, הוא יעזוב הקיץ. אצילי אותו סיפור.

*

מאמן-שחקן. כל מה שקרה לחיוב עם מכבי מאז הניצחון על באר-שבע, כולו איביץ'. כמובן, שגם לפני כן, זה היה איביץ', אבל בחלק הראשון של העונה השחקנים התרוממו יחד אתו. מאז, הוא דאה לבד. אני מסופק כמה לשחקנים האלה יש את היכולת להתרומם יותר. לכן אני מתעכב על זה. בגלל הרלוונטיות לעתיד. ספק גם כמה יכולת הדאייה שלהם ממושכת בהשוואה לשלו. את זה נראה בעונה הבאה.

אני אומר, הנחת היסוד לעונה הבאה היא שכבודדים, לא תוציא מהם יותר. אני לא חושב שראיתי מאמן עם כזאת שליטה בקבוצה, בהתחשב בתוצאות. השחקנים באמת נראו "שחקנים" בהצגה של איביץ'. הרכבים משתנים, כוכבים פצועים או פותחים על הספסל – אותן תוצאות.

הדבר החיובי היחיד שנותן הפליי-אוף וביתר-שאת ההפסד לבני-יהודה, שאם עוד חסר לאיביץ' מעט חומר לדעת איפה הוא נמצא ומי השחקנים שלו – החסר הושלם. מעברו השני של ההפסד לבני-יהודה, ניצב המפגש שבועיים קודם, גם כן מול בני-יהודה. נגמר 0:2, עם שער בדקה התשעים. צריך היה להיגמר חמש או שש. כל חוסר המחץ והאונים שמאפיינים את הקבוצה הזאת כבר כמה עונות, כולל בחלקים בנוכחית, הופיעו שם בשיאם. שוב בשיאם. אם משהו חוזר על עצמו בעקביות, הוא סימפטום למשהו עמוק יותר. ה"משהו העמוק" הוא הגישה. כששחקן מחזיק מעצמו מישהו שהוא לא הוא, כשהוא מחזיק בתודעה שגויה, הוא – מתחת לשכבות – גם קצת פחדן ובעיקר חסר יכולת להתמודד. שתי תכונות שאת הביטוי הישיר שלהן בכדורגל מקבלים בחוסר מחץ.

תתקנו לבד. זה היה סביב הדקה השבעים בהפסד לבני-יהודה, כשאוהד לידי זעק, למה איביץ' לא עושה חילוף?! הוא לא מחליף בכוונה, אמרתי לו, הוא מלמד אותם שיעור. התרעומת של האוהד היתה מוצדקת. השיעור עוד יותר.

אני בכנות לא חושב שאיביץ' סובל מחוסר בחומרים. ומי אני בכלל, קטונתי. הבנאדם תופעה. אבל תמיד טוב ללמוד גם על רטוב. לכן אהבתי את העובדה שהוא עצר בשני חילופים. החילוף השני היה בדקה חמישים-ושתיים. אני מניח שאת תחושת הבוז שאני הרגשתי, גם הוא הרגיש. אולי לא כ"בוז", בכל-זאת, הוא המאמן, אבל תרעומת, נאמר, עצבים או מיאוס – ודאי. ולכן, הוא עצר בחילוף השני. אתם מבשלים את הביזיון הזה, אתם תתקנו אותו. או שתתבזו.

המאמן צדק. לא, הבעיה בהפסד לא היתה בשוער המחליף. הבעיה בשערים שמכבי לא הבקיעה בשני המשחקים בפליי-אוף מול בני-יהודה, שיפודי הכבשה השחורה, היא אותה הבעיה שכבר כמה עונות אין לה תחליף ופיתרון. מין אלמנט קבוע כזה, שחומר השחקנים הקיים לא מסוגל כנראה לצאת ממנו. חומר השחקנים מתחלף, אבל האלמנט פחות או יותר קבוע. ככה שזה מעבר לסתם מי השחקנים.

*

אלמנט. אני מודה שלא נתפס בעייני עניין חיפוש המוטיבציה הזה. כלומר, אני מבין אותו. אני לא מקבל אותו. לשחקנים ניתנה הזדמנות ככל הנראה היסטורית וסביר שחד-פעמית בקריירה לסיים עונה בלי הפסד. נשארו להם עוד ארבעה משחקים. אילו הם היו מפסידים משחק על יכולת, אפשר לקבל. אבל לא היכולת היתה הסיפור מול בני-יהודה. ממילא, מכבי הוכיחה העונה שפערי יכולת הם לא העניין. בגביע – אפילו שאני מתרגש פחות מההדחה בחצי-גמר – בעטתם. מה שהפריד ביניכם לעונה כמעט היסטורית וסביר שיחידה מסוגה בקריירה, הוא לגמור עונה בלי הפסד. מה יותר מוטיבציה מזה. וזאת הבעיה, כשהדיבור על המוטיבציה הנדרשת הופך לכה מהותי.

דן גלזר מספר על הרצון להבקיע שער ראשון בבוגרים מול בני-יהודה – הוא גומר את המשחק במחצית. ייני מסביר איך השחקנים מדרבנים את עצמם – הוא מאבד שחקן בדרך לשער השלישי. יש באזז כלשהו סביב דור פרץ על אירופה – פרץ כבר כמעט ארבעה חודשים לא משחק. פרץ היה שווה כל מילת מחמאה שקיבל. באמת לא היה במכבי שנים שחקן כה משפיע בעמדה שלו. אלון ברומר היה כזה, אבל ברומר סיים קריירה מהר בגלל פציעה. אבל בהשוואה לאיך שהיה בחצי העונה הראשונה, פרץ הלך אחורה. בהשוואה לאיך שפרץ נראה עד לפני כארבעה חודשים, הוא כבר כמעט ארבעה חודשים לא משחק.

דור מיכה עסוק הרבה בזמן האחרון בעניין תואר שחקן העונה. הדיבור עליו בהקשר הזה כמה שבועות, הוא עצמו נדרש לזה, לבסוף הזכייה בתואר. בתווך הוא נפצע. מיכה כל-כך אטי בכניסה שלו לכל עונה, שהוא לא מבקיע בשליש הראשון של כל עונה כמעט בקביעות. לדעתי, בכל הקריירה הוא לא הבקיע יותר מחמישה בעונה וגם זה היה בעונת הטרבל לפני ארבע שנים. זה מצחיק, כי במשחק הראשון שלו בבוגרים, הוא הבקיע, ועוד אחרי שקם מהספסל. טרגי, אך מייצג, גם את העונה הזו מיכה יסיים כנראה עם ארבעה שערים. למיכה היו השגות על הטיפול של ג'ורדי בו. הוא סיפר את זה בראיון לפני כמה זמן. ג'ורדי עשה איתו ככה, איביץ' עושה איתו ככה.

אני לא בהכרח חולק עליו, כיוון שזה לא ממש העניין. העניין הוא הצורך להשיג השגות. תהיו בני-אדם; בנאדם נתן לך כל-כך הרבה, היה שותף לקידום שלך. שתוק. הוא לא היחיד. כמעט בכל ראיון עם דאבור מאז שיצא לאירופה, הוא מדבר על העוול המסוים שהקבוצה עשתה לו. אתה מתחיל עוד חודשיים בליגה הספרדית, אתה אחרי חמש שנים נהדרות בשווייץ ואוסטריה. לא היית מגיע לאן שהגעת, לביצועים ולרמות שהגעת – לולא העונה וחצי עם אוסקר וסוזה. אל תגיד "תודה", לפחות אל תגיד כלום. זה שעיתונאים שואלים אתכם, זה שהם דורשים אתכם להשוואות – לא אומר שאתם חייבים לזרום עם זה. והכול יחד, כל הנאמר כאן, חוזר להתחלה; לסוגיית הכבוד.

*

יאללה הלאה. את הנטל ממיכה חייבים להוריד. התלות בו לא בריאה; לא מעצם התלות ולא מעצם מי שהוא ספציפית. אני מניח שניקוליץ' עשוי היה להיות הבנאדם הזה. אני לא בונה על ניקוליץ' לעונה הבאה, כי אין מה לבנות על שחקנים אחרי פציעות כל-כך ארוכות. זה לכל היותר הימור. קצת מצחיק שאתה קורא שבמכבי מתלבטים אם להמשיך עם אופואדו כי הוא נפצע הרבה, אבל מחכים בציפייה לניקוליץ' שלא שיחק דקה. גולסה כבר הוכח כשחקן "חיים מפציעה לפציעה". הוא וויטור הם שני השחקנים הכי מדוברים שפגשתי בחשיבות שלהם לקבוצה בלי לשחק. בנפח שהם תופסים. הם כל הזמן אוטוטו חוזרים, הם תמיד בוכים מהתרגשות. תחבר את שניהם יחד – לא תקבל עונת משחקים שלמה.

אחת הבעיות עם שחקנים מסוגם של אצילי ועטר, היא בחוסר יכולת ההתמודדות שלהם עם משברים, ביציאה האטית להחריד מתקופות בעייתיות. אם בכלל הם יודעים לצאת ממנה. הבעיה כפולה, כי הם מכניסים את עצמם למצב הזה מלכתחילה בגלל התלישות והסיפור שהם מספרים לעצמם. מלכוד. אחרי העונה הזאת, לך תדע מה יחשבו אצילי, ריקן ועטר על עצמם.

וחייבים סקורר, בליץ-גולר אמיתי. יכול להיות שגם פה, התשובה מהבית, דרך אחד המושאלים. אני תמיד מאמין ששחקן בית עם אופי מתאים, ייתן לנו יותר גולים. הבעיה שכאלה יש מעט, אם בכלל. מאז דאבור לא היה למכבי חלוץ הום-מייד.

אירופה היא עניין להגרלה. אירופה תשפיע על הליגה. ממש לא לחוץ לי להגיע לצ'מפיונס. אני איש ה"לחם והחמאה". עוגות זה נחמד, מאד נחמד, אבל קודם לפחות עוד אליפות. כמו בפעם הקודמת.

*

Happy-log. עשרה מאמנים בשבע עונות, ארבע אליפויות. זה מעיד גם על התנהלות נכונה של מועדון. של בעלים. אין מצב אחר. במסיבת העיתונאים אחרי הבטחת האליפות נגד חיפה, הייתה המילה "תרבות" זאת שחזרה הכי הרבה פעמים בדברים שאמר גולדהאר בתשובות לעיתונאים. כן, אנחנו מכירים את הביטוי הזה ואת החזרה התכופה עליו בארץ. עזבו ארץ, בקבוצה שלי. היה עוד בעלים שהשתמש במילה הזאת באותה תדירות. אחד יודע על מה הוא מדבר, הוא מתכוון לזה; הקודם, לא ידע על מה הוא מדבר כעיקרון, כדרך-חיים. הוא מחובר למציאות כמו פליי-סטיישן למשחק כדורגל אמיתי.

איביץ' התחיל את מסיבת העיתונאים בהצגת כל אנשי הצוות שלו. עבר אחד-אחד, כל אחד והתפקיד שלו. ענה לכמה שאלות-קלישאה. ואז נשמעו דפיקות רמות בדלת שאחריהן הוא נרטב. את כל זה תוכלו לקבל במהדורת צילומים וסרטונים חגיגית לכבוד האליפות – בקרוב בדה-באזר.

פעם ראשונה בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שאליפות מוכרעת ביום של גשם. פעם ראשונה בהיסטוריה שהיא מוכרעת במרץ. פרק הזמן הקצר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי מרגע כניסת שעון קיץ להכרעת האליפות – פחות מיממה! לא הייתה אלופה כזאת; גם בקיזוז של הליגה הישראלית – כזאת לא הייתה. בעולם. בהיסטוריה.

וואנליינר
ילדותי השנייה

תגובות

  • אריק האחר

    תודה על פוסט יוצא מהכלל
    כל מילה ! ויש הרבה מהם.
    כעיקרון עטר עשה שיפור העונה בגישה אבל עדין העטר קופץ ממנו
    ביחוד מאז שהתחיל הדיבור על החוזה שלו.
    מכבי חייבת כהגדרתך בליץ-גולר
    השאלה הגדולה איפה מוצאים כזה
    ( שכטר שוינפלד וגם יהונתן כהן הם לא בהגדרה הזאת )
    מה בלומפילד יתן לנו בעונה הקרובה לדעתך ?

    הגב
    • חיים שדמי

      אהלן אריק.
      אל"ף, תודה.
      בי"ת, אני גר חמש-מאות קו אווירי מבלומפילד. אני עוקב מהמפרסת שלי אחרי כל פיפס בבנייה, אחרי כל גרגר אבק. ומהמקום הזה אני אומר לך שאין לנו יכולת באמת לדעת מה יעשה לנו בלומפילד.
      הרי אני יכול לשרטט תרחיש איך זה הולך להשפיע לטובה, אבל באותה המידה גם מהלך הפוך. ע"ע סמי הוספיס. מה גם, שמחר יכול לקרות פה הבלגן התורן הקבוע והוא עלול לטרוף את הקלפים.
      אבל לא זאת המהות בהקשרנו. הוכיחו כבר אצטדיון רמת-גן ונתניה, לצד בלומפילד, שהמיקום, לאורך זמן, לא משנה למכבי. אנחנו הקבוצה היחידה שזכתה באליפויות בשלושה אצטדיונים ביתיים.

      הגב
      • אחד העם

        למה שלושה?
        מה עם איצטדיון המכביה?

        הגב
  • רועי נ

    כתבה נוקבת כתמיד.

    אבל יש לי תחושה שאיביץ מסתיר משהו. כאשר שאלו אותו בראיון האחרון (והראשון למעשה מחוץ לפורמלים של המנהלת) האם הוא ממשיך בעונה הבאה במכבי, הוא עשה פרצוף מעורפל ואמר שכדורגל זה ספורט ועסקים.

    בלי איביץ, זה לחלק את כל הקלפים מחדש, ולך תדע מה יצא לך, כי הסגל בינוני למדי. גולסה/ניקוליץ/אצילי/מיכה פצועים, עטר זה עטר, שכטר כבר זקן ונראה עם שפשפת כל הזמן, שרן זקן, דור פרץ נחלש, צ'יקו פצוע ו/או משחק לסירוגין בלבד, שויינפלד חמוד בנחישות שלו אבל נראה יותר כמו שחקן פורנו (ציטוט מרון קופמן) מאשר שחקן כדורגל, דסה ורייקו בדרך החוצה, גלזר גרזן לוחם אבל תרומה אפסית למשחק ההתקפה, קנדיל סביר, לא יותר, סבוריט בסדר לליגת העל, פיבן בסדר אבל קצת נמוך למשחק ראש של בלם, הבלם הברזילאי עדין אניגמה, טיבי התאושש אבל כללית בדרך למטה ולא צעיר, יונתן כהן מרשים בהתקפה אבל נעלם לפרקי זמן ארוכים ותרומה אפסית למשחק ההגנה, אבי - מוטיבציה - ריקן לא יציב ואי אפשר לדעת מה תקבל ממנו, וכו'.

    הגב
    • יואב

      מה שכתבת כאן באמת על אחריותך. גם בהקשר איביץ(המופרך עד מאד) וגם בניתוח הפרסונלי המאד מאד ביזארי שלך.

      הגב
      • רועי נ

        גם במשחקי הכס היו אלמנטים רבים של ביזאר, AND YET הסדרה זכתה להצלחה כבירה.

        הגב
        • יואב

          בלי צחוק, אני חושב שבעניין מצב הסגל ועתודות המושאלים והנוער, מצבנו מעולה, בטח בהשוואה לענקיות הכדורגל איתן אנחנו מתמודדים. ויש לנו עוד חלקי חילוף להשאיל להן,, שיספיקו להן לפליאוף עליון. ותמיד מאמן הוא קלף מכריע. הראש של כולם(כולל איביץ) כבר במוקדמות של היבשת(עיסקת בן ביטון מאשדוד היא הרצון שלו). הוא ישאר איתנו לפחות לעוד עונה. ככה אני מעריך. אני לא מזהה פרמטר אחד בו אנחנו נחותים כמועדון וכקבוצת כדורגל מול המתחרות שלנו, בטח עם בלומפילד המשופץ.

          הגב
          • יואב

            נ.ב
            מצאתי פרמטר- מתקן האימונים בשאיפה לאישור העיריה ושיפוצו בהקדם(:

            הגב
          • גיא זהר

            דן ביטון. את בן אתם לא רוצים (ולדעתי גם לדן אין מה לחפש אצלכם)

            הגב
            • יואב

              גיא, צודק כמובן.

          • yaron

            אני ממש מקווה שאיביץ' נשאר, לא רגוע עד שתתחיל העונה.
            מסכים עם שאר הדברים כל עוד מדובר בליגה, לבתים לא יהיה קל להגיע כמו שאף פעם לא היה קח בייחוד אם בלומפילד לא יהיה מוכן למוקדמות כמו שאני מעריך שיקרה.

            הגב
    • yaron

      טוב,
      במקום הראשון - "פרץ נחלש"
      במקום השני - סבוריט "בסדר" לליגת העל.
      נעצור כאן.
      מקווה שלא יגנבו לנו את כל הבינוניים והחלשים האלה.

      מסכים לגבי איביץ' - עד שלא אראה אותו פותח עונה לא אהיה רגוע.

      הגב
    • אחד העם

      איביץ' מכין את העונה הבאה כאילו הוא נשאר כאן, וחום על הצעה שלא יוכל לסרב לה, כאילו אינו מכין את העונה הבאה...

      הגב
    • ניב

      מי זה הבלם הברזילאי?

      הגב
  • שחר התל אביבי

    ברגע שמכבי מצאו את הרוכש המושלם - גולדהאר, שנשאר לטווח ארוך, משקיע תשומת לב בקבוצה ומוכן לשים תקציב גבוה בהרבה מהמתחרות גם אם הוא מפסיד כסף, זה נתן למכבי יתרון על הליגה. קצת דומה לחיפה בעשור הקודם ששחר והניהול שלו נתנו פור על הליגה. באר שבע היא סוג של מתחרה אבל יש הבדלים גדולים בתקציב, בתשתיות, במסורת, בהשקעה בנוער וכדומה

    הגב
    • Ollie Williams

      אני חושב שהעונה הנוכחית ומגבלות הפייר פליי שלה הוכיחו שזה הרבה יותר מרק לשים יותר כסף מהמתחרות.
      זה בעיקר איפה ואיך להשקיע אותו.

      הגב
      • שחר התל אביבי

        כמובן,
        אבל אם יש לך כפול, זה לא מזיק :)

        הגב
        • yaron

          ברור שזה לא מזיק, אפילו מועיל :-)
          שתי נקודות בכל זאת:
          1. מכבי הגיעה לתקרת התקציב שלה (שתגדל קצת עם בלומפילד). הפער יישאר אבל הוא לא בלתי מוגבל כמו שרבים חשבו בטעות.
          2. ב"ש בשנים האחרונות עם איצטדיון חדש sold out והופעות באירופה. ניהול נכון אמור לאפשר להם להיות מתמודדת ראויה בכל שנה למרות הפערים.

          הגב
    • אחד העם

      ההבדלים הגדולים הם בהשקעה בנוער ובמנגנון הניהולי/מקצועי.
      בשכר השחקנים אין הבדלים כאלו גדולים, וככל שישנם, הם ברובם נובעים מיתר הכנסות ביחס למתחרים (מרצ'נדייסינג, אירופה, ועכשיו גם הכנסות מכרטיסים).
      לרוב הליגה, אופק התכנון הוא העונה הבאה.

      הגב
  • yaron

    "הכדורגלן הישראלי, כמו הישראלי, לא אוהב שמכבדים אותו. הוא מתעקש שייתנו לו כבוד"
    לא יכולת לנסח את זה מדוייק יותר.
    צריך לזכור שזה נכון גם ברמת מאמנים, בעלי קבוצה ובכלל בחברה הישראלית.
    אולי אני נאיבי אבל במכבי כן אני רואה שינוי שמתחיל כבר בקבוצות הצעירות, אבל בנושא הזה קבוצה אחת לא תשנה את המצב הכללי.

    הגב
    • אחד העם

      ראה את ניצני השינוי: ב"ש החלה לשנות גישה במחלקת הנוער, מניח שזה יחלחל הלאה .

      הגב
      • yaron

        אני מאוד מקווה שזה אכן יחלחל הלאה. זה מצריך הרבה סבלנות וגם יציבות בצוות המקצועי בקבוצה הבוגרת. לאו דווקא יציבות של אנשי המקצוע (כמו שאנחנו רואים במכבי) אלא יותר בפילוסופיה.
        לפי מה שקראתי יש להם חמישה מאמני pro מספרד במחלקה.
        הזוי, חמישה מאמנים שיכולים לאמן בליגת העל... מראה לנו כמה בלתי נתפס המרחק ביננו לבין מועדונים מקצועיים באירופה.

        הגב
  • הצרפתי האמיתי

    גור בוקסר-גדול. #מאלף
    "תודעת מציאות שגויה" כל כך דור פרץ. היה שלב שנדמה שהוא החליט שהוא יכול ללמוד

    הגב
  • פרילי

    אגב בניון עשה היום חתיכת סללום מול אתלטיקו שבסופו עשה צ'יפ ששם שחקן לבד מול שוער, הם רגילים לזה אבל ממסי.

    הגב
  • Dr.van nostrand

    תמיד לנו לעונג ותמיד מעניין ומנוסח יפהפה.

    בשורה התחתונה- ליגה בלי פלייאוף אמיתי זה מתכון בדוק לשלטון מונופוליסטי של מועדונים עשירים ובהרבה עונות גם אין שום עניין, אפילו למראית עין.
    כמו כן, כאוהד ספורט הספיק לי להתבונן רגע בטבלה בנובמבר ולהבין שהעסק גמור ומאז לא הטרחתי את עצמי ולו לשנייה אחת בצפייה כלשהי בעיסוקי הליגה המקומית שאני דווקא כן מסמפט.

    למרות כל זה, את המשחק של חיפה מול נתניה כן אראה כי יש פה התמודדות ישירה ומסקרנת על המטרה היחידה שעוד נותרה לקבוצות האלה מאז ספטמבר, בין אם התכוונו להגיע לשם מלכתחילה או לא.

    אז אולי האליפות היסטורית ומרשיה מבחינת כל מיני נתונים, אבל בתכל'ס...היה משעמם, מתיש והרגיש לגמרי מיותר כל העונה הזאת.
    וזה בעצם מה שקובע. ההרגשה שאוהדי הספורט יוצאים איתה.אפשר לכתוב כמה שרוצים אך לא ניתן לעבוד עלינו.
    היה על הפנים, כמו כל שנה בעצם.
    22.5

    הגב
  • טרנטה

    שאלת בלומפילד. האם לא יהיה גג גם ליציעים 2 ו 13 ?

    הגב
    • yaron

      למיטב הבנתי לא.
      תהיה הכנה לגג בשניהם. חוסכים בכסף ובזמן על מנת לעמוד בלוחות הזמנים שלהערכתי ממילא לא יעמדו בהם.
      בלומפילד יהיה מוכן במקרה הטוב לאחר פגרת החגים. נשמע לא רציני אבל יכול להשפיע אם נהיה באירופה או לא.

      הגב
  • פאןפאן

    כתבה נהדרת. ניתוח האופי של השחקן הישראלי (למרות המיקוד בעטר) מדויק ומכאיב. זה מה יש לנו כאן :-(
    גם לי משום מה היה נדמה שאיביץ' מעניש את השחקנים מול בני יהודה. מעניין
    לגבי פרץ אני לא מסכים - נתן חודש חלש מקסימום חודש וחצי. פלייאוף עליון הוא היה בעל הבית על המגרש!
    איביץ' כאן בעונה הבאה וכל ניסיון לצייר את זה אחרת הוא קשקוש בלבוש. מתנה בשבילנו אחרי 7 עונות של בוס חדש בשכונה כל עונה. בעונות מסוימות זה היה הגרוש ללירה שהיה חסר לנו גם לאירופה וגם לקפיצת מדרגה. הלוואי גם בעונה הבאה
    הניתוח של מקורות המוטיבציה לא ברור לי. הליגה מוכרעת במרץ, אתה יודע שהשחקן הישראלי נוטה להוריד רגל מהגז ואתה מתרעם על זה שהם דיברו על זה וחיפשו מנועי חשק להמשיך ביכולת? מה עוד שזה עבד להם עונה שלמה למעט משחק אחד מנחוס
    בוא - לא כולם זהבי. גם קבוצות אדירות משופעות שחקנים אירופאים רעבים ללא משחקי תנו-לי-כבוד לא הצליחו בזה אז על מה תלין?

    הגב
  • צור שפי

    אינני בטוח שהבנתי את כוונתך במשפט שמדבר על עשרה מאמנים, שבע עונות וארבע אליפויות כאינדיקטור להתנהלות נכונה של הנהלה או כתרבות. אם הכוונה היא שלמרות תחנת הרכבת בעמדת המאמן השורה התחתונה מבחינת תארים היא חיובית - אני מסכים בערבון מאוד מוגבל. אם אתה רואה בתחנת הרכבת הזו משהו שצריך לשאוף אליו מהבחינה המקצועית - אינני מסכים כלל. נדמה לי שעם יותר יציבות בנקודה הזו (ערך יסודי בניהול נכון) באר שבע לא היו חוגגים שלוש אליפויות רצופות. נדמה לי גם, בלי שאני מכיר לעומק את המועדון, שחוסר היכולת של ג'ורדי לייצר רציפות כזו היה מרכיב משמעותי בכשלון היחסי שלו בשלוש עונותיו האחרונות וגם בסיום הקדנציה שלו.

    הגב
    • אחד העם

      לא מסכים איתך.
      אתה נמצא במלכוד מובנה. אם תצליח ותבחר מאמן צעיר טוב והוא יוכיח עצמו כאן, הוא יעורר עניין באירופה , שהיא משאת נפשו האמיתית.
      מה הפתרון שלך? להביא בינוניים?

      הגב
      • צור שפי

        יכול להיות שיש מלכוד, כמו שכתבת. יכול להיות שניתן להתגבר עליו, למשל באמצעות החתמה על חוזה ליותר מעונה אחת מראש. בכל מקרה תחנת הרכבת הזו היא במקרה הטוב אילוץ ולא אינדיקציה חיובית למשהו.

        הגב
        • Ollie Williams

          אוסקר גארסיה, פאולו סוזה ופטר בוס היו חתומים ליותר מעונה אחת.
          יוקנוביץ' היה חתום לעונה מלאה.
          גם שוטא ו-וידיגל אבל זה סיפור אחר.
          כך שהעובדות לא ממש מסתדרות.

          מעבר לזה, פספסת לחלוטין את הנקודה של שדמי. או לפחות סובבת אותה לכוון קצת מוזר.
          ברור לחלוטין ש 10 מאמנים ב 7 שנים זה רחוק מהאידיאל.
          אבל אם למרות זאת הבאת 4 אליפויות (וגם ב 3 שלא לקחת לא היית קרוב בכלל להתרסקות שב"ש חווה העונה), כנראה שמשהו במערכת כולה עובד כמו שצריך.

          הגב
          • אחד העם

            אבל היה להם סעיף יציאה
            ומכל מקום, זה לא רעיון טוב להחזיק מאמן בכפיה
            לפחות מכבי עשתה כסף טוב מדמי הפיצוי בעבור יוקה ובוס

            הגב
    • חיים שדמי

      אהלן איש יקר.
      מסכים איתך; לו היו נשארים מאמנים - אין 3 אליפויות לבאר-שבע. על הסיבות למה לדעתי מאמנים לא נשארים הרחבתי בעבר. בתמצית, אין מה להציע להם מקצועית בישראל. תקרת זכוכית נמוכה. זולת פאקו שכנראה רצה להישאר.
      אין כאן שום נקודה חיובית בקשר למועדון. הוא כמעט לא צד במשוואה הזאת. מה כן? זה אולי רלוונטי למחלקות הנוער, לארגון וניהול.

      הגב
      • yaron

        בודאי שיש, מכבי היא קבוצה לא רעה בכלל להזנקת הקריירה.
        אני לא חושב שאיביץ' מחפש קבוצה בזמן שהוא מתכונן לעונה הבאה אבל אני בטח שהוא על הראדר של לא מעט קבוצות.
        הסכנה שיקבל הצעה שקשה לסרב לה ממשית.

        הגב
      • צור שפי

        תודה על התגובה חיים. מעניין אם ניתן יהיה פעם להביא לכאן (למכבי או לקבוצה אחרת) מישהו מהצד השני של הגבעה, אחד שכבר עשה וראה הכל ושיגיע לכאן בגלל איזה סנטימנט ייחודי ו/או המון כסף (כמו שחקנים שמשחקים בקטאר). מישהו כמו ראניירי או פלגריני...

        הגב
        • חיים שדמי

          במקרה הטוב - כעשור.

          הגב
  • אורי

    לא רק השחקן הישראלי מתקשה לייצר מוטיביציה עצמית כשאין על מה לשחק - ראה ההתרסקות הקולוסאלית של פסז' בחודשיים האחרונים

    הגב
    • Dr.van nostrand

      אורי,
      ראה את רוב הקבוצות בכל העולם שמשלב מוקדם אין להן מטרות ממשיות.
      הן מתבזבזות ומשתכשכות במים הרדודים והמשמימים של טבלאות ארוכות ועונה לא נגמרת.
      אז פה ושם יש לך קבוצה שמבליחה כמה הופעות טובות ברציפות.
      יש בעייה רצינית ואף אחד לא מדבר עליה.
      השיטה בליגה פשוט לא מתאימה לימינו מאף בחינה. היא גרועה ונכשלת בכל פרמטר.
      כל ילד בכתה ז מבין זאת בקלות.
      אבל אסור לדבר. כי זה יהיה נגד דת הכדורגל ושלטון התאגידים מנהלים את האימפריות העשירות.
      זה העולם, מה נעשה...

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *