תינוקות באזבי: פרגי עושה זאת שוב בזמן פציעות

תינוקות באזבי מנסים לדבר על כדורגל למרות השבוע הקשה שהיה עם פרגי.

רסס   סאונדלקאוד 

נשמח אם גם תיכנסו שנייה ללינק לסקר השנתי ותגידו לנו מה אתם חושבים שצריך לשפר בפודקאסט.

 

לינק לסקר

 

טל הרמן עם כמה מילים

מנצ'סטר יונייטד בתחילת ועד אמצע שנות ה 80 היתה קבוצה מאוד אטרקטיבית תחת שרביטו של רון אטקינסון.
שיחקו בה כמה שחקנים נהדרים, התקשורת היתה מאוהבת באטקינסון הסגנוני והוא סיפק להם את הסחורה.
האיש אהב את החיים הטובים, אהב את אור הזרקורים, זו היתה מסיבה אחת גדולה איתו, עם יונייטד שלו, אבל, שנים שבהם בסופו של דבר יונייטד היתה חסרה את הגרוש ללירה או נורא הרבה יותר, ראתה מקרוב איך ליברפול זוכה באליפויות פעם אחר פעם.

היו כמה סיבות שגרמו לכך שבכל פעם יונייטד היתה קרובה אבל לא קרובה מספיק בכדי לזכות באליפות.
הטענה העיקרית נגד יונייטד ההיא היתה שזה בגלל תרבות האלכוהול שהיתה בקבוצה, קבוצה של שתיינים, ואכן זו היתה הקבוצה, אבל לא רק היא, גם בליברפול היו שתיינים לא פחות גדולים וזו היתה הנורמה של כל השחקנים והקבוצות דאז בכדורגל האנגלי.
אלא זה היה יותר בגלל סגל לא מספיק עמוק מבחינת איכות כמו ליברפול, לא מעט פציעות של שחקני מפתח אבל גם כי רון אטקינסון בסופו של דבר נכשל מלדעת לנצל את הסגל כולו כמו שצריך.

הבעיה של אטקינסון היתה שהוא היה מנג'ר מצויין בעיקר כלפי שחקנים שסיפקו עבורו את הסחורה כאן ועכשיו, אבל מי שהיה פצוע או בכושר ירוד, אטקינסון לא נתן לו את ההרגשה שהוא חלק מהקבוצה, לא היה מקובל, לא מוערך וזה השפיע.
כאשר אטקינסון היה צריך את אותם "דחויים" מקודם, הוא לא קיבל את אותה התפוקה כמו שקיבלו המנג'רים של ליברפול.

Man – management, זה כל הזמן קם ונופל על ניהול שחקנים, על ניהול אנשים, בגלל זה אלכס פרגוסון הוא הגדול מכולם, כי הוא ידע לקרוא וידע לגעת בכל אחד אחרת, לפי הצורך, לפי האופי.

פרגי ידע לתת את ההרגשה לכל אחד במועדון, החל ממחלקי התה או הנשים שעובדות במכבסה, שיש לו תרומה חשובה ביותר להצלחה של הקבוצה, כי זה מתחיל מהדברים הקטנים.

שחקנים ששיחקו תחת פרגוסון, במיוחד שחקנים מדרג שני או שלישי ברוטציה ידעו לספר על שלפעמים כשפרגוסון היה מפרסם הרכב וסגל והם לא היו נמצאים בו, הוא היה ניגש אליהם באופן אישי ואומר להם שגם במשחק הבא הם לא יהיו בסגל, ושהוא עושה זאת כי הוא בונה עליהם במיוחד להרכב של המשחק שלאחר מכן, שיתכוננו אליו.
אז בבת אחת מדיכאון של לא להיות בסגל ל 2 משחקים קרובים הם היו מקבלים משב רוח של חשיבות, בכל זאת פרגוסון בונה עליהם למשחק ספציפי, ככה הוא היה שומר את כולם דרוכים ועם מוטיבציה חיובית.

לפני שבועיים וחצי יונייטד שיחקה נגד ווסט ברומיץ', מוריניו העלה את ההרכב הכי בכיר או ההרכב המועדף ביותר עליו, או כמעט מועדף עליו באופן מלא, במיוחד בכל הנוגע לחלק הקדמי, מהקישור והלאה.
זה היה משחק רע, יכולת עלובה, משחק חסר תשוקה של השחקנים.
לאחר המשחק מוריניו התפוצץ, דיבר על שחקנים שאיכזבו, שחקנים שסיבכו לחינם את המשחק.
ההרכב שעלה מול ברומיץ' מהקישור ומעלה כלל את:
פוגבה, מאטיץ', הררה, אלכסיס, לוקאקו, מאטה.
לאחר מכן מוריניו הוסיף שבמשחק הבא, נגד בורנמות', זה לא יהיה משחק לרוטציה בכדי לתת לשחקנים לנוח לקראת חצי גמר הגביע נגד טוטנהאם אלא הזדמנות של אחרים לקנות לעצמם מקום באותו חצי גמר.

מרסיאל וראשפורד עלו בהרכב באותו משחק, גם אם לא כיכבו שם יותר מדי, זה לבטח היה משחק הרבה יותר חיובי, עם יותר דרייב וניסיון להוכיח נקודה מאשר הנרפות וזלזול שנראו מצד אחרים, "הבטוחים" נגד ברומיץ'.
בחצי גמר הגביע נגד טוטנהאם השינוי הקדמי היחידי היה שלינגארד עלה בהרכב במקום מאטה, לא הפתעה גדולה באמת, אבל ראשפורד ומרסיאל? הם נשארו על הספסל, מרסיאל אפילו לא נכנס כמחליף.

אי אפשר לנקות את מרסיאל וראשפורד לחלוטין, לא מקצועית ולא מבחינת גישה (בעיקר מרסיאל) אבל לטנגו תמיד צריך שניים, וזה בעיקר מוריניו שאיבד אותם.
הוא לא איבד אותם רק בשבועיים הללו שבין ברומיץ' דרך חצי הגמר ועד ברייטון, דברים לא קמים ונופלים על משחק אחד בודד או תקופה קצרה, זה תהליך.

במשך העונה ראינו דפוס של משחקי רוטציה בינהם ועד ההגעה של אלכסיס.
רוטציה שבה הם החליפו האחד את השני תוך כדי משחקים, שיחקו בהרכב האחד על חשבון השני, פעם זה ופעם האחר.
גם לעשות רוטציה צריך לדעת לעשות כמו שצריך, עם היגיון, לא רק להחליף שחקן אחד בשחקן שני רק כי ניפק משחק לא מספיק טוב או כי נמצא בכושר פחות חד, צריכה להיות דרך ברורה, כוונה ומטרה ועליה לבנות חשיבה של רוטציה, לא דפוס של הרגע מהרגע.

חלק מרכזי מהעובדה ששניהם, 2 הכישרונות הצעירים הכי בולטים שלנו בקבוצה הגיעו לסוף העונה הזו בכושר אישי ירוד, עם ביטחון ירוד ומרסיאל גם עם תסכול אישי שבא לידי ביטוי באפטיות על הדשא, זה בגלל אותה רוטציה לא חכמה, לא ברורה לאורך כל העונה, המשחק האחרון נגד ברייטון היה רק תוצרת וחותמת סופית.
וזה לא רק מרסיאל וראשפורד, עד כמה מוריניו הרוויח את הררה כמו שצריך העונה? ויש גם אחרים.

מנג'ר צריך להרוויח המון מהשחקנים, בעיקר את האמון, מוריניו לא עושה זאת כמו שצריך, לא בבחירות שלו, לא בהתבטאויות שלו.
הוא שוכח דבר אחד, בסופו של יום ההצלחה שלו תלויה בהם, בשחקנים וכרגע זה מרגיש לי שהדברים הולכים יותר לכיוון של פיצוץ מאשר חיבור אמיתי.
בעונה הבאה, עונה ארוכה נוספת שבה פחות ממאבק אמיתי על אליפות לא יתקבל על הדעת, אולי יוביל לפיטורים של מוריניו עצמו, הוא יהיה חייב לדעת להשתנות, עוד לפני כל דבר מקצועי שדרוש שינוי ושיפור.

תינוקות באזבי- מכינים אתכם לגמר עם גיא סלע(אוהד צ'לסי)

תגובות

  • אייב

    זו לא תגובה ישירה לפוסט, אבל היא מתקשרת לעניין המאמנים.
    ראיתי איך מוריניו דיבר על קאריק במסיבת העיתונאים. קראתי קודם לכן איך פוגבה משבח את העבודה שמייקל עושה איתו, וגם ראינו תוצאות על המגרש. לאורך השנים שמענו כמעט את כל השחקנים מהללים את המקצוענות שלו, ובמיוחד את האופי והמנהיגות השקטה.

    יותר מכל דבר לקראת העונות הבאות, אליפויות או גביעים, אני מייחל לכך שמייקל קאריק יתקדם, יגיע בשנים הקרובות לעמדת המנג'ר וימלא את התפקיד בהצלחה. הוא אמנם גדל בלונדון, אבל יונייטד מטריאל במאה אחוז. גאון כדורגל לא מוערך על המגרש, אדם צנוע ושקט שהשחקנים מסתכלים עליו בבחינת 'ממני תראו וכן תעשו' בלי שיצטרך לדרוש את זה. לחלוטין הדמות שראויה לייצג את מנצ'סטר יונייטד.

    הגב
    • יואב

      אייב,
      נהדר כתבת.

      הגב
    • טל המנצ'סטרי

      אייב,

      אתה יודע איך אפשר להעריך ולהבין איכות של שחקן?
      אם בנבחרת אנגליה פספסו אותו.

      קאריק מצטרף לרשימה מכובדת של שחקנים נהדרים שרק באנגליה זה יכול לקרות.

      האמת היא שמוריניו, לטעמי, "גילה" אותו בשלב מאוחר יחסית בעונה שעברה, או לפחות לא באופן מיידי וכשזה נעשה, אז ראינו איך בבת אחת היה שם מישהו מבוגר, אחראי, חכם שהחזיק לפוגבה את היד, אבל כשקאריק לעולם לא קיבל או יקבל את הכותרות כמו של הצרפתי.

      הלוואי וקאריק יקבל תפקיד עם שיניים בעונה הבאה בצוות המקצועי, רונן כתב על זה בקבוצת פייסבוק שאנחנו כותבים בה על שאם מוריניו יהפוך אותו למספר 2 שלו, על חשבון רוי פאריה, שזה יהיה הצעד הראשון באמת שיוכל לספר על מוריניו שמתחיל לשנות דברים ביונייטד. הלוואי.

      הגב
    • חז

      כמו שהאישיות שלו בחוץ ככה גם על המגרש- בשקט. אף פעם לא תיקול בומבסטי (ובדכ בלי תיקולים כמעט), תמיד יודע איפה למקם את עצמו. בבחינת חכם מול פיקח.

      הגב
  • יואב

    הוא כזה לט דאון. מקסים ונבל שהוא לא אצלך, דמולישן מאן שהוא אצלך. אין כמעט חן במוריניו כאשר חווים אותו יומיומית.

    הגב
  • בן עמי

    עוד פרק מעולה בפוד האדום. נהדר שיש לנו אחד כזה.

    הגב
  • Gabo

    ניואנסים של ניהול אנשים הם עדינים מאין כמוהם.

    אתה יכול להרוויח שחקן אחד ולאבד חמישה או לחלופין להרוויח חמישה ולאבד אחד. לא חושב שיש 100 אחוז הצלחה, אפילו לא לפרגי (טבס לדוגמא) שיכולות ניהול האנשים שלו יכלו להציב אותו בראש כל חברה בינלאומית ואפילו (ואולי לא פחות מתאים) בראש מערכות צבאיות ענקיות.

    מאז פרישת הסר עברו בעמדת המנג'ר כמה פיגורות מקצועיות מרשימות אבל לכל אחד מהם יש/הייתה בעיית ניהול אנשים.

    מוייס סבל מיחצ רע שהעמיד אותו בעמדת נחיתות מול השחקנים הבכירים דווקא והוא לא הצליח להעביר אותם לצד שלו או להעביר מסר ברור של מי הבוס על ידי סנקציה או שחרור שחקנים סוררים.

    ואן חאל סתם טיפוס די מרגיז ויהיר שבוודאי קשה לשחקנים להתחבר אליו. הטענה הרווחת לגביו היא שהוא מצליח עם צעירים מפני שהוא יכול לשלוט בהם בצורה נוחה.

    מוריניו הוא ללא ספק שדרוג על פני השניים האלה אבל טקטיקת כל העולם נגדנו לפעמים גורמת לכך שאלה שצריכים להיות דווקא לצידו הופכים להיות חלק מ"העולם". אני בטח לא מחדש לאף אחד בטענה שלא לחינם ניהול חדר ההלבשה של מוריניו מחזיק רק לאורך איקס שנים.

    מרגיש לי שכמו שאף אוהד לא נשאר אדיש למוריניו ובסופו של דבר או שאתה איתו באש ובמים או שקשה לך לסבול אותו כך גם מצב העניינים בתוך הקבוצה. השאלה רק מתי הבעבוע יתפרץ.

    כולי תקווה שלא מוקדם מדי והלוואי שבכלל לא...

    הגב
    • רמוס

      עולם הכדורגל השתנה לגמרי מאז שנות ה80 וגם מאז תחילת המילניום. המועדונים הם תאגידי ענק והשחקנים הם חברות בת בתאגיד.
      שחקן בכיר חי בשביל התדמית שלו לא פחות מאשר בשביל הקבוצה. ברגע שהפרסום ומידע עבר מהעיתונות למדיה החברתית אז שם נמצא הכסף וחלק גדול מההשקעה של השחקן. למרסיאל וראשפורד חשוב הלייקים והערות של העוקבים באינסטרגם לא פחות מאשר הלייקים של המנג'ר.
      אני בטוח שאפילו פרגי היום היה סלחן יותר כלפי שחקניו. במילים אחרות היום שחקן צריך לקבל יותר גזר מאשר את המקל.
      הבעיה אם מוריניו שהוא אולד סקול, לא שינה את גישתו, הוא אמור להיות סבלני יותר כלפי שחקנים צעירים וללטף להם את האגו. במקום זאת הוא בוחר להשפיל אותם מול המדיה שכל כך חשובה להם במקום לעשות זאת בחדרי חדרים.

      חוץ מזה פוד מעולה, נהנה ממנו כל שבוע! תודה.

      הגב
      • טל המנצ'סטרי

        הלייקים בפייסבוק/אינסטגרם הם הציונים של פעם בעיתון.
        בוודאי ששחקנים, מנג'רים, חשוב להם מה כותבים עליהם וגם אם מנסים לעיתים להתעלם בכדי שזה לא יפריע וזה העיקר, לא לתת לזה להפריע ולהשפיע, בשביל זה יש את הכסף הגדול שהורס הרבה חלקות טובות.

        הגב
  • זכי

    אריה אריה הוא לא יגמור אף פעם.
    פרגי היה איש של אנשים, גדול הפסיכולוגים מבין מאמני הכדורגל מה שאפשר לנו להגיע לפסגות באנגליה ובליגת האלופות עם סגלים פחות נוצצים מאשר לחלק מהמתחרות בזמנו.

    ההתבטאות של מוריניו בנוגע לראשפורד ומרסיאל מעידה יותר עליו מאשר עליהם, שניים מבין השחקנים הכי מוכשרים שלנו שנותנים עונה איומה ואני בדעה שזה הרבה פחות עליהם ויותר עליו. ראשפורד במעט יחסית שמשחק מתבזבז כשחקן באגף שמאל כשהוא יכל להיות הרבה יותר קטלני מאחורי החלוץ או כחלוץ.

    יופי של פודקאסט ותודה למעורבים ובכלל יוזמה מבורכת וטובה בים הקשקשת שיש ברשת.
    מאחר ומדובר בעכברי כדורגל אנגלי אני מציע להמשך פודקאסטים שיעסקו בשאר הליגה ובנבחרת האומללה הרי בקרוב נחטוף שוב את הכאב לב הידוע מראש בגביע העולמי.

    הגב
    • טל המנצ'סטרי

      זכי,

      תודה, לגבי פודקאסטים בהמשך הדרך, בפגרה, הם בהחלט יהיו סביב גביע העולם כולל נבחרת אנגליה וכמו תמיד, הפעם זה שלה...

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *