רסס   סאונדלקאוד 

נשמח אם גם תיכנסו שנייה ללינק לסקר השנתי ותגידו לנו מה אתם חושבים שצריך לשפר בפודקאסט.

 

לינק לסקר

 

טל הרמן עם כמה מילים

מנצ’סטר יונייטד בתחילת ועד אמצע שנות ה 80 היתה קבוצה מאוד אטרקטיבית תחת שרביטו של רון אטקינסון.
שיחקו בה כמה שחקנים נהדרים, התקשורת היתה מאוהבת באטקינסון הסגנוני והוא סיפק להם את הסחורה.
האיש אהב את החיים הטובים, אהב את אור הזרקורים, זו היתה מסיבה אחת גדולה איתו, עם יונייטד שלו, אבל, שנים שבהם בסופו של דבר יונייטד היתה חסרה את הגרוש ללירה או נורא הרבה יותר, ראתה מקרוב איך ליברפול זוכה באליפויות פעם אחר פעם.

היו כמה סיבות שגרמו לכך שבכל פעם יונייטד היתה קרובה אבל לא קרובה מספיק בכדי לזכות באליפות.
הטענה העיקרית נגד יונייטד ההיא היתה שזה בגלל תרבות האלכוהול שהיתה בקבוצה, קבוצה של שתיינים, ואכן זו היתה הקבוצה, אבל לא רק היא, גם בליברפול היו שתיינים לא פחות גדולים וזו היתה הנורמה של כל השחקנים והקבוצות דאז בכדורגל האנגלי.
אלא זה היה יותר בגלל סגל לא מספיק עמוק מבחינת איכות כמו ליברפול, לא מעט פציעות של שחקני מפתח אבל גם כי רון אטקינסון בסופו של דבר נכשל מלדעת לנצל את הסגל כולו כמו שצריך.

הבעיה של אטקינסון היתה שהוא היה מנג’ר מצויין בעיקר כלפי שחקנים שסיפקו עבורו את הסחורה כאן ועכשיו, אבל מי שהיה פצוע או בכושר ירוד, אטקינסון לא נתן לו את ההרגשה שהוא חלק מהקבוצה, לא היה מקובל, לא מוערך וזה השפיע.
כאשר אטקינסון היה צריך את אותם “דחויים” מקודם, הוא לא קיבל את אותה התפוקה כמו שקיבלו המנג’רים של ליברפול.

Man – management, זה כל הזמן קם ונופל על ניהול שחקנים, על ניהול אנשים, בגלל זה אלכס פרגוסון הוא הגדול מכולם, כי הוא ידע לקרוא וידע לגעת בכל אחד אחרת, לפי הצורך, לפי האופי.

פרגי ידע לתת את ההרגשה לכל אחד במועדון, החל ממחלקי התה או הנשים שעובדות במכבסה, שיש לו תרומה חשובה ביותר להצלחה של הקבוצה, כי זה מתחיל מהדברים הקטנים.

שחקנים ששיחקו תחת פרגוסון, במיוחד שחקנים מדרג שני או שלישי ברוטציה ידעו לספר על שלפעמים כשפרגוסון היה מפרסם הרכב וסגל והם לא היו נמצאים בו, הוא היה ניגש אליהם באופן אישי ואומר להם שגם במשחק הבא הם לא יהיו בסגל, ושהוא עושה זאת כי הוא בונה עליהם במיוחד להרכב של המשחק שלאחר מכן, שיתכוננו אליו.
אז בבת אחת מדיכאון של לא להיות בסגל ל 2 משחקים קרובים הם היו מקבלים משב רוח של חשיבות, בכל זאת פרגוסון בונה עליהם למשחק ספציפי, ככה הוא היה שומר את כולם דרוכים ועם מוטיבציה חיובית.

לפני שבועיים וחצי יונייטד שיחקה נגד ווסט ברומיץ’, מוריניו העלה את ההרכב הכי בכיר או ההרכב המועדף ביותר עליו, או כמעט מועדף עליו באופן מלא, במיוחד בכל הנוגע לחלק הקדמי, מהקישור והלאה.
זה היה משחק רע, יכולת עלובה, משחק חסר תשוקה של השחקנים.
לאחר המשחק מוריניו התפוצץ, דיבר על שחקנים שאיכזבו, שחקנים שסיבכו לחינם את המשחק.
ההרכב שעלה מול ברומיץ’ מהקישור ומעלה כלל את:
פוגבה, מאטיץ’, הררה, אלכסיס, לוקאקו, מאטה.
לאחר מכן מוריניו הוסיף שבמשחק הבא, נגד בורנמות’, זה לא יהיה משחק לרוטציה בכדי לתת לשחקנים לנוח לקראת חצי גמר הגביע נגד טוטנהאם אלא הזדמנות של אחרים לקנות לעצמם מקום באותו חצי גמר.

מרסיאל וראשפורד עלו בהרכב באותו משחק, גם אם לא כיכבו שם יותר מדי, זה לבטח היה משחק הרבה יותר חיובי, עם יותר דרייב וניסיון להוכיח נקודה מאשר הנרפות וזלזול שנראו מצד אחרים, “הבטוחים” נגד ברומיץ’.
בחצי גמר הגביע נגד טוטנהאם השינוי הקדמי היחידי היה שלינגארד עלה בהרכב במקום מאטה, לא הפתעה גדולה באמת, אבל ראשפורד ומרסיאל? הם נשארו על הספסל, מרסיאל אפילו לא נכנס כמחליף.

אי אפשר לנקות את מרסיאל וראשפורד לחלוטין, לא מקצועית ולא מבחינת גישה (בעיקר מרסיאל) אבל לטנגו תמיד צריך שניים, וזה בעיקר מוריניו שאיבד אותם.
הוא לא איבד אותם רק בשבועיים הללו שבין ברומיץ’ דרך חצי הגמר ועד ברייטון, דברים לא קמים ונופלים על משחק אחד בודד או תקופה קצרה, זה תהליך.

במשך העונה ראינו דפוס של משחקי רוטציה בינהם ועד ההגעה של אלכסיס.
רוטציה שבה הם החליפו האחד את השני תוך כדי משחקים, שיחקו בהרכב האחד על חשבון השני, פעם זה ופעם האחר.
גם לעשות רוטציה צריך לדעת לעשות כמו שצריך, עם היגיון, לא רק להחליף שחקן אחד בשחקן שני רק כי ניפק משחק לא מספיק טוב או כי נמצא בכושר פחות חד, צריכה להיות דרך ברורה, כוונה ומטרה ועליה לבנות חשיבה של רוטציה, לא דפוס של הרגע מהרגע.

חלק מרכזי מהעובדה ששניהם, 2 הכישרונות הצעירים הכי בולטים שלנו בקבוצה הגיעו לסוף העונה הזו בכושר אישי ירוד, עם ביטחון ירוד ומרסיאל גם עם תסכול אישי שבא לידי ביטוי באפטיות על הדשא, זה בגלל אותה רוטציה לא חכמה, לא ברורה לאורך כל העונה, המשחק האחרון נגד ברייטון היה רק תוצרת וחותמת סופית.
וזה לא רק מרסיאל וראשפורד, עד כמה מוריניו הרוויח את הררה כמו שצריך העונה? ויש גם אחרים.

מנג’ר צריך להרוויח המון מהשחקנים, בעיקר את האמון, מוריניו לא עושה זאת כמו שצריך, לא בבחירות שלו, לא בהתבטאויות שלו.
הוא שוכח דבר אחד, בסופו של יום ההצלחה שלו תלויה בהם, בשחקנים וכרגע זה מרגיש לי שהדברים הולכים יותר לכיוון של פיצוץ מאשר חיבור אמיתי.
בעונה הבאה, עונה ארוכה נוספת שבה פחות ממאבק אמיתי על אליפות לא יתקבל על הדעת, אולי יוביל לפיטורים של מוריניו עצמו, הוא יהיה חייב לדעת להשתנות, עוד לפני כל דבר מקצועי שדרוש שינוי ושיפור.

תינוקות באזבי- מכינים אתכם לגמר עם גיא סלע(אוהד צ'לסי)