החוויות של ארז אלגזי מהמגרש המרכזי בווימבלדון

ארז אלגזי מספר חוויות מהמשחק המדהים שהוא היה בו בין נדאל לדל פוטרו

לינק לסאונקלאוד 

פודקאסט עם ארז אלגזי שהיה במגרש פיזית במשחק של דל פוטרו מול נדאל -הנה כמה מילים שלו על זה

לא קל לי לכתוב אחרי החוויה אמש, אבל הבטחתי, ולכן אקיים.
תאמינו או לא, הצפייה במשחק אמש בסנטר קורט היתה חוויה לא קלה בכלל. אני לא חושב שאני יכול להגיד שנהניתי. נהניתי במשך סט וחצי, כשחשבתי שרפא משייט בדרך לנצחון 3:0.
אבל מרגע שהעניינים התחילו להסתבך, האווירה הפכה להיות מלחיצה מאד, וההנאה התחלפה במשימה שגבתה ממני מחיר כבד – לעודד ככל שביכולתי ולנסות לשלוח לרפא אנרגיות שיעזרו לו לצלוח את המשחק הבלתי אפשרי הזה. בסופו של דבר הוא הצליח, ואני רוצה לחשוב שבהיותי בקהל היתה לי השפעה, ולו גם הזניחה ביותר, להצלחתו. אבל את המשחק הזה אני סיימתי מרוקן לחלוטין מאנרגיות, מותש, ובעיקר הרגשתי הקלה שאין לי כרטיס לחצי הגמר, כרטיס שכל כך רציתי כמה שעות קודם לכן. אני באמת חושב שלא הייתי עומד בעוד חוויה שכזו, ועוד מול נולה, מחר.
לא התרגשתי יותר מדי אחרי שרפא הפסיד את הסט השני, ושמט בדרך 4 נקודות מערכה. אמרתי לעצמי שהוא יתעשת וידרוס בשני הסטים הבאים, כי הוא היה השחקן היותר טוב על המגרש, גם אם בפער קטן. אבל אז התחוור לי שרפא לא מצליח להגיע אפילו לחצי הזדמנות על הסרב של דל פוטרו, והעסק נהיה מלחיץ ממשחקון למשחקון. ואז, בלי כל הודעה מוקדמת, משחקון אחד רע במיוחד של רפא ומצוין במיוחד של דל פוטרו, וזה 2:1 לארגנטינאי. לא נעים בכלל.
בשלב הזה הייתי בעיקר מוטרד מכך שנדאל לא מייצר שום הזדמנויות על הסרב של דל פוטרו, אבל עדיין האמנתי שהוא יכול לנצח ב 5.
נקודת המשבר, בה האמונה שלי התחילה להיסדק, הגיעה בתחילת הסט הרביעי. פתאום רפא נהיה עצבני כמו שלא ראיתי אותו אף פעם. לא יודע אם ראו את זה בטלויזיה. בשלב מסוים הוא פשוט הסתובב לבוקס שלו ורטן בקול על משהו, אני מניח על כך שהוא לא מצליח למצוא איפה הכי נכון לעמוד בריטרן, כי הוא כל פעם שיחק עם זה, ועדיין דל פוטרו זכה כמעט בכל הנקודות אותן הגיש, חלקן בקלות לא אופיינית ומתסכלת.
זה היה נראה כאילו רפא הולך לאבד את זה, בעיקר מנטאלית.
ושוב, בפעם המליון ואחת, הוא הוכיח לנו שוב למה הוא מי שהוא, ולמה אנחנו כל פעם מופתעים מחדש מהדברים שהוא מסוגל לנפק מהמחבט, הגוף, ובעיקר הראש שלו.
משחקון אחד חלש של דל פוטרו היה כל מה שנדאל היה צריך כדי להפוך את המשחק הזה על פניו. ראו בבירור איך דל פוטרו נלחץ, מנסה ללכת יותר ויותר על ביג סרבים שעלו לו בצניחה בהכנסת הסרב הראשון, ורפא לקח את הסט עם שבירה אחת, אחרי שכמעט הצליח לסגור את הסט בשבירה כפולה והתחלת הסט החמישי עם ההגשות שלו.
בסט החמישי המומנטום נשאר עם רפא, והקהל המשיך לזגזג בין השניים. אי אפשר היה באמת להצביע על פייבוריט בקהל, והיה נראה שהם בעיקר מתמוגגים מהקרב ההרואי וצמאים לכמה שיותר אקשן. כל זה קורה אגב כשמשחק הכדורגל של האנגלים כבר בעיצומו, ועדיין האצטדיון היה כמעט מלא (היתה התחדשות בפנים, העשירים והמעונבים נטשו אט אט, ובמקומם נכנסו התפרנים שעמדו בתור מהבוקר לריסייל, והיו כמובן הרבה יותר אנרגטיים).
נקודת המשבר השניה אצלי הגיעה ב 4:3 בסט החמישי. נדאל התחיל את הסט מצוין, הפעיל הרבה לחץ על ההגשות של דלפו כשעמד ממש קרוב לבייסליין בריטרן, והצליח לשבור בשלב די מוקדם. אמהמה, מאותו רגע, נדאל היה צריך להילחם בעור שיני על כל שלושת משחקוני ההגשה שנותרו לו. בראשון הציל שתי נקודות שבירה, ובשני, ב 4:3, היה גיים שהרגשתי בו דה ז׳ה וו למולר לפני שנה. גיים ארוך ובלתי נגמר, נקודות בלתי אפשריות, היסטריה בקהל, ובכל נקודת שבירה כל האויר פשוט יצא לי מהגוף. כבר ראיתי את נדאל נשבר, את המשחק נגרר למרתון, את הגג נסגר, ובסוף את המשחק חומק לנו מהידיים.
ואז, זכיתי לחזות במו עיני באחת ההתעלויות הגדולות ביותר של נדאל, אחת מאלו שתיכנסנה לפנתאון הכל כך מפואר שלו. עם טניס באמת שמיימי, עם מהלכים שלא עשה כל המשחק ועם ביצים של פיל, נדאל הציל איכשהו, אני עדיין לא מבין איך, את המשחקון הזה, ולבסוף גם את המשחק.
ואחרי כל המלל הזה, אתן לתמונות לתאר איך הרגשתי כשזה קרה.

פדרר עף-נדאל הזיע - אורח:לירון ''קוקי'' בכר
דיוקוביץ' מול אנדרסון בגמר-אורחת:מאיה רונן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *