יונייטד נוסעת לאנפילד, השקט שלפני הסערה

אני לא יודע איך זה עם הילדים של היום אבל כשאני הייתי ילד כל דקה פנוייה היתה מנוצלת לטובת משחק כדורגל. שנות ה 80' ואני מתאר לעצמי שהדברים נכונים גם לדורות שלפני. היינו מגיעים לבית הספר ל"שעת אפס" משלנו, 7 בבוקר כבר נמצאים במגרש עם כדור טניס (אסרו עלינו להביא כדור כדורגל לבית הספר). תוך כדי השיעור היינו עושים כוחות בכדי לא להפסיד שנייה של משחק בזמן הפסקה של 15 דקות. מי בכלל היה חושב על לאכול את הסנדוויץ' מהבית? ישר רצים למגרש.

אחר הצהריים ואם התמזל מזלנו ו"הגדולים" עוד לא תפסו לנו את המגרש עם הבלטות, היינו מרוויחים לפחות שעה שבה שיחקנו כדורגל עם שערים כמו שצריך. אם המגרש היה תפוס היינו מחפשים כל פינה ריקה ברחוב, על האספלט מתחת לבניינים, היכן שהיו פחות מכוניות חונות. משחקים על מגרש "מלא" או שער נייטרלי, והשערים? במקרה הטוב זו היתה חומה קטנה ובדרך כלל זורקים 2 חולצות כאשר כל אחת שימשה כקורה.

היינו משחקים שעות על גבי שעות, כל עוד היתה טיפה של אור בחוץ או עד שההורים היו מתחילים לצעוק לנו מהמרפסות לעלות הביתה. אנחנו היינו מתחננים, רק עוד 5 דקות, שנוכל להרוויח עוד נגיחה, עוד בעיטה לשער.

בגיל מתקדם יותר אז גם גשם מבול לא היה משאיר אותנו בבתים. זה היה החלום, לשחק כמו באנגליה שראינו רק דרך הטלוויזיה, ולכו תסבירו להורים ששם אף שחקן לא קיבל דלקת ריאות בגלל מים ורוח.

בימים אלה, כאשר מוח הכדורגל נמצא בשיאו, בכל זאת שחקנים "מנוסים", אבל הרגליים מגיבות הרבה הרבה יותר לאט. כאשר מרגישים את הגוף חורק וכואב גם יומיים אחרי שעתיים של כדורגל ועוד בתנאים מפנקים, כל מיני מגרשים עם דשא סינטטי, עדיין לא מוותרים על אף הזדמנות להנות מהדבר הכי כייפי בעולם, לשחק כדורגל. להרגיש כמו ילדים שחולמים יום אחד להיות שחקני כדורגל אמיתיים ולא משנה שכבר יש לנו ילדים משלנו.

בגלל זה כל-כך קשה להתנתק מהמחשבה המעיקה של שחקני יונייטד בולנסיה ביום רביעי. נכון, כדורגל זה המקצוע שלהם ולפעמים כל מקצוע יכול להיות מתיש. עדיין, הם מקבלים סכומי עתק בכל שבוע כאשר כל מה שצריכים לעשות זה לעלות על כר דשא משובח ולשחק כדורגל לעיני אלפי אוהדים ביציע. איך יש להם את החוצפה לשחק בכזה חוסר חשק? כאילו מישהו הכריח אותם, ועוד במנצ'סטר יונייטד!

טל הרמן ואביעד שרלג שוחחו על שחקנים חסרי אופי שמביישים את הסמל, המשחק הבא נגד ליברפול מכמה זוויות ועוד.

אתם מוזמנים להצטרף לטוויטר של תינוקות באזבי, לקרוא ולצייץ. https://twitter.com/BusbyB1878

האזנה מהנה.

 

 

 

הניצחון על רק פולהאם
ההפסד הברור מאליו לליברפול

9 Comments

Matipool 14 בדצמבר 2018

טל – החזרת אותי לילדות ולנעורים עם ההקדמה. אין כמעט יום בלי משחק בשכונה / בבית ספר והצעקה הקבועה ״כדורגל אנגלי״ בימים חורפיים. עם הילדים של היום זה קצת אחרת.
האזנתי ברוב קשב יען כי ״דע את האויב״. אני מאד חושש מהמשחק ולוקח בחשבון איבוד שתי נקודות. מוריניו הוא נאחס וכבר קלקל לנו אליפות במשחק שלא ממש שינה לו עם הרכב חצי מאולץ. אני חושב שהוא יעלה עם השחקנים שהוא חושב שיתנו את התחת, יאכלו את הדשא ויעשו לנו חיים קשים (יאנג, ראשפורד, לינגארד, הררה, מאטיץ׳, סמולינג אם כשיר, אולי פלאיני). אשלי יאנג כבר הוכיח שהוא יכול להתמודד עם סלאח.
אנחנו אכן סובלים מפציעות בהגנה אבל אני מקווה שלוברן יצא מזעזוע המוח שלו ומזכיר שהוא היה מצוין כששיחק במקום גומז פעמיים לפני שבועיים / שלושה כשמאטיפ היה האופציה האחרונה והלא רצויה. מחוסר ברירה, מאטיפ שיחק בשלושת המשחקים האחרונים ושיחק מצוין. כנראה שגם אנחנו נשחק טוב ליד ואן דייק. ממתינים לראות מה קורה עם אלכסנדר ואם לא יהיה כשיר, ישחק שם מילנר כנראה (קלופ אמר אחרי נאפולי שהמתיחה שלו קלה).

טל המנצ'סטרי 14 בדצמבר 2018

Matipool

אצלנו בשכונה היו אומרים כדורגל אנגלי גם כהסכמה לזה שמותר לתת "טילים" לשוער, גם מקרוב :-)

אני בספק אם המשחק ביום ראשון יגרר להתקפה מול התקפה, אם כן אז יש לנו סיכוי.
אם נעלה לתוכנית משחק מוריניו טיפוסית אז זה שלכם לבוא ולקחת, למרות החיסורים.

לוברן כמו מספר שחקני הגנה ביונייטד, ביום נתון יכול לתת משחק נהדר אבל כל-כך חסר יציבות ועם כאלה אפשר ליפול דווקא במשחקים שאתה לא רוצה ליפול בהם.

הקלישאה אומרת שקל יותר להגיע למקום הראשון אבל קשה יותר לשמור עליו ולכן ניצחון שלכם זו חתיכת אמירה.

Matipool 15 בדצמבר 2018

ארנולד פצוע לפחות לשני המשחקים הקרובים וסביר שנראה שם את מילנר שיורד מהאופציה להיות קשר אחרי שהיה מעולה מול נאפולי.
מוריניו הבטיח שלא יבוא להחנות את האוטובוס. יהיה מעניין.

ניק 16 בדצמבר 2018

רואים שהוא לא אימן קבוצה שאתה אוהד אם אתה מאמין לו

Matipool 16 בדצמבר 2018

כן, הא.. (-:)

אבי 15 בדצמבר 2018

יופי של כתיבה, חולק רק על השאלה בסוף.
איך הם מעזים לשחק בחוסר חשק? עם מוריניו בסביבה, לא הייתי מצליח ליהנות גם בדייט עם סקרלט ג'והנסון.

אבי 15 בדצמבר 2018

And I probably wouldn't have scored. Nobody would

אסף שלום 15 בדצמבר 2018

זה בדיוק התיאור של הילדות הנהדרת שהייתה לנו
חלק ממנה היה מחנה יונייטד ומחנה ליברפול שבאותם שנים המחנה שלנו, של ליברפול נהנה מיתרון עצום

אין את זה יותר היום לילדים וחבל

ערן (המקורי) 15 בדצמבר 2018

אחלה פוסט. בדיוק ככה היינו. מרגש ונוסטלגי.
אגב יש ילדים שזה אצלם כך גם היום. למשל הבן שלי וחבריו מהשכונה, מגיל 5 ועד היום (גיל 14). בעיקר בקיץ כשאין אימונים ומשחקים לקבוצת הליגה שלו.

Comments closed