עונת המלפפונים 10: לדרבי חוקים משלו – גם למוּסַר

7 שנים חיכינו לדרבי התל אביבי. אז הנה, שוב דרבי. שוב אווירה, משחק צבעוני, דרמתי עם הפתעה גדולה בסופו. ושוב, כל מה שנזכור ממנו זה את האלימות וכל מה שמסביבה. למה זה כל פעם קורה לנו מחדש?
המוּסַר הוא מושג חמקמק, לכל אחד קווים אדומים אחרים, אבל ברור לכולנו – אין בארץ מקום לגזענות וחילול השואה.
קבלו הצעה מהפכנית: אולי אם נפסיק לחפש את הרע, ונסתכל רגע לעומק, אז נבין שהמצב פה לא כ"כ גרוע, ואפילו, רחמנא ליצלן,  משתפר?

hapos

ביום שני, יום אחרי הדרבי התל אביבי בו ניצחה הפועל את מכבי לראשונה אחרי 9 שנים, פרסם ערוץ הספורט סרטון קצר. הסרטון תיעד את הקונטרסט בין היופי באווירת הדרבי לבין הכיעור של הקללות הקשות של קהל אוהדי הפועל, שביניהן אזכורי שואה למיניהם. בעקבות הסרטון, במשך היום עלו מס' כתבות נוספות שנגעו בנושא הכאוב הזה – ומשם כבר כל הרשת געשה.
הדיון נע בין "מתנגדי הפועל" שנהנו להעלות תמונות ולגחך על התנהגות האוהדים, לבין "תומכי הפועל" שטענותיהן העיקריות היו  שמדובר בקומץ (ועוד כל מיני תגובות מגוחכות בסגנון "גם הם עושים את זה אז אין להם מה לבוא בטענות" שאליהם עדיף פשוט לא להתייחס) .
היו מספר טענות מרכזיות שהועלו בכתבות שסקרו את הנושא. נטען שהקריאות והשנאה הן תופעה שנובעת מתחושות ריקנות וחוסר תקווה של הדור הנוכחי, ושהתייחסות התקשורת והציבור לתופעה היא צבועה, טענות שאני בהחלט מסכים איתן. בנוסף נטען שהאחריות על התופעה הזאת היא של הפועל וכל קהל אוהדיה, וכל עוד הם נותנים לזה לקרות הם אשמים לא פחות ממי שעושה את זה הלכה למעשה. עם טענה זו אני לא מסכים בכלל. טענות נוספות שהושמעו היו ש"ככה זה", ו"אין ממש מה לעשות", ולכן עדיף פשוט להתעלם ולא לתת לזה במה, בתקווה שחוסר פרסום יגרום לעבריינים להמעיט בפעולות האלו.

אחת הבעיות העיקריות בדיון בנוגע לקללות הקהל היא במושג החמקמק שנקרא מוּסַר. המוסר הרי אף פעם לא היה אחיד וקבוע, הוא משתנה בין אנשים, תרבויות, ותקופות שונות. מה שלאוזני אחד הוא קריאה ש"אוי לאוזן השומעת", לאחר היא קריאה לגיטימית במגרשי הספורט. מה שנחשב פעם ל"נועז" היום הוא כבר "מיין סטרים".
קשה לשכוח את השיר המיתולוגי של אוהדי מכבי בתקופות הדרבים הגדולים לעבר קפטן הפועל דאז, שמעון אמסלם? (אמסלם ההומו, אמסלם ההומו, אמסלם הבן זונה…). שיר שלרבים מסמל את היריבות הגדולה של השנים ההם, ושאפילו אמסלם עצמו אמר פעם שהוא סה"כ דיי חביב ומחמיא (נדמה לי שהוא אמר משהו כמו "אם שרים עלייך כזה שיר זה אומר שאתה משמעותי")

גם לי היה קשה מאד לראות בדרבי את הבחור בעל עיני המטורף שכמעט יצאו מחוריהן מרוב שנאה. גם לי קשה עם המקהלה האדירה ששרה נגד שמעון מזרחי ומוני פנאן, לא כי אני כ"כ מחבב את שני החבר'ה האלה – אלא פשוט כי…כי זה לא יפה.

אז איפה עובר הגבול?

קו אדום. אוהד הפועל מצדיע במועל יד.
קו אדום. אוהד הפועל מצדיע במועל יד.


לדעת רבים, הגבול עובר בדברים שהם טאבו בחברה שלנו, ולדעתי, כיום, הדבר האחד והיחיד שמוסכם על כולנו שהוא טאבו זה השואה ואזכוריה למיניהם (צלבי קרס, מועל יד וכד'). וכאלה, ראינו אתמול, אבל במידה מועטה בהרבה מאשר בעבר. למעשה מעדויות של מספר חברים שהיו במשחק, מדובר כנראה על מקרים ממש בודדים.
ודווקא בגלל זה, לטעמי סיקור הדרבי הזה עשה עוול להפועל ת"א כמו שסיקור אירועי הקהל בירושלים עשה עוול לבית"ר. לשתי הקבוצות יש קהל גדול שלא חוטא (לא מחלל את זכר השואה/ לא גזען). אבל בשני המקרים, התקשורת בוחרת להתמקד בחלק הנורמאלי (יחסית) של הקהל ולהאשים אותו בהתנהלות הקומץ. כן, גם כמה מאות מופרעים מתוך קהל של עשרות אלפים זה קומץ. בטח ובטח כמה ילדים מטומטמים שהורסים לקהל שלם.
הדרישה מהקהל להוקיע מתוכו את המשוגעים היא לא הגיונית. האב שלוקח את בתו למשחק כדי לחנך אותה לאהבת הפועל לא ילך להתמודד עם החוליגנים שלידו שמסמנים צלב קרס בידיהם. כי זה יגמר לא טוב.  כנ"ל לגבי זוג שהולכים לראות משחק ביציעי בית"ר. זה גם לא תפקידם. והם לא אשמים בכך. זהו תפקיד המשטרה, תפקיד מנהלת הליגה, תפקיד הקבוצות.
הפועל ת"א כדורסל, אם בגלל ערכים, אם בגלל שהדבר מכאיב לה בכיס, לא ממש משנה למה – היא קבוצה שנאבקת ולוקחת לתשומת לבה את המלחמה בקריאות הקשות של קהל אוהדיה. זה בא לידי ביטוי בהתייצבות מנהל הקבוצה אורי שלף לדבר על הנושאים האלה כדרך קבע. זה בא לידי ביטוי אפילו במאמץ כוכבה הגדול, מתן נאור לדבר אל לב האוהדים בקשר לנושאים האלה. ובאמת נראה שזה מועיל. ילדים טיפשים תמיד יהיו, אבל נראה שכמות שירי השואה פחתה משמעותית בחודשים האחרונים.

ברור שזו חובתה של התקשורת להמשיך לשים את הזרקור על הגזענים ומחללי השואה ולגנותם. אין ספק שהמועדונים חייבים להמשיך להיאבק בתופעות האלה בשיא הכח. אבל הכי חשוב, זו חובת כולנו לחזק את החלקים הטובים בקהלים שלנו ולא להדביק בהם את הסירחון של המיעוט.
הגבול צריך לעבור בנקודות שהכי כואבות לנו. וכיום הנקודה הזו היא השואה. כאשר מגיעים לנקודה הזו, צריך לדעת לרומם את אלו שמבינים את הגבול ולדאוג שהרשויות פועלות נגד אלו שלא מבינים אותו.

אז מה דעתכם, אולי נפסיק לחפש רק את הרע, וניתן לעצמינו צ'אנס?

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

4

למה? אין לי מושג (אחרי יוניטד - ריאל)
על השנאה

5 Comments

עדי 6 במרץ 2013

אח שלי- הכל נכון. ועדיין- לראות מוהל יד בדרבי?!? מי כן צריך לתת את הדין/ לטפל בחוליגנים/ לתת דוגמא? מישהו צריך!!
לדעתי- אנשים כאלה צריך להרחיק לצמיתות מהיציעים ( ולא רק לחודשיים/ שנתיים). ועבודות שירות בחלוקת משלוח מנות לניצולי שואה לא יזיק להם בזמנם הפנוי..
למה לעזאזל אנחנו צריכים לראות אותם שם? זה בטח לא בשביל הספורט..

שיימס ברשת 6 במרץ 2013

מי צריך לתת דוגמא? כולנו, השחקנים, האוהדים, כל אדם.
מי צריך לתת את הדין? הילד הזה, ההורים שלו. כאלה. לא האוהדים שיושבים לידו. ואני מסכים עם כל דבר קשה שיש לך להגיד עליו.
עדי, הכי קל בעולם לצאת בקריאות ולהגיד שצריך להעיף את הילד הזה לכל החיים ודברים דומים אבל כמה מחשבות:
א. האם את קפטן מכבי ת"א שהשתמש בשימושי שואה הרחיקו לכל החיים מכדורסל?
ב. באופן כללי, האם כשילד סורח, הדבר הנכון הוא להיכנס בו בכל הכח, האם זה הדבר החינוכי לעשות? האם זה לא מה ש"ישרוף" אותו גם להמשך חייו?
אני לא יודע את התשובות הכי טובות לדברים האלו, אבל זו לא הנקודה במה שכתבתי בכל מקרה.
הנקודה העיקרית שלי, היא שגם אם יש ילדים בודדים שאכן עושים זאת, הדבר לא משליך לכל הקהל של הפועל, כפי שהצטייר בימים האחרונים, כשבאים לשפוט את הקללות ביציע, אין דין קללת שחקן או מנהל כדין חילול השואה. זו דעתי.

תומר 6 במרץ 2013

הכל נכון.
זה מאוד אופנתי בתקשורת להאשים מישהו. פעם מאשימים את הקהל, ופעם את הקבוצה.
לדעתי כמו בכל מקום אם מישהו עובר על החוק הוא צריך להיות מטופל על ידי המשטרה. אם הוא לא עובר על החוק אז אפשר לעזוב את זה, כי ממילא אין מה לעשות.
פעולות ההסברה על ידי הקבוצות והשחקנים הן תרומה מבורכת.
אי אפשר להטיל עליהם את האחריות לכל אוהד שמתנהג בגסות רוח, במיוחד כי גסות רוח היא בעיני המתבונן.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 9 במרץ 2013

עמית אתה בעקרון צודק אבל צריך להבהיר שני דברים. ראשית, מוסר הוא לא דבר יחסי כשמדובר בתופעות האלה, ולא בגלל שיש קונצנזוס, אלא בגלל שיש חוק. הפרחחים האלו עברו על החוק ויש למצות איתם את הדין. ברור שפה מדובר באחריות של בית המחוקקים, בתי המשפט והמשטרה. הניסיון להעניש קבוצות הוא פשוט זריקת אחריות.
שנית, אינשטיין כבר אמר שהעולם ייחרב לא בגלל מי שמנסה להחריב אותו אלא בגלל מי שראה ולא עשה דבר, ובדרך כלל מדובר ב"רוב האילם". ופה אני בא בטענות לכולם: גם אליך וגם אל עצמי. זאת האחריות שלי כאזרח ושל כל אוהד שפוי של בית"ר והפועל להשמיע את הקול שלו. צריך לגנות את ההתנהגות הברברית, אך בעיקר להתמקד בהתנהגות הרצויה. בעוד שהחוק מדבר על ההתנהגות הפסולה, אתיקה דנה בהתנהגות הראויה- ופה אנו נכשלים. התקשורת מציפה את הבעיה אך נצמדת לשנאת הפרחחים (והקהל שהם כביכול מייצגים) במקום לדבר על ההתנהגות הראויה. כאשר אני, אתה, אוהדי הפועל, בית"ר, ראשי הקבוצות, יו"ר ההתאחדות, שרת הספורט וראש הממשלה יעבירו מסר ברור של הערכים שחשובים לנו ואיך צריך להתנהג נוכל להתמודד עם התופעות המדאיגות האלה, שביטוייהן אינן מצומצמות רק לספורט. בינתיים אנחנו עונים לשנאה בשנאה. תחשוב על השיחה שעשינו לפני שבועיים- אנשים מחפשים תשובות כי אין להם מספיק ידע כדי להתמודד עם הבעיות. האחריות של הרוב האילם הוא לחפש את התשובות ולהפסיק להיות אילם. שבוע נהדר!

אלון 9 במרץ 2013

האמת, הופתעתי לטובה מהטור :)
כמה חידודים:
1. הפועל תל אביב היא הקבוצה היחידה שנוקטת באמצעים באופן אקטיבי כדי לטפל בתופעות הבעייתיות (ולא, אני לא מדבר על השירים נגד שמעון מזרחי ומוני פנאן, שהם לטעמי לגיטימיים לחלוטין), בניגוד לאחרים, שבעיקר יודעים להתריע, להזהיר ולהוקיע, אבל כשהמחלה מגיעה לחצר האחורית שלהם, הם מעדיפים לפזר טיפה דאודורנט באוויר שירכך את הסירחון, ולא באמת לטפל במקור שלו (ה "עונש" שקיבל הפירחח שהתחפש לשחקן כדורסל שאמר "אבא שלך נאצי" לשחקן אחר).
2. אמנם כתבת בעדינות, אבל חשוב להדגיש – שערוץ הספורט (שמשפחת רקנאטי, אחת הבעלים שלו, מחזיקה גם ב 40% ממכבי) לא יבלבל אותך – מדובר בכמה נערים בודדים, וזו כמות שהולכת ופוחתת בכל משחק. אפילו להגדיר אותם כקומץ (שהפכה כבר למילה מאוסה, בעיקר בגלל שהשימוש בה הוא בדרך כלל ציני) זה מביך. העובדה שערוץ הספורט שלח צלם שיתמקד במיוחד על הקהל של הפועל במשך כל המשחק וכל מה שהוא העלה בחכתו זה מטומטם אחד שסימן צלב קרס, ועוד אידיוט אחד (זה שהבהיל אותך עם העיניים שלו) שבעיקר סימן מה שהוא חושב על כך שהמצלמה התמקדה בו במשך כמה דקות. עובדה – למרות שהאיגוד והמנהלת מחפשים את הפועל בנרות מתחילת העונה, ועל כל פיפס תוקעים קנסות מטורפים שמעמידים בסכנה את כל המפעל – הפעם כל הגורמים כולם (סליחה, למעט שמעון מזרחי וערוץ רקנאטי, אבל כן כולל את השופטים וכח השיטור האדיר שהיה במקום) היו בתמימות דעים שהתנהגות הקבוצה והקהל היו ללא דופי.
אגב, בתור אחד שהיה במילואים השבוע ולא יצא לו להיחשף למסע הצלב שערך ערוץ הספורט, אני יכול להגיד לך שהמושג היחיד שאני קיבלתי משאר עיתונות הספורט היה על ההישג המרגש של קבוצת אוהדים שנותנת בעיטה בתחת לקבוצה עם תקציב פי עשרים בערך משלה. אף אחד לא דיבר על זה בכלל (כנראה, כי לא היה על מה לדבר), כך שכשאתה כותב ש "כל מה שנזכור ממנו" זה את האלימות – אז לא, זה לא. (למרות שאין ספק שזה המקום שמכבי מכוונת אליו (כי כנראה בכל זאת קצת מציק לשימעל'ה שהוא הפסיד לעוכרי ישראל)).
3. אני מאמין שכתבת את הטור ממש אחרי המשחק, ולכן מעניין אותי לשמוע מה דעתך על כך שחתן פרס ישראל שמעון מזרחי נתפס בשקר אחרי שקר (נאצות, אבנים על האוטובוס – כולם הופרכו על ידי סרטונים ודו"חות של הגורמים שנכחו באולם)?

אגב, מעניין איך כל התופעות האלו עולות לכותרות כל פעם דווקא בהקשר של אוהדי הפועל.
האם השירים על אבא של שמעון גרשון, בת דודה של ביבראס נאתכו, "כמו אש, אש על הפנים" לאדהם שביטה, חיזבאללה, או, להבדיל, האלימות הנוראית והמאורגנת שאנו נתקלים בה בכל פעם שמגיעים לטדי/קרית אליעזר, הם לגיטימיים? האם אותו קו מוסרי שדיברת עליו משאיר את קריאות "שמעון מזרחי תתאבד כבר" בצד הלא נכון, לעומת "טועמה אתה מחבל / אנחנו שונאים ערבים" שנשאר בצד הנכון?

Comments closed