אוהדי אכזבות

להפועל ירושלים יש קהל מצוין. אולי זאת חלק מהבעיה.

Jerusalem1

כשהעלו את יוקר המחיה, פתחנו במחאה. יצאנו לרחוב עם שלטים, ודרשנו צדק. לא נשארנו אדישים. נקטנו בצעדים משמעותיים. כי אנחנו לא פראיירים. ככה זה בדר"כ בחיים. אבל פחות בספורט, שם לפעמים האהבה מעוורת.

להפועל ירושלים יש קהל אדיר. צבעוני, רעשני ומאד מעודד. הוא בא אחריה לכל משחק, ולמלחה יש ערך מוסף שמתורגם לכמה נקודות. הקהל של ירושלים אוהב אותה ללא דופי. באש ובמים. אהבת אמת. בניצחונות הגדולים, ובהפסדים המביכים – תמיד תומכים. מה שמוביל לשאלה, האם לאוהדי הפועל ירושלים יש חלק במצב העגום של קבוצתם?

בפברואר האחרון הייתי בחצאי גמר הגביע. במשחק המרכזי הפסידה הפועל ירושלים למכבי חיפה. הפסידה? יותר כמו הובסה. הובכה. התבטלה. אני לא אוהד של ירושלים, אבל כצופה נייטרלי, הרגשתי משחקני הקבוצה זלזול במשחק, במקצוע ובקהל. לפרקים התהלכו השחקנים בחוסר אכפתיות על הפרקט כאילו לא מדובר במשחק החשוב ביותר בעונה. כאילו לא מדובר במשחק בו הם אמורים לטרוף את הפרקט, ואם לא לנצח, לכל הפחות לתת תחושה שנתנו את הכל.
ואחרי כל זה, בסיום המשחק, להפתעתי (או שלא, אני כבר מכיר את הנוהל), הלכו שחקני הקבוצה לכיוון הקהל האדום שהציף את היציע, מחאו לעברו כפיים וקיבלו תשואות בחזרה. באותם רגעים המראה ממש הפריע לי. אל תבינו אותי לא נכון, אני חושב שזה מאד יפה, קהל שיודע לתמוך גם בהפסדים. בהחלט ראוי להערכה. אבל לא תמיד. ובטח שלא אחרי כזה הפסד. אחרי תצוגה כזו הייתי מצפה מהקהל פעולה כלשהי. אם זה להצביע ברגליו ולצאת באחת מהיציע לפני סיום המשחק. אם זה להביע את מורת רוחו ע"י שריקות אדירות. משהו. כל דבר. הייתי מצפה שקולם, קול של מחאה, ישמע בצורה שלא משתמעת לשני פנים. שהשחקנים יבינו שמה שהם כרגע עשו לא מקובל.

כבר הרבה שנים שאני לא זוכר קבוצה שעוברת עונה עם כל כך הרבה בעיות שלא קשורות לכדורסל כמו הפועל ירושלים של העונה. זה התחיל עם ריבים בין טפירו לדרוקר, המשיך בסכסוך מתוקשר ובוטה בין המאמן לקרייג סמית', שבעקבותיו האחרון נזרק הביתה, ועברו בדרך בעוד צמתים עם פלס, סמואלס ובעצם מי לא. אם כן, אין זה פלא שחבורת אנשים שלא ממש מסתדרת בינה לבין עצמה, לא השכילה לבנות תלכיד שיצליח בספורט קבוצתי כמו כדורסל. ועדיין, זה המקצוע שלהם, בשביל זה משלמים להם, בשביל להיות שחקנים מקצועניים. וככאלה מצופה מהם להתעלות מעל הסכסוכים האישיים ולקיים יחסים קורקטיים בין שחקנים למאמן. דרך ההתנהלות שראינו השנה גם היא, מצביעה על זלזול במועדון, שלדעתי, הקהל לא צריך לעבור עליו לסדר היום.

בחמישי האחרון זה שוב קרה. אחרי הפסד צפוי בתל אביב, הגיעה סדרת חצי גמר הפלייאוף למלחה. היריבות החמה בין מכבי להפועל ידועה, והמשחקים הגדולים במלחה זכורים לטובה. אם ניקח בחשבון שעבור ירושלים היה זה משחק חובה כדי להשאיר את הסידרה בחיים, הכל כבר היה מוכן למשחק גדול.
אבל אבוי למופתעים, זכינו בעוד תצוגת נפל של רוב שחקני ירושלים. לשחק מתחת לרמה זה קורה. אבל כשההרגשה היא של אדישות וחוסר אכפתיות – על זה כבר אי אפשר לסלוח. לדעתי, גם הפעם קולו של הקהל לא נשמע בברור.
רבות כבר דובר על הקהל הצהוב . כולנו מכירים את צקצוקי הלשון שמדובר בקהל הצלחות, מפונק, שלא יודע לתמוך בקבוצה. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהקהל הזה כשהוא לא מרוצה, השחקנים יודעים. יודעים היטב. (לפעמים אפילו יותר מדי טוב). אבל להישאר אדישים לכך הם לא יכולים. אז אני בטוח שהקהל הירושלמי יתקומם אל מול ההשוואה ולא יסכים להיות דומה למקבילו מתל אביב, אבל אולי לפעמים בכל זאת כדאי להזכיר את הביטוי הישן – "חוסך שבטו שונא בנו".

אז יכול להיות ש"יש בנו אהבה והיא תנצח" היה סלוגן מיוחד ומתאים לקבוצה שכללה את עדי גורדון, פפי תורג'מן ובילי תומפסון. שחקנים שלא היה צריך להזכיר להם בשביל מה, ובעיקר, בשביל מי הם נלחמים. אבל בימינו, כשסוג כזה של שחקנים כבר לא מן הנמצא, יתכן שהקהל צריך להשיב לזלזול – בכעס. לחוסר אכפתיות – במחאה. כמובן, מחאה סבירה, לא אלימה, בגבול הטעם הטוב, ולא רק כדי למחות. מחאה אמיתית, טהורה, שמבטאת את התחושה העמוקה של תסכול ודרישה לשינוי.

כל קבוצה הייתה שמחה לאוהדים כמו של הפועל ירושלים. אבל הקבוצה גם צריכה להיות ראויה לאוהדיה. ובשנים האחרונות זה לא המצב. אם הקהל של ירושלים רוצה לראות שינוי בקבוצה, עוד לפני שימצא העדי גורדון הבא, אולי הוא צריך גם כן, לשנות גישה.

ועוד משהו בקטנה

שאלה לשרון דרוקר, המאמן של ירושלים. אחרי ההפסד במשחק מספר 4 לנתניה הסברת לנו שלבוא כאנדרדוג זה הרבה יותר קל כי אין לך מה להפסיד. (מדקה 3:30).
אמנם הייתה דרושה קצת תשומת לב בראיון ביום חמישי,אחרי ההפסד למכבי במלחה, אבל מבין השורות, אמרת שעל אף פערי הרמות ופערי התקציב, אתם תעשו את המקסימום, וזה מה שאתה מצפה מהקבוצה שלך.
אז אני לא בטוח שהבנתי, אם קשה לנצח כפייבוריט, אבל מצד שני קשה לנצח כאנדרדוג, איך בדיוק אתה רגיל לעשות את הניצחונות שלך?

לתגובות הערות, או סתם "חיבוב" – אתם מוזמנים להציץ גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

לברון או מייקל?
החזרה של קנניסה בקלה- האם היתה זו שאגה?

34 Comments

מאשקה 1 ביוני 2013

עמית, אין לי פייסבוק ולכן לא יכולה לצפות ולהגיב שם.
בכול המשחקים שהזכרת כאן הייתי נוכחת, ולא נוכחת נפקדת, אלה נוכחת מעודדת בכל כוחי ממרומי גילי.
במשחק חצי הגמר גביעה המדינה, רצתי כמו פופרה בין שלושת היצעים למטה של אוהדי הפועל ירושלים להרים אותם לעודד. ראיתי את הברק שלהם בעיניים בתחילת המשחק, וראיתי את העיניים הכבויות שלהם בסוף המשחק, ואני הרגשתי אכזבה גדולה מאוד, ומעט בושה בהשוואה למה שאנחנו האוהדים השקענו ומה שהשחקים השקיעו על הפקרט. אני לא חושבת שהיינו צריכים להפסיק לעודד או לצאת מהאולם מיד בסיום כאות מחאה. כמו שאני לא מקבלת כי נשרוק בוז לשחקנים בעת משחק חלש ומבזה, והאמן לי שהשנה נכחתי בהרבה משחקים שכאלה, שהיה מגיע לשחקים של הפועל ירושלים איזה סטירת לחי במקום עידוד.
מתוך הכרות עמוקה של שנים רבות את מועדון הפועל ירושלים כדורסל, אני יכולה לומר שהבעיות שהיו עם הנהלת הקבוצה, הניהול הנלוז של ההנהלה, קן הצרעות שיש בבית אגרון, חוסר האומץ להגיד למאמן לך הביתה אחרי מספר אירועים מול שחקים, אוהדים ועוזר המאמן שלו שפוטר, מחלחל לשחקנים. אי הרצון של הנהלת הקבוצה לשתף אותנו האוהדים בעמותה, הזילזול של הנהלת הפועל ירושלים באוהדים והבקשות שלנו לתת לנו יצוג בעמותה, הביאו להרבה כיסאות ריקים המלחה השנה, וגם הרבה מינויים קבועים שלא חידשו בעונה האחרונה.
באחד ממשחקי הליגה הסדירה האחרונים שהיו במלחה, במשחק נגד ראשון לציון בו הפסדנו בצורה מבישה ( לא נכחתי בו הייתי בחו"ל ), אחד האוהדים הותיקים שיושב לידי בשורה הראשונה אמר לדרוקר בסיום המשחק בושה ! דרוקר הסתובב אלי ומר לו באלה המילים: צא החוצה אני אזיין אותך. ככה, כן, ככה ושמעו זאת הרבה אוהדים. הנהלת הקבוצה וגם לא שרון דרוקר לא פנו לאותו אוהד ירושלמי להתנצל, רק דיווחו דיווח שקר במקומון של סוף שבוע שהייתה סולחה, שקר וכזב !!
שלחו את אחד מעובדי המשרד לבקש מאותו אוהד לחזור למלחה. מנהל הקבוצה דני כהן, מאמן הקבוצה שרון דרוקר עד היום לא לא התנצלו בפני אותו אוהד ותיק. ככה התנהלה הפועל ירושלים העונה.
בשבילי זו הייתה העונה הגרועה ביותר וגם המגעילה ביותר של הפועל ירושלים. מה הלאה, מקווה שיהיה שינוי ארגוני בהנהלה, ינקו את קן הצרעות בבית אגרון, יביאו מנהלים שיודעים לנהל ואיכפת להם מהסמל של האריה על הגופיה האדומה ולא רק המשכורת שהם מקבלים.
מוכן לנו קיץ סוער עם נושא ניהול הקבוצה.
מאמנים באים והולכים, שחקנים באים והולכים, ורק אנחנו האוהדים נשארים, ואני לא מרגישה מתוסכלת לעודד גם אחרי הפסדים. באמת יש בי אהבה והיא תנצח פעם לצלחת אליפות.

גיל שלי 1 ביוני 2013

מאשקה- כמביט מהצד נראה שהבעיות של הפועל ירושלים לא קשורות לקהל אלא להנהלה שלא מנהלת וכבר הרבה שנים. זה כמו סטארט אפ שלא ידע לעבור לשלב הבא

איציק 1 ביוני 2013

מאשקה,
השאלה אליך אבל היא כללית יותר ואשמח לתשובה מכל אחד. למה לאוהדים מגיע ייצוג בהנהלה? אני לא מבין זאת. האוהדים רוצים לבוא לעודד, שיבואו; רוצים להפגין ברגליהם, שידירו עצמם מהמגרש וההנהלה תסיק מכך את מה שהיא חושבת לנכון; רוצים להפגין מול מישרדים, טוב; רוצים להביעה מחאה במגרש, שיסימו שלטים ויצעקו במגפונים. למה הם צריכים להיות בהנהלה? האם הם בהנהלה של מכבי כדורסל/כדורגל או חיפה או רוב הקבוצות בעולם? ההנהלה בהחלט צריכה להתחשב באוהדים אך הם צריכים להיות גוף חיצוני בעל התדברות עם ההנהלה ולא חלק ממנה. כמובן מקרה הפועל-תל אביב כדורסל הוא אחר ולא שייך לדיין, ואני לא בטוח שהוא בריא לאורך זמן.

מאשקה 1 ביוני 2013

מזה כמה שנים ( רבות ) אני מראשי הנהלת עמותת האוהדים של הפועל ירושלים. התפקיד שלנו לדאוג לאוהדים: אמצעי עידוד כמו דגלים, מקלות לדגלים, בדים, צבע ספריי, תופים, הסעות למשחקי חוץ, הנחה לנערים וילדים בקניית מינוי כשאין להם כסף ( להוריהם ), כרטיסים מוזלים במשחקי בית לחיילים וסטודנטים, שמירה על מחיר המינויים ועוד. הדברים האלה עולים כסף במיוחד הנסיעות למשחקי חוץ.
בשנים האחרונות קיבלנו כתף קרה מאוד מהנהלת הקבוצה בנושאי כספים לאוטובוסים למשחקי חוץ וגם במחירי הכרטיסים והמינויים. זה אילץ אותנו אנשי העמותה " לקבץ " נדבות כסף מבין האוהדים בשתי דרכים. כרטיס אוהד וגם לעבור ביציעים עם קופסת אוכל מפלסטיק ואוהדים תורמים ( אני זאת שעברתי עם אותה קופסת פלסטיק ). חלק מהכסף שקיבלנו היה מאנשי עסקים טובים אוהדי הקבוצה בעלי חנויות שעזרו לנו באמצעים וכסף. קבוצה שהתקציב שלה מיליוני ש"ח בשנה, קבוצה שבעלת התקציב השני בגודלו בכדורסל הישראלי, לא יכולה לתת לאוהדים כמה עשות ש"ח השנה לאביזירי עידוד, נסיעות וכרטיסים ? אנחנו ראשי העמותה שהיינו בקשר עם הנהלת הקבוצה הרגשנו כמו עניים בפתח ומבקשים נדבות. ואם יהיו נציגים של אוהדים בהנהלת הקבוצה, הם יכולים להיות פה לצרכי האוהדים, לא לקבוע מי המאמן הבא או שחקנים, רק לדאוג לצכי האוהדים.
הייתי צוחקת שלפני משחקים חשובים הנהלת הקבוצה דרך הדובר שלה היו מפרסמים באמצעי התקשורת דברים חמים לאוהדים של הקבוצה, כמה הם עוזרים בעידוד שלהם לקבוצה, מאחורי הדיבורים האלה לא היה כיסוי שלהם, ההיפך מכך.
אני לא בעד קבוצת כדורסל שתהיה בשליטת האוהדים.
אני בעד לנקות את כל האורוות של ניהול הפועל ירושלים. הזבל שהצטבר שם הוא גבוהה מאוד, כי נצבר לאורך שנים מאז ימי גאידמק וחבר מרעיו שאחריו עם תיסמונת סידרום ירושלים. אם מצב הניהול של ירושלים ישאר כמו שהוא לשנה הבאה, כנראה שאחרי עשרות שנים לא ארכוש מינוי למשחקים לעונת 2013-2014.

אנונימוס 1 ביוני 2013

הפועל ירושלים היא דוגמה נהדרת למועדון שהתנתק מהאוהדים שלו. השינוי ממש מגולם בדני קליין שעבר ממנהל שמגן על אוהדים ביציע לישות חלקלקה שעוזבת את המועדון על מצנחי זהב

עמית זילברבוש 1 ביוני 2013

מאשקה,
ראשית תודה על התגובה המושקעת.
פייסבוק זה מקום שני. כאן יותר חשוב :)
לעניינינו, לאורך כל התגובה שלך (וגם זו שלמטה) היה נשמע שאת בעצם מסכימה איתי, שאכן הקבוצה מזלזלת באוהדיה, וזה מתחיל ממש מלמעלה ומגיע עד השחקנים. עד כדי כך שאת אפילו שוקלת שלא לחדש את המנוי.
אבל אז את גם אומרת "שיש בך אהבה והיא תנצח" ושאת לא רואה טעם בלמחות נגד המצב ע"י שריקות בוז או עזיבת היציע.
מבחינתי, לצאת מהאולם או לשרוק בוז אלו רק דוגמאות. העיקר להביע את המחאה. שהשחקנים ידעו שרמת ההשקעה שלהם (או אי ההשקעה) לא מקובלת וככה זה לא יכול להמשך. כשהשחקנים משחקים כמו בחצי גמר הגביע, ובסוף הולכים לקהל ומקבלים תשואות – בשבילי, החטאתם את המטרה. במקום להראות לשחקנים שאתה מרגישים "נבגדים", הם ממשיכים לחשוב ש"לא נורא, אפשר להמשיך לזלזל".
בעצם, אם הבנתי מה שאת אומרת זהו צעד אחד עוד יותר רחוק ממה אני הצעתי. במקום למחות נגד המצב, אתה כבר התייאשת, וכנראה לא תחדשי את המנוי. ואם אוהדת שכמוך אומרת את זה, מה יגידו אזובי הקיר?
יש סיכוי שאם במקום לעודד גם אחרי הפסדים מביכים, הייתם מראים מחאה, המצב היה משתנה, אפילו בטיפה?

סתמאחד 1 ביוני 2013

כתבת אוסף של קלישאות אודות הקהל של מגדל : העונה מלחה היה ריק ברוב המשחקים ואווירת נכאים שררה בו.
לרוב משחקי החוץ הגיעו כמה עשרות בודדות של אוהדים.
לאחר המשחק נגד מכבי,לכאורה המשחק החשוב ביותר העונה,ליאור אליהו טרח לציין שהיתה אווירת כדורסל נעימה.
מלחה חדל להיות מגרש ביתי שמטריד את היריבות של מגדל.
אם בעונות האחרונות התקציב של מגדל היה מקוצץ בחמישים אחוז היא לא היתה משיגה תוצאות גרועות יותר מאלה שהשיגה בתקציב המנופח שעמד לרשותה.
כזכור,בעונות האחרונות מגדל שיחקה במפעל אירופי למרות שעל פי מיקומה בטבלה היא לא היתה ראויה להשתתף בו.מעטים מאוהדי מגדל התייחסו לכך ורוב אוהדי מגדל בחרו לשתוק ולהתעלם מכך למרות שבמשך שנים הם טענו כנגד השיריון של מכבי ביורוליג.
מי שרוצה להיות אלטרנטיבה למכבי חייב להוות גם אלטרנטיבה מוסרית.
מי שרוצה להיות אלטרנטיבה למכבי לא יכול לתמוך בשמעון מזרחי בהצבעות שמתקיימות במנהלת כאשר הוא מבקש להגדיל את מספר הזרים מחמישה לשישה (כמה שבועות לאחר קבלת ההחלטה על חמישה זרים) וכאשר הוא מתנגד לקיום משחק הגמר ברוממה.
הנציג של מגדל במנהלת תמך בהגדלת מספר הזרים לשישה והתנגד להעברת משחק הגמר לרוממה – אינטרסים מובהקים של מכבי.
ואידך זיל גמור.

עמית זילברבוש 1 ביוני 2013

לפעמים קלישאות הן דווקא מדויקות.
אני בטוח שקראת בין השורות, והבנת שהאמירה שלי לא נוגעת רק לעונה האחרונה.

ג'וני 1 ביוני 2013

אני חושב שהקהל של הפועל היה ועודנו קהל גדול בשל העובדה שהוא לא זקוק לניצחונות, אבל התמורה שמתקבלת היא קבוצה שנלחמת ונותנת את הנשמה.
מי מאיתנו לא זוכר את העונה שבה עדי גורדון ודורון שפע עזבו לחולון. הפועל נשארה עם קבוצה של חמישה וחצי שחקנים, ליבנו נשבר כשפפי קרע את הרצועה הצולבת נגד הפועל תל אביב. ועדיין, כשהחרב תלויה מעל הצוואר – הקבוצה המשיכה להלחם.
למרות שהפועל לא עלו למשחקי הפיינלפור, ולמרות שבמשחק האחרון במלחה הקבוצה הפסידה אאל'ט ב-20 הפרש לראשון. עמדנו ועודדנו, נתנו את הגרון ואת הלב.
זו באמת היתה משפחה אמיתית של אלפי אנשים עם חולצה אדומה, צעיף אדום ולב אדום.
כי אנחנו אוהבים אותה.
אבל זה לא אומר שצריך לאהוב בעוורון – כל מי שעבר זוגיות כלשהי בחייו (מכל סוג שהוא) יודע זאת. המודל הזה פשוט לא עובד.

צריך למצוא את האופטימום שבין הענקת האהבה תוך רתימה של הקבוצה לבין אהבה עוורת שעלולה לגרום לזלזול/אפאטיות של השחקנים ושל ההנהלה.
בעבר, כששחקנים באו לשחק בהפועל, הם ידעו שהם הולכים להתעטף באדום ולא רק לבוא לדפוק כרטיס, הם ידעו שהם הולכים להיות חלק ממשהו, חלק מהקבוצה, חלק מהמשפחה.
כמו שאמר עדי גורדון, זו לא קבוצה שיש לה קהל, זה קהל שיש לו קבוצה. עם זאת, כרגע, שני המושגים האלה נראים כאוטונומיים לגמרי, יש קבוצה ויש קהל.

ממקום נוסף, אם אקח את הדיון למקום יותר כלכלי, למרות חבורת התורמים (בעלים/תורמים – בהתנהלות הזו המושגים דומים מאד) ההזויים שהגיעו להפועל בשנים האחרונות, בסופו של דבר בעתיד צריך לקיים עסק כלכלי. מי שיודע את זה הכי טוב הם ההנהלה (שמנהלים את העסק הזה) והשחקנים/מאמנים (שגוזרים את הקופון הישיר בצורת תלוש משכורת). כסף שׁאינו הזוי מגיע מכרטיסים, מספונסרים (ומהישגים – כרגע אתעלם) , שניהם נגזרים מאיכות המותג. עוורון של הצרכן גורם לזה שלא יהיה אכפת להם לייצר מוצר קלוקל שלא מצדיק את ההשקעה הכלכלית והמנטלית של הצרכן.
הנהלה טובה גורמת לכך שהקהל לא רואה את ההיבטים הפיננסיים, הוא רק רואה שחקנים רתומים לקבוצה שמשחקים בשביל הסמל, אפילו אם זה רק לעונה אחת. אבל לאחרונה (כלומר, ביותר מכמה השנים האחרונות) זה מרגיש כמו חבורה של שכירי חרב.

אני לא חושב שצריך להיות בצד של הקהל המפונק של מכבי אבל אני מסכים שכרגע האהבה העיוורת שיש בי לא תנצח, היא אפילו לא מתעוררת וגדלה.
לכן כפי שציינתי, אני בעד לחפש את האופטימום על הציר הזה, שיחזיר את הקבוצה לפאר שהכרנו – לא בדמות תארים ונצחונות, אלא בדמות לחימה אבירית ורומנטית.
התארים והנצחונות (אולי) יגיעו אח'כ.

המלוח 1 ביוני 2013

הערה קטנה- מכיוון שע"ס הכתוב אני מניח שאתה לא "ג'וני" הרגיל שמגיב פה לא מעט, איידע אותך שבחרת כינוי לא כל כך מוצלח של מישהו שאינך רוצה שיבלבלו בינך לבינו.

ג'וני 1 ביוני 2013

מכיוון שעל בסיס הכתוב אתה יכול לבצע היקשים כמו זה שעשית (שאני לא ג'וני "הרגיל" – למרות שעבורי תמיד הייתי ג'וני הרגיל), ארשה לעצמי להמשיך עם ה"כינוי" שבחרתי לעצמי, שלמעשה הוא גם השם שלי.
אם יתבלבלו, יתבלבלו.
תודה על היידוע.

איציק 1 ביוני 2013

אז לא הבנתי, זה אתה שחושב שאין, לא היה ולא יהיה כצ'מג'י?

המלוח 1 ביוני 2013

סתם הערה, אין צורך להתרגז.
שתהיה שבת שלום.

אבוקדו 1 ביוני 2013

ג'וני הרגיל
אתה ממש מיוחד

אלון רייכמן 1 ביוני 2013

+1

עמית זילברבוש 1 ביוני 2013

ג'וני,
האמת שלקח לי כמה דקות להבין את התגובה שלך, כי היא נשמעה לי הגיונית מדי וכל הזמן חיפשתי איפה מגיע הטוויסט. עד שנפל האסימון שאתה הוא ג'וני "אחר" :)
בכל מקרה, תודה על התגובה, אני חושב שהדברים שאתה מעלה כאן באים מהנשמה,ומשקפים בגדול את רוח הדברים שלי.
השאלה שלי אלייך, כפי ששאלתי את מאשקה: אתה לא חושב שאם כבר לפני שהמצב הדרדר עד הלום, הקהל היה מביע מחאה ולא מעודד ללא שום תנאי, יתכן שהמצב היום היה יותר טוב?

המלוח 1 ביוני 2013

מבין את מה שאתה כותב- וכבר דשו בזה לא מעט פה בדה באזר. העניין הוא שאוהדי הפועל ירושלים (בדומה לאוהדי הפועל תל אביב) אוהדים בעיקר את עצמם ולכן ממשיכים לעודד ללא קשר למשחק, גם כאשר השחקנים מבזים אותם. דוגמאות לא חסר.
הערה קטנה בקשר למשחק- היה משעשע לראות את סמארדו סמואלס וההתנהלות סביבו. כמו הילד הבעייתי בכיתה, נדמה שכולם מפחדים ממנו. דרוקר מפחד להוריד אותו לספסל והשופטים מפחדים לשרוק נגדו. היה מצחיק הקטע שאחרי שהוא דחף באלימות את שון ג'יימס גילי כהן (אני חושב) אמר לו-"Relax, they need you" במקום לתת לו טכנית והתקפה לאחר מכן התעלם מפאול ברור שלו על אותו ג'יימס רק כדי לא להרגיז את הילד. אין מה להגיד, Head case רציני הבחור.

עמית זילברבוש 1 ביוני 2013

בקשר לחלק הראשון – אמלא פי מים.
בקשר לחלק השני – למרות שדרוקר הוריד אותו כמה פעמים, ודווקא בשלבים שהוא היה היחיד שהחזיק את ירושלים במשחק – הרגשתי ממש כמוך לאורך המשחק.

אורן 1 ביוני 2013

המלוח,
אתה טוען שכל מי שמעודד את הקבוצה גם בזמנים קשים הוא מעודד את עצמו?גם הקהל היווני וכו?

המלוח 1 ביוני 2013

אני לא מתיימר להכליל, רק אומר שבעיניי כששחקנים מגיעים למשחק הכי חשוב שלהם בעונה, כמו שחקני הפועל ירושלים ביום חמישי (או שחקני הפועל ת"א בדרבי ה-4-0) ופשוט מתבזים בלי שנראה כאילו אכפת להם מזה בכלל, לגיטימי לשרוק בוז יותר מאשר להמשיך לעודד, ושהסיבה שאוהדי הפועל (ירושלים ות"א) נוהגים אחרת זה כי יש להם מוניטין שהם מאוהבים בו.

תומר חרוב 1 ביוני 2013

אני לא מכיר מקרוב את מה שקורה בהפועל ירושלים(סומך על כל מילה של מאשקה) אבל אני יודע שאוהדים במגרש תפקידם לעודד, בלי קשר למה שיש על הפרקט או על הדשא, ככה זה עובד(או אמור לעבוד). מחאות עושים מחוץ למגרש או בתוכו כשמדובר במחאות ספציפיות(נניח נגד בעלים או התנהלות קלוקלת) אבל כשמדובר ביכולת ספורטיבית אין דבר טפשי יותר בהנחה שגם הקבוצה והמאמן רוצים לשחק טוב ולנצח. ואני לא קונה את זה שאוהדים שעוזבים לפני הזמן עושים זאת בגלל שהם "מוחים", הם פשוט לא מבינים את תפקידם.

עמית זילברבוש 1 ביוני 2013

א. יש הבדל בין ההבנה שהמאמן והשחקנים רוצים לשחק טוב ולנצח, לבין ההבנה שלפעמים יש שחקנים נותנים את כל כולם, אוכלים את הפרקט, מזנקים לכל כדור, שוכחים מכל כאב וכל מכה בזמן המשחק ונמצאים במוטיבציית שיא. לעומת מה שמראים שחקני הפועל ירושלים השנה (לדוגמא).
ב. נכון, יש אוהדים שעוזבים לפני הזמן כי הם לא רוצים להתקע בפקקים בחנייה. אבל בין אם אתה "קונה" את זה או לא, יש גם אוהדים שיוצאים כדי למחות. לדעתי, אין זה אומר שהם לא "מבינים את תפקידם". לפעמים צריך גם לדעת לנפנף במטפחות הלבנות…

תומר חרוב 1 ביוני 2013

אני לא נגד מחאות אוהדים ואף השתתפתי בכמה כאלה לאורך השנים.
אבל לצאת לפני הזמן, גם אם אתה עושה את זה כאקט מחאתי, לא משיג שום דבר. זו מחאה פרשנית-לא שיחקתם טוב אז אני קם והולך. האמירה שאני לוקח מצעד כזה: אני נמצא כאן בשביל הקבוצה רק כשהיא משחקת טוב, כשהיא לא משחקת טוב אני לא אהיה כאן.
ומבחינתי תפקידו של אוהד(בניגוד לסתם צופה) הוא להיות שם תמיד.

בני תבורי 1 ביוני 2013

תומר,
אוף טופיק: שאלו אותי היום לאן נעלמת מהפייסבוק ולא ידעתי מה להשיב…

תומר חרוב 1 ביוני 2013

:)

אני בחופשה בלתי מוגבלת ממגזלת הזמן הכחולה שלא נקראת הפועל פ"ת.
חי את החיים האמיתיים ומתעל את זמני לדה באזר.

יניר 1 ביוני 2013

בכל קבוצת ספורט מתחלפים מאמנים ( למעט מנ יונייטד), מתחלפים שחקנים ונשארים רק האוהדים וההנהלה.
אם באופן שיטטתי הפועל ירושלים ממצה 20% מהפוטנציאל בתקציבים מטורפים- הבעיה היא רק בהנהלה.
מכבי תל אביב בכדורגל וכדורסל מוכיחה כיצד ניהול טוב מביא אליפויות. ולא, זה לא רק הכסף

אורן 1 ביוני 2013

יניר,
כשבכדורסל לקבוצה האלופה יש 20 מליון דולר תקציב,וקלבוצה השנייה יש 4 מליון דולר תקציב-זה לא קשור להנהלה טובה.
להיפך-תראה כמה טעויות מכבי עשו בשנים האחרונות עם זרים.כל טעות כזו בקבוצה אחרת בארץ היתה גומרת אותה כלכלית.

אורן 1 ביוני 2013

אפילו שאול היה לוקח אליפות עם התקציב של מכבי.

אלרום 1 ביוני 2013

בשנים האחרונות?
בגלל עונה אחת רעה שכחו איך מכבי דרסה את הליגה הזו? איזה טעויות היו לנו?
ולידיעתך, לא הכל קשור לכסף. זה ניהול של אלופה, זה ניהול של שמעון מזרחי, למכבי ת"א יש מנטליות של קבוצה אירופאית ווינרית, והרבה טמון בניהול המוצלח שלה.
אתה חושב שעם ניהול מבולגן, שחקנים שלא מכירים את המושג מקצוענות, וחדר הלבשה מפורד (הפועל ירושלים) מכבי הייתה מגיעה לאן שהיא הגיעה?
להפועל ירושלים יש אחד התקציבים הגבוהים בליגה אחרי מכבי ת"א. היא לא מתנהגת ככה.

מתי 1 ביוני 2013

אבל, וזה אבל גדול – העונה אפילו ברבע גמר הפלייאוף היו הרבה קרחות ביציעים במלחה. גם הקהל של הפועל הולך ומתייאש.

יואב 2 ביוני 2013

שיטת הפיינל פור היתה אמורה להטיב עם ירושלים. מסתבר שהיא רק ״מגדילה״ את עומק הכישלון. כבר שנים. ברור שמדובר בהנהלה לא מתפקדת וכלל לא חשוב מה תקציבה. לחצי הגמר היא כמעט לא מגיעה. איך מכבי מוזכרת באותה נשימה(ניהולית), רק השד יודע.
מלחה .כבר שנים ,הוא רק אגדה אורבנית. כמעט כל מי שצריך לנצח שם-מנצח.

המאמן 2 ביוני 2013

חבורה של שחקנים ילדותיים, גועליים ובעיקר מטומטמים.

אפריים 2 ביוני 2013

עמית,
נגעת בנקודה שאני מנסה לפענח כבר שנים.
מה ייצור שינוי יותר גדול אצל שחקנים שמציגים יכולת גרועה?
האם הם ישתפרו אחרי אחרי שריקות בוז/מחאה מהקהל שלהם או שדווקא יתבאסו ויילכו עם ראש שפוף עוד יותר?
האם עידוד ללא תנאים יגרום לשחקנים להשתפר כי ירגישו שהם לא לבד ושאסור להם להרים ידיים, או שהם יגלו אפאטיות לקהל כי ידעו שהוא שם בכל מקרה?

באופן אישי אני מאמין ששחקן לא צריך את האוהדים כדי לדעת שהוא שיחק רע. הוא צריך אותם כדי להתרומם ולנסות להצליח שוב ושוב ושוב…

עמית זילברבוש 2 ביוני 2013

אפריים,
אני מבין את הדילמה שלך ולא טוען שיש לי תשובה חד משמעית.
אני גם חושב שצריך להפריד בין יכולת לא טובה על המגרש, לבין אפאתיות וחוסר אכפתיות.
ברור שאני לא מנסה לטעון שכל פעם שהקבוצה לא מצליחה צריך למחות נגדה.
אבל קבוצה שמגלה חוסר אכפתיות פעם אחר פעם, אולי כן צריך מישהו שיזכיר להם שהדבר לא מתקבל בהבנה ודרוש שינוי רציני בגישה.

Comments closed