מגיע לנו!

עם תרבות כזאת, גם עוד 50 שנה נמשיך להתאכזב. ומגיע לנו!

Israel2

הייתי אתמול בבלומפילד במשחק של ישראל נגד איטליה. סה"כ התרשמתי מהארגון. הכניסה מסודרת, נראה מכובד, ממש אירופה. חבל רק שהחום לא שיתף פעולה. ואייל גולסה. גם אני לא נהניתי לקבל 4:0 בראש. אבל מה שהיה באמת מביך לא קרה דווקא על הדשא, אלא ביציע. עם איך שהקהל התנהג אתמול, ואיך שהכותרות בתקשורת הבוקר נראו, מגיע לנו!

יש לי פחות טענות כלפי האנשים שעזבו כבר בדקה ה-70. יום שבת, דיי מאוחר, שביזות יום א' כבר בפתח ובאמת חם. אז לא ממש כייף, בטח לא כשהמשחק גמור כבר חצי שעה קודם. אם מישהו רוצה להתקפל – מילא.
מה שאני לא ממצליח להבין זה את קריאות ה"אולה" הציניות כל כך כלפי שחקני הנבחרת. ואגב, שלא תתבלבלו. הקריאות לא היו כששחקני איטליה התמסרו ביניהם. מה שקרה הוא שבערך בדקה ה-80, הצליחו החבר'ה שלנו לחבר 5 מסירות רצופות לראשונה מאז ההרחקה של גולסה. ואז, זה התחיל עם אדיוט אחד שהיה לבדו וצעק אולה. לאט לאט, עם עוד מסירה ועוד מסירה הצטרפו אליו עוד ועוד חסרי דעה, שבלי ממש מחשבה אינדיבידואלית, כעדר, חשבו שזה מצחיק. אבל זה לא. אפילו בשבילי, כחלק מהקהל שלא הלך הביתה בדקה ה-70, ולא הצטרף לקריאות האלו, זה היה פשוט מביש. כל כך מעליב, כל כך ציני, וכאיש שיודע ציניות מהי, זוהי הציניות הרעה ביותר, העוקצת, המשאירה צלקות.
לא מגיע להם.

איטליה הייתה פייבוריטית ברורה עוד לפני המשחק. כל מי שמעורה בעניינים ידע היטב שאם נצא עם תיקו צריך להיות מבסוטים. ועדיין עד הדקה ה-30 נראינו לא רע. אפילו טוב. כרגיל, ההגנה לא משהו, אבל לחץ כבר על החלק הקדמי של האיטלקים, רצון, אפילו הגעה למצבים. אז כדור למסגרת לא ראינו מכל זה, אבל תקוות והנאה בהחלט היו. אפילו אחרי הספיגה הראשונה היה ניתן לשאוב עידוד. השחקנים לא הורידו את הראש והמשיכו להיות פקטור חזק במשחק. ואז הגיעה ההרחקה. ומשם כבר הכל נגמר. מזה כבר לא התאוששנו. לא השחקנים, אבל בעיקר לא הקהל ביציע.

והאמת, זה לא מגיע להם.
נכון, לפעמים נראה שלשחקנים יש עוד הרבה מה ללמוד, בין השאר שאחרי 4:0 עדיף לשתוק. אבל מה אנחנו רוצים מהם? הרי אם הם לא יצאו לתקשורת יגידו שהם מפונקים ולא יודעים לקבל הפסד. ואם הם מדברים, אז הם כבר אומרים את שעל ליבם. לפעמים קל לשכוח שמדובר באנשים שטרם מלאו להם 21. אני לא יודע מה אתכם, אבל בגיל 21, גם אני קצפתי על מי שזלזל בי. גם אני (עוד) לא ידעתי לשלוט בעצמי ולהתנסח בדיפלומטיות מספיק כדי להסתיר את הכעס על מי שהביך אותי בפני אלפי אנשים.

לא מגיע להם.
נכון שה"לוזוניזם" שיש מסביבם זו "עסקונה" שלמה שמעוררת אנטגוניזם. מאמן שהצליח להרגיז את כולם עוד לפני שהיורו הזה בכלל התחיל. לא דיי שהוא האחיין של היושב ראש הלא ממש אהוד גם ככה, הוא גם חתם במועדון גדול למרות שרבים חושבים שלא "מגיע לו", ועשה זאת במסיבת עיתונאים הזויה שנייה לפני תחילת היורו. שמעתי לא מעט אוהדים, עוד לפני המשחק, שאומרים שהם לא בטוחים בעד מי הם. מצד אחד, נבחרת ישראלית, ביורו – הרי מה יותר כיף מלהצליח פה? מצד שני, הצלחה של הנבחרת זו הצלחה של הלוזונים הכל כך לא אהודים. עוד יחשבו שיש כאן כדורגל, שיש כאן עתיד. אז אולי עדיף שנכשל?

אבל אם להיות כנים, מה אשמים בכל זה השחקנים על הדשא? כי אם להיות ראליים, מה שהם הראו זה בערך מה שיש להם. זה בערך הפרשי הרמות. ואת זה כבר ידענו לפני המשחק. ואני לא חושב שהשחקנים זלזלו בקהל, ולא התאמצו, ועוד כל מיני סיבות שיכולות להביא למחאה של הקהל בצורה כזו.
ושלא תבינו לא נכון, אני לא נגד מחאה. נהפוכו, כמו שכתבתי לא מזמן. ואלוהים יודע שבכדורגל שלנו יש הרבה דברים למחות נגדם. אבל כאן הרי ברור שהמחאה היא לפני הכל נגד כל מה שמסביב. נגד הניהול. נגד הבסיס. והשחקנים, לדעתי, הם לא מוקד המחאה כאן. ממש לא.

אז מגיע לנו,
מגיע לנו שנמשיך לספוג אכזבות. ומגיע לנו שנמשיך לקטר. מגיע לנו שעוד דור ישחק באדישות ויגרום לנו לכעוס על הנבחרת הלאומית האדישה שלנו. ובעיקר מגיע לנו שגם עוד 50 שנה לא נגיע לאף טורניר גדול. כי כל דור שגדל כאן אנחנו הורסים מראש, ואפילו לא נותנים לו הזמנות לצמוח. ולהיות פטריוט. ולעלות למשימה עם מוטיבציה להצליח, ולא עם מוטיבציה של "לא להכשל".
כי מה אתם חושבים? שבמשחק הבא מוחמד כליבאת וניר ביטון ירצו לתת הכל בשביל המדינה? בשביל הקהל? אז תחשבו שוב.

מגיע לנו!

למה אנחנו כועסים?
כמה מילים על משחק 5

28 Comments

ירון 9 ביוני 2013

אנחנו זה הם והם זה אנחנו.

אנחנו, כעם (בהכללה כמובן) בעיקר נגד. בעיקר אופוזיציה. אנחנו לא אוהבים את איך שהמדינה מתנהלת, אבל גם לא אוהבים איך שמדינות אחרות מתנהלות. אנחנו לא אוהבים לעבוד הכי קשה אבל מצפים מאחרים שכן יעבדו הכי קשה.

אנחנו רוצים קומבינה אבל שונאים את גרנט ולוזון על היותם חברים של פלטיני ואברמוביץ'. אבל הם שיקוף של החברה שלנו. של מי שאנחנו.

ואז קמים פה אנשים יוצאי דופן כמו בניון ואליניב ברדה, שבאמת עובדים קשה כדי להתקדם ואנחנו גם אותם מקללים ושוחטים להם את הצורה.

הכדורגל הוא רק בבואה של החברה. אם כחברה אנחנו ציניים, מעגלים פינות ורוצים להתקדם דרך מקורבים אז גם הכדורגל יהיה כזה.

וכמו שאמרת – מגיע לנו.

שחר דמרי 9 ביוני 2013

זאת בדיוק הסיבה שאני מוצא את עצמי הולך לפחות ופחות משחקים של הפועל ב"ש. לפעמים זה נדמה כאילו הקהל מרגיש לא בנוח כשהולך לקבוצה שלו, אבל כשהקבוצה מפשלת יש מין תחושה של סיפוק. לא מבין את זה.

כשהולכים למשחק כדורגל צריך לעודד, אפשר להעביר ביקורת כשצריך, אבל בשום פנים לא צריכים לתרום לכישלון או לשאוב הנאה מההשפלה של השחקנים שלך.

משה 9 ביוני 2013

כל מילה.

אסף THE KOP 9 ביוני 2013

מוחמד כליבאת וניר ביטון ירצו לתת הכל בשביל החוזה הבא שלהם.
הסר דאגה מליבך.

והקהל, אז הוא היה קצת נבזה, אז מה ?
בפעמים הבאות הוא בכלל לא יגיע ואז ישראל תשחק מול 200 איש. כמות הצופים שראויים לנבחרת שלא נעים להגיד, היא פשוט מטוטמטמת (כבר למעלה מ20 שנה שהנבחרות שלנו מפשלות במאני טיים. פעם זה גול בזמן פציעות מול פורטוגל, פעם מבעיטה של שחקן אוסטרי – זה לא קשור למזל. זה לא קשור לנאיביות. זאת פשוט טיפשות).

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

אני חושב שזה חלק לא מבוטל מהבעיה – כששחקנים משחקים בשביל חוזה, הם משחקים טוב, לא טוב, לא יודע.
אבל כששחקן מחויב לסמל, כמו שהיה פעם -גם כשהוא טוב וגם כשהוא לא ממש טוב, הוא נותן את הנשמה. וכשנותנים את הנשמה אז הכל נראה יותר טוב.
כשה"יחסים" בין הקהל לשחקנים כ"כ רעועים, ורק הולכים ומדרדרים, אני חושב שזה מוריד את הסכוי שמישהו מהצדדים יעשה יותר מרוצה עם הזמן…

אסף THE KOP 9 ביוני 2013

אולי כי לקהל נמאס מהדיסוננס העצום שבין ההצהרות הבומבסטיות של שחקני הנבחרת וקברניטיה לבין היכולת הדלה והפשלות החוזרות ונשנות על הדשא.

http://www.youtube.com/watch?v=yM7tzCEaTI0

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

ברור שיש כאן היסטוריה של אכזבות, ולא רק ממה שקורה על המגרש.
אבל לפחות במקרה הזה, אני לא חושב שהשחקנים יצאו בהצהרות.
אני חושב שבמקרה הזה, כמו גם במקרים קודמים בזמן האחרון, אלו הם הקברניטים (והקברניט הראשי) שיוצאים בהצהרות.
אבל הוא הרי אמר, לא רמז, אמר שהוא לא סופר אותנו.
אז למה נצפה?
בכל מקרה – אני לא חושב שלהשפיל את השחקנים זה מה שיעזור. ומה שהיה שם אתמול, היה לא פחות מהשפלה. יותר מללכת לפני הסיום. יותר מלשרוק בוז. כי אם אלו היו הדברים הסטנדרטים, השחקנים לא היו "נתפסים בקלקלתם" ואומרים את הדברים ה"קשים" בהם הוצפנו הבוקר בכל אמצעי התקשורת, שקפצו על הטרף כמובן.

אסף THE KOP 9 ביוני 2013

עמית,

אנחנו כנראה לא נגיע להסכמה בנושא.
לקהל נמאס מזה שהנבחרות לדורותיהן משפילות אותו, אז הוא החזיר קצת.
אם אין יכולת, אז לפחות שנראה מלחמה.
השחקנים האלה לא נראו כאילו הם הרוויחו את החולצה של הנבחרת. יותר בכיוון שהרוויחו את הסוכן הנכון.

אלכס 9 ביוני 2013

גילוי נאות:
1. אני לא הייתי שם
2. אני אוהד יחסית נייטראלי (נטייה קלה למכבי חיפה תמיד, ולדרך של מכבי תל אביב השנה).

כל הסאגה הזו ארורה מכל כיוון. נפוטיזם, פופוליזם, בהמיות, חוצפה, החוסר בסטנדרטים, יסודות, מאמנים, יושר, השקעה, התמדה, צניעות וכד'. זה מצד אחד של הגדר. מהצד השני זה בדיוק אותו הדבר – חוץ מנפוטיזם (אלא אם כן "לקדם" חברי משפחה להיות אוהדים זה לא טוב :) ומאמנים.
אז יופי, משני חצאים של התנהלות קלוקלת הרכבנו תמונה שלמה. לא ברור מה קודם למה, וסביר להניח שכל צד אחראי במעט להתנהגות של הצד השני.

יש לנו נטייה לירות לכל הכיוונים ולא לפגוע – כל פעם שמישהו מעלה נקודה שדורשת תיקון, מישהו אחר מצביע לנקודה אחרת ואומר שגם שם צריך.
מה שאני נכשל להבין זה למה אסור לתקן במקום אחד, ורק אז לעבור לאחר?
את זה אני שואל כי אין לי את האמונה שאפשר לתקן הכל, בבת אחת.
אוהדי מכבי לא יפסיקו בקלות עם השירים שלהם, אבל יהיה להם יותר קל אם אוהדי הפועל יפסיקו עם שלהם. אוהדים לא יתחילו פתאום להתנהג יפה כלפי השחקנים, אבל יהיה יותר קל אם השחקנים לא יסתובבו בתחושה לוזונית של "כולם נגדי""מגיע לי".
למה תמיד כשבאים לצד אחד בטענות זה יוצר ברוגז וסירוב לתת טיפה מעצמך ראשון, בלי שהשני יתחיל קודם? בינתיים כולם מחכים לכולם, ואף אחד לא מתחיל.

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

יפה כתבת. אני לא לגמרי מבין איך נוכל ליישם את זה במקרה הזה:
מצד אחד – אני מניח שהתכוונת לעסקונה, אין שם שום אינטרס להשתנות. למה להם? כשאכפת לך רק מעצמך, אזאם אפשר לסדר את כל מי שמסביבך ולחיות טוב על חשבון האחר – למה שתשתנה? להפך – "שלא יגמר לי".
מישהו מבחוץ חייב לשנות את זה. למשל החוק?
ולגבי הצד השני – אני מניח שהתכוונת לאוהדים, הלוואי שזה ישתנה. זו אחת הסיבות שכתבתי. כי אני חושב שקודם כל צריך שזה יהיה מואר. ועדיין, אני בטוח שיש לא מעט שאפילו לא מסכימים איתי. לא מסכימים שההתנהגות הזו היא לא בסדר. אז זה לא פשוט.
אבל בגדול, אני איתך :)

אלכס 9 ביוני 2013

תראה, בגדול אני חושב שהתלונות לקהל מוצדקות, אבל זה הדבר האחרון שהשחקנים היו צריכים להתעסק בו. הם נראו נורא. השאמה לא משנה (באשמתםמאמן נבחרמאמן בנערים שאימן אותםמי שדאג שמאמן נוער זה השלמת הכנסה) וכשמטיחים בי כאוהד את האשמה למה שהם עשו במגרש, זה יכול להיות מוצדק, אבל יש פה התעלמות משאר הגורמים למה שקרה על הדשא.
אני מניח שמפה נובעת האי-הסכמה: מצד אחד לא היית עושה את זה לילד שלך על מגרש, מצד שני היית אם הוא היה תולה את האשמה ליכולת שלו על התגובות ליכולת הזו היית נותן לו בראש (מילולית, כן?).
ניתן לנטרל את זה, אבל אי הסכמה לא מנטרלים ע"י מתן במה מילולית לצד אחד של הדיון בלבד.

לגבי איך אפשר לשנות את מי שלא רוצה להשתנות? אני עם פבלוב בקטע הזה – חיזוקים ועונשים. הבעיה שאנחנו הקהל לא ממש מאורגנים.

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

אני לא שמעתי בשום שלב שמישהו מהשחקנים האשים את הקהל בהפסד או ביכולת החלשה שלהם.
מה שהם אמרו להבנתי, הוא שהקהל התנהג בצורה מבישה, ואם ככה, עדיף שלא יבואו. ועם זה אני מסכים לגמרי…

דגש 9 ביוני 2013

קודם כל הקהל התנהג כמו מטומטם.
זה לא "אנחנו". להפך, זה שאתה מדבר עליהם זה כבר מבחין אותך מהם. ביציעים בישראל יש כאלו שחושבים שפתאום מותר הכל, השכל נגמר והמאמן, השחקנים והשופטים מפסיקים להיות בני אדם ומתחילים להיות נחלת ההמון. ש(לדעתו )אם הוא יחליט הוא ישלח אותם לגיליוטינה. שהם חייבים לו הכל והוא לא חייב כלום. זה יכול להשתנות. לדעתי המפתח הוא אצל ראשי הקבוצות בליגה.

אבל כדורגל טוב אף פעם לא היה קשור לקהל סבלני.יש הרבה מקומות בעולם שהקהל לוחץ לא פחות.

יכול לגדול פה כדורגל טוב. אין שום דבר שמונע את זה, רק צריך שיהיו אנשים שיעשו את זה. זה יכול להיות בעלים של קבוצה שיבנה אצלו, זה יכול להיות יו"ר ההתאחדות או שר הספורט שיעשו שינויים כוללים יותר.

עופר 9 ביוני 2013

צודק-פני התנהלות הספורט בארץ=פני החברה.
הולכים לעבודה בשביל הכסף אבל שוכחים שצריך לעבוד.אלו שבאמת עובדים קשה-חוטפים את כל החרא….

קיש 9 ביוני 2013

לא קראתי את הטור המלא, אני מודה, אבל יש לי הרגשה שלצורך התגובה שלי, זה לא ממש משנה –
תשובתי לך היא שאנחנו לא. אני, לפחות, לא מתאכזב, לא מצפה לכלום, אפילו לא טורח לראות ובטח שלא להתעצבן. לא בגלל לוזון הגדול, לא בגלל האחיין שלו שמונה לתפקיד (בהחלטה אמיצה של ועדת האיתור), לא בגלל הטעויות בהגנה, לא בגלל האדום המטופש, לא בגלל הגול בדקה ה-90.
האמת, זה מצחיק אותי.
בעולם, אהדה לנבחרת הלאומית מגיעה מתוך כבוד והערכה של הקהל למדינה שלו, שמתבטא במקרה הזה בעידוד הנבחרת ורצון לנצח, לזכות, לבלוט.
כמה מ"איתנו" יכולים לומר שהם באמת, אבל באמת, גאים להיות ישראליים? מי באמת באמת רוצה שהנבחרת תצליח? תעפיל לאיזה טורניר גדול? למה? זה באמת מעניין מישהו? אותי זה לא.
הרבה יותר כיף לי לראות את כל הקומבינות מתפוצצות להם בפנים, למושחתים המגעילים האלה, אז כן, אני יותר מבסוט שהנבחרת עפה וחוטפת בראש. לפחות בעונה הבאה נהיה מדינה עם לוזון אחד פחות.

S&M 9 ביוני 2013

נתת את רוב הנימוקים למה הלעג היה מוצדק, אז אני לא מבין מה עוד לא הבנת?

עמית זילברבוש 10 ביוני 2013

אני חושב שאמרתי בצורה שלא משתמעת לשני פנים מה לא הבנתי.
באמת לא הבנת, או שסתם אתה לא מסכים וזו דרכך להגיד את זה?

ג'וני 9 ביוני 2013

תקשורת הזויה ופרובינציאלית
אם אנגליה וגרמניה עפו הבייתה אחרי 2 משחקים אז מי זאת ישראל בכדורגל?

התקשורת בכוונה מייצרת אשליות כדי לתת לעצמה סיבה להמשיך לפמפם את הכדורגל.

כדורסל זה ענף הכדור היחיד שיש בו ציפיות ולכן יש הצלחות .

שאין כדורגל אז אין גם קהל
אין אווירה ביתית אין עידוד אין תמיכה
סתם טרמפיסטים עלובים שבאו למגרש כתוצאה באזז תקשורתי

בכדורסל הקהל הוא איכותי מעודד תומך מבין עניין ולכן האווירה חמה אש ומצמררת ואת ההישגים כולם רואים.

משה 10 ביוני 2013

אוף, נמאסת כבר. כמה אפשר?
מתי כבר תבין? גם אם בכדורגל ישראל תהיה אחרונה באירופה, ובכדורסל בין 3 הראשונות (וזה לא יקרה),
עדיין כדורגל, כענף, מעניין במאות אחוזים יותר מהכדורסל והפנטזיה הדמיונית שלך לא תצליח לשנות עובדה זו.
כדורגל = כ 80% מהעניין הספורטיבי הציבורי.
טניס + כדוריד + אתלטיקה + כדורסל + כל השאר = כ 20%.
ככל שתשלים עם עובדה זו מהר יותר, כך יהיה לך קל יותר לקבל את זה.

תום פורגס 10 ביוני 2013

עמית, קודם כל סחטיין על שני מאמרים מצויינים ביום אחד.
קשה להתווכח עם נקודת המוצא שלך פה, הקהל באצטדיון התנהג בצורה שהיא, אם לבחור ביטוי עדין, לא נאותה. אני, כמוך לא הייתי מצטרף.
אני גם חושב שקשה להתווכח עם הכאב שאתה מביע על השחקנים.
למרות זאת, אני לא כל כך מסכים עם המסקנה שלך, הקהל שמגיע למשחק, מרוויח את ה"זכות" להתנהג כרצונו, במידת הסבירות . הטיעון ה"משפטי" הזה הוא פחות מה שרציתי להגיד, יותר חשובה בעיני ההכרה, כי אופן הסיקור של ספורט, וכדורגל בפרט, בארץ, יוצרת מציאות אלימה של ספורט. יש מעט מאד רגעים של ספורט שלא אפופים בעוינות, באלימות, ובשימוש בלתי פוסק של תארים משדה הקרב (מלחמה, גיבור, הרואי), משום מה, כמעט ואין שידור ספורטיבי עם הומור, עם פרספקטיבה, הכל קיצוני מאד, עם תגובות למה שקרה בדיוק לפני 30 שניות. אתה עוקב אחרי ספורט אמריקאי, והיום כתבת על כמה אתה נהנה מג'ף ואן גנדי. אני בטוח שמעבר למקצועיות שהוא מפגין אתה נהנה גם מזה שהשידור לא מרגיש כאילו אתה צופה באיזה ספקטקל גלדיאטורים מודרני, שמועבר במלוא הפאתוס. הלוואי שיותר כותבים כמוך, וכמו לא מעט מחבריך מאתר, יקבלו מעט יותר במה גם במדיום הטלוויזיוני, וכך תתחיל המהפכה

אהד 10 ביוני 2013

בתור אחד שהיה שם, אני יכול רק להסכים שהקהל התנהג שם בגועל נפש. זה לא היה רק קריאות האולה הציניות אלא שמחה כאשר איטליה כבשו את הרביעי וצעקות לשלב את דור מיכה (במקום לעודד את השחקנים שכן שיחקו). אבל שני דברים – אני מזמן לא ראיתי תצוגה כל כך חלשה מקבוצת כדורגל. אני יודע שמדובר באיטליה ושנותרו בעשרה שחקנים (אדום מוצדק לדעתי), אבל עדיין – התבטלות מוחלטת כל כך מזמן לא ראיתי. השחקנים נעמדו על קו הרחבה וניסו לעשות בונקר – ממש ללא הצלחה.
דבר שני – כששמעתי את הטענות של השחקנים הייתי בשוק. יכול להיות שהם לא תירצו את היכולת החלשה בקהל, אבל עדיין לא שמעתי התייחסות למשחק.. שום טענה על כך שהם היו חלשים, לוזרים, מ]פוחדים, לא מתואמים ובעיקר חלשים מנטאלית. רק הקהל היה שווה התייחסות.
תוסיף לזה את התחושה שרובם הם פרימדונות ותקבל את תחושת הניתוק של האוהדים מאותם "ילדים" מפונקים.
ואגב – בגיל 21 לי כבר היה פז"מ של שנה בתור חייל מודיעין עם אחריות קצת יותר גדולה מלבעוט בכדור. בגיל 20 חברים שלי כבר שמרו על מוצבים ויישובים. כדורגל זה המקצוע שלהם. מתוסכלים או לא, שילמדו קצת צניעות ואיפוק.

יוסי 10 ביוני 2013

בעייני אין דבר יפה יותר משחקן שאומר בסוף המשחק שהמאמן שלו הוא הכי טוב בעולם.
אני האחרון שידבר לטובת משפחת לוזון, אבל זהו? מצאתם את השעיר לעזאזל שלכם?
עם מוריניו היינו מנצחים את איטליה?
תבינו אנחנו לא טובים מספיק, כמה אפשר לומר את זה?
לשרוק בוז לילדים בני 20, אין לי מה לומר על דבר כזה.

אייל 10 ביוני 2013

הנבחרת כן מספיק טובה!!! וזה מה שמרגיז כל כך!
לא, אני לא משלה את עצמי שאנחנו באותה רמה.
אבל ראינו את אותה נבחרת עם אותו סגל, פחות או יותר, מציגה כדורגל כקבוצה/יחידה אחת. נכון אלו היו משחקים חסרי חשיבות, משחקי ידידות למיניהם, אבל היכולת קיימת. השחקנים הצעירים שלנו פשוט עשו במכנסיים ברגע שזה נהיה רשמי. לא עמדו בלחץ, תהיה הסיבה אשר תהיה.
לגבי הקהל, אני מניח שהם פשוט לא רצו להרגיש מקופחים והחליטו לבזות את עצמם יחד עם השחקנים. קטע של ביחד כזה אם אתם יורדים לסוף דעתי…
לגבי הניהול דעתי קצת חלוקה…
הניהול של המערכת בארץ הוא כל כך ביזיוני שבאמת כל מה שנשאר לעשות זה לגחך אחרי שנגמרו כבר כל הדמעות.
הבן של דוד של אח של וכהנה וכהנה דואג ל…
מצד שני, נכון לכרגע וכנראה גם לעתיד הרחוק, נצליח רק בקומבינה וכמו שכבר אמרו פה אחרים אנחנו לא בקטע של עבודה קשה…

אורן 10 ביוני 2013

לא מבין את הבקורת על הקהל שזילזל.מי שמזלזל באוהדי הכדורגל זה הלוזונים.מי שחושב שהקומבינות שלו לא שקופות,ומי שמזלזל באינטילגנציה של הקהל-לא יכול לבכות על הזלזול כשהכל מתפוצץ.
פאקינג מינו פה את האחיין של לוזון למאמן,וגם הוא מזמן שחקנים שהסוכן שלו רוצה-אז אתה רוצה שהקהל לא יזלזל?

עמית זילברבוש 10 ביוני 2013

הביקורת, שלי לפחות, היא שהמחאה לא הייתה מופנית כלפי מי שצריך (כפי שאתה טוען ועל זה אנחנו מסכימים).
כשצועקים "אולה" לשחקנים, זו השפלה בשבילם, ופגיעה קודם כל בהם. זה לא מזיז לאבי לוזון, וכנראה גם לא לאחיינו, את קצה קצהו של הבהן.

יגאל סלע 10 ביוני 2013

אני ארבעים שנה בארץ (מגיע ממולדת הכדור רגל) ולא יכול להשלים עם המצב. כולנו אשמים…התקשורת שמגדישה כל כך הרבה מקום ל"סודות מחדר ההלבשה"….השחקנים שמבלים יותר מדי זמן "עם החברי בבתי קפה"…האוהדים שלא יודעים מה זה נאמנות לקבוצה/נבחרת בזמנים קשים…לקבוצות שמשלמות משכורות מוגזמות לחברי שלא באים לעבוד (רק באים לעבודה)….ודור שלם שגודל בארץ בלי אהבה וכבוד לדגל וסמל. כילד, חלמתי לשחק בשביל הנבחרת: זה נראה לי גדול ההישגים וכבוד לאדם. היום? זה רק צעד אחד לקראת חוזה טוב יותר בקבוצה חדשה. אין בושה,,גם אין תקוה. אולי בדור של הנינים שלי?

ran 10 ביוני 2013

מקור הכעס המרכזי של הקהל כי מכרו לו בלוף לפני היורו,
כולם היו שותפים להונאה של הציבור שנבנה פה משהו אחר.
התקשורת על צדדיה השונים חששה שחלילה אם תתקוף את הלוזוניה לפני היורו והנבחרת תספק טורניר טוב, הם יצאו אהבלים ולכן שתקה, רמזה שיש למה לחכות, אבל בשקט בשקט חידדה להבים וחיכתה בפינה.
לא קראתי לפני היורו בשום עיתון/אתר/בלוג על הבדלי הרמות הברורים, על נחיתות שחקנינו בהשוואה לוויקינגים האימתניים מאירופה וגו'.
וכשהגענו לרגע האמת והכל התפוצץ, במיוחד שגיא לוזון נוקט בשיטת גרנט ומשקר בראיונות כאילו הנבחרת שלו היא לא הדבר הכי מביך בסביבה, הזעם גועש.
זו מהנבחרות הבודדות שהיו כאן שהכוכב המרכזי הוא המאמן והאנטגוניזם המובנה נגדו הוא בעוכריו, אבל הדבר הכי מתסיס שהשחקנים הצעירים שבאו במטרה אחת לחוזה אקטריבי ולא חלילה לייצג מדינה שלמה, נשברו בגול השני (בשונה לדוגמא מהרוסים שהמשיכו להלחם נגד הולנד למרות המפלה) ולא ירקו דם מול הקהל הביתי שלהם.
השחקנים גודלו כאינטרסנטים אופורטיוניסטים ולא כשחקנים שמייצגים מדינה ולקהל שצפה במופע הדוחה הזה זכות מלאה להיות לא פחות דוחה.

ערן 10 ביוני 2013

לא ניסו להשפיל את השחקנים , השפילו את משפחת לוזון ואת כל מה שהיא מייצגת , אני אישית הייתי נגד הנבחרת מאותו רגע שניפו את מיכה,לוגסי, ואסולין , הבנתי שיש פה קומבינה ואיבדתי אימון בגיא לוזון ובסוכן שלו.

איך יכול להיות שמיכה השחקן המצטיין בפליאוף העליון לא ישחק בנבחרת??

Comments closed