עונת הספורט החדשה מתחילה כבר להתעורר ואיתה כמובן גם עונת הפרשנים המגמתיים, הביקורת האינטרסנטית וגניבת הדעת של התקשורת באזורינו. עקב כך, "עונת המלפפונים" יצאה למשימה – הצגה וריכוז מפת האינטרסים בתקשורת הספורט – ככל שהיא ידועה לנו. חשוב לציין שבשנים האחרונות עיתונאים שונים חשפו אג'נדות מעניינות, ועיקר המטרה כאן, היא להציג ריכוז של הדברים הידועים על מנת להציג תמונה יותר כוללת.
העובדה שאין תקשורת אובייקטיבית כבר ברורה לציבור. אבל כמו שכאשר קוראים את עיתון "ישראל היום" יודעים מי עומד מאחורי המסרים, וכשם שלעיתון "הארץ" שנים היה את המוניטין והאג'נדה שלו – כך גם בספורט. אין הדברים באים להציע שלא לצרוך את המידע בתקשורת הספורט, אלא רק לאפשר צפייה קריאה והאזנה ביקורתית לתקשורת הספורט שלנו, והבנה טובה יותר של הדברים, כאשר הם נאמרים, על פי זהות הדובר.
חשוב להבהיר כי האמור לעיל הוא בחלקו עובדות וחלקו פרשנות. על כן גם את הפוסט הזה יש לקרוא בביקורתיות.
אז נתחיל?
One
לאחרונה נחשף שהטוטו מחלק סכומים גבוהים מאד לאתר וגרורותיו. בנוסף, לאחרונה פורסמה תכניתו של לוזון למכור כבר השנה זכויות שידור של ליגות העל לשנים קדימה. הדבר לא עלה בקנה אחד עם שאיפות של One לקנות זכויות לשידורים בשנים הבאות, כיוון שכיום אין להם את הכספים לכך אבל בעתיד הם מקווים שכן. כל אלו לא תרמו ללוזון להיות מיקירי המערכת.
לכן כדאי לשים לב לאופן בו בוחרים אופירה וחבריה מיהו הצד הצודק בוויכוח בין השרה וצחי פישביין לבין הלוזוניה (ובאופן הפוך – כדאי לשים לב לתמיכה לה זוכה לוזון מגופי תקשורת מתחרים אחרים בגלל מצב זה).
אופירה אסייג – קצרה היריעה מלפרט את כל מפת האינטרסים שלה, אבל אם לנקוב רק בכמה ידועים: ישנם מספר מקורות שונים שדיווחו על רומן שניהלה עם אלי גוטמן הנשוי כשהאחרון אימן בב"ש, בתחילת דרכה כשדרת קווים. מאז טיב היחסים ביניהם לא לגמרי ברור, אבל כדאי לקחת זאת בחשבון כשרואים את היחס לו המאמן הלאומי זוכה באתר.
בנוסף, יחסיה הטובים עם אנשי בית"ר ירושלים, ובעיקר ארקדי גאיידמק (שגם היה המעסיק שלה בזמן מסוים בתחנת הרדיו) נודעו למרחוק. חיים רביבו, נציג הבעלים בקבוצה אף היה קולגה של אסייג בתכנית הרדיו.
על כן, לא מאד הופעתנו כשראינו אותה לאחרונה מנחה את… ערב הגאלה של בית"ר.
אייל ברקוביץ' (רלוונטי גם להופעותיו בערוץ הספורט כמובן) – מנהל בית ספר הכדורגל בנשר. הצהיר בעבר על רצונו להיות מאמן נבחרת ישראל. כדאי לזכור זאת כאשר אתם שומעים ביקורת נוקבת מצידו על המאמן הלאומי, באשר הוא.
סיקור מכבי חיפה, כדורגל – יעקב שחר, הנשיא הבלתי מעורער של מכבי חיפה מזוהה כמי שנמצא בצד של לוזון במאבקים האחרונים. בנוסף, וכנראה שבהמשך לאמור, ידוע כי יעקב שחר, בעלי הקבוצה מסרב כבר תקופה ארוכה להתראיין בתכנית הרדיו של אופירה אסייג. בעקבות כך, דיי נדיר למצוא סיקור ממש מפרגן לקבוצה, באתר.
בנוסף, הכתב המסקר את הקבוצה מטעם האתר, דורון בן דור, אינו נמנה בין חביבי הקהל הירוק. לאחרונה פורסם על תרגיל שעשו באתר אוהדי הקבוצה ובו הטעו את כתבי One בניסיון לגרום להם לחשוב כי שחקן יפני יוחתם כאשר לא היו דברים מעולם. בסופו של דבר בפח נפלו דווקא בעיתון "ישראל היום".
הדבר כמובן גם משפיע באופן אוטומטי על יחסי הקבוצה עם האתר המתחרה, ערוץ הספורט. לכן לא היה מפתיע במיוחד למצוא כמה כתבות מאד אוהדות של ערוץ הספורט בכלל, ושל הכתב תומר לוי בפרט, על מכבי חיפה בכדורגל.
ערוץ הספורט
הערוץ הוא בבעלות חלקית של משפחת רקנאטי, שהיא גם מבעלי מכבי תל אביב בכדורסל.
רועי גלדסטון – כתב הכדורסל של הערוץ. עובד קרוב מאד עם הנהלת מכבי תל אביב. ידוע שבעבר הועסק כמנחה של אירוע במועדון. לכן כדאי לקחת זאת בחשבון כאשר נתקלים בכותרות אוהדות או כתבות מפרגנות .
במקרה זה ראוי לציין שהוא והערוץ היו אלה שחשפו את קטעי הווידאו בו נראה פניני מקלל את שולדרברנד בדרבי, פרסום שבטוח לא היה חביב במיוחד על אנשי מכבי תל אביב.
אלי אוחנה – מועסק בהתאחדות לכדורגל כבר 5 שנים, כמאמן נבחרת הנוער. אם כן, אל תתפלאו אם בדיונים הקשורים ליו"ר ההתאחדות ומקורביו, הוא ימצא יותר בצד הלוזוני של הוויכוח.
שלמה שרף – משמש כמנהל העל של מועדון הכדורגל בית"ר טוברוק, הידוע כבעל קבוצת נוער טובה ששואפת לשווק שחקנים לקבוצות הגדולות. בעקבות זאת, כדאי לקחת בחשבון כאשר הוא מבקר בעדינות יתרה בעלי קבוצות, או כאשר הוא מחלק קרדיטים לבוגרי המועדון.
בנוסף, פרט טריוויה שאולי שווה לדעת – אחיו של מאמן הכדורגל יובל נעים, הוא חתנו של שרף (נשוי לבתו). וכמובן, החברות הידועה (וגם קצת עסקים) בינו לבין יצחק שום שלא בהכרח תעודד השמעת ביקורת לכיוון הזה (כששום עוד היה רלוונטי בנוף הכדורגל שלנו).
אבי נימני – משמש כסוכן שחקנים בסוכנות "נימ גרופ ספורט מנג'מנט". את רשימת השחקנים שמיוצגים על ידי הסוכן/פרשן תוכלו למצוא כאן, כך שלהבא, כאשר נימני בוחר לשחקן המצטיין במשחק דווקא את אלי דסה או את ישראל זגורי – קחו זאת בחשבון.
תומר לוי – האיש של הערוץ לענייני כדורגל ובעיקר מכבי חיפה, ראו סעיף סיקור מכבי חיפה באתר One.
הליגה הספרדית או בשמה היותר מוכר, ברצלונה – הערוץ הוא בעל הזכויות הבלעדיות לליגה הספרדית, וזהו אחד הנכסים העיקריים שלו, כבר מספר שנים. עקב כך אינטרס שלו הוא להשאיר את הליגה הקבוצות שלה וכוכביה בכותרות. אם כן, לא היה זה מפליא במיוחד, שכאשר ברצלונה הגיעה לארץ, הערוץ נתן משקל רב (מוגזם יש שיאמרו) לביקור, זאת על אף מספר אירועי ספורט לא פחות חשובים, למשל שני שחיינים במקצה גמר אליפות העולם בשחייה.
ערוץ 1
דני נוימן – פרשן הערוץ לענייני כדורגל. שחקן בית"ר ירושלים בעבר ולכן אל תתפלאו כשאתם שומעים אותו צוהל כאשר הקבוצה מבקיעה שער, אפילו בשידור…
כמה גרוע שנוימן יהיה, הוא עדיין תמיד בטוח שהסיבה היחידה שלא מפרגנים לו היא ש"כולם שמאלניים". כמה נח שיש את השד העדתי בסביבה. נוימן נחשב למקורב לאנשים חזקים במסדרונות הערוץ הראשון (ביניהם, כחבר קרוב של אורי לוי, שהיה עד לא מזמן מנהל מחלקת הספורט), ולכן לא צפוי שנצליח לראות משחקי כדורגל שלא על mute בזמן הקרוב.
כוכבים נוספים
משה בוקר, הארץ – את יחסו המאד אוהד של בוקר כלפי ההתאחדות והעומד בראשה חשף לא מכבר שלמה מן. רק כמה ימים לאחר מכן, חיזק בוקר את המיוחס לו כשעמד חוצץ מול השרה לימור לבנת ונחלץ להגנתו של יו"ר ההתאחדות אל מול מסקנות וועדת זליכה.
בהקשר הזה, מעניין לציין, כי עורכו הראשי של בוקר ושל מדור הספורט של עיתון הארץ, שלומי ברזל, מצא את עצמו כחודשיים אחרי סיום עבודתו כ… ראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל.
בנוסף, ראוי לציין, כפי שפורסם ב"וואלה", שלאחר האירוע בהתאחדות הכדורגל, הוחלט להוריד את נפח הסיקור של בוקר בענייני ההתאחדות לכדורגל והעומד בראשה.
אהד גרינוולד, וואלה ספורט – אולי ההגדרה אינטרס לא מדויקת כאן, אבל האיש עשה דוקטורט ב"להכנס" במכבי תל אביב כדורסל. מאוהד שרוף בשער 11, עבר לחשיפת סודות מחדר ההלבשה, ובאמתחתו כבר לא מעט סקופים על הקבוצה. מאז האיש מקדם אג'נדה ברורה של כתיבה פרובוקטיבית נגד מכבי. לפעמים נדמה שלאו דווקא כי יש דברים בגו, אלא גם כדי להשיג המוני טוקבקים זועמים מאוהדי מכבי.
ורד כהן, וואלה ספורט – פעמים רבות נדמה שהלך הרוח של סיקורה עומד בקנה אחד עם זה של בעלי מכבי תל אביב, ובעיקר דיוויד פדרמן. אבל יכול להיות שזה רק אנחנו…
צביקה שרף – מכביסט בדם, שבדרך כלל לא ממש יודע להפריד זאת מהפרשנות שלו. בנוסף, בעל עניין באיגוד הכדורסל, חבר לשאול אייזנברג בסיעת "עוז" כאופוזיציה לאבנר קופל בזמנו, מה שלא הפריע לו להמשיך להציג את האג'נדה שלו כ"איש תקשורת". כיום, כשקופל כבר לא שם, שרף מתכסח עם האחראים ה"זמניים", בין השאר, עם שמעון מזרחי.
רפאל נאה, ידיעות אחרונות – איך פיני גרשון קרא לשופט במשחק האחרון נגד לאבורל קוצ'ה, "חבר מועדון"? אז כזה.
נטולי האג'נדות (יחסית, עד כמה שידוע לנו)
עמרי אפק (ערוץ הספורט) – אמנם לבחור יש כריזמה של טורטית בזמן השידור, אך יש לציין כי הניתוחים שלו מקצועיים, וככל הנראה, אוביקטיביים.
שגיא כהן (ערוץ הספורט)/אריה מליניאק (ערוץ הספורט, ידיעות אחרונות/ Ynet) – שני החופרים של ערוץ הספורט, כל אחד בתחומו. אמנם לפעמים הטון המתנשא ותחושת ה"תשמעו לי, אני יודע" הם קשים להקשבה, אבל בכל הקשור לאינטרסים, השניים יודעים לשמור על איפוק.
עמיר פלג (ידיעות אחרונות/ Ynet) – בעל טורים נשכניים במיוחד, אך למרות שיש מוקדים ש"חוטפים" יותר, בדרך כלל נראה כי הוא מקפיד לשלוח את חציו לכל הכיוונים הרלוונטיים.
שמות נוספים: אבי מלר, נדב יעקובי, פיני גרשון, בוני גינצבורג.
כנראה שאף אדם לא יכול להיות ממש אובייקטיבי, לכל אחד יש את האינטרסים שלו. זה ברור. עם זאת, ישנם אנשי תקשורת שמכבדים את המקצוע, עושים מאמץ לתת נקודות מבט אובייקטיביות ולשים את האינטרסים האישיים בצד. לעומתם, ישנם לא מעט כאלו, שמקדמים את האינטרס האיש שלהם ללא בושה, דוחפים את האג'נדה שלהם בכל הזדמנות, אם לטובתם האישית או לטובת המקורבים להם. הם עושים זאת על חשבון קהל אוהדי הספורט, ותוך הזנחה של המקצועיות.
לכן, חשוב לדעת קודם כל מהם האינטרסים החבויים אצל אנשי התקשורת, ומעבר לזה, לפרגן לאלו שמצליחים לבצע עבודה טובה ולתת סיקור אמיתי ונכון.
מובן שמדובר רק בסקירה חלקית של גורמי תקשורת הספורט בארץ, ובטוח שישנם גורמים שלא הוזכרו, אך אלו הם הדברים העיקריים שידועים לנו. אם יש דברים חשובים שפספסנו או אנקדוטות נוספות הידועות לציבור, אתם מוזמנם לעזור להשלים את מפת האינטרסים.
אתם מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג שם אני משתדל לעדכן בציטוטים, בדיחות, עידכונים או כל דבר אחר ברומו של עולם הקשור לספורט והתקשורת הסובבת אותו.
"ואם אתה מרגיש עוד לפעמים תחושה מוזרת, שלא הכל צודק, ושיכול להיות אחרת… "
115 Comments
אחת הכתבות החשובות שנכתבו באתר מקווה שכל אוהד ספורט בארץ יקרא ויפנים.
עמית,
ציינת שגם את הפוסט הזה יש לקרוא בביקורתיות, אז הנה:
מדריך מצוין למפת האינטרסים בתקשורת הספורט הוא הטור של שלמה מן "עומד בשער" באתר העין השביעית: http://www.the7eye.org.il
לתחושתי, הרבה ממה שכתבת מבוסס עליו או נכתב בהשראתו וראוי לציין זאת וכמובן להפנות את הקוראים לשם. קריאה רצופה של כמה שבועות עשויה להביא אותך שלא להיכנס יותר ל-One, לא לראות יותר "יציע העיתונות", ולקרוא פרשנויות רק אצל מלר, מליניאק, פלג (גם רון קופמן כשהוא לא מתנהג כמו בהמה) ובבלוגים דוגמת דה-באזר.
על פי שלמה מן, הגילוי הנאות הפך לעלה תאנה של תקשורת הספורט. איש לא חושש לחשוף את האינטרסים שלו בפומבי, את טובות ההנאה שקיבל ומי ממושאי הסיקור שלו הוא גם חברו הטוב. את הכל אפשר למצוא בפייסבוק או במדורי הרכילות. האובייקטיביות איננה ערך.
לגבי הכותבים של וואלה, לא ציינת אינטרסים, אלא רק מגמתיות. זה גם זה אינם ראויים, אבל ההבדל ביניהם הוא גדול.
ואחת אחרונה אם יורשה לי. המחמאות הנדיבות שכותבי דה-באזר נוהגים לשלוח זה לזה באופן חופשי בתגובות הראשונות של הפוסט (דור בלוך מעלי, גרייזס ושלי מתחתי) משאירות טעם לא טוב. ביטויים כמו "טקסט מופתי", "טור חובה" או "פוסט שכל אוהד ספורט בארץ צריך לקרוא מדי שבוע ולהפנים", חוזרים כאן יותר מדי ללא הצדקה. אולי זה רק עניין של טעם, אבל קצת צניעות לא תזיק לכם חבר'ה.
הפרגון נעשה לדעתי בעיקר בגלל שהכותבים אינם מקבלים כסף אלא עושים זאת כדי להביא משהו שונה לספורט.
אין לזה שום קשר לצניעות, בן אדם שמשקיע מזמנו על מנת שלנו ציבור אוהדי הספורט יהיה משהו איכותי לקרואף מגיע לו כל הפרגון גם אם לא תמיד זה באמת פוסט מצויין.
יוני,
א. תודה על התגובה.
ב. אני מסכים לגבי שלמה מן, ואף ציינתי את שמו מ-פ-ו-ר-ש-ו-ת.
בנוסף ציינתי שאין לי כאן עניין ב"לקיחת קרדיטים" אלא רק לרכז את הידוע לי תחת קורת גג אחת.
ג. כמובן שיורשה, בשביל זה אנחנו כאן.
ד. לא יכול לדבר בשמם של הכותבים האחרים, אבל כשאני קורא טקסט טוב, לא רק כאן, גם במקומות אחרים, אני מגיב בפירגון, וכאשר אני לא מסכים עם הנכתב, גם את זה אני כותב.
בכל מקרה, גם אם מצאתי טקסט שמאד אהבתי כאן בדה – באזר, אני לא רואה את העובדה שאני והכותב נמצאים תחת אותה אכסניה כהישג כלשהו ששייך גם לי, ככה שלדעתי, ל"צניעות" אין כאן קשר בכל מקרה.
אני רק רוצה לציין שכשאני כותב תגובות לכותבים אחרים פה בדה-באזר אני טוקבקיסט כמו כל אחד וכותב מה שאני חושב. אם תבדוק את ההיסטוריה שלי, תראה שאין לי בעיה לבקר, גם בחריפות, כותבים אחרים בדה-באזר.
במקרה הזה אני חושב שמדובר בטקסט חשוב וטוב.
תגובה מעולה וחשובה מאד אריאל!
:)
מהכיוון ההפוך: חוסר צניעות בעיניי, אצל כותב, היא לחשוב שרק הטקסטים שלך חשובים ושלתת מחמאות לאחרים זה מתחת לכבודך.
מעולה!
אחלה פוסט. זה כנראה מה שקורה כאשר חלק מהעוסקים בתקשורת מתייחסים לעובדתם כאל חלטורה, ולא כמקצוע
נוימן עבד בערוץ 1 תוך כדי שהוא קיבל טובות הנאה מארקדי (או גומא, או בית"ר, לא זוכר בדיוק).
לאוהד גרינוולד מגיע פרס ישראל, לא פחות. היחידי עם ביצים.
ועומרי אפק ממש, אבל ממש לא אוביקטיבי.
ויש גם שיר.
http://www.youtube.com/watch?v=hrW0FikINbQ
אין בעיניך הבדל בין "יחסים טובים" ל"אינטרסים"? האם "יחסים טובים" הם לא קריטיים לכתב כדי להביא חדשות וידיעות בתקופה שלמקורות יש כל כך הרבה אופציות אחרות? בעיני יש הבדל מהותי בין היחסים הטובים של אסייג עם גאידמק למשל ובין האינטרסים הברורים בדיווחים שלה על הפועל ת"א, כאשר עידו חג'ג' הוא מפרסם מרכזי בתכנית הרדיו שלה.
אגב, גם צנציפר וגוטמן ביחסים קרובים (http://www.one.co.il/cat/extra/glitch.aspx?id=38530), מה שיכול להסביר את שתיקתו הרועמת של גוטמן בזמן שצנציפר ניסה להשפיל את אוואט במסיבת העיתונאים.
אני חושב שיש הבדל אבל הוא דק. יחסים טובים מובילים תכופות לאינטרסים ( בדיוקכמו בדוגמא שציינת)
בכל מקרה, אני ניסיתי להציג את הדברים כפי שהם ידועים לי. אם מדובר באינטרס הלכה למעשה ציינתי ואם מדובר רק ב"יחסים טובים" ציינתי כך.
ברור לי שללא יחסים טובים עם המסוקר קשה להשיג סקופים (לדוגמא יחסי עיתון מעריב עם ההתאחדות והידיעות שהיו מופצות לכולם חוץ מאליהם).
אני לא מנסה לטעון שלהיות כתב ספורט זה תפקיד קל :)
"יחסים טובים" יש גם בין אוהד לבין קבוצתו – למשל ניר צדוק ואלון עידן שהם אוהדי הפועל וכותבים טורים לכאורה אובייקטיביים (להבדיל מטורי דעה כמו זה של עמנואל רוזן למשל).
למפת האינטרסים כדאי להוסיף גם את ניר לוין שמפרשן משחקים ומשמש במקביל כמנהל מקצועי במחלקת הנוער של מכבי וזלצר שעשה אותו דבר בעונות קודמות (בזמן ששימש כמנהל מקצועי במחלקת הנוער של הפועל).
להשוות את הפרשנות של ניר לוין במשחקי הפועל לזלצר במשחקי מכבי(אגב,לא זכור לי שהוא פירשן כשהיה מאמן בהפועל את הליגה הישראלית.נראה לי שרק פירשן את האנגלית),זה זילות ההשוואה.ניר לוין פשוט מאכזב.לא מסוגל להיות אובייקטיבי.
תולעת – אין יחסים טובים בין אוהד לקבוצתו – יש יחסים של אוהד וקבוצה ואלו יחסים חד כיווניים לחלוטין.
בשביל זה המרכאות, ולא הבנתי מה התיקון בא לתקן בהקשר הסיקור המוטה.
תולעת,
היחסים עם גאידמק היו מעבר ליחסים טובים.
תקופה לא קצרה הוא היה המעסיק שלה ב103fm.חוץ מזה,היא עשתה לו איזה סרט יחסי ציבור בערוץ 2.להקיא,להקיא,להקיא(גם מהפרסום של חג'ג' אצלה).
למה רשמת את נדב יעקובי תחת נטולי האג'נדה? הוא נופל תחת הקטגוריה של קידום הליגה הספרדית בערוץ הספורט.
נדב יעקובי באמת אוהב ומבין את הליגה הספרדית
אם לערוץ הספורט היה את הליגה האנגלית – יעקובי היה אוהב ומבין את הליגה האנגלית לא פחות .
הוא אוהד שרוף של ארסנל ( ואתלטיקו מדריד ) .
מה לעשות שהאג'נדה של מקום העבודה שלו היא לקדם את הליגה הספרדית ( וברצלונה בראשה ) ולהתעלם מהאנגלית .
הוא אוהב את הכדורגל הספרדי יותר מדי מכדי להיות אובייקטיבי.
כשברצלונה חטפה 4-0 בעונה שעברה אני יכול להשבע שהוא היה על סף דמעות. מזל שהמשחק של ריאל יום אחר כך שודר בערוץ 2…
הוא אוהב ריאל
הוא דווקא אוהד אתלטיקו מדריד.
דווקא במקרה שלו אני חושב שגם אם היה לערוץ ה ספורט את הפריימר ליג הוא עדיין היה מעדיף את הליגה הספרדית כמו שמלר עדיין מעדיף את הליגה האנגלית
אריאל,
נדב אוהב את הליגה הספרדית כי אין לו מה להציע בערוץ הספורט. אם לא הליגה הספרדית הוא פשוט הולך הבייתה כי הוא לא מבין בספורט אחר.
עם כל הכבוד הוא חי במדינה שאין בה כדורגל ולכן אני לא מחזיק ממנו כפרשן כדורגל כי הידע שלו בכדורגל שווה לרמת הידע של המאמנים והשחקנים בארץ שזה שואף לאפס.
הון- שלטון- עיתון .
מדהים איך התקשורת האדומה לא באמת אדומה.
חסרה התייחסות לתופעת רפי גינת וכלבוטק- נכס צאן ברזל של המועדון הצהוב , כרוז מיתולוגי ועל הדרך עשה כבר קדנציה אחת כעורך ראשי של ידיעות אחרונות והיום כמנכל ערוץ 10 ומנחה תכנית התחקירים החזקה במדינה .
ואז אתה שואל- האם יש מצב לתחקיר נוקב על בנק פנאן – משהו נשכני- משהו שמשפיע לא פחות מקוליפורמים בטחינה- והמדיה- יוק.
למה לריב ? מחר תמצא אותו ממנכ"ל אותך.
אז לאנשים שעבדו ככרוז במגרשי ספורט אסור לעבוד יותר בשום עבודה אחרת?
או שלאוהדי ספורט בגלל אסור לעבוד במערכות עיתונאיות?
כי מאוד פשוט בשבילי לעשות 'ואלה שמות' ולתת שמות של עיתונאים ומנחי חדשות שאוהדים את הפועל תל אביב לדוגמה…
תעשה לי טובה.
אולי בתקשורת הספורט פחות שמים לב לזה, אבל בתקשורת כמכלול יש יותר מידיי אוהדי הפועל.
מיקי חיימוביץ
אלי אילדיס
מני פאר
רזי ברקאי
ארי שמאי
יעל בן דב
מולי שפירא
עמנואל רוזן
בן כספית
גדי סוקניק
איתי אנגל
יואב לימור
מאיר איינשטיין
אייל קיציס
אלי ישראלי
ובטוח שכחית עוד כמה.
עכשיו תשווה את זה ל-
דני נוימן
דני רופ
אראל סגל
ניסים משעל
וכנראה גם אלי סהר.
אבל עזוב, מכבי עם יאיר לפיד בכנסת שווים 50 אנשי תקשורת…
פרופורציות?
איינשטיין אוהד הפועל הרצליה
2 הערות למגיבים.
לאנשים שעובדים כעורכים ראשיים בכלי תקשורת מרכזיים- ראוי שיקפידו בציציות .
לא מכיר תופעה בעולם שעורך עיתון הוא כרטז.
יש הבדל בין עיתונאי כלכלה ובידור שאוהדים את הפועל לבין גוף תקשורת ספורט ששייך לבעל הון שמחזיק בקבוצה או באינטרס.
רפי גינת עזב את תפקיד הכרוז לפני שמונה לעורך העיתון.
את רואה עורך ספורט בידיעות הולך ושם חודש תחקירן על מכבי כשהוא יודע שהעורך שלו זה הכרוז של מכבי.
את רואה היום מישהו בערוץ 10 בכלל חושב על מהלך דומה- כשהוא יודע מי המנכ"ל שלו.
רפי גינת היה המגיש והעורך של כולבוטק בזמן ששימש שנים ככרוז של מכבי- בשום מדינה נורמלית זה לא עובר.
מעניין. מה תיאורית הקונספירציה שבגללה לא "שמו חודש תחקירן" על הפועל?
לפי הקו שלך, כדאי שמישהו יבדוק את תנאי ההלוואה שהפועל קיבלה לאור העובדה שחיים רמון מכהן כדירקטור בחברה מסוימת לצידו של יו"ר בנק איגוד (לשעבר המפקח על הבנקים).
אגב, לאורי שלף בתקופתו כמאמן-שחקן-בעלים-אוהד בהפועל ת"א היה בלוג קבוע בוואלה ספורט שבו הוא סיפר מדי שבוע כמה נהדרת קבוצת האוהדים ומסעותיה הנפלאים בגביע העמוד. מעניין מה היה קורה אם לגור שלף היו נותנים בלוג כזה בערוץ הספורט "של רקנאטי".
אין קונספירציה . יש עובדות ברורות . אחד מראשי התקשורת לוקח חלק פעיל ככרוז . אומר שוב כרוז של קבוצה .
ולאותה קבוצה יש תיק אפל . פרשת הלבנת הון סוערת .סקסית . משהו שבכל העולם היה זוכה לתחקיר . מה לעשות וכזו פרשה אין באדום . זה בא רק בשני צבעים . אפור וצהוב .
ועל אף שעבר המון זמן ועל אף שעוד לא נחשף הכול , אין גוף תקשורת שעושה תחקיר . ואף אחד לא שואל את הבעלים הנוכחי מה היה חלקם והכל בסדר .
אז אולי יש פה משהו קצת מסריח .
הדוגמא על ההלוואה היא הדוגמא כמה הבעיה גדולה ,לרמון אין בעלות בגוף תקשורת , אין ניגוד אינטרסים בחשיפה.
אם יש פה סיפור אין לאף עורך בעיה לחשוף את הסיפור .
עכשיו אם מחר מישהו רוצה להעלות בערוץ הספורט כתבה על זה שפדרמן הולך למחוק אגחים בתספורות ענק ועדיין מחזיק בקבוצת כדורסל , אני חושב שהעורך שלו ירגיש היטב בדילמה .
אדום, אתה צודק.
למה אין תחקיר בערוצים 1, 22, 50?
למה אין תחקירים בעיתונות הכתובה?
הרי זה לחם להוציא את הערוצים 10 וספורט 5 פראירים…
לא מסתדר משהו.
לפי מה שאתה מתאר לוזון צודק, כל אחד שתקע נוד מתשהו יצר קשר כלשהו למישהו או משהו ויש מיד ניגוד אנטרסים. אין אף אדם ללא ניגוד ולכן אף אחד או כל אחד יכול להיות יו"ר ההתאחדות. יש גבול לעטקם שניתן להגיע אליו. יש תקופת צינון (8 שנים לגינת) יש גבול לחבר של חבר של מכר שנפטר. לא להגזים…
איציק – למה אין ? כי זה לא נגמר בגינת .
אבל אני מזמין אותך לקפוץ בשישי בבוקר לרפאל, כל שישי שתרצה, לראות את הפרלמנט של גינת ומוזי ורטהיים וחברים – אותו מוזי שמחזיק בקשת והיה בין אלה שמינו אותו למנכל .
הון -שלטון – עיתון .
ערוץ 50, אופירה ? אתה באמת רוצה התייחסות .
ערוץ 1 , מכבי , אתה רואה הקשר , אתה היית מפרסם תחקיר על הקשר שבין שימון מזרחי לבנק אפור , אותו שימון שיודע קצת על ערוץ 1 ומנהליו ??
אדום,
שימעון יודע הרבה, נקודה!!!
יש רבים אחרים שיודעים!!!
אם בגלל זה התקשורת לא עושה את עבודתה, כנראה שיש לה המון שלדים בארון (לכול העיתונות) ולא רק הקשורות למכבי. מה שאתה אומר לא מחזיק מים, כי בטוח גם דנקנר יודע משהו על הערוצים, ועופר בטח ידע, וכול פוליטיקאי יודע, ובכול זאת יש תחקירים על כולם, אם לא בערוץ אחד אז בערוץ אחר, ואם לא אז באינטרנט. תראה איך הצנזורה לא מצליחה לסתום חורים כי הכל מיד מופץ ברשת, וכאן הכול מושתק, בכול העולם. מוזר… מוזר מאוד… הטענה שלך לא מספיק חזקה בעיניין. זה לא שלא צריך לבדוק, לנבור ולדעת. אני רק אומר שיש גבול עד היכן אפשר לפרוס את הכח של שמעון/רקנטי/פדרמן.
הפרלמנט של גינת כולל בין היתר את חיים סלובקי , חבר ילדות של רפי ואחד האנשים הכי מקורבים לנוני מוזס . נותני למי ששכח מחזיק לא רק בידיעות ובעוטף אלא באינספור חלקים בתקשורת .
הפרלמנט כולל גם את אודי אנגל . , מבעלי רשת . יחד עם מוזי מבעלי קשת . זה סוגר את הפינה של 10.
איך גינת הגיע לפרלמנט ? סיפור מעניין , את הפרלמנט ניהל זורבין שהיה בעל משרד הפרסום דחף ושיחזיק עד היום בתקציב הפרסום של קוקה קולה של מוזי . אבל רגע איל גינת הגיע לפרלמנט ? אורי פורת הביא אותו . אורי מי ? אורי פורת שהיה מנכ״ל רשות השידור .
מיעוד ישב בפרלמנט ? סמי עופר , אהוד ברק וחברים .
עכשיו קבל סיפור . בזמן שגינת היה העורך של ידיעות , עורך המוסף היה ניר בכר . ניר בכר עתר לבית הדין לעבודה בתביעה שגינת חסם תחקירים , בין היתר על אלי לנדאו שהינו חבר קרוב של אותו עופר .
אז מה אתה חושב? שיש פה כרוז תמים ואוהד שרוף או תמנון תקשורת שהוא רק דוגמא אחת למטריקס שאנחנו חיים בו .
אבל עזוב , הבעיה של התקשורת זה רק אופירה .
דרך אגב גם אופירה מועסקת אצל נוני .
עוטף =הוט .
סלובקי =סלוצקי .
אייפד..
וואלה אדום, אתה מלך הקונספירציות, מכול אדם לכול אחד אחר אפשר להגיע דרך שישה אנשים. כל מה שאמרתי שיש אנשים שלא פחות מקושרים ולא פחות חזקים מגינת, לאו דוקא בספורט, והתחקירים ממשכים. מה זה אומר, שעיתונות הספורט בזוייה יותר מתחומי עיתונות אחרים… זה הכול… אבל אם זה יגרום לך לישון טוב יותר, גינת ומאפיית מכבי שולטות בכול התקשורת הכתובה, המשודרת (רדיו, ילויזיה) והרשת, בארץ ובעולם.
זה לא הספורט , על העיתונות בבעיה .
זה פשוט בלוג בנושא .
אבל אם אתה חושב שהמרחק בינך ובין החונטה שמנהלת פה את העסק זה 6 אנשים . בדיוק כמו כל אחד . אתה הקונספירטיבי מבין שנינו .
העסק רקוב .
אם הכנסת את יעל בן דב ומני פאר, כדאי שתכניס גם אותי. ביום העצמאות 1988 שיחקה קבוצת הותיקים של מכבי ת"א בהיכל הפחים בחולון וצילמו אותי יושב בקהל. זה הופך אותי לרלוונטי כמו מני פאר לרשימה הזאת……
בוא לא נהיה קטנוניים לגבי שם אחד או שניים.
יכול להיות שטעיתי פה ושם כמו עם מאיר אנשטיין והפועל הרצליה, אבל מצד שני שכחתי הרבה אחרים שלא מופיעים ברשימה.
השורה התחתונה היא שצריך להיות סוס עיוור כדי לא לשים לב למגמה הכללית.
מה זה עוזר להפועל שזה בתקשורת הארצית.
כל עוד שדני נוימן פרשן,ערוץ הספורט של רקנאטי,ידיעות של רפאל נאה,קופמן ששונא אותנו בטירוף ואופירה שמנחה אצת אירועי ביתר-מה זה שווה שמיקי חיימובית וקיציס אוהדי ביתר?
הם מלכלכים כל מכבי תוך כדי שידור כמו שבתוכניות הספורט עושים על הפועל?
אייל גולן
ציון ברוך
שלום מיכאלשווילי
דודו אהרון
אראל סגל
שלומי ברזל (דובר ההתאחדות כיום ועורך ואאלה ספורט בעבר)
ביבי נתניהו
אביגדור ליברמן
רובי ריבלין
זה ככה בשלוף, בלי ממש לחפש. רובם רלבנטיים כמו הרשימה שלך, חלקם אפילו יותר
מה אתה מביא לי סתם סלבריטים? מה זה קשור לפה?
דיברנו על אנשי תקשורת שמשפיעים על דעת הקהל.
אראל סגל יכול לדחוף את הג'נדה הפוליטיתאישית שלו לטור שהוא כותב או פינה שהוא מגיש.
אבל אם מה קשור יתחילו לדבר במערכונים שלהם על פוליטיקה מי יקשיב להם.
זה אפילו לא ברמה של כותבי ארץ נהדרת (המעולים והשפלים) שדוחפים את האג'נדה שלהם במסווה של סאטירה והומור.
השמות שהבאת, מלבד אלי אילדיס ומאיר איינשטיין (שניהם דווקא לא אוהדי הפועל), הם בעלי אותה השפעה של הסלבס שהבאתי. אתה רוצה לומר שאריק איינשטיין מהותי יותר לתקשורת הספורט מאייל גולן? מיקי חיימוביץ' יותר מדני רופ?
סגל דווקא קשור, בתור מי שהנחה את הפאנל של תכנית סיכום המחזור בשנה שעברה.
בכוונה לא הזכרתי את אריק איינשטיין או כדוגמתו.
ראשית מכיוון שהוא כבר אינו פעיל. ושנית מכיוון שהוא זמר. אף אחד לא משלם לו כסף כדיי שישמיע את דעתו האישית בנושאים השונים.
לכן גם אייל גולן שווה ערך לאריק איינשטיין ולמה קשור.
ואתה באמת משווה בין מולי שפירא, רזי ברקאי, ארי שמאי וגדי סוקניק, לבין אייל גולן? אתה רציני?
בכול מובן לא ניתן להשוות את מולי שפירא לאייל גולן. למולי היתי אולי הולך גם אם הוא היה הולך לשיר (לא בגלל השירה כי אם בגלל הרפרטואר), לאייל…
איך כתבת את מאיר אינשטיין ולא את אריק?
באיטליה,על שיחת טלפון של נשיא יובנטוס לאיגוד השופטים,הורידו את יובנטוס שתי ליגות.פה,כשיש עדויות(אפילו בלאט הודה בזה),לא עושים כלום.מסתפקים בזה ששימון אומר שהוא לא ידע כלום.כשלא רוצים,אז לא עושים כלום.הרבה יותר חשוב להתמקד באותם 3 ק"מ של הרדיוס.תקנון זה תקנון.
העניין הוא, לדעתי לפחות, שכל עוד מפת האינטרסים ברורה – זה לא כזה נורא שלעיתונאי או לעיתון יש אג'נדה.
בדיוק כמו הדוגמה עם ישראל היום והארץ. זה מטריד, אבל זה לא אסון.
בספורט, ברוב המקרים, אין דרך ברורה לדעת לאן עיתונאי או גוף תקשורת נוטים.
צביקה שרף מודה ואפילו מציין מדי פעם שדעתו משוחדת בנוגע לשאלות על מכבי תל אביב, גם בכדורגל.
אבל עדיין יש הבדל בין לשאול אותו שאלה על מכבי תל אביב, שהיא לגיטימית לדעתי כל יום יודעים לשים את זה בקונטקסט הנכון, לבין לתת לו לפרשן לדוגמה במשחקי ליגה כשדעתו מוטה לטובת מכבי תל אביב.
כנ"ל נוימן, שבלי קשר לחוסר יכולתו כפרשן, לא צריך להיות מעורב במשחקים של בית"ר ירושלים.
ההבדל בין נוימן לאחרים שזה ידוע לכולם והוא לא מסתיר אז אתה מוכן מראש לזה.
יופי של כתבהאשר מחזקת את העובדה שאסור לצרוך כדורגל ישראלי ובטח שלא כתבות עליו..
שניהם בזבוז זמן
התחושה שלי אומרת שזה קטן מדי וראשוני מדי והמצב הרבה יותר מסובך מזה.
לדוגמה, לקראת המשחק מכבי חיפה-מכבי ת"א התבקש דורון בן דור, במסגרת פרויקט של ONE, לתאר את האישיות התקשורתית של בנאדו. זה קצת אחרי שבמסיבת עיתונאים של מכבי חיפה נאסר עליו לשאול שאלות.
זה מה שיצא לו, תחליטו אתם אם הוא מנסה להתחנף או שזה סתם:
"בנאדו שקט מאד ויודע להתנסח היטב בתקשורת גם אחרי שהקבוצה שלו מועדת. אחרי שזכה במספר ניצחונות באירופה, בנאדו לא יצא מגדרו ושמר על איזון מתוך ידיעה שבסופו של דבר מבחן התוצאה ייקבע רק על פי הדרך ולא על פי ניצחון אחד מזהיר או הפסד כזה או אחר.
בתקשורת יש קונצנזוס מול בנאדו ששומר על קשר עם העתונאים ויודע להעיר ולכבד כל אחד מהם. המאמן הירוק לעולם לא ייתן עדיפות לעיתונאי כזה או אחר וישאף שכל דבר ייצא בצורה מסודרת מתוך המועדון, דבר המונע אנטי של כלי תקשורת כזה או אחר נגד המאמן."
הכתבה היתה אחרי שני משחקים רצופים בהם מיד אחרי חילוף חיפה ספגה. בן דור רצה לנקות את בנאדו מאשמה וכתב:
"השנה, יצא צירוף מקרים די נדיר שבשני ההפסדים לאשדוד ולאלקמאר, בנאדו ערך מספר חילופים שבשלושה מהם קרה שדקה אחרי שיניב קטן ואלון תורג'מן נכנסו למגרש, חיפה ספגה. אגב, מול ק"ש למשל, היה סיפור שונה. בנאדו הכניס את גוסטבו בוקולי כמחליף וחניכיו עשו מהפך בדרך לניצחון."
רק שזה שקר. חיפה הובילה 2:1 כשבוקולי נכנס, וחניכיו של בנאדו לא עשו שום מהפך כי הם כבשו ראשונים. לא הכניסה של קטן גרמה לחיפה לספוג, אבל ברור שבן דור חושב שזו הסיבה ומתאמץ לנקות אותו. אז אל תמהרו להכריז שONE עויין את חיפה. אם כבר ONE מתאמץ שחיפה תחבב אותו כדי להתחרות בתומר לוי מהאתר המתחרה.
מקור:
http://www.one.co.il/Article/223047.html
בלי קשר לאינטרסים, לא ברור איך מוטציה כמו תומר לוי, טמבל כמו עמרי אפק, וצעקן חסר מושג כמו מלר עדיין רואים מסך בערוץ הספורט.
גרינוולד מלך!
מלר הוא תותח והדבר הכי טוב בערוץ הספורט יחד עם מודי בר און
יופי של עבודה עמית. ציון 3!
יש לציין גם את אוריאל דסקל, שעל אף היותו ביקורתי כלפי גופים רבים בספורט הישראלי, הוא אובייקטיבי ורהוט (תכונה שמרבית המסוקרים בכתבה לוקים בה, בלשון המעטה).
עמיר פלג שונא כל דבר שקשור למכבי חיפה. הוא כללית אוהב להיכנס בכל מה שזז, אבל אני לא זוכר אותו מפרגן אי פעם לירוקים. אולי זה קשור לעובדה שהוא אוהד הפועל חיפה
עמיר פלג שונא כל דבר.
כל הטורים שלו נועדו רק לעצבן כדי למכור.
והוכח מדעית שפרגון לא מוכר.
גם מודי בראון ויואב אביב ( קול ישראל ) אוהדי הפועל חיפה מוצהרים.
מה לגבי כותבי דה-באזר?
מה?
עם מי כותבי דה באזר מיודדים? גם חשוב לא?
לא
אני שונא את כולם ואין לי חברים
טל בן יהודה הוא מכביסט.
וגם שגיא כהן אוהד מכבי נתניה.
וברצינות. אף אחד בדה באזר לא "ביחסים טובים" עם מישהו? זה לא נחשב תקשורת ספורט?
צודק.
כתבתי מה שאני מכיר.
אם אתה/ם מכיר/ים מידע רלוונטי גם על כותבי דה באזר – מוזמנים לשתף.
המצב הרבה יותר גרוע בדה-באזר מאשר בשאר המקומות. בדה-באזר יתכנו שני דברים שהם קשים יותר:
1. יתכן שלא רק הכתבים מקורבים כי אם גם המגיבים!!!
2. יתכן ויסתור את (1), לכותבים ולמגיבים יתכנו דעות עצמאיות, מה שהרבה יותר מסוכן מאשר להיות מקורב. אם אתה מקורב, אז מספיק שיודעים דעה של אחד, יודעים גם של השני. אם אתה עמצאי, אז צריך לדעת דעות שנות ולפעמים הן סותרות אחת את השנייה ואפילו מפתיעות.
דה-באזר זה לא עיתונות, זה מגדל בבל ברשת…
אם אפשר להתייחס אל בלוג אישי כאל עיתונאות, אז הוא קרוב יותר לז'אנר ה"גונזו", שבו הסובייקטיביות והאמירה האישית גלויות, בולטות ומוצהרות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%92'%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D
רבאק, יותר מ"יומן האליפות של…"?
זה לא ממעיט מהחשיבות האתית של הגילוי הנאות, בהקשרים (פוסטים מסוימים) שבהם הוא נדרש ורלוונטי.
נחשון. הסובייקטיביות בבלוגים ידועה והיא בסדר. אפילו עמית הרחיק לכת יותר מכך והכליל את העיתונות כסובייקטיבית, רק שהיא במעטה אובייקטיביות לעין. הרעיון הוא בדיוק זה. הגילוי הנאות. אי אפשר להתעלם מכך שיש בלוגרים שהם מעצבי דעת קהל. קח לדוגמה את יאיר לפיד כפובליציסט מתקופתו בידיעות. לו היית יודע לפני 7 שנים שיאיר לפיד הולך לפוליטיקה, כיצד היית מסתכל על הטורים שלו? ולגבי הבלוג שהוא לא עיתונות, לוונטל, בנוסף להיותו בלוגר כאן הוא עיתונאי. האם צריך להפריד בין העיתונאי לבלוגר?
היי משה,
לדעתי זה מאד תלוי בנושא ואופי הסיקור/כתיבה. ובמלים אחרות – ביומרה ובצפיות.
כשאתה קורא בלוג אישי/טור אישי בעיתון – אתה לא מצפה לקרוא סיקור בלתי-מעורב. יותר מכך, אתה מבין שהכותב עצמו הוא חלק (לפעמים מרכזי) בסיפור (זו ההגדרה של "גונזו"). הוא מערב את החוויות האישיות שלו, את ההשקפות והדעות שלו, לפעמים גם לוקח חופש ספרותי. המטרה והיומרה של הכתבה הן להביע רעיון או תחושה/ ביטוי אישי, ולא להציע סיקור אובייקטיבי.
לעומת זאת, אם כותב בדה באזר, לדוג', סוקר מועמדים למשרה של מאמן נבחרת ישראל – יתרונות וחסרונות – אז בוודאי שקיומו של עניין אישי הוא מאד רגיש, ולכל הפחות צריך להיות מאד גלוי לגביו. כלומר, הבעיה קיימת רק כאשר ישנה אצטלה של אובייקטיביות כשבפועל קיים מניע אישי שמוסתר מהקורא.
אם ניקח את הדוגמה של לפיד – אין שום בעיה עם זה שכתב שנים כפובלציסט/ טור אישי. להיפך, אתה מכיר יותר טוב את הדעות שלו, גם ביחס למועמדים אחרים. לעומת זאת, יש בעיה כשהוא משמש כ – anchor של מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל וגם מראיין פוליטיקאים אחרים. אנחנו לא מצפים מאדם בתפקיד כזה שיהיה נטול דעות פוליטיות (אין דבר כזה, ודעה פוליטית בהכרח תשפיע באיזשהו אופן), אבל בהחלט מצפים לניטרליות ולהיעדר אינטרס אישי ביחס למושאי הסיקור שלו.
שלום נחשון.
לדעתי, זה מסתכם בסתירה הלוגית, "כומר טוען שכל הכמרים שקרנים". כלומר בעצם הכתבה יש סתירה מסויימת. אבל אם כבר אני מסקר את מפת האינטרסים ו/או היחסים הקרובים, אז מן הראוי שאסקור גם את המקום ממנו אני מגיע (דה-באזר) וכמובן שגם לבצע גילוי נאות לגבי.
אני תמיד נזכר ביציע העיתונות בעונותיו הראשונות והאיכותיות יותר את קופמן אומר לשרף שהוא פסול לעדות כאשר הוא מדבר על אישים שמקורבים אליו(למרות שאתקופמן לא שמעתי חושף את יחסיו השונים, אם היו כאלו בכלל, איני יודע)
הרעיון בפוסט, כפי שהבנתי אותו, היה לנסות ולבצע מה שבעיתונות כבר עשו במידה מסויימת (הדוגמאות של ישראל היום והארץ של עמית). לא לפסול לעדות אבל להציג את מערכות היחסים בין התקשורת לאנשי הספורט השונים (יש כאלו שהם בשני כובעים, מה שפחות קורה בפוליטיקה, שברגע שאתה בצד אחד אתה לא בשני וגם זה דבר שצריך להתעמק בו). מן הראוי שגם דה באזר יהיה בסיקור כזה, עם שלל כותביו המוכשרים שלחלקם היסטוריה או מערכת יחסים עכשווית עם תקשורת הספורט, כעורכים, כתבים ובעלי טורי דעה למיניהם.
משה, את הטענה הזו, באופן עקרוני, אני מקבל. אולי אכתוב על כך משהו נוסף (לגבי עצמי).
מעולה עמית .
לאופירע אסייג אני מייחס חלק עצום מהזנייתו ודירדורו של הכדורגל הישראלי . הדבר היחיד שאני יכול להגיד לזכותה הוא שיש לה עברית מצויינת ( במיוחד על רקע העברית הבלתי אפשרית של ברקוביץ' ) .
איך חמק פשכצקי הצלופח מתחת לרדאר??
פשכצקי אוהד הפועל פ"ת. הוא נכלולי וצהבהב, ועשה המון רע לקבוצות (בייחוד שלי, עם פרסום האונס שלא היה של שכטר ודה סילבה), אבל אני לא חושב שיש לו אינטרס אחר מאשר להיות בכותרות
כלומר מקורב לבני :-)
ערוץ הספורט מנוהל ע״י רקנאטי.
אפשר להבין לבד
נכון. תראה איך עטפו בצמר גפן את בני השרון וגיא פניני.
את באמת לא מבינה שזה לא תקין ? שזה שהם היו בסדר ועשו את חובתם העיתונאית זה הסטנדרט ? שכל רגולטור נורמלי היה אומר להם או מכבי או ערוץ הספורט .
מוצלח ביותר, וגם חשוב.
אופירה מנהלת מלחמת חורמה בדיוויד בלאט בצורה הכי מגעילה, רק בגלל שהוא לא אהב לפני כמה שנים את סגנון הביקורת בתכנית הרדיו וסירב להתראיין באיזה מקרה.
מאז, גם ברדיו וגם באתר, זה תמיד – "בלאט נכשל", "מתי בלאט מתפטר", וכמובן האהוב עליה – "בלאט אף פעם לא זכה ביורוליג, פיני זכה 3 פעמים, מתי פיני חוזר למכבי, בלה בלה בלה…".
לפעמים אפילו פיני גרשון מרגיש לא נעים כשאופירה מנסה למשוך אותו בלשון נגד בלאט (אבל שמח כמובן, כמשתתף קבוע לשעבר בתכנית וכמי שהיה בעל טור ב-One) להכניס עקיצות שובבות לבלאט, לשמחתה של אופירה.
תת-רמה.
עמית, מצוין.
ועוד היית עדין…
טור מצוין וחשוב. נזכור גם מה קורנפיין חטף כשהיה בבית"ר, כי לא התיישר עם אופירה.
אבל, ופה יש משהו לחשוב עליו, זה מה הפתרון? הרי אין אדם שאין לו בעבר חברות/העסקה/קשר כלשהו עם מושאי הכתבות.
אני רק חושב על זה שמישהו בארה"ב היה מונע ממג'יק לפרשן גמר שהלייקרס משחקת בו – זה הרי לא מתקבל על הדעת, למרות שהוא לכאורה לא אובייקטיבי.
נראה כי יש להבחין בין 3 רמות שונות (לפחות) של חוסר אובייקטיביות:
1. ניגוד עניינים מהותי (כלכלי) – פרשנות או סיקור של איש תקשורת או גוף תקשורת כשבינו לבין מושא הביקורת יש קשר עסקי – כלכלי או שהיחסים שלהם מושפעים מקשר כזה. למשל – הדוגמא של אתר וואן מול הרצונות של אבי לוזון; או פרשנות של נמני על שחקנים שהוא מייצג (וגם שחקנים שהוא לא מייצג אבל משפיעים על שחקנים שהוא מייצג). זה עניין פסול ואין לאפשר אותו.
2. ניגוד עניינים רגשי ברמה גבוהה – נוצר כאשר איש או גוף תקשורת מסקרים איש ספורט או קבוצה שיש להם תחושות ורגשות ברמה גבוהה מאד. למשל – הדוגמא של אופירה וגוטמן (אם אכן השמועות לגבי הרומן נכונות); או הסיקור המביש של תומר לוי את מכבי חיפה, בכלל, ויעקב שחר בפרט (לפעמים רק חסר לו צעיף על הצוואר ושהוא יתחיל את הסיקור בשניים או שלושה שירים לטובת הקבוצה). המצב הזה פסול בעיני אבל בעיקר כי הוא ממש ממש מעצבן. יחד עם זאת, כשמדובר בסיקור חדשותי – אפשר לחיות עם זה. כשמדובר בפרשנות – זה כבר בעייתי.
3. ניגוד עניינים רגשי ברמה נמוכה – נוצר כאשר איש או גוף תקשורת מסקרים איש ספורט או קבוצה שיש להם תחושות ורגשות ברמה נמוכה. למשל – ניר לוין משדר משחק של הפועל תל אביב, כשהוא עובד במכבי; או נדב יעקבי משדר/מפרשן את הליגה הספרדית. זה כבר משהו שאפשר לחיות איתו, ובמיוחד שישראל היא בכל זאת מדינה קטנה ועולם הספורט פה הוא ביצתי.
הערה כללית נוספת:
רועי גלדסטון – גם אם הנחה בעבר אירוע של מכבי, הוא נראה לי מקצוען, רהוט ואחד העיתונאים הטובים בתחום הספורט בארץ.
למה זה לגיטימי שניר לוין מפרשן משחק של מכבי חיפה בתקופה פחות טובה ומשתמש תדיר במילים "לחץ" "פחד" "פאניקה" "חוסר בטחון" וכו'? לא רק שזה נראה מרוחק מהמציאות ומעצב-דעת-קהל בצורה הרדודה ביותר – זה מראה על חוסר מקצועיות
כמו שאמרו פה לפניי, רק חסר שיגיע לשידור עם צעיף צהוב
כי הקישור שאתה עושה כאן הוא שטותי ולא נכון. לומר שניר לוין מדבר על חיפה במלים "לחץ" מתוך כוונה שזה יפגע במכבי חיפה ויעזור למכבי תל אביב – זו כבר פרנויה אישית שלך או של אוהדי חיפה.
מעבר לכך – אם אתה רוצה פרשן שהוא איש כדורגל, כל אחד יהיה בעייתי. הרי מכנס שונא מכבי, נוימן שונא הפועל ואוהד בית"ר, זלצר עבד / עובד בהפועל, לחמן אימן חצי ליגה, ג'ימי טורק שיחק בהפועל וכו'. השיבוצים יהיו בלתי אפשריים.
ניר לוין מפרשן ככה כי אין לו שום דבר טוב לומר על כדורגל גרידא אז הוא מדבר על שטויות ליד המשחק שאין לאף אחד דרך להפריך אותן
הרעיון מצוין, הביצוע קצת פחות. לדעתי אפשר וצריך היה להתעמק יותר, מה גם שפספסת כמה קשרים ידועים (שרף-טביב, למשל. בכלל, כל מי שהשתתף ב"ראיון" הגרוטסקי עם טביב בערוץ הספורט ראוי לגינוי רציני).
אגב, לגבי עמיר פלג – אלו ש"חוטפים יותר" חוטפים גם על לא עוול בכפם. בגדול אני אוהב את הטורים שלו, אבל די נגעל מההשתלחות הכפויה שלו בקורבנות הקבועים, הגם שהם לא קדושים בעצמם, בכל פעם שחסרים לו כמה מילים. הבחור גם אוהד הפועל חיפה, למיטב ידיעתי, והסיקור של מכבי חיפה בהתאם.
אתה צודק במאה אחוז – אין ספק שניתן וצריך להתעמק יותר. אתה מוזמן להוסיף כל מה שאתה מכיר ועם הזמן נהפוך את מפת האינטרסים ליותר מלאה.
אגב, בקשר לשרף אוחנה וטביב – בהתחלה כתבתי את זה, ובסוף החלטתי להוריד, כי רציתי לכתוב רק דברים שאני יודע אותם בוודאות.
מה עם פרימו שהוא חבר של גילי לנדאו ותמיד מגן עליו ומנסה למצוא לו סידור עבודה?
לעניין עמיר פלג –
אני לא רואה בכלל סיבה להתייחס אליו. הבן אדם כותב כאלה שטויות, שזה מדהים.
לחפש איזו אמירה חסרת משמעות של מישהו מלפני 90 שנה ואז לאמת אותה עם משהו שאותו מישהו עשה היום שהיא בחצי אחוז הפוכה למה שנאמר אז, ומזה לעשות פיל (לדוגמא – מאמן X דיבר על שופטים למרות שלפני 12 שנה אחרי משחק הוא אמר שהוא לא מדבר על שופטים. אלה פחות או יותר הטורים של פלג), זה שיא הדמגוגיה.
ממש לא נכון. הטורים שלו רוב הזמן הם לעניין ונכנסים במי שצריך. נראה לי שאתה זה שחיפש טור אחד לא מוצלח שלו ועשה ממנו פיל
מסכים איתך, "עיתונאי" עלוב ושלילי.
עמיר פלג הוא ערס קטן מתוסכל ורכלן שרודף פרסום
הוא עשה קריירה מרכילות וספינים
אין לו שום ידע בספורט .
טוב טוב, אפילו מעולה. כמה טוב שיש מקומות יחסית נייטראלים כמו דה באזר כדי לשים על השולחן נושא בוער כמו זה.
מצב תקשורת הספורט בישראל גרוע מאוד, אבל אני רוצה להתעכב על כמה נקודות.
כל טענה שעיתונאי שמסקר ספורט נגוע באינטרסים כי הוא אוהד קבוצה מסוימת שוות ערך לטענה כי כל עיתונאי שמסקר פוליטיקה נגוע באינטרסים כי הוא מצביע בבחירות ויש לו דעות פוליטיות. לכן פה אין ניגוד עניינים או בעיה אתית בשום רובד. עדיף שזה יהיה גלוי ומוצהר.
יש בעייתיות אתיות מסוימות בנושא קבוצות אוהדים, כשלא מעט עיתונאים לקחו חלק פעיל בהקמת קטמון, קביליו יפו או הפועל ת"א כדורסל. כל עוד זה מוצהר וידוע, אפשר לקבל את זה.
אי אפשר לצפות מערוץ בעל זכויות שידור שלא יקדם את מה שרכש על חשבון תוכן שלא נמצא ברשותו. בין אם מדובר בליגה הספרדית או בין אם בליגת הכדורסל. השאלה איך זה נעשה.
מבחינת הבעלות הצולבת ישראל במקום לא רע. בישראל אין את עניין התאגידים כמו בארה"ב למשל, שם דיסני הם הבעלים של איאספיאן וכדי לקדם את הפרנצ'ייז שהקימו אנהיים מייטי דאקס הם הוציאו טרילוגיית סרטים. גם GE שהיא טופ ספונסר של הוועד האולימפי הבינ"ל, היא הבעלים של NBC, שמשלמת לוועד האולימפי הבינ"ל מאות מיליונים בעשורים האחרונים כדי לשדר את המשחקים האולימפיים. ככה שיש פה משולש מלא אינטרסים של NBC שמסקרת את הוועד האולימפי, שמקבל ספונסרשיפ מחברת האם של GE (כלומר, סיקור חיובי של המשחקים האולימפיים מעלה את קרנם של הספונסרים הראשיים, ביניהם חברת האם GE). וזה בארצות הברית. או קבוצת טד טרנר שבבעלותה מספר רשתות תקשורת ביניהן CNN וגם קבוצת אטלנטה ברייבס. באירופה די להזכיר את המילים ברלוסקוני, חברות התקשורת שלו ומילאן. ככה שרקנאטי בערוץ הספורט, או אלכס גלעדי כנשיא קשת וחבר הוועד האולימפי הבינ"ל, זה מצב בהחלט נסבל ביחס למה שקורה גם במדינות מפותחות מישראל.
הבעיה האתית היא בעיקר כשלא יודעים את האינטרסים או שניגוד העניינים כל כך חמור (כמו עם רוב הפרשנים שהזכרת) שגם אם אתה יודע אותם או את חלקם, זה לא הופך את זה לכשר.
יש הרבה דברים שאני רוצה להוסיף לטור שלך, אבל אתן את הזווית האולימפית, שאתר הוועד האולימפי יושב תחת האכסניה של "וואן". וזה משפיע גם על הסיקור הן של וואן והן של המתחרים, שסגרו חשבונות. ויש גם לתת את הדעת על המעורבות של מורן ברק, עורכת חדשות הספורט וממקימות פרויקט אתנה, עם פרויקט אתנה, שמקבל לא מעט נראות בערוץ הספורט וספג לא מעט ביקורת ציבורית בערוצי התקשורת השונים, למעט ערוץ הספורט.
מעבר לזה, תקשורת הספורט לא משכילה, הרבה מאוד עיתונאים ללא השכלה אקדמית (בארה"ב תואר שני זה כמעט מאסט אפילו לאינטרנשיפ) ותפקודם האינטלקטואלי בהתאם. כמו כן, תקשורת הספורט לא מתגמלת וחסרת אופק מקצועי, כך שעיתונאים איכותיים נפלטים החוצה די מהר או תוך כדי מחפשים אופציות מתגמלות יותר.
יואב, בתור אחד שכותב לא פעם על הנהלים הקלוקלים ונורמות הניהול העקומות במוסדות הספורט בארץ, מאכזב לדעת שזו דעתך.
התפיסה ש"אם זה על השולחן זה תקין" היא בזויה ומהווה אם כל חטאת.
בכל שנה, בתכנית סוף העונה של "יציע העיתונות" מיוחד אייטם ארוך ונרחב להסתכלות פנימה ודיון על אופן הסיקור והדיון בתכנית עצמה. בסיום העונה האחרונה הנושא היה מעורבות חברי הפאנל בנושאי הדיון השכיחים בתכנית וקשריהם הענפים עם נשואי הביקורת שלהם.
לכאורה מהלך אמיץ וראוי להערכה. בפועל ישב בפאנל עורך התכנית ברזילי ונתן נאום חוצב להבות שעיקרו: מעורבותם של שליימה, נמני, ברקו (…) ומארג האינטרסים שלהם ידועים לכל. כיוון שכך אין שום בעיה בעובדה שהם מסקרים, משדרים ומבקרים את אותם הגופים והאנשים עמם הם מעורבים.
א-מה-מה? ככל שניגוד האינטרסים חמור יותר וככל שהרווח האישי גדול יותר, כך הסיכוי שהציבור יודע עליהם גדל. כלומר – ככל שניגוד האינטרסים מחמיר הוא למעשה הופך לתקין.
אתה מבין את האבסורד?! אתה מבין כמה זה מסוכן?
אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי ושאתה מתפרץ לדלת פתוחה. במפורש כתבתי שעם רוב הפרשנים שעמית ציין (ושאתה מזכיר בתגובה שלך) קיים ניגוד עניינים שגם אם אני יודע עליהם (או על חלקם), זה עדיין לא מכשיר אותם והם פסולים מלשמש בתפקידים פרשניים/עיתונאיים.
הכוונה שלי היתה בעיקר בנוגע לאהדה או במעורבות עם קבוצות אוהדים. למשל יהונתן כהן שהיה פעיל בצורה כזו או אחרת בהקמת הפועל קטמון, אוהד נלהב של הקבוצה ומאוד מאמין בקבוצות אוהדים, משדר את הליגה הלאומית ובכלל כדורגל ישראלי. כל עוד אני יודע את זה, זה סביר בעיני.
אוקיי זה משהו אחר לגמרי.
מבחינתי נושא האהדה לקבוצה אינו שייך לדיון. זו לא רמה אחרת של סובייקטיביות, זה תחום אחר לגמרי שאינו עומד בכלל על אותו המקום והוא כ"כ אינטגראלי וכמעט "מולד" שאין טעם לדון עליו בכלל.
ככל שזה נוגע לאהדה לקבוצה אני בהחלט מקבל את התפיסה שזה צריך להיות גלוי.
אגב, באותו דיון בזוי ב"יציע" שוחררה לאוויר אמירה פשוט מקוממת: גילוי נאות מכשיר הכל. זו פשוט ההגדרה המילונית של המושג "להכשיר את השרץ".
מצטער אם פירשתי דבריך שלא ככוונתם.
יואב,
אני מסכים לגמרי שאין בעיה עם האהדה – פשוט אי אפשר לצפות מאיש ספורט שלא תהיה לו קבוצה, אחרת הוא כנראה …לא היה איש ספורט.
מה שכן אפשר לצפות מפרשן, זה לא לצעוק "יש" בשידור ישיר כשהקבוצה שלו מבקיעה שער…או יותר ברצינות, לדעת לשמור על אוביקטיביות מינימאלית בשידור.
ברור שאני מסכים גם עם הקביעה לגבי ערוץ שמקדם את תכניו – שוב, לדעתי הנקודה היא המידתיות, האיזון.
תודה על ההוספות.
בקשר למשפט האחרון – זה אחד הדברים הכי עצובים. אני מנסה לחשוב למה זה ככה ומה אפשר לעשות.
אני חושש שהסיבות העיקריות הן:
א. כי אנחנו קהל שבוי.
ב. הכסף הולך לפנים המוכרות, לסלבס (טלנטים?), וככה גם נראית הפרשנות. אבל אלו הם פני הדור. לא בטוח מה אפשר לעשות בנידון.
עמית – באמת כל הכבוד.
עלה לי רעיון איך אפשר גם למצוא את הידיים והרגליים בתוך סבך האינטרסים שתיארת:
בנוסף לכתבה החשובה, אפשר להוסיף טבלה פשוטה, כשכותרת העמודה הימנית היא שם של איש/גוף תקשורת; העמודה השניה היא "אוהב מאוד/בעל אינטרסים בהצלחה של"; העמודה הבאה היא "מחבב"; אח"כ "פחות אוהב" ואז "שונא". במשבצות עצמן לשבץ את מושאי האהבה/שנאה עם/בלי הסבר קצר. לדוגמה:
אוהב לא מחבב שונא
אופירה ברקוביץ' לוזון קורנפיין
לא עבדו לי הרווחים. אנסה שוב:
__________אוהב _______לא מחבב _______שונא
אופירה___ ברקוביץ'____לוזון_________קורנפיין
עמית,
אם היה אפשר לשלב עם הפוסט הזה גם פוסט על השכלתם/הכשרתם של שדרני/פרשני הספורט, נראה לי שהינו מקבלים תמונה עצובה בהרבה. רובם, לפחות לפי ההתנסחות שלהם, נראים ללא השכלה כלל. אני לא מדבר על תואר פורמאלי במושדות להשכלה גבוהה (זה לא חזות הכל, גם אם בממוצע זה כן מצביע על רמה כוללת), כי אם לפחות בקורסי הכשרה לשדרנים/אנשי תקשורת, ורצוי תקשורת ספורט. אם משלבים רמה אישית נמוכה של ידע, יכולת ומוסר (לא מפרידים בין עינייני לאינטרסים) מקבלים את התוצאה שאנו רואים, שומעים, קוראים. אני לא יודע מה קורה במדינות אחרות, אבל מהמעט שהקשבתי, לרוב זה טוב בהרבה.
טור נהדר, אתה פשוט עושה עבודה גדולה.
בשבילך: http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=156256&lang=HE
שכחת את הפרשן הכי בלתי נסבל והכי בעל אינטרסים בספורט-רפעת טורק.
הייתה עונה שהוא היה מפרשן כל שבוע את מכבי תל אבי, הנטייה האבסולוטית שלו נגד מכבי פשוט הייתה בלתי נסבלת.
כל מי שראה את המשחק של חיפה נגד סכנין יכול לראות שזה גם פועל בעניין סכנין.
מעפר לשליטה העילגת בשפה העיברית הוא פשוט פרשן הכי גרוע והכי בעל אינטרסים שיצא לי לראות.
מה עם נדב צנציפר בידיעות?
הבנאדם נוטף מניגוד אינטרסים,כתב סיקור מגמתי לטובת הפועל ת"א ובשנה שעברה נגד אוסקר גרסיה ומכבי
ואיך כתב שמסקר קבוצה מזמין את המסוקרים שלו לאירוע משפחתי
http://www.the7eye.org.il/36265
תוספת מעניינת לגבי אוחנה:
היה יקיר אופירה אסייג וONE עד לפני מס' שנים, ומאז נחשב לאחד השנואים על אופירה.
שימו לב לסיקור של נבחרת הנוער בשנים האחרונות בONE.
ברוב המקרים הפסדים ילוו בכותרת "תבוסה לשחקנים של אוחנה", ונצחונות ילוו בכותרת "נצחון לנבחרת ישראל".
כמו כן, ברוב המקרים יצומצם למינימום השימוש בשם "אוחנה", ובמקום זה ייכתב "המאמן".
ממה שאני יודע, הסכסוך בין אוחנה לאופירה החל כאשר אופירה ניסתה לשדך אותו כמאמן לגאיידמק בבית"ר(כולל סגירת התנאים הכספיים), אך אוחנה ב"רוב חוצפתו" העיז לסרב לאופירה ולתנאים שהוצעו לו.
כתבה מצויינת!
למרות שעצוב לראות כמה שהביצה שלנו קטנה ואינטרסנטית..