מה אתם שורקים?

השיפוט ב-NBA צריך לשמור על יותר אחידות. אז כדאי שנפסיק לקנות את ה"הצגות".

joey-crawofrd1

לא אחת בתקופה האחרונה שמענו אנשים גומרים את ההלל על השיפוט ב-NBA, בטח בהשוואה לשיפוט בארץ. גישת ה-no call בה נוקטים במקרים רבים כדי לאפשר למשחק לזרום ולא להכריע אותו בשריקות מיותרות זכתה להרבה מחמאות. עם זאת, לאחרונה יותר ויותר אנו נתקלים במקרים בהם השיפוט ב-NBA לא מתאים עצמו לרמת הפלייאוף הגבוהה. הטענה העיקרית שלי לשופטים ב-NBA, ובעצם לא רק שם, היא התייחסות לא מידתית ל"הצגות" (flopping) של שחקנים. התייחסות מוגזמת להצגות כאלו, גורמת לא אחת לחוסר אחידות בשריקות. כלומר, במקרים מאד דומים של עבירות זהות, פעם אחת נשרקת עבירה ובעוד בפעם אחרת המשרוקית נודמת. בנוסף, ההתייחסות הזו ל"פלופרים" מייצרת סיטואציה בה משתלם להמשיך ולעשות "הצגות", ומונע מאיתנו להפטר מהמנהג המעצבן הזה.

אז בואו ונבחן מספר דוגמאות:

1. עבירות לעצירת התקפה מתפרצת – בתחום הזה האחידות כבר מזמן הלכה לעולמה. מישהו יודע היום להגיד מהי עבירה שדורשת עבירה מכוונת ומהי עבירה לגיטימית לעצירת המתפרצת? קחו לדוגמא את המקרה הזה בו מנו ג'ינובילי תופס את ידו של טוני אלן על מנת לעצור את הסל הקל. במקרה הזה נשרקה עבירה בלתי ספורטיבית. זאת לאחר שהמקרה נבדק היטב ע"י השופטים גם בהילוכים החוזרים על מסכי הטלוויזיה. כלומר אפשר להגיד בביטחון שלא מדובר כאן בטעות אנוש. מצד שני קחו את הדוגמא הזו של העבירה של ג'ימי באטלר על לברון ג'יימס בהתקפה המתפרצת. בשני המקרים אני רואה שחקן הגנה שמשתמש בעבירה כדי לעצור את הסל הקל. בשני המקרים ברור שהמגן לא מנסה להמנע מעבירה – נהפוכו. במקרה הראשון שחקן ההתקפה נופל לרצפה ומתגובתו נראה גם כאילו נחבט בראשו והאירוע מתפרש כעבירה בלתי ספורטיבית (מאוחר יותר אלן גם נקנס ע"י הליגה באשמת ההצגה על הפגיעה בראשו). לעומתו, באירוע השני, לברון ג'יימס, שכדי לעצור את הדהירה שלו במתפרצת צריך לפחות את אופטימוס פריים, לא ממש מתרשם מהעבירה, ומסיים בסל. וכאן, אכן לא נשרק דבר מעבר לעבירה רגילה. אז מה הבדל בעצם, חוץ מהעובדה שבעבירה הראשונה השחקן נופל ובשני השחקן הוא קטר?
ראוי לציין שב-NBA דווקא יש ניסיון להגדיר מהו פאול בלתי ספורטיבי בעזרת מונחים כמו "הפעלת כח בלתי נחוץ" או עבירה במצב של "נתיב פנוי לסל" (clear path to the basket) אבל עובדתית, גם עם הגדרות אלו, השריקות נשארות לא עקביות. למשל במקרים שהצגתי, אם כבר, המקרה של העבירה על לברון הרבה יותר מתאים להגדרת ה"נתיב הפנוי לסל" מאשר המקרה של ג'ינובילי. שם המצב יותר גבולי כי "מנו" נמצא בקו אחד או טיפה לפני אלן כשהוא מבצע את העבירה. בקיצור, זה לא זה.
2. עבירות לעצירת סל קל – אז יש שיאמרו שאי אפשר להשוות תפוחים לתפוזים והעבירות במקרה הראשון אינן דומות. אז בואו וניתן מבט בעבירה של מהימני על לברון בה הוא באופן ממש זהה לעבירה של ג'ינובילי מהמקרה הראשון, תופס את ידו של לברון. כאן, אמנם ג'יימס עף לפרקט, אבל מתרומם דיי מהר ובכך משפיע על אופן שריקת השופטים. גם כאן, אופן הנפילה של התוקף קובעת את יחס השופטים לעבירה. האם יש הגיון בהתייחסות שכזו?
3. עבירות במאבק על הריבאונד – גם כאן יש הרבה יותר מדי חוסר אחידות לגבי השריקות ויותר מדי התייחסות ל"תגובות" השחקנים. קחו לדוגמא את שני המקרים הבאים, שניהם במצבים קריטיים ומכריעים בשלהי המשחק: האחד, מאבק בין ג'ואקים נואה (בווידאו מהדקה ה5:40) של הבולס וכריס בוש מההיט. לאחר מאבק שנראה לגיטימי על הריבאונד, בוש "מועף" לפרקט ובעקבות כך העבירה מודבקת לנואה. במקום ריבאונד התקפה של שיקגו הכדור עובר למיאמי. לעומת זאת, שימו לב למקרה השני, בו כריס בוש, ע"י דחיפה קטנה בגבו של היברט מהפייסרס משיג לעצמו יתרון, ואת ריבאונד ההתקפה. בהמשך המהלך בוש מסיים בסל ועבירה שמכריע את המשחק. אז מה ההבדל בין המקרים? לטעמי, רק ההצגה של בוש במקרה הראשון.
4. מהלכים "רגילים" שמקבלים שריקות – לא חסרות דוגמאות נוספות בהן מהלך שהיה עובר ללא כל שריקה, זוכה לכזו רק בגלל שאחד השחקנים נפל. קחו לדוגמא את המקרה הזה בו שחקן הפייסרס, די. ג'י אוגוסטין מנסה "לעבור בכח" בחסימה ובדרך מעיף את…לברון ג'יימס. יכול להיות שלאוגוסטין כוחות נסתרים שלא ברורים לעין בלתי מזויינת ולכן המפגש הזה גרם לנפילה המהירה של לברון. מצד שני, לעיני (ולעיניהם של הפרשנים באותו משחק) נראה שלברון מיהר לפול בעקבות המגע. כך או כך, אני מנחש שלולא הנפילה של לברון, לא היינו שומעים במקרה הזה כל שריקה. וגם לא במקרה הזה, מהלילה.

לדעתי חייבים לקבוע קווים ברורים לשריקות לאורך כל העונה וכל הפלייאוף על מנת ליצור אחידות. אם מדובר על שטחים אפורים שלא מפורטים בחוקה עצמה, יש לקבוע את הנורמות בשטח ע"י השריקות עצמן, ובכך "לחנך" את השחקנים. לדוגמא, חייבים להיות מאד ברורים לגבי מה מותר ומה אסור במאבק על הריבאונד. האם ידיים על גב השחקן הסוגר לריבאונד (boxing out) מותר או אסור. לא יתכן ששריקה או אי שריקה יקבעו ע"י תגובת השחקן "הנדחף". בדומה, יש לקבוע מהי עבירה בלתי ספורטיבית (flagrant) ומהי עבירה לגיטימית. במיוחד כשמדובר בעצירת התקפה מתפרצת.

לסיכום, אלו הן רק מספר דוגמאות שמצאתי כדי להמחיש את הנקודה הפשוטה. שופטים חייבים לשרוק רק מה שהם רואים. בימינו, כשכבר ברור לגמרי שהשחקנים מנצלים כל הזדמנות לזכות בשריקה, גם אם לכאורה בדרכים לא כשרות כמו "הצגות" לא יתכן לתת להם ליהנות ולשרוק יותר כשיש "נפילות" כאלה. לדעתי, במקרים של ספק, השופטים צריכים לנטות לכיוון ה"אי שריקה" דווקא כשיש נפילה. גם אם טעו, הסיכוי שלהבא שחקן לא ינסה ליפול אלא אם באמת הופל יעלה, ואנחנו נוכל להיגמל מהתופעה המרגיזה הזאת.

הדברים הנ"ל, תקפים אף במשנה תוקף, בענפי ספורט אחרים. סתם לדוגמא, בכדורגל. הישראלי.

לתגובות הערות, או סתם "חיבוב" – אתם מוזמנים להציץ גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

סיפור כיסוי - המשך + תשובות
מחשבות מ(עוד) לילה סוער

תגובות

  • יריב

    לתת עדיפות שלא לשרוק במקרה ששחקן ההגנה נופל זה לתת תמריץ להחרפת העבירות, אני לא חושב שזה חכם. בטווח של כ10 שנים, הפתרון הוא להעביר כמה שיותר מהשיפוט למערכת אוטומטית - ששופטים אנושיים יתעסקו רק בערעורים. בטווח המיידי אפשר להחמיר את הענישה אחרי משחקים על פלופים. אם טוני אלן ידע שאם הוא מביים פגיעה במשחק אז הוא לא משחק במשחק הבא, אולי הוא לא יעשה את זה.

  • חלפס

    הפלופ של בטייה הבוקר וה(כאילו)עברת תוקף על לברון מיד אחרי הוציאו לי ת'חשק מהמשחק.

  • עומרי

    אחלה כתבה, כל הכבוד על כל הסרטונים. בהחלט הבהיר את הנקודה מעולה וגם סתם הוסיף עניין לכתבה.

    • עמית זילברבוש

      תודה, שמח שאהבת.

  • שי

    לעוד ראיות בנושא הפלופים אפשר לפנות לגיא פניני, סליחה שיין באטייה, בעיקר זכור העבירה השישית של פירס שנה שעברה, שמישהו כאן בדהבאזר אמר שזה היה נראה מינימום כאילו צ'ארלס בארקלי ראה פיצה על הקרחת של באטייה.

  • Tha Choisen 1

    כמעט כל סעיף שדיברת עליו, הבאת את לברון כדוגמא. מעניין.
    בסדרה הזאת, מיאמי-אינדיאנה, השופטים נוטים לשרוק הרבה יותר לטובת אינדיאנה עד כמה שאנשים לא שמים לב לזה. (כל מהלך פוסט-אפ של דיוויד ווסט זה עבירת תוקף. אסור להשתמש ביד בחדירה!!) הם הלכו הרבה יותר פעמים לקו ממיאמי בהפרש גדול, שאם זה היה הפוך, אנשים היו תובעים את דיוויד סטרן.

    בגדול, המשחק באמת הפך לעדין יותר, וחבל. לא כל נגיעה זה פאול. איפה עניין הפלופים שאמרו שיטפלו!? גמר מזרח, שתי הקבוצות יודעות לשחק הגנה, תנו להם להרביץ!

    • עמית זילברבוש

      אני באמת מצטער שלברון נמצא בהרבה דוגמאות כי...הוא שחקן שעדיין משחק בפלייאוף וגם מעורב בהרבה מהלכים.
      מה הנקודה שלך?

  • ירושלמי

    לדעתי הכללים דיי ברורים, ובכל אחד מהסרטונים שהבאת דיי בקלות אפשר להבין מי אשם ולאן השריקה הייתה צריכה ללכת.
    אבל יש 2 בעיות שגורמות לחוסר העקביות עליו אתה מדבר.
    1. שופטים לא רואים הכל, אין מה לעשות גם הם בני אדם ולכן הם צריכים להשתמש בעזרים הנלווים כדי לאמת שריקות שעלולות להיות במחלוקת. זה מוביל לבעיה אחרת של עצירות בשטף המשחק אבל זה לא הנושא כאן וגם לכך יש פתרונות.
    2. הרתעה. יותר מידיי שחקנים עושים פלופים והם יודעים שלא ייענשו על כך אם הם לא ייתפסו. למיטב הבנתי בעונה החולפת התקבלה החלטה להעניש שחקנים כאלה, אבל בפועל אני לא הרגשתי בהבדל (וככשטרן וחבריו רוצים לבצע שינוי בפועל הם מממשים אותו בלי בעיה, כמו בעניין הטכניות אחרי תגובות מוגזמות).
    אם שחקן היה מקבל טכנית או נקנס או לא יודע מה אחרי משחק בו הוא היה עושה פלופ שחקנים היו מפסיקים עם זה. כמו שבליגות כדורגל מסויימות מרחיקים שחקנים על סמך עבירות ופעולות בלתי ספורטיביות שניתן לראות בתקציר המשחק. ופלופ הוא לא ספורטיבי.
    ולסיום, ראיתם את זה?
    http://www.youtube.com/watch?v=3SOCNxCzb1I
    אל תגידו לי שלא מגיע לו עונש כפול, על פלופ שלא היה ועל ההצגה הגרועה של השנה.

    • עמית זילברבוש

      יש דוגמאות לשחקנים שנקנסו בדיעבד. למשל טוני אלן ממקרה מספר אחד שהתחזה כאילו נפגע בראשו.
      כרגע, לי לפחות, נראה שזה לא עוזר.
      הקנס של 5000 דולר לא מדגדג אותם יחסית לסיכוי להשיג ניצחון במשחק פלייאוף.

      • YARON K

        טוני אלן היה צריך לקבל הרחקה. זה היה פשע נגד המשחק. כך גם כריס פול.
        אבל הפאול של ג'ונבילי היה אכן פלייגרנט לדעתי. לא קשור אם אלן נפל על הראש או לא: מאנו השתמש בכוח מופרז לבצע עבירה.
        יש לא מעט פלופים בוטים בפלייאוף הזה וזה מאוד מצער שהכדורסלנים לומדים מהכדורגלנים.

  • אלל

    השיפוט בNBA אחד החלשים בעולם לדעתי.
    לא מתאים לרמה.
    השופטים ממציאים עבירות כל הזמן, מעלימים עין מצעדים.
    והכי גרוע, נותנים לכוכבים פריבילגיה להמשיך ולדרוש עבירות ולקבל אותם גם.
    וויד ולברון אלה שני שחקנים שעצם זה שהם בחמישיה אומר שהם שוים כמה עבירות גם אם הם לא יגעו בכדור בשום התקפה.
    גם קובי ודוראנט אלה שניים שמקבלים לא מעט עבירות מפוקפקות.

    • עמית זילברבוש

      אלל,
      מסכים איתך לגבי הכוכבים - בטוח שהם מקבלים יותר כבוד מהשופטים. אני חשוב שזה ככה בכל ליגה בכל ענף. היה נחמד אם היו מצליחים להמנע מזה. אבל עבורי זה לא הדבר העיקרי שמפריע בדר"כ. יותר ה"הכנעות" לפלופרים. זה מרגיש לי כמו לתת פרס למישהו שההפך הגמור הוא שמגיע לו.
      אני חושב שהשיפוט ב-NBA הוא יחסית סביר בדר"כ, והעובדה שלא שורקים על כל צעדים קטנים שלא משפיעים על המהלך זו גישה מבורכת.

      • YARON K

        ממש לא מסכים עם עיניין הצעדים. זה אחד הדברים המקוממים ביותר.
        מזכיר לי את הסרט 24 שעות, בו אד נורטון בנאום השנאה שלו מזכיר את השחורים שמשחקים כדורסל בשכונה, לא מוסרים ועושים צעדים בכל מהלך לסל.

        כמה דוגמיות בשביל הצחוק מהעבודה של מלך הצעדים עבורו יש חוקים מיוחדים:
        http://www.youtube.com/watch?v=NGsl36MnOqY
        http://www.youtube.com/watch?v=zvxIazBszYs
        http://www.youtube.com/watch?v=nEdMrZ16xTo
        http://www.youtube.com/watch?v=-6iibPJb-yo
        http://www.youtube.com/watch?v=XhWAodyaL2s
        http://www.youtube.com/watch?v=Hz7XG7_YRvo

        לשם השוואה, מה אם בכדורגל פתאום יפסיקו לשרוק על נגיעה שהיא ביו הכתף למרפק, על אופסייד מתחת למטר, וכל זאת לשחקנים כוכבים בלבד?

        • עמית זילברבוש

          שים לב מה שכתבתי:
          "...העובדה שלא שורקים על כל צעדים קטנים שלא משפיעים על המהלך זו גישה מבורכת..."
          מה שהצגת בדוגמאות שלך זה בהחלט לא צעדים קטנים שלא משפיעים. מה שאני התכוונתי, זה יותר לצעדים ששורקים בארץ בכל תחילת תנועה של שחקן, בטח ובטח אם זה שחקן גבוה - ההנחה הדיפולטית היא שאם הוא מקפיץ הוא בטח כבר התחיל את התנועה בצעדים. מיותר לגמרי לדעתי.

          • YARON K

            איפה עובר הקו בין צעדים קטנים לכאלה שמשפיעים?

            יש חוק. החוק ברור וצריך להיות אחיד לכולם, כל הזמן. לא צריך להיות חוק אחד לכניסה לסל וחוק אחר לקבלת כדור על קו האמצע, חוק לכוכבים וחוק לשחקני ספסל.

            דווקא בגלל שמעלימים עין מצעדים קטנים, שופטים כבר מתעלמים גם מצעדים גדולים. שים לב למה שנראה בסרטונים הללו - בכמה מהם מלך הכדורסל הנוכחי עושה צעדות של 5-6 ואף 8 צעדים! זה לא משהו ששופט לא רואה. זו החלטה מושכלת להתעלם. מעבר לעובדה שפה מדובר במר ג'יימס שעליו חל "חוק הכוכבים", רעה חולה בפני עצמה, חלק מהבעיה הוא לדעתי מה שאתה מעודד - עיגול פינות והעלמת עין.

            ה NBA היה מאוד דקדקן בשנים האחרונות בקשר למה זה פאול, כמה ידיים מותר לשים על שחקן, ואיזה סוג של פיצוץ אפשר לתת לו בלי לקבל עונש כבד. לא היה שום שינוי בחוק הצעדים ככל שידוע לי, ייתכן שאני טועה. אז במחילה - לשמור על החוק ולא לחפף.

          • יריב

            נראה שאתה מגזים ביחס לספירת הצעדים. לא ראיתי את כל מה שקישרת אליו, אבל בראשון, למשל, יש ספירה של צעדים שכוללת הקפצה באמצע (למעשה, אני חושב שהוידאו הראשון מתאר מהלך חוקי). ברוב המקרים שראיתי בהם צעדים בוטים (ארבעה צעדים בעליה לסל), מדובר במתפרצות בלי הגנה, אני חושב שהליגה מכוונת את השופטים להקל במצב כזה כדי לקבל סרטי היילייטס מושכים יותר.

          • יריב

            אגב, היה שינוי בחוק לגבי עליה לסל, ו"צעד וחצי" הפך באופן רשמי ל"שני צעדים".

  • איתי

    כשרון משחק זה דבר חשוב ;)

  • h.r

    צריך להיות כנים ולהבין ששופטי כדורסל הם כמו שופטי בית משפט וכל עו"ד יגיד לך שתוצאת משפט תלוייה מאוד בזהות השופט וזה לא משנה כמה החוק הוא בהיר. הפרמטר היחיד שצריך לבדוק הוא אחידות השיפוט בתוך המשחק עצמו. ומעבר לזה לכל שופט אופי השיפוט שלו.

  • YARON K

    צריך להזכיר גם את אי-השריקה לצעדים. צעד לפני הקפצת כדור או שלושה צעדים בצעד וחצי הפכו כמעט לנורמה ב NBA.

Comments are closed.