עונת המלפפונים 47: המלפפונים האמריקאיים של בלאט

דיוויד בלאט עובר ימים לא קלים. אולי זה בגלל נסיבות ופציעות. אולי בגלל חוסר ההצלחה שלו לעשות את ההתאמה לליגה ולהתחבר לשחקנים. ויתכן שהבעיה העיקרית היא הדמות השנויה במחלוקת בתקשורת האמריקאית, שהוא גם במקרה השחקן המשפיע ביותר בעולם.

AP SPURS CAVALIERS BASKETBALL S BKN USA OH

 

הפסדים, נפילות בלשון בענייני חוזים, דחיפות – דיוויד בלאט אולי השיג עוד כמה ימים שעות של שקט אחרי הניצחון הלילה בלוס אנג'לס נגד הלייקרס המסכנים, אבל נשמע שהסערות סביבו לא ישככו כל כך מהר. בטח לא כל עוד הקבוצה ממשיכה להיות פצועה, לשחק רע, ובעיקר להפסיד.

נהוג לחשוב במחוזותינו שהסיקור סביב בלאט הוא מוגזם ופרובינציאלי, אבל נדמה לי שדווקא בימים האלו אין כאן יציאה מפרופורציה – התקשורת בארה"ב עוסקת בסוגיה שלו לא פחות מאיתנו. בזמן שאימן בארץ הסיקור של בלאט הושפע בעיקר סביב יחסיו עם ההנהלה וקולגות – "וואלה" עם הייצוג של פדרמן הצעיר, ספורט5 בבעלותו של רקנאטי או One והפרשנויות של הקולגה "המפרגנת" פיני גרשון. כצפוי, התקשורת הישראלית לא המציאה את הסיקור האינטרסנטי, ולכן מעניין לנסות להבין את האתגרים שעומדים בפני בלאט מעבר לים, כשהפעם, כך נדמה, המחלוקות הן סביב נושא פעוט כמו השחקן הטוב והמסוקר בעולם – מיסטר ג'יימס.

אם יש מקום בו הביקורת על בלאט היא המשמעותית ביותר הרי מדובר באתר ESPN. זה התחיל בכתבה של מרק שטיין ובריאן ווינדהורסט כשקליבלנד עוד היו במאזן 17-10, בה נרמז שבלאט לא מצליח לרתום את השחקנים ויש "דאגה סביב הקבוצה לגבי התגובות של השחקנים לבלאט". בימים שלאחר מכן הגיעו תגובות רבות של לברון ("הוא המאמן"), של ההנהלה ("זה לא גיבוי כי לא צריך לגבות, הוא המאמן") אבל הנושא המשיך לככב במהדורות. השיא (לבנתיים) הגיע שלשום בדיווח נוסף של וונידהורסט, עם הרבה יותר פירוט על האופן בו השחקנים לא מריצים את התרגילים שנמסרים מהספסל, עוזר מאמן שלוקח פסקי זמן מאחורי גבו של בלאט ועוד מיני מטעמים.

כששומעים את כל הדיווחים האלו, מעניין להזכר שווינדהורסט ידוע כאחד העיתונאים המקורבים ביותר ללברון, ואחת הבדיחות שרצו הקיץ היתה שההבנה הראשונה לגבי ההחלטה של לברון לחזור לקליבלנד היתה כשווינדהורסט שכר דירה באזור. (באותה נשימה יש לציין שבתחילת העונה הוא יצא בטור מאד תוקפני ולא אופייני נגד לברון).
בנוסף, מספיק להיזכר בזכות הראשונים שהיתה ל-ESPN  בקיץ 2010, עת החליט לברון "לקחת את הכשרון שלו למיאמי", על התכנית שעד היום ידועה כ – “The Decision”, כדי להבין מה הצד המועדף שלהם בסיקור.

מצד שני, יש לנו את אדריאן ווז'נרובסקי מ- Yahoo, אחד הכתבים החזקים ב-NBA, שפרסם שלשום כתבה גדולה ותוקפנית כלפי לברון, בה הוא קורא לו להתחיל לקחת אחריות ומנהיגות בקליבלנד. אבל הרבה יותר מכך, "ווז"" פורש רשת אינטרסים מרתקים של לברון וסוכנו ריץ' פול. למשל, הוא מזכיר את סירובו של טריסטן תומפסון, שחקנה של קליבלנד שגם הוא מיוצג על ידי אותו סוכן, להצעת הארכת חוזה שעל פניו נשמעת מאד אטרקטיבית לשחקן ברמתו. זאת, על פי הפרשן, כדי להשיג חוזה טוב יותר בעזרת הסוכן של לברון.
מעניינת עוד יותר מבחינתו של בלאט, היא הנקודה שמציין ווז'נרובסקי על המעבר של מארק ג'קסון לאותה סוכנות שבדרך כלל לא מייצגת מאמנים. פרשן Yahoo לא ממש מופתע מכך שהמאמן שפוטר בסוף העונה מגולדן סטייט ומשמש כיום כפרשן, נוטה לפרגן בשידורים לג'יימס וממעט למתוח עליו ביקורת.

ווז'נרבוסקי ידוע כאחד מנביאי הסקופים האמינים ביותר בליגה. בדראפטים האחרונים הוא צייץ דקות לפני כל בחירה, ובצורה מדויקת את השחקן שייבחר. כשווז'נרובסקי מצייץ על טריידים בליגה יודעים שמדובר ב-done deal  כי דיווחיו בדרך כלל מאד מדויקים.

עד שזה מגיע ללברון ג'יימס.

בכתבה מצויינת שפורסמה לאחרונה על דרכי העבודה של האיש, מתוארים יחסיו המעורערים עם לברון, ובעקבות כך, רשימת הכתבות הלא מפרגנות שהוא מחזיק באמתחתו  על "המלך". לכן, כשבוחנים את נקודת המבט של ווז'נרובסקי כלפי ג'יימס שוב חשוב לשים לב למערכת היחסים התתחלתית בין השניים ולחשוב מה זה אומר על אופי הסיקור, גם בנוגע לבלאט.

*

תגובותיו של בלאט לתקשורת בימים האחרונים מראות שהוא מבין היטב את חשיבותה במשחק ולא נשאר חייב. כשהתחילה הסערה סביב התבטאותו על חוזה המקסימום של לאב הוא מיהר להבהיר את עמדתו. כשהרגיש שמנסים לדחוק אותו לפינה הוא הגיב למראיין שהוא חושב ש"השאלות הן לא הוגנות ולא לעניין", ואתמול כבר יצא נגד הדיווחים וקרא להם שטויות: That's a lot of nonsense and I think it's kind of cheap, to be honest"
"with you… An assistant coach can't call a timeout in an NBA game, if you didn't know that

דיוויד בלאט עובר ימים לא קלים. אולי זה בגלל נסיבות ופציעות. אולי בגלל חוסר ההצלחה שלו לעשות את ההתאמה לליגה ולהתחבר לשחקנים. ויתכן שחלק מהבעיה היא הדמות השנויה במחלוקת בתקשורת האמריקאית, שהוא גם במקרה השחקן המשפיע  ביותר בעולם. מה שבטוח, גם בתקשורת האמריקאית יודעים לתת סיקור פרסונאלי ולא ניתוחים מקצועים כדי להשיג עוד רייטינג.
ומה בנתיים? אני מקווה בשביל בלאט שיצליחו לחבר שם כמה ניצחונות שישיגו את אורך הרוח הדרוש כדי לייצב את הקבוצה. כי כשרון יש שם, מזרח חלש יחסית יש ומאמן טוב גם. עם קצת פחות פציעות וסבלנות זה יכול להגיע רחוק אפילו כבר העונה. אבל לצערי, אני לא אופטימי.

 

מלפפונים אבל אמריקאיים.
מלפפונים אבל אמריקאיים.

 

*

 

בינתיים בלאט סובלני לתקשורת, לא שיש לו הרבה ברירות, אבל האם אנחנו קרובים ליום שבו נראה את בלאט מגיב גם לעיתונאי בארה"ב ככה?

 

 

*

רוצים להשתתף בתמיכה בדה באזר? הנה הפרטים.
רוצים לעקוב אחרי בטוויטר לעידכוני NBA, תקשורת הספורט ועוד הגיגים – מכאן.

 

repeat
Blatt and The power struggles - The Sequel

19 Comments

רן הנרגן 16 בינואר 2015

מצבו של בלאט אינו פשוט כל ועיקר. יש לו סגל שמבוסס על 3 שחקני על שבפועל ממעטים לתפקד ככאלו ברוב המשחקים . לאחד יש אגו בגודל של כדור הארץ ולמרות שירד ברמתו משנים קודמות הוא רואה בעצמו כאיש שמנהל את העינינים, לשני יש אגו שאינו מתאים לתפקידו כרכז. זה בלט במשחקי אליפות העולם האחרונה כשמספר האסיסטים שלו היה נמוך ביחס ליכולת של חבריו לחמישיה לתרגם מסירות לסלים. גם רמת ההגנה שלו אינה גבוהה. השלישי מעולם לא ניגן כינור שני או שלישי בקבוצה ומשחק ההגנה שלו רופס. בנוסף הוא מעולם לא הצליח להוביל את קבוצתו הקודמת עמוק לפליאוף ולרוב אף כשל בהעפלה אליו. בקיצור יש לו היסטוריה של צובר סטאטיסטיקות.

בלאט מתקשה להכניס את השלושה לתלם של שיטת המשחק בה הוא רוצה שהקבוצה תשחק. במשחק הניצחון אתמול לברון שיחק כרכז בזמן שהיה על המגרש. זה לא בהכרח פתרון רע לבעית הרכז של הקבוצה, בתנאי שהמשחק שלברון יוביל יהיה קבוצתי, אתמול הוא בעיקר זרק בעצמו. לא ברור אם זו היתה ההנחיה של בלאט או שזה מה שלברון רצה. זה עבד, בעיקר בגלל שבניגוד לרוב המשחקים בתקופה האחרונה הקבוצה שיחקה הגנה כשלאב מפגין מאמצים רבים בתחום. אין ספק שהישיבה לו על הספסל ברבע האחרון של משחק קודם תרמה להבנתו את הנדרש ממנו על ידי המאמן. אם בלאט יצליח לגרום לקליבלנד לשחק הגנה הוא יוכל לסמן הצלחה לעצמו, אם הוא יצליח לבנות שיטה עם רכז שמפעיל קבוצה זו תהה הצלחה עצומה. הנצחונות כבר יבוא מעצמם ובמזרח החלש לא תהה לקליבלנד בעיה להעפיל לפלייאוף.

אבל, מצבו של בלאט בעיתי כי הוא תלוי ברצונו של לברון. נכון לעכשו לברון אינו סופר את בלאט ובהזדמנות הראשונה ידרוש את החלפתו. מה שמסבך את המצב מבחינת בלאט הוא המאבק בין שחורים ללבנים בליגה שמתקיים מתחת לפני השטח . ברקע נמצאת החלפתו של מרק גקסון בידי סטיב קר ע"י הנהלת גולדן סטייט למרות הצלחתו. היותו של בלאט בלתי מוכר בארה"ב גם היא נקודה בעיתית.

סדרת המשחקים שמצפה לקליבלנד עד סוף ינואר אינה קלה, נהפוך הוא. אם בלאט ישכיל להוביל את הקבוצה למאזן חיובי במשחקים אלו – דבר שינבע בהכרח משיפור ברמת המשחק של הקבוצה – הרי שמצבו ישתפר וסיכוייו לסיים את העונה יהיה גבוהים. אחרת הוא לא ישרוד את פגרת האולסטאר בפברואר.

אודי 16 בינואר 2015

למרות שהקאבס רק ב500. כרגע, זו עדיין העונה הכי טובה בקריירה של לאב ואירווינג, שני שחקנים שמעולם לא דרכו בפלייאוף

duncan 16 בינואר 2015

ניתוח יפה.
אני גם חושב שיש ניחוח גזעני בליגה לגבי מאמנים.
מרק ג'קסון הוא אחד משלהם. הוא מדבר בשידור כמו אחרון השחקנים עם דיבור ברמה נמוכה.
השחקנים השחורים משתלטים על עמדות הפרשנים (וגם מוזילים את השידור לדעתי האישית) – שאק,קני סמית,ברקלי,וובר,גרנט היל, איזייה תומס,ברווין פאקינג נייט, סטיב סמית.
לדעתי יש עניין של גזע

רפעת 17 בינואר 2015

שכחת את סטיבן איי סמית. מאזן את כל הבררה האחרים

צרפתי 16 בינואר 2015

אינני מבין דבר בפוליטיקת נבא ואין לי כל יכולת לקבוע אם בלאט מתאים לאמן שם (מבחינתי, אם בחרו בו אזי הוא מתאים) אבל אין ספק שכמו בלוטו, בלאט זכה בסכום שהוא, אולי, גדול מדי ושהבעיה העיקרית שלו היא לברון ג׳יימס. כולי תקווה שהוא ידע להכיל את כל ה׳טוב׳ הזה שנפל עליו.

D! פה 16 בינואר 2015

אם אני לא טועש הבעיה של בלאט היא שהביאו אותו לתפקיד מסויים ואז שינו את הגדרות התפקיד, לא?

אלעד 16 בינואר 2015

בלאט יכל להתאים פרפקט לקבוצה צעירה בבנייה עם אנדרו וויגינס. הוא גם הרבה יותר נינוח מעמדה של אנדרדוג. זה יישמע מוזר להגיד את זה על מאמן מכבי ת"א, אבל כל ההצלחות שלו באירופה הגיעו אחרי שכבר קברו את הקבוצה שלו והם הגיעו כמו דויד מול גוליית. מבחינה זו, קליבלנד הנוכחית היא הכי לא בלאטית שיכולה להיות.

guy 16 בינואר 2015

עוד טור משובח, עמית. אנא כתוב יותר

ליאופולד רוזנבלט 16 בינואר 2015

מרתק, תודה עמית!

כסיפוביץ 16 בינואר 2015

מעולה

shohat 16 בינואר 2015

מעניין!

edgecator 16 בינואר 2015

מצוין. שווה גם להזכיר את המגמתיות הדוחה של וואלה בדיווחים על עלילות בלאט באמריקה. פדרמן ג'וניור לא מפסיק לשבור שיאים של תת-אנושיות.

edgecator 16 בינואר 2015

הכוונה הייתה כמובן שהסיקור שהזכרת, ממשיך גם היום כשהוא הרחק מכאן.

אודי 16 בינואר 2015

אדריאן ווז'נרובסקי לרוב מאוד מדוייק בתחזיות שלו, אבל הוא גם ממש שונא את לברון, ככה שהרבה פעמים צריך לקחת את כל מה שנאמר לגביו עם גרגיר של מלח (כמו שדורפן כותב על ליברפול. זה תמיד קצת משבש את ההגיון שלו. ככה זה שנאה ספורטיבית).

סימנטוב 16 בינואר 2015

מרתק, תודה

רפעת 17 בינואר 2015

כולם מסבירים למה בלאט צודק ולברון נקניק. בואו נסתכל גם על הצד השני של המטבע.

שחור או לבן, יהודי או קתולי – בלאט לא מבין שהוא מאמן רוקי בקבוצת על. לפחות כך השחקנים ראו אותה לפני תחילת העונה. עם אפס דקות כמאמן (או עוזר) ב-NBA השחקנים התייחסו אליו בחשדנות מהרגע הראשון. ובצדק.

גם סטיב קר (וג'ייסון קיד אשתקד) קיבלו את המפתחות כרוקיז, אבל שניהם שועלי ליגה ותיקים, עם טבעות על האצבעות (קר עם יד שלמה). בלאט הוא גם רוקי וגם אאוטסיידר לליגה. הוא היה צריך לזכות באמון השחקנים ולא ממש הצליח בזה.

בלאט היה יכול להצליח (אולי) כמאמן רוקי בקבוצה נידחת. עם אפס ציפיות הוא היה יכול רק להפתיע לטובה. אבל הקאבס 2014-15 אינם קבוצה נידחת אלא ההיפך – משופעת בשלושה פרנצ'ייז פליירס ורואה עצמה קונטנדרית.

הסיפור של המאמן במקרים כאלה בכלל לא קשור לכדורסל אלא לפסיכולוגיה. הצטיין בכך פיל ("איפה המקססת"?) ג'קסון, שאסף הודות לכשרונו זה 11 טבעות. כל משימתו, 24/7, היתה לשמור על הסטארים שלו במצב HAPPYNES. לכתבים היו זורקים משהו על "התקפת המשולש" אבל כמובן שזו היתה בדיחה.

אבל אף פעם לא מאוחר.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 17 בינואר 2015

בלאט תמיד היה טוב במיוחד בלאמן קבוצה מול יריבה ספיציפית. לדעתי בפלייאוף הוא יראה באמת מה הוא שווה.

שי ס. 18 בינואר 2015

יכול להיות שבלאט בסך הכל מנסה לגייס לקבוצתו את גישת הכולם נגדנו שהוא והכוכב שלו כל כך אוהבים?

ד"ר פיל 18 בינואר 2015

בלאט תמיד היה מושא למניה-דיפרסיה תקשורתית בארץ. הבנאדם קנה כבר את עולמו אחרי שהביא אליפות אירופה ומדליה לרוסיה (עם כל הכבוד לקירילנקו וג'יי. אר הולדן), ואת מכבי לגמר הפיינל פור עם קבוצה אלמונית (עם כל הכבוד לג'רמי פארגו). ועדין, הוא היה צריך לזכות באליפות יורוליג מטורפת וחסרת כל סיכוי כדי שהפרשנים ירדו לו מהגב. הסיבה היא שבלאט הוא אולי ישראלי, אבל פה הוא תמיד נתפס כאאוטסיידר אמריקאי. כמאמן זר. וכולם יודעים מה היחס פה למאמנים זרים.
עכשיו בלאט הוא גם אאוטסיידר במולדתו. שם לאף אחד לא באמת איכפת מה עשה מעבר לים (ההישג שהכי מרשים את הפרשנים האמריקאים זאת העובדה שבלאט הוא בוגר פרינסטון). בלאט יודע שמימדי הציניות והצביעות בארצות הברית גורמים למכבי להראות כמו קריית גת, אבל הוא גם יודע שאין משהו שהאמריקיאים אוהבים יותר מסיפור הצלחה של אנדרדוג. עכשיו, רוב הסיכויים שבלאט באמת נשאב למערבולת של חוסר שליטה ומשחקי כוחות, ושכל הסיפור הזה באמת גדול עליו. אבל אולי, רק אולי, הבנאדם מנווט פה בערמומיות תסריט שבסופו הוא יהפוך לאגדת ספורט אמיתית? לא.. אני סתם משתעשע פה עם תאוריות שהן ללא ספק מופרכות ודימיניות. כמעט כמו הסיפור של בלאט בשנה האחרונה.

Comments closed