רבים מהסיפורים הכי גדולים בספורט יכלו לקרות בגלל התרחשות מקרית ששינתה הכל. אם שאקיל לא מחטיא לייאפ קל ושולח את המשחק להארכה, במקום הכדור המקרי שהגיע ל"ביג שוט רוב", מי יודע איפה היתה סקרמנטו של וובר, ביבי ופג'ה בתודעה שלנו היום. אם סטודומאייר לא נתפס עם רגל במגרש ומורחק ממשחק 5 בסדרה מול הספרס ההיסטוריה היתה יכולה להראות אחרת.
באותו אופן יש את הסיפורים הגדולים, האירועים הזכורים ביותר, שכולם היו מדברים עליהם אם רק… היו באמת קורים.

 

אז הפוסט הזה בא לתת את הכבוד לאירועים האלו שכמעט קרו העונה, אבל בסוף לא.

1. הפיסטונס בקאמבק הירואי

ב-22 בדצמבר הדטרויט פיסטונס עשו מהלך שהדהים את ה-NBA ושחררו ללא תמורה את ג'וש סמית'. מה שהמהלך הזה בעצם אמר הוא שהם מעדיפים לשלם לשחקן את החוזה שלו שהיה משהו כמו 26 מליון דולר, רק בכדי שהוא לא ישחק אצלה יותר. אבל זה לא היה הדבר הכי מדהים שקרה באותה תקופה. דטרויט, שפתחה את העונה בצורה נוראית ועמדה עד אז על מאזן 5-23 ( חמישה ניצחונות מ-28 מהמשחקים הראשונים, למי שלא בטוח), רצה לשבעה נצחונות רצופים וב-15 המשחקים הבאים עמדה על מאזן של 12:3 (כשה-12 בצד של הניצחונות). היא הפכה את עורה בכל הפרמטרים והפכה לאחת מהמובילות בליגה כשהיא מנצחת בדרך קבוצות גדולות כמו סאן אנטוניו, דאלאס וקליבלנד. מאחת הקבוצות הגרועות בליגה הפיסטונס הפכו לפוטנציאל פלייאוף וודאי ומי יודע מה עוד. באותו זמן, הרכז שלה, ברנדון ג'נינגס נותן את התצוגות הגדולות בקריירה שלו ומשחקן שנחשב ל"אלן איברסון לעניים", גאנר חסר אחריות, הוא הופך ללהיט של הליגה.

ואז, ב-24 לינואר, ג'ינינגס נפצע, גומר את העונה, וסוגר את הגולל על אחד הסיפורים היפים של העונה הזאת ואולי פוטנציאל לסיפור היסטורי.

2. פול ג'ורג' ואינדיאנה

הוא פרץ לפני שנתיים ובשנה שעברה כבר הוזכר בנשימה אחת כשחקן הטוב בעולם יחד עם לברון ודוראנט. ואז הגיעה הפציעה הנוראית ההיא במחנה האימון של הנבחרת והתחזית היתה שלא יחזור עוד העונה.
אבל הוא חזר, כמו ענק, ומפיגור שני משחקים אחרי המקום האחרון לפלייאוף סחף את אינדיאנה למקום השמיני. משם, מעמדת האנדרדוג הכל כך אהובה על חברי הפייסרס ומול קבוצת מקום ראשון חסרת נסיון פלייאוף כמו אטלנטה, שוב נחשפה לעינינו האינדיאנה שרבים החשיבו בתחילת העונה שעברה כמועמדת בכירה לאליפות. ניצחון הירואי בסדרה נגד אטלנטה מתחיל כדור שלג שמתגלגל ונעצר רק ב…

אבל לממפיס היו רעיונות אחרים במשחק הסיום של העונה.

3. ראסל ווסטברוק הוא ה-MVP האמיתי

אחרי משחק של 45 נק' 13 אס' ו-11 ריב' בו הוא מוביל את אוקלהומה לניצחון גדול על יוסטון של הארדן ש-41 נקודותיו לא מספיקות, הוא נותן עוד משחק של 60 נק' 14 אס' ו-10 ריב' כדי לנצח את הפייסרס ולהבטיח לת'אנדר את המקום השמיני בפלייאוף המערב. נשמע קצת מופרך? למעשה המספרים האלה רחוקים 11 נק', 6 אס' ושני ניצחונות מהמציאות.

העונה הסטטיסטית שרשם היא מפלצתית בכל קנה מידה. מוביל את הליגה בנק' למשחק עם 28.1 נק', שני בחטיפות, רביעי באס', 11 טריפל דאבלים, מהם 4 רצופים. אחרי שדוראנט גמר את העונה ואז איבקה הצטרף אליו לספסל ווסטברוק סחב פשוט לבד את הקבוצה במאבק על המקום השמיני.

weatbrook the real MVP

אבל ראסל ווסטברוק לא יהיה ה-MVP של העונה.

רק תארו לכם מה יכל היה לקרות עם היה מצליח לתת עוד שניים שלושה משחקי טריפל דאבל גדולים במשחקי הסיום של העונה, מצליחים לגרד ניצחון אחד נוסף ולהגיע לפלייאוף. עם הזכרון הקצר של אנשים תצוגות כאלה היו מעיפות אותו קדימה בסיכוי לקטוף את תואר ה-MVP. ועם איבקה חוזר לפלייאוף, לכו תדעו איפה הריצה הזאת נגמרת. (כנראה ב-4:1 מול גולדן סטייט אבל עזבו).

ווסטברוק תמיד חסה בצילו של דוראנט. נחשב לסייד קיק שלעולם נמצא בלב הוויכוח – האם הגורם המשבש או החלק המשלים. בעונה הבאה, אחרי שיפטרו את סקוט ברוקס, לראשי הת'אנדר יש כמה החלטות קשות נוספות לבצע. סיום עונה קצת אחר יכל היה לשנות את כל המשוואה הזאת.

4. אם הרבה פעמים אני הולך אחורה כדי להתנגח בתחזיות של "חכמים", מן הראוי שאהיה אמיתי גם עם עצמי. אז הנה עוד כמה סיפורים שלא ממש קרו.  במיוחד משעשע להזכר ב"עונת הפריצה של הניקס". כן, מצחיק.

*

וכמובן, ביום שבת הדבר האמיתי מתחיל. הנה ההמורים שלי. מוזמנים לתת את שלכם. הזמן הכייפי של השנה הגיע!

Bracket

 

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

 

עונת המלפפונים 49: שימי קצת פרשן, תנמיכי קצת ברק
הבלתי אהיד