בלייק

 

אחרי שאתמול בלילה הוא נתן עוד תצוגת ענק של 26 נק', 14 ריב' ו-13 אס', טריפל דאבל שני ברציפות (לראשונה מאז ג'יסון קיד ב-2002) ושלישי סה"כ בפלייאוף הנוכחי. אחרי שהיה גורם מרכזי באחת הסדרות הגדולות של הסיבוב הראשון אי פעם בה הקליפרס העיפו את האלופה בשבעה משחקים. אחרי שהפך לשחקן שלם בשני צדי המגרש. ואחרי שנוכחתי להבין שלא מדובר ב"דפיקה" (במלעיל) שלי, כי אם לפחות משותפת לכמה מחברי ה-NBA הטובים ביותר שלי, החלטתי שאני לא יכול לברוח ולהתעלם מזה יותר, ואאלץ להדרש לשאלה:

למה לעזאזל אני לא מצליח לאהוב את בלייק גריפין?

אולי זה בגלל הקבוצה שלו?
הלוזרית הניצחית, זו שאפילו כשהיא משתפרת, משחקת יפה עם האלי-הופס לרוב, עם מועמד לרכז הטוב בעולם ומועמד לשחקן ההגנה של העונה, אתה יודע שכשיגיע הפלייאוף הם ידאגו כבר לטעות את עצמם לדעת ולעוף בשלבים הראשונים?

לא,זה לא העניין. כי את כריס פול אהבתי מאד תמיד, עוד לפני הבאזר ביטר על רגל אחת, עוד לפני ש"הפך מלוזר לווינר", או איך שלא תרצו לקרוא לזה.

אולי עניין החד גוניות, תמיד הטבעות מפלצתיות, מינימום טכניקה מעבר לזה?
אז גריפין מראה שיפור עצום בכל אסקפט במשחק שלו. מגימיק התקפי שזוכה בתחרות ההטבעות עם קפיצה מעל מכונית אבל בלי שום מהלך פוסט, הוא נהיה מכונה התקפית, עם קליעה יציבה מחצי מרחק, ואפילו יכולת הובלת כדור במתפרצת. עזבו את זה – 8.1 אסיסטים למשחק מאז תחילת הפלייאוף!
אז גם זו לא סיבה הגיונית.

אז אולי דווקא כי הוא טוב מדי?
הכל הולך לו בקלות מדי, הוא משפיל יריבם עם "פיסטור" (אין באמת מונח כזה בעברית, נכון?) בדאנקים על הראש, תשאלו את ארון באיינס, או שתקראו את ערך הוויקיפדיה שלו. הרי אנחנו לא אוהבים שחקנים כאלה.
אולי יכולתי להשתמש בתירוץ הזה אם לא הייתי גדל על גדול המנייאקים בתולדות ההיסטוריה של העולם, שניצל כל חולשה והשפיל עד אפר.כן, אני מדבר על אלוהים.

זו הדמות שלו, פלקט אפור ולא מעניין?
כשלא מוצאים פתרונות הולכים למקומות האפלים ביותר. בימינו לא מספיק להיות כוכב כדורסל, אתה צריך גם דמות צבעונית, איזה סיפור חיים מרגש, מוזיקת רקע ושיר של חוה אלברשטיין.

אה, אז אתם אומרים שיש לו את אחת מסדרת הפרסומות המצחיקות שהיו? שהוא עשה סדרת תכניות קצרות עם כריס פול שמפילות לריצפה? בסדר, אבל את זה כתבו בשבילו, מה עם קצת הומור עצמי?
זוכרים את היום ההוא שכולם התלבטו מה צבע השמלה – כחול שחור או לבן זהוב? אז זה מה שלבלייק היה להגיד בעניין:

ציוץהשמלה

 

*

אז נדמה שחשבון הנפש לא עזר. לא הצלחתי למצוא ולו סיבה אחת הגיונית לאדישות על סף הסלידה שנגרמת לי מצפיה במשחק של בלייק. נדמה שיש שם הכל, החבילה השלמה, שחקן שעובד קשה מאד כדי לשפר את המשחק שלו, בשילוב עם דמות מצחיקה וסימפטית בקבוצה שסופסוף מתחברת ואולי עוד באמת יום אחד תהפוך למועמדת רצינית לאליפות.
כנראה שאאלץ להמשיך לחפש את הגורמים שמובילים אותי לאהוב כ"כ שחקנים מסויימים אבל פשוט לא להתחבר לשחקנים אחרים. או לקבל את זה שככה באהבות ספורטיביות – לפעמים פשוט אין שום הגיון, ולהמשיך להנות מתצוגות האימים של טוני אלן.
ובנתיים, בלייק ימשיך לשים מספרים בלתי נתפסים ואולי יאלץ אותי יום אחד, ללמוד לאהוב גם אותו.

ורק כדי שאבין אם אני לבד בעניין הזה, או שיש הגיון בשיגעון – מה אתם חושבים כשאתם רואים את בלייק גריפין?

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

 

 

הסיפורים הגדולים של העונה - שלא קרו
"כל היום רק כדורסל בראש שלך"