הקריב בשביל מי?

דרק שארפ בטוח שהוא הקריב למען מכבי. האמנם?

sharp

"אני מקווה שיזכרו אותי כאחד שנתן את כולו למכבי ולישראל…ציפיתי לפיצוי על כל השנים שהקרבתי את חשבון הבנק".

הציטוטים האלו הם של דרק שארפ, שהשבוע נתבשרנו כי יעזוב את ישראל אחרי 20 שנה. שארפ היה שחקן גדול, שנתן לנו המון רגעים בלתי נשכחים. לפי דברי מאמניו והאנשים ששיחקו איתו, אנחנו הקהל אפילו לא הצלחנו להבין עד כמה היה גדול. הוא בהחלט ראוי לפוסט פרידה מפרגן, ואני בטוח שרבים וטובים יקדישו לו כזה. לכן אני מעדיף להסתכל על העזיבה הזאת מזוית קצת אחרת. הייתי רוצה להתייחס לנקודת המבט הנשקפת מדבריו של שארפ, שמאמין שהוא הקריב למען מכבי תל אביב, שהוא נתן הכל למען המדינה.

ספורט הוא עניין מלא רומנטיקה. לפחות מצטייר ככזה. בשנים האחרונות יש תחושה שהרומנטיקה קצת הולכת לאיבוד והביזנס משתלט על הכל. לדעתי אחד הדברים שתורמים לכך זוהי הצורה בה מתבטאים הספורטאים, שמנסים לשכנע אותנו בדברים שנראה שלעיתים שאפילו הם לא מאמינים בהם.

גל מקל החליט לוותר על השתתפות בנבחרת ישראל באליפות אירופה הקרובה ובין השאר אמר לנו שההחלטה הזו היא גם "בסופו של דבר", טובה למדינה. נו באמת. כל אדם רציונאלי מבין את ההחלטה של מקל להשקיע במחנה טרום העונה בדאלאס כדי להשיג דריסת רגל ראשונית בקבוצה. אבל מכאן ועד להגיד לנו שהוא עושה את זה גם כי זה טוב לנבחרת? יש גבול לזלזול באינטליגנציה.
יותם הלפרין נחת בארץ לפני שבוע והצהיר ש"מכבי זה הבית", וכמה ימים אחר כך חתם בהפועל ירושלים, יריבתה הגדולה.

דרק שארפ היה שחקן נשמה. מעבר ליכולות הבלתי רגילות שלו להיות תמיד מוכן להקפצה, לעלות קר לגמרי מהספסל ולהיות מסוגל לקלוע את השלשות החופשיות, הוא נודע הרבה בזכות ההשתטחויות לרצפה, ההגנה חסרת הפשרות ובעצם כל מה שהופך שחקן ל"שחקן נשמה". בשלבים מאוחרים יותר בקריירה הוא גם הפך לשחקן קלאץ' בלתי רגיל.

אבל כל זה לא אומר ששארפ "הקריב למען מכבי", "נתן הכל למדינה".

אני עובד בחברת הייטק. בתפקידי אני נותן המון שעות נוספות, משתדל לעשות הרבה יותר מתחומי תפקידי, הרבה אקסטרה מהמצופה. ואגלה לכם סוד. זה לא כי אני מקריב עצמי למען החברה. האמת לאמיתה היא שאני עושה זאת כי אני מאמין שזה מה שהכי טוב בשבילי. כך אגיע להישגים שאני מצפה מעצמי. כך אולי אזכה לקידום בעתיד. אחרי שאעזוב את הקבוצה שלי, סליחה, את החברה שלי, אני לא אצפה שאף אחד יזכור אותי כ"מי שנתן את כולו לחברה."

למעט יוצאים מן הכלל נדירים, בסופו של יום, אנשים עושים מה שטוב בשבילם. דרק שארפ לעולם לא היה מגיע לאן שהגיע אם לא היה שחקן נשמה, משתטח על כדורים ונותן הגנה כאילו אין מחר. הוא ידע את זה. הוא ידע שאין לו כשרון כמו של אליהו, אין לו גובה או מסה כמו שחורציאניטיס, הוא ידע שזה מה שיש לו למכור ואחרת הוא היה נשאר להרוויח בבית"ר מגדל העמק מאית משכרו במכבי תל אביב. בשלב מאוחר יותר, יתכן ועמדו בפניו הצעות טובות יותר לשחק בחו"ל, והוא בחר שלא. שוב, לדעתי – הוא העדיף את מעמד ה"סמל במכבי", את נוחיות החיים בארץ לו ולמשפחתו. לכן הוא עשה את זה. הוא לא הקריב למען מכבי, הוא הקריב למען עצמו. והנה, לטס פייס איט, בשנייה שמבחינה כלכלית כבר לא השתלם לו להיות במכבי, הוא לא שם. וזה לגיטימי. אין לי שום טענה בנושא.

לטעמי, אנשים שמוותרים על קריירה נוחה ומכניסה ועוברים לעבוד בהוראה תוך השתכרות של שליש ממה שהיו מרוויחים לולא המעבר – הם מקריבים. אנשים שבמקום לעבור לקריירה אישית נוחה נשארים בצבא שנים רבות מתוך אידיאולוגיה, מקריבים למען המדינה. בטוח שיש דוגמאות נוספות.
אבל עם כל הכבוד שמגיע לדרק שארפ, וכשחקן כדורסל באמת מגיע לו המון – הייתי מעדיף שלא יספר לי שהוא הקריב משהו בשבילי, ובטח שלא בשביל ישראל. מקסימום, שהוא עשה את כל מה שיכל כדי להיות השחקן כדורסל הכי טוב שידע. ואני – אני החזרתי לו על זה בהערכה גדולה.

עונת המלפפונים 19: עצות מהקואצ'ר
זה בדיוק ספורט

תגובות

  • צבי נלסון

    עשית לו הנחה, מר שיימס.
    לאדון שארפ (הידעת ש"שארפיהרר" היתה דרגה בוורמאכט? סתם לידע כללי), נקשרו שמועות רבות, חלקן יותר משמועות.
    היתה שמועה, שלכאורה הוא התחתן עם מרים לוי, אשתו הראשונה, רק לצורך האזרחות. הישראלי הנערץ דריק שארפ. אפילו טירונות מקוצרת הוא עשה, הוד רוממותו. אח"כ, כך מספרות השמועות הוא כבר הכה את אשתו והם התגרשו. אני לא מבין למה החוק הישראלי לא שולל את האזרחות במצב הזה.
    אח"כ גם היתה תלונה במשטרה על זה שהוא הכה אנשים בעיר מגוריו בהרצליה (מוטיב חוזר), וגם תלונות של לא מעט שחקנים שהוא משחק מאוד מאוד מלוכלך, והשופטים עושים לו כבוד. מהמעט שראיתי במו עיניי - הוא קיבל המון מהספי שמשים למינהם. באופן עקבי לא שרקו לו שריקות על עבירות קשות. טוב, אולי כי ידעו שהוא אדם אלים ועשו לו הנחה.

    טוב שאדם כזה עוזב את הארץ. הוא, בעיניי, סמל למכבי תל אביב הדורסנית, הכוחנית, זו שמעקמת חוקים ומעמידה את טובתה האישית מעל כל חוק, מוסר, הגיון או צדק.

    • עידן.

      בלי קשר לכל הטענות, אהבתי את המשפט האחרון שלך."חוק, מוסר, היגיון, צדק", לרגע הרגשתי כאילו אני קורא סיפור של קפקא או את עלובי החיים.

      מה נאמר, אוהדי הפועל תמיד ידעו לשמור על פרופורציות ראויות...

      • בני תבורי

        כן צבי, בהחלט ניצלת את הבמה להביע עמדה בנוגע לנשוא הפוסט ולא לסגור חשבון עם הנמסיס שלך. מופת לדיוק בעובדות.

        • צבי נלסון

          תוכיח אחרת.
          ותתפלא, אני בכלל לא אוהד הפועל תל אביב. הייתי המאושר באדם כשהם ירדו ליגה בפעם הראשונה.

    • הדמוקרט

      אדון נלסון, ברוכה הבאה לדמוקרטיה.
      בלי קשר לשמועות (מבוססות או שלא), לא שוללים לאדם אזרחות מרגע שהיא נתנה לו. אפשר לשלול תעודת תושב. אפשר לא לתת אזרחות מהר, אבל מרגע שדמוקרטיה החליטה שמישהו הוא אזרח שלה - אי אפשר לשלול לו אותה. לכל היותר הגיוני להעמידו לדין.
      במדינת ישראל כן ניתן לשלול אזרחת במקרה הקיצוני של בגידה (שיתוף פעולה עם האויב) לבקשת שר הפנים ובאישור בית משפט והיועץ המשפטי לממשלה.

  • ג'וני

    שארפ נתן הכל למכבי ת"א ולא לישראל
    אם הוא היה כוכב בנבחרת זה משהו אחר אבל הוא לא היה למרות ששיחק כמה משחקים.

    ירד לי ממנו איך שהוא הרשה לעצמו ללכלך על גרשון ובאותו הזדמנות ללקק לבלאט רגע לפני שהוא עזב את הארץ
    אתה עוזב את מכבי ת"א ואת הארץ אז אתה ישר פתאום יורה לכל הכיוונים? לא מכובד בכלל. פיני גרשון מעולם לא אמר מילה רעה על שארפ
    כנראה שהוא מקנא שגרשון הצליח הרבה יותר מבלאט ולא רק במכבי ת"א

  • ניר

    אדון שיימס, אני גם חושב שטיפלת בשארפ בכפפות של משי.

    קראתי את הראיון של גרינוולד ולא האמנתי למראה עיני.

    שארפ יוצא כל כך גרוע בראיון הזה ברמות מגוכחות, מלכלך על כל העולם ואשתו המוכה לכאורה (בלשון מליצה כמובן), מגונן רק על דייויד בלאט שאולי הוא עוד בונה על קשר מקצועי איתו בארה"ב.

    מעניין אם שארפ ידע כמה גרוע יראה הראיון איתו ולא היה אכפת לו או שפשוט הוא נפל פה למלכודת של גרינוולד ואכל אותה בגדול (מעניין למי יש עכשיו אינטרס להראות את שארפ באור שלילי).

    בכל אופן הראיון הזה פוגע מאד במורשת של שארפ וחבל שכך.

  • דורפן

    בסך הכל יש כאן תופעה משעשעת. בגלל שהספורט הבינלאומי מצא את הלאומנות כמכשיר קידום מכירות מאד יעיל - ולהביא יותר רייטינג כש-11 מליונרים אנגלים משחקים נגד 11 מליונים איטלקים - או 5 או 7, או 15 בהתאם לענף - חלק מהשחקנים מתבלבלים וחושבים שהם עושים משהו למען הציבור. הם בעיקר חיים טוב ממנו

    • ניר

      כשמגלים באיזה בועה חיים חלק מהספורטאים מוקפי הסוכנים זה פשוט מגוחך, פעם לא ידעתי אם ההזדהות והאהדה שלי לקבוצות הספורט שאני אוהד קרתה כי התבגרתי או כי הקבוצות פחות טובות ואין עם מי להזדהות.
      היום אני יודע, התבגרתי וכשאתה מפרק את הקבוצות לגורמים קשה להזדהות עם מה שיש שם.

      • אלעד

        שמעון אמסלם סיפר פעם על הרגע שנפל אצלו האסימון לגבי הספורט המקצועני - דקות לפני גמר גביע נגד מכבי ת"א, כולו במתח ובאדרנלין, והוא רואה את קווין מגי הולך לשמלוק עם הצ'ק האחרון שקיבל...היו השגות לגבי הסכומים...

    • צבי נלסון

      הם מתבלבלים כי המדינה הזו כולה לאומנית ומשוגעת. הבן אדם היה שייך זמן שהוא כמעט נצח לקבוצה שיש לו מדינה. פלא שהוא גם חושב שהשמש זורחת לו מהעכוז?

  • ניר

    * ההזדהות והאהדה ירדו כמובן

  • מתי

    כאוהד של היריבה, ועם כל הכבוד לשחקנים הגדולים במכבי, שארפ עם הלחימה והידית היה ההרתעה האמיתית. זאת הייתה הקלה כשהוא פרש.
    הקרבה? בערך כמו שסקולס הקריב עבור מנצ'סטר יונייטד. אפשר לחשוב איזה אופציות מופלאות חיכו לו בחוץ (ואני מת על סקולס).

    • איציק

      תאמין לי, גם בכושרו הנוכחי לסקולס יש אופציות בארץ ;)

  • גל דגון

    מסכים עם כל מה שנכתב על שארפ.

    לא מסכים לגבי מקל. כרגע כרגע נראה שאוהד כדורסל ממוצע באירופה, לא רק בישראל, חושב שהחשיבות של הופעה בנבחרת עולה על הכול, כולל התפתחותו האישית של שחקן. והעובדה שיש יורובאסקט כל שנתיים, ומוקדמות ושאר חרטאבונות תוצרת פיב"א, מובילה לכך ששחקנים אירופאיים (שמגיעים בוסריים לNBA גם ככה) נוטים להפסיק להתפתח בגיל צעיר יחסית, כי אין להם זמן לאימונים נורמאליים בקיץ.

    ושיהיה ברור (במיוחד לך, גרייזס) קטש צדק, שחקנים מתפתחים באימונים יותר מאשר בתחרויות. וזה צריך להיות מובן מאליו. כולנו כבר התלוננו על כך שבגילאי ילדים ונוער מאמנים מקריבים את פיתוח היכולות על מזבח התחרותיות.

    השורה התחתונה היא שככל ששחקני כדורסל אירופאיים יספרו את פיב"א פחות, כך הכדורסלנים האירופאיים, ואיתם הכדורסל האירופאי, יתפתח. בקיץ אחד של אימונים עם דאלאס מקל ישתפר יותר משכל שחקן אחר בנבחרת למעט כספי השתפר לאורך כל הקריירה המקצוענית שלו. תצפה ותיווכח.

    • עמית זילברבוש

      גל,

      לפי מה שכתבת כאן נשמע שאתה מסכים לגבי מה שנכתב עם שארפ, וגם מסכים לגבי מה שאני חושב על מקל (אם יצא לך לקרוא את הפוסט הקודם) - אני לא בא בטענות למקל על הבחירה שלו שלא להגיע לאליפות. מה שהרגיז אותי היא הדרך בה ניסה לטעון כאילו הבחירה הזו היא "טובה גם עבור הנבחרת".
      כמו שאמרתי - אדם רציונאלי יבין לגמרי את החשיבות של השתתפות במחנה האימון ולכן את ההחלטה שלו, כמו שאתה כתבת.

      • גיל א.

        אם ההחלטה הזו היא ההחלטה האישית הטובה לקריירה של מקל, אז היא גם ההחלטה הטובה לכל מסגרת שמקל ייקח בה חלק. כולל נבחרת ישראל.

      • קורא

        הכוונה של מקל היא שההשלכות של ההחלטה יהיו טובות לנבחרת בעתיד, הוא לרגע לא טען שזה אחד המניעים שלו ויש פה הבדל גדול.
        מקל יוצא פה זכאי - המניעים היחידים שטען הם מקצועיים לקראת שנת הרוקי.

  • שחר דמרי

    שארפ הורשע בכך שהוא הכה את אשתו או שרק הוגשה תלונה?

  • המאמן

    עמית,
    אני מחזיק ממך אדם אינטיליגנטי, אבל בפוסט הנ"ל, לצערי, אתה משטיח ומרדד את המציאות.
    אני משער שאתה לא באמת יודע מה המשמעות של להיות חלק ממועדון ספורט (להבדיל מחברה מסחרית), ושארפ היה כזה למשך שנים רבות עד שמכבי הפכה להיות חלק מהזהות שלו - ןלכן הקריב מעצמו יותר מכל שחקן אחר.
    האמת היא, שכל דבר שאנו עושים מונע ממקום אינטרסנטי - כן כן, גם המורה שעשה הסבה מהיי טק.
    לשיטתך, אפשר להגיד על אדם כזה: "מה אתה מבלבל את המוח על אידיאולוגיה וערכים כמו 'תרומה לחברה'? - עזבת את ההיי טק כי לא היית מאושר שם וחיפשת משמעות". - וזה יהיה נכון, אבל יציג גם מבט שטוח על המציאות, ויעשה עוול גדול לאדם הזה.
    כי המניע של המורה הזה, כמו של שארפ, עמוק יותר מהאינטרס האישי. כמו שהמורה מזדהה עם ערכים חינוכיים וחברתיים, כך שארפ מזדהה עם מועדון כדורסל מכבי - שתורם לחברה בדרכו שלו.
    לכן לומר ששארפ הוא אינטרסנט רחוק מהמציאות.
    ובקשר לתרומה לישראל, אני מניח שהוא התכוון לשנים שהוא שיחק בנבחרת, שאליה תמיד התנדב ברצון (בניגוד למתאזרחים אחרים).

    • אורן

      כמה שנים הוא שיחק בנבחרת בדיוק?זה לא נראה כמו רצון יתר שלו.

    • גיל א.

      בתור מורה, אני חייב לומר שגם מי שבוחר במקצוע בתחום החברה, החינוך או הטיפול עושה זאת גם מאינטרסים אישיים. "אינטרס" זה נשמע רע. אולי נכון יותר לומר בחירה. בחרתי במקצוע מסויים כי הוא מתאים לי מסיבות שונות. הנתון הכלכלי הוא רק חלק מהמשתנים. המושג הרווח "עבודת קודש" הוא חלול בעיני. כל אדם שאוהב את העבודה שלו ומשקיע בה את כל מרצו לא עושה משהו ראוי פחות מלהיות מורה, עובד סוציאלי או קצין בצבא. גם שארפ קיבל בחירה שהיתה טובה לו לאורך כל השנים. אגב להציג אותו בתור עני ודל זה מצחיק. הבנאדם במשך 20 שנה הרוויח משכורת ממוצעת של 150 אלף דולר בעונה (והלכתי על הערכה מינימליסטית ). נטו. פלוס מינוס 40 - 50 אלף ש"ח בחודש לאורך 20 שנה !

      • גיל א.

        ועוד עניין לגבי הזדהות. אין שוני בין הזדהות עם מועדון ספורט לבין הזדהות עם כל ארגון אחר שאתה שייך אליו לאורך שנים. גם לארגונים, חברות או מוסדות יש ערכים או מטרות שניתן להזדהות ולהאמין בהם.
        אגב, מה הערכים של מכבי שאפשר להזדהות איתם ולהיות שלם עם זה ?

        • אדם

          מה הערכים של חברת הייטק סטנדרטית שאפשר להזדהות איתם ולהיות שלם עם זה?

          • המאמן

            כל התורה כולה היא מהי תרומה של אדם לחברה. כל אחד יכול לדאוג לעצמו ולביתו, השאלה היא מה מידת ההשפעה שלך על החברה. להיות מורה זו שליחות. גם עם בחרת את זה מתוך שיקולים אישיים - זו עדיין שליחות ועניין חשוב מעין כמוהו לחנך את דור העתיד, להקנות לו ערכים וידע. וכן, זו עבודת קודש בלי ספק בכלל.
            שארפ, במשך כל הקריירה שלו, היווה סמל ומופת לחוסן מנטאלי, להשקעה ולקבוצתיות. גם העובדה כי היה שחקן נמוך, שלכאורה אין לו מקום בכדורסל (בטח ברמות האלה) - היותה השראה והקנתה אמונה לאלפי כדורסלנים וכדורסלניות צעירים וצעירות. אלו ערכים חשובים, שדרק ייצג אותם.
            מכבי תל אביב מייצגת את ישראל באירופה, מהווה מקור לגאווה לאומית ומספקת השראה לדור הצעיר של הכדורסל, היא משתתפת גם באירועי צדקה - ועל כך חשיבותה לתרבות הישראלית.

    • עמית זילברבוש

      המאמן, גיא,
      אני מסכים שאני משטיח את הדברים. הנושא של אלטרואיזם, מהו בכלל והאם קיים, לדעתי, מצריך הרבה יותר מ-500 מילה ולא רציתי לסבך יותר מדי כדי להעביר את המסר שלי. יתכן גם שהמשפט "לטעמי, אנשים שמוותרים על קריירה נוחה ומכניסה ועוברים לעבוד בהוראה תוך השתכרות של שליש ממה שהיו מרוויחים לולא המעבר – הם מקריבים..." הוא קצת מבלבל בקונטקסט הזה.
      אני בהחלט חושב שבסופו של דבר כל אדם רוצה להיות מאושר, ועושה את הצעדים שיקחו אותו לשם, אם זה מבחינה כלכלית, או אם זה מבחינת מיצוי עצמי וסיפוק. לכן אני מסכים עם נקודת המבט של שניכם שגם מורים בסופו של דבר הולכים אחרי ה"אינטרס" שלהם.
      ואחרי כל זה, אני עדיין חושב שמה שכתבתי מעביר בצורה אמיתית את מה שאני חושב.
      ושוב, אני לא טוען ששארפ הוא אינטרסנט (יותר מכל אדם אחר), אבל רוב האנשים לא יבואו אח"כ ויגידו שהם הקריבו בשביל מכבי או בשביל המדינה, אלא יבינו ויודו שעשו מה שעשו קודם כל, בשביל האושר שלהם. וזה מה שמקומם אותי בדברים של שארפ.
      ואגב, אני לא באמת חושב שדרק שארפ נשאר הרבה שנים במכבי תל אביב כי הוא הסכים עם הדרך שמועדון הכדורסל הזה "תורם לחברה בדרכו שלו". יותר כי הוא הסכים עם הדרך שהמועדון תורם לדרק שארפ בדרכו שלו.

      • אהד

        עמית - מסכים לחלוטין.

        • המאמן

          עמית,
          החוכמה היא לא להשטיח את הדברים, אלא להציג תפיסת עולם מורכבת בצורה פשוטה לקוראים...
          מועדון כדורסל מכבי תל אביב בהחלט תורם לחברה, וכתבתי מדוע בתגובה למעלה. אלא שכאשר שארפ משתייך לארגון כזה, שלו השפעה גדולה על החברה - מן ההכרח שיהיה מזוהה עם תרומה זו.
          ברור שאם התנאים לא היו נוחים לשארפ, הוא היה עוזב את מכבי, אבל אם מביטים על הקונטקסט הרחב - שארפ המבין שהעובדה ששיחק במכבי ובנבחרת ישראל בהחלט היה בה ממד של תרומה חברתית ותרבותית.

  • איציק

    עמית, מספר תובנות:
    1. מקל באמת חושב שזה יתרום יותר לנבחרת, וכך גם אני חושב. זו לא הסיבה בגללה הוא לא בא, זה ברור, אך אם הוא לא בא אז הוא מציג פן נוסף. אולי גם בונה על אהדה, בלי לשקר. ממש לא נורא, במיוחד שלמקל אין עבר של משתמת מהנבחרת.
    2. הלפרין רצה להשיג נקודות זכות בקהל אוהדי מכבי (והרי אהדה זו בקנטים) כדי להשיג תוצאות במשא ומתן. לא הלך, קורה.
    3. שארפ מרגיש את עצמו מקופח. עזוב אם זה סוביקטיבי או לא. לא היתה לא אופציה טובה יותר בשבילו (שקלל שכר, תנאים, נוחות חיים, הכל כמיכלול), ואולי באמת היתה לו גם זיקה למועדון. מצד שני הוא הרגיש שהתרומה שלו לא נופלת מרוב השחקנים הישראלים, אך התגמול היה נמוך מרבים מהם. זה לא עינים גדולות כי אם תופעה אנושית של השוואה לאחרים. אם הלפרין או פניני או רוט יכולים לקבל את מה שקיבלו, שארפ אמור היה לקבל יותר וזה לא קרה. הוא מרגיש מקופח וזה מה שהוא אומר. זה לא יצא יפה, זה לא נשמע יפה, אבל יש בזה יותר משמץ של אמת. לא בטוח שהיה צריך לומר זאת, אבל שארפ הרבה פעמים אמר דברים כמו שראה לנכון וגם עכשיו, רק שעכשיו לא יצא טוב.

    • אדם

      התופעה של ההשוואה היא חלק מהותי בקפיטליזם שמאפשר לו לחיות ולהתעצם על חשבון האינדיבידואל. העובדה הזו בעצם מונעת ממך להיות באמת מאושר כי אתה כל הזמן משווה את עצמך לאחרים ומתעלם ממה שיש לך וככה אתה בעצם כל הזמן צריך לייצר עוד ועוד וככה הקפיטליזם נושם.
      לי אישית ממש לא מעניין כמה האנשים שעובדים איתי מרוויחים כל עוד המשכורת שאני מקבל מספקת את צרכי ולכן אני גם לא שואל אותם. אם לי טוב ולהם טוב אז מה זה משנה כמה כל אחד מאיתנו מרוויח?

    • אדם

      ואם זה לא היה ברור רציתי לומר שבמקרה הזה זו לא בהכרח תכונה אנושית אלא תכונה של אנשים החיים בעולם קפיטליסטי.

      • איציק

        אין לי ויקוח גדול איתך, אבל הרגשתו היא הרגשה סוביקטיבית. זה מה שהוא מרגיש. אפשר לומר שהוא צודק או טעה אבל בפועל, זו הרגשתו.
        שאלה אחרת היא, אתה לא מתעניין מה השכר של הקולגות שלך, אבל אם נשמה טובה היתה מספרת לך שרוב הקולגות במשרד מרויחים פי 5 לצורך הגזמה. זה לא היה מפריע לך כהו זה? קשה לי להאמין. קינאה היא תכונה אנושית ללא קשר לקפיטליזם.

        • אדם

          מסכים ולא מסכים. קנאה זה אכן רגש אנושי בסיסי אבל זה לא המצב כאן. למר שארפ היו אי אלו הארכות חוזה אני מניח ובכל אחת מהן הוא פחות או יותר ידע מה הסכומים שהמעביד שלו משלם. לכן, קנאה היא אינה פקטור פה כי אם היא באמת הייתה פקטור הוא היה שובר את הכלים ולא מאריך את החוזה. מכך אני מסיק שהוא עשה אחד ועוד אחד והבין שמה שמציעים לו טוב בשבילו, וזהו. אחרי כל זה להמשיך ולהשוות את עצמך לאחרים זה כבר, לדעתי, אלמנט של העולם הקפיטליסטי ולא אספקט של קנאה.
          וכן, בדוגמה שנתת אם פתאום הייתי מגלה את זה הייתי שואל את המעביד למה ואם הייתי מחליט שזה לא מקובל עלי או הגיוני או מתאים לי הייתי עוזב...

          • איציק

            אני חושב שהסיפור הוא פשוט. מכול האופציות שהיו לפניו (שכר, תנאי מוגורים, חברה, וכו'...) האופציה של מכבי היתה הטובה ביותר ולכן נשאר. מצד שני, הוא חשב שמגיע לו לא פחות מהלפרין, פניני, בורשטיין או כל שם ישראלי אחר שתבחר. כלומר הוא חשב שהטוב ביותר שהצליח להשיג לא הוגן ביחס למה שהשיגו האחרים. לכן, לעזוב לא היתה אופציה, מירמור כלשהו, כן. מאוד פשוט. השאלה האם הגיע לו יותר או לא, לא שייכת כרגע לסיפור.

  • שרית

    הערה לגבי מקל - לדעתי, טוב שויתר על היורובאסקט השנה לטובת אימונים בדאלאס והכנה לעונה הקרובה. כספי עשה את זה אחרי שנבחר בדראפט ונתן עונה ראשונה יוצאת מן הכלל. שיפר אלמנטים במשחק שלו, דברים שבמכבי לא ראינו ממנו. שנה אח"כ הוא הגיע לנבחרת, חזק יותר וטוב יותר. גם מקל יכול לעשות את אותו הדבר ולבוא שנה הבאה לנבחרת, שחקן טוב יותר. אז כן, בסופו של דבר הויתור של מקל השנה על הנבחרת לטובת אימונים והכנה אישית לעונת הנבא יכולה להיות טובה גם לנבחרת ישראל בעתיד (הלא מאוד רחוק).

  • גיל שלי

    מסכים עם כל מילה עמית, אבל התגובה של ההנהלה הצעירה של מכבי באמצעות הדובר שלה בספורט 5 היא לא פחות ממגוחכת. ממה הם מפחדים? במקום לשמוח שהראיון של שארפ אצל גרינוולד מעמיד אותו באור מגוחך, הם מיד רצים לענות לו, להשחיר אותו, ולהטיל ספק בתועלת שלו למכבי. זה מראה את חוסר הבטחון שלהם בניהול, וגרוע מכך, את הכוון המוחלט שלהם, למצוא חן בעיני האוהדים. מי שמחפש כבוד, הכבוד מתרחק ממנו. מי שמכוון לדעת אחרים, ימצא שהכיוון רחוק מאוד ממה שחשב, ובדרך הספינה תטבע

  • תומאס נוימן

    זה מאוד פשוט - התרומה הסגולית של שארפ לקבוצה, משך כל השנים, היתה הרבה הרבה יותר גבוהה מכל שחקן ישראלי אחר (בורשטיין, הלפרין, פניני, אליהו, כספי, יניב גרין ועוד ועוד) פרט לשפר, קטש והנפלד בשנות השיא שלהם. ושארפ תמיד הרוויח הרבה הרבה פחות. הוא לא דפק על השולחן, לא דרש משכורות גבוהות יותר, תמיד הרוויח שכר מהנמוכים בסגל הקבוצה. וגם לא היה פרימדונה. חזר מהר מפציעות. לא התלונן. תמיד נתן את התחת. אז הוא מרגיש, סובייקטיבית, לעומת שחקנים אחרים - שהוא הקריב. הציפייה שלו היתה שהמועדון יהיה מאחוריו לאחר הפרישה ויתגמל אותו רטרואקטיבית על כל השנים בהן היה underpayed. המועדון אכזב אותו במובן זה והוא מרגיש מתוסכל.
    כל אדם, לו היה עובד במשך למעלה מעשור וחצי במקום עבודה, ללא תלונות, ללא דרישות העלאת שכר חוזרות ונשנות, כאשר הוא תורם לחברה הרבה הרבה מעבר לשכר שהוא מקבל, היה מרגיש שהוא "הקריב" למען מקום העבודה שלו.

    הוא פשוט לא תוגמל כמו שצריך. זו תחושתו, והיא נתמכת גם בעובדות.

    מה כל כך קשה להבין?

    ואגב - שארפ לא הובא למכבי ע"י שרף ופנאן על תקן "שחקן נשמה" או "שחקן הגנה נפלא" - אלא על תקן צלף שדופק 30 נקודות למשחק במגדל העמק. הוא יכול היה להיות פיור שוטר, להמשיך ולזרוק (ולקלוע) שלשות - אבל הוא שדרג עצמו והיה להרבה יותר מזה.

    ועל נס ז'לגיריס הוא צריך לקבל פנסיה לכל החיים

    • אהד

      אתה רציני? יותר מבורשטיין?

      זה עניין של ביקוש - אליהו השיג בזמנו שכר משודרג בספרד ולכן קיבל את הסכומים שהרוויח. גם הלפרין הרוויח שכר גבוה יותר בנכר. כספי הרבה יותר טוב ממנו ואני לא בטוח שיניב גרין הרוויח יותר ממנו. העניין הוא פשוט - אם לשארפ הייתה הצעה מחו"ל בה הוא היה משתכר יותר ממה שהציעה לו מכבי, הוא היה הולך על זה. מכיוון שהוא שחקן בינוני לא הגיעו הצעות כאלו.
      באמת - צלף שדופק 30 נק'? נראה לי שכשהוא הגיע למכבי הבחירה לא הייתה שלו אם להמשיך לקלוע 30 למשחק. הוא פשוט לא הצליח לנפק ממוצע כזה בקבוצה איכותית יותר ולכן עבר (בחוכמה) לתפקיד שחקן הנשמה, ששמור בד"כ לשחקנים מוגבלים יותר.

      מכבי לא צריכה לממן אותו עד גיל הפנסיה. בכלל זו אמירה מוזרה שנראה לי (מקווה) שנאמרה בצחוק..

      • תומאס נוימן

        ברור שנאמר בצחוק, כדי להדגיש את החשיבות של הסל ההיסטורי.

        שארפ תרם למכבי יותר מבורשטיין, אם משווים קריירה לקריירה (תחרות קשה, אבל לטעמי שארפ גובר). בורשטיין הרוויח יותר.

        שארפ תרם למכבי יותר מכספי (אין ויכוח שכספי שחקן טוב יותר, אך משווים את התרומה של כספי בשנים שלו במכבי לעומת התרומה של שארפ). כספי הרוויח יותר (וגם דרש דקות משחק בחוזה, דבר ששארפ לעולם לא היה מעז לעשות).

        אליהו הרוויח יותר משארפ גם לפני שיצא לספרד - ותרם פחות.

        שארפ לאורך השנים היה השחקן הכי underpayed במכבי, יחסית לתרומתו לקבוצה (למעט, אולי, דיוויד בלו).

        ולא התכוונתי שמישהו ציפה ממנו לקלוע 30 נק' למשחק במכבי (או שהוא ציפה מעצמו). אלא שלא הביאו אותו כגלל שהיה "שחקן נשמה", אלא הביאו אותו כקלע מוכח ברמות הנמוכות, בתקווה שיהיה כזה גם ברמות הגבוהות. אין ויכוח שהוא היה כזה (ממוצע קריירה של 46% לשלוש בליגת העל.

        ועכשיו ההנהלה של מכבי מנסה ללכלך אותו (בדיווח של רועי גלדסטון) בגלל שהרוויח 110,000 דולר לעונה בשנתו האחרונה כעוזר מאמן שני, וקיווה להמשיך ולהרוויח את אותו סכום. אין כבוד. בדברי הימים של הקבוצה הוא בשורה אחת עם הסמלים הגדולים ביותר (קצת אחרי מ.י.ק.י. ומוטי).

        • אהד

          אבל זה בדיוק העניין של היצע וביקוש. אני מסכים איתך שהוא היה חשוב יותר למכבי משאר השחקנים שציינת (למעט בורשטיין), אבל אני מניח שאתה יודע זה פחות משנה. מה שמשנה זה האם יש לך שוק או לא. זה גם פחות משנה כבר תרמת לקבוצה בשנים האחרונות, אלא כמה אתה שווה עכשיו. מכבי הייתה צריכה לפתות את אליהו והלפרין להישאר בקבוצה ועל כן הציעו להם שכר גבוה יותר (זה בהתעלם מהעובדה שבאמת האמינו שיהפכו לכוכבים אירופאים). כנל כספי שמה לעשות, היה צריך לקבל משכורת ההולמת את יכולתו באותה עונה. שארפ היה טוב למכבי כמו שהיא הייתה טובה לו. שים אותו בכל קבוצת יורוליג אחרת וההספק שהוא נותן לה פוחת. לכן לא היו לו הצעות טובות איתן יכול היה לגשת למכבי, לדפוק על השולחן ולדרוש העלאה. זה אולי לא הוגן, אבל זה גם לא ממש הוגן שהוא מרוויח רבע מיליון דולר לעונה והשרת של ההיכל 11 אלף דולר.
          לגבי הכתבה - שוב, למרות שזה מריח לא טוב, הנתונים שהוא הביא הם נכונים. מישהו באמת חושב שעוזר מאמן 2 (בטח אם הוא כזה בינוני וממורמר) אמור להרוויח ככה? ואם כן, עד מתי? עד הפנסיה? ואם מחליפים מאמן ראשי, המקום של שארפ אמור להיות מובטח בכל מקרה.

  • נחשון שוחט

    1. הביטוי "הקרבה עצמית" צריך להיאסר לשימוש על-ידי ספורטאים מקצוענים. ישנם תחומי עיסוק שכרוכים ברמה גבוהה של הקרבה עצמית. העיסוק בספורט מקצועני איננו אחד מהם. הוא בקצה השני והמרוחק של הסקאלה - זכיה בפיס הגנטי.

    2. יחד עם זאת, קידום אינטרס אישי (הצלחה מקצועית, סיפוק, משמעות) וגילוי רמה גבוהה של נאמנות (כולל היבטים של ויתור) אינם מוציאים זה את זה (mutually exclusive). כלומר, נאמנות ותרומה אישית וסמלית ארוכת שנים לקבוצה של שחקנים מסוגו של שארפ ראויות בעיניי להערכה מיוחדת, דווקא בעידן ציני של שכירי חרב ושל קידוש האינטרס הצר (אפילו לאוהדים של היום כבר אין צפיות גבוהות בתחום הזה).

    3. הדיון המעניין (גם בתגובות) בשאלת האלטרואיזם לעומת המניע האישי איננו ראוי לקיטלוג בינארי. קודם כל זו שאלה של רמת ההפשטה הננקטת (אם עושים רדוקציה של כל מניע חיובי לאינטרס האישי אז מחטיאים את הערך. בכל זאת ישנם מניעים שאנחנו נוטים להעריך יותר. וטוב שכך). שנית, זו כמובן שאלה של מידה (עד כמה האינטרס האישי-אגואיסטי דומיננטי לעומת שיקולים אחרים).

    4. אני מסכים ששארפ יצא לא טוב בראיון הזה, לצערי. גם הצטערתי לשמוע שהוא עוזב את הארץ. כשחקן, אזכור אותו לטובה, בעיקר בזכות שמירת הלחץ החונקת יחד עם מקדונלד ושפר בעונה הנפלאה ההיא - הכדורסל הכי יפה שהיה במכבי.

  • יניב - אדום עולה

    לא יודע מה הדיון.
    האיש היה ערך מוסף גדול בתור שחקן וכנראה חלש מאוד בתור חבר בצוות מקצועי.

    לא תמיד זה נעים לשמוע.
    אם הוא היה טאלנט היו מוצאים פתרון , יש לרזומה שלו ערך.

    אבל כנראה שאפילו את זה לא היה .
    כל הדיבורים על הביה"ס של הילדים מיותרים וטיפשיים.

  • פלורילזם=צביעות ושקר!!!

    זכויות היתר של הפולשים הערבים בתחת שלי: רק רוצח ערבי משוחרר, רק יהודים מגורשים, רק יהודי "לא חוקי", רק ערבים עולים להר הבית. כל עוד תורת הגזע של השמאל הצבוע תדבר בשני מישורים אני מחרבן על שמאלנים. ולמי דואגים השמאלנים? לפולשים שקרנים:שקרנים נמאסתם: https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=8R8jou2B5Fg

    • קשקשן בקומקום

      קשור. מאוד קשור

  • אלון ו.

    אחלה שיר בסוף...

  • קובי

    שארפ שלף ואליהו שלושה סמלים ענקיים עוזבים באותה שנה. וכל זה למה?? בגלל הכסף!!

    הדבר הכי גדול [יותר מתארים!] שהופך קבוצה למותג ואימפריה. זה הסמלים שלה הם שיוצרים את ההילה והאווירה מסביב והם אלה שבסופו של דבר גם גורמים להצלחות. תראו לדוגמא את ריאל מדריד מאז שהם ויתרו על שחקני הבית שלהם. הם לא הצליחו לשחזר את ההצלחה הגדולה שהייתה להם קודם ולא משנה כמה כסף הם שפכו. ואותו דבר מכבי ת"א רגל למרות כל הגלאקטיקוס לא הגיע אף תואר עד שהם התחילו לשלב שחקני בית צעירים ומבוגרים שהביאו להם אליפות [לוגסי דאבור מיכה אלברמן וכו']!!!! ואותו דבר עם בארסה וכו'

    עכשיו דמיינו את מכבי קצת אחרת :
    בתפקיד מוני פנאן- דרק שארפ. הוא הכי מתאים כדי לקבל שחקנים בלבביות בנתב"ג. הכי מתאים כדי להחליף מנורות אפילו באמצע הלילה. והכי מתאים כדי לתת כתף חמה לשחקנים שנמצאים במצוקה ולהיות "אבאל'ה" שכולם אוהבים כמו שהיה פנאן!!

    עוזר מאמן שני- ניקולא וויצ'יץ'. הוא הכי מתאים כדי לעשות סקאוטינג על היריבות. הכי מתאים כדי לעשות תדריכי וידיאו. והכי מתאים כדי להשלים את בלאט כמאמן הגבוהים של מכבי. והכי הכי מתאים בעוד 7-8 שנים כמאן ראשי או ג'נרל מנג'ר של מכבי!!

    קפטן וסמל הקבוצה- ליאור אליהו. בלי שום קשר להתאמתו המקצועית מדובר בשחקן בית של המועדון. שחקן הקבוצה הבוגרת 6 שנים והכי ותיק מבין כל השחקנים במכבי. מעבר לזה מדובר בשחקן שהאישיות שלו היא קונצנזוס בין כל המאמנים בארץ. ולכן הוא השחקן היחיד שמתאים וחייב להיות הקפטן של מכבי לפחות ב-5 שנים הבאות ועל המחיר שיגיעו להסדר כמו גדולים בלי להתלכלך בתקשורת!! מי שאומר שג'יימס צריך להיות קפטן פשוט מבזה את הערך של המילה "קפטן"!!

    שינוי נוסף בסגל- מכבי צריכה להשאיל את לנדסברג ל-ים ולהביא במקומו את נעימי.

    ברמת העיקרון סמית' ופניני לבד מספיקים לעמדה שלוש. ועכשיו שהביאו את אינגלס שמשחק בעמדות 3-4 לא נשארו בכלל דקות ללנדסברג. ובעמדה שתיים הוא גם מיותר כי רייס והיקמן ישחקו בה וגם כי הוא כבד מדי כשתיים. השאלה ל-ים שתשחק ביורוקאפ תחשל אותו ותחזיר אותו לאחר פרישת פניני [31] הרבה יותר טוב.

    ואז מכבי נשארת רק עם שלושה גארדים [אוחיון רייס היקמן] שזה 27 דקות בממוצע לשחקן. וזה יחשוף אותה לבעית עבירות או לפציעות ואז אין מחליף באותה רמה [כמו עם פרקינס!]. ולכן נעימי שמשחק בשתי העמדות 1-2 יתן פיתרון מצוין [ויהיה יותר שימושי מרוט ששיחק רק כרכז!]. מעבר לזה צריך לקחת בחשבון שרייס עשוי להתברר כרכז גרוע [כמו היקמן] ואז שוב נישאר רק עם רכז אחד!!

    הסגל שצריך להיות :
    מנהל תכנולוגי מקצועי- שארפ.
    מאמן ראשי ומנג'ר- בלאט.
    עוזר מאמן ראשון- גודס.
    עוזר מאמן שני- וויצ'יץ'.
    1.רייס. אוחיון.
    2.היקמן. נעימי.
    3.סמית'. פניני.
    4.אינגלס. טיוס. אליהו.
    5.ג'יימס. סופו. כהן,

    • צבי נלסון

      האמת? שארפ זה הכי מוני פנאן שיכול להיות. אפילו בגובה.
      ממש מצא מין את מינו.

Comments are closed.