אחרי אתמול ולפני היום

אחרי רוסיה ולפני פינלנד - כמה מחשבות מבולגנות.

 

1. נתחיל מהתחלה – איזה כייף. זה היה משחק נבחרת ישראל טיפוסי – המון כאבי לב, מכות לספה וזעקות לשמיים – אבל בסוף כשזה בא, זה כל כך כיף.

2. אדלשטיין  עבד על כולנו כשפמפם לנו כל ההכנה שאסור להחליף בחסימות. ואז מחצית שנייה של רק חילופים. והגנת גיבורים של מקל לימונד ואוחיון למטה על הגבוהים אחרי החילוף.
אז כדאי לזכור שתכנית המשחק של ארז לא עבדה בכלל. ורק כשעשה שינוי והלך לאן שהוא לא אוהב, החילופים, המפנה הגיע. מזכיר את סיפורי צביקה שרף והאנטי להגנה איזורית.
מצד שני, זה גם חלק מגדולה של מאמן. לדעת להגיב. ואת זה הוא עשה מדהים אתמול.

3. אז מה היה לנו אתמול – הגנת חילופים, תרגילים מהספסל לליאור אליהו, כדיר בסנטר וסל ניצחון של גל מקל עם סטפ-באק מחצי מרחק. מה שנקרא, הכל לפי הספר.

4. ועכשיו כרגיל, שלב המאניה. הכדורסל זוכה לעדנה מחודשת וריגעית (הלוואי שלא), אבל אנחנו יודעים מצוין מה קורה אחרי המאניה. אז אולי הפעם פשוט לא נעשה את זה? וכשאני אומר אנחנו, אני לא מתכוון לנבחרת עצמה. אלא לכל המסביב.
איזה כייף היה לשמוע את כולם, במיוחד את מקל, מרגיעים את כולם אחרי הניצחון. "כמו שצריך לא ליפול לאכזבות אחרי הפסדים, צריך לדעת לרדת לקרקע אחרי ניצחונות". וזה לא נשמע בכלל כמו דקלום קלישאות. נשמע כאילו זה בא מהלב.

5. ואכן ירידה לקרקע תהיה הכרחית. מהכרות מועטה ולפי המשחקים של אתמול נראה שרוסיה באמת מהחלשות בבית, אולי שנייה רק לבוסניה. פולין נראים טובים, ופינלנד אפילו יותר. קבוצה גבוהה, אתלטית, עם שני כשרונות גדולים (קופונן פשוט מדהים, גם ווילסון). ובמיוחד קבוצה שלא נכנעת ונשארת במשחק כל הזמן. לדעתי, בדיוק סוג הנבחרות שלישראל קשה מולן. כמו אנגליה מהאליפות הקודמת, רק עם יותר כשרון. מזל שבא המשחק אתמול נגד צרפת כדי לפתוח את העיניים למי שעוד קצת זלזל בהם. אני הרבה פחות אופטימי לפני היום מאשר הייתי לפני רוסיה.
אז בחייאת, גם אם מפסידים היום לפינלנד, יש עוד אליפות ארוכה – בלי נפילה לדיפרסיה.

6. מעבר למשחק הנהדר של רבים מהשחקנים, תפס את עיני רגע אחד במיוחד – זה היה 6 דקות לסיום הרבע השלישי כשאנחנו מתוסכלים מכך שההגנה מצוינת אבל ההפרש עדיין 11, 44:33 לרוסים בשל התקפה תקועה. ואז, משום מקום, בא ג'אמפ כמו אוויר לנשימה של…אלישי כדיר.
באותו רגע חייכתי ונזכרתי בכל הפעמים שראינו את כדיר זורק ג'אמפים בעונה החולפת ומקבל נזיפה – "זה לא הצד החזק שלך, תתרכז בדברים אתה יודע לעשות".
ואחר כך באים בטענות לליאור אליהו שהוא לא זורק שלשות או באופן כללי לשחקן הישראלי שהוא לא משתפר. ואיך ישתפר אם לא יוכל "לטעות" על רטוב ולבצע במשחק את הדברים בהם הוא חלש?
כל הכבוד לכדיר שעבד על המשחק שלו, והנה גם אנחנו זכינו להינות מהפירות.

7. אם בשכר לימוד עסקינן, לפני האליפות דובר רבות על המרענן הרישמי של הנבחרת, שון דוסון. ובצדק.
דוסון לא מצא את עצמו אתמול, ושוב ראינו את החולשה הידועה שלו בהגנה כשפעמיים בדקות קריטיות מוניה טייל לידו לקרש סל. אבל דוסון עוד יתרום לנבחרת שלנו, וגם אם לא באליפות הזאת, לא נורא – הוא צריך להמשיך לקבל דקות ולהשתפשף. כי כמו במקרה כדיר, שלא יצפו מצעירים ישראלים להוביל את הנבחרת אם לא יתנו להם הזדמנויות לטעות לפני כן.

8. היה אדיר לראות אתמול את רוח הנבחרת על המגרש. ההתלהבות, השאגות, הביחד.
ואיזה מוזר – לא שמעתי אחרי אתמול אף דיווח על זה שאליהו או כספי הגיעו למשחקים במחלקת עסקים או קיבלו חומוס מיוחד מאבו אדהם. אני תוהה מתי יתחילו להגיע ה-ורד כהנות והגלדסטונים עם העדויות והפרסומים הבלעדיים על זה. אה, זה לא מגיע אחרי ניצחונות? מוזר.

9. שיחה מראש הממשלה. אחרי ניצחון ראשון באליפות. באמת??
ושיהיה בהצלחה גם בצרפת וגם בקרדיף. אבל למה, למה באותה שעה?

 

מקל

 

 

 

 

 

 

 

 

And The Oscar Goes To…
היום נבחרת! וגם ליגת הכדורסל מתחילה

תגובות

  • -גיסנו-

    סתם לגבי נק' 6 - אין לי מה להוסיף על אחרות -
    אם שחקן חלש באספקט מסוים, לא עדיף שקודם יעבוד על זה וישפר את היכולת ורק אז ינסה על רטוב?
    אין טעם למשל שליאור אליהו יזרוק שלשות אם הוא לא מפתח את היכולת הזו אצלו.
    אם הוא מעוניין בזה, וזה נראה לו מספיק מועיל, שיישאר כל יום שעה לזרוק שלשות אחרי האימונים. כשיקלע באחוזים סבירים יוכל לנסות במשחק. אבל סתם ככה כדי לומר שהוא ניסה? מרגיש קצת מיותר.

    רוצה להאמין שאולי כדיר אשכרה עבד על המשחק שלו לפני שהתחיל לנסות ג'אמפים....

    • עמית זילברבוש

      אני בטוח שכדיר עבד המון באימונים על הג'אמפ שלו, אבל אימונים זה דבר אחד ומשחק זה דבר אחר. לדעתי, לא נהיים טובים במשהו רק מלעבוד עליו "על יבש". הוא החטיא די הרבה ג'אמפים (ועוד יחטיא) במשחקים לפני שיהפוך לקלעי יציב מחצי מרחק.

      • איציק

        יש סיפור (אומרים שאמת) בזמן סטאלין, נשלח פסנתרן מחונן לגלות בסיביר. שם לא היה לו פסנתר, אז הוא צייר את התוים על השולחן, וכך התאמן שנים עד שהשתחרר. מספרים שניגן נפלא אחרי השחרור. אם הוא יכל, אז מזה שלשות של אליהו אחרי אימון על יבש.

  • גיל ב.ש

    טור מצויין. כמו שאמרת, לפינלנד יש גארדים מצויינים, גם הם בטח מכירים את החולשה של ישראל שמקבלת יותר מדי שלשות בקלות וינסו לנצל את זה. בצבע ג'רארד לי יעשה צרות לאליהו, שנקווה שייתן קצת הגנה לשם שינוי. מעניין כמה דקות פישר ו/או רותבארט יקבלו היום, כי הם לא היו פקטור נגד רוסיה (פישר יותר בגלל בעיית עבירות מוקדמת). צריך יום ממש טוב באחוזים מחוץ לקשת של יבזורי, כספי ועוד גארד אחד לפחות שיתחיל לקלוע (לאוחיון אף פעם לא היה את זה, אולי מקל ולימונד ישתפרו הפעם). והעונשין. לא להשאיר שם יותר מדי נקודות מתנה לפינים. זה חוזר כל פעם מחדש.

  • בנישי

    הדבר הכי מגעיל במשחק היה הטלפון של הביבי לארז.. להקיא!

    • גיל ב.ש

      מסכים שהעיתוי לא היה מתאים (סה"כ משחק ראשון בטורניר, לא עלייה לרבע גמר אליפות אירופה או משהו כזה), אבל באופן כללי ביבי לא המציא פה כלום. שרון עשה את זה לפניו ובטוח שגם אחרים לפני שרון. מחפשים את ביבי בכוח על כל שטות וכרגיל ימצאו משהו.

      • אחד

        כאילו שצריך להתאמץ בשביל למצוא דברים שליליים בביבי.

  • עומר

    לגבי 6- אני חייב להגיד שדווקא דוסון קיבל לא קצת קרדיט העונה. כולל לקחת זריקות אחרונות במשחק (ולנצח איזה משחק אפילו).
    אז דווקא הוא מגיע יחסית עם בטחון.

    • גיל ב.ש

      אם יש לישראל כדור אחרון במשחק וזה התקפה על כל הקופה, ניצחון או הפסד, אני לא נותן את הכדור לדוסון. מקל בעדיפות ראשונה, אח"כ כספי.

      • עומר

        ברור, רק ציינתי שהוא, בניגוד לכל הישראלי האחרים, מקבל צ'אנס בראשון

  • אחד

    "9. שיחה מראש הממשלה. אחרי ניצחון ראשון באליפות. באמת??"

    אני מניח שזה נאמר בציניות?
    אחרי הכל מדובר בראש ממשלה טרמפיסט שלא יפספס שום הזדמנות לזכות בעוד קצת חשיפה.
    מעבר לזאת, מי יודע אם יהיו לו עוד הזדמנויות לברך את הנבחרת...

  • דורי

    כמו כולם אני גם נסחף אחרי הנצחון ההירואי נגד רוסיה אבל כנראה שמול הפינים אנחנו אנדר-דוג. כמו שכתבת תוכנית המשחק המקורית לא עבדה ומשחק הסמול-בול ובעיקר הגנת החילופים הם תוכנית ג' בערך. השאלה הגדולה היא האם ארז יתחיל עם אותו שיטה שלא ברור אם היא מתאימה נגד גארדים יוצרים כמו קופונן וווילסון (כי הם יקבלו את ליאור/כדיר וינצלו את זה).
    מה שאפשר לקוות זה שהניצחון על רוסיה יתן רוח גבית לנבחרת ויעזור להכניס עוד כמה שחקנים, ולטעמי החשיבות היא פישר-דגן-דוסון.
    אפשר לקוות שבגלל שטורנירים בסגנון הזה, הם חיה מאד מוזרה ומי שתופס יום יכול להגיע רחוק, שיקרו דברים מרגשים.

    אם לא, הפרשנים בשקל כבר מדליקים גחלים...

  • משיח

    איך אין תגובות...

    L L ISRAEL

Comments are closed.