1. נתחיל מהתחלה – איזה כייף. זה היה משחק נבחרת ישראל טיפוסי – המון כאבי לב, מכות לספה וזעקות לשמיים – אבל בסוף כשזה בא, זה כל כך כיף.

2. אדלשטיין  עבד על כולנו כשפמפם לנו כל ההכנה שאסור להחליף בחסימות. ואז מחצית שנייה של רק חילופים. והגנת גיבורים של מקל לימונד ואוחיון למטה על הגבוהים אחרי החילוף.
אז כדאי לזכור שתכנית המשחק של ארז לא עבדה בכלל. ורק כשעשה שינוי והלך לאן שהוא לא אוהב, החילופים, המפנה הגיע. מזכיר את סיפורי צביקה שרף והאנטי להגנה איזורית.
מצד שני, זה גם חלק מגדולה של מאמן. לדעת להגיב. ואת זה הוא עשה מדהים אתמול.

3. אז מה היה לנו אתמול – הגנת חילופים, תרגילים מהספסל לליאור אליהו, כדיר בסנטר וסל ניצחון של גל מקל עם סטפ-באק מחצי מרחק. מה שנקרא, הכל לפי הספר.

4. ועכשיו כרגיל, שלב המאניה. הכדורסל זוכה לעדנה מחודשת וריגעית (הלוואי שלא), אבל אנחנו יודעים מצוין מה קורה אחרי המאניה. אז אולי הפעם פשוט לא נעשה את זה? וכשאני אומר אנחנו, אני לא מתכוון לנבחרת עצמה. אלא לכל המסביב.
איזה כייף היה לשמוע את כולם, במיוחד את מקל, מרגיעים את כולם אחרי הניצחון. "כמו שצריך לא ליפול לאכזבות אחרי הפסדים, צריך לדעת לרדת לקרקע אחרי ניצחונות". וזה לא נשמע בכלל כמו דקלום קלישאות. נשמע כאילו זה בא מהלב.

5. ואכן ירידה לקרקע תהיה הכרחית. מהכרות מועטה ולפי המשחקים של אתמול נראה שרוסיה באמת מהחלשות בבית, אולי שנייה רק לבוסניה. פולין נראים טובים, ופינלנד אפילו יותר. קבוצה גבוהה, אתלטית, עם שני כשרונות גדולים (קופונן פשוט מדהים, גם ווילסון). ובמיוחד קבוצה שלא נכנעת ונשארת במשחק כל הזמן. לדעתי, בדיוק סוג הנבחרות שלישראל קשה מולן. כמו אנגליה מהאליפות הקודמת, רק עם יותר כשרון. מזל שבא המשחק אתמול נגד צרפת כדי לפתוח את העיניים למי שעוד קצת זלזל בהם. אני הרבה פחות אופטימי לפני היום מאשר הייתי לפני רוסיה.
אז בחייאת, גם אם מפסידים היום לפינלנד, יש עוד אליפות ארוכה – בלי נפילה לדיפרסיה.

6. מעבר למשחק הנהדר של רבים מהשחקנים, תפס את עיני רגע אחד במיוחד – זה היה 6 דקות לסיום הרבע השלישי כשאנחנו מתוסכלים מכך שההגנה מצוינת אבל ההפרש עדיין 11, 44:33 לרוסים בשל התקפה תקועה. ואז, משום מקום, בא ג'אמפ כמו אוויר לנשימה של…אלישי כדיר.
באותו רגע חייכתי ונזכרתי בכל הפעמים שראינו את כדיר זורק ג'אמפים בעונה החולפת ומקבל נזיפה – "זה לא הצד החזק שלך, תתרכז בדברים אתה יודע לעשות".
ואחר כך באים בטענות לליאור אליהו שהוא לא זורק שלשות או באופן כללי לשחקן הישראלי שהוא לא משתפר. ואיך ישתפר אם לא יוכל "לטעות" על רטוב ולבצע במשחק את הדברים בהם הוא חלש?
כל הכבוד לכדיר שעבד על המשחק שלו, והנה גם אנחנו זכינו להינות מהפירות.

7. אם בשכר לימוד עסקינן, לפני האליפות דובר רבות על המרענן הרישמי של הנבחרת, שון דוסון. ובצדק.
דוסון לא מצא את עצמו אתמול, ושוב ראינו את החולשה הידועה שלו בהגנה כשפעמיים בדקות קריטיות מוניה טייל לידו לקרש סל. אבל דוסון עוד יתרום לנבחרת שלנו, וגם אם לא באליפות הזאת, לא נורא – הוא צריך להמשיך לקבל דקות ולהשתפשף. כי כמו במקרה כדיר, שלא יצפו מצעירים ישראלים להוביל את הנבחרת אם לא יתנו להם הזדמנויות לטעות לפני כן.

8. היה אדיר לראות אתמול את רוח הנבחרת על המגרש. ההתלהבות, השאגות, הביחד.
ואיזה מוזר – לא שמעתי אחרי אתמול אף דיווח על זה שאליהו או כספי הגיעו למשחקים במחלקת עסקים או קיבלו חומוס מיוחד מאבו אדהם. אני תוהה מתי יתחילו להגיע ה-ורד כהנות והגלדסטונים עם העדויות והפרסומים הבלעדיים על זה. אה, זה לא מגיע אחרי ניצחונות? מוזר.

9. שיחה מראש הממשלה. אחרי ניצחון ראשון באליפות. באמת??
ושיהיה בהצלחה גם בצרפת וגם בקרדיף. אבל למה, למה באותה שעה?

 

מקל

 

 

 

 

 

 

 

 

And The Oscar Goes To…
היום נבחרת! וגם ליגת הכדורסל מתחילה