בשבוע שעבר חזרתי מטיול באיטליה. שיאו היה המשחק בסאן סירו בין מילאן לנאפולי. בשבילי זוהי פעם ראשונה שביקרתי בהיכל המפואר הזה ומשחק כל כך מרתק, עם שני מחנות אוהדים חמים ומטורפים כאלו – לא יכולתי לבקש יותר.
אמנם קקה נפצע מספר ימים לפני המשחק ולכן הוחמצה החוויה של משחק החזרה של הגיבור המקומי. גם אל -שעראווי ומונטוליבו היו ברשימת הפציעות – אבל אפילו חוסר המזל הזה של מילאן (ושלי) לא העיב על החוויה האדירה.
רק דבר אחד קצת הרס – הדבר הזה הוא מריו באלוטלי.
זה ניכר מהשנייה הראשונה. כבר בעלייה לחימום רואים את כל השחקנים עולים בריצה לדשא, ורק באלוטלי מתהלך בהליכת הטווס שלו לכיוון המגרש. כולם מתחממים בריצות ומתיחות ורק הגביר משתעשע עם הכדור.
אז אם נניח שאני ממילא בא משוחד לשפוט אותו, ותנועות גוף הן רק פרשנות שלי, כשמתחיל המשחק הדברים ברורים לחלוטין. כבר בדקות הראשונות מגיעות שתי החמצות גדולות של החלוץ, ובהמשך שער מהיר של נאפולי, וההצגה של באלוטלי מתחילה. מילאן ממשיכה לשחק טוב והכדורים לא נכנסים. בכל הזמן הזה באלוטלי בועט מכל מצב ומכל מרחק, ונראה שהוא לא ממש סופר את חבריו להתקפה. תוך כדי באלוטלי לא שוכח ליפול על הדשא בכל רגע ששחקן יריב עובר על ידו. הרבה מהנפילות מתאפיינות כמובן גם בהתפתלות על הדשא, כזו שנפתרת עם נס רפואי כעבור מספר שניות כשמהשחק מחודש. אני בטוח שהרבה פעמים אכן מבוצעת עליו עבירה, ובטח אני, ממרומי היציע לא יכול לקבוע – אבל תדירות הנפילות של השחקן, שגודלו וכוחו רומזים על יכולת דיי טובה להישאר על הרגליים, היא פשוט אבסורדית.

בתחילת המחצית השנייה נאפולי מכפילה את היתרון, באלוטלי סוחט פנדל, ומחמיץ אותו. מכאן תצוגת הנפל רק מתעצמת. גם כשמגיעים אליו שני שחקנים, הוא ממשיך לנסות להשתעשע במקום לשחרר מהר לשחקן הפנוי. עוד נפילות, עוד צעקות על השופט, דחיפות עם שחקני נאפולי, והגרוע מכל קורה בדקה ה-92. באלוטלי מבקיע שער מדהים בבעיטה לחיבורים.
אחרי השער באלוטלי לא רץ להביא את הכדור לעיגול האמצע. הוא לא מרים את חבריו לקבוצה עם אמונה שניתן גם להשוות. הוא פונה באדישות וחוזר בריצה קלה לחלק המגרש של מילאן. מילאן מפסידה 2:1. בסטטיסטיקה נרשם שבאלוטלי הבקיע גם הפעם. אה, וכמובן שהוא לא שוכח לרוץ אל כיוון השופט עם השריקה, כשרק אנשי קבוצתו שתופסים אותו בכח, מונעים ממנו לעשות משהו גרוע יותר. והוא גם מקבל אדום.
אז אמנם גם לבאלוטלי יש סיבות מקלות – סביר להניח שהוא בועט כל כך הרבה כי זוהי בעיקר ההוראות שהוא מקבל מהמאמן, וגם לו מגיעה הביקורת. לדעתי ההתבססות הבלתי מאוזנת על באלוטלי בהתקפה פוגעת במילאן, ששחקניה תמיד מחפשים איפה הוא נמצא, ובכך מפספסים הזדמנויות ושחקנים פנויים אחרים.
ברור ששחקני ההתקפה האחרים נהנים פעמים רבות מתשומת הלב הגדולה שמקבל החלוץ הענק. עם זאת, אני בספק כמה שמחת משחק יש לפולי ומטרי, חבריו של באלוטלי להתקפה, ביודעם שכמה חופשיים שלא יהיו, על אסיסט ממנו הם יכולים רק לחלום, ומסירה תתקבל רק כשבאמת אין ברירה.
ואתם יודעים מה הכי מרגיז? שבכל הנוגע ליכולות טכניות באלוטלי הוא קלאסה. שתי דרגות לפחות מעל כל האחרים במגרש. רואים את זה בכל נגיעה שלו בכדור – אם זה בבעיטה המצוינת בשתי רגליים, עצירת הכדור והחזקתו. אבל טכניקה זה לא הכל בספורט. מה שיש בין האוזניים, והאופי חשובים לא פחות.
אני לא יכול שלא לתהות, איך קבוצות כל כך גדולות רואות רק את הצד הטכני של השחקן ולא נותנות מספיק משקל לעובדה שספורט בכלל, וכדורגל בפרט, הוא גם, ואולי בעיקר, משחק של אנשים. ואם יש לך בקבוצה שחקן שמתנהג כמו פרימדונה, חושב שהוא מעל כולם, שחקן שכל הזמן מתעסק בכל מה שמסביב, רב עם כולם ונראה שמה שמעניין אותו זה בעיקר הוא עצמו – טוב עד כמה שיהיה מבחינה טכנית, הוא נזק לקבוצה.
ובאלוטלי לדעתי הוא הורס קבוצות. כשהולך לו, והוא מבקיע את השערים אז הכל טוב, אין ריבים ואין הצגות (טוב, יש אבל פחות). אבל ברגע שדברים לא מסתדרים לו, זהו – שוברים את הכלים ולא משחקים. התחזויות, ריב עם כל מה שזז, היריב השופט, אפילו שחקני קבוצתו.
אני עוקב אחרי מילאן מאז היותי ילד. לא יכול לקרוא לעצמי אוהד שלהם אבל בין האיטלקיות הם בהחלט החביבים עלי. לכן, כואב לי במיוחד, שקבוצות כל כך גדולות, מסכימות לבטל את עצמן ואת הקבוצתיות שלהן על פני כוכב, גדול עד כמה שיהיה. התחושה היא שיש אהדה גדולה לבאלוטלי ביציעי הסאן סירו, אבל בשבילי, כששחקן כזה הופך לגיבור בקבוצה שאני אוהב, זה כבר לא אותו דבר.
אבל מעבר לרומנטיקה – אני חושב ששחקן בעל אופי כזה, שפוגע במרקם הקבוצתי, לא יכול להיות כוכב של קבוצת פאר, כי לטווח הארוך הוא עושה יותר נזק מתועלת. אני כבר מחכה ליום שבמילאן יבינו את זה. גם בליברפול…
25 Comments
אני חושב שההשוואה לא הוגנת כלפי סוארז. כאוהד ליברפול גם אני חש סלידה מההתנהגות שלו ולא אצטער אם ימכרו אותו(בסכומים גבוהים מאוד ולא בליגה האנגלית) אבל…
סוארז הוא שחקן שעושה הכל למען הניצחון של הקבוצה שלו(ולעיתים יותר מדי), ע"ע רבע גמר המונדיאל. בלוטאלי עושה הכל למען מריו.
בבחירה בין שניהם סוארז בכל יום נתון ובגדול.
אני מסכים, מדובר בשתי דוגמאות שונות (לכן רק הוספתי משפט בסיום) – אבל לדעתי גם סוארז, על אופיו הכל כך בעייתי לא יכול להיות כוכב של מועדון שרואה עצמו מועדון פאר.
אני חושב שהוא יכול. בשונה מבלוטאלי – אני חושב שהוא מחפש מי שיאלף אותו.
להבדיל, גם זידאן הוריד נגיחה. ועוד בגמר המונדיאל! אתה לא היית אומר שהוא לא יכול להיות כוכב של מועדונים גדולים
אריק קאנטונה.
לקאנטונה אמנם היה פתיל קצר, אבל הוא היה מחויב לחלוטין לקבוצה ולכדורגל.
כנ"ל סוארס
לא כאוהד ליברפול, אני מחזק.
השוואה לא הוגנת.
סוארז הוא דייגו קוסטה משופר (זה שכולם מהללים הבוקר, כן?). הוא יעשה הכל בשביל הקבוצה שלו. גם יהרוס לה – נכון. אבל בעיקרון, על הדשא הוא חושב קבוצה קבוצה קבוצה.
בלוטלי הוא משהו אחר לגמרי. לא הייתי מביא אותו לקבוצה שלי גם במחיר של בקבוק קגלביץ' תות (שבטח היה מוריד לפני/אחרי המשחק)
את סוארז הייתי לוקח לכל קבוצה בכל יום, אפילו אם הוא סיפר לי שהוא קרוע מרעב אחרי שלא אכל מסוף האימון מאתמול
"אם יש לך בקבוצה שחקן שמתנהג כמו פרימדונה, חושב שהוא מעל כולם, שחקן שכל הזמן מתעסק בכל מה שמסביב, רב עם כולם ונראה שמה שמעניין אותו זה בעיקר הוא עצמו "
זה נשמע בדיוק כמו רונאלדו, אבל מישהו יכול לדמיין את ריאל בלעדיו? אז נכון שבלוטלי פחות מוכשר,אבל עדיין, לא קל להפסיד שחקן כזה. תראה מה קרה לסיטי אחרי שנפטרו ממנו.
הגזמת …אתה יכול להשוות את רונלדו לבאלוטלי?
אני לא מחסידיו הגדולים של האיש, אבל רונלדו תמיד כל כך רוצה, כל כך אמביציוני, אחרי שער בפיגור הוא הראשון שירוץ להוציא את הכדור מהרשת ויקח למרכז המגרש – על המגרש הוא הכי רציני שיש.
אני מסכים שרונלדו מתעסק הרבה גם במה שמחוץ למגרש, גם בקהאם היה כזה, אבל זה לא בא על חשבון היכולת והכריזמה במגרש.
אני לא חושב שההשוואה נכונה.
רונאלדו בועט לשער 8.6 פעמים בממוצע למשחק.
באלוטלי בועט לשער 7.5 פעמים בממוצע למשחק.
שניהם בפער עצום מהבאים בתור בדירוג הסטטיסטי הנ"ל ואני חושב שלאנוכיות הזאת התכוון המגיב. שני השחקנים דומים מאוד במובן הזה.
כן, אבל רונאלדו מבקיע טיפה יותר.
רונאלדו שיפר את המשחק הקבוצתי שלו העונה וגם הבעיטות שלו לשער כמעט תמיד מוצדקות – הוא פשוט עד כדי כך טוב.
אבל המבחן האמיתי הוא בנתונים של החלוצים ושאר שחקני ההתקפה שמשחקים ליד הסופרסטאר. בריאל בנזמה והיגואין כבשו כמויות יפות ואיסקו פורח אפילו שהוא באגף שמאל. במילאן, מעבר למה שהוזכר בפוסט יש לנו גם את הצניחה המטורפת אצל אל-שעראווי (אגב, שם נהדר לחלוץ) מאז שבלוטלי הגיע.
תגדיו מה שתגידו על רונאלדו, על המגרש הוא מקצוען.
והוא בכלל לא פרובוקטור.
רונאלדו הוא העתק של באלוטלי בכל מה שקשור למשחק שלו כשלא הולך לקבוצה , הוא תמיד ייפול , יחפש את הפאול כדי לסדר לעצמו עוד מצב בעיטה טוב .
הוא לא ייחפש כיצד לפרוץ הגנה במשחק מתוחכם , עם דאבל פס יפה , הוא יבעט מחוץ לרחבה מזווית בלתי אפשרית ויתעלם מכל חבריו להתקפה , והוא ימסור כאשר באמת אין ברירה .
הוא גם ישתעשע עם הכדור ללא תכלית באגף שלו כשהשחקן שמולו פשוט עומד ומחכה לו למסור אחורה כשיסיים את ההשתעשעות 'הגאונית' שלו עם הכדור .
הדרבי אתמול היה המשחק הכי מייצג לתופעת רונאלדו , כשהוא משחק מול קבוצת שיודעת לעשות הגנה ולא מאפשרת מתפרצות , רונאלדו הופך להיות משהו בסגנון אשלי יאנג . ההבדל שהוא בכל זאת יכול לכבוש ממצב נייח , מהגבהה עם הניתור המדהים שלו , אבל מעבר לזה ? נאדה !
בעצם אתם יודעים מה , המשחק הכי מייצג שלו היה מול אלצ'ה , מול קבוצה שעלתה ליגה אבל שיחקה נכון , הוא היה נוכח נפקד כל המשחק . כבש שער מבעיטה חופשית גרועה שעברה בין שחקני החומה ופנדל מאוחר . והכותרות ? רונאלדו נתן נצחון , רונאלדו הציל , רונאלדו היחידי שהופיע למשחק .
הבנאדם והתקשורת סביבו היא מכונת תעמולה סטטיסטית , אנשים שלא איכפת להם ממשחק הכדורגל , אלא רק מהתוצאה . ובסוף הם מתנהגים בהפתעה מוחלטת למה האנשים שמשחקים ומאמנים כדורגל מצביעים למסי והוא זוכה כל פעם מחדש . לא כי פיפ"א או ויפ"א משוחדים , אלא רק כי העיתונות משוחדת לסטטיסטיקה (כמה שעריםתארים) ולא למשחק הכדורגל עצמו . (דריבל , מסירות , יצירת מצבים לעצמך ולחבריך לקבוצה)
ההבדל הוא בגישה. רונאלדו חושב על עצמו, זה נכון, אבל בהתאם הוא מנסה לשפר את עצמו עד אינסוף. בתחילת הקריירה הוא היה דריבליסט לא יעיל ועכשיו הוא..אה..לא. באלוטלי הוא אחד לאחד אותו שחקן שנזרק מאינטר בבושת פנים, רק שעכשיו הוא בסביבה יותר תומכת.
בתור אוהד מילאן, אפתח ואגיד שלא רציתי את באלוטלי כי אני חושב שקבוצה שהוא הכוכב שלה תמיד תהיה בינונית לכל היותר.
משזה נאמר, יש לו, לפחות במשחק שאתה היית בו, נסיבות מקלות. ריבוי הפציעות וחוסר הכישרון במילאן הנוכחית גורם לכך שפרט אליו, רק פולי מסוגל לעשות משהו מועיל בהתקפה, וגם אותו אלגרי הוציא. שחקנים במילאן נכשלים בפעולות בסיסיות כמו כדור רוחב, עצירת כדור, ובוודאי סיומת מול השער. לא יודע אם ראית את ההחמצה של רוביניו מול סמפדוריה, אבל זה לחם חוקנו. ואני בטוח שזה מתסכל את מריו. הוא ירד במשכורת ועזב מועדון גדול ושאפתני בשביל להגיע למועדון ששואף בעיקר לשרוד היום ופסגת שאיפותיו היא להעפיל לליגת האלופות.
havi
דבר ראשון אני שמח לראות שיש עוד אוהדי מילאן באתר הזה.
דבר שני, אני מסכים איתך שהשחקנים החשובים של מילאן בהתקפה פצועים, אבל אני לא בטוח שזה ישתנה כשהם יחזרו. אני מנסה לתרץ לעצמי את זה כשאני אומר שלמילאן שני מערכים: עם באלוטלי ובלי באלוטלי.
עם באלוטלי: 4-4-2, כמו בסיטי. מאטרי בחוד ובאלוטלי תמיד יכול למסור לו.
בלי באלוטלי: 4-3-3: אל-שערוואי ביחד עם ניאנגרוביניו בצדדים ובאמצע..כנראה מאטרי. אולי גם באלוטלי יכול להשתלב, אבל בתחילת העונה ראינו שבאלוטלי לא אוהב 4-3-3 וכשהוא לא אוהב…
אבל למען האמת, אני מתקשה לראות את המשחק שבו גיבור החצי-השני-של -העונה-שעברה לא פותח בהרכב.
נזכרתי מי יהיה המחליף של מאטרי – פאציני שבעונה שעברה הגיע ל-15 שערים בליגה אחרי פתיחת עונה גרועה מאוד (חוץ מהשלושער במשחק השני של העונה הוא לא הבקיע כמעט בכל החצי הראשון של העונה)
בלוטלי לא עוצר את ההתקדמות של אל -שעראווי במילאן
?
הבעיה הכי גדולה היא שבאלוטלי הוא בדיוק השחקן שיכול להביא יש מאין. גם קאקא כביכול אמור להיות, אבל הוא לא נמצא בכושר משחק שנים והוא כבר נפצע לחודש במשחק הראשון שלו.
אם יהיה לנו (אוהדי מילאן מזל) באלוטלי ישתנה קצת.
אם יהיה לנו מזל גדול, קאקא יהיה הלב של הקבוצה ולא נצטרך את באלוטלי.
בגלל שמילאן לא עלתה שלב, כולם שוכחים שהמשחק הכי גדול של מילאן שנה שעברה היה ללא באלוטלי. הגומלין לא משנה.
שחקנים שיכולים להביא יש מאין הם שחקנים של קבוצות קטנות.
ובמה הוא שונה מאיברהמוביץ'? כי זה עבד למילאן מצויין…
גם שבצ'נקו לא היה המבשל מספר אחת, מילאן יודעת להתנהל עם הכוכבים הגדולים האלה, זה אלגרי שקצת רך…
זרקו פה שמות בתגובות כמו רונאלדו, זידאן, שבצ'נקו… ואני בכלל מה שקפץ לי לראש זה ערן לוי…
לא מובן איך מזכירים את באלוטלי ביחד עם אגדות כדורגל כאלו… אפשר להתווכח על שחצנות ופוזה אבל מה לחלוץ המושמץ הזה (בצדק) ולרונאלדו וזיזו ברמת הכדורגל? אם כבר אז באמת ערן לוי מסתדר יותר… מעבר לבעיטה מעולה מה כבר ראינו מבאלוטלי שהוא קיבל מעמד של כוכב? אולי יש לו יכולות אבל העצלנות והאנוכיות שלו על המגרש מונעות ממנו להראות אותן. ביחסי ציבור הוא לא רע בכלל, כי רק בגלל הדמות שלו הוא בכותרות בטח שלא בגלל תרומתו למשחק…
אני חושב שבאלוטלי הוא הדוגמא הכי קיצונית שיש לשחקן שהיכולות הפיזיות והטכניות שלו מעולות (כמעט מושלמות) והיכולת המנטלית שואפת לאפס. הזכירו פה עוד כמה דוגמאות לשחקנים מהסוג הזה אבל באלוטלי פשוט בליגה אחרת מהבחינה הזאת.
במקום המאמן שלו הייתי מצמיד לו פסיכולוג (אולי פסיכיאטר?) ומעביר לפחות 50% מהאימונים שלו לספת הפסיכולוג. הבנאדם יכול להיות החלוץ הכי טוב בעולם אם מישהו יצליח לסדר לו את הברגים הרופפים שם למעלה.