עונת המלפפונים 52: יום חגם

פעמיים שלוש בשנה יש לתקשורת בארץ הזדמנות להרצין, להניע ראשה מצד לצד, לצקצק ולדבר רק על דבר אחד - האלימות בספורט. יום חגם של הרסקינים, המליניאקים וכמה עשרות העבריינים שבמגרשים שלנו. איזה מזל שלא צריך לדבר על כדורסל חס וחלילה - את מי זה בכלל מעניין?

דרבי

 

" ואי אפשר שלא לדבר על האלימות/התקרית/האוהדים/השלטים/הקריאות….". אוי כמה שאוהבים אצלנו את הדברים ש"אי אפשר שלא לדבר עליהם".

מספר פעמים בשנה יש לתקשורת בארץ את ההזדמנות לכנס ישיבות חירום, לצבוע את העיתונים בעמודי צבע כפולים באדום עם המילים "אלימות" ו"אל תגנבו לנו את המשחק", אריה מליניאק יכול לשבת בפאנל מיוחד ומירי נבו יכולה לצקצק באולפן חדשות הספורט בפנים רציניות יחד עם הנפגע התורן. כי אין משהו שבתקשורת שלנו יותר אוהבים מלסקר אלימות, לנתח כל שלט וכל קריאה של אוהד מטומטם. הרי מה מביא יותר רייטינג מכותרות שצועקות חמאס?
ועל כן, במחזוריות של כמה חודשים, אחרי דרבי, מפגש של הפועל תל אביב עם בית"ר ירושלים או עוד מפגשים נקודתיים ונפיצים חוזרים עברייני הספורט לככב בכותרות ולזכות ל-48 שעות התהילה שלהם.

כבר שנים אנחנו מכירים את תופעת האוהדים שפורצים למגרש ערומים או עם דגלי (פלסטין לדוגמא) ואת ההנחיה שלא לצלם את המקרה ברגע שהוא קורה. חוסר חשיפה מעקר את המוטיבציה לבצע מעשים כאלו.
אם בתקשורת היו באמת רוצים להלחם בתופעות הקריאות/השלטים ושאר מיני היצירתיות של האוהדים היו פשוט מזכירים את זה כלאחר יד, אם בכלל. בטח שלא הופכים את התופעות לדבר העיקרי במשחק. כי אין תרופה כנגד הילד המציק של הכיתה כמו פשוט להתעלם ממנו. חוסר תשומת לב זה העונש החמור ביותר למי שזה כל מה שהוא חפץ בו.

אבל התקשורת בארץ זקוקה לאלימות הזאת כמו שהאלימות זקוקה לתקשורת.

כאחד שנכח במשחק בדרבי ביום שני חשוב להבהיר נקודה שאולי היתה יכולה להתפספס קצת עבור מי שרק ניזון מהתקשורת: אני חושב שהיה משחק כדורסל טוב, צמוד ברוב חלקיו עם תצוגת תכלית של שחקן שהשתלט על המשחק. במקביל הייתה אווירה חמה ומצויינת, עידוד מדהים של שני הצדדים ותפאורה יפה.
נכון, היו את קריאות "השמעון מזרחי" ודומותייהן המגעיולת שמושמעות בכל משחק, כנראה בדרבי קצת יותר.
היה את עניין גל בק שנכנס לאג'נדה של אוהדי הפועל – "ניצול ציני של מקרה טראגי" או "הרתמות למלחמה נגד טיוח שלא במקרה מסתדרת עם האג'נדה האנטי שמעון מזרחית" – תחליטו בעצמכם באיזה צד אתם  – כך או כך, זה לא הפריע למשחק כדורסל ולאווירת העידוד.

והיתה את תקרית המחצית עם שמעון אמסלם. 10 אוהדים. אני חוזר שוב כדי שלא ישמע כאילו אני מגזים – עשרה. אולי. שהקשו על שמעון אמסלם לדבר. שדחפו תמונות של גל בק למצלמה.
"זו פעם ראשונה שאני מתבייש באוהדים של הפועל תל אביב" כן?, פעם ראשונה? אז לא התביישת כשכבר לפני שנים הראו תמונות של קריאות האוהדים כלפי רגב פנאן כולל תנועות התלייה? ולא התביישת מאוהדים שמסמנים צלב קרס כלפי אוהדים אחרים? אז אדון אמסלם, אולי אתה צריך לבדוק מה הדברים שגורמים לך להתבייש. כי הדבר היחיד שהיה שונה הפעם מפעמים אחרות זה שפגעו לך באגו, לא נתנו לך כבוד. הכל אישי. שום דבר מעבר לזה.
אם שמעון אמסלם רוצה לעזור להנהלת הפועל בהתמודדות מול העשבים השוטים אני הראשון שיברך על כך אבל בשביל זה לא צריך להופיע מול כל מצלמה ולדבר על "התקרית". בסך הכל מדובר בעשרה אנשים שכולם יודעים מי הם. מפה ועד לצייר את כל הדרבי כזירת מלחמה המרחק רחוק. רחוק ממש.

ושלא יקפצו עכשיו החכמים ויגידו בציניות "כן, כרגיל, התקשורת אשמה בכל, המצב בארץ מעולם לא היה טוב יותר". ברור שיש אלימות, שאין סובלנות, שאנחנו ממש לא משהו בקבלת האחר. אבל כל זה לא חדש, לא מייחד את הספורט, ובטח שלא יפתר עם פאנלים של מליניאקים וניב רסקינים ביציע העיתונות. אם כבר, להיפך. זה רק יחמיר.
אף אחד לא "גונב לנו את הספורט" ולא "נחצה כאן קו אדום". אולי פשוט כדאי להתחיל להתרכז ולהתמקד קצת יותר באירועי הספורט עצמם, וקצת פחות בדברים השליליים והיחסית שוליים שמסביבם.

אבל עזבו אתכם, הרי אלימות מביאה אחלה רייטינג.

5

 

* הכותב אינו אוהד הפועל. או מכבי. או גולדן סטייט.

 

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

תמכו בדה באזר

*

גרנטלנד נסגר
מי ינצח את אוג'ייה..? (רמז- אף אחד)

22 Comments

רועי 16 בדצמבר 2015

אני בכלל חושב שהחדשות המרעישות באותו ערב היו זה שאלי סהר הצליח לתת מחמאה לטבק, הגוי, רחמנא ליצלן.

יורם 16 בדצמבר 2015

אני חושב שלתקשורת יש אשמה גדולה ברמת האלימות שיש בספורט הישראלי, אבל היא לא בגלל הסיבות שאתה מונה.

התקשורת מעודדת שיח אלים מזה שנים: זה מתבטא גם באוירת צעקנות – מי שצורח יותר חזק מצליח לקחת באלימות את רשות הדיבור, וגם בנוסח הדברים. כאשר עיתונאי צורח ש"יהודים זה טינופות", שהגרמנים (היום) הם נאצים, שכל הצרפתים חלאות וכו' – וכל יושבי האולפן מתמוגגים מנחת – איזה מסר זה משדר? שאריה מליניאק לא צריל לשבת בפאנל וניב רסקין לא צריך להנחות אותו. הם צריכים להיות הנאשמים.

ועם זה צריך לזכור את העיקר: רצח אוהד במשולש מכבי תל אביב – הפועל תל אביב – ביתר ירושלים הוא רק שאלה של זמן, ולדעתי גם זמן קצר. האירוע בשבת בשוק הפשפשים היה יכול בקלות להגרם במוות, ממש כמו הפטיש בראש לפני כמה חודשים, או "האמבוש" שלשום בלילה. זה שלא ידווחו על קריאות מגונות ביציע לא יפתור את הבעיה הזו.

עמית זילברבוש 16 בדצמבר 2015

מסכים איתך לגמרי לגבי הנקודה הראשונה, וכתבתי על זה כבר הרבה פעמים – אני גם חושב שהשיח האלים בתקשורת תורם לאלימות בחברה.

לגבי הנקודה השנייה – גם עם זה אני מסכים, רק שאני לא חושב שזה קשור לספורט. מדובר בעבריינים, שהדת המאחדת אותם היא הקבוצה שלהם. אבל הם עבריינים. אם מישהו, מהאנשים שקובע עם קבוצה אחרת מקום להפגש וללכת מכות, יפגע, זה לא ידאיג אותי יותר מדי.
הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא שעוברי אורח יפגעו במקרה גם כן.

אדם 16 בדצמבר 2015

אכן רצח הוא עניין של זמן ואין שום דרך לדעת מי מהשלוש האלו יהיה אחראי לרצח הזה.

ברק 16 בדצמבר 2015

אותי מטריד שאת מה שאמרת כולנו מבינים וכולנו מסכימים. אלו עבריינים, ואם לא היו מאוחדים סביב הקבוצה, היו מאוחדים סביב משהו אחר. הבעיה היא שהרשויות יחליטו שהרקע הוא הכדורגל. ולכן יאשימו את כולנו, יכתימו את כולנו ויקטלגו את כולנו. והס מלהזכיר את כמויות הסוסים והשוטרים שנפגוש מחוץ לאצטדיונים.

יורם 16 בדצמבר 2015

זו בדיוק הבעיה: אני נמנע ללכת למשחקים מסויימים פשוט מתוך פחד. פעם חשבתי שמי שמתנהג כאדם נורמטיבי לא ייפגע. היום אני כבר לא מאמין בזה.

חבר שלי, שהוא אוהד ביתר, מכיר את האוהד שהותקף בשוק הפשפשים. מדובר בבחור נורמטיבי לחלוטין – לא אחד שתאם "קרב" עם "האוייב". מאז האירוע הוא מקבל טלפונים ואיומים מאוהדי ביתר מסויימים, שכועסים על כך שהוא התלונן במשטרה ולא הזעיק את "כוחותינו".

ינון 16 בדצמבר 2015

הספורט בארץ נגוע מכל כיוון בעסקנים ואוהדים מטומטמים. לצערי, הם הצליחו להרחיק אותי לחלוטין מהספורט בארץ (והייתי חובב כדורסל ישראלי מושבע). חלק גדול מהאשמה נופל גם על התקשורת, על הרמה הירודה שלה ועל ההתעסקות שלה בצד המטונף של הספורט הישראלי (כמובן, זה מביא רייטינג).
אני לא מסכים שמדובר על קומץ אוהדים. יש את זה גם בכדורגל וגם בכדורסל, בכל קבוצה ועם כמות אוהדים שעושה מספיק רעש בשביל ליצור את האפקט שהם מכוונים אליו. אני חושב שבעייתי לקרוא לאוהדים של הפועל תל אביב ששרים שירי שואה קומץ. יש להם ייצוג נרחב מידי בקהל בשביל זה.

עכשיו נשאר רק ספורט אמריקאי לראות ולהנות ממנו. אוהדים נורמלים שלא לוקחים את הספורט קשה מדי.

הגיע הזמן שגם בארץ יתחילו להתייחס לספורט כמו שהוא – רק ספורט. כל התמודדות ספורט בארץ היא מינימום מלחמת עולם שעתיד היקום תלוי בה.
קשה לי לתאר את הגועל שאני מרגיש כשאני רואה ספורט ישראלי.

שיהיה בהצלחה.

אדם 16 בדצמבר 2015

בתור מי שהתרחק לחלוטין מהספורט בארץ איך אתה יודע שהם לא קומץ ושיש להם ייצוג נרחב מידי?
גם במשחק הזה כניסו לשיר ש.ש.ל. במהלך המשחק היה בוז. את השירים לרגב פנאן שרו בודדים, בטח לא כל הקהל. קריאות שמעון מזרחי הן דיון נפרד לחלוטין.

ינון 17 בדצמבר 2015

ההתרחקות המוחלטת היתה רק משנה שעברה ולכן אני עדיין יודע מה קורה במשחקים בארץ. אני מודה שאין לי מושג מה היה בדרבי השבוע חוץ מהמעט ששמעתי עליו ( וזה לא הרבה כי אני גם לא נכנס לאתרי ספורט ישראלים). אל תתמם ותגיד שזה בודדים. בדרבים של תל אביב הקהל של הפועל פשוט מביש. לצערי יש קריאות מגעילות גם מאוהדים של קבוצות אחרות בליגה. אני פשוט סבלתי כשראיתי משחקים.
ושאלה נוספת: למה אתה מחריג את הקריאות נגד שמעון מזרחי? זה בסדר לדעתך? מוצדק באיזו צורה?
הספורט הישראלי איבד אותי, כנראה לעולם לא אחזור לראות אותו.

אדם 17 בדצמבר 2015

קריאת ה״תתאבד״ ספציפית אכן חריגה ולדעתי במצב הנוכחי לגיטימית ואף נדרשת. הסיבה היא שיש קללה אחת שאסורה במגרשי הספורט בארץ והיא הקללה הזו. לכן, הקריאה הזו כבר מזמן יצאה מתחום ההגדרה של מגעיל או לא מגעיל והפכה, בשבילי, לסוג של מלחמה בהשתקה. לא יתכן המצב שיש רק קללה אחת (למעט קריאות שואה) שהיא אסורה, זו השתקה וזה סגנון מאפיונרי ודוחה. אני אפסיק לשיר אותה כשאחד משניים יקרה – או שיחליטו להלחם בכל הקללות שיש במגרשים ואז אני איתם עד הסוף או שיבטלו את האיסור המפגר הזה ואז אני אמשיך לשיר אותו עוד קצת בשביל כל הזמן שהוא היה אסור ולאחר מכן אפסיק.
הקריאות לרגב לא נשמעו מיציע 2 או 4, קרי, הרוב המוחלט של האוהדים. במחצית כשהם התחממו וקראו אליו קריאות מגעילות זה היה בוודאות בודדים, ראיתי אותם.

רועי 17 בדצמבר 2015

מקסים.

רפאל 16 בדצמבר 2015

מזדהה מאוד עם דבריך, ינון.
אני חושב שזו גישה נפוצה אצל עשרות אלפי אנשים נורמטיביים שהיו רוצים לבוא וליהנות מספורט
ומרגישים במקום שחטפו לנו אותו ומכריחים אותך למעשה לבחור בין תמיכה במוסד אלים, צעקני ופשוט לא ספורטיבי
לבין התנתקות מוחלטת.
עם האלטרנטיבות שיש ( בכדורסל NBA ובכדורגל ליגות אירופיות בכירות ), הספורט הישראלי חייב לעשות יותר בשביל
להחזיר את האמון ולא לוותר עלינו הקהל השפוי.

כן, בהצלחה באמת

גיא 16 בדצמבר 2015

למשפט האחרון שלך אני רוצה להקדיש תשומת לב – אלימות מביאה אחלה רייטינג

אמש בשעה מאוחרת בערוץ בתשלום שודר מגזין נישה ששומר לרוב על רמה גבוהה.
המגזין שידר כתבה עם\על שחקן זר בליגה הישראלית, במהלכה התבטא השחקן באופן הומופובי ודוחה. לאחר סוף הכתבה התנער המגיש מההתבטאות ההמופובית. נשאלת השאלה – למה בכלל לשדר את זה? האם שיקולי רייטינג זולים של חדשות בפריימטיים צריכים להנחות גם את מי שרייטינג לא מעניין אותו?
המדובר, כמובן, על 'חמישיות' אתמול בלילה, אייטם על דריל מונרו. המנחה היה עדו גור שלזכותו ייאמר התבטא החריפות באותה תכנית גם נגד הקריאות לרגב פנאן. בדיון שנערך בזמן אמת בקהילת הקודש הטוויטער נשאלה השאלה "למה לא להוריד את זה בעריכה?" וגור ענה "לדעתי צריך להראות שיש דעות כאלה חשוכות רק כדי להציף אותן ולמגרן". אני לא השתכנעתי. האם התעלמות אינה טקטיקה מוצלחת יותר?

יוסי 16 בדצמבר 2015

אני לא מסכים איתך, זה לא היה דרבי רגיל לטעמי.
אוהדי הפועל פשוט ניצלו את הבמה למפגן שנאה נגד מכבי בכלל ונגד שימון בפרט. לא זכור לי כבר הרבה מאוד זמן דבר כזה.
השלט הענק ההוא במחצית, כל השלטים הקטנים… הכול בכתב שחור על גבי לבן, שום דבר בעד הפועל.
ממתי אוהדים (אוהדים!) אמורים לשיר ולקלל נגד הקבוצה היריבה, ולא לעודד את קבוצתם?! האם זה המובן מאליו?!
ובתור חובב NBA אני שואל אותך, אתה זוכר פעם אחת שקבוצה במשחק בית הניפה שלט נגד הקבוצה היריבה? ואני לא מדבר על שחקן זה או אחר, אלא על קבוצה.

עמית זילברבוש 17 בדצמבר 2015

אוקיי – אוהדי הפועל שונאים את מכבי ואת שמעון מזרחי. אין פה שום חדש. כל דרבי יש איזה גימיק חדש – שלטים, שיר חדש. הפעם היה את עניין הדריסה וגל בק. כל מה שאני בא להגיד שלא היה פה משהו חדש או משהו יוצא מגדר הרגיל בדרבים, שמצדיק את ההתעסקות הרצופה והבלעדית בפן הזה של המשחק יותר מאשר במשחק עצמו.
עם כל סלידתי לחלק ממה שקורא אצל אוהדי הפעול דבר אחד ממש, אבל ממש אי אפשר להגיד עלייהם -שהם לא מעודדים את הקבוצה. למעשה מהרבה אולמות שאני הולך לראות בהם משחקים אין עוד אולם כמו "אינשטיין" בו העידוד לקבוצה לא פסק מהתחלה ועד סוף.
ולגבי ההשוואה ל-NBA – אין מה לעשות, ספורט באירופה וספורט בארהב אלו שני עולמות שונים. שם זה יותר אירוע לכל המשפחה. כמו פסטיגל. לטוב ולרע. ללכת למשחק אמצע עונה (לא פליאוף ב-NBA) יכול להיות שעמום קולוסאלי. את האמת – לא הייתי רוצה שאופי העידוד בארץ ידמה לזה במשחקי עונה ב-NBA. מ-צ'-ע-מ-ם.

MOBY 16 בדצמבר 2015

איך אתה בכלל מעז?
לא מאמין לך.
הכל שטויות!
איך אפשר לא לאהוד את גולדן סטייט? האמת גם אני….

עופר כהן 16 בדצמבר 2015

אני אכנס לעובי הקורה ואשאל: אולי יש סיבה שהם עובדים ככה?
בעולם כל כך קפיטליסטי וציני שהכסף מדבר בו, הדרך היחידה של עיתונאי להתפרנס זה לייצר עניין שמביא יותר כסף מפרסומות וככה להתקדם.
זה שיש מלא אנשים שקוראים את זה זו הבעיה, וזה דווקא נורא אנושי.
עמית, אני אראה לך שגם אתה "חולה" בזה: נניח ואתה נפגש עם חבר ושואל אותו איך עבר עליו השבוע. התשובה השגרתית והפחות מעניינת תהיה "בסדר, הכל טוב". לעומת זאת, אם הוא יענה לך ב-"הכל גרוע, השכן שלי עשה קריוקי מזרחית עד 1:00 בלילה, מפה לשם…" זה הרבה יותר יגרה אותך להקשיב לו ואפילו יעלה את העניין של כלל השיח בינכם.
עכשיו נניח והתקשורת תפסיק להתעסק בחרטא ותתחיל לפרסם כתבות יותר אינפורמטיביות ולא מסיתות, אוטומטית פחות אנשים יכנסו לקרוא וככה גם התוכן האיכותי ישאר נקי מקוראים.
תקשורת ספורט איכותית היא בגדר נישה, ויש לה פורומים מצומצמים כמו פה. הלוואי
והיה מקרה כמו דה באזר עם עדכונים חיים וכתבות דיווח נורמטיביות, היה חוסך לי כניסה לכל האתרים המפגרים כמו וואן ו-וואלה ספורט עם טוכמן הנחש הזה…..

Oded 17 בדצמבר 2015

דוגמא לא טובה, אם השכן יגיד לדוגמא ״מעולה, הייתי אתמול המסעדה מצויינת – ממליץ לך לנסות״, לא תתעניין?

S&M 16 בדצמבר 2015

מסכים לחלוטין

ארז 17 בדצמבר 2015

כל מילה.

אורן 17 בדצמבר 2015

מצויין ומדויק

ק. 17 בדצמבר 2015

בתחילת הפוסט חשדתי בך שאתה אוהד גולדן סטייט אבל הוידוי בסיום הפריך את ההשערה.
כמובן שצודק לחלוטין

Comments closed