עונת המלפפונים 21: מלרק'ה

אבי מלך. לפעמים טוב להזכר שיש כאן גם אנשי ספורט מצויינים.

מלר3)

בימים אלה, בהם נראה שמצב תקשורת הספורט שלנו הוא רע רק קצת פחות ממצב הספורט עצמו, ניתן למצוא את הביקורת תחת כל עץ נבול. למצוא טורי ביקורת, נקודות רעות וטעויות של שדרנים זה באמת לא כל כך קשה, אבל יש לי חדשות: יש פה גם דברים טובים. נחמד להיזכר שיש אצלנו גם אנשי תקשורת ספורט שכיף להעביר איתם שידור או תכנית. אבי מלר הוא אחד מהם.

איש הכדורגל שזכור עוד מתקופת השידורים של הכדורגל האנגלי בערוץ 5, בזמנים שזה בערך כל מה שהיה ניתן למצוא שם, הוא משב רוח מרענן בנוף הטלוויזיה שלנו. מלר, יליד חיפה, שחגג 60 השנה נמצא בסביבה בערך מאז ומתמיד. הוא התחיל בערוץ הספורט כבר ב-1992, וכן כתב טורים בעיתונים שונים, ביניהם ידיעות, מעריב וגלובס. מלר חי עשר שנים באנגליה, וידוע באהבתו המיוחדת לקבוצת ווטפורד.

אמנם מלר לא ידוע במיוחד בניתוחים טקטיים והסברים על מערכים במהלך המשחק. אבל מצד שני, שנים אין ספור של ניסיון וידע מטורף בכדורגל אירופאי בכלל ואנגלי בפרט הופכים אותו לקלף טריוויה מהלך. בנוסף, מלר ידוע באנקדוטות המעניינות וההיסטוריות שהוא מביא לשידור ובכך מעשיר וצובע את המשחק בצבעים ייחודיים.

השבוע למשל, פרסם מלר טור מאלף על אנדרה וילאס בואס, מנג'ר טוטנהאם, והאופן בו מהפך מחשבתי שעבר הביאו לזינוק של הספרס. מעבר לאופן השוטף והמבדח בו נכתב הטור, כיאה לסגנונו הייחודי של מלר, ניתן למצוא בו גם זווית מרתקת על אותה דמות מעניינת בנוף הכדורגל. פשוט רמה גבוהה.

כמובן, אי אפשר להתייחס למלר בלי להזכיר את סימן ההיכר של האיש – משחקי המילים. רבות כבר נאמר על גיורגי "זה – מטרד – זה", "אוליבר קאן והכדור שם", "…הבטחנו יונה וקיבלנו משחק בו יונה", "מסי – בה", "מכדרר כמו סופר נאני ובועט כמו מיכל דליות" ועוד אין ספור משחקי מילים על שמותיהם של שחקני, מאמני ושופטי הכדורגל. משחקי מילים שלעיתים משאירים את חבריו לפאנל של מלר נבוכים קלות, אך בדרך כלל משועשעים רבות.

אבל מעל הכל, מה שמייחד את מלר, הוא התשוקה לספורט, התשוקה לכדורגל. לא חסרים אנשי ספורט מדורו של מלר, שנמצאים כאן כבר שנים, וכיום נותנים את ההרגשה כאילו הם עושים לנו טובה. כאילו העובדה שהמקצוע שלהם – לטייל בעולם, או לשבת באולפן, ולשדר משחקי כדורגל הוא לא ג'וב חלומותיו של כל אחד מאיתנו. שדרנים ופרשנים שאם הם משדרים משחק ברמה נמוכה יחסית רחמנא ליצלן, נשמע את הקיטורים והשעמום ניכר בקולם, כאילו הכדורגל לא עמד בציפיות שלהם. במקרים כאלה, ברוב השידור הם עסוקים בהערות טרחניות הרבה יותר מלהעביר לנו שידור נעים ומרגש.

אבל לא אבי מלר. בכל פעם שאני שומע אותו, את קולו המתלהב, את החיוניות שבפניו, את בדיחות הקרש שהפכו לסימן ההיכר שלו, אני נהיה שמח. ואז אני נזכר שלמצוא נקודות רעות תמיד אפשר, אבל כדאי מאד גם לדעת לעצור, להעריך ולפרגן על הדברים הטובים שיש לנו, בספורט, ובחיים.

ועל כל זה, אני גאה, לראשונה בעונת המלפפונים, להעניק למר אבי מלר, 0 מלפפונים!

0

ועוד הערה קטנה שלא קשורה, אבל קשורה

ראיתי אתמול יציע העיתונות ואפילו דיי נהניתי. פיני גרשון פרשן כדורסל מצוין כשהוא לא יורד על אנשים. בוני גינצבורג גם כן שינוי מרענן, גם ברמת הדיון ובעיקר בצורת ההתבטאות. וגם אלי אוחנה, הצעקן, לא הפריע יותר מדי וסך הכל אמר דברי טעם.
אז מסתבר שאפשר בלי הסיסמאות הנבובות של קופמן, הברבריות של ברקוביץ והבירבוריזם של שלמה שרף והפרימואים למיניהם.

אפשר לבקש יותר כאלה?

ו…ציטוט לסופ"ש

"אם זה מעניין מישהו, מכבי חיפה ספגה עכשיו. 1:0 לשחטאר…ווטאבר…"
נשבע לכם ששמעתי את זה – לא, לא מאשתי המפוהקת מהמשחק. מהשדר ה"לאומי" שלנו, נו, ההוא שמשדר בערך כל שידור ספורט בטלוויזיה שלנו, ההוא ששייך בדיוק לסוג האנשים שהפוכים מאבי מלר.

אתם מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג שם אני משתדל לעדכן בציטוטים, בדיחות, עידכונים או כל דבר אחר ברומו של עולם הקשור לספורט והתקשורת הסובבת אותו.

נחמד שם במקום הראשון-אחרי הנצחון על קריסטל פאלאס
הניצחון בסנדרלנד. טבעה ההפכפך של הפסיכולוגיה

44 Comments

ג'וני 4 באוקטובר 2013

הספורט בישראל ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר תקשורת הספורט
אין בארץ בכלל תקשורת ספורט אלא קרב חתולים בן כתבלבי ופרשני כדורגל העילגים לאנשי הכדורסל.

ניצן פלד 4 באוקטובר 2013

ג'וני, בוא ננסה להפריד.
מצד אחד יש את ערוץ הספורט, שבחודשים האחרונים השלים את הפיכתו למפלצת שהיא שילוב של וואן מהרבה בחינות (גם האופי הבהמתי של התכניות, גם העמסה על משאית של כל פרצוף מוכר בתחום, מבוני ועד פיני, דרך אייל ואיינשטיין, גם רכישת זכויות גדולה, כולל לא מעט דברים ששודרו בערוץ וואן).
לצידו קיימות כל מני אושיות-פרינט שעושות לדף מה שקופמן עושה למסך.
ביחד, ערוץ הספורט (קופמן, ברקו, פיני, שלמה, פרימו ועוד), לצד תכניות הרדיו של 103 ושל וואן (בהן השמות האלה חוזרים על עצמם), לצד הפרשנות של נוימן בערוץ הראשון והעיתונים הגדולים – הם שנותנים את הטון, שמושכים את תשומת הלב, שמחרבנים עלינו ושצובעים את כל הסיפור בצבעים מזעזעים, מכפירים, דוחים.

מצד שני…

טל וולק וחבריו בגלובס ספורט, אוריאל דסקל וחבריו בכלכליסט, אלון עידן וחבריו בהארץ, הירש וסורקה בנענע10 וחמי אוזן ועובדיו בוואלה ספורט, לצד כמה יחיד סגולה גם בערוץ הספורט (גם על המסך וגם באתר) וגם בפרינט היומי (קופר בידיעות, כמה חבר'ה בישראל היום ועוד), ותרבות בלוגים שוקקת ואיכותית (כמו כאן, ובעוד כמה מקומות) – ביחד מרכיבים כמות גדולה מאוד של תקשורת ספורט איכותית באמת. מעמיקה באמת. עיתונאית באמת. חשובה באמת. מרתקת באמת. מגוונת באמת. תרבותית באמת. מהנה באמת. כל השמות האלה שהזכרתי כאן מייצרים בכל יום די והותר תכנים איכותיים ומגוונים, שאפילו אני לא מספיק לצרוך את כולם.

ככה שלומר שאין בארץ בכלל תקשורת ספורט ורק קרב חתולים, זה פשוט לא נכון.

אבל אני מבין לגמרי מאיפה אתה בא. הכתבים שמסקרים את הקבוצות עבור רוב כלי התקשורת הגדוליםן (העיתונים והאתרים) לרוב לא באמת מבינים את משמעות המקצוע שלהם, וכמעט אף פעם לא עומדים מול דרישה מהבוסים שלהם לייצר עבודה עיתונאית בעלת ערך. כשאתה לוקח את כל אלה, "כתבי החצר", הכתבים האגרסיביים והכתבים הלא-מבינים, ומצרף אותם לרעש שעושים הטאלנטים הכבדים של ערוץ הספורט, הרדיו, העיתונים והערוץ הראשון – אתה מקבל קרנבל שלם של גועל, שעושה מספיק רעש כדי כמעט להעלים את כל העבודה המעולה ומרתקת שעושה הרשימה הארוכה של האנשים המצויינים שהזכרתי קודם.

לפחות פה, במקום כמו דהבאזר, בואו ננסה לתת לאנשים המצויינים האלה את הקרדיט, שייראו שאנחנו רואים אותם, קוראים אותם, ובעדם. מהם תבוא הישועה.

זו תקופה איומה לתקשורת הספורט בארץ, בגלל כל הדברים האלה שאתה ואני יודעים שקורים.

דווקא עכשיו חשוב שנתמקד באלה שראויים לתשומת הלב שלנו. שניכנס לאתרים שלהם, נכתוב להם תגובות, נשתף אותם בפייסבוק. יש מספיק פעילות איכותית בתקשורת הספורט בארץ כדי להציף אותה, בתקווה שהיא תטביע את קרנבל הזבל שחוגג פה. ועל הדרך תעזור לשפר את הספורט שלנו (כי בהרבה מקרים החבר'ה האלה כותבים על הדברים החשובים באמת, ועושים עבודה עיתונאית באמת. חשוב שאנחנו נעזור להם להישמע).

זו מלחמה, אבל יש לנו עם מה לצאת אליה.

רז מסינג 4 באוקטובר 2013

מסכים מאד

אהד 4 באוקטובר 2013

עם כל הכבוד ניצן, כמו שכתבת בעצמך – אותם "יחידי סגולה" הם ממש לא אלו שנותנים את הטון. למעשה, על רובם בכלל לא שמעתי. תקשורת הספורט בארץ זה שרף העילג, ברקו הבריון ואופירה ה… הרבה יותר מאשר וולק ודסקל. אותם אתה רואה בטלוויזיה והם אלו שכותבים באתרים ובעיתונים הפופולריים. אגב, לא זכורה לי איזו כתבת תחקיר מרתקת שנעשתה גם מצד אותם יחידי סגולה – לא על תופעת ההימורים, הקבוצות הכושלות ובעליהן המפוקפקים ועוד. אני חושב שדווקא הפופולריות של דהבאזר מעידה על המיאוס של חלק מאוהדי הכדורגל מהביזיון שנקרא תקשורת הספורט הישראלית.

שרון לוינסון 4 באוקטובר 2013

דווקא דסקל ווולק עושים כתבות כאלה {מה שעולה לי לראש עכשיו זה הכתבה שעשה דסקל על אלי טביב}

אהד 4 באוקטובר 2013

עזוב אותך מחיפה-ת"א-ביתר. בשביל זה יש לי את אופירע. אני מדבר איתך על שאר הקבוצות (יש יותר מארבע קבוצות בארץ..).

שרון לוינסון 4 באוקטובר 2013

רמה"ש ממה שאני זוכר גם עליה הייתה כתבה.
קופר עשה כתבה על גזירת הקופונים של מאמנים על מכירות שחקנים

אהד 5 באוקטובר 2013

לא מכיר ולא שמעתי, כך שקשה לי להאמין שמדובר בכתבות תחקיר חשובות מדי.. בכל מקרה, זה קצת כמו להגיד שיש לנו הישגים בתחום הספורט האולימפי רק בגלל ענפי הגודו והשיט. הצלחה מסוימת במקצועות השוליים לא הופכת את ישראל למעצמה אולימפית בדיוק כמו שמספר כתבים טובים (נניח, לא מכיר אותם כאמור) שאינם במיינסטרים או בכלי התקשורת המרכזיים שעוסקים בספורט, אין משמעותם שלישראל יש תקשורת ספורט חיה ובועטת.

ניצן פלד 5 באוקטובר 2013

אהד,
אם נבודד – אז דסקל ו-וולק (או לאו דווקא הם אישית, אבל המדורים שלהם) סיפקו בשנים האחרונות שורה ארוכה של כתבות מאוד חשובות, כולל כתבות תחקיר וגם טורי דעה אגרסיביים ונוקבים – על הנושאים הכי חשובים בספורט הישראלי.

אתה מוזמן לגגל.

וזה שאתה מבטל אותם בהינף יד ואומר "אם לא שמעתי כנראה זה לא היה מספיק חשוב", אז אתה במו ידיך תורם למציאות העלובה של תקשורת הספורט הישראלית, כי אפשר להבין מדבריך שאתה לא צורך דסקל-וולק, וכן צורך אופירה-קופמן. ואם זה מה שאתה עושה, אין לך על מה להתלונן.

אהד 5 באוקטובר 2013

ניצן, אם אני צריך לברוח מאופירה את ברקו ולחפש את דסקל וולק, אז אנחנו בבעיה. אין לי כוונה לזלזל בנ"ל (למרות שלדוגמא אני חושב שזו תעודת עניות לתקשורת על כך שמדברים על משחקים מכורים בליגות נמוכות כסוד גלוי, ועדיין לא נעשה תחקיר רציני בעניין). הנקודה שלי הייתה שאי אפשר להתעלם מכך שתקשורת הספורט שלנו מורכב מאנשים עילגים ואלימים. כמה כתבים טובים שלא נמצאים במיינסטרים אינם יכולים לשנות את העובדה הזו. בדיוק כמו הדוג' שנתתי בעניין הספורט האולימפי – כמה הצלחות נקודתיות אינן מעידות על הכלל.

לגבי המלחמה על תקשורת הספורט, שלדעתך אנחנו צריכים להשתתף בה – אני מצטער אבל אני חי בישראל ויש לי יותר מדי מלחמות על הראש.. אני כבר נאבק ביס והוט, צ'רלטון, תנובה (עדיין מחרים אותה מאז התחקיר בכלבוטק) ועוד.. אז תסלח לי אם אין לי אנרגיות למאבק על תקשורת הספורט. עניין של סדר עדיפויות.

ניצן פלד 5 באוקטובר 2013

אהד,
ברור שאנחנו בבעיה – על זה אנחנו מדברים ובגלל זה כל הדיון בכלל.
אנחנו בבעיה – וחלק מהפיתרון שלה הוא שאתה תפסיק להאזין לזבל של תכנית הרדיו בערב, תפסיק לראות את התכניות הגרועות האלה עם הצעקות, ותתחיל לקרוא יותא בגלובס ספורט, כלכליסט ספורט, וואלה ספורט, ובבלוגים ומקומות אחרים שראויים.
זה חלק מהפיתרון.
אני לא מבקש או מצפה ממך "להלחם" – רק לברור טוב יותר את מה אתה צורך.
אתה מבין שמצד אחד אתה מתלונן שהמאסה הקריטית של תקשורת הספורט בארץ היא רפש, ומצד שני לא מוכן להניף אצבע כדי להקליק במחשב על אתרים אחרים מאלה שאתה רגיל אליהם? כדי להיכנס לאתרים ששווים את הקליק שלך, כדי להיכנס לאתרים שמכבדים את הקליק שלך, ואותך כקורא?
אתה מבין שמה שאתה אומר וכותב כאן הופך אותך לחלק מהבעיה שאנחנו מדברים עליה?

ותרשה לי – התרוץ של "יש לי מספיק קרבות לנהל" הוא תירוץ רע מאוד וצבוע ועצלני.
כי מצד אחד, אם תקשורת הספורט לא נמצאת גבוה בסדרי העדיפויות שלך, מה אתה בכלל מתלונן?
בנוסף, אם אתה מתלונן אבל לא מוכן אפילו להקליק אחרת במחשב כדי לעשות משהו עם זה, מאיפה הזכות להתלונן?

אתה מבין מה אני אומר?

ותסלח לי – אבל הרשימה המאוד מאוד ארוכה שכבתי קודם (רוצה לפרט? יאללה:
טל וולק, שרון בורנשטיין, אבי זורנזון, אייל גרוסברד, אוריאל דסקל, אסף רותם, רון גורדון, אוהד וודלינגר, אודי הירש, ערן סורוקה, חמי אוזן, דוד רוזנטל, נמרוד עופרן, אסף רביץ, אורן יוסיפוביץ', ענבל מנור, מיכאל יוכין, עידן ויניצקי, תומר יצחק, דניאל שחק, גבריאל היידו, אלון עידן, אמיר ענבר, אלעד זאבי, בועז קורפל, דניאל שחק, עוזי דן, אורי קופר, עמית לוינטל, רונן דורפן, בני תבורי, אריאל גרייזס, טל בן יהודה, יואב בורוביץ', גיל שלי, הפרוסנרים, הקרמרים (יש שניים), זאב אברהמי, יובל קליין…

אוקיי, נראה לי שהנקודה ברורה – ובהדגשה גדולה: יסלח לי מי ששכחתיו. כי יש עוד כמה)…

האם הרשימה הזו של אנשים מצוינים, שמבינים ואוהבים ספורט וכותבים ברמה ומכבדים את הנושא עליו הם כותבים ואת הקוראים שלהם, האם אתה יכול להשוות אותם להצלחות נקודתיות שלנו בענפים אולימפיים?

ובכן, כן – בעיקר באספקט אחד: רובם לא מקבלים את החשיפה הראויה.

אבל אם את זה שהג'ודו והשייט לא מקבלים את החשיפה הראויה אתה יכול להאשים את התקשורת (העיתונים, האתרים והערוצים הגדולים בעיקר, כמובן), אז כאן אתה יודע את מי אתה יכול להאשים?

רק את עצמך.

כי שום דבר לא אמור למנוע ממך מלהיכנס לאתרים ולכתבות של האנשים האלה, להגיב שם ולשתף אותם.

ואם אתה עדיין בוחר להאזין לזבל של תכניות הרדיו, לצפות בתכניות הזבל בערוצים הגדולים ולקרוא את דיווחי הזבל של העיתונים הגדולים – אז אתה חלק מהבעיה.

ועוד נקודה קטנה לסיום:
וכשאתה מדבר על מה שקורה בקבוצות הכדורגל ומבקר את התקשורת שהיא לא חושפת את זה מספיק, כל מה שאני יכול להגיד לך זה: מדובר באנשים מסוכנים שאתה בחיים לא היית מעז אפילו לשאול שאלה בכיוון שלהם. אז אם כמה חבר'ה עוד מעזים לכתוב איזה טור נגדם ולפרסם איזה תחקיר קטן או חשיפה, תאמין לי שמדובר באנשים אמיצים מאוד.

אהד 5 באוקטובר 2013

שוב, המאבק שלי מתמצה בזה שאני עושה הכל כדי להתחמק מהגיגיהם של ברקו, אופירה, קופמן ושות'. לא הבנתי מדוע ה'תירוץ' שלי הוא צבוע, אבל לגבי העצלנות אני ממש לא מסכים (וזה לא שאני לא עצלן בשגרה). אני זוכר שפעם דיברתי עם אבא שלי על יוקר המחיה והוא הציע לי להחרים ביחד איתו את כל אותן חברות שמפקיעות מחירים. אז אחרי ש(תיאורטית) התנתקתי מיס והוט, הפסקתי לצרוך את מוצרי החלב של תנובה, טרה ושטראוס, לקנות ממתקים של אסם ועלית, לשתות פחיות קולה (להן אני מכור ושבתאילנד, משם חזרתי לא מזמן, עולות שקל וחצי), לקנות בגדים בקניונים, לשבת בבתי קפה או ללכת להצגות ולסרטים, נכנעתי. אבא שלי התייאש קצת אחרי, כשהסברתי לו שקרטון ביצים עולה 1/3 בערך אצל שכנינו הערבים. וזה כמובן בלי לנסות למחות נגד העוולות של רשויות המדינה. מה הנקודה שלי? שאם אתה רוצה לשמור על איכות חיים מסוימת (שלא לדבר על שפיות הדעת), אתה צריך לבחור את המאבקים שלך. אז אני מסתפק (בין השאר) בחרם מוחלט על תנובה, בחרם על הממתקים של עלית ובהחלטה שלא לרכוש את חבילת הערוצים של צ'רלטון (החלטה שמביאה אותי לדמעות לפני כל משחק גדול בליגה האנגלית). אני כן ממשיך לשתות קולה, קונה את החלב של טרה (למרות שהם זבלה לא פחות מתנובה) ועדיין קונה בגדים בקניונים ולא בשוק הכרמל. אהה וכן, אני עדיין לא נכנס במיוחד לאתרים שונים כדי לקרוא את וולק ודסקל ומגיב להם כדי לייצר להם נפח. בחרתי את המאבקים שלי (עד הקריז הבא), וכרגע, אין לי כח לעוד. גם לדה באזר הגעתי במקרה (ואני עדיין מברך על כך) ורק משום שבסופו של דבר יש קישור מאתר ספורט5 (שאני מת להחרים בגלל המדור הדוחה "חדר הלבשה/הפשטה", בינתיים ללא הצלחה). אז כמו שאני לא חושב שאתה עצלן (וצבוע?) רק בגלל שאתה קונה עלית ותנובה למרות שאתה יודע שהם מוכרים בחו"ל בחצי מחיר או בגלל שאתה ממשיך לכתוב (בצורה מעניינת) באכסניה כמו ספורט5, אנא אל תדביק לי כינויים.
אגב, אני רק חייב לציין שחלק גדול מהשמות שנקבת הם אמנם אנשים שאני נהנה מאוד לקרוא את הגיגיהם (תבורי בראש ובראשונה אבל גם אברהמי, טלבי ועוד), הם עדיין למיטב ידיעתי יותר בלוגרים ופחות עיתונאים.
ועוד משהו קטן לסיום – תפקיד העיתונות הוא לחשוף ולגלות פרטים ומידע ללא כחל וסרק. זו הסיבה העיקרית להגנה הרחבה שהיא זוכה לה בחוק ובכלל בדמו'. אני מבין שמסתובבים אנשים מסוכנים בספורט, אבל אם עיתונאי חושש לכתוב או לפרסם עליהם כתבת תחקיר, אזי הוא מועל בתפקידו בצורה הגסה ביותר. אז תודה רבה שעיתונאי מסוים כותב טור עמדה נגד X, אבל ביקורת גם אני יכול לנסח. עיתונאי צריך לחקור, לפשפש, לחשוף ולא להסתפק בבינוניות.

ג'וני 4 באוקטובר 2013

ניצן,
לתקשורת הספורט בישראל יש פוטנציאל גדול אבל היא לא עושה איתו כלום כי היא מתעקשת למנף ולשווק בכח את הכדורגל הזניח והכושל שיש פה על חשבונם של ענפי ספורט אחרים שיותר מעניינים ומצליחים ולכן תדמית תקשורת הספורט בישראל שלילית.
שאתה רואה תופעה מושחתת כמו יורם ארבל העיוור השחצן והמתלהם הזה שממשיך לשדר יותר מ40 שנה שידורים מרכזים כמו את הליגה בכדורסל ,מכבי ביורוליג והצ'מפיונס ליג אתה למעשה מבין שאין דור עתיד לתקשורת הספורט .

שרון לוינסון 4 באוקטובר 2013

ניצן שכחת את "נבדל" ומכביבול שעושים פרשנות בצורה נהדרת.
"נבדל" זה בדיוק מה שצריךה פרשנות שצריך בכדורגל ישראלי.

ניצן פלד 5 באוקטובר 2013

שרון, אפשר לכלול אותם בשורה "תרבות בלוגים שוקקת ואיכותית (כמו כאן, ובעוד כמה מקומות"… :)

שימי 5 באוקטובר 2013

לא יכולתי להגיב במקום שציינת את כל הטובים, אבל נמנעת מלציין את הטוב מכולכם – מנחם לס, והאתר שלן HOOPS.CO.IL.
אני יודע שאתם מחרימים אותו בדה באזר בגלל איזה ריב עם דורפן ובקרמן, אבל לא לציין את שם הכתב שהביא את ה-NBA לישראל, ועדיין בגיל 77 כותב בהתלהבות ואנרגיה כצעיר בן 25, והיחיד בישראל שכתב אמש על משחקי הבייסבול ונתן פריוויו נפלא על משחקי הפוטבול של מחר, פלוס כתבה על נייט ת'רמונד הגדול משנות ה-60, מראה לי על דבר פשוט: חרם.
או קנאה יוקדת בעתונאי הספורט מספר אחד כבר 50+ שנים בשפה העברית.

גל דגון 7 באוקטובר 2013

הבעיה שמהתגובות שלו פה הוא כותב כמו צעיר בן 14, לא 25, לכן אין לי כל כוונה להיכנס לבלוג שלו.

S&M 4 באוקטובר 2013

העם איתך
+1

עוד מתן אחד 5 באוקטובר 2013

אלון עידן וחבריו בהארץ וחמי אוזן ועובדיו בוואלה ספורט כבר מיזמן איבדו את הקסם ונגועים באינטרסים שקופים…

עם שאר הדברים אני מסכים יש עם מי לצאת למלחמה וולק ודסקל בולטים במיוחד.

ניצן פלד 4 באוקטובר 2013

ובדיוק עכשיו, תראה איך נפתח הטור האחרון של שלמה מן:

"קולו הדרמטי משהו של אבי מלר בערוץ הספורט היה הדבר היחיד שטרד את אחר הצהריים המנומנמים של השבת שעברה. בשעה 15:00 הוא החל לשדר את משחק החוץ של סלטיק מול קוטלת הקנים קילמרנוק. כיוון שבהרכב סלטיק לא שיחק הישראלי בירם כיאל, היחיד שהיה יכול לעורר עניין מפוהק במשחק הזה, לא נגזים אם נעריך שמלר נותר עם ששת צופיו. לזכותו ייאמר שהתייחס למשחק כמו היו אלו צ'לסי מול יונייטד."

יור פויינט אקזקטלי, הלא כן?

עמית זילברבוש 4 באוקטובר 2013

אכן כן.

ואם נוסיף בדיוק בהקשר הזה, קצת חבל (ותמוה מבחינתי), שמאז שזכויות הליגה האנגלית כבר לא בידי ערוץ 5, מלר משדר בעיקר משחקים איזוטריים עם "שישה צופים".

red sox 4 באוקטובר 2013

לא מדויק. הוא הכוב הבלתי מעורער של שידורי ליגת האלופות שהם כרטיס הביקור והנכס החשוב ביותר של ערוץ 5.

ג'וני 4 באוקטובר 2013

אבי מלר מיותר בערץ הספורט
הוא לא באמת שדר ולא פרשן כדורגל
סתם חופר וחושב שהוא מצחיק
רק בכדורגל יש תופעה כמו מלר כי זה לא באמת ספורט אלא יותר בידור ברמה של שכונה וככה מוצג מלר בתקשורת כאיש רכילות.
בכל זאת האיש הוא פליט ריאליטי

אגב ,אם אין פה שחקני ומאמנים כדורגל אז זה לא הגיוני שפתאום יצמחו פה פרשני כדורגל איכותיים
רמת הענף היא בדר"כ רמת פרשנים שמסקרים אותה ולכן תקשורת הספורט שהיא בעיקר אוהדת כדורגל מתנהגת כמו בשכונה .

אם התקשורת הייתה נותנת יותר זמן מסך לפרשני הג'ודו שייט אתלטיקה שחייה התעמלות והרבה פחות לכדורגל אין ספק בFלל שתדמית תקשורת הספורט הייתה הרבה יותר חיובית ואף מקצועית.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 4 באוקטובר 2013

1+ בעניין מלר. אם להמשיך בקו שמלר נוקט הרי ש"המלר הוא עירום"

אהד 4 באוקטובר 2013

לדעתי, אם הייתה יותר חשיפה לענפי הספורט הללו, היינו פשוט שומעים יותר גם את העילגות והברברת של פרשניהם. שמעתי (לצערי) את שידורי הטניס והשחייה ובוא נגיד, לא ממש התרשמתי. אגב, גם פרשני הכדורסל לא במצב טוב יותר מהכדורגל..
עם כל הכבוד ולמרות מה שאנשים כמוך מנסים לטעון, הכדורגל הרבה יותר מורכב מג'ודו, שחייה והתעמלות, בטח בכל הנוגע לקושי לפרש את משחקי כדורגל. אם כבר, מה שאתה טוען רק מוכיח מדוע "מאמני כדורגל" כגון שרף, נמני ואוחנה כשלו – המשחק מורכב מדי עבורם, בטח זה המשוחק בליגות הגדולות של אירופה.

אחד 4 באוקטובר 2013

ג'וני,
היכולת שלך לסלף את המציאות מפתיעה אותי כל פעם מחדש.
אני בטוח שגם אתה לא מאמין בשטויות שאתה כותב.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 4 באוקטובר 2013

הכל טוב ויפה אבל מלר הוא שדר משחקים איום ונורא. הצרחות הבלתי נסבלות, ההתבטאויות המגושמות, השידור הלא קולח, הפספוסים… לא כל עיתונאי ספורט, יהיה טוב ככל שיהיה, הוא בהכרח שדר. בפאנלים הוא עוד איכשהו נסבל, אם כי פרט לעובדות, הוא לא מחדש דבר או מאיר עיניים, אבל בתור שדר-אלוהים ישמור. עוד פשלה של ערוץ הספורט שעדיין לא הצליח לגדל שדר כדורגל סביר בניגוד לצ'רלטון שגדלו את שדר הכדורגל הכי טוב בארץ, לירן שכנר.

קורא 4 באוקטובר 2013

הצרה עם מלר זה שהעבירו אותו מעמדת הפרשן לעמדת השדר הראשי. התפקיד הזה פשוט לא יושב עליו מספיק טוב.

להערכתי זה נובע מזה שהוא פשוט זול בהרבה מאינשטיין, וייץ וארבל, אבל מה לצופה ולכסף? הצופה רוצה שידור נעים ורציף עם פרשנויות נחמדות מדי פעם ולא מישהו שחופר. מלר גרוע רק מאדם אחר (שניחן בהמון ידע, שגולש פשוט לטרחנות) – נדב יעקובי.

אהד 4 באוקטובר 2013

לא מבין מה הבעיה של אנשים עם מלר. בהיעדר פרשן טוב אחד לרפואה בישראל, אני תמיד אעדיף עכברי כדורגל כגון מלר ויעקובי על פני "פרשן" שבמקרה הטוב יגיד לי את מה שאני יודע. ממילא רוב הזמן אני מבין לבד את המהלכים הטקטיים המרכזיים שבמשחקים (לעתים יותר מהמאמנים, ע"ע פלגריני ומה שהוא (לא) עשה במשחק של הסיטי מול באירן). בהיעדר אופציות אחרות, אני תמיד אשמח לשמוע את מלר ויעקובי..

אהד 4 באוקטובר 2013

דווקא את עומרי אפק אהבתי לשמוע, עד ש"חבר" הזכיר לי את המעורבות שלו בפרשת הנבחרת הצעירה.. עכשיו אני קצת בדילמה..

Yavor 4 באוקטובר 2013

מה היה שם?

אהד 4 באוקטובר 2013

שמונה מבחורינו הטובים הביאו מעריצה צעירה לחדרם במלון יום או יומיים לפני משחק ו"חגגו" עליה.. לפעמים ביחד, לפעמים בחוד.. הפרשה נסגרה בשקט יחסי רק בגלל שהורי הנערה רצו להשתיק את העניין, כדי לא להחריף עוד יותר את מצבה הנפשי הירוד. אפק היה אחד מאותם שמונה..

ג'וני 5 באוקטובר 2013

ערוץ הספורט מעסיק עבריינים
עמרי אפק
איציק זוהר
אייל ברקוביץ

ג'וני 4 באוקטובר 2013

חמישיות היא תכנית הספורט האהובה ביותר במדינה והיחידה שמזכירה עיתונות עניינית ומקצועית .
הגיע הזמן לדרוש גם משאר תקשורת הספורט לעצור לכמה רגעים, להביט טוב-טוב, לרשום כמה הערות ולהתחיל לצמצם פערים. לתקשורת ספורט שלנו עוד יקח זמן להגיע לרמה של חמישיות. עד אז, גם תכניות מצוינות אחרות יספיקו.

אהד 4 באוקטובר 2013

פיני גרשון, רון קופמן, שימי ריגר, צביקה שרף, גילי מוסינזון.. אין ספק, אפשר להרכיב צוות מנצח. אכן הופיעו שם גיל ברק, אביב לביא, עופר שלח ועוד חברה מביני עניין, אבל גם בכדורגל ניתן למצוא כמה יחידי סגולה שיכולים להחזיק תכנית שבועית (או דו שבועית כפי שהם נהגו להתבדח)..

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

מבקש ממך לצפות בשידורי "חגיגה אירופאית" ביום חמישי בצ'רלטון ולתת חוות דעת על סלבה ברזילאי, שכנר ואייל לחמן. תענוג לאוזניים.
בניגוד לערוץ הקיבוץ של ספורט 5, שם אנחנו מקבלים בעיקר צילומים של איציק זוהר, שם יש 100% כדורגל, פלוס שיחה קולחת של אנשים שברור לגמריי שמחבבים אחד את השני ומעריכים את הצופים בבית.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 5 באוקטובר 2013

צודק לחלוטין מיקו. וזאת בניגוד לחלטורה היבשה והעאלק אינטילגנטית הקרוויה ערוץ הקיבוץ שזה בכלל אחד האולפנים המביכים על המסך שלנו.

פראליה 5 באוקטובר 2013

מלר הוא דוגמא מצויינת למה היה פעם ערוץ הספורט לעומת מה נהיה ממנו היום. מלר שדר אהוב אבל עם השנים עושה הכל כדי שלא יקחו אותו ברצינות (ואני יודע שהוא בטח בסדר עם זה שלא יקחו אותו ברצינות אבל ממי שיושב שם מדיי וואן ראוי לבקש קצת יותר), הערוץ פשוט קפא על שמריו בשנים האחרונות, אפס חידושים וכמעט אפס עניין. כשאין לך זכויות שידור על כמעט כלום מלבד הצ'מפיונס, אפשר לצפות לעניין ולא לעשרות עובדים בינוניים ועייפים שפשוט מורחים זמן. כל מי שצופה בתכניות כדורגל בערוצים הזרים מבין את ההבדל העצום בין לעשות אולפן עבור הצופה ובין לעשות אולפן בשביל עובדיו.

ולגבי הרכב היציע עליו כתבת – בוני שמנסה בכח להראות אינטלגנט ומבין, פיני שהמגלומניה שלו פורצת מכל אמירה ואוחנה שלא אמר משהו מקורי מאז התיישב על כסא הקבע שלו, זה פשוט הרכב לא מעניין ולא מתאתגר – פשוט שיא הבינוניות – נסיון מאולץ לייצר תכנית בלי שום אמירה מקורית. אפשר לטעון הרבה ולעתים בצדק נגד מליניאק, שרף, אייל וקופמן אבל איתם העסק לפחות מעניין ומהם תקבל כיוון שלא צפית מראש.

ג'וני 5 באוקטובר 2013

הדבר הכי טוב שקרה לערוץ הספורט זה שהם צירפו את פיני גרשון שאין ספק בכלל שהוא פרשן הספורט הטוב והמעניין במדינה.
פיני בקלות יכול גם להנחות כל תכנית ספורט שיתנו לו

שימי 5 באוקטובר 2013

רק למקרה והחמצת:
לא יכולתי להגיב במקום שציינת את כל הטובים, אבל נמנעת מלציין את הטוב מכולכם – מנחם לס, והאתר שלן HOOPS.CO.IL.
אני יודע שאתם מחרימים אותו בדה באזר בגלל איזה ריב עם דורפן ובקרמן, אבל לא לציין את שם הכתב שהביא את ה-NBA לישראל, ועדיין בגיל 77 כותב בהתלהבות ואנרגיה כצעיר בן 25, והיחיד בישראל שכתב אמש על משחקי הבייסבול ונתן פריוויו נפלא על משחקי הפוטבול של מחר, פלוס כתבה על נייט ת'רמונד הגדול משנות ה-60, מראה לי על דבר פשוט: חרם.
או קנאה יוקדת בעתונאי הספורט מספר אחד כבר 50+ שנים בשפה העברית.

שימי 5 באוקטובר 2013

אפילו הכותרת שלך משתמשת במושג שד"ר מנחם לס המציא עבורנו…

משה 5 באוקטובר 2013

לא מסכים. מלר הפך לטרחן בלתי נלאה שאין לו כל תרומה ממשית לשידורי הספורט. אני מסכים שבניגוד לשאר אצלו עוד אפשרות לזהות את התשוקה אבל בשביל אדם שמתעסק בכדורגל כ"כ הרבה שנים התובנות שלו די בסיסיות וחסרות ערך. בעיני הוא גמר את הסוס בדיוק כמו כל שאר הפאנל של ליגת האלופות.

ABC 9 באוקטובר 2013

מלר אדם חביב והגון טוב יותר בכתיבה מאשר בדיבור. כשדרן משחקים הקול שלו גבוה צעקני ומעצבן. הוא לא זורם ולא נעים לשמיעה . כפרשן אולפן הוא טוב יותר עד שמגיע החלק הבלתי נמנע בו החברים בפאנל מתחילים להרים את הקול ולדבר בקול רם יחד .
אם היה פורמט בו הוא מדבר על כדורגל עם עוד אחד מקצועי , כך שמלר היה מביא את הידע שלו והשני את הזווית המקצועית, הדיון היה פורה יותר והיתרונות של מלר באים יותר לידי ביטוי

שיימס 10 באוקטובר 2013

מסכים לגמרי.

Comments closed