אלופי העולם בגארבג' טיים

הבדיחה על אלופי העולם במשחקי אימון רצה כבר שנים. אולי כדאי להפסיק לצחוק ולהתחיל לנסות להבין למה זה קורה?

garbage

זה פוסט שרציתי לכתוב כבר מזמן. בערך פעם בכמה חודשים עולה סיבה טובה לכתוב אותו. זה קרה אחרי הניצחונות הגדולים ביותר של ישראל, במשחקי אימון. זה קרה אחרי ה-3:3 הביתי מול פורטוגל. אחרי ה3:3 של מכבי נגד באזל. אחרי ההפסד של ישראל כדורסל לגרמניה באליפות אירופה האחרונה. וכמובן, גם היום. כבר שנים נשמעת הבדיחה הקבועה שאנחנו אלופי העולם במשחקי אימון. וזאת אחת הבעיות לדעתי, לוקחים את המשפט הזה כבדיחה ולא מנסים להבין – למה בעצם זה קורה?

כבר כל כך הרבה פעמים דובר ודוסקס נושא החוזק המנטלי, הראש והאופי בתחומי הספורט. היום כבר ברור – ספורטאי זה ממש לא רק מה שיש לך ברגליים ובידיים. זה בעיקר מה שיש לך בראש. לא פחות חשוב מאיך שאתה יודע לכדרר ולבעוט חשוב איך אתה יודע לתפקד ברגעי המתח והלחץ. וכאן לדעתי, הרבה יותר מאשר בפן הטכני והפיזי, הקבוצות הישראליות נופלות ממקבילותיהן בשאר העולם.

קחו את ה-3:3 מול פורטוגל במרץ האחרון. מתחילת המשחק, אחרי השער המוקדם בדקה השנייה, ישראל בעצם כבר הייתה במצב שאין מה להפסיד. אחרי הר הציפיות שנבנה, כבר אחרי שתי דקות הכל התמוטט. ואז, במצב שאין כבר מה להפסיד, פתאום ראינו את הדקות הטובות ביותר בקמפיין. אך אבוי, מהרגע שעלינו ל-3:1, פתאום הלחץ חזר אלינו. פתאום כבר יש מה להפסיד, ואז ראינו 20 דקות אחרונות פשוט מביכות, בהן הנבחרת לא הצליחה לחבר שני פסים. מנבחרת ששולטת במגרש ושוטפת אותו כשכבר אין שום לחץ, חזרנו להיות הנבחרת שלא נראית על המגרש – בשנייה ששוב היה על מה לשחק, נעלמנו. ונחנקנו.

מקרה דומה קרה במשחק של מכבי ת"א השנה נגד באזל. המשחק נפתח בציפיות גדולות שנמחקו כבר אחרי כחצי שעה השוויצרים הובילו 3:0 והסיפור היה גמור. ומשם, פתאום החל השינוי. פתאום, בגארבג' טיים מכבי התחילה לשחק בלי לחץ, ובתחילת המחצית השנייה התוצאה הייתה כבר 3:3. או אז, בשנייה ששוב, היה נראה שיש על מה לשחק, מכבי שוב נעלמה. בחצי השעה האחרונה, אחרי שכבשה שלשייה ב- 25 דקות מכבי לא הגיעה כמעט לאף הזדמנות נוספת.

אז ברור שיש הרבה הערות שאפשר להוסיף כאן. אחרי המאמץ האדיר של הנבחרת ומכבי הגיעה העייפות. שינויי מערך של היריב מנע את המשך הקאמבק. ועוד ועוד הסברים מתקבלים על הדעת. אבל לדעתי, אחרי כל כך הרבה פעמים שראינו מקרים דומים, חייבים להגיע למסקנה קצת יותר עמוקה מההסברים האלו.

יש הרבה שחקנים אתלטיים ממייקל ג'ורדן. יש לא ממעט שחקנים עם ג'אמפ יפה כמו שלו. אבל מייקל ג'ורדן הוא לא אלוהים בגלל היכולות הטכניות שלו. הוא אלוהים בגלל היכולות שלו לשלוט ברגעי ההכרעה של המשחק, לשלוט ברגעים שבהם רוב האחרים נעלמים ומתחבאים במקרה הגרוע או מתפקדים פחות טוב במקרה הטוב.

כנ"ל לגבי פדרר. כמה פעמים ראינו אותו נמצא במצב קשה ובפיגור ויוצא ממנו. הדברים האלו קורים לא רק בגלל האלגנטיות שיש בכל חבטה של פדרר. זה קורה (או ליתר דיוק קרה), בעיקר בגלל קור הרוח. האופי הזה ברגעים הכי מלחיצים של המשחק.

אמנם הפוסט הזה מכיל הכללות. ברור שהיו קבוצות ישראליות שהראו חוסן מנטלי. הפועל ירושלים של עדי גורדון למשל היה כזאת. מכבי תל אביב ונבחרת ישראל של מיקי. מכבי חיפה של ברקוביץ ועטר. אבל אם ניקח את הכלל, לפי דעתי אפשר למצוא תבנית דיי ברורה. במיוחד ברמת הנבחרת.

איך יתכן שאנחנו משיגים תוצאות הרבה הרבה (הרבה) יותר טובות בשלבים שהלחץ כבר לא עלינו, ולעומת זאת, בדרך כלל, כשיש עוד על מה להילחם, אנחנו עושים במכנסיים? כי אנחנו אלופי העולם במשחקים או רגעים חסרי חשיבות, וזה לא במקרה. לדעתי, הצד המנטלי בספורט שלנו לא מטופל בצורה מספיק טובה.

כדי להתחיל לתקן את זה, אני חושב שיש לפעול בשני מישורים. הראשון, להפסיק להתלהב מהישגים בגארבג' טיים. לא, ה-1:1 היום הוא לא אחד ההישגים המרשימים בתולדות הנבחרת. גם לא החזרה של מכבי מפיגור ל- 3:3. המישור השני הוא להתחיל להפנים שספורט הוא קודם כל בראש, ולעבוד עם השחקן הישראלי על חיזוק הצד המנטלי, לא פחות מחיזוק הבעיטה המסובבת. יש הרבה קבוצות שכבר עושות צעדים בכיוון, ומעסיקות פסיכולוג קבוע. אני חושב שצריך לשים על זה דגש נוסף.

אולי אז, כשנפנים שחוזק על המגרש מתחיל בחוזק בראש, נוכל לפעמים להתלהב מתוצאות טובות גם במשחקים על כל הקופה, ונפסיק להתרפק על ניצחונות מלפני 20 שנה, גם הם אגב, בגארבג' טיים.

אתם מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג שם אני משתדל לעדכן בציטוטים, בדיחות, עידכונים או כל דבר אחר ברומו של עולם הקשור לספורט והתקשורת הסובבת אותו.

הבלגים באים - דור בלוך
תשע לב אדום. על עידן מימון וענף הכדוריד

72 Comments

ג'וני 12 באוקטובר 2013

אנחנו אפילו כבר לא אלופי העולם במשחקים לא חשובים.

2 משחקים לסיום הקמפיין והנבחרת החובבנית של גוטמן ידעה שהיא כבר בחוץ. .
בחלק מהבתים האחרים נבחרות בדרג 3 ואפילו 4 יכולות עוד להעפיל להצלבה במשחק האחרון .
זה רק מראה כמה הבית של ישראל היה חלש ועלוב.

כמו שפורטוגל נראית לא בטוח שמגיע לה להעפיל למונדיאל אבל מצד שני גם בקמפיין בינוני מבלי לנצח את ישראל היא הבטיחה מזמן את כבר את המקום השני ובדר"כ היא גם מתעלה יותר בטורניר גדול מאשר במוקדמות אולי בגלל זלזול וחוסר מוטיבציה.

נבחרת חלשה כמו ישראל צריכה אך רק מאמן זר!
מאמנים ישראלים קיבלו מספיק הזדמניות ונכשלו אז למה שוב למנות מאמן ישראלי?
למה לא לקחת את המודל של מכבי ת"א בכדורגל? לטווח ארוך אפשר יהיה לראות יותר תוצאות .
אפילו יוון האלמונית זכתה באליפות אירופה עם מאמן גרמני .
גם רוסיה הגדולה לא מתביישת להעסיק בעיקר מאמנים זרים גם אם המאמן הזר הקודם לא השיג תוצאות.

ABC 12 באוקטובר 2013

ג'וני, מאמן זר הוא לא ערובה להצלחה.
נילסן היה בסדר. אבל פרננדז היה חלש, מנסל לא משהו. אולי גיולה מאנדי היה סיפור הצלחה, לא יודע (לבטח המאמן עם הרזומה המרשים ביותר שנחת פה).
לעומת זאת דוביד שוויצר, עמנואל שפר, ואפילו ש"ג נחשבים, לפחות בעיניי, כמצליחים יחסית. לא כ"כ בגלל שעלו מבתי מוקדמות חלשים, אלא כי העמידו נבחרת שהמדינה הזדהתה איתה ושבטורנירים שהעפילה אליהם או בשלבים המכריעים נתנה פייט טוב לנבחרות חזקות ממנה.
אני בעד לקחת את המאמן הטוב ביותר הזמין, ישראלי או זר. ישראלים לא פסולים וכך גם לא זרים.

ג'וני 12 באוקטובר 2013

הבעיה שאין מאמנים ישראלים טובים בשביל לאמן את הנבחרת אולי להוציא את רוני לוי או אפילו גרנט.

מאמן זר זה הפתרון היחיד ולטווח ארוך ולא לחכות לו בפינה אחרת 2 משחקים לא טובים.
פרננדס לא היה חלש
פשוט התקשורת שתתה את דמו ולא נתנה לו לעבוד כי היא שמרה על התחת של המאמן הישראלי.

שוויץ לא ניצחה את ישראל והפסידה אפילו ללוכסמבורג ובכל זאת עלתה למונדיאל בקמפיין של גרנט כי היה לה מאמן זר עם המון ניסיון וזה השתלם לנבחרת.

מתן גילור 12 באוקטובר 2013

אתה מערבב בין קמפיינים. זה היה אצל קשטן. גרנט, בקמפיין השני, לא הפסיד ולו משחק אחד ולא הגיע להצלבה רק בגלל הפרש שערים. לא שזה משנה משהו, אבל אם הנרי לא מבקיע מול אירלנד מ-20 מטרים, ישראל היתה מסיימת את הקמפיין הזה במקום הראשון בבית.

דורפן 12 באוקטובר 2013

מנסל היה מעולה, מאנדי היה פנטסטי. לשניהם עשו את המוות והעיפו אותם.

ABC 12 באוקטובר 2013

המשפט הזה "זה בעיקר מה שיש לך בראש." מאוד מפריע לי.
ככל שאתה מיומן יותר במה שאתה עושה, כך הפסיכולוגיה משחקת תפקיד פחות יותר. ככל שארגז הכלים של ספורטאי מכיל יותר כישורים ובאיכות גבוהה יותר, כך המצב המנטלי שלו יהיה פחות אקוטי. ככל שהוא מיומן יותר, הפעולות שהוא צריך לעשות תבואנה באופן טיבעי מבלי שהביטחון העצמי או הספקות בעצמו יפריעו לו.
ההיתלות הזו ב"מה שיש בראש" היא ההסבר הכי קל והכי פחות דורש עבודה מכל ההסברים האחרים. נכשלת? נו, זה בגלל שהתרגשת יותר מדי לא היית רציני לא התאמצת מספיק לא האמנת וכולי. הרבה יותר קל לתרץ "מנטליות", דבר לא מדיד וערטילאי, מאשר להסביר ולשפר איטיות, טכניקה, מיומנות, חוזק, עבודת צוות, טקטיקה.

אולי הגזמת בכוונה במשפט הזה כי במשפט הבא כבר כתבת "לא פחות חשוב מאיך שאתה יודע לכדרר ולבעוט חשוב איך אתה יודע לתפקד ברגעי המתח והלחץ". אבל לדעתי, זה עדיין לא היחס הנכון. המיומנויות הפיזיות והטכניות הן החשובות ביותר. המצב המנטלי של הספורטאי הוא נגזרת של הללו. נכון שלכל אדם יש את האישיות שלו שלא תלויה ביכולת הפיזית, אבל לדעתי זה הרבה פחות מהמשקל שנותנים לזה בניתוחים למינהם.

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

אני מבין את הנקודה שלך, ואולי באמת צריך להדגיש יותר שחייב להיות איזון, וכמו שאמרתי (וגם אתה) היכולות הטכניות חשובות מאד אבל…
אני בהחלט חושב שמה שיש לך בראש, הצד המנטלי, האופי – זו נקודה מאד קריטית בספורט, שלא בהכרח נחלשת ברגע שאתה מעלה את היכולות הטכניות שלך.
כמה שחקנים יש שאתה יודע שתרצה אותם על קו העונשין שנייה לסוף במינוס 2, למרות שאחוזי העונשין שלהם "ביום יום" נמוכים משל שחקנים אחרים בקבוצה?
לדעתי, מצב הלחץ במשחק משפיע על יכולות הביצוע של שחקנים. גם סטטוס המשחק מבחינת הלחץ שיש מסביבו על ידי התקשורת האוהדים וכו'.
לכן, אני בהחלט חושב שגם שחקנים ברמה טכנית מאד גבוהה, חסרי עבודה מנטלית, יתפקדו פחות טוב ברגעים האלו.

איציק 12 באוקטובר 2013

צריך לספר את זה לאספה פאוול, שיאן העולם (לשעבר) בתחרויות הכי לא חשובות, או לשאול את קארל לואיס שזכה בכול תואר גדול כשהיו, לכאורה, מתמודדים עם תוצאות טובות יותר. צרעך לספר את מה שאתה כותב לכול מתעמל שעולה לגמר עם התוצאה הגבוה ביותר ונופל מהמקבילים או מועד על המזרן.
החלק המנטאלי לא בא על חשבון יכולת ויסודות (לא משנה אם זה ספורת אישי או קבוצתי), אך יש לו חלק לא פחות חשוב. הלפרין וג'מצ'י קלעי עונשין לא פחות טובים משפר, קטש או גורדון. אין ספק שלא היתי רוצה את השנים הראשונים על הקו ברגעי ההכרעה אם היתה לי אפשרות לשים משהו מהשלישיה בסוף. זה לא יכולת טכנית זה רק בראש.

בני תבורי 12 באוקטובר 2013

לא לזה קוראים "השישית בטיבה"?

אסף THE KOP 12 באוקטובר 2013

יש לציין שמי שסבלה אתמול מקריסה מנטלית הייתה דווקא נבחרת פורטוגל. כך שההבט הפסיכולוגי הגורם לכישלונות הוא לא רק מאפיין ישראלי, ככל הנראה.

מהצד האופטימי – גם נבחרת ספרד, בכדורגל, הייתה עד לפני מס' שנים נבחרת שתמיד כשלה במאני-טיים. זה עבר להם כתוצאה מעבודה על העניין. שווה ללמוד מהם איך עושים את זה.

נ.ב.
העובדה שכותבים ב"דה באזר" על המשחק הזה אחרי שכבר שוחק, ולא הקדישו לו שמינית פוסט לפני, היא גם חלק מאותה תסמונת ה"גארבג'-טיים".

זיק 12 באוקטובר 2013

"מהצד האופטימי – גם נבחרת ספרד, בכדורגל, הייתה עד לפני מס' שנים נבחרת שתמיד כשלה במאני-טיים. זה עבר להם כתוצאה מעבודה על העניין. שווה ללמוד מהם איך עושים את זה."

אמממ… מתחילים לשחק כדורגל ממש טוב?
:-)

אסף THE KOP 12 באוקטובר 2013

זיק,

או שאתה צעיר או שאתה מתחיל לסבול מאמנזיה… :-)

עד לפני שנים לא רבות, נבחרת הכדורגל הספרדית, לדורותיה, נחשבה לאחת הלוזריות הגדולות בתולדות המשחק.

אסף THE KOP 12 באוקטובר 2013

בהחלט יש ללמוד מהספרדים איך הם עשו את המהפך.
הכדורגל הטוב יגיע אחרי זה.

איציק 12 באוקטובר 2013

אסף,
רק להזכיר, נבחרת ספר כרסה מנטאלית כאשר מבחינת יכולת לא נפלה (ואם כן, אז לא בהרבה) מהטופ העולמי. נבחרת ישראל ממש לא שם ביכולת. אני מסכים שכדאי ללמוד מהספרדים, אבל לא רק את החלק המנטאלי…

ירושלמי 12 באוקטובר 2013

לא מדוייק בעליל.
נבחרת ספרד עד לפני מספר שנים הייתה נבחרת טובה, אבל לא נמנתה עם השמות הגדולים שמועמדים לזכיה בכמעט כל טורניר (ברזיל, ארגנטינה, איטליה, גרמניה, ובעשור וחצי האחרונים גם צרפת).
לראיה, הם כבשו את המקום הראשון בדירוג פיפא רק משנת 2008. עד אז רוב הזמן הם היו באמצעסוף העשירייה הראשונה ובילו לא מעט פעמים גם בעשיריה השניה והשלישית.
נתון נוסף הם הזכיות של שחקנים ספרדיים בשחקן השנה של פיפא (מה נקרא היום בלון דאור).
משנת 91 ועד העידן הנוכחי לא היה שחקן ספרדי אחד שהגיע אפילו למקום השלישי בדירוג כדורגלן השני, פרט להבלחה אחת של ראול בתחילת שנות ה-2000.
רק בשנת 2008 החלה השושלת האמיתית של תור הזהב הספרדי כשטורס שוב זכה במקום השלישי ושנה לאחר מכן צ'אבי משחזר את ההישג.
מאז ועד היום כבר 5 שנים ברצף לפחות שחקן ספרדי אחד אם לא יותר מסיים באחד משלושת המקומות הראשונים כשחקן השנה של פיפא.

מה שאני בא להגיד בעצם, זה שלא מדובר במנטליות ספרדית שפתאום השתנתה וסידרה להם משהו בראש.
ההצלחה של המועדונים המקומיים גידלה דור חדש של שחקנים שבעצם היו טובים יותר מהדור של ראול היירו מנדייטה אורזאיז ואלרון ורובן בראחה (מצטער אם שכחתי מישהו).
תוסיף לזה שיטת משחק מנצחת שפותחה ושופרה במועדון המצליח ביותר בעשור האחרון ושוכפלה כמעט אחד לאחד עם השחקנים שמשחקים באותה שיטה כל השנה במועדונים, ותקבל את הנבחרת הטובה בעולם ללא קשר למנטאליות ששונתה או לא.
ואני לא בא ואומר שאין חשיבות למנטליות כי על זה באמת אתה יכול להפסיד קמפיין בגול אחד כשלא שמרת על ריכוז בכמה דקות של משחק (כמו שקרה בגול של הרצוג, או בגול של לטביה) אבל בשביל להפסיד משחק על מנטאליות אתה קודם צריך להגיע למעמד בו תהיה חשיבות למנטאליות ואת זה אתה עושה עם יכולת מקצועית נטו.
כשאתה מבזבז את הקרדיט מול נבחרות חלשות ממך בהרבה כשעוד מוקדם מידיי לדבר על מנטאליות, אתה מבין שהבעיה שלך היא פשוט יכולת גרועה.

איציק 12 באוקטובר 2013

אתה מבין, רוב הזמן באמצע העשיריה הראשונה… איפה אנחנו ואיפה הם לפני הפריצה הגדולה שלהם.
הנבחרת בזמנו של בוטראגניו לא היתה שווה לברזיל אבל תמיד היתה במעמד של לעקוץ ואף יותר מזה את הגדולות.
היא אולי לא היתה מועמדת טבעית, אך הבעייה שלה היתה שהיא לא הצליחה לעקוץ את הגדולות ברגעים החשובים. כלומר במעמד מחייב לא היתה לה מנארליות מנצחת, כאשר היכולת היתה גבולית.

no propaganda 13 באוקטובר 2013

אבל גם עכשיו ספרד לא עוקצת, היא יותר טובה וכשהיא לא יותר טובה היא לא מנצחת. ספרד לא התקדמה מבחינה מנטלית אלא מבחינה טכנית גרידה.

בכלל קשה לי לחשוב על נבחרות שהתקדמו מבחינה מנטלית. יש כאלה שתמיד יהו חזקות בצד המנטלי כמו איטליה וגרמניה( שדווקא התדרדרה לאחרונה) ויש כאלה שהשתפרו מבחינה טכנית כמו ספרד ופורטוגל.

אולי הולנד נתנה מעצמה יותר מהרגיל ב2010 אבל מיד חזרו לסורם.
בקיצור להשתפר בצד המנטלי זה קשה מאוד, אם בכלל אפשרי, זה הרבה יותר מאשר לשכור איזה פסיכולוג.

yaron 12 באוקטובר 2013

לא רק שפורטוגל סבלה מקריסה מנטלית, נבחרת ישראל נתנה משחק מצויין והיתה הסיבה לקריסה. שיחקנו בחוץ נגד םורטוגל!!! שהיתה חייבת לנצח, ולא הצליחה. נראה לי שחלק מאיתנו שכחו את זה…
שיחקנו נכון וחכם, והפקנו מהמשחק הזה הרבה יותר ממה שיכולנו לדמיין. קודם כל ביטחון להמשך. מדברים על המנטליות של השחקן הישראלי ומשום מה מפרידים בינה לבין המנטליות של העיתונאים והאוהדים… כולנו ישראלים… רוב החברים שדיברתי איתם אתמול היו מאוכזבים מהמשחק ומהנבחרת… זה רק אני שהיה מרוצה וחושב שיש לנו סיבה טובה לתת לגוטמן עוד קמפיין?
הרי כדי להגיע לטורניר גדול, היכולות מאתמול הן בדיוק מה שנצטרך. לדעת לא להפסיד בחוץ ולנצח בבית.
סתם דוגמא – ארבע תוצאות תיקו נגד פורטוגל ורוסיה, תיקו חוץ וניצחון בית נגד צפון אירלנד ואזרביג'אן, שני נצחונות על לוקסמבורג. התוצאה – 18 נקודות. גנבת ניצחון אחד נוסף וזה כבר 20 נקודות!
יכול להיות שהפעם זה לא היה מספיק, אבל לאורך זמן זאת הדרך היחידה לצליח. הגרלה נוחה או טורניר רע של נבחרת עדיפה ואנחנו נכנסים!
תפסיקו להיות מאוכזבים ופסימיים. כולם מדברים על דרך, אבל לאף אחד אין סבלנות. בלי סבלנות והמשכיות זה לא יעבוד! יש לנו נבחרת לא רעה, ואם הרבה עבודה וקצת מזל אנחנו נצליח.

no propaganda 13 באוקטובר 2013

+1

גיסנו 13 באוקטובר 2013

זה אמנם היפוטתי לחלוטין, אבל אני די בטוח שאם לישראל היה על מה לשחק במשחק הזה, וזה היה יכול לקבוע העפלה למקום השני – היינו חוטפים בראש חזק חזק.

אייל הצפון 12 באוקטובר 2013

אתה רציני? מעבר להתרשמות שלך ולקביעות של התקשורת, יש לך נתונים? לקחת 100 משחקים של נבחרת ישראל במסגרות רשמיות, ו-100 במשחקי ידידות, ומצאת שיש הבדל בעל מובהקות סטטיסטית בין התוצאות של ישראל במשחקים מול נבחרות שמדורגות גבוה ממנה, במשחקים רשמיים או במשחקי ידידות, ובנוסף בין משחקים שיש להם חשיבות על תוצאות הקמפיין, ובין אלו שבהם התוצאה לא הייתה חשובה? לא שזה לא נושא חשוב, אבל לא רציני לצאת בהצהרות בלי נתונים רלבנטיים.
(ואם כבר הצהרות בלי נתונים רלוונטיים, הסיבה העיקרית ששחקנים אירופאיים יותר טובים היא התחרות. הרבה יותר קל להביא שחקנים בגיל נוער למועדון אירופי, והרבה יותר זול ונוח, לקחת קבוצת נערים או נוער מהולנד למשחקים מול קבוצות בצרפת, בבלגיה או בגרמניה, בישראל צריך טיסות, ויזות, וסידורים, כלומר השורה התחתונה שלי היא שגם בזה הכיבוש אשם).

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

א. כן, אני רציני.
ב.לא, לא עשיתי את זה.
ג. אני מסכים שזה היה "יותר רציני" לו הייתי מביא נתונים יבשים התומכים בדעתי, אך אני לא חושב שזה הופך את דעתי ל"לא רצינית".
ד. זה שבעשרים השנה האחרונות, אחוז ההצלחות שלנו מול נבחרות שמדורגות עלינו, במשחקי אימון, גבוה מאותו אחוז במשחקים רשמיים – אני בטוח בזה.
ה. אם זה לא רציני למה מנסה להעלות השערה אחרת על סמך אותם (אי) נתונים?

זיק 12 באוקטובר 2013

אם המשחק הישראלי אתמול, מראה על חוסן מנטלי אז מצבנו יותר רע ממה שחשבתי.
אי אפשר להסיק רבע מסקנה, במשחק שהשחקנים במשך רוב הדקות, העיפו כדורים בלי שום מטרה.
לא הראינו חוסן מנטלי ולא ניצוצות של כדורגל.
מזל. פשוט מזל.

ג'וני 12 באוקטובר 2013

מסכים איתך
יש מצב שהשוער הפורטוגלי הוא זה שקבע למעשה שגוטמן הליצן גונב דעת הזה יקבל קדנציה נוספת. עצוב כמה שזה מצחיק.

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

המשחק של אתמול לא מראה על שום דבר , ולא ניסיתי להסיק דבר על פיו. הוא רק עוד דוגמא אחת מיני רבות.

קירון בטון 12 באוקטובר 2013

הטור כתוב נהדר,
אבל לצערי לחבורת הליצנים-ערסים הזאת פשוט לא מגיע שום יחס תקשורתי.

ג'וני 12 באוקטובר 2013

זה מה שאני תמיד טוען
התקשורת הישראלית פשוט מזוכיסטית אחרת אי אפשר להסביר איך ענף זניח שיותר מ40 שנה לא מגיע לכלום ממשיך לקבל כותרות ראשיות בחינם ללא תנאים.
אין תופעה כזאת בשום מדינה מתוקנת בעולם שמכבדת את תרבות הספורט שלה.
אפילו מדינות שבהן הכדורגל שלהן יותר מצליחות משלנו לא זוכות לסיקור תקשורתי גדול ואובססיבי כמו אצלנו כאילו שישראל מעצמת כדורגל.

שרון 12 באוקטובר 2013

מסכים איתך שהחלוקה לא שווה ובטח שלא הוגנת אבל בסופו של דבר זה הכל רייטינג זה הדלק של התקשורת מה שאומר שזה כנראה החלוקה בציבור הישראלי ולא אשמתה של התקשורת

יוסי התותחן 12 באוקטובר 2013

תרדו מגוטמן, חבר'ה. עם מוריניו לא נעלה, והמקום השלישי סביר. עם קצת מזל (הגול במשחק הקודם נגד פורטוגל) היינו גם נשארים עדיין בתמונה.

הנבחרת אתמול נלחמה ושיחקה טוב מאד.

ג'וני 12 באוקטובר 2013

איך שיחקה טוב מאוד אם היא לא עברה את החצי?

הנבחרת משחקת את הכדורגל הגרוע בתולדותיה.
השער המקרי,שלא ממש קשור לכדורגל,לא משנה את העובדה שלמרות שפורטוגל שיחקה בהליכה,ישראל לא עברה את החצי
ברור שגוטמן לא אשם בחומר השחקנים שיש לו , אבל תפקידו היה ליצור תלכיד שנותן אקסטרה , ואת זה כמאמן לאומי הוא לא הצליח לייצר
גם לאיסלנד ובוסניה אין שחקנים גדולים אבל יש להם מאמן שהכין אותם בצורה טובה .

אתם יודע שעם קצת מזל ואזרביג'אן הייתה מנצחת פעמיים את ישראל ולא מפסידה ללוכסמבורג גם היא הייתה נשארת אולי בתמונה.

ירושלמי 12 באוקטובר 2013

איי נאלץ להסכים עם ג'וני.
התוצאה נחמדה אבל לא חשובה.
כולם חוץ מגוטמן ולוזון אמרו שלא משנה אם הנבחרת תשחק טוב הוא רע, אנחנו נסיים במקום השלישי.
את גוטמן הביאו כדי להתוות דרך ושיטה אבל זה באמת הכדורגל הרע ביותר שהנבחרת שיחקה בעשרים שנה האחרונות.
ובגלל זה גוטמן צריך ללכת. תוצאה אחת שהגיע בהרבה מזל, עד כמה שהיא מחמיאה זה לא מספיק כדי להשאיר אותו.

אריאל 12 באוקטובר 2013

גם פה זה לא בגללנו, פשוט היריבות מבינות גם הן שזה זמן גארבאז' ומורידות להילוך ראשון – זה לא שאנחנו התשפרנו

דורפן 12 באוקטובר 2013

מייקל ג'ורדן כל כך טוב – לא כי יש דרך ללמד את זה. אחד מ-6000 שחקני תיכון מגיע לNBA. זה אם התיכון טוב בכדורסל. זו פשוט משוואה של עומק לעומת קודקוד הפירמידה. בישראל אין הרבה עיסוק בספורט. די קל להגיע למעמד של שחקן מקצועני. עוד מאמץ לא עצום ואתה בנבחרת.

זיק 12 באוקטובר 2013

אני לא משוכנע שזה נכון לכדורגל בארץ.
יש בארץ כמות אדירה של בתי ספר לכדורגל בגילאי הילדים.
בנוסף, יש לא מעט אקדמיות שהושקעו בהן לא מעט תקציבים (מכבי חיפה, הפועל תל אביב, אשדוד ועוד), והפירות שהניבו דלים מאוד.
מבלי להכנס כרגע לדיון על רמתם (ישנן מדינות מצליחות בהרבה מהכדורגל שלנו, עם משאבים דלים מאלו שיש כאן), על פי התיאוריה שלך היו אמורים לצמוח כמה שחקנים איכותים.
בפועל, בדור הנוכחי יש במקרה הטוב שני שחקנים ששווים הרכב באחת מנבחרות דרג הביניים.

ג'וני 12 באוקטובר 2013

מה זה משנה כמה בתי ספר לכדורגל יש בארץ ? השאלה מי אלה שמלמדים ומה הם מלמדים ואיזה ילדים מגיעים לשם? יכול להיות שגם הילדים עצמם לא טובים ולא מתעניינים וההורים הם אלה דוחפים אותם לכדורגל כי יש בענף הרבה כסף ופרסום.
בארץ לא מבינים ולא מתעניינים בכדורגל ולכן אין רמה ותוצאות אלא הבלחות בלבד.

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

ג'ורדן הוא כמובן רק דוגמא, והקיצונית ביותר שיש. אני לא מצפה שאף שחקן ישראלי יגיע לרמות "קילריות" שהיו לו.
אני חושב שיש עוד מדינות בהם יש עיסוק מינורי יחסית לארה"ב בספורט – ועדיין אחוזי ההצלחה שלהם במשחקי אימון לעומת משחקים חשובים, לא בולט כמו אצלנו. אם יהיו לי כמה ימים חופשיים יום אחד יהיה מעניין לבדוק את הסטטיסטיקות האלה…
בקיצור, אני חושב שיש כאן משהו מנטלי, מעבר למה שהזכרת, ולכל הבעיות האחרות שהוזכרו בעבר בהקשר לספורט פה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 12 באוקטובר 2013

אני חושב שאתה שוכח להתייחס ליריבות. כשבאזל מובילה 3-0, בהנתן זה שהיא קבוצה טובה בהרבה ממכבי, היא מורידה את הרגל מהגז, המומנטום מאפשר למכבי לחזור ל3-3, עד שבאזל מתעשתת וחוזרת למשחק רגיל, שבו היא קבוצה טובה בהרבה.
אותו דבר לגביי פורטוגל. כאשר ישראל תצליח להשוות פעמיים במשחק מול נבחרת ברמה כזאת, דבר שיראה שהיא עדיין במשחק, אז נוכל לדבר על יכולת בגארבג'.

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

אני לא חושב שאני שוכח – אפילו ציינתי התאמת המערך של היריבה שמקשה את המשך הקאמבק.וברור שיש משמעות להבדלי הרמות הבסיסיות, להורדת הרגל מהגז והחזרתה אבל עם כל זה…
כשקבוצה עוברת מ3:0 ל3:3, תוך 25 דקות, ונשארו עוד 30 למשחק, ותצטרך להמר, מה תגיד שתהיה התוצאה הסופית – 4:3 או שישאר 3:3?
לדעתי בספורט, נושא המומנטום הוא אחד הקריטיים. לכן אני הייתי מהמר , גם במשחק של קבוצות בשתי דרגות שונות – על הקבוצה שהשוותה.

אלא אם כן מדובר בישראל…

נבות 13 באוקטובר 2013

בגלל ריבוי אוהדי ליברפול בקהל, אני אהמר 3:3.
כמובן שאף אחד לא טוען שלליברפול באותו משחק הייתה בעיה מנטאלית בגלל שהם לא ניצחו, מה גם שאם מכבי הייתה מנצחת 4:3 אז טענתך הייתה מתחזקת עוד יותר.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 12 באוקטובר 2013

אני חושב שאפשר לבדוק את זה סטטיסטית, אבל מזכרוני נראה לי שיותר משחקים שהגיעו מ3-0 ל3-3 הסתיימו בתיקו או בנצחון של הקבוצה שהובילה (כל אחד לחוד) מאשר בנצחון של הקבוצה שחזרה למשחק.
מומנטום הוא מאוד קריטי, אך עם זאת, מונמטום הוא עציר בהחלט. בזבוז זמן, כמה עבירות במרכז המגרש, חילוף הגנתי, כולם פוגעים במומנטום, ולא תמיד הם כלים שמשתמשים בהם עד שההפסד נראה מול העין.

קסיוס קליי 12 באוקטובר 2013

התיקו הזה עושה נזק מתועלת.
הליצנים מההתאחדות עוד יחשבו שעשינו פה הישג אדיר וישאירו את גוטמן לעוד קדנציה.

שכחו שהנבחרת הציגה את היכולת הכי מזעזעת עד כה בכל הקמפיינים שלה.
לעשות בונקר 90 דקות ולהבקיע ממזל קורה פעם ב.. זו לא שיטה.

יש מקום 3 ויש מקום 3 .
אנחנו לא היינו קרובים בכלל להעפיל למקום ה 2 לאורך כל הדרך אז על איזה 3 מדובר פה. כמו ה 3 של ליגה ספרדית פחות או יותר.
אנחנו לא מדגדגים את 2 הנבחרות מעלינו.

ומי שרוצה דוגמה יכול לקחת את נבחרת בוסניה.
לכו לטבלה ותראו שהיא מקום 1 , ולא הם לא היו בדרג 1 והם לא אומרים לעצמם שהם בסך הכול מצפים לסיים כפי שהם היו מדורגים לפני הטורניר.

זו פשוט לוזריות לשמה.
ועד שלא יהיה מאמן שישבור את הסיסמאות האלה אנחנו לא נעלה.

כל טורניר ישנם 2-3 נבחרות שמסיימות מעל הדירוג ומעל המצופה, זה נקרא להתחרות.

במדגם של 10 טורנירים אמור לצאת לנו איזה קמפיין עם המון מזל שיקח אותנו לשם, כמו שקורה לכל נבחרת בינונית מדי פעם.

אבל אנחנו מכריחים את עצמנו לחשוב כמו לוזרים.

איציק 12 באוקטובר 2013

לא יפה, גוטמן כבר אמר שמה שמצעא אותו זה שהנבחרת לא עשתה את קפיצת המדרגה לה ציפה. האם לא נכון לתת לו עוד קדנציה אחת לפחות לצפות לקפיצה?

איציק 12 באוקטובר 2013

שמצעא=שמצער

ירושלמי 12 באוקטובר 2013

לא, לא מגיע לו.
כמו שקסיוס אמר, יש מקום 3 ויש מקום 3.
אנחנו את השגנו את המקום השלישי בצורה הכי גרועה בה יכולנו להשיג אותו.
לפחות אם גוטמן היה מראה שהנבחרת אמנם שווה מקום 3 אבל מסוגלת לעמוד נכון מול נבחרות טובות ממנה, מראה שיש עתיד עם שחקנים צעירים או שיטה חדשה שלוקח זמן להחיל אותה.
אבל כל מה שראינו זה פתטיות ואנמיות מול נבחרות חלשות, ובונקרים מגעילים מול נבחרות חזקות.
אני רואה את סלטיק משחקים מול בארסה, אחזקת כדור 70-30 לטובת הספרדים, אבל לפחות סלטיק מנסה לצאת למתפרצות כשכבר משיגים את הכדור, אתה רואה דרך, שיטה ומחשבה, ולא כמו הנבחרת שנותנת 2 מסירות בחלק האחורי ומעיפה כדור אבוד לברדה מול פפה וקוסטה. או זהבי שתמיד מנסה ללכת ראש בקיר כי פשוט אין שחקנים בהתקפה.
זה בונקר לשם הבונקר.
נניח שאתה מהמר קצת על משחק התקפי, מסירות, שחקני קישור אחורי ומגינים תוקפים, אז ברוב המשחקים מול הגדולות אכן אתה תפסיד, אבל בכמה משחקים אתה יכול להפתיע ולנצח קבוצה טובה יותר ממך ואז אתה גם יכול להיות ההפתעה של הבית ולעלות.
אבל אם אתה בא מראש עם בונקר של 0-0 מהבית אתה מוריד לכמעט 0 את הסיכוי שלך להפתיע נבחרת יותר טובה ולנצח. אתה בעצם מנציח את הבינוניות של הנבחרת ומקבע אותה במקום השלישי.
ועל עצם הורדת סיכויה של הנבחרת להפתיע לא מגיע לא קמפיין נוסף.

איציק 12 באוקטובר 2013

ירושלמי, הפעם קפצת על מוקש, ההערה שלי היתה ציית ביותר. אני יותר ממסכים עם קסיוס :-)

יריב 12 באוקטובר 2013

האמירה הזו לגבי פדרר פשוט לא נכונה. לשחקן שמתעלה (יחסית) ברגעי ההכרעה צריך להיות מאזן טוב במשחקים שהגיעו למערכה חמישית – המאזן של פדרר הוא 22-17. לשם השוואה, המאזן של כמה שחקנים גדולים אחרים:
בורג: 24-6
נדאל: 16-5
סמפראס: 33-15
מקנרו: 25-13
לנדל: 36-21
אגאסי: 27-22

כמובן, אפשר לקשור את זה לגורמים אחרים. אולי הכושר הגופני של פדרר נופל משל אחרים, אבל זה לא נראה לי סביר.

איציק 12 באוקטובר 2013

כלומר הוא חיובי עדיין.
נכון שאין על בורג, אבל במקרה של פדרר מעניין פילוג נחונות-הפסדים בחמש מערכות כפונקציה של זמן (לא יודע אם יש סטטיסטיקה כזו.
בורג למשל פרש כשהיה בשיא או בסביבתו ולכן צפוי לו יחס טוב יותר מאשר לפדרר שכבר שנתיים שלוש בירידה וצפוי שייחס זה יפגם.

יריב 12 באוקטובר 2013

אני לא אומר שהוא חלש בתחום הזה, אני אומר שהוא לא חזק. אם אתה רוצה לראות רשימה עד 2009:
http://www.ubitennis.com/english/sport/tennis/2010/06/11/344075-when_federer_gets_fifth_what_happens.shtml
בגדול מה שעולה מהרשימה הזו הוא שהוא בערך 50-50 מול שחקנים מהצמרת ממש, אבל מנצח כמעט תמיד שחקנים חלשים, שזה בערך מה שהייתי מצפה לראות בהיעדר כל הבדל מנטלי.

מתן גילור 12 באוקטובר 2013

איפה ג'ורדן עומד במשחק מספר 7 ביחס לאחרים? אני ממש לא בטוח שהוא מאד גבוה. נכון, בשיאו הוא סיים את העניין הרבה לפני. בדיוק כמו פדרר…

איציק 13 באוקטובר 2013

נראה לי שאין מספיק סטטיסטיקה למשחק 7.
לפי http://www.nba.com/jordan/siskelonmj.html היה רק אחד כזה מול הניקס. כל אחד יכול להבין, כשזה מגיע למיקל מול הניקס, הניקס בבעיה…
ובכול זאת, משחק אחד זו לא ממש סטטיסטיקה.

יריב 13 באוקטובר 2013

היה גם נצחון על אינדיאנה ב98 והפסד לדטרויט ב90. אם רוצים לספור גם משחק 5 בסדרה של חמישה, היו שני נצחונות על קליבלנד ב 88 ו 89.

בכל מקרה, זה מעט מכדי להתייחס לזה סטטיסטית. בכדורסל אפשר להגדיר חלק אחרת את "זמן הכסף", ברמת המשחק הבודד. אני לא יודע מה ייצא הרקורד היחסי של ג'ורדן במדידה כזו (נאמר, מה הרקורד שלו בהארכות).

יריב 13 באוקטובר 2013

לאחר בדיקה, נראה שהרקורד של ג'ורדן בהארכות עם שיקגו הוא 35-23.

בלעם 12 באוקטובר 2013

באופן נדיר מאוד, אני לא מסכים עם כמעט כל מה שכתבת.
מעבר לעובדה שלדבר על הצד המנטלי זה הכי שנות התשעים, כשכבר היינו בטוחים שאנחנו יותר מוכשרים מכל העולם והנה-תראו-את-ברקו-מקרקס-את-אנגליה-עלק, הדוגמאות לא מתאימות. למה נשברנו מול פורטוגל ב-3:1 ולא ב-2:1? ואם כבר אז למה לא התרסקנו כמו שקרה נגד דנמרק? למה מכבי חזרה מ-3:0 ולא 2:0? ואסור לשכוח שהיא הגיעה בכלל למשחק אחרי ששיחקה נכון והוציאה תוצאה סבירה בחוץ מול קבוצה עדיפה בהרבה.

דבר אחד נכון: הצד המנטלי חשוב מאוד. אבל הוא גם נסמך על יכולת אישית. ברגע שכל שחקן כדורגל בארץ ירוץ 12 ק"מ למשחק, יעבוד עם המסירה במקום ללכת לקנות חולצות מעצבים ויתייעץ עם אנשי מקצוע וכן, גם מדענים, במקום ללכת לקבל ברכה מהרב, פתאום לא תהיה חסרה רגל מסיימת ופתאום המסירה האחרונה תצא ישרה כמו סרגל ופתאום נבחרות אחרות יתחלו לחשוש כי לא נפסיק לרוץ בדקות הסיום.

הדוגמא של ספרד, למשל, מתאימה בול. כן, הם היו הכי לוזרים בעולם והם שינו את זה על ידי עבודה קשה, מחקר ופיתוח שחקנים וטקטיקות שהפך אותם להכי טובים בעולם. אחרי זה גם הגיעה גם אמונה ושיפור בצד המנטלי שעזר להם לקחת מונדיאל ויורו גם כשהם משחקים די בינוני.

עמית זילברבוש 12 באוקטובר 2013

:) גם זה קורה.

אני לא חושב שדיון בחלק המנטלי של הספורט הפך ללא רלוונטי, לא בשנות התשעים ולא בכל זמן אחר.
לגבי החלק השני – אני לא ממש מבין את הלוגיקה שהעלת לגבי "למה כאן ולא שם" – אני לא יודע למה השינוי הגיע בדיוק בנקודה אחת ולא אחרת, לכל סיטואציה יש שילוב מאפינים – האופן בו כל הקבוצה חושבת, הדרך והרגע בו היריב משנה את האינטנסיביות שלו במשחק, ועוד ועוד.
בכל מקרה, אני לא לגמרי מבין למה הדיון בנקודות המדויקות במשחק בו נעשה השינוי הוא החלק החשוב ביותר בדיון, או חלק שסותר את הטענה הכללית שלי. הנקודה היא שאנחנו משחקים הרבה יותר טוב במצב שכבר אין לחץ, והרבה פחות טוב כשלפתע יש עוד סיכוי כלשהו להוציא משהו רציני מההתמודדות. וזה לא משנה אם משחקים יותר טוב ב2:0 או 3:0. זו לפחות דעתי. גם אם המשחק של מכבי היה נגמר ב4:3, כשהשער הרביעי הובקע בדקה ה-60 ומאז לא היתה אף הזמנות רצינית עד סוף המשחק – הייתי טוען בדיוק אותו דבר.

נשמע שעם השורה התחתונה אנחנו דווקא מסכימים – הצד המנטלי חשוב מאד.

מתי 12 באוקטובר 2013

ומה תגיד על הישגים ישראלים שהושגו למרות לחץ? על מכבי חיפה בגראץ או נבחרת ישראל באירלנד (לנבחרת ההיא היו בעיות למכביר – מנטליות לא הייתה אחת מהן). די נמאס לי לשמוע סיפורים על היצור הפלאי בשם המנטליות הישראלית שככל הנראה בא לעבודה יום כן יום לא. הדיבורים האלה מסיחים את הדעת מכשלים טכניים ומנקים בודדים מאחריות. התיקו ההוא מול שוויץ, למשל, היה תוצאה של מנטליות או של טקטיקה פחדנית של המאמן?

בלעם 13 באוקטובר 2013

הכוונה לא הייתה לבדוק בדיוק למה מכבי נשברו בשלב זה ולא אחר אלא להצביע על הנקודה שלפיה יש המון פעמים שבהן אפשר להתקפל תחת הלחץ. מכבי לא עשו את זה בתשעים דקות בשוויץ והתקפלו במשחק השני, אני לא חושב שזו המנטליות, כי אחרת התוצאה הייתה מוכרעת כבר בחוץ, כנ"ל לגבי הנבחרת שהייתה יכולה להישבר מול פורטוגל עוד לפני הגול הראשון וגם אז הכותרת הייתה כי אנחנו מוכרעים ברגעי האמת. ישנם הרבה רגעי לחץ במשחק, בחלק הקבוצות הישראליות מוכרעות ובחלק הן מתעלות. הטענה שלי היא שזה נראה כך כי היכולת לא מספיק גבוהה וברגע שיגיע שיפור מקצועי, לא נשים לב לצד המנטלי, פשוט כי נהיה עדיפים יותר.

להיות גרוע יותר ולהפסיד (כמו נבחרת ישראל) זה לא מנטליות בעייתית אלא יכולת בעייתית. להיות טוב יותר לאורך זמן ולהפסיד זה כבר בעייתי. כרגע אנחנו לא במקום הזה בכלל.

עמית זילברבוש 13 באוקטובר 2013

בלעם,
אי לא טוען שבמאה אחוז מהמקרים הקבוצות שלנו מפשלות ברגעי האמת. ברור לי שהיו ויהיו גם משחקים, כמו המשחק של מכבי בשוויץ, ששוחקו טוב גם בזמן חשוב.
אבל אני רוצה לומר, שבהכללה, ובמיוחד במסגרת נבחרות – זהו המצב.
"להיות גרוע ולהפסיד" – עובדה שהיו משחקים בהם לא היינו גרועים (או לפחות הרבה פחות מהבדרך כלל שלנו) – הדקות מול פורטוגל, בשתי המחציות השניות, משחקי אימון נגד נבחרות טובות מאיתנו וכמובן, הניצחון ההוא מלפני 20 שנה.
כמובן, שהפוסט הזה לא בא לטעון שמבחינת יכולות טכנית אנחנו מושלמים ו-ר-ק בגלל המנטליות אנחנו נכשלים. ברור שיש הרבה פערים והרבה דברים אחרים שצריך לשפר.
אבל כן בהחלט אני חושב, שיש הבדל תהומי בין הרמה וההישגים שלנו ברגעי האמת לבין הרמה שלנו בגארבג' טיים ובמשחקי אימון. ולדעתי הבדלים כאלו מוסברים הרבה על ידי אלמנטים מנטלים, אי עמידה בלחץ וכו'.

יואב 13 באוקטובר 2013

השוער של באזל לקח שני כדורים דימיוניים בחצי שעה האחרונה.
מכבי נכנסה לבור עמוק מידי, אי אפשר להתאכזב שלא כבשה חמישיה לאלופת שוויץ.
ובכל מקרה, מינוס שלוש אפס זה כבר על גבול התבוסה והמרחק מכאן לתיקו הוא רב. ומכבי צלחה את המרחק הזה בצורה מופתית. זה בטח לא סימן לפגמים במנטליות. הפוך.

עמית זילברבוש 13 באוקטובר 2013

אנחנו בהחלט חלוקים.
מכבי נכנסה לבור עמוק מדי – ברור.
אבל אם היא משווה ל3:3 תוך 25 דקות, וצריכה עוד 2 ב-35 הנותרות, בהחלט בהחלט אפשר להיות מאוכזבים שזה לא קורה – ולא רק שזה לא קורה, אלא שאחרי ה3:3 השליטה במשחק התאזנה לגמרי והיה נראה כאילו מכבי לגמרי "נרגעו".
מינוס 3 אחרי חצי שעה זה לא על הגבול התבוסה – זו תבוסה ב-ה', ואכן המרחק משם לתיקו הוא רב. מכבי צלחה את המרחק הזה בצורה מופתית – מסכימים על זה.
אבל:
היא עשתה זאת בדיוק בשלב שהמשחק כבר היה בעצם גמור, וחזרה לשחק בלי התלהבות ובלי תכליתיות ברגע שהמשחק שוב נפתח והכסף היה על השולחן.

דוני דארקו 13 באוקטובר 2013

לחשב קצב כיבוש לפי רגע ספציפי שקרה זה ממש לא לעניין וממש לא מדע מדויק.
לפי ההבנה הזו, קבוצה שנותנת 2 שערים ב15 הדקות הראשונות של המשחק, בהכרח אמורה לנצח 12-0.

עמית זילברבוש 13 באוקטובר 2013

וזה באמת מה שאתה חושב שחתרתי אליו? שזה מדע מדוייק, או שקצב ההבקעה אמור להיות קבוע…?
אם איכשהו זה מה שהשתמע מדברי, אני מבהיר – אני בהחלט לא חושב ככה.

יואב 13 באוקטובר 2013

אתה מתעלם משתי הצלות מטורפות של השוער ב-3-3.
משתמע מדברייך שאי הבקעת שערים נוספים=חוסר התלהבות ותכליתיות. לא כך הדבר.
מכבי שלטה שליטה מוחלטת והאנרגיות במגרש היו נהדרות. יש גם מתנגד(איכותי יותר) שהגן על שערו, עשה חילופים הגנתיים ומנע מצבים. וגם החלפת זהבי לא תרמה.

קורא 13 באוקטובר 2013

הנצחון היחידי על נבחרת טובה מאיתנו היה על רוסיה שלא הייתה חשיבות מעשית למשחק. גם הנצחון על צרפת. לפני זה – צריך ללכת אחורה למאה הקודמת – וזה מתחבר ללהעיז ולנסות לנצח (לזכותו של שלמה שרף על ים מגרעותיו)

אלעד 13 באוקטובר 2013

הבעיה בנבחרת לדורותיה, היא שהמטרה "לעלות".
אף אחד לא חושב על המשחק הנוכחי המונחי ניצחוןץ
תמיד בראיונות מדברית על תוצאה טובה מול קבוצות סקסיות (פורטוגל,רוסיה וכד') ומול נבחרות פחות סקסיות (אזרבייג'אן וכיו"ב) בבית "חייב לנצח".
ובחוץ "הרבה קבוצות יתקשו כאן".
הכל בסדר אצלנו פסיכולוגית…
אין לנו שחקנים.
בכל נבחרת זה עניין של דור (ע"ע ספרד).
אצלנו, הדור הכי מוכשר, עשה במכנסיים מול דנמרק.
כמו ברחוב, אתה פוגש תיירים מאיטליה/צרפת, אההה איטליה…
אך אם נפגוש תייר מאובקיסטאן?
זו הבעיה…

נבות 13 באוקטובר 2013

קודם כל הטענה לגבי המשחק מול פורטוגל- בגלל שהנבחרת לא קלעה שלשה ועלתה ליתרון 3:1, אלא קודם הגיעה ל1:1 ול2:1 כאשר גם אז היה לה מה להפסיד וזה לא קרה לה.
יש הרבה מאוד משחקים של הנבחרת שאינם בגרבאז'-טיים שהושגו בהם תוצאות סבירות ויותר מזה (כמו בקמפיין האחרון של גרנט עם 6 תוצאות נגד צרפת, שוויץ ואירלנד כאשר רק פעם אחת איבדנו יתרון), או בקפמיין שאחרי זה ב1:1 ברוסיה או 0:0 מול אנגליה בארץ.
לטעמי אנחנו בעיקר מצפים מהנבחרת להצליח להעפיל לטורניר גדול (ולא בצדק) ותוצאות סבירות (או יותר) נגד קבוצות עדיפות כמו בדוגמאות הקודמות לא נספרות אצלנו אם הן לא מלוות בהצלחת המטרה, ועוד 4 שנים גם תוצאות התיקו עם פורטוגל לא יזכרו.

עמית זילברבוש 13 באוקטובר 2013

זו בדיוק הנקודה – למה הם לא קלעו שלשה?!??

וברצינות, אני לא מצפה מהנבחרת לעלות והנקודה שלי היא בהחלט לא שהתוצאות "לא נספרות" כי הן לא מלוות בהצלחה. הנקודה היא שברוב המקרים התוצאות הטובות קורות או במשחקי אימון או מצבים שהקמפיין כבר אבוד מבחינה מעשית.

ברור שיש אנומליות, כאלו הן התוצאות בקמפיין של גרנט שהזכרת, שהיה בערך הפעם האחרונה שבאמת עמדנו בצורה טובה מול נבחרות עדיפות עלינו – אבל כאמור, לדעתי זה לגמרי לא הכלל אלא היוצא מן הכלל.

נבות 13 באוקטובר 2013

אני לא חושב שיש איזה כלל, אני חושב שזה פשוט נתפס לנו בתודעה ככה.
למיטב זכרוני התוצאות של משחקי האימון לא שונות משאר התוצאות בין אם זה ההפסד לאוקראינה או הניצחון על פינלנד.
אני כן חושב שבהחלט שניים מהניצחונות על הקבוצות החזקות ביותר באירופה שישראל הצליחה להשיג (צרפת ורוסיה, ותסלח לי אוסטריה) באמת הושגו במשחקים לפרוטוקול מבחינתנו, אבל זה עדיין לא מספיק בשביל להסיק על איזה כלל.

Rocky1 13 באוקטובר 2013

שיימס,

לדעתי הבעיה היא בקידוש הניצחון בכל מחיר, שנובע במקור מהצורך שלנו להראות לעולם שאפילו שניסו להשמיד אותנו, אנחנו חיים ובועטים. תוסיף לזה את חוסר הסבלנות לכל דבר שיש פה בכל מקרה, ותקבל בני אדם שפשוט נחנקים ברגע האמת.

אנשים פונים לעסוק בכדורגל ובכדורסל מתוך אהבה למקצוע, רק ששנים של "רק ניצחון" שגם המאמנים שלהם מחדירים בהם (כי אחרת יאבדו את משרתם) מוציאים להם את החשק, את התשוקה.

קח לדוגמא את נבחרת ברזיל בכדורגל. זוכים פעם בכמה שנים בטורניר כלשהו, תמיד מועמדת ראשית. הסיכוי להיכשל גדול משמעותית מהסיכוי להצליח. ואף על פי כן ברזיל לא נחשבת לכישלון. כי השחקנים שלה לא שכחו את התשוקה שלהם למשחק. הם נהנים ממנו, ולא מרגישים שייגמר העולם אם הם יפסידו.

אז אנחנו לא ברזיל, וכנראה לא נזכה בשום גביע, אבל לפחות השחקנים ירצו לבוא לנבחרת, ולא יתפללו עמוק בפנים שייגמר כבר. ואולי אנחנו נקבל משחקים קצת יותר מהנים לצפייה.

ברור שהגישה הזו יכולה להיות הרסנית (בקיצוניות שלה הופכת להיות חוסר רצון לנצח, להשקיע ולהתאמץ), אבל בינתיים נראה שאין לנו מה להפסיד אם נפתח טיפה את החגורה.

Comments closed