ג"ס – ת'אנדר. שחור – לבן. winner – Chocker. זמן סיכומים.

ברוח התקופה שבה קיצוניות ודברים אבסולוטיים מביאים רייטינג גם הסדרה המעולה שזה עתה הסתיימה התאפיינה בנארטיב הזה. סיכום הסדרה דרך דיוני השחור - לבן. ואיך פופוביץ קשור לכל זה.

איגי

 

ברוח התקופה שבה קיצוניות ודברים אבסולוטיים מביאים רייטינג ולכן הם מרכזי הנארטיב, גם הסדרה המעולה שזה עתה הסתיימה לנו בין גולדן סטייט ל-OKC לעיתים התאפיינה בדיונים האלה. אז בואו נעבור דרך כמה שאלות ובדרך ננסה לסכם את מה שהיה לנו.

1. Winners – Chockers – להחטיא ארבע זריקות עונשין רצופות (מה עניינים ניק אנדרסון) בשניות הסיום של סדרת הגמר זו החנקות. לבזבז 4 ליי אפים מכריעים ברגע האמת זו חתיכת לוזריות ששמורה רק לשחקן הניקס ( יו יו ליי אפ סמית').אבל להתגבש תוך כדי תנועה, להביס קבוצת אדירה 4-2, ואז להשתפר עוד יותר ולהוביל 3:1 בסדרה על קבוצה שהולכת להיות היסטורית, ואז להפסיד להתרוממות רוח, גדלות נפש וביצועים מהחלל החיצון ברגעים הכי מלחיצים – איך יתכן שאפשר להחשיב את זה ללוזריות?
אז נכון, גם לאוקלהומה, לדוראנט ולראסל יש כאן חלק. אין ספק שבדקות האחרונות הם תפקדו פחות טוב מלפני כן. אבל מי הם האנשים שמתפקדים בלחץ באותה יכולת ואף יותר טוב? כל כך מעטים. האם זה אומר שמי שהוא לא כך, דינו "לוזר"? וזה עוד בכלל בלי לדבר על העובדה ששחקנים שיחקו 45 דקות במשחק.

אז מה היה לנו בסדרה הזאת?
מי שמחפש את התשובה הפשוטה (וגם המכריעה לדעתי), הנה היא:

2.  Make or miss League – המושג שנטבע על ידי ג'ף ואן גאנדי בא לתאר את העובדה שבסוף, אחרי כל האנליטיקה, אסטרטגיות וסטטיסטיקות מתקדמות, הגורל של המשחק/ארגון/מאמן יכול להקבע בצורה הפשוטה ביותר – האם הכדור נכנס או לא. ואני חושב שהמשפט הזה מתאים בצורה מדוייקת לסדרה הזאת. כי כל הפרדיגמות נוצרו בסדרה הזאת ואז גם נשברו. הסמול בול של גולדן סטייט מול הגבוהים של אוקלהומה, ואז OKC מציגה סמול בול ששובר את הווריירס, ואז בוגוט מכריע את משחק 5, ופעולות אחד על אחד של סטף וקליי במשחק 6 ו-7 אחרי כל הדיבורים על משחק הבידודים של הת'אנדר.

האם מישהו באמת יכול להבדיל בין איכות הזריקות שלא נכנסו במשחקים 3 ו-4, למשל הזריקה הזאת של סטפ ממשחק 4 אחרי חילוף של דוראנט עליו:

 

לעומת הזריקות שכן נכנסו במשחקים 6 -7, כמו למשל זו בפנים של אדאמס:

 

זה מבלי להזכיר את הזריקות ההרבה יותר חופשיות ממשחקים 3 ו-4 שפשוט לא נכנסו:

שימו לב לסטטיסטיקה של סטף וקליי בזריקות על אדאמס, הגבוה של OKC, אחרי החילוף האוטומאטי: בששת המשחקים הראשונים הם קלעו 8 מ-22 שהסתכמו ב-23 נקודות. ואז הגיע משחק 7:

הספלאש נגד אדאמס
הספלאש נגד אדאמס

בשורה התחתונה, לפי דעתי, מה שהכריע את הסדרה זה היכולת של גולדן סטייט להתעלות ולקלוע באחוזים גבוהים זריקות קשות מאד במשחקים האחרונים.

ומהם בכל זאת הדברים הקטנים שהשפיעו על הסדרה?

3. איפה הצוות המסייע הטוב יותר? אז גם כאן סיפור השחור והלבן בולט. כלומר העובדה שהוא לא קיים. אחרי ארבעה משחקים אנדרה רוברסון קבל תשבוחות וכתבות מפרגנות מכל עבר, כשהצליח לנצל את ההגנה המתעלמת של גולדן סטייט כדי לקלוע ב-55% מהשלוש, כשאחוזי הקריירה שלו הם 27%. במשחקים 3 ו-4 הוא קלע 15 נק' בממוצע למשחק!. אבל "היהפוך כושי עורו?" (סליחה). בשלושת המשחקים הבאים כבר קלע 29% מהשלוש, רק 7 נק' למשחק והקטע הזה שדוראנט צועק עליו (בקטע טוב ומעודד) "Shoot the F#$% ball!" יכנס לפנתיאון.

בצד השני, הצוות המסייע של גולדן סטייט לא היה קיים בתחילת הסדרה. שון ליבינגסטון, אחרי שכל העונה לא החטיא את הג'אמפרים מחצי מרחק זרק איירבול אחרי איירבול ונדמה היה ששכח איך לשחק את משחק הכדורסל. ספייטס הראה חוסר יציבות, וורז'או רק עשה נזק, ברבוסה יצא מהרוטציה.
סטיב קר צמצם את הרוטציות, העלה את הדקות של הכוכבים אבל אז במשחק 7, דווקא 2 דקות חזקות של המחליפים, עם רצית 12:0 של ליבינגסטון, ברבוסה וורז'או שפתאום נזכר לקלוע ולמסור – הכריעו את המשחק.

בשורה התחתונה הצוות המסייע של גולדן סטייט תרם יותר, אפשר קצת יותר מנוחה לכוכבים, והגיע יותר טוב למשחקים האחרונים שהביאו למהפך בסדרה. וכל זה בלי להזכיר את האיש המרכזי בצוות המסייע שלטעמי הוא כוכב לא פחות מהגדולים ביותר בווריירס –

4. איגודלה – את משחק 6 הוא הכריע בעצמו (עם קצת עזרה מעוד אחד שנגיע אליו) עם הגנה וחטיפות אדירות על דוראנט ו- ווסטברוק וקינוח של סל קריטי שהביא את המשחק לשוויון. במשחק 7 הוא כבר הוקפץ לחמישייה, רק כהכנה למה שכנראה מצפה לנו בסדרה מול לברון. מעניין לשים לב לסטטיסטיקה על פי ESPN: אמנם דוראנט קלע 7 מ-11 כשאיגי עליו, אבל מתוך 69 פוזשיינים כאלה דוראנט זרק רק 11 פעמים, 16%. לעומת מול שומרים אחרים שאז זרק 28%. כשאיגי שומר, אתה לא מגיע כמעט לזריקות.

ואם אמרנו שאין דברים מוחלטים ותמיד יש גוונים אפורים, יש מישהו אחד שלגביו אין שום דבר מלבד שלושה סימני קריאה

5. קליי תומפסון – אם גולדן סטייט תהפך לשושלת, הארגון הזה יהיה חייב לשחקן שהציל אותם במשחקים 6 ו-7. התצוגות שהוא נתן במשחקים האלה, בדקות הכי מכריעות כשכל העונה על הכף הן פשוט בלתי נתפסות.
41 נק' עם שיא של 11 שלשות בפלייאוף במשחק 6, ואז עוד 6 שלשות במשחק 7, כשארבע מהן מגיעות ברבע השני וממש לבדו מונע מההפרש של OKC להגיע לסביב ה-20. כל זה תוך כדי שהוא שומר לכל אורך הסדרה על כוכבי היריבה.
לשוטים נתנה הנבואה, אבל אם תומפסון ישאר בגולדן סטייט עוד שנים יחד עם סטף, הוא עשוי להזכר כסקוטי פיפן 2 – שזה מקום לא רע להיות פה סה"כ – שחקן גדול, אול אוף פיימר. אבל גם כזה שחייב את הקריירה שלו למישהו.
לפי דעתי זיכרון כזה עשוי להיות עוול לתומפסון כי הקלעי האדיר הזה, שחקן ההגנה המושלם, בעל ביצי השור במוני טיים – אולי היה נחשב בעצמו לקלעי הטוב בכל הזמנים אם לא היה לידו אחד.
אבל כל עוד הוא נשאר בצילו, נוכל אולי בעקבות הסדרה הזאת להסכים שקליי עלה לשורה אחת יחד עם הקונצנזוס הלאומי ל- two ways player הטוב בליגה, מיסטר קוואי?
וגם סטף קארי הבין את זה:

6. ועם סיום המשחק השביעי והסדרה הגדולה, בטח קלטתם את החיבוק מלא הערכה בין ראסל ווסטברוק לסטף קארי. מה, לא?? טוב -זה אולי כי לא היה אחד כזה. עד כמה שאני הצלחתי לראות, וחיפשתי רבות, ראסל לא היה על המגרש לחיבוקי הכבוד ועם שריקת הסיום ירד לחדרי ההלבשה.
מצד אחד זה אומר משהו על האופי של האיש. מצד שני, לי זה בכלל לא מפריע – בליגה שכולם חברים, הכוכבים הישנים לועגים לאגרסיביות ואין כמעט יריבויות – אני אהיה מאושר לראות אחת כזאת גדלה בין שני הפרנצ'ייז האלה, ובמיוחד בין שני השחקנים הגדולים האלה.

7. "ויאמר ה' אל גרג לאמר, הענק טבעת אחת לדוד בן הסנונית ואעניק לך אריכות ימים והמשכיות מדור לדור. וירבו אליפויותיך ככוכבים בשמים. ויוסף ה', ואם בין אליפויות תפסיד קבוצתך מוקדם מהצפוי, תרגיש יריבתך את נחת זרועי. ותגע עד ארץ כנען אך לא תיכנס. וכאשר תובלנה 3:1, תופגז בשלשותיו של ג'ו סמית' או תיכנסנה בהן רוח הספקנות וקולות הנמשות. ויבעטו מנצחותיך בדלי וישאגו לשמים, ואליפויות לא תיקחנה״

*
מזכיר לכם את האירוע שיתקיים באוזן בר לכבוד משחק מס' אחד של בסדרת הגמר בהשתתפותי – כולם מוזמנים!
https://www.facebook.com/events/1774566949348452/

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

תמכו בדה באזר

סדרת גמר ה-NBA 2016
האם אין אף אדם שלא לא סובל את העבודה שלו?

44 Comments

yaron 1 ביוני 2016

את הפרט הכי חשוב שכחת – עם איזה נעליים שיחק דוראנט ???

עמית זילברבוש 1 ביוני 2016

אני יודע שכתבת כצחוק אך אענה ברצינות דווקא :)
האמת זה קטע מוזר – אחרי שרק לפלייאוף הזה הוציאו את ה-KD elite 8 שכתבתי עליהן אז, לסדרה הזאת דוראנט כבר הגיע עם KD 9.
לא זוכר שראיתי מעבר ככ מהיר מדגם חדש אחד לאחר.

yaron 1 ביוני 2016

בכלל לא כתבתי בצחוק, הפוסט המדובר היה אחלה פוסט!
וזה מסביר את הכל, במקום לחזור לנעליים הקודמות הוא החליט ללכת על עוד שידרוג?

איציק 1 ביוני 2016

זו גרסת נעלים שטובה לפיב"א, כלומר ל-40 דקות. ראיתם איך הוא שיחק ב-8 הדקות הנותרות.

yaron 1 ביוני 2016

עמית, שאלה ברצינות, את כל המשחקים בסדרה הוא שיחק עם kd9 ?

פורד פרפקט 1 ביוני 2016

הוא היה צריך לגנוב לסטף קארי את הנעליים… ואז לבחור לעצמו את מה הוא מעדיף

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

החל ממשחק 3 עם KD9. משחקים 1 ו-2 עם ה8 הישנות.

איציק 1 ביוני 2016

תיקון טעות קטנה: אפילו קרי לא יכול לקלוע על אדמס ל-23 נקודות.
ההבדל בין הזריקות שניכנסו לאילו שלא היה ברור מאוד. אלו שנכנסו, נתנו 3 נק', האחרות לא ;) זה הבדל מאד משמעותי.
אני לא בטוח שלי אפ סמית' הוא צ'וקר. יש לי תחושה שזו היתה באמת הרמה הרגילה שלו.
אוקלהומה לא לוזרים, יתכן שדוקא שלושת הניצחונות מצביעים על התעלות מעבר לרמה שלהם (וניצול מצבה של GS, כלומר קרי), ובשלושת המשחקים הבאים פשוט שיחקה ברמתה הגבוהה אבל לא התעלות.
התפקיד העיקרי של ספסל GS היה לתת מנוחה לכוכבים וראו את ההבדלים בסיום. אני לא יודע האם המאמן של אוקלהומה טעה או שידע משהו שאנחנו לא יודעים ולכן לא נתן מנוחה לכוכבים, אבל בברור היה חסר להם חמצן בדקות הסיום, ועוד 5-6 דקות מנוחה פר משחק היו מאפשרים להם תפקוד טוב יותר (אבל אולי במצב שזה לא היה עוזר).

יוחאי שטנצלר 1 ביוני 2016

תוך כדי שראיתי את הסדרה ההרגשה הייתה באמת שגולדן סטייט הם האנדרדוג ולא ברור איך הם מנצחים את הסדרה, ואיך שהוא הם ניצחו בגלל מטווח שלשות בלתי הגיוני. ברור שזאת לא הסיבה היחידה, אבל ככה זה הרגיש. וכן, סקוטי פיפן 2 עושה עוול גדול לקליי. הוא היה מדהים במשחקים 6-7. הפערים בינו לקרי (לא גדולים בכלל) ביחס לאלו של סקוטי ומייקל עצומים.

matipool 1 ביוני 2016

נעלבתי בשביל סקוטי פיפן .
"סקוטי פיפן 2 עושה עוול גדול לקליי" – באמת ?
אם עוד רבים חושבים ככה , אז פיפן הוא אחד האנדרייטד הגדולים בהיסטוריה .

איציק 1 ביוני 2016

זה עושה עוול לשניהם.

מתן גילור 1 ביוני 2016

+1
קליי באמת שחקן אדיר, אבל בינתיים יש לו אליפות אחת שהיא יותר שני מתוך שלישייה מאשר סייד קיק על. לפיפן בתור סייס קיק על יש 6.
כמו כן, לפי הפייסבוק, פיפן גם שיחק ליד כוכב פחות איכותי.

איציק 1 ביוני 2016

יש הרבה בדבריך, אך אני לא זוכר את פיפן משתלט ככה על משחקים כשג'ורדן לא היה במיטבו כמו שקליי עושה כשקרי לא במיטבו (במיוחד בפלאי-אוף). מצד שני, כמה הזדמנויות כבר היו לתפוס את ג'ורדן לא במיטבו.

משה 1 ביוני 2016

מסכים לגמרי, קליי צריך לקרוע זוג נעליים וכמה מגיני זיעה כדי להיות קרוב לשם. אנשים עם זיכרון של דג.

אריק י. 2 ביוני 2016

יוחאי, תמחק את התגובה הזאת בבקשה.

גיל שלי 1 ביוני 2016

אגב, סטף עשה לקליי תרגיל, קליי חשב שהם הולכים להניף את הגביע ביחד, וסטף פתאום השאיר אותו להניף את הגביע לבד, זה בדיוק הרכיב שיש רק בגולדן סטייט, ואין באף קבוצה אחרת (פרט לסן אנטוניו כנראה).
אני חושב שהסיבה שהזריקות של סטף נכנסו במשחק 7 ולא במשחקים 3ו4 היא הבטחון בברך שצבר בסוף משחק 6.

פורד פרפקט 1 ביוני 2016

צריך להעביר את גולדן סטייט למזרח להנחיל שם קצת תרבות…

יניב 1 ביוני 2016

הנקודה של קלי תומפסון,אני גם בדיוק חשבתי.בהתחלה הם היו שווים ולכן נקראו הספלאש ברודרז,אחר כך באה הנסיקה של סטף +פליאוף רע של תומפסון ואז התחילו לדבר על כך שהם כבר לא הספלאש ברודרז אלא סטף וקלי ואז בה הפליאוף הזה שתומפסון עד עכשיו ענק ולמעשה החזיר את המותג לחיים

צור שפי 1 ביוני 2016

make or miss לא נתבע אלא נטבע ובעברית נדמה לי שאפשר להשוותו ל"שפיץ של הנעל" של שרף.

עמית זילברבוש 1 ביוני 2016

תודה, תוקן.

ירושלמי 1 ביוני 2016

אחלה סיכום.

לגבי קליי, לדעתי הוא הMVP של הפלייאוף עד עכשיו, וסטף הוא הפיפן שלו.

איציק 1 ביוני 2016

אם כבר, קליי הוא ה-MVP וסטף הוא הג'ורדן שלו.

תומר 1 ביוני 2016

אהבתי את ה"אול אוף פיימר"

7even 1 ביוני 2016

קליי עד עכשיו סוחב אותם באופן מדהים, ולדעתי, למרות שהספסל של הווריירס פתח לא משהו את הסדרה הזו,
העובדה שהם שיחקו בלי סטף בערך 9 משחקים בפלייאוף הזה, רק חישלה אותם יותר ויותר

HagoMan 1 ביוני 2016

תשמע קליי בסדרה הזו שדרג את עצמו לגמרי. הוא היה ענק לפני, אבל לא ככה. אצלנו בפנטזי הוא נבחר 10 אם אני לא טועה, והיו שלבים, בעיקר בתחילת העונה שהוא לא היה מספיק קונסיסטנטי כדי להצדיק את הבחירה הזו. ברור שפנטזי לא נותן את התמונה המלאה וכל זה, אבל זה נותן סוג של פרספקטיבה ליכולת.
בכל מקרה, הסדרה הזו הפכה אותן לבלי ספק סופר-סטאר. טייטל כזה בא עם אחריות גם, נראה איך יתמודד עם הציפיות.

נתראה מחר באוזןבר, גם אחי יובל יהיה איתך שם על הבמה. אני בטוח שיהיה אירוע מעניין.

גיל שלי 1 ביוני 2016

אבא שלכם לא יגיע? תמסרו לו דש בכל מקרה

HagoMan 2 ביוני 2016

הוא מגיע. אפילו רכש כרטיס כדי להבטיח את קיום האירוע

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

איזה יופי, נתראה. אח שלך אגדה :)

edgecator 1 ביוני 2016

אחלה פוסט. הנקודה היחידה שצרמה לי היא ההאדרה המוגזמת של ההגנה של קליי – שומר און בול מצוין, אוף בול לא הרבה יותר מסביר. כך שההשוואה לקוואי בעניין ה-two way לא במקום לטעמי (וחוץ מזה – לברון, כריס פול, פול ג'ורג', אפילו ג'ימי באטלר, ועם קצת מאמץ בוודאי אפשר לחשוב על עוד כמה שמות).

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

אני חושב שהוא בקלות שומר טופ 6 מבין עמדות 1 עד 3 (כמו שאמרת,כשאני מנסה לחשוב, כריס פול, באטלר, טוני אלן, קאווי וג'ורג' כנראה לפניו). עם היכולת ההתקפית שהוא מביא לדעתי זה הופך אותו ל-two ways player מוביל בליגה.
למה זה צורם לך?

omer 2 ביוני 2016

איגוואדלה, דני גרין, רוברסון, ווסטברוק, אריזה, פרוק אל אמינו, באטום, דמארי קרול, אייברי בראדלי שומרים פחות טובים מתומפסון? בכלל לא בטוח. לדעתי כל הנ"ל טובים ממנו או לפחות טובים כמוהו.

בעיניי הוא שומר מצויין, אבל לא יוצא דופן. הוא לא קרוב לטובים ביותר (הרשימה שציינת+איגוואדלה ורוברסון).

לעניין ההתקפה. הוא קלעי ענק, התנועה שלו ללא כדור פנטסטית, הסיומת שלו באזור הטבעת מצויינת וכמות השטויות/איבודי כדור מיותרים אצלו נמוכה מאוד אבל אין לו את הגיוון שדרוש מסופרסטאר.
היכולת שלו ליצור לעצמו ולאחרים מצבי קליעה מכדרור, דרישה סטנדרטית מגארד סופרסטאר, בינונית מינוס, מה שלדעתי היה מאוד מקשה עליו להוביל קבוצה בעצמו לאורך זמן. אני חושב שהשיטה בג"ס ונוכחותו של קארי מוציאה מתומפסון, יותר מכל שחקן אחר שם, את המיטב.

edgecator 2 ביוני 2016

אני חושב שצריך להבחין בין שומרים גדולים לבין שחקני two way גדולים, אין חפיפה מלאה. יש לא מעט שומרים ברמתו של קליי או טובים ממנו בעמדות 1-3, רובם הוזכרו פה, אבל הוא טוב התקפית מחלקם הגדול. כשמסתכלים על שני הצדדים כמכלול צריך לדעתי לשים לפניו גם את מילסאפ, מארק גאסול, אנתוני דייויס למרות השנה הקצת בעייתית, בטח גם דוראנט אם ימשיך עם היכולת ההגנתית מהפלייאוף. אפשר להתווכח על שמות נוספים אולי.

ומסכים גם עם עומר, קליי ממש לא סופרסטאר (יש אולי 4-5 כאלו בליגה היום), לא רואה איך אפשר לבנות סביבו קבוצה מנצחת. למשל, לא פחות מ-80% מהקליעות שלו בעונה הסדירה הגיעו אחרי אסיסט, רחוק שנות אור מהשחקנים ההתקפיים המובילים בליגה. בכל מקרה, הוא שחקן נהדר והתפקיד שלו בג"ס מושלם עבורו.

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

בקשר לחלק הראשון – אם נגביל את הדיון לעמדות 1-3…
בקשר לחלק השני – אני לא יודע איך אפשר להגיד בלי שזה נבדק. יכול להיות שאתה צודק. אני פשוט לא יודע. התחושה שלי שהוא בהחלט יכול.
ובקשר לנתון האסיסטים – אני חושב שזה בעיקר כי הכדור לא ביד שלו רוב ההתקפה, וזה סגנון המשחק של תומפסון. זה לא אומר שהוא היה קולע הרבה פחות טוב "לא מאסיסט".
השורה התחתונה – ללא ספק, כייף לשחק בקבוצה כמו גולדן סטייט שהכל זורם וכולם שמחים.

שמעון 1 ביוני 2016

קליי שם את עצמו כשחקן טופ 10 בליגה אחרי הפלייאוף הזה.

אוֹרי אמיתי 1 ביוני 2016

אגב ליווינגסטון – דקת המפנה במשׂחק 7 הגיעה בערך באמצע הרבע השלישי, עם שני ריבאונדי התקפה של ג״ס (שדוקא לא הניבו סל), ואז קצת דומיננטיות של הנ״ל ליד הטבעת בהתקפה. מאותו רגע השתנה כל המומנטום.

kirma der faux 1 ביוני 2016

אחלה סידרה, ויופי של כיסוי בדה באזר. כבוד!

הריצה של הספסל של גולדן סטייט היתה דוקא במשחק שש, ולא שבע, אבל הנקודה נכונה. השליטה של הספסל עברה לווריירס במשחקים האחרונים והיה לזה חלק גדול בקאמבק.

סרג' איבאקה שחקן תענוג. בלי מהלכים מתוכננים שהולכים אליו הוא עדיין יעיל בטירוף בהתקפה, וההגנה והקשיחות שלו אדירות. כל פעם מחדש אני שוכח כמה הוא טוב, ואז רואה אותו משחק ונזכר.

בסופו של דבר ה73 ניצחונות עזרו לגולדן סטייט בצורה המובנת מאליה. משחק שבע בבית, עם כל האנרגיה והשריקות הגבוליות שהולכות מסורתית לכיוון הבית.

מה שמזכיר לי שבשני המשחקים האחרונים כמעט לא שמתי לב לשופטים, שזה אומר כל הכבוד. וגם כל הכבוד שהפסיקו ללכת לריפליי על כל שטות. בעונה הסדירה היו כמה משחקים שהפכו למסטיק עם הזמן שהלך על הבדיקות האלה. בעיקר מעצבן כשצריך עוד רגע לצאת לעבודה. אז תודה לשופטים שגם לא איחרתי לגן ולעבודה.

יאללה תביאו עוד סידרה כזאת, נפתח התיאבון

kirma der faux 1 ביוני 2016

ועוד דבר, רגע של פלאש בק בשידור כשמציינים קבוצות חוץ שניצחו משחק 7, ויושב שם סי-ווב ורואה שכתוב לייקרס על הקינגס ב2002 ואני בוכה בשבילו בלב. בזיכרון שלי זה שוד הכדורסל הגדול, כשהשופטים נותנים ללייקרס עוד אפשרות לזריקת ניצחון, ועוד אחת, ועוד אחת עד שהכדור מגיע לרוברט הורי.

גיל שלי 1 ביוני 2016

וריגר לא נותן לנו להקשיב לוובר, אחד השחקנים הכי חכמים ששיחקו את המשחק

יהודה 2 ביוני 2016

חייבת לצאת עצומה נגד האיש הזה!!! בלתי נסבל. בדיחות קבועות ומטופשות. תחילת משחק כל שחקן שנוגע בכדור/ קולע סל הוא שחקן מאוד חשוב לקבוצה סוף משחק כל פוזשן הוא מאוד חשוב. כן הבנו את זה שימי שחרר. והצעקות של מאני וטיים אאוט ורק רשת לפני שהכדור נכנס פשוט מעלות את העצבים.

יהודה 2 ביוני 2016

אף אחד לא מדבר על השקר הגדול שנקרא ראסל ווסטברוק שחקן אדיר הרכז הכי אתלט בnba אבל עם יכולת ניהול המשחק הכי רעה שקיימת. ובמיוחד במאני טיים.
במשחק 6 דוראנט וווסטברוק היו שניהם על 30 אחוזי קליעה בלבד 10 מ30 ההבדל הוא שדוראנט איבד כדור אחד וראס 5 ועדיין כולם האשימו את דוראנט כולל שימי ריגר בשידור שלא הבין למה הכדור אצל דוראנט ולא אצל ראס.
ההגנה שלו בסדרה היתה אחת החלשות יותר מדויק הירידה שלו להגנה שפשוט לא היתה כמה וכמה פעמים ואיפשרה לגס נקודות קלות מאוד.
במשחק מס 7 דוראנט קלע בחמישים אחוז אבל סיים עם 19 זריקות בלבד. איך ?????
איכשהוא כולם מעבירים על זה .

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

אף אחד לא מדבר?!?
נדמה לי שזה אחד הנושאים המדוברים ביותר בכל שנה בערך בין מאי לתחילת יוני.

יהודה 2 ביוני 2016

דווקא הפעם קראתי ושמעתי וראיתי הרבה ואף אחד לא מצביע עליו בתור הסיבה העיקרית.
הגדילו לעשות באתר הופס שטענו שראס יותר טוב מקרי. – או שזו סתם אחת מהפרובוקציות שלהם

גיל 2 ביוני 2016

הוא לא היה כזה שקר כשהם הובילו 3-1 וניצחו את סן אנטוניו.

Oded 2 ביוני 2016

שחור-לבן, ווינר-צ׳וקר…

Comments closed